תע"ס היומי | עמוד סו

תלמוד עשר הספירות | עמוד סו

תלמוד עשר הספירות | חלק ב | הסתכלות פנימית

אותיות נ – נה | שיעור בתע"ס עמוד יומי

 

בחי"ד בלבד נחשבת לכלי קבלה משום שהיא בחינת אפשר וקא מכוין

נ) והנה נתבאר שלא כל הרצונות נחשבים לכלי קבלה, אלא רק בחי"ד בלבד.כי אין הרצון נחשב לבחינת קבלה, זולת בב' התנאים 'אפשר' ו'קמכוין'. דהיינו שלא יהיה מוכרח לקבלה, ושתתגלה בו השתוקקות לקבל. לאפוקי בחי"ג, אע"פ שיש שם השתוקקות לקבל, דהיינו 'דקא מכוין', מ"מ כיון דמוכרח לקבל, שהוא חיותו המוכרחה כנ"ל, ע"כ אינו נחשב לכלי קבלה. ולאפוקי בחי"ב, שאע"פ שאינה מוכרחת לקבל, מ"מ כיון דאין שם השתוקקות, אינה נחשבת לכלי קבלה. ואין צריך לומר בחי"א, שאין בה לא זה ולא זה, כי היא מוכרחת לקבל האור שלה שהוא חיותה, וגם אין בה השתוקקות, ע"כ ודאי הוא רצון קלוש לגמרי.

 

פרק ה' 
מבאר: את הצמצום והמסך. ובו ד' ענינים:
א. הצמצום היה בהשואה אחת מכל הצדדים.
ב. דבר המסך, כיון שכל המשכת אור היא בבחינה ד' צריכים כח מעכב שלא יתפשט האור גם לבחינה ד', וכח זה נקרא מסך.
ג. ב' בחינות במלכות: א. שמצומצמת לא לקבל לתוכה אור מרצונה עצמה, וזה נוהג בעגולים. ב. שמצומצמת מחמת כח מעכב עליה, דהיינו מסך. וזה נוהג בספירות דיושר.
ד. האור העליון הוא במנוחה מוחלטת, ואינו פוסק מלהאיר אפילו רגע. ומתי שהנאצל משתוקק הוא ממשיך אליו האור
הפרש שבין צמצום לבין מסך

נא) ואחר שכבר ידענו היטב את ד' המדרגות שברצון לקבל זו למטה מזו, בשיעורן המדויק, נבאר עתה את דבר הצמצום והמסך, וההפרש שביניהם. והנה הצמצום כבר נתבאר היטב בחלק הא',גם באו"פ כאן, ואין להכפיל הדברים. והעיקרמה שצריך לעניננו, הוא ענין ההשואה שהיתה שם (עי' לעיל באו"פ ח"א פ"א אות צ' ואות ק'), עי' שם היטב.

 

ד' הבחינות קבלו בצמצום, ענין סבה ומסובב

נב) ונתבאר שם. לפי שאור א"ס שוה בהשואה גמורה, הוכרח ג"כ שיצמצם עצמו בהשואה אחת מכל הבחינות. כלומר, שכלד' הבחינות שנצטמצמו, הן שוות במעלה אחת, בלי הבחן זכות ועביות העושים לד' מדרגות זו שפלה מזו, עד בחי"ד העבה מכולן והשפלה מכולן, אלא שהן בהשואה אחת. וכל מה שנתוסף בצמצום, להבחין בה יותר מבא"ס ב"ה, הוא רק ענין ד' הבחינות מבחינת מה שהן מסובבות ומשתלשלות זו מזו, על דרך סבה ומסובב. שבחי"א היא סבה וגורם לגילוי בחי"ב, ובחי"ב סבה לבחי"ג, ובחי"ג סבה לבחי"ד, אלא הן בהשואה א' מבחינת זכות ובמעלה כנ"ל. [עי' ח"ב תש' ע"ג]

 

סבה ומסובב שבד' בחינות, לא היו בא"ס

נג) וענין סבה ומסובב זה, שמחלק אותן על כל פנים לארבע בחינות, לא היה נגלה בא"ס ב"ה קודם הצמצום, כי שם אפילו בחינת כללות הכלי אינה ניכרת, אלא כולו אור, כמ"ש בחלק א' [פ"א או"פ ל]. אלא אחר שנסתלק אור א"ס מאותן הבחינות, אז הוכרו הבחינות הללו, ונגלה הדבר שיש עתה להבחין את האור בפ"ע, דהיינו בבחינת מה שהיה בהן מקודם הצמצום, וד' הבחינות בפני עצמן, נשארו ריקות מאור. כי אחר הצמצום נגלה שאין הבחינות הללו דבר אחד עם אור א"ס ב"ה, כמו שהיה נראה מטרם הצמצום. וזה הוא כדוגמת הנר הכלול באבוקה, שאינו ניכר, וכשהפרישו אותו מהאבוקה, אז הוא ניכר לכל, והבן היטב. [עי' ח"ב תש' ע"ד, קע"ב סבה א']

 

נד) ולכאורה יש להקשות, אחר שעיקר הצמצום לא היה אלא בבחי"ד, הרי נגלה שאין הבחינה ההיא ראויה לקבלת האור. אמנם ג' הבחינות הראשונות, שלא היה עליהן הצמצום, נגלה שהמה ראויות לקבלת האור. וא"כ הרי יצא לנו מזה, הבחן של מעלה וחשיבות זו על זו, דהיינו שבחי"ד שפלה היא, מג' הבחינות הראשונות. [עי' ח"ב תש' קע"ב סבה ב']

 

הצמצום לא היה מחמת פחיתות בחי"ד, אלא מחמת קישוט בלבד

נה) אמנם הענין הוא, כי הצמצום של האור מבחי"ד, לא היה מחמת הפחיתות שבה ח"ו, כי עדיין עוסקים במלכות דא"ס ב"ה, ששמה היתה הבחי"ד בבחינת אור א"ס ב"ה עצמו. ואיך אפשר אפילו להרהר שהצמצום היה מחמת פחיתות בחינה ד'. אלא שהצמצום היה מטעם קישוט בעלמא, שחשקה המלכות הזאת לבחינת דבקות בעילוי האפשרי ביותר, להדבק כולה במאציל, שהוא ענין השואת הצורה ביותר אל המאציל (כמ"ש לעיל ח"א פ"א אות צ', עש"ה), וע"כ לא נפלה מעלתה של הבחי"ד, גם לאחר הצמצום.

 

לשיעורי קבלה נוספים מהרב יוחאי ימיני

לצפייה בסריקת הספר תלמוד עשר הספירות | חלק ב | PDF

לרכישת הספר תלמוד עשר הספירות בביאור הרב ימיני

 

 

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל שיעורי הוידיאו שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.