עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

פתיחה לחכמת הקבלה | 7 | אות א

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פתיחה לחכמת הקבלה | 7 | אות א

להאזנה

פתיחה לחכמת הקבלה | הרב שקד אליהו פנחס

 פתיחה לחכמת הקבלה | אות א | הרב שקד אליהו פנחס

 

פרק א | ד' בחינות ביצרת הכלי השלם

מתוקף מחשבת הבריאה להנות לנבראיו הוטבע בנשמות הרצל"ק את השפע האלוקי.

השפע הוא מעצמותו ית' בחי' יש מיש ואילו הרצל"ק שבו הוא השורש והחומר של

הבריאה כולה בבחי' יש מאין ושניהם כלולים זה בזה במחשבתו ית', היינו בא"ס.

 

א)רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר", (מכות כ"ג ע"ב).

ונודע שזכות הוא מלשון הזדככות, והוא ע"ד שאמרו ז"ל לא נתנו מצות אלא לצרף בהן את ישראל (מדרש בראשית רבה רפמ"ד)

ויש להבין ענין הזכות הזה שאנו משיגין ע"י תורה ומצות, וכן מהי העביות שבנו שאנו צריכים לזכותה ע"י תורה ומצות.

וכבר דברנו מזה בספרי, פנים מסבירות, ותלמוד עשר הספירות.

 

ונחזור כאן בקיצור, כי מחשבת הבריאה הייתה כדי להנות לנבראים כפי מתנת ידו הרחבה ית' וית', ומכאן הוטבע בנשמות רצון וחשק גדול לקבל את שפעו ית',

כי הרצון לקבל הוא הכלי על מדת התענוג שבשפע, כי לפי מדת גדלו ותוקפו של הרצון לקבל את השפע, כן הוא מדת התענוג והחמדה שבשפע לא פחות ולא יותר,

והם מקושרים זה בזה עד שאין לחלק ביניהם זולת בהיחס, שהתענוג מיוחס לשפע והרצון הגדול לקבל את השפע מיוחס לנברא המקבל.

 

ובהכרח ב' אלה נמשכים מהבורא יתברך, אלא שיש לחלק בהם על דרך הנזכר, אשר השפע הוא מעצמותו יתברך, כלומר, שהוא נמשך יש מיש,

והרצון לקבל הכלול שם, הוא השורש של הנבראים, כלומר, הוא השורש של חידוש, שפירושו יציאת יש מאין, כי בעצמותו ית' ודאי שאין שם בחינת הרצון לקבל ח"ו.

וע"כ נבחן שהרצון לקבל האמור, הוא כל חומר של הבריאה מראשה עד סופה, עד שכל מיני הבריות המרובות ומקריהן שאין להן שיעור,

ודרכי הנהגתן שכבר נתגלו והעתידים להתגלות, אינם רק שיעורים ושינוי ערכים של הרצון לקבל. וכל מה שיש בהן באותן הבריות,

דהיינו כל מה שמקובל ברצון לקבל המוטבע בהן, כל זה הוא נמשך מעצמותו ית' יש מיש,

ואינו כלום מבחינת הבריאה המחודשת יש מאין, כי אינו מחודש כלל, והוא נמשך מנצחיותו ית', יש מיש.

 

שאלות לחזרה:

  • מהו כל החומר של הבריאה המחודשת? הרצל"ק.
  • מהי מחשבת הבריאה? להיטיב לנבראיו.

 

תמלול השיעור:

אוקיי יופי, ראיתי, בסדר.

בשם השם נעשה נצליח והוא ברחמיו עלינו ירוויח.

ערב טוב לכולם, תודה רבה על ההשתתפות,

לצופים ביוטיוב ולצופים פה בזום,

ולכל מי שיראו את זה אחר כך,

השם ימלא ה' משאלות לבכם לתורה ולברכה,

אשריכם שאתם עוזרים להגדיל את פנימיות התורה,

שהרי רק בשביל זה,

לא רק זה, מה שחסר כדי לחזק את ביאת המשיח.

אנחנו בעצם סיימנו בשיעור האחרון

את ההקדמה לפתיחת חכמת הקבלה.

והיום נתחיל את הפתיחה לחכמת הקבלה.

אני אזכיר, שהפתיחה לחכמת הקבלה

היא בעצם סיכום של תלמוד עשר הספירות,

שמסביר את סדר השתלשלות העולמות על פי כתבי הארי.

בעל הסולם לקח את כתבי הארי,

סידר וערך את החלקים שנצרכים להבנת סדר ההשתלשלות.

וכדי להקל על הלימוד ולהיכנס לתעס יותר בנקל,

אז הוא כתב תקציר, שזו הפתיחה לחכמת הקבלה.

אם להגיד במשפט אחד,

הפתיחה לחכמת הקבלה היא כל חוכמת הקבלה.

בצורה נרחבת וכללית,

זה כמו שאתה רואה תמונה בזום אפ, אאוט,

אז בעצם אתה רואה את הים, אתה רואה את היער,

אתה רואה את המדבר,

אם אתה תעשה זום אין, אז אתה תראה כבר

את החיות שיש ביער

ואתה תראה את הדגים שיש בתוך הים, וכן הלאה.

אז בעצם הפתיחה היא בזום אאוט,

לראות ככה את כל מפה כללית של מבנה העולמות.

אחר כך, כשנכנסים לתעס,

אז כבר מכירים את המושגים מהפתיחה.

מה זה אור ישר? מה זה אור חוזר, מה זה זיווג דהכאה?

מה זה סדר חוב תום? וכן הלאה.

ואז אתה בעצם נכנס פנימה ואתה כבר יודע את המושגים,

אז קל יותר לטייל ככה במרחבי החוכמה.

 

חשוב מאוד קודם כל לדעת בלב.

ולהבין כמה שניתן בשכל,

שאנחנו לומדים פה דברים שהם קודש קודשים, זה פנימיות התורה.

אני לא. זה דורש הכנה רגשית, נפשית, מנטלית ופיזית,

לכבות פלאפונים, למנוע כל הפרעה חיצונית,

לנסות להיות במקום שקט כמה שיותר,

לנקות את הראש לפחות 15 דקות לפני השיעור

להתכונן, לבקש בתפילה שהדברים ישפיעו עלינו

בצורה הטובה ביותר,

כי בעצם הלימוד הזה, הוא הלימוד. המסוגל,

בייחוד בדורנו, לפתוח את הנשמה לעבודת השם,

לקחת את כל העבודה הרוחנית שלנו

ולהעמיק אותה למקומות אחרים לגמרי.

אותם מצוות אבל בכוונה פנימית, יותר

ובריכוז ובמשמעות אחרת.

ואני ערב לכם שגם ראיתי

את זה על עצמי וגם על הרבה אחרים

שלמדו את הלימוד הזה מתוך לב נקי. באמת לב נקי,

ברצון לעבוד את השם,

שהדבר משפיע מאוד מאוד מאוד לטובה

על החיים וכל הרבדים שלו, בכל הרבדים.

אם זה בזוגיות, בחינוך הילדים,

ביחסים עם העבודה ועם השכנים ועם החברים,

ויותר מכל, בעניין של השמחה הפנימית,

זאת אומרת שהשמחה זה לא הוללות ברחובות,

זה לא לרקוד כמו משוגעים,

אלא שמחה זה עניין של שלמות פנימית,

שאור נכנס בכלי, שהנשמה מתחברת עם האלוקות

בכל רגע ורגע מחיינו.

הדבר הזה מאפשר שמחה, מאפשר רוגע ושלמות ועבודה,

את העבודה הרצויה להשם.

 

חוץ מזה שבאמת עצם העובדה,

שהיחסים שלנו עם הסביבה הם יחסים של יחסי גומלין

טובים ובריאים ותקינים,

אז גם, אפילו נהיגה בכביש נעשה דבר יותר רגוע.

אתה לומד להיות אדם יותר מכיל, אדם יותר רגוע,

אדם יותר…

תפיסת העולם, בגלל שהיא שהיא מתרוממת והיא מעמיקה,

אז דברים שהטרידו אותנו בעבר, פחות מטרידים אותנו

כשאנחנו לומדים חכמת הקבלה,

כי בעצם אנחנו מקבלים מדד ערכים אחר.

יש, יש במקורות מסופר על הלל ושמאי.

שהגיע גוי ואמר להם, ביקש משמאי,

למדני את כל התורה כשאני עומד על רגל אחת.

שמאי דחף אותו באמת הבניין.

כביכול הוא היה אדם קפדן.

מודד. בעבודת הבניין היו סרגלים כאלה גדולים

של כמה מטרים, שמודדים לאורך ולרוחב, כמו קרש כזה ענק,

את החדר. לא היה מטר כמו היום שנפתח כזה,

אז הוא דחף אותו באמת הבניין.

כביכול בגלל ששמאי היה קפדן.

ואז הוא הלך להלל ואמר לו, למדני כל התורה

כשאני עומד על רגל אחת.

והוא אמר לו, מאי דעלך סאני, לחברך לא תיעבד.

מה ששנוא עליך לחברך לא תעשה.

ובתרגום אחר כך תרגמו, ואהבת לרעך כמוך.

הרעיון ששמאי דחף אותו באמת הבניין,

הוא בעצם רמז לו,

תשנה את אמות המידות המידה שלך,

זאת אומרת, יש לך אמות מידה

שאתה בעצם חי לפיה, יש לך סטנדרטים מסוימים,

יש לך סולם ערכים מסוים,

יש לך השקפות, דעות שאתה בונה סביבם

את כל החיים שלך, את המטרות שלך,

את השאיפות את כל מה שאתה בעצם פועל מבוקר ועד ערב,

כל חייך אתה בונה על פי סולם ערכים מסוים,

אמות מידה מסויימות.

את הדבר הזה, הוא רמז לו שתשנה.

דחף אותו ברמת הבניין,

להסביר לו שהוא צריך לשנות את מערכת

הערכים שלו.

 

חכמת הקבלה במהותה, היא חוכמה שבאה ללמד אותנו

לקבל את האור אלוקי.

בין היתר זה הסיבה שנקראת חכמת הקבלה. יש עוד סיבות.

ויכולת קבלת השפע האלוקי והקשר והתקשור עם הרוחניות,

הוא בא על ידי שינוי אמות המידה שלנו.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לפתח טבע שני של השפעה.

במקום לבסס את החיים שלנו על קבלה.

מזה אני אקבל כבוד, ומזה משכורת,

ומזה ככה, ומזה ככה.

אנחנו צריכים לחפש את היכולת בתוכנו להשפיע לזולת.

וזה השינוי המהותי שטובעת חוכמת הקבלה,

בשונה מאוד מהנגלה.

ואם ניקח נגיד לצורך את הגמרא

שאתה לומד שמה שור נגח חמור,

וקשה מאוד להבין איך זה קשור לחיינו.

אנו פה…

שלא יובן לא נכון, אנחנו תומכים ומעודדים ודוחפים,

ותלמידים שלנו ממש מכריחים ללמוד כל יום

גמרא ומשנה והלכה וחומש רש"י,

והדברים האלה הם חובה,

על התשתית הזאת אפשר ללמוד.

חכמת הקבלה ללא זה לא שייך.

אדם צריך להיות מקיים תורה ומצוות,

מקיים אורח חיי חברה בריאים ותקינים,

לקיים חיי תורה וקהילה,

ובתוך זה הוא מלביש את פנימיות התורה.

והלימוד הזה מעמיק את כל העבודה שלו,

בין עם החברה ובין עם האלוקות.

אז אז כשאנחנו לומדים גמרא או כשאנחנו לומדים הלכה,

שאם מותר לגרור ספסל בשבת

על קרקע לא מרוצפת או אסור,

או כל מיני דברים כאלה,

אנחנו לא כל כך מצליחים להבין מה הקשר

בין זה לבין העבודה הרוחנית.

אז קודם כל לכל הדברים האלה

יש גם ביאור בפנימיות.

וגם לכל פרשיות השבוע.

כשאנחנו לומדים לצורך העניין שעם ישראל

יצא ממצרים ובא לארץ ישראל, והלך במדבר,

ובא להם מנהיג בשם משה וכן הלאה וכן הלאה,

אז כל הדברים האלה

גם יש להם ביאור פנימי,

 

אבל מעבר לכך מעבר לכך,

בחוכמת הקבלה מדברים איתך ישר ולעניין,

בלי כל הלבושים האלה.

אז כמובן שכשאנחנו מדברים, לצורך העניין,

על על יציאת מצרים,

אז הוא יסביר לנו, הסולם, שמדובר בעצם

על יציאה ממקום האגו של המיצרים מיצרי הלב,

מה זה אדם צר אין?

שמיצר אתנו למה שלו יש ולי אין,

צר יד – שהוא מקפץ את ידו לא לתת לאחר,

צר לב וכן הלאה.

אז זה נקרא מצרים, שאדם הוא אגואיסט, הוא אנוכי,

והוא צריך ללכת לארץ ישראל,

ישר-אל תכונת ההשפעה, מיישר אורחותיו עם הבורא.

או: לי ראש. מה זה לי-ראש?

שלי כיהודי יש ראש.

מה ההבדל בין דבר שיש לו ראש לדבר ללא ראש?

הגוף שהוא הרצון לקבל, אם הוא מחובר לראש,

אז הוא נקרא גוף, בלשון זכר,

אבל אם הוא מנותק מהראש, מהמדרגות הגבוהות,

הרוחניות, האלוקיות שמשפיעות לו, מההתנהלות הזו של השפעה,

אז הוא נקרא גופה.

מה זה גופה? מלשון מגוף,

מלשון מגיפה, מלשון מוות.

הגוף זה מגופה, זה תריס. כן, פעם זה היה

התריס של הלוחם, שהוא היה שם ונלחם עם אחר,

והיום אנחנו קוראים לתריס.

אבל אותה משמעות יש לתריס, לחסום.

אז תריס חוסם על אור, כשם שהגוף, כמגופה,

הוא חוסם על אור השם.

אנחנו לא מדברים על הגוף הגשמי,

אנחנו מדברים בעצם על הרצון לקבל שבתוך האדם,

על החלק הגופני של הפנימיות שלנו.

כמובן שזה בענף הרחוק מתגשם, להיות ממש בשר ועצמות וגידים.

מה שאנחנו רואים זה אבל,

אבל כשאנחנו בקבלה רואים גוף

לא מדברים על זה, על הגוף הזה הגשמי,

אלא מדברים על תכונה. סליחה,

אנחנו מדברים על תכונת הרצון לקבל שלנו.

 

אז זה ככה כהקדמה קצת ארוכה,

אבל להסביר את כל המהות של מה נדרש מאיתנו

כלומדי הקבלה, ובעיקר בעיקר מה שהתכוונתי להגיד

זה לדעת שאנחנו לא לומדים, והדבר פשוט –

רוב הדברים האלה חדשים. דברים עמוקים מאוד.

זה החכמה ביותר שאנשים אי פעם הגיעו אליה.

והייתה נסתרת המון מאוד שנים.

ולכן מאוד מאוד קשה לנו להתחבר אליה.

אנחנו תמיד אומרים בבדיחות הדעת,

שמה שהבין רבי חיים ויטל

פחות או יותר שנה ושלוש, שנה וחצי אצל הארי,

כל האנושות מנסה להבין 500 שנה, ולא מבינים הרבה.

אז נדרשת מאיתנו סבלנות, אורך רוח,

ולדעת שלא תמיד מבינים הכל.

לא בכל שיעור אנחנו נבין הכל.

זה בסדר. שאלה היא כלי, ולא תמיד הכלי מוכן לקבל את האור.

אז לא תמיד אתם יכולים להבין את התשובה.

וזה בסדר להבין שאנחנו מוגבלים גם בהבנה,

גם ביכולת הרוחנית, גם ביכולת רגשית,

גם ביכולת שכלית, ולא להיבהל שלא מבינים הכל.

זה קורה תמיד בכל מרחבי החוכמה.

יש הרגש תמיד שמשהו לא מובן,

ולפעמים יש הרגש שהרוב לא מובן.

לאט לאט.

מהדברים אלה לומדים שפה, עכשיו לומדים דרכי חשיבה,

לומדים דרכי השקפה, הכל נמצא בפנים, בסדר?

אז אורך רוח.

אז בואו נתחיל. בעזרת השם פתיחה לחכמת הקבלה פרק א'.

חלק מהדברים פה אני הוספתי, זה לא המקור.

זה המקור עם תוספות.

 

אז פרק א' ידבר איתנו על

ד' בחינות ביצירת הכלי השלם.

שהכותרת שנתנו פה,

מתוקף מחשבת הבריאה להנות לנבראיו.

הוטבע בנשמות הרצון לקבל את השפע האלוקי.

השפע הוא מעצמותו יתברך בחינת יש מיש,

ואילו הרצון לקבל שבו הוא השורש והחומר של הבריאה

כולה מבחינת יש מאין,

ושניהם כלולים זה בזה במחשבתו יתברך,

היינו באינסוף.

זה אנחנו כתבנו, זה לא כתוב במקור.

עכשיו לשונו, לשון הזהב של מרן בעל הסולם זצוק"ל.

בדרך כלל בבדיחות, שאצל ספרדים שמסיימים שיעור

אז אומרים רבי חנניה בן עקשיא אומר,

אז פה בעל הסולם התחיל עם רבי חנניה בן עקשיא אומר,

כדי שתדע שאתה אפילו לא בסוף,

אפילו לא בהתחלה. יש לך ככה זמן, קח נשימה עמוקה.

עוד כמה שנים נדבר על להבין את זה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, השם חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.

ונודע, שזכות הוא מלשון הזדככות,

והוא על דרך שאמרו ז"ל,

לא ניתנו מצוות, לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהם את ישראל.

זה נאמר במדרש בראשית, מדרש רבה על בראשית.

 

ויש להבין עניין הזכות הזו שאנו משיגים על ידי תורה ומצוות,

וכן מה היה העוביות שבנו, שאנחנו צריכים לזכותה על ידי תורה מצוות.

וכבר דיברנו על זה בספרי פנים מאירות ומסבירות ותלמוד 10 ספירות.

ונחזור כאן בקיצור.

אז קודם כל, מובנת השאלה?

כתוב שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה,

כן, כדי לזכות אותנו. מה זה המילה זיכוי? זכות, זיכוך, ניקיון.

ממה צריך לנקות אותנו?

אז הוא אומר, צריך לנקות אותנו מהעוביות.

מה זה העוביות הזאת, מה אני מלוכלך?

הפנימיות שלי מלוכלך? החיצוניות שלי מלוכלכת? למה צריך לנקות אותי?

אז ידוע שהצורף, מה הוא עושה? איך הוא לוקח את הזהב?

הזהב זה גושים של סלעים.

יש בפנים ככה קצת קצת כאלה איך זה נקרא, כמו נצנצים כאלה.

אולי אני אראה לכם. יש לי פה הביאו לי מדרום אפריקה,

הביאו לי גוש זהב מקורי ממחצבה.

זה לא שווה 10 אגורות…

זה כזה אבן וכמו נצנצים בפנים.

בהזדמנות אני אחפש את זה אני אראה לכם איך זה.

לוקח את האבן הזאתי, והוא מתיך אותה

בחום מאוד מאוד גבוה,

ואז שופכים את זה דרך רשתות ולתוך תבניות,

ועל הרשת נשארים הסיגים, כל הלכלוך.

והזהב שנשפך לתוך התבנית,

בעצם הוא הזהב המזוכך, הזהב הנקי.

נותנים עליו הטבעה, וזה מטילי זהב.

מה ההבדל בין 12 קרט לעשרים וארבע קרט?

כמה חום אתה עושה.

כמה שאנחנו יותר גבוה, אז יותר סיגים, יותר לכלוך יוצא.

 

אז מצד אחד מה עושה הזיכוך? מנקה.

מצד שני הוא גם מאחד את כל חלקי הזהב.

אז רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

אז מצד אחד לזכות זה לנקות אותנו,

והניקוי, חלק מהניקוי נעשה, והתוצאה של הניקוי

זה שאנחנו מתאחדים כאיש אחד בלב אחד.

זה המשמעות

של רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

אז איך עושים את זה ומה צריך לנקות?

בוא נמשיך ונחזור כאן בקיצור, כן,

קיצור מתוך דברי פנים מאירות והתעס.

כי מחשבת הבריאה הייתה

כדי להנות לנבראים כפי מתנת ידו הרחבה יתברך ויתעלה.

כן, מטרת הבריאה הייתה להיטיב לנבראיו,

כמה היא מתנת ידו, כמה הבורא יכול לתת? בלי סוף.

ומכאן הוטבע בהנשמות רצון וחשק גדול

לקבל את שפעו יתברך.

זאת אומרת למה אנחנו רוצים לקבל?

כי הבורא רצה לתת.

אז הוא ברא אותנו רעבים,

כל הזמן רוצים לקבל, כי אתה לא יכול לתת למישהו שבע.

צריך שיהיה לו רעב

אז יש לנו כל הזמן רעב, כל הזמן כל הזמן

אנחנו רעבים לתשומת לב ורעבים לאוכל

ורעבים לכבוד ורעבים להשכלה ורעבים ו… ו…

כי הרצון לקבל הוא כלי,

כי הרצון לקבל הוא הכלי על מידת התענוג שבהשפע,

כי לפי מידת גודלו ותוקפו של הרצון לקבל את השפע,

כן היא מידה, כן היא מידת התענוג והחמדה שבהשפע,

לא פחות ולא יותר,

והם מקושרים זה בזה,

עד שאין לחלק ביניהם זולת ביחס,

שהתענוג מיוחס לשפע, והרצון לקבל את השפע

מיוחס לנברא המקבל.

ינון, קיבלת תשובה.

 

כמה שאני יותר רעב אני יותר נהנה מהאוכל.

בסדר. אז, אז מה יש לנו?

בורא שרצה להטיב. כדי להיטיב,

הוא ברא נבראים שרוצים לקבל.

נראה מה קורה מכאן,

אז, הוא אומר שהרצון לקבל שייך לנברא,.

והתענוג שמתקבל ברצון לקבל שייך לבורא,

ובהכרח ב' אלה נמשכים מהבורא יתברך.

גם האור וגם הכלי כן.

אלא שיש לחלק בהם על דרך הנזכר,

אשר השפע הוא מעצמותו יתברך,

כלומר הוא נמשך יש מיש.

והרצון לקבל הכלול שם,

הוא השורש של הדברים.

כלומר השורש של חידוש, שפירושו יציאת יש מאין.

כי בעצמותו יתברך ודאי שאין שם בחינת הרצון לקבל חס ושלום.

ועל כן נבחן שהרצון לקבל האמור

הוא כל החומר של הבריאה מראשה ועד סופה

עד שכל מיני הבריות המרובות ומקריהן, שאין להן שיעור,

ודרכי הנהגתן שכבר נתגלו והעתידים להתגלות,

אינם רק שיעור ושינוי ערכים של הרצון לקבל,

וכל מה שיש באותן הבריות,

דהיינו כל מה שמקובל ברצון לקבל המוטבע בהן,

כל זה הוא נמשך מעצמותו יתברך יש מיש,

ואין בו כלום מבחינת הבריאה המחודשת יש מאין,

כי אין אור מחודש כלל,

והוא נמשך מנצחיותו יתברך יש מיש.

 

אז בעצם נתן לנו פה מושגים

מה זה יש מיש, ומה זה יש מאין?

אז יש מיש זה האור.

הארה שבאה מהמקור,

הוא הטבה, ומה שיוצא ממנו זה הטבה.

מה זה יש מאין?

יצר מציאות של אין, של חיסרון, של רצון לקבל, שאין בתוכו.

עכשיו, אם נסתכל על זה מצד הבורא, אנחנו לא מבינים כלום.

מצד הנברא היש הוא תמיד מהאין.

אם אני מסתכל על על האלוקות,

אני יכול לקלוט אותה, רק מתוך חיסרון.

הסברנו את זה בשיעורים הקודמים,

שאם אנחנו לוקחים אות האות,

אם יש לי דף לבן כולו.

אז אני אומר לך תשמע,

הנה כל התורה כולה פה.

אני לא רואה כלום.

ובאמת הכל פה, אבל זה אור.

כדי שאני אוכל לראות משהו,

אני צריך לשים חיסרון.

אז אני מכסה את האור בדיו, ושם את האות א'.

עכשיו החסרתי מהלבן.

זה בגלל שהתורה ניתנה אש שחורה על איש לבנה.

החסרתי מהלבן, החסרתי מאור.

על ידי החיסרון הזה אני יכול לקלוט.

זה נקרא אורות וכלים. נלמד בהמשך.

יש תנטא, יש כלים.

ויש לך, יש אותיות, תגים ונקודות, נלמד את הכל.

אז הרעיון שהכלי, שהאות, היא מחזירה,

אז אני יכול להיות א'.

ואם אני ארשום א' – ב' – א', ויש לי אבא,

אני יודע חיסרון, קלטתי שעכשיו בדף הזה

כתובה מילה: אבא.

ומכאן תמשיך את זה למשפטים

עם משמעות וסיפורים ורעיונות ומה שתרצה.

אבל הנברא יכול לקלוט רק מתוך חיסרון.

זאת אומרת, אם אין לי חיסרון לדבר

אני לא אראה אותו בכלל.

 

ונתנו את המשל הזה בשיעורים הקודמים,

על על 3 בשלנים שאחד מתמחה בבשר ואחד בגבינות,

ואחד, אין לי רעיון לא יודע מאכלים איטלקים.

אז הם הולכים בתוך, יושבים בבית קפה, והם,

תשמע, נפתח סופר חדש, בוא נעשה סיבוב.

אז עושים סיבוב, וכשהם יושבים אחרי בבית קפה ומדברים,

אז זה שמתעסק יש לו במסעדת בשרים,

שואל אותם ראיתם את זה? איזה בשרים היה שם,

איזה סינטה, איזה כתף 5… לא. לא רואים בכלל שהיה בשרים,

לא שמנו לב.

והשני שואל על הגבינות, והשלישי שואל על הפסטות.

אבל בסופו של דבר כל אחד ראה רק מה שהוא רוצה.

ולכן אחרים לא ראו את מה שהוא ראה,

כי אם אין לי חיסרון, אני לא אראה את הדבר.

אדם צריך שיהיה לו חיסרון כדי שהוא יוכל להשיג משהו.

ולכן מצד הנברא היש הוא רק מתוך האין.

נקרא יש מאין. זה אחד ההסברים

יש עוד כמה הסברים,

לאט לאט נביא בעזרת השם עוד.

 

אז יש לנו יש מיש זה המילוי והאור

ויש מאין שזה השייך יותר לנבראים,

לא יותר שייך לנבראים, הם מבחינת הכלי והבורא הוא מבחינת האור.

יש פה שתי שאלות.

אתם מוזמנים, אתם מוזמנים לענות עליהם.

מהו כל החומר של הבריאה המחודשת?

רצון לקבל.

יפה, לא ההתגשמות אלא הרצון לקבל.

חומר הבריאה הוא הרצון לקבל.

מה ההבדל בין הנבראים.

יש לנו דומם, צומח, חי, מדבר. יש כאן מדרגות ביניים.

יש הרבה מאוד מדרגות ביניים.

השיעור והערכים של הרצון לקבל.

הדומם, מסביר הארי, יש בו נפש המרכבת,

שמרכיבה את סך חלקיו.

יש עכשיו יש לצורך העניין את,

מה אני ייקח לכם?

בטריה. בסדר? הבטריה היא דומם.

אבל תראה דומם, מה מקיים אותה? למה כאן למה לא מתפרקת?

למה היא קיימת בכלל?

משום שיש את הרצון.

הנפש המורכבת, שכל החלקים יישארו ביחד. יש את הרצון להתקיים.

הרצון הזה נתן בה הבורא.

לכן כל האטומים והניטרונים והפרוטונים לא מתפרקים,

הם מחזיקים. הרי בכלל רוב חומר הבריאה הוא כלום.

זאת אומרת אומרים שאם תיקח, הרי אם אתה לוקח משהו

זאת אומרת את התא, הכל מורכב מתאים.

אטום. סליחה הכל מורכב מאטומים.

האטום עצמו יש בו גרעין וניוטון ופרוטון שמסתובבים מסביב.

אבל הרוב ריק.

רוב המציאות היא… אם אתה תכמת את כל החומר שבכדור הארץ

תגיע למשהו כאילו פינג פונג משהו כזה. כדור טניס.

זה כל החומר שיש בבריאה.

זה לא אני אומר זאת מדענים אומרים.

זאת אומרת, אנחנו יודעים שבעצם החומר

הוא מולבש בתוך ריק בתוך כלום אבל מה? מה מקשר אותו?

לא יודעים. אז אנחנו בקבלה יודעים, שזה הרצון האלוקי שניתן.

 

רצון עבה יותר זה של הצומח, בכל מי שצומח, רוצה הרבה מעבר.

יש הפריה בין צמחים, הצמח נמשך לאור ולמים,

הוא יודע לעשות כל מיני טריקים עם צבעים

ועם עוד הרבה הרבה מאוד דברים.

אבל אין לו תנועה פרטית. אנחנו נלמד את זה בהמשך.

אין לו תנועה פרטית. זאת אומרת,

כל עצי האורן או כל הורדים או כל הפרחים מסוג כזה או אחר,

יתנהגו אותו דבר.

רצון מעבר לזה לחי.

אז צומח יש נפש צומחת.

והחי יש בו נפש הבהמית. גם לגוי יש נפש בהמית.

אומנם הגוי הוא מעל החי, אבל הוא מעל החיות, אבל במעט,

כי הוא לא יכול להתפתח. בהמה זה בה מה שאתה רואה,

זה מה שיש בו, ראש וזנב אותו גובה.

אין לה יכולת התפתחות.

האדם, הכלים שלו הם בצורה מסודרת.

כן, זאת אומרת, יש סיפור על הבן איש חי שהיה ילד,

והוא רב עם אחותו או עם אחיו, לא יודע,

מי ירים את הנר בהבדלה.

אז אבא שלו אמר לו תן לי חידוש על הנושא ואני אתן לך.

אז הוא אמר לו אנחנו מברכים הבדלה יבנ"ה:

יין, בשמים, נר, הבדלה.

מה זה מראה?

יין זה בפה, בשמים מריחים באף, נר מסתכלים בעיניים,

והבדלה זה בשכל.

אתה רואה שאדם צריך להיות בהתפתחות.

והיא צריך להיות בעלייה.

וגם מגביהים את הנר לסמן את זה.

מתחיל את השבוע שנהיה בעלייה.

הבהמה, לא. בהמה לא.

פרה שהייתה בבריאת עולם, זו אותה פרה היום

אדם נולד יכול בסוף חייו להיות איש אלוקים.

לקרוע את הים.

לעצור את גורמי השמיים.

היזהר שלא תחריב את עולמי, זה נאמר רק לאדם,

שיש לו יכולת להחריב את העולם, יש לו יכולות לבנות עולם.

מסכת סנהדרין: משביעים את האדם שבא להיות עד בדיני נפשות

ואומרים לו, שידע שבשבילך נברא כל העולם. כל אדם צריך להגיד

בשבילי נברא העולם, כי מאדם אחד יצא כל העולם.

עכשיו אם אתה תשקר ואנחנו נוציא להורג את הבן אדם הזה.

החרבת את העולם לא החרבת רק את הבן אדם.

אז צריך לדעת את הדברים האלה.

 

אז אז הרצון של החי הרבה יותר גדול.

אתה רואה שהחיות, יש מיני משחקי כבוד, הגורילות כאלה דברים,

משתלטים על טריטוריות.

אנחנו יודעים שאריה יש לו איזה 50 ק"מ מרובע של טריטוריה.

הם נודדים בין יבשות. כל מיני דברים,

שהם הרבה מעבר לצמחים.

אבל חי. יש לו טבע מסוים, הוא לא יכול לצאת ממנו.

והמדבר זה הרצון הכי חזק.

הוא יכול לקלוט רצונות מחיי הרגש זולתו.

כל מה שאנחנו רואים, כל מיני סרטי טבע וכזה שהפילה,

מנסה להקים את הבן שלה מעפר,

ומגנים על הגורים, או שהם כלב נאמן לאדם –

זה טבע, זה טבע שהוטבע בו.

הוא לא עבד על זה או משהו.

מדבר יש לו יכולת של הרגש זולתו.

זה נכון, הרצון שלו בלתי מוגבל כי הוא יכול לקנאות בחבר.

והוא לא חייב לקנאות בחבר עכשיו,

הוא יכול גם לקרוא ספר היסטוריה על מישהו שעשה משהו

לפני 1000 שנה, ולקנאות בו ולפתח את הרצון.

זה לא קשור לזמן וגם לא למקום.

הוא יכול לקנאות במישהו שנמצא בארצות הברית

שאפילו לא ראה עליו הוא לא ראה אותו רק שמע עליו.

אתה יודע מה הוא הלך והשיג וקנה ועשה, אוי גם אני רוצה.

לכן הרצון שלי הוא בלתי מוגבל לא בזמן ולא במקום ולא בכלום.

הוא יכול להתפתח ללא שום גבול.

למה? כי הוא אמור להתפתח ללא שום גבול,

כדי שנרצה להשיג את האלוקות.

 

בין הדרגות האלה יש הרבה דרגות ביניים.

קודם כול, רק שנדע שהרצון הכי קטן שיש בדרגת החי,

הוא כולל את כל הצמחים כולם, כל הצמחים,

הרצון הכי קטן שבצומח בכלל בצמח הכי פשוט,

כל הדומם והצומח נכלל ברצון של החי הכי פשוט,

וכן הלאה וכן הלאה.

אז בין הדומם לצומח יש דרגות ביניים.

יש את האלמוגים.

בין הצומח לחי יש את אדני השדה.

בין החי למדבר יש את הקוף.

בין מדבר לאלוקות, אז יש כל מיני. הרמח"ל אומר שיש את היהודי.

אבל יש עוד דברים, יש מלאכים. יש שי"ן דלתי"ם.

שי"ן דל"ת, אומרת הגמרא שיש לו כמה תכונות מאדם כמה תכונות מהמלאך.

המלאך מעל, מעל השי"ן דל"ת.

הרמח"ל אומר, ויש עוד כמה מקורות, שבין המלאך לבין האלוקות –

יש את היהודי. העם היהודי.

יש עוד הרבה דרגות, אבל אלה העיקריות.

זה המבנה העיקרי של ההשתלשלות, של הרצון לקבל.

ושוב ההבדל ביניהם זה ערכים,

הכמות והאיכות של הרצון לקבל.

אבל אנחנו נלמד שבסדר השתלשלות מלמעלה למטה,

במקומות הגבוהים כולם היו אלוקות גמורה.

אז חומר הבריאה, רצון לקבל.

מה, מה הייתה מחשבת הבריאה? להיטיב לנבראיו.

יפה מאוד, יש לנו פה תלמיד מצטיין.

יפה.

אז זה מה שלמדנו היום. מטרת הבריאה היית להיטיב לנבראיו.

אז הוא ברא את הרצון לקבל,

והוא אותו חומר שנצטרך לזכך, כי הוא מפריד אותנו מאיתו יתברך

בגלל חוסר השתוות הצורה, כפי שלמדנו בהקדמה.

קל יותר להבין עכשיו.

אתם תראו אחר כך שבתעס,

כמה קל להיות, להבין את התעס, נקל הרבה יותר ללמוד אותו,

אחרי שלומדים את החלקים הראשונים של הפתיחה.

אז שוב תודה לכולם,

שהשם יברך אותכם בטוב ונעימים כל אשר תעשו תצליחו.

ובעזרת השם ניפגש שוב ביום רביעי.

אם יש שאלות משהו אז אפשר עכשיו….

 

 

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+