תלמוד עשר הספירות | 0 | חלק א, פרק א | אות א | סולם יהודה

תלמוד עשר הספירות – פתיחת השיעור עם הרב יוחאי ימיני

בשיעור זה פותח הרב יוחאי ימיני את לימוד הספר הגדול תלמוד עשר הספירות, שחיבר רבנו בעל הסולם זצוק”ל. השיעור הראשון בסדרה עוסק באות הראשונה של הספר, שבה מובאים דברי האריזל הקדוש על מצב המציאות קודם הצמצום הראשון. הרב פותח בהקדמות יסודיות הנדרשות לכל מתחיל בחכמת הקבלה, ומסביר את ההבדל המהותי בין דברים גשמיים לדברים רוחניים. ניתן לעיין בשיעורי הרב יוחאי ימיני באתר העמותה.

הקדמת האריזל – אור אין סוף הממלא את כל המציאות

השיעור נפתח בלשון המודגשת של האריזל בראש הספר. כותב האריזל הקדוש: “דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות, ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מאותו אור אין סוף פשוט”. הרב מסביר כי במצב זה לא היה לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור פשוט שווה בהשוואה אחת, והוא הנקרא אור אין סוף.

הרב יוחאי ימיני מבאר כי הקדמה זו מהווה את אבן היסוד להבנת חכמת הקבלה כולה, ובלעדיה אין אפשרות לתפוס את משמעות הצמצום, האצילות והבריאה. הלומד שאינו מעכל את ההבדל בין מצב הקדום של אור אין סוף לבין המציאות שאחר הצמצום, אינו יכול להתקדם בעיון בעניינים העמוקים יותר.

מהי רוחניות – הגדרתו היסודית של הרב”ש

בתוך הביאור על דברי האריזל מובאת הקדמה חשובה של רבנו הרב”ש זצוק”ל, שנכתבה בספרו אור פנימי, באותיות הקטנות מתחת לדברי האריזל. הרב”ש מדגיש כי כל הלומד חכמת הקבלה צריך לזכור שעניינה רק בעניינים רוחניים, ועל כן יש להגדיר היטב מהי רוחניות. במאגר המושגים הקבליים שבאתר ניתן ללמוד הגדרות יסודיות נוספות הנדרשות לעוסקים בחכמה זו.

שלילת חמשת החושים והדמיון

הרב מסביר את הגדרת הרב”ש: דבר רוחני הוא מה שאינו נתפס בחמשת החושים ובדמיון. אדם המספר שעבר חוויה רוחנית של רגש או התרגשות, מדבר למעשה על חוויה גשמית גמורה. שכן אם החוויה נתפסת בחושים – בשמיעה, בראייה, במישוש, בטעם או בריח – אין היא רוחנית כלל. גם הדמיון אינו יכול לדמות דבר שלא נתפס תחילה בחושים, שכן הדמיון בנוי על חיבור והרחבה של רשמים שכבר נקלטו בחושי האדם.

שלילת מקום, זמן, היעדר ותמורה

הרב מוסיף ומבאר כי דבר רוחני אינו תופס לא מקום ולא זמן, ואין היעדר ותמורה נוהגים בו כלל. בגשמיות, כאשר המוכר נותן חפץ לקונה, הקונה זוכה והמוכר נעדר מן החפץ. אך ברוחניות אין היעדר. דרגה רוחנית המשפיעה לדרגה אחרת – גם המקבלת זוכה בשפע וגם המשפיעה אינה נחסרת. כדבר המדליק נר מנר, שאין הראשון חסר. הנר הוא הקרוב ביותר לרוחניות בעולם הזה.

וכן בעניין התמורה. בגשמיות, כוס שנשברה – שוב אין כוס שלמה, יש רק כוס שבורה. ברוחניות, גם הצורה הראשונה נשארת על מקומה, וגם הצורה החדשה נוספת. כל השינויים בחכמת הקבלה אינם אומרים שהבחינה הראשונה נעדרת ומקבלת צורה אחרת, אלא השינוי הוא תוספת על הצורה לבד, והצורה הראשונה אינה זזה ממקומה.

שפת הענפים – מדוע נוקטים המקובלים בלשון גשמית

הרב מעלה קושיה גדולה: אם חכמת הקבלה עוסקת בעניינים רוחניים מופשטים שאינם נתפסים בחושים, כיצד אפשר בכלל ללמוד אותה? וכיצד מצינו בכתבי בעל הסולם ובלשון הזוהר הקדוש מושגים גשמיים גמורים – ראש ופרצוף, אחור ופנים, התפשטות והסתלקות, אילן ושמיים, אוזן וחותם ופה?

כל ענף בעולם הזה – שורשו בעולמות העליונים

הרב יוחאי ימיני מבאר כי שפת הקבלה נקראת שפת הענפים. יסוד הדבר הוא, שכל הפרטים הקיימים בעולם הזה הגשמי – בדומם, בצומח, בחי ובמדבר – כולם ענפים שהשתלשלו מן העולמות העליונים הרוחניים. כל פרט שבעולם הזה יש לו שורש אחד רוחני מדויק, שממנו השתלשל. ההבדל בין השורש לענפיו הוא רק בזכות ובעביות – ככל שהשורשים משתלשלים יותר למטה, הם הולכים ומתעבים ומתגשמים, עד שבעולם הזה הם מגיעים לתכלית הגשמיות.

על כן השתמשו המקובלים במונחים גשמיים, שהם הענפים, כסימנים לרמוז על השורשים הרוחניים שמהם השתלשלו. ניתן להעמיק בלימודים אלו דרך שיעורי וידאו בקבלה וחסידות המפורסמים באתר.

השגחה פרטית – משל הסערות מאיוב

הרב מביא במהלך השיעור את דברי הגמרא על איוב, שהיה מדוקה ביסורים קשים, ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: “שמא בין איוב לאויב נתחלף לך”. משיב לו הקדוש ברוך הוא ממשל השערה – כשם שכל שערה ושערה יש לה נקב אחד מיוחד, ולא ייתכנו שתי שערות היוצאות מנקב אחד שאם כן האדם לא היה חי – כך גם בהשגחת הבורא יתברך. הכל בהשגחה פרטית מדוקדקת, ואין שום ערבוב או טעות חלילה. רעיון זה הוא יסוד גדול בעבודת ה’ של הלומד חכמת הקבלה, המתבונן כל עת בהשגחה הפרטית של הבורא יתברך.

הציבור הרחב מוזמן להצטרף לשיעורי קבלה אונליין בזום בימי שני ורביעי בשעה 20:30, להעמקת הלימוד בתלמוד עשר הספירות ובכתבי בעל הסולם וכתבי הרב”ש זצוק”ל.