תע"ס היומי | עמוד מט

תלמוד עשר הספירות | עמוד מט

תלמוד עשר הספירות | חלק ב | פרק ב

אותיות ב – ג | שיעור בתע"ס עמוד יומי

 

ה' חלקי נשמה שבאדם התחתון, נפש רוח נשמה חיה יחידה

ב) הנה יש ה באדם התחתון ה' בחינות אורות, שהם: ו הנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. והם, ז ה' מעלות, זו למעלה מזו, וה"ס ה' פעמים ברכי נפשי את וכו', כנזכר במסכת ברכות (דף יוד ע"א), שהם, כנגד ה' בחינות שיש לנשמה.

 

אור פנימי

ה) אין לך מהות בכל העולמות, הן בעולמות העליונים, והן בעוה"ז, שלא תהינה נבחנות בו עשר הספירות הנ"ל, שהן ד' הבחינות הנודעות ושורשן. וז"ש, שגם באדם התחתון שבעוה"ז נמצאות בו ג"כ ה' בחינות וכו'.

ו) הכלים שבע"ס נקראים כתר חכמה בינה ז"א מלכות. והאורות שבהם נקראים יחידה חיה נשמה רוח נפש (כמ"ש בדברים רבה פ"ב כ"ו), שאור היחידה מתלבש בכלי דכתר, ואור החיה מתלבש בכלי דחכמה, ואור הנשמה בכלי דבינה, ואור הרוח בכלי דזעיר אנפין, ואור הנפש בכלי דמלכות.

ז) כבר ידעת שהבחן המדרגות הוא על פי הזכות והעביות שבהן, וכל מעלה, פירושה, השיעור הזך יותר מחברו.

 

הן בעגולים והן ביושר יש או"מ ואו"פ, כלי חיצון וכלי פנימי

ג) והנה בחינת היוד ספירות העגולים כולם, יש בהם כל הבחינות הנ"ל, שהם: ח אורות וכלים, ט והאור נחלק, לאור פנימי, ואור מקיף, י והכלי נחלק, לחיצוניות ופנימיות. וכן בחינת יוד ספירות דיושר בציור אדם, יש בו כל הבחינות האלו בעצמם ג"כ.

 

אור פנימי

ח) האורות הם נרנח"י, והכלים הם כח"ב זו"ן, כנ"ל.

ט) ענין התחלקות הרוחני, הוא מסיבת שינוי הצורה שנתחדשה שם (כנ"ל ח"א פ"א אות ל' ד"ה אמנם). וכל העליון מחברו, היינו שהוא זך מחברו, וכל התחתון מחברו, פירושו שהוא יותר עב מחברו. כי בשינוי צורה של עביות זו, נפרד ויצא מחברו, ונעשה תחתון ממנו. ונודע, שהאורות מושפעים מכל עליון לתחתון ממנו. ומשום זה, מוכרח התחתון לקבל השפע בבחינה היותר עליונה והיותר זכה שבו, והעליון נותן לו השפע רק מהבחינה היותר תחתונה והיותר עבה שיש בו. שעל דרך זה, משתוה צורת האור הבאה מעליון לצורת הכלי שיש בתחתון, כי הבחינה היותר עבה וגסה שבעליון, יש לה השתוות לבחינה הדקה והזכה יותר שבתחתון. ונמצא, שהתחתון אינו יכול לקבל את כל האור השייך לו לקבל, אלא רק חלק קטן מאד, דהיינו רק עד כמה שהכלי היותר זך שבו יכול לקבל, ושאר הבחינות שבו, שאינן זכות כל כך, מוכרחות להשאר בלי האור המיוחס להן, משום שינוי צורתן כלפי העליונה המשפיעה להן.
ולפיכך, נבחן כאן שהאור השייך לתחתון, מתחלק לשתי בחינות. הא', היא השיעור הקטן של האור שמקבל מהעליון בתוך הכלי היותר עליון שבו כנ"ל, ואור זה שמקבל נקרא אור פנימי שבתחתון. הב', היא כל שיעור האור השייך לבחינות הנשארות בתחתון, ולא יכלו לקבל משום שינוי צורתן מן העליון כנ"ל, וכל השיעור הזה נבחן שנשאר בעליון ולא ירד לתחתון, ונקרא אור מקיף. ונקרא כן, בהיותו מקיף על התחתון, כלומר שמאיר עליו מרחוק, אע"פ שאינו מלובש בו, אלא שהוא הארה מרחוק ומועטת. וענין הארה רחוקה זו מסוגל לזכך את בחינות העביות שבתחתון, עד שישתוו צורות כל הבחינות שבתחתון, עם צורת העליון, ואז יוכל לקבל כל האור השייך לו. וזה מכונה כניסת המקיפין, כלומר שהאורות המקיפים נכנסו והתלבשו בכלים של התחתון, שנזדככו ונעשו כולם לבחינת אור פנימי.

י) כלומר, שמתוך שנחלקו האורות לאור פנימי ואור מקיף כנ"ל, נמצאו משום זהב' מינים של קבלה בכלי, שהם קבלה בתוכו של הכלי, וקבלה מחיצוניותו של הכלי (עי' לה"ת ח"א אות [ק"א],ק"ב). אשר האור הפנימי מתקבל בתוככיות הכלי, והאור המקיף המזכך אותו מעביו (כנ"ל בדבור הסמוך), נבחן שמתקבל דרך חיצוניות הכלי, כלומר בלי שום התלבשות בכלי.
וענין ההתחלקות על חיצוניות ופנימיות האמור בכלי, הואעל פי הבחנת הזכות והעביות שבכלי. כי רק העביות שבו ראויה לקבלת האור הפנימי, משום שעיקר כלי הקבלה של הנאצל הוא בחינה ד'. אמנם, ג' הבחינות הראשונות, אינן ראויות לקבלה, אלא הן הגורמות שתתגלה בחינה ד'. וע"כ, כל כלי נבחן לפי עצמו לד' בחינות שבכלי, אשר האור מתקבל בעיקר בבחינה ד' שבו, וע"כ נקראת פנימיות הכלי ותוכיותו, ששם שורה השפע.
וג' בחינות, הגורמות רק לגילוי של בחינה ד' שבכלי, והן עצמן אינן בנות קבלה, נחשבות כמסבבות את הבחי' ד' מחיצוניותה. בדומה, לעבי דופן של כלי גשמי, המחזיק ד' קליפות המסבבות זו לזו, וכל המקובל בכלי, הוא בפנימיות שבו, דהיינו קליפת הפנימיות, ושאר ג' הקליפות שבעובי הדופן, הן רק מחזקות את הקליפה הפנימית, שתהיה לה כח לסבול את המילוי שבה. ועד"ז, יש להבין גם כאן ברוחניות, שעיקר הבחינה המחזקת בתוכה את השפע, היא בחינה ד' שבכלי, וג' הבחינות הראשונות,הן הסיבות לגלות את הבחינה הד' בכל כחה, עד שתהיה ראויה להחזקת השפע, אבל הן עצמן אינן בנות קבלה לאור הפנימי.
ולפיכך, נקראות חיצוניות הכלי, להיותן מחוץ לבחינת קבלת האור הפנימי. שבחינה ג' היא חיצוניות לבחינה ד'. ובחינה ב' היא חיצוניות לבחינה ג'. ובחינה א' חיצוניות מכולן המסבבת לכולן. ועל כולן, יש בחינה חיצונית בלי שום עביות כל שהיא, שהיא בחינת שורש לכל ד' הבחינות שבכלי. ותדע, שהבחינה הזאת הזכה לגמרי, היא כלי הקבלה לאו"מ, כי מחמת הזכות הנפלאה שבה, יכולה לקבל הארת או"מ, אע"פ שהיא מרחוק.
ונתבאר דבר התחלקות הכלי, אשר הפנימית שבו, פירושה בחינה העבה יותר שבכלי, דהיינו בחינה ד' שבכלי, והיא המקבלת לאו"פ. וחיצוניות שבו פירושה, בחינה הזכה יותר שבכלי, דהיינו בחינת השורש של הכלי כנ"ל, והיא המקבלת לאו"מ מרחוק. ואין להקשות, שבחינה ד' אינה ראויה לקבלה, מכח הצמצום והמסך. כי אין אנו עוסקים כאן, אלא בבחינת או"ח העולה מתוך בחינה ד' (ועי' הסת"פ).

 

לשיעורי קבלה נוספים מהרב יוחאי ימיני

לצפייה בסריקת הספר תלמוד עשר הספירות | חלק ב | PDF

לרכישת הספר תלמוד עשר הספירות בביאור הרב ימיני

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל שיעורי הוידיאו שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.