פתיחה לחכמת הקבלה | 17 | אותיות יט – כ

פתיחה לחכמת הקבלה | הרב שקד אליהו פנחס

מקורות

פרק ג | ה' בחינות שבמסך

יט) כי הגם שביארנו שג' בחינות הראשונות אינן נחשבות עוד לבחינת כלי, אלא רק הבחי"ד לבדה נחשבת לכלי[1], כנ"ל באות ה'. עכ"ז מתוך שג' בחינות הראשונות הן סבות וגורמות להשלמת הבחי"ד, באופן שהבחי"ד אחר שנשלמה נתרשמו בה ד' שעורים במדת הקבלה שבה, החל מבחי"א שהוא שיעור היותר קלוש שבה ממדת הקבלה, ואח"כ בחי"ב שהיא משהו עב ביותר מבחי"א במדת הקבלה שבה, ואח"כ בחי"ג העבה יותר מבחי"ב במדת הקבלה שבה, ולבסוף בחי"ד שהיא בחינתה עצמה העבה יותר מכולם, שמדת הקבלה שלה מושלמת בכל תוכנה. גם יש להבחין בה עוד, אשר גם השורש של הד' בחינות כלול בה, שהוא הזך מכולם. ואלו הן ה' בחינות הקבלה הכלולות בבחי"ד, ונק' ג"כ בשמות הע"ס כח"ב תו"מ הכלולות בבחי"ד, כי הד' בחינות הם חו"ב תו"מ כנ"ל באות ה'. והשורש נקרא כתר[2].

כ) ומה שה' בחינות הקבלה שבבחי"ד נק' בשם הספירות כח"ב תו"מ[3], הוא, כי הבחי"ד מטרם הצמצום, דהיינו בעוד שהבחי"ד היתה הכלי קבלה על הע"ס הכלולות באור העליון בסוד הוא אחד ושמו אחד, כי כל העולמות נכללים שם כמ"ש בתע"ס חלק א'. נבחן שם הלבשתה להע"ס ע"פ אותן ה' הבחינות הנ"ל, שכל בחינה מה' הבחינות שבה הלבישה הבחינה שכנגדה בהע"ס שבאור העליון, כי בחינת השורש שבבחינה ד' הלבישה לאור הכתר שבע"ס, ובחי"א שבבחי"ד הלבישה לאור החכמה שבעשר ספי', ובחי"ב שבה הלבישה לאור הבינה, ובחי"ג שבה הלבישה לאור הת"ת, ובחינתה עצמה הלבישה לאור המלכות. ולפיכך גם עתה אחר הצמצום א', אחר שהבחי"ד נפסלה מלהיות עוד כלי קבלה, נק' ג"כ ה' בחינות העביות שבה על שם ה' הספירות כח"ב תו"מ.

[1] רק בחי"ד נחשבת כלי משום שבסדר ההשתלשלות נבחן בבחי"א רצל"ק עמ"נ להשפיע, בבחי"ב רצלה"ש עמ"נ להשפיע, ובבחי"ג רצון להשפיע עמ"נ לקבל ורק בבחי"ד נבחן רצל"ק עמ"נ לקבל. ומאחר שבכל הבחינות מופיע הרצלה"ש פרט לבחי"ד הזו, ע"כ היא נעשית רשות בפני עצמה ומציאות נפרדת. (עפה"כ באו"ש)

[2] בעקבות התרשמות הבחי"ד והשלמתה ע"י ג' הבחינות שמעליה קיבלה המלכות את כל האור שבט"ר עוד מטרם הצמצום, ונוסף עליה בחינתה עצמה. ובכך תהיה מושלמת ומורכבת עתה מע"ס. משמעות הדבר שלא די בכך שהשיגה את סדר ההשתלשלות, אלא מעתה אף תפעל לפי הגורמים שלה משום שנכללת מרצונותיהם. למשל אעפ"י שבעצמותה היא רצל"ק הגדול ביותר לקבלת האור היא תהיה מסוגלת לדחותו כפי שעשתה הבינה או להספק במועט כפי שעשה הכתר ז"א שהיא מקבלת את הרצונות ודרכי הפעולה של הבחינות העליונות לה שכעת מרכיבות אותה מבחינת התכללות, וראה משל לדבר בהערה 18 (עפה"כ באו"ש)

[3] בעקרון משמעות המילה 'ספירות' היא ההארה של האו"י שמאיר בכל מדרגה, ומכאן שמה ספירה "לשון ספיריות וזוהר" (אור הבהיר). והיות שכעת המלכות צמצמה עצמה מלקבל את האו"י והוא הסתלק ממנה – קשה לו למה בכל זאת ה' בחינות הקבלה שבמלכות נקראות 'ספירות'? ומתרץ: ע"ש העבר, ז"א על שם הרשימות של האור שנשארו בכל ספירה מטרם הסתלק האו"י הזה. (עפה"כ באו"ש)

במקום אחר מביא שישנן שלוש הבחנות עיקריות בשמות הע"ס: שמדברים על הכלים יהיו שמותן ד' בחינות שברצל"ק, שמדברים על האור המתלבש בכלים נכנה אותם בשם נרנח"י וכשאנו מדברים מהכלים ואנו רוצים להדגיש את רשימות האורות שהסתלקו מהם כמו במקרה שלנו נכנה אותם בשם כתר חכמה בינה ת"ת ומלכות (עפה"כ בתע"ס ח"ב או"פ פ')

תמלול השיעור:

בשם השם נעשה ונצליח,

ערב טוב לכולם.

אנחנו ממשיכים בפתיחה לחוכמת הקבלה.

היום נלמד בעזר השם יתברך  את אותיות י"ט וכ'.

ואני אזכיר לכם קצת על מה דיברנו בשיעור שעבר.

דיברנו על הצמצום שעושה המלכות דאינסוף,

שהיא בעצם מצמצמת את עצמה מלקבל את האור.

המשמעות של המילה "צמצום"

זה שהיא רצתה וחשקה לקבל את כל האור

ובכל זאת נמנעה מלקבל אותו.

למה היא עשתה זאת?

מבחינת "קישוט".

היא יכולה להסיר את הצמצום הזה בכל רגע

כשהיא נמצאת באינסוף,

אלא רוצה – כמו אישה שמקשט את עצמה לבעלה,

היא רצויה ואהובה וחביבה בכל מקרה,

אבל היא רוצה לעשות משהו אקסטרה.

ולמה היא עשתה את זה?

היא עשתה את זה מתוקף

שהיא רצתה להדמות לאור שממלא אותה.

האור שממלא אותה, האור ישר,

הוא הטבה מוחלטת.

ומשום שהייתה הכלי,

המלכות דאינסוף הייתה מלאה בכל ההטבה המוחלטת הזאת,

היא רצתה גם כן להיטיב למי השת להטיב.

יש בורא ונברא. אז היא הטיבה חזרה לבורא.

היא סילקה מעצמה;

ומשום שאיין כפייה ברוחניות,

אי אפשר לקבל את האור אם אין רצון,

אז היא סילקה את האור מתוכה

ונשארה ריקנית מאור.

עכשיו, אותה מלכות דאינסוף

היא בעצמה גם כלולה מכל הספירות שמעליה.

הרי כשאנחנו אומרים על מלכות זה בחינה ד'.

אבל מאיפה היא באה?

היא נולדה מבחינה ג'

ובחינה ג' מבחינה ב'

בחינה ב' מבחינה א'

ובחינה א' מהשורש.

זאת אומרת גם המלכות עצמה

נכללת מכל הספירות שהולידו אותה.

זאת אומרת יש לנו בעצם מלכות שיש בה 10 ספירות.

שאם נחלק את זה בצורה אחרת,

אנחנו נקרא לזה כחב תום –

כתר – שזה השורש

חוכמה, בינה, תפארת ומלכות.

כל הדבר הזה היה מלא באור ישר.

ברגע שצמצמה את עצמה האור הסתלק,

כמובן שההוא הסתלק בהדרגה –

כי המלכות היא למטה,

אז הוא התחיל להסתלק ממלכות, מהבחינה ד',

ואז מבחינה ג', מבחינה ב', מבחינה א'.

ובשנייה שהסתלקה מהכתר,

בעצם אנחנו מתחילים את הסיפור של עולם הנקודים.

שלא בזה נתעסק היום,

אבל ברגע שהיא הסתלקה,

בעצם זו הנקודה שברגע שהסתלק כל האור,

זו הנקודה שאנחנו עומדים בה עכשיו.

ומכאן אנחנו נמשיך בעזרת השם לקרוא.

אז אנחנו נעלה את הטקסט ונקרא.

טוב אז אנחנו ממשיכים באות י"ט.

כי הגם שביארנו שג' בחינות הראשונות

אינן נחשבות עוד לבחינת כלי

אלא רק הבחינה ד' לבדה נחשבת לכלי –

למה רק הבחינה ד' לבדה נחשבת לכלי?

אז תסתכלו, אז בוא נראה מה קרה בכלל,

איך התפתחה בחינה ד'.

אנחנו מדברים מסדר מעילא לתתא.

כאשר האור ישר יורד

ומפתח בעצם את המלכות דאינסוף.

והוא יורד בכמה שלבים.

ואז מתחילים להתפתח בחינות,

בחינה א', בחינה ב', בחינה ג' ובחינה ד'.

הרגע קראנו.

בעל הסולם בא ואומר,

הבחינה ד' הזאתי היא רצון לקבל היחידי.

כל מה שמעל, לא נקרא רצון לקבל.

למה זה ככה?

גם פה אנחנו רואים ציורים של כלים, לפחות בציור,

אז למה הם לא נחשבים כלי של רצון לקבל?!

התשובה היא,

אולי בואו נדבר מלמטה ללמעלה.

הבחינה ד' הזאתי,

היא נקראת רצון לקבל על מנת לקבל.

הבחינה ג' היא נקראת משפיע על מנת לקבל.

והבחינה ב' משפיע על מנת להשפיע.

והבחינה א' הנרצית – היא נקראת מקבל על מנת להשפיע.

זה הדבר הרצוי.

אז יש לנו בכל אחת מהם בחינה של השפעה.

פה יש לנו מקבל בעל מנת להשפיע,

אז יש להשפיע,

פה יש לנו, מה אמרנו, בחינה ב' – משפיע על מנת להשפיע.

אז יש לנו בחינת השפע.

פה יש לנו משפיע על מנת לקבל – אז יש לנו בחינת השפעה.

ורק פה יש מקבל על מנת לקבל.

התפתחות הכלי על תוכנו הנרצה הוא רק בקטע הזה,

שאין שום רצון להשפעה, בבחינה ד'.

ולכן הוא אומר שהבחינה ד' הזאת היא כשלעצמה כלי,

היא כשלעצמה נקראת רצון.

כל אלה – עדיין נקראות לאור,

למה? כי עצם העובדה שהם משתמשות בתכונת ההשפעה,

מוכיח שהם עדיין לא כלי גמור,

לא רצון לקבל מוחלט וסדור שמפריד את עצמו לבחינה נפרדת ועצמאית.

זה מה שהוא אמר עד עכשיו.

עם כל זאת, מתוך שג' בחינות הראשונות

הן סיבות וגורמות להשלמת הבחינה ד',

באופן שהבחינה הד',

אחר שנשלמה, נרשמו בה ד' שיעורים במידת הקבלה שבה.

אכן מבחינה א' שהוא שיעור היותר קלוש שבה ממידת הקבלה,

מה זה שיעור, כמות. כן?

ואחר כך בחינה ב' שהיא משהו עב ביותר מבחינה א' במידת הקבלה שבה

ואחר כך בחינה ג' העבה יותר מבחינה ב' במידת הקבלה שלה, כן?

מה זה "במידת הקבלה שבה"?

מה זה עב?

אמרנו, עוביות זה גסות, יותר רצון לקבל.

ולבסוף בחינה ד', שהיא בחינתה עצמה, העבה יותר מכולם.

אז יש לנו דבר שנקרא "בחינתה עצמה"

וכל השאר נקרא "התכללות".

אני תכף אסביר את זה.

שמידת הקבלה שלה מושלמת על כל תוכנה.

בחינה ד' מידת הקבלה שלה מושלמת בכל תוכנה –

מקבל על מנת לקבל.

גם יש להבחין בה עוד,

אשר גם השורש של הד' בחינות כלול בה,

זאת אומרת יש לנו גם את הכתר,

שוב, כתר, בחינה א', בחינה ב', בחינה ג' ובחינת עצמה.

כל זה בעצם נכנס, בונה, מרכיב ומעצב

את חלקי המלכות, הבחינה ד',

אשר גם השורש של הד' בחינות כלול בה, שהוא הזך מכולם.

אז יש לנו זכות ועוביות.

כמה שמדרגה יותר גבוהה, נחשבת יותר זכה,

או תכונה יותר זכה,

וכמה שיותר נמוכה – נחשבת יותר עבה.

מה זה "גבוה" ו"נמוך"?

קרוב אל האינסוף או רחוק ממנה.

ואלו הן בחינות הקבלה הכלולות בבחינה ד',

או בוא נגיד קרוב לאינסוף או רחוק ממנו.

"רחוק" נקרא נמוך, עב, גס; "קרוב" נקרא – בהשתוות צורה, דבקות. זח גבוה.

צריך להתחיל ללמוד את המילים של שפת הענפים והקבלה,

ככה יהיה לנו תקשורת אחד עם השני.

ואלו הי' בחינות הקבלה הכלולות בבחינה ד',

ונקראות גם כן בשמות ה-10 ספירות,

כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות,

הכלולות בבחינה ד' –

כי הד' בחינות הם חוכמה ובינה, תפארת ומלכות

כנזכר למעלה באות ה,

והשורש נקרא כתר.

עכשיו הוא יבוא וישאל אותנו,

למה אנחנו קוראים לחלקי המלכות הבחינה ד' שבאינסוף

למה אנחנו קוראים לה,

אחרי שהיא מתרוקנת מהאור, מהחלקים שלה,

כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות?

הרי מה מראה לנו המילים האלה?

כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות, זה מראה על הספירות.

מה זה ספירה?

מלשון "ספיר", מלשון הארה.

אבל האור ישר הזה, עכשיו בנקודה שאנחנו עומדים בה, הסתלק.

אין אור. אז למה אתה קורא לה על שמות הספירות?

יש לנו באופן כללי,

כשאנחנו מדברים על שמות של 10 ספירות,

אז כל פעם אנחנו בוחנים את זה מכיוון אחר,

או נקרא לזה בשמות אחרים על פי העניין שמדובר.

אם מדברים מהכלי,

אז זה ייקרא הבחינות שדיברנו עליהם –

בחינה א' של הכלי,

בחינה ב' של הכלי,

בחינה ג'…

כמה רצון יש בו, כמה, איזה בחינה של הכלי אנחנו מדברים?

זה כשאנחנו מדברים מצד הכלים.

אם אנחנו מדברים מצד האורות שממלאים את הכלים,

נגיד נרנחי,

אור הנפש, אור הרוח, אור הנשמה, אור החיה ואור היחידה.

אבל כשאנחנו מדברים על הכתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות,

באופן עקרוני טבעי אנחנו נדבר על האור ישר

שממלא את המלכות.

אז פה עכשיו הוא יבוא וישאל,

רגע, רגע, רגע, יש לו בעיה לבעל הסולם,

קשה לו למה קוראים לזה כחב תום,

הרי האור מסתלק?!

אז מה הוא אומר, ומה שבחינות הקבלה שבבחינה ד'

נקראות בשם הספירות כחב תום?

הוא כי הבחינה ד' מטרם הצמצום,

דהיינו בעוד שהבחינה ד' הייתה הכלי קבלה

על ה10 ספירות הכוללות באור העליון,

בסוד "הוא שמו אחד",

הרי באינסוף, לפני הצמצום קראנו לזה "הוא ושמו אחד",

הכלי והאור היו בהשתוות הצורה.

והאור היה מלא בכל הכלי.

אז הוא מדבר מתי?

לפני הצמצום. כל הבחינות נכללים שם,

כמו שמוסבר בתעס חלק א'.

זאת אומרת, אנחנו כרגע מדברים על אחרי הצמצום,

שכל האור הסתלק.

לפני הצמצום, כל האור היה בפנים

וקראנו לזה ספירות כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות.

אז למה עכשיו קוראים לזה כחב תום?

האור הסתלק, הוא לא נמצא.

קרא לזה בשם אחר!

אז הוא אומר, נבחן שם, באותו מקום באינסוף

הלבשתה ל10 ספירות על פי הבחינות הנ"ל

שכל בחינה מהבחינות שבה הלבישה על הבחינה שכנגדה

ב10 ספירות שהיו באור העליון.

יש לנו הרי חמש בחינות,

וכל בחינה תקבל אור אחר,

לפי הדרגה שלה.

מצד הכלי יש דבחינה ד' של עוביות

הכלי דבחינה ג' של עוביות

הכלי דבחינה ב'

וכן הלאה.

עכשיו, גם מצד האורות יש איכות של האור.

אז במדרגה הנמוכה ביותר כנגד בחינה ד', כנגד המלכות –

המלכות שבמלכות, התקבל אור הנפש,

דרגה מעל – רוח,

דרגה מעל – נשמה.

אז הוא אומר, כי בחינת השורש שבבחינת ד',

שהיא הכי גבוהה,

הלבישה לאור הכתר שב10ספירות.

אור הכתר זה אור היחידה.

ובחינה א' שבבחינת ד' הלבישה לאור החוכמה שב10ספירות.

ובחינה ב', ובחינה ב' שבה, הלבישה לאור הבינה.

ובחינה ג' הלבישה לאור התפארת.

ובחינתה עצמה הלבישה לאור המלכות.

אז האורות האלה נקראים גם בשם נרנחי.

בוא, בוא נלך מלמעלה למטה, לפי הסדר שהוא אומר – יחנרן.

אז האורות האלה גם נקראים יחנרן.

הבחינה א' שהוא מדבר,

שהוא עניין של אור הכתר,

נקרא יחידה, אור היחידה.

אבל קוראים לו גם אור הכתר.

ואחר כך יש לנו את אור החוכמה.

אז אור החוכמה נקרא אור חיה.

ובחינה ב' שבה הלבישה לאור הבינה, שנקרא אור הנשמה.

ובחינה ג', הבחינה ג' שבה, הלבישה על אור התפארת, שזה הרוח.

ובחינת עצמה הלבישה לאור המלכות, שזה אור הנפש.

אז האורות יש להם גם שמות – של כחב תום,

וגם שמות של נרנחי.

אז לפי האורות של כחב תום,

של אור הכתר, אור החוכמה, אור בינה, אור תפארת, אור המלכות.

כשהסתלק האור יישאר רושם, רשימו,

יישאר רושם מאור המלכות,

יישאר רושם לאור התפארת,

יישאר רושם לאור הבינה.

על שם הרושם הזה.

הרי למה היא קיבלה את האור באותה מדרגה?

למה, לצורך העניין, המלכות כן, הבחינה עצמה

בחינתה עצמה, בחינה ד' עצמה הלבישה לאור המלכות?

למה היא הלבישה לאור המלכות?

כי זה, הרצון שיש לה שמה, הרצון הנמוך ביותר של הבחינה ד'.

אם הרצון הוא יותר איכותי, יותר השפעתי,

אז היא כבר תקבל את אור התפארת.

אז אחרי שהאור מסתלק,

הרצון הזה נשאר, יש זיכרון מהדבר הזה, וזה נקרא רשימה, רשימות.

האמת יש גם הסברים שהרשימו עצמו, כשלעצמו, הוא אור.

האור לא מסתלק באמת,

אלא רק לא מבחינים בו,

כי אין כפייה ברוחניות.

אז אם הוא לא רוצה הוא לא מקבל.

אז יש לנו פה בעצם חמש אורות,

שנקראים כחב תום, אוקיי?

אז בוא נמשיך ונקרא.

ולפיכך גם עתה אחר הצמצום א' שהסתלק האור

אחר שהבחינה ד' נפסלה מלהיות עוד כלי קבלה,

נקראת גם כן בחינות העוביות שבה על שם ה' הספירות כחב תום.

זאת אומרת, על שום מה היא נקראת כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות?

לא על שם האור ישר שמרבה,

אלא על שם הרשימה, על שם העבר,

זאת אומרת האור אינסוף מילא אותה או כל האורות הללו

מילאו אותה באינסוף, מטרם הצמצום

ואז הסתלק האור.

וברגע שהוא הסתלק, נשאר רשימו.

על הרשימו הזה, הרושם, הרצון שנשאר שם,

אנחנו קוראים "רצון" למה, יש רושם, למה רושם מאיזה אור –

רושם מאור החוכמה

רושם מאור הבינה,

ולכן לעשר ספירות האלה אנחנו נקרא

חמשת בחינות המלכות שנשארו אחר הצמצום,

נקרא כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות.

זה מה שהוא בא לפתור לנו בעצם.

יש שאלות עד כאן?

משה, ברוך הכל מובן? אוקיי.

אז אולי מה שנעשה,

נקרא את הפירוש.

אני לא רוצה בינתיים להתקדם,

רוצה לפתח את זה עוד טיפה.

בוא נקרא את הפירושים שאני כתבתי על זה, מתוך הביאור.

כי הגם שבארנו שג' הבחינות הראשונות אינן נחשבות עוד לבחינת כלי

אלא רק הבחינה ד' לבדה נחשבת לכלי,

למה רק הבחינה ד' נחשבת לכלי,

אז כתבנו, רק בחינה ד' נחשבת לכלי,

משום שבסדר ההשתלשלות נבחן בבחינה א'

רצון לקבל על מנת להשפיע

ובבחינה ב' רצון להשפיע על מנת להשפיע

ובבחינה ג' רצון להשפיע על מנת לקבל,

ורק בבחינה ד' נבחן רצון לקבל על מנת לקבל.

אתם רואים, שימו לב.

אני הדגשתי את זה פה בפונטים.

בבחינה א' יש רצון להשפיע, כן, רצון לקבל על מנת להשפיע.

גם בבחינה ב' יש רצון להשפיע – רצון להשפיע על מנת להשפיע,

וגם בבחינה ג' יש רצון להשפיע, כי זה להשפיע על מנת לקבל.

אז יוצא בסופו של יום,

שרק בבחינה ד', רק היא נבחנת לרצון לקבל על מנת לקבל,

אין בה את הבחינה של להשפיע.

ומאחר שבכל הבחינות מופיע הרצון להשפיע פרט לבחינה ד' הזו,

על כן היא נעשית רשות בפני עצמה, ומציאות נפרדת.

אז כמו שאמרנו מקודם,

למה הבחינה ד' היא היחידה שנפרדת,

ונחשבת כלי ורצון לקבל אמיתי

ועליה תיעשה כל העבודה,

והיא בעצם זו שתפתח עכשיו את כל העולמות הרוחניים שיבואו לעתיד לבוא,

וכל הפעילויות והכל תמיד הבחינה ד', המלכות, עושה?

כי היא יש לה עצמאות, היא יש לה את הבחירה לפעול.

כל השאר מעל עדיין נחשבים לאור ביחס אליה.

עם כול זאת, מתוך שג' הבחינות הראשונות

הן סיבות וגורמות להשלמת הבחינה ד'

באופן שבחינה ד' אחר שנשלמה התרשמו בה ד' שיעורים

במידת הקבלה שבה,

זאת אומרת הבחינה ד', איך היא איך היא נוצרה?

האור האיר וירד לבחינה א'.

בחינה א' הולידה את ב'

בחינה ב' הולידה את בחינה ג'

בחינה ג' הולידה את ד'.

אז יוצא שבחינה ד' כלולה מכל אלה שהובילו אליה.

אם אתם זוכרים את המשל שדיברנו לפני כמה שיעורים,

על טיפת המים. שטיפת המים, איך היא נהיית מים מינרליים?

היא מחלחלת באדמה, ולוקחת מינרל מכל שכבה,

לוקחת עוד מינרל, עוד מינרל, עוד מינרל,

בסוף היא מגיעה לאיזה חלל באדמה,

מתחילה להצטבר שמה,

וטיפה ועוד טיפה ונהייה מים עם הרבה מינרלים.

זאת אומרת מכל שכבה היא לקחה משהו,

לקחה תכונה מסויימת.

אז אותו דבר קורה פה, בעצם,

המלכות עצמה לוקחת את הכוח, את הרצון,

את התכונה, את היכולות פעולה – של הכתר.

אחר כך היא לוקחת את זה גם מהבחינה הבאה

וגם מהבחינה הבאה.

ואז היא מורכבת מ-10 כלים.

זאת אמרת יש את הכתר, בחינה א', בחינה ב', בחינה ג',

ואת בחינתה עצמה, שזה מה שהיא בעצם עשתה ופעלה.

המהות שלה, העצמיות שלה.

בחינתה עצמה זה מה שהיא ממש.

כל השאר נקרא "התכללות".

מה זאת אומרת?

נגיד בן אדם הוא מבחינת – לימדנו את זה אתמול בישיבה –

אם אתה זוכר משה,

מה זה עצמיות והתכללות?

נגיד אדם מסוים בעצמיות שלו, במהות שלו

הוא לצורך העניין אומן.

הוא לא יכול לצאת מזה,

הוא בן אדם שהוא חייב לפתח וליצור.

תן לו עטים ודף, הוא יצייר.

תן לו איזה חומר, פלסטלינה, הוא יפסל.

תן לו כל דבר, הוא חושב איך.

זה המהות שלו.

אבל הוא יכול להתכלל גם עם דברים אחרים.

למשל הוא יכול להיפגש לצורך העניין עם גנן,

שיבוא אליו לגינה,

וללמוד ממנו קצת את עבודת הגינון,

איך גוזמים, איך עושים, איך עודרים.

ואחר שהגנן לא יהיה, אז הוא בעצמו יהיה גנן.

עכשיו, הוא לא גנן! הוא במהות שלו אומן.

אבל הוא נתכלל עם הגנן,

ועכשיו יש לו גם את התכונות והיכולות האלה.

אז אותו דבר פה.

הבחינה ד', עצמותה זה הרצון לקבל.

זה מה שהיא ממש.

אבל התכללה מתוך הבחינה א', וב', וג' וכן הלאה.

ואז יש בה את הכוחות והיכולות האלה.

וזה מאוד חשוב להבין את זה.

כי איך היא תעשה את הפעולות הבאות,

אם לא יהיה לה את הכוחות נפש האלה?

אז הוא כותב לנו, שעם כל זאת,

שמתוך שג' בחינות הראשונות

הן סיבות וגורמות להשלמת הבחינה ד'

באופן שבחינה הד', אחר שנשלמה,

התרשמה בד' שיעורים במידת הקבלה שבה.

החל מבחינה א', שהוא שיעור היותר קלוש שבה ממידת הקבלה,

ואחר כך בחינה ב', שהיא משהו עב ביותר מבחינה א'

במידת הקבלה שבה,

ואחר כך בחינה ג' העבה יותר מבחינה ב' במידת הקבלה שבה,

ובסוף בחינה ד', שהיא בחינתה עצמה, העבה מכולם,

שמידת הקבלה שלה מושלמת בכל תוכנה.

אז בעצם בחינה ד' הזאת

מורכבת מד' שיעורים של מידת קבלה.

מה זה "שיעור"?

אמרנו, כמות.

כמות, האמת שזה גם באיכות, אבל בדרך כלל שאומרים את המילה "שיעור",

הכוונה – כמה אתה משער שיעלה, ככה וככה,

כמה אתה מעריך.

אז יש ערך.

יש ערך עכשיו לאותו אור ולאותה בחינת קבלה שבכל מדרגה.

אז מה נחשב שהעוביות שבה,

כל הזמן  אומר יותר עבה, יותר עבה, יותר עבה,

עוביות, אמרנו, זה עניין של הרצון לקבל,

כמה אדם עב, גס.

גם מלשון ענן שמסתיר, כן מסתיר, את אור השם.

"ענן" זה עב!

כן אז כל הדבר הזה לומר שיש דרגות ברצון לקבל,

איפה הוא הכי תקיף? בבחינה ד'.

איפה הוא הכי עדין, הכי מסוגל להתחשב, לראות את האחר? בבחינה א', בכתר.

אז כמה שאנחנו יותר יורדים

אנחנו מתרחקים.

ירידה משמעותה התרחקות מהאינסוף.

זה נקרא גם עוביות, הירידה הזאתי, עד שיש בחינה מסויימת,

מדרגה שהיא נחשבת שהיא מנותקת לגמרי מהאלוקות.

וזו הבחינה ד'.

ולמה היא מנותקת?

כי אין בה בכלל רצון להשפיע.

כל הבחינות הקודמות,

בחינה א', בחינה ב', ובחינה ג',

יש בהם עוד רצון להשפיע, כמו שהסברנו.

לכן הם עדיין נחשבות אור ביחס לבחינה ד' הזאת.

אבל הבחינה ד' הזאת כלולה מכולם.

עכשיו, למה זה חשוב להבין שהיא כלולה מכולם?

מה זה נותן לנו?

אז נמשיך לקרוא, ואני אראה לכם בסוף.

גם יש להבחין באוד,

אשר גם השורש של הד' בחינות כלול בה

שהוא הזך מכולם.

כן, הכתר. ואלו הן ה' הבחינות הקבלה הכלולות בבחינה ד',

ונקראות גם בשם העשר ספירות,

כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות.

תכף נראה שהוא מתקשה עם המילה ספירות.

למה אותם בחינות מהבחינה ד' אחרי שהיא מתרוקנת,

נקראים כחב תום?

ונקראות גם כן בשמות העשר ספירות?

כחב תום הכלולות בבחינה ד',

כי בחינות הם חוכמה,

כי הד' בחינות הם חוכמה ובינה, תפארת ומלכות,

כנזכר באות ה', והשורש נקרא כתר.

אז בעל הסולם בא להסביר לנו, למה יש ספירות, למה 10 מדרגות.

אבל מה המשמעות לזה שיש בה 10 מדרגות,

ויש התכללות מכל הדברים מקודם?

למה זה חשוב לדעת את זה?

זה חשוב לדעת את זה, להבין איך היא תפעל עכשיו,

ומה המסוגלות שלה.

בואו נראה את זה בהסבר.

אז רשמנו ככה.

בעקבות התרשמות הבחינה ד',

והשלמתה על ידי ג' הבחינות שמעליה,

קיבלה מלכות את כל האור שבט' ספירות ראשונות עוד מטרם הצמצום.

כן, לפני שהיא צמצמה את עצמה,

כל ה 10 ספירות האלה,

שאנחנו קוראים להם כתר, חוכמה, בינה, תפארת –

שזה שש ספירות שבתפארת, שמתפרט ל6 ספירות –

ובחינת עצמה,

אז זה תשע ספירות,

ועוד יש לה את עצמה.

ובנוסף עליהן בחינתה עצמה.

כן, טרם הצמצום היא קיבלה את כל האור מכולם,

וכך תהיה מושלמת ומורכבת עתה מ-10 ספירות.

עכשיו זה מה שירכיב אותה,

זה מה שייתן את השלימות.

זה החלקים שלה.

משמעות הדבר, שלא די בכך שהשיגה את סדר ההשתלשלות

עכשיו היא גם בעצם בנוייה מאותו מבנה,

השיגה את המבנה הזה.

אלא מעתה אף תפעל לפי הגורמים שלה,

משום שנכללת מרצונות ההם.

מה זה שהיא נכללת מרצונות?

אז אמרנו, כמו שהמים מינרלים

עכשיו היה שכבה של אדמה עם אשלגן

עכשיו יש בה במים מינרלים מאשלגן,

יש לו את היכולות התכונות של אשלגן.

אם היה בשכבה אחרת נתרן,

עכשיו יש במים המינרלים נתרן.

זאת אומרת יש בה בעצם, אלה הגורמים שמרכיבים, את המים המינרלים.

אז הבחינה ד' כלולה מתוך הגורמים,

מדין התכללות של בחינה א' בחינה ב' ובחינה ג' ושורשם,

ויש לה גם את בחינתה עצמה.

למשל מה זה אומר?

מה זה אומר שהיא תפעל לפי הגורמים שלה?

למשל, אף על פי שבעצמות היא רצון לקבל

הגדול ביותר לקבלת האור,

כן, היא לא רוצה להשפיע, היא רק רצון לקבל,

היא רוצה את כל האור,

אבל היא תהיה מסוגלת לדחותו.

למה? כי הבינה עשתה את זה.

הבינה הייתה רצון להשפיע על מנת להשפיע.

נכון? אמרנו פה אתם זוכרים בחינה ב', היא רצון להשפיע על מנת להשפיע.

משום שהבינה עשתה את זה מהתכללות

היא קיבלה את זה אז

משום שהיא עשתה את זה.

הבינה היא מרכיבה אותה

והבינה נתנה לה את הכוח הזה.

אז עכשיו היא תוכל לדחות את האור.

כי מטבע שלה היא לא רוצה

מהעצמיות שלה  היא לא רוצה

היא רוצה רק לקבל את האור.

אבל עכשיו היא יכולה לדחות את האור

למה היא יכולה יכולה לדחות את האור?

מהסיבה, שיש לה התכללות עם הבחינה ב',

כמו שאותו אומן יכול גם לעשות גינון, עבודות גינון,

למה? כי היה לו התכללות עם גנן.

או דוגמה נוספת,

להסתפק במועט,

כפי שעשה הכתר.

זאת אומרת היא מקבלת את הרצונות ודרכי פעולה של הבחינות העליונות לה,

שכעת מרכיבות אותה מבחינת התכללות.

אז הוא ממשיך ואומר לנו באות כ',

ומה שה' בחינות הקבלה שבבחינה ד'

נקראות בשם הספירות,

כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות,

למה יש לו בעיה עם זה?

למה הם לא אמורות להקראות כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות?

משום שזה השמות של האור ישר.

כשמאיר האור ישר, שמאיר מטרם ההסתלקות,

זה השמות שלהם.

אור הכתר, אור החוכמה, אור הבינה.

אבל עכשיו, מתוקף הצמצום, היא סילקה את האור הזה.

אז למה עדיין קוראים לזה כחב תום?

בוא נראה מה כתבנו פה.

בעיקרון משמעות המילה ספירות

היא מלשון הארה של האור יושר שמאיר בכל מדרגה.

האור משתלשל

מאיר בכל מדרגה,

וכל מדרגה הוא מאיר אור אחר.

פעם אור הכתר,

פעם אור החוכמה,

אור הבינה,

אור התפארת,

אור המלכות.

לפי הבחינה ד', או הבחינה ג', או הבחינה ב'.

לפי הכלי. אין אור בלי כלי.

לפי הכלי, לפי הרצון, יאיר איכות האור או אור באיכות שונה.

אז למה זה נקרא ספירות?

משום הארה של אור ישר שמאיר בכל מדרגה.

ומכאן שמה "ספיר", לשון ספיריות וזוהר.

זה כותב האור בהיר.

אור בהיר זה מילון מושגים של בעל הסולם.

והיות שכעת המלכות צמצמה עצמה מלקבל את האור ישר

והוא הסתלק ממנה

קשה לו לבעל הסולם,

למה בכל זאת בחינות הקבלה שבמלכות

נקראות ספירות?

הוא מתרץ, למה בכל זאת הם נקראות ספירות:

על שם העבר.

זאת אומרת על שם הרשימות של האור

שנשארו בכל ספירה מטרם הסתלק האור ישר הזה.

זאת אומרת האור ישר האיר ומילא

את כל הכלים, כל הבחינות של הבחינה ד'.

למה יש לה חמש בחינות?

כי התכללה מאלה שלפניה.

אז יש לה חמש סוגי רצונות,

את החמש סוגי הרצונות האלה האיר האור ישר

באיכויות שונות.

פעם נקרא אור המלכות,

פעם אור הכתר,

פעם אור הזעיר אנפין.

אבל בסופו של יום,

המלכות בעצם דחתה את האור הזה על ידי הצמצום.

אז מה נשאר שם? רושם. רשימו.

על שם הרשימו הזה, נקראות הספירות.

הרי איך נוצר הרשימה?

איך נוצר האור?

איך הגיע אור למדרגה? לפי הכלי.

זאת אומרת הכלי רצה אור בצורה כזאת,

אז נמשך אליו אור באותה דרגה.

בחינה ד' רצתה אור כביכול נמוך,

קיבלה את אור הנפש.

למה? כי לא היה לה כוח מסך,

לא יכלה בעצם לתת עבודה,

אז הבחינה ד' קיבלה את אור הנפש.

והכתר קיבל את אור היחידה, הגבוה ביותר.

בוא נקרא מההתחלה.

ומה שד' בחינות הקבלה שבבחינת ד'

נקראות בשם ספירות כחב תום,

כי הבחינה ד' מטרם הצמצום

דהיינו בעוד שהבחינה ד' הייתה כלי קבלה

על 10 ספירות הכלולות באור העליון

בסוד הוא שמו אחד,

איפה זה היה?

באינסוף. זוכרים?

באינסוף היה "הוא שמו אחד".

"שמו" – זה רצון. זה הכלים, הרצונות.

ו"הוא" – הקדוש ברוך הוא.

הוא והרצון היו נבחנים אחד.

כי כל העולמות נכללים שם,

כמו שמוסבר בתעס חלק א'.

נבחן הלבשה שם באותה מקום.

מה זה "הלבשה"?

הלבשה זה השגה גבוהה, תפיסה מאוד מאוד גבוהה.

נבחן שם הלבשה ל10 ספירות

על פי אותן הבחינות הנ"ל.

שכל בחינה מהבחינות שבה,

הלבישה הבחינה כנגד, שכנגדה,

ב10 ספירות באור העליון.

ועכשיו הוא פשוט מפרט כל בחינה,

איזה אור היא קיבלה.

הגבוהה ביותר, שהיא בחינת השורש,

בחינת השורש דבחינה ד' הלבישה לאור הכתר, הכי פשוט.

נכון? אור הכתר מקבל, מתקבל בבחינה הגבוהה.

ובחינה א' שבבחינה ד' הלבישה לאור החוכמה שבספירות.

ובחינה ב' הלבישה לאור הבינה

ובחינה ג' הלבישה לאור התפארת

בחינתה עצמה הלבישה לאור מלכות.

אז כמו שהסברנו מקודם, גם נקראים נרנחי,

נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

ולפיכך גם עתה, אחר צמצום א',

אחר שבחינה ד נפסלה מלהיות עוד כלי קבלה

כן, למה היא נפסלה? כי היא לא רצתה,

ואין אור בלי כלי. אם היא לא רוצה, אין כפייה ברוחניות =

האור מסתלק.

אם מסתלק האור, למה אתה קורא להם כחב תום?

כתר, חוכמה, תפארת וכן הלאה?

אלא על שום הרושם,

על שום אחרי שהסתלק האור נשאר שם רושם,

הרי הגיע האור בגלל רצון מסוים.

אבל אז הרצון עם הרושם נשאר.

ויש גם הסברים שהרשימו בעצמו הוא אור.

אז אומר, אחר שהבחינה ד' נפסלה מלהיות כלי קבלה,

נקרא גם כן ה' בחינות העוביות שבה על שם ה' הספירות.

זאת אומרת, הבחינות עוביות שבה,

הרצונות שלהם, נקראים על שם הספירות,

הכוונה על האור שהאיר באותם רצונות.

כי הרצון נשמר. הוא עדיין רוצה את האור.

רק שהאור הסתלק.

הרי בסופו של יום צריך להבין

שהכלי רוצה מאוד את האור

הוא רק מצמצם את עצמו מלקבל אותו

אף על פי שהוא רוצה אותו.

אז כל בחינה תיקרא על שם הרצון שלה

ועל שם האור שאמור להתקבל ברצון הזה.

אז אנחנו נסיים בזה שנקרא פה את הסוף.

מה כתבנו עוד,

במקום אחר, זה בחלק ב' בתעס,

במקום אחר מביא, שישנם שלוש הבחנות עיקריות

בשמות ה10 ספירות.

השאלה, ממה מדברים. כשמדברים על הכלים

יהיו שמותם ד' בחינות שברצון לקבל

בחינה א', בחינה ג', בחינה ד', כן?

כשמדברים על האור המתלבש בכלים

נכנה אותם בשם נרנחי

נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

זה האור שממלא את הבחינות.

אבל מתי נקרא לזה כחב תום? שפה הוא התקשה,

למה קוראים זה כחב תום? כשמדברים מהכלים,

ואנו רוצים להדגיש את רשימות האורות שהסתלקו מהם,

כמו במקרה שלנו,

נכנה אותם בשם כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות.

אז עד כאן השיעור שלנו להיום

סיימנו את אותיות י"ט וכ'

ובעזרת השם נמשיך מחר באותה שעה בשאר האותיות.

ברכה והצלחה תודה רבה

לכולם ערב טוב