הקדמה לספר הזוהר 23 | שידור חי

הקדמה לספר הזוהר

שיעור תורה מהרב שקד אליהו פנחס

מתוך השידור החי הניתן בימי א’ ו ד’

מקורות:

הקדמה לספר הזוהר

ביאור העניין שהאדם הוא מרכז הבריאה

לד. ובכדי להכין את בריותיו, שתוכלנה להגיע למדרגה הרמה והנשאה הנזכרת, רצה הקב”ה לפעול זה על סדר [1]ד’ מדרגות המתפתחות אחת מחברתה, הנקראות דומם צומח חי מדבר. והן באמת ד’ בחינות של הרצון לקבל, שכל עולם ועולם מעולמות עליונים מתחלק בהן. כי אף על פי שעיקר החפץ הוא בבחינה ד’ של הרצון לקבל, אמנם אי אפשר שתתגלה בחינה ד’ בבת אחת, אלא בכח ג’ בחינות הקודמות לה, שהיא מתגלית ומתפתחת בהן ועל ידיהן לאט לאט עד שנשלמה בכל צורתה שבבחינה ד’, כמבואר בתלמוד עשר הספירות חלק א’ פרק א’ אות נ’ ד”ה וטעם.

לה. והנה בחינה א’ של הרצון לקבל הנקרא דומם, שהיא תחילת גילוי של הרצון לקבל בעולם הזה הגשמי, אין שם אלא כח תנועה כולל לכל מין הדומם, אבל בפרטים שלו אינה ניכרת לעין שום תנועה. כי הרצון לקבל מוליד צרכים, והצרכים מולידים תנועות מספיקות עד כדי להשיג את הצורך. וכיון שהרצון לקבל הוא במדה מועטת, אינו שולט רק על הכלל כולו בבת אחת, ואינה ניכרת שליטתו על הפרטים.

[1] ובקדמה לפנים מאירות (אות ג’) מקביל רבנו את ד’ בחינות הדצח”מ לד’ מפלגות במין המדבר: המון העם המוליד את העשירים, הגיבורים והחכמים.

המון העם

בדרך התפתחות זו הבחי”א של הרצל”ק המועטת נבחנת לדרגת הדומם אשר אינה שולטת על הפרטים אלא פועלת בכלליות ובבת אחת על מרכיביה.

במין האדם היא דרגת ‘המון העם’ המולידה את שאר פרטי האנושות, ובכללות ההמון ג’ הנטיות קנאה, תאוה וכבוד, בדרך הכתוב: “הכל היה מן העפר” (קהלת ג, כ)

עשירים

ובבחי”ב היא דרגת הצומח, לכל בריה הרגש פרטי אך אינו נבדל לכל צמח אלא בפעולת דחיית המזיק ומשיכת המועיל נפעל כח כללי ומשותף לכל הצמחים בעולם.

ובמפלגת האדם שולטת במדרגה זו נטיית התאווה, ובעליה מצטיינים בהשגת עשירות.

גבורים

על סדר זה בחי”ג תחשב לדרגת החי המולידה בכל פרט הרגש חופשי פרטי, באופן שונה מחברו. והרגש זה מוגבל במקום ובזמן ואין ניכר בו הרגש זולתו.

במפלגת האדם הם בעלי נטיית הכבוד המצטיינים בהשגת ממשלה וכח זה כבר מצוי במהותם בפני עצמם ונבדלת למין האדם ככתוב: “כל שתה תחת רגליו”. (תהילים ח, ז)

חכמים

ואחרונה היא הבחי”ד אשר במהותה משקפת את דרגת המדבר, בה נשלם הרצל”ק המורכב בה מכח המרגיש וכח השיכלי יחדיו, שאינו מוגבל במקום ובזמן ויכול להשכיל בכל הבריות באשר הן בכל המציאות והזמנים ובמעלתו הרבה אף ניכר בו הרגש זולתו.

ובמין האדם יהיו אלו בעלי נטיית הקנאה עדה”כ “קנאת סופרים תרבה חכמה” (בבא בתרא כא.), המקנאים לרכוש יישות זולתם והם המצטיינים בהשגת החכמה והמושכלות.

ומאחר שכח הקנאה הזה אינו מוגבל במקום ובזמן אין לו קצה וחסרונותיו הולכים ומתרבים ללא גבול ומכשירים אותו לפקידו לקבלת האור האלוקי.