הקדמה לספר הזוהר 14 | שידור חי

הקדמה לספר הזוהר

שיעור תורה מהרב שקד אליהו פנחס

מתוך השידור החי הניתן בימי א, ג, ו ד’

מקורות:

הקדמה לספר הזוהר

בירור עניין הבחירה בזמן שיתא אלפי שני

יז. ובהמתבאר [1]מובנה היטב קושיא ג’ הנ”ל שהקשינו, שבעת שאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מוצאים את עצמנו מקולקלים ונבזים שאין כמונו לגנות, ובעת שאנו מסתכלים על הפועל שפעל אותנו, הרי אנו צריכים להיות ברום המעלות שאין כמוהו לשבח, כיאות להפועל שברא אותנו. כי מטבע הפועל השלם שפעולותיו שלמות.

ובהאמור מובן היטב, שאותו הגוף שלנו בכל מקריו וקניניו האפסיים, אינו כלל הגוף שלנו האמיתי, שהרי הגוף שלנו האמיתי, כלומר, הנצחי, השלם בכל מיני שלמות, כבר הוא מצוי עומד וקיים באין סוף ברוך הוא בבחינת מצב הא’, שמקבל שם צורתו השלמה מהעתיד להיות במצב הג’, דהיינו קבלה בצורת השפעה, שהיא בהשואת הצורה לאין סוף ברוך הוא.

ואם אמנם מצבנו הא’ עצמו מחייב שתנתן לנו במציאות הב’ את הקליפה של אותו הגוף שלנו בצורתה הבזויה והמקולקלת, שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, שהוא כח הפירוד מאין סוף ברוך הוא כנ”ל, בכדי לתקנו ולאפשר לנו לקבל הגוף הנצחי שלנו בפועל גמור במצב הג’, אין לנו להתרעם על כך כלל, כי העבודה שלנו לא תצויר רק בגוף הזה הכלה ונפסד, כי אין אדם מתקן מה שאין בו[2].

באופן שבאמת אנו מצוים באותו שיעור השלמות הראוי ומותאם להפועל השלם שפעל אותנו גם במצבנו זה הב’, כי גוף זה אינו פוגם אותנו במשהו, שהרי הוא עומד למות ולהתבטל, ואינו מוכן לנו, רק בשיעור זמן הנחוץ לבטלו ולקבל צורתנו הנצחית.

יח. ויחד עם זה, מיושבת קושיא ה’ שהקשינו, איך אפשר שמנצחי תצאנה פעולות בלתי נצחיות הוות ונפסדות.
ובהמתבאר מובן, כי באמת כבר יצאנו מלפניו כראוי לנצחיותו, דהיינו בריות נצחיות בכל השלמות. ונצחיותנו זו, מחייבת בהכרח שקליפת הגוף הניתנה לנו רק לעבודה תהיה כלה ונפסדת, כי אם היתה נשארת בנצחיות ח”ו, אז היינו נשארים נפרדים ח”ו מחי החיים לנצח. וכבר אמרנו באות י”ג שצורה זו של הגוף שלנו, שהוא הרצון לקבל אך לעצמו, אינה נמצאת כלל במחשבת הבריאה הנצחית, כי שם אנו עומדים בצורתנו של מצב הג’. אלא שהיא מחויבת לנו במציאות הב’, כדי לאפשר לנו לתקנה כנ”ל.

ואין לשאול כלל על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם, משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, כמ”ש להלן (באות לט), וכל שאר הבריות אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן זולת באותו השיעור שהן מועילות לאדם להביאו לשלמותו, ועל כן הנה עולות ויורדות עמו, בלי שום חשבון לעצמן.

[1] מובנת

[2] ראשית יש לזכור משמעות המילה גוף בשפת הענפים; שהיא ” כְּלֵי הקבלה האמתיים שבכל מדרגה” (תע”ס ח”א, לוה”ת אות יא), היינו הרצל”ק הנגלה לנו. ורצון זה מתפתח בסדר השתלשלות האו”י בד’ בחינות: בחי”א: רצון לקבל עמ”נ להשפיע, בחי”ב: רצון להשפיע עמ”נ להשפיע, בחי”ג: רצון להשפיע עמ”נ לקבל ובחי”ד: הרצל”ק עמ”נ לקבל.

ונראה לאמר שמאחר שבא”ס הכל מופיע בבת אחת אלא בכח בלבד, אזי כל  ד’ חלקי הרצון נמצאים קיימים במצב הא’ ומשתלשלים בשלמותם למצב הב’, אלא שמתוקף העוביות שבעוה”ז הם נגלים לנו בסדר הדרגתי בהתאם לתהליך העבודה הרוחנית שלנו.

מכאן תבין כי בא”ס עצמו כבר נגלה בכח שורש הגוף האמיתי (הבחי”א שברצון) יחד עם קליפתו (הבחי”ד שבו), ובכדי לְקַחְתּוֹ לגמה”ת, מופיעה הנשמה בעוה”ז במצב הב’ בתוך גוף מכוער (עיין אות ד’ ד”ה מעשה שבא) שלא יתוקן זולת ב’ דרכי ההשגחה הנ”ל. נמצא בין ע”י תו”מ ובין ע”י הייסורים שבשית אלפי שני, המטרה להיטיב לנבראיו מקדשת את האמצעי שהוא הרצל”ק, להופיע במצב הג’ בדבקות ובצורה הנרצית לו של ‘מקבל עמ”נ להשפיע’.