הקדמה לספר הזוהר 4 | שידור חי

הקדמה לספר הזוהר

שיעור תורה מהרב שקד אליהו פנחס מתוך השידור החי הניתן בימי א, ג, ו ד’

הקדמה לספר הזוהר

בריאת העולם – להטיב לנבראיו

ד. ובכדי להבין כל אלו השאלות והחקירות, תחבולה האחת היא להסתכל בסוף המעשה, כלומר בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו, אלא מסופו.
וזה ברור הוא, שאין לך פועל בלי תכלית, כי רק מי שאינו שפוי בדעתו, תמצאהו פועל בלי תכלית. ויודע אני שיש מתחכמים פורקי עול תורה ומצוות, שאומרים, [1]שהבורא ית’ ברא את כל המציאות ועזב אותה לנפשה, כי מחמת האפסיות שבאלו הבריות, אינו מתאים לבורא ית’ לרוב רוממותו, להשגיח על דרכיהן הפעוטות והמגונות. אכן לא מדעת דברו זאת, כי לא יתכן להחליט על שפלותנו ואפסותנו, מטרם שנחליט שאנחנו עשינו את עצמנו ואת כל אלו הטבעים המקולקלים והמגונים שבנו.

אבל בה בעת שאנו מחליטים, אשר הבורא ית’ השלם בכל השלמות, הוא בעל המלאכה שברא ותיכן את גופותינו על כל נטיות הטובות והמגונות שבהם, הרי מתחת יד הפועל השלם לא תצא לעולם פעולה בזויה ומקולקלת, וכל פעולה מעידה על טיב פועלה. ומה אשמתו של בגד מקולקל, אם איזה חייט לא יוצלח תפר אותו?

ועי’ כגון זה (במס’ תענית כ, א) מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון וכו’ נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר וכו’, אמר לו כמה מכוער אותו האיש וכו’, אמר לו לך ואמור לאומן שעשאני: כמה מכוער כלי זה שעשית וכו’. עיין שם היטב. הרי שמתחכמים האלו לומר, שמסבת שפלותנו ואפסותנו אין מתאים לו ית’ להשגיח עלינו ועזב אותנו, הם אינם אלא מכריזים על חוסר דעתם בלבד.

ודמה לך, אם היית פוגש איזה אדם שימציא לו לברא בריות מלכתחילה, בכדי שתתענינה ותתיסרנה בכל ימי חייהם כמונו, ולא עוד אלא להשליך אותן אחר גוו מבלי שירצה אפילו להשגיח בהן כדי לעזרן מעט, כמה היית מגנה ומזלזל בו. והיתכן להעלות על הדעת כזה על מחויב המציאות ית’ וית’.

ה. ולפיכך השכל הבריא מחייב אותנו להבין את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט שאנו באמת בריות טובות ונעלות ביותר עד שאין קץ לחשיבותנו, דהיינו ממש באופן הראוי והמתאים לבעל מלאכה שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון שתרצה להרהר על גופותינו, הנה אחר כל מיני תירוצים שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית’, שברא אותנו ואת כל הטבעים שבנו, שהרי ברור, שהוא עשנו ולא אנחנו, גם ידע כל אלו התהלוכות, אשר תמשכנה לצאת מכל אלו הטבעיות והנטיות הרעות שנטע בנו. אלא הוא הדבר אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל על סוף המעשה, ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם, אל תראה דבר לשוטה באמצע מלאכתו.

[1] רבנו מבאר את מקור תפיסה זו כאחת מדרכים שאימצה האנושות לתרץ את הניגוד והסתירה בב’ ההפכים המתראים בהשגחה: אשר מצד אחד כשמסתכלים בסדרי הבריאה מבחינת מציאותה ועמידה, בולטת ההנהגה הנפלאה בחכמה להתוות חלקי המציאות (כדוגמת התינוק הנולד להורים אוהבים ומסורים וכמוהו כל הנבראים כאילו מושגחים עוד מטרם לידתם לגדילה טובה ומסודרת). ואילו מצד הכלכלה והכשרת הקיום של אותה מציאות נראה ההיפך ובולטים אי סדרים ובלבולים גדולים, כמו שלא היה כאן שום מנהיג ושום השגחה ואיש הישר בעינו יעשה. והנחה זו מורה על פתרון מגוחך אשר לטענתם באמת הממציא והמשגיח על קיום המציאות הוא חכם ומרגיש, אולם מתוך רוממותו שהוא למעלה מכל ערך, נמצא העולם שלנו כגרגיר חרדל וכאפס בעיניו, ואינו כדאי לו לטפל עמנו בענינינו הקטנטנים, ולפיכך נמצאת כלכלתנו כל כך מקולקלת, וכל הישר בעיניו יעשה. ולשיטה זו קרא רבנו ‘עזב פעולתו’. (מאמר השלום)

ומענה לטיפשותם ניתן ע”י חנה הנביאה בתפילתה כבר לפני שלושת אלפים שנה באומרה: “אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם…” (שמואל א, ב, א) וביאור הדברים עפ”י המלבי”ם: ‘אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה’ – אל תאמרו שההשגה האלוקית היא גבוה מאד, ומחמת כן אין ה’ משגיח על בני האדם הנמצאים בעולם השפל, ‘יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם’ – תתבטל טענה זו מפיכם שאתם טוענים נגד השגחת ה’ בעולם.

תלמוד בבלי, מסכת תענית עמוד כ

תנו רבנן לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז מעשה שבא רבי אלעזר <בן ר’> [ברבי]

שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר

ושמח שמחה גדולה והייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה

נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי

ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך

מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית

כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו

איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית

היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו

שלום עליך רבי רבי מורי מורי אמר להם למי אתם קורין רבי רבי

אמרו לו לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל

אמרו לו מפני מה אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ”כ מחול לו שאדם גדול בתורה הוא

אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן

מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש

לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז ולפיכך זכה קנה ליטול

הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות: