תלמוד עשר הספירות | חלק ב | 27 | פרק ד | הסתכלות פנימית אותיות מב – מה

סיכום שיעור מס’ 27 בתע”ס חלק ב’ – הסתכלות פנימית פרק ד’ אותיות מב–מה

בשיעור מאיר עיניים זה, הרה”ח ר’ שקד אליהו פנחס שליט”א ממשיך לבאר בעמקות את דברי בעל הסולם בהסתכלות פנימית. נושא השיעור: בירור ההבדלים המדויקים בין ספירת החכמה לספירת הבינה ביחס ליכולת ההינתקות מן קבלת השפע, והגדרתן המדויקת במונחי “אפשר/לא אפשר” ו”מתכוון/לא מתכוון”. הבנה זו היא מפתח ללימוד סדור של התפשטות האור הישר והולדת הכלים, וממקמת את הלומד על ציר ברור בין שורש הרצון לבין הופעתו המעשית בעבודת ה’.

חזרה מתודולוגית: התפתחות ארבע הבחינות

עיבור ולידה בספירות

נשנו היסודות: כל ספירה יוצאת מתוך עיבור בספירה שלפניה, ואחר כך “נולדת” ויוצאת לפועל כמדרגה עצמאית. כך מתפתחות ארבע הבחינות באור ישר עד להופעת כלי גמור הראוי לתפקידו. סדר זה קובע מראש את יחס הספירה לאור הקודם לה, ואת מידת האפשרות/אי־האפשרות להימלט מרצון הקבלה הטבוע בה.

ספירת החכמה – “לא אפשר ולא כמכוון”

הגדרה

• לא אפשר: החכמה נאצלת ישירות מן הכתר – שורש ההטבה. עצם היציאה מן הכתר מחייבת טבע של קבלה; לא שייך בה בשלב זה הינתקות מהרצון לקבל.
• לא כמכוון: החכמה עומדת במילוי גמור; אין בה תנועה של השתוקקות מחודשת או כוונה אקטיבית לקבל, אלא קבלה מחמת המצב המלא.

משמעות בעבודה

החכמה מייצגת מצב של מילוי שמקורו בעליון, לא מכוח בחירה עצמאית. ממילא, ההשתוקקות המודעת עדיין אינה פעילה בה, ומעמדה ביחס לתיקון הוא שעדיין אין “עבודה” של מסך ואור חוזר.

ספירת הבינה – “אפשר ולא כמכוון”

הגדרה

• אפשר: הבינה נאצלת מן החכמה בעת שהחכמה במילוי ושלמות; לכן אפשרי לה להיוותר כך בלי לעורר רצון עצמי לקבל.
• לא כמכוון: אף־על־פי שיש בה אפשרות להינתק מקבלה, עדיין אינה משתוקקת לשאוב מילוי לעצמה – בדומה לחכמה במובן זה.

משמעות בעבודה

בבינה כבר נוצרת נקודת מרחק תודעתי מן המילוי; היא “יכולה” להפשיט את עצמה מקבלה ולהעדיף השפעה. זהו שורש היכולת ליצירת מסך ואור חוזר בהמשך הסדר.

שורש ההבדל: מגמת ההולדה

מבט שורשי

• חכמה מן הכתר: הכתר – רצון להיטיב לנבראיו – מוליד את החכמה באופן שמחייב טבע של קבלה. לכן “לא אפשר” להימלט מכך באותו שלב.
• בינה מן החכמה: הולדת הבינה מן מדרגה שכבר מלאה ומושלמת יוצרת אפשרות להיוותר במצב שאינו מכוון לקבילה; מכאן “אפשר ולא כמכוון”.

הלקח: מבט בשורש ההולדה של כל מדרגה מפרש את יחס הרצון שבה – האם הוא הכרחי, אפשרי, מכוון או שאינו מכוון. זו מתודולוגיה להבנת כל מדרגות הספירות והפרצופים.

יישום בעבודת ה’ – מן ההגדרה אל המעשה

חכמה ובינה בנפש האדם

• שלב החכמה בנפש: רגעי הארה ומילוי שאינם תולדה של מאמץ אישי. אין כאן עדיין “כוונה” אלא מתנת שמים. תפקיד הלומד – לשמר את הרשימו.
• שלב הבינה בנפש: יכולת להתבונן, להפשיט את הקבלה, לבחור בהשפעה. מכאן נולדת האפשרות לתיקון – בחירה במסך ובאור חוזר.

בעבודת היום־יום: לזהות מתי אני פועל מכוח מילוי שאינו שלי, ומתי יש בידי אפשרות לעצור, להעדיף נתינה, ולבנות כוונה להשפיע.

מפת מושגים וכללים מרכזיים

הגדרות קצרות

• אפשר/לא אפשר: האם קיימת יכולת עקרונית להינתק מרצון הקבלה בשלב זה.
• מכוון/לא כמכוון: האם קיימת מגמת השתוקקות פעילה לקבל או שאין כאן כוונה עצמאית.
• עיבור ולידה: השתלשלות המדרגה מתוך שלמעלה הימנה עד הופעתה כמדרגה נפרדת.
• חכמה: קבלה ממלאת שאינה פרי יוזמה עצמית – “לא אפשר ולא כמכוון”.
• בינה: אפשרות להעדפת השפעה והפשטת הקבלה – “אפשר ולא כמכוון”.

תקציר תמציתי ללומד החוזר

חמש נקודות לזכירה

1. כל מדרגה נולדת מתוך הקודמת בעיבור ולידה; כך נקבע יחס הרצון שבה.
2. החכמה מקבלת מכוח העליון – אין בה עדיין מקום לבחירה או להינתקות.
3. הבינה יכולה להינתק מקבלה; כאן מתחילה האפשרות לתיקון ולהשפעה.
4. ההבדל ביניהן נטוע בשורש ההולדה: כתר מול חכמה.
5. בעבודה מעשית: להכיר את זיהויי החכמה והבינה בנפש, ולהעדיף כוונת השפעה.

הזמנה ללימוד חי ומתמשך

שיעורים קבועים וקהילה לומדת

זהו קצה חוט בלבד מתוך המערכת המופלאה שבעל הסולם מסר לנו. להצטרפות ללימוד השיטתי ב”סולם יהודה” עם הרה”ח ר’ שקד אליהו פנחס שליט”א – שיעורי זום בימים שני ורביעי בשעה 20:30 – ולהעמקת ההבנה של הסתכלות פנימית ותע”ס בכלל, נשמח לראותכם בין הלומדים.

מרכז ההפצה ותמיכה בפעילות

ספרים, הפצה ושותפות

במרכז ההפצה של “סולם יהודה” תמצאו את ספרי בעל הסולם ותלמידיו במחירי עלות וללא פערי תיווך. רכישה ותמיכה בפעילות מסייעות בהמשך הפצת פנימיות התורה, בהפקת שיעורים ובהנגשת החומר לציבור. זכות הרבים תלויה בכל שותף.

תפילה לסיום

כוונה ללימוד פורה

יהי רצון שנזכה לרדת לעומקן של סוגיות, להבחין בין חכמה לבינה בנפשנו, ולכוון את הרצון אל השפעה ודבקות בבורא. מתוך הלימוד יתבררו לנו שורשי המציאות ותתיישב הדעת בעבודת ה’ באמת ובשמחה.