הקדמה לספר הזוהר 20 | שידור חי

הקדמה לספר הזוהר

שיעור תורה מהרב שקד אליהו פנחס

מתוך השידור החי הניתן בימי א’ ו ד’

מקורות:

הקדמה לספר הזוהר

לא. וז”ש בתקונים (תקונים חדשים צז, ב) על הכתוב (משלי ל, טו) “לעלוקה שתי בנות הב הב”, שעלוקה פירושו גיהנם, והרשעים הנלכדים בגיהנם זה, צווחין ככלבא הב הב, דהיינו הב לן עותרא דעלמא הדין, הב לן עותרא דעלמא דאתי.

ועם כל זה הוא מדרגה חשובה לאין ערך יותר מהראשונה, כי מלבד שמשיג שיעור הגדלות האמיתית של הרצון לקבל, וניתן לו לעבודה כל החומר כולו שהוא צריך, הנה היא המדרגה המביאתו לשמה. כמו שאמרו חז”ל (פסחים נ, ב) “לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה”. ועל כן נבחנת המדרגה הזו הבאה לאחר י”ג שנה לבחינת קדושה, והוא סוד השפחה דקדושה המשמשת לגבירתה, שהיא סוד השכינה הקדושה. כי השפחה מביאתו לשמה, וזוכה להשראת השכינה.

אמנם הוא צריך לעשות כל האמצעים המותאמים שיבא לשמה, כי אם לא יתאמץ לזה, ולא יבא ח”ו לשמה, הרי הוא נופל בפח השפחה הטמאה, שהיא הלעומת דשפחה דקדושה, שענינה לבלבל את האדם, שהלא לשמה לא יביאהו לשמה. ועליה נאמר, “ושפחה כי תירש גבירתה” (משלי ל, כג), כי לא תניחהו לאדם להתקרב אל הגבירה שהיא השכינה הקדושה.

והמדרגה הסופית שבחלוקה זו, היא שיתאהב בהקב”ה בתאוה גדולה, בדומה לבעל תאוה המתאהב בתאוה גשמית, עד שאין התאוה סרה מנגד עיניו כל היום וכל הלילה, ועל דרך שאמר הפיטן (סליחות ליום שני של עשרת ימי תשובה) “בזכרי בו אינו מניח לי לישון”. ואז נאמר עליו “ועץ חיים, תאוה באה” (משלי יג, יב), כי ה’ מדרגות הנשמה הם סוד עץ החיים, שמהלכו חמש מאות שנה, שכל מדרגה היא בת מאה. דהיינו כי יביאהו לקבל כל אלו ה’ בחינות נרנח”י המבוארות בחלוקה הג’.

לב. חלוקה ג) הוא העבודה בתורה ומצות לשמה, דהיינו על מנת להשפיע ושלא לקבל פרס. שעבודה זו מטהרת את הרצון לקבל לעצמו שבו ומהפכתו ברצון להשפיע, אשר בשיעורי הטהרה של הרצון לקבל, נעשה ראוי ומוכשר לקבל ה’ חלקי הנפש הנקראות נרנח”י (להלן באות מב), כי הן עומדות ברצון להשפיע (כנ”ל באות כג), ולא תוכלנה להתלבש בגופו כל עוד שהרצון לקבל שולט בו, הנמצא עם הנפש בהפכיות הצורה, או אפילו בשינוי צורה. כי ענין התלבשות והשואת הצורה, עולות בקנה אחד (כנ”ל באות יא). ובעת שיזכה שיהיה כולו ברצון להשפיע ולא לצורך עצמו כלום, נמצא שזכה בהשואת הצורה לנרנח”י שלו העליונים (שהן נמשכות ממקורן באין סוף ברוך הוא ממצב הא’ דרך אבי”ע דקדושה), ותכף תמשכנה אליו ותתלבשנה בו, בדרך המדרגה.

חלוקה ד) הוא העבודה הנוהגת אחר תחית המתים, דהיינו שהרצון לקבל, אחר שכבר נעדר לגמרי על ידי מיתה וקבורה, עומד שוב לתחיה ברצון לקבל המופרז הגרוע ביותר, שהוא סוד “עתידים המתים להחיות במומם” (כנ”ל באות כח), ואז מהפכים אותו על קבלה בצורת השפעה, כמ”ש שם באורך. אמנם יש יחידי סגולה שניתנה להם עבודה זו גם בחיים חיותם בעולם הזה.