עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

פתיחה לחכמת הקבלה | 15 | אותיות טו – טז

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פתיחה לחכמת הקבלה | 15 | אותיות טו – טז

להאזנה

פתיחה לחכמת הקבלה | הרב שקד אליהו פנחס

פתיחה לחכמת הקבלה | אותיות טו -טז | הרב שקד אליהו פנחס

 

פתיחה לחכמת הקבלה | הרב יהודה לייב אשלג

פרק ב | הצורך בכלים חדשים של אור חוזר

 

טו) הרי שנעשו בחינת כלים חדשים בפרצופין ד'קדושה במקום בחי"ד אחר הצמצום א',

שהם נעשו מאור חוזר של זווג דהכאה בהמסך. ויש אמנם להבין את האור חוזר הזה,

איך הוא נעשה לבחינת כלי קבלה, אחר שהוא מתחילתו רק אור נדחה מקבלה ונמצא שמשמש תפקיד הפוך מענינו עצמו.

ואסביר לך במשל מהויות דהאי עלמא, כי מטבע האדם לחבב ולהוקיר מדת ההשפעה,

ומאוס ושפל בעיניו מדת הקבלה מחברו. ולפיכך הבא לבית חברו והוא מבקשו שיאכל אצלו,

הרי אפילו  בעת שהוא רעב ביותר יסרב לאכול, כי נבזה ושפל בעיניו להיות מקבל מתנה מחברו,

אכן בעת שחברו מרבה להפציר בו בשיעור מספיק, דהיינו עד שיהיה גלוי לו לעינים,

שיעשה לחברו טובה גדולה עם אכילתו זו, הנה אז מתרצה ואוכל אצלו,

כי כבר אינו מרגיש את עצמו למקבל מתנה, ואת חברו להמשפיע, אלא להיפך,

כי הוא המשפיע ועושה טובה לחברו ע"י קבלתו ממנו את הטובה הזאת.

 

והנך מוצא, שהגם שהרעב והתאבון הוא כלי קבלה המיוחד לאכילה,

והאדם ההוא היה לו רעבון ותאבון במדה מספקת לקבל סעודת חברו,

עכ"ז לא היה יכול לטעום אצלו אף משהו מחמת הבושה, אלא כשחברו מתחיל להפציר בו,

והוא הולך ודוחה אותו, הרי אז התחיל להתרקם בו כלי קבלה חדשים על האכילה,

כי כחות ההפצרה של חברו וכחות הדחיה שלו בעת שהולכים ומתרבים,

סופם להצטרף לשיעור מספיק המהפכים לו מדת הקבלה למדת השפעה,

עד שיוכל לצייר בעיניו שיעשה טובה ונחת רוח גדולה לחברו עם אכילתו,

אשר אז נולדו לו כלי קבלה על סעודת חבירו. ונבחן עתה,

שכח הדחיה שלו נעשה לעיקר כלי קבלה על הסעודה,

ולא הרעב והתאבון אע"פ שהם באמת כלי קבלה הרגילים.

 

טז) ומדמיון הנ"ל בין אדם לחברו, אפשר להבין ענין הזווג דהכאה הנ"ל,

ואת האו"ח העולה על ידו, שהוא נעשה כלי קבלה חדשים על אור העליון במקום בחי"ד.

כי ענין ההכאה של אור העליון המכה בהמסך ורוצה להתפשט אל בחי"ד,

יש לדמותו לענין ההפצרה לאכול אצלו, כי כמו שהוא רוצה מאד שחברו יקבל את סעודתו,

כן אור העליון רוצה להתפשט למקבל. וענין המסך המכה באור ומחזירו לאחוריו,

יש לדמותו לדבר הדחיה והסירוב של חברו לקבל את סעודתו, כי דוחה את טובתו לאחור.

 

וכמו שתמצא כאן אשר דוקא הסירוב והדחיה נתהפכו ונעשו לכלי קבלה נכונים לקבל את סעודת חברו,

כן תוכל לדמות לך, כי האו"ח, העולה ע"י הכאת המסך ודחיתו את אור העליון,

הוא שנעשה לכלי קבלה חדשים על אור העליון, במקום הבחי"ד ששמשה לכלי קבלה מטרם הצמצום א'.

 

אמנם זה נתקן רק בפרצופי קדושה דאבי"ע, אבל לא בפרצופי הקליפות ובעוה"ז,

שבהם משמשת הבחי"ד עצמה לכלי קבלה. וע"כ הם נפרדים מאור העליון,

כי השינוי צורה של הבחי"ד מפריד אותם, וע"כ נבחנים הקלי' וכן הרשעים, למתים,

כי הם נפרדים מחי החיים ע"י הרצון לקבל שבהם. כנ"ל באות י"ג עש"ה, ודוק בזה, כי אי אפשר  להסביר יותר.

 

תמלול השיעור:

ערב טוב ומבורך לכולם.

תודה רבה על ההצטרפות שלכם.

בעזרת השם היום אנחנו נלמד

את אותיות טו וטז בפתיחה לחכמת הקבלה

כשנסביר בעצם את המהות

של בעצם איך אור הופך להיות כלי.

בגדול צריך לדעת,

שהחלקים האלה של הפתיחה הם יסודיים ומשמעותיים,

וכל מילה שתבוא על צביונה הרוחני

תיתן לנו פתח להבין את החלקים הראשונים

של תלמוד 10 הספירות

ואפילו החלקים היותר מתקדמים,

 

והם בעצם יהיו התשתית והבסיס

להבנת כל חוכמת הקבלה,

שתפתח לכולנו צוהר ופתח להבין

ספרים מרובים מעבר לזוהר וכתבי בעל הסולם,

אלא כל ספר שמשתמש במושגים קבליים

החל מתניא או ליקוטי מוהר"ן

או הרבי מקומארנא,

או כל ספר אחר שמשתמש במושגים

של גלגלתא ואור חוזר ואור מקיף

ופרסא ומלכות או כל צמצום.

כל מושג כזה של הקבלה,

 

ברגע שהוא יובן לנו על מה הוא מדבר,

ונבין את המיקומים של כל דבר

ותהליך השתלשלות הפעולות,

בעצם ייפתח לנו פשוט

תיפתח לנו בעצם יכולת מאוד מאוד רחבה

להשכלה רוחנית מאוד מאוד גבוהה.

והדבר הזה יקפיץ את האינטליגנציה הרוחנית של הלומד

בצורה בלתי נתפסת.

 

אז מה זה זיווג דהכאה, קודם כל?

אם אנחנו נסתכל רגע בדרך עבודת השם,

או על פי תורות החסידות,

על החיים שלנו,

אז בעצם הכאה

היא התנגשות בין שתי רצונות בנפש שלנו.

באופן טבעי אנחנו מדברים

על הרצון לקבל והרצון להשפיע.

עכשיו, אם ניקח את זה לדוגמה

בחיי היום יום,

נגיד שאני מקבל ממישהו משהו,

בוא נגיד ילד שמקבל מאבא שלו

כל מיני דברים.

 

האבא לילד קטן, האבא מגדל אותו,

נותן לו אוכל, נותן לו בגדים,

כל דבר שהוא צריך בעצם,

והילד הזה גדל ומגיע לגיל הבגרות,

והוא רוצה לפתח עצמאות.

זאת אומרת, כמו שהאבא

נתן לו וחינך אותו לנתינה,

גם הוא רוצה לתת חזרה לאבא.

אבל קודם כל הוא רוצה לא לקבל.

מרגיש שהוא גדול והוא עצמאי,

והוא רוצה לצאת לעבוד בעצמו

ולהרוויח את כספו בכוחו הוא, שלו,

ולא להתפרנס מיגיע כפיו של אביו.

 

אז הפעולה הזאתי בנפש,

שמצד אחד אני מקבל מהאבא,

או יותר נכון, מצד אחד – אני לא רוצה לקבל מהאבא,

ואפילו להשפיע לו חזרה נחת רוח

ולהרוויח בעצמי ולקנות לו איזה מתנה,

או לעשות לו איזה הטבה עם הכסף,

ומצד שני אני כן רוצה לקבל,

אני כן רוצה להתמלאות מהטוב

מהטוב האבאי…

אז ההתנגשות הזאת בין הרצון –

מצד אחד לא לקבל

ולהראות את העצמאות שלי

ולפתח את היכולת שלי להתפתחות,

ומצד שני כן לרצות לקבל את הטוב של אבא,

גם כדי לעשות לו נחת רוח

וגם כי זה יכולת,

 

כי אי אפשר בעצם –

אם נחזור ונצא מהמשל לנמשל,

אי אפשר לנברא ללא האור האלוקי,

זאת אומרת האבא בנמשל זה הקדוש ברוך הוא,

והכלי זה הנברא עם הרצונות שלו,

אז בעצם מה שקורה בתהליך שהסברנו

זה שהבחינה ד' באינסוף

המלכות דאינסוף

מתעוררת להשפיע למאציל

כטבע האור שבה,

זאת אומרת במלכות דאינסוף

הכלי מלא באור בצורה אינסופית,

 

האור הוא טבע השפעה,

והיא רוצה להידמות לבורא,

כטבע האור שבה.

ואז היא משפיעה חזרה

את כל האור אל הבורא,

ונשארת בבחינת כלי חלל, חלל ריקן מאור חוכמה

מאור החיה.

ואז בשלב הזה, כשהאור חוזר

ומנסה למלאות אותה,

היא עושה מסך ובעצם עושה פעולה

שקורית בין האור הישר,

שיורד אל הנברא,

אל המסך שדוחה את האור.

 

האמת שזה לא קורה בעולם אינסוף,

זה קורה בשלב טיפה יותר מאוחר.

באינסוף קורה רק המסך,

זיווג דהכאה ושאר הפעולות קורות בהמשך.

אבל נסביר כל דבר במקומו.

אז בוא נראה את זה רגע בשרטוט

ששרטטתי לכם, אוקיי?

אז מה שקורה בעצם,

זה שיש לנו אור ישר,

שהוא נקרא אור ישר כי הוא יורד ישירות מהבורא,

והוא מגיע אל הכלי,

אל הבחינה ד' במלכות דאינסוף.

אל המלכות דאינסוף שהיא הבחינה ד'.

 

והבחינה ד' זה הכלי שלנו,

עושה מסך.

מסך, הסברנו שזה מהמילה פרוכת המסך,

וילון, שדוחה את האור החוצה.

אם אתם זוכרים אם אתם זוכרים

במשל של אורח ובעל הבית.

המארח בעל הבית נותן לו סעודה שלמה,

והאורח דוחה את הסעודה החוצה.

הדחייה הזאת יוצרת אור חוזר

כביכול הוא מחזיר את האור לאחוריו.

ואז מה שיקרה בשלבים הבאים –

אני כבר קצת מקדים את המאוחר,

אבל אני רוצה שתראו את התמונה הכללית –

 

בעצם האורח מבין

שהוא הוא גורם רע למארח

שרוצה כל כך להטיב איתו,

שהוא רוצה לתת לו ולהשפיע לו,

ואחרי שהוא משכנע אותו,

אז הוא מוכן,

בשביל לעשות לו נחת רוח,

להיכנס ולאכול,

שבסופו של דבר הוא אוכל בכלי הקבלה,

אוכל עם הרעב ועם התיאבון.

אז האור חוזר הזה

בעצם מתחלק לנו לשתיים,

זה נקרא אור חוזר הנדחה

ויש לנו מה שנקרא אור חוזר המלביש.

 

הכוונה שתהייה הלבשה

בין האור חוזר לאור ישר,

על חמישה שלבים שבאור ישר,

חמש בחינות.

כביכול האורח מתחיל לעשות חשבון:

אני הייתי פעם אלכוהוליסט,

אז אני לא אשתה הרבה מהאלכוהול,

כדי שאני לא אסחב לתאווה,

רק הוא אומר, אני מאוד מאוד אוהב בשר,

אז אני אוכל רק כמות קטנה של בשר,

כדי לא לשכוח את המארח

וליפול לתוך התאווה.

 

עם סלטים אין לי שום עניין,

אז אני יכול לאכול הרבה סלטים,

ככה על כל מנה ומנה

הוא עושה חשבון,

כמה יוכל לאכול, לקבל

על מנת להשפיע נחת רוח למארח

ללא נפילה לתאווה.

אז זה האור חוזר המלביש.

האור חוזר המלביש

בעצם גורם לאור, לחלק מהסעודה,

להיכנס פנימה,

וזה נקרא אור פנימי.

אז בוא נגיד ש-10%ייכנס כאור פנימי,

ו-90% ייהפכו להיות אור מקיף,

זה כל האור מקיף שבעולם

שיקיף מסביב.

 

כמו חנווני שקונים אצלו בהקפה,

וימתין להיכנס לאט לאט,

בכל שאר התהליכים

שיהיו בהמשך.

ואז יוצא שכל החיים שלנו,

הזיווגים דהכאה עליהם קוראים,

במקרה הזה זה בין האור ישר למסך,

אנחנו נראה שאחר כך יהיה זיווג

או תהיה הכאה,

בין האור פנימי לאור מקיף.

אבל מה שמעניין אותנו כרגע

זה השלב שלנו.

 

האור ישר יורד

והוא מכה על המסך.

זאת אומרת המארח אומר לו, תאכל תאכל,

והוא אומר לא רוצה,

אכלתי, אני לא רעב, קוראים לי, וכן הלאה.

ואז בסוף,

שהוא מסביר לו שהוא מונע ממנו

מצוות הכנסת אורחים,

אז הוא אומר טוב,

אז אני אשפיע לך,

אז אני אכנס ואוכל

על מנת לעשות לך נחת רוח.

 

כל מה שהוא אוכל

זה נחשב כאור פנימי,

וכל מה שנשאר –

כי אם הוא יאכל את זה,

הוא ייפול לתאווה –

אז זה יישאר כאור מקיף,

זה מה שהסברנו עכשיו.

 

ובוא נראה את הדברים

כלשונם וככתבם בפתיחה.

אז אחרי שבעל הסולם הסביר לנו באות יד

איך נעשה כל התהליך של הזיווג דהכאה,

אז הוא הסביר לנו,

שבעצם המערכת עכשיו

תתחלק לד' עולמות אביע דטומאה,

וד' עולמות אביע דקדושה,

כאשר בד' עולמות אביע דקדושה

כל הכלים החדשים בעצם

יקבלו את האור במסך מתוקן.

זאת אומרת על ידי קבלה על מנת להשפיע

רצון חדש שנוצר מתוקף ההכאה

של האור ישר במסך.

 

וכל עולמות אביע דטומאה,

ובכללם העולם הזה,

יקבלו את האור בצורה מקולקלת,

זאת אומרת על ידי הרצון לקבל בעצמו, במהותו.

והדבר הזה גורם להרס וחורבן

וניתוק מהקדוש ברוך הוא.

ולכן הרשעים

שמשתמשים בצורה הזאת ברצונות שלהם,

נקראים מתים,

כי הם מנותקים מחי החיים.

 

אות טו, פתיחה לחוכמת הקבלה,

הרי שנעשו בחינת כלים חדשים

בפרצופים דקדושה,

במקום בחינה ד' אחר הצמצום א',

שהם נעשו

מאור חוזר של הזיווג דהכאה במסך.

אתם רואים, יש לנו פה אור ישר,

המסך דוחה את האור לאחוריו,

נהייה לנו אור חוזר.

האור חוזר הזה נקרא אור חוזר הנדחה.

ואז תהיה הלבשה בינו לבין אור ישר,

שיוכל לייצר כלים חדשים

שאנחנו קראנו להם אביע עולמות דקדושה,

שהם בעצם נתקנו במסך מתוקן,

ומתקבלים האורות רק בעל מנת להשפיע.

 

באביע עולמות דטומאה הם יתקבלו בעל מנת לקבל,

מה שייצר הרס וחורבן של המערכת,

בחינת מיתה,

כפי שכתוב שהרשעים שמשתמשים

בצורה הזאת בקבלה נקראים מתים

כי מנותקים מחי החיים.

ויש אומנם להבין את האור חוזר הזה,

איך הוא נעשה לבחינת כלי קבלה,

אחר שהוא מתחילתו רק אור נדחה מקבלה,

ונמצא שמשמש תפקיד הפוך מעניינו עצמו?

הרי מה המהות של האור חוזר הזה?

האור חוזר הזה

הוא בעצם לא רצה לקבל את האור,

רוצה להשפיע חזרה,

זה כל הפעולה שהמארח דוחף את הסעודה,

ואומר, לא רוצה, לא רוצה –

אז איך הוא הופך להיות כלי קבלה,

איך דווקא עם הכוח הזה הוא אוכל

וניזון מאותה סעודה?

 

ואסביר לך במשל מהויות דהאי עלמא.

כי מטבע אדם לחבב ולהוקיר מידת ההשפעה,

ומאוס ושפל בעיניו מידת הקבלה מחברו.

למה? אתם זוכרים, כי יש חוק רוחני,

שכל ענף שואף להידמות לשורשו,

לכן אנחנו אוהבים כל מה שיש בשורש,

הקדוש ברוך הוא, הוא עשיר, והוא יפה,

והוא חכם, והוא חזק,

אז כל זה, אנחנו נמשכים אליו,

ואנחנו נדחים מכל מה שהפוך אליו –

כיעור וטיפשות וחולי וחולשה.

מה אין, בהכרח, בקדוש ברוך הוא?

קבלה.

כי הוא מצוי ראשון.

כל כל ענף מקבל מהשורש שקדם לו,

אבל הוא השורש הראשוני, שלא קדם לו כלום.

לכן הוא לא מקבל מאף אחד.

אלא הוא רק משפיע ונותן.

 

אז אם אין בו קבלה, באופן טבעי אני נדחה מקבלה,

אף על פי שחומר הבריאה הוא רצון לקבל,

יחד עם זאת אנחנו סולדים מלקבל,

זה גורם לנו לבושה,

אומנם יש היום הרבה אנשים

שאיבדו את הדבר הזה

מתוקף ההסתרה והריחוק

שנוצר בינינו לבין הבורא.

אבל כל אדם בריא בנפשו,

שמישהו אחר יזין אותו ויאכיל אותו כל הזמן

באיזשהו שלב ירגיש לא נוח עם זה,

רוצה להשיג את הדברים בעצמו.

 

אז כאן הוא מסביר לנו,

שמטבע אדם לחבב ולהוקיר מידת ההשפעה,

ומאוס ושפל בעיניו מידת הקבלה מחברו.

ולפיכך הבא לבית חברו

והוא מבקשו שיאכל אצלו,

הרי אפילו בעת שהוא רעב ביותר, יסרב לאכול,

כי נבזה ושפל בעיניו להיות מקבל מתנה מחברו.

אכן בעת שחברו

מרבה להפציר בו בשיעור מספיק,

דהיינו עד שיהיה גלוי לו לעיניים, לאותו אורח,

שיעשה לחברו טובה גדולה עם אכילתו זו,

הנה אז מתרצה ואוכל אצלו,

 

כי כבר אינו מרגיש את עצמו למקבל מתנה,

ואת חברו להמשפיע,

אלא להפך,

כי הוא המשפיע ועושה לו טובה לחברו

על ידי קבלתו ממנו את הטובה הזאת.

כן, הוא ממש מתחנן אליו,

אני הכנתי פה סעודה שלמה

אין לי למי לתת את זה, זה ייזרק,

חיכיתי לך, ציפיתי לך, רציתי לשמח אותך,

שב תאכל איתי, תעשה איתי חסד!

 

אז הוא עכשיו מבין

שהוא עושה לו נחת רוח,

הוא משפיע לו,

אז הוא מוכן לקבל.

והינך מוצא, שהגם שהרעב והתיאבון

הם כלי הקבלה המיוחד לאכילה,

והאדם ההוא היה לו רעבון ותאבון

במידה מספקת לקבל סעודת חברו,

עם כל זאת לא היה יכול לטעום אצלו אף משהו,

מחמת הבושה.

אלא שחברו מתחיל להפציר בו

והוא הולך ודוחה אותו.

והרי אז התחיל

להתרקם בו כלי קבלה חדשים על האכילה,

 

כי כוחות ההפצרה של חברו

וכוחות הדחייה שלו

בעת שהולכים ומתרבים,

סופם להצטרף לשיעור מספיק,

המהפכים לו מידת הקבלה למידת ההשפעה

עד שיוכל לצייר בעיניו שיעשה טובה

ונחת רוח גדולה לחברו עם אכילתו,

אשר אז נולדו לו כלי קבלה על סעודת חברו.

ונבחנת שכוח הדחייה שלו

נעשה לעיקר כלי הקבלה על הסעודה,

ולא הרעב והתיאבון,

אף על פי שהם באמת כלי הקבלה הרגילים.

 

זאת אומרת, בסוף הוא יושב ואוכל.

עכשיו, האכילה הזאת שהוא אוכל,

זו אכילה –

במה במה הוא אוכל?

בראייה? במחשבה? לא!

הוא יושב, נוטל ידיים, מברך,

אוכל בפה, לועס בשיניים, בולע בגרון,

עובר אוכל במעיים ובקיבה,

בכל כלי הקבלה הנורמליים.

הוא אוכל, אלא מה, שכלי הקבלה האלה

עכשיו משמשים להשפעה.

 

כל מה שהוא אוכל –

נכון שהוא אוכל בכלים הרגילים של הקבלה,

אבל הוא משתמש בהם בצורה מתוקנת,

כי המטרה היא לשמח את המארח,

לעשות לו נחת רוח, להשפיע לו.

אז בעצם דווקא הדחיות האלה,

שהוא אמר אני לא רוצה לאכול,

אני לא רעב, לא בא לי,

אני ממהר –

כל זה גרם בעצם, עם יחד

ההפצרות של המארח, בעצם ההכאה הזאת

בין זה שהוא אומר לא רוצה,

וההוא אומר: תאכל!

והוא אומר: לא רעב,

וההוא אומר: אולי בכל זאת?

הוא אומר: אני צריך ללכת, תודה,

קח טלפון תודה שאתה…

מאחר וכל זה גרם אצלו בעצם לפעולה

או להבנה או לפיתוח מערכת חדשה

של קבלה על מנת להשפיע.

 

אות טז. ומדמיון הנ"ל בין האדם לחברו,

אפשר להבין עניין הזיווג דהכאה הנ"ל

ואת האור חוזר העולה על ידו

שהוא נעשה כלי קבלה חדשים

על אור העליון,

במקום בחינה ד'.

כי עניין ההכאה של אור העליון המכה במסך

ורוצה להתפשט על הבחינה ד',

יש לדמותו לעניין הפצרה לאכול אצלו.

כי כמו שהוא רצה מאוד שחברו יקבל סעודתו,

כן אור העליון הרוצה להתפשט למקבל,

אתם רואים? זה האור ישר,

האור העליון, הוא יורד

ורוצה למלא את כלי הקבלה של הנברא.

 

ועניין המסך המכה באור ומחזירו לאחוריו,

יש לדמותו לדבר הדחייה והסירוב של חברו

לקבל את סעודתו,

כי דוחה את טובתו לאחור.

אתם רואים פה את המסך,

והוא דוחה חזרה את האור לאחוריו,

וזה בעצם הדחייה של החבר,

לא רוצה לאכול, לא בא לי, לא עכשיו,

וכמו שתמצא כאן, אשר דווקא הסירוב והדחייה

התהפכו ונעשו לכלי קבלה הנכונים

לקבל את סעודת חברו –

 

כן תוכל לדמות לך

כי האור החוזר העולה על ידי הכאת המסך

ודחייתו את האור העליון,

הוא שנעשה לכלי הקבלה החדשים

על האור העליון,

במקום הבחינה ד' ששימשה לכלי קבלה

מטרם הצמצום א'.

אומנם זה נתקן רק בפרצופי קדושה דאביע.

אבל לא בפרצופי הקליפות ובעולם הזה,

שבהם משמשת הבחינה ד' עצמה לכלי קבלה.

זאת אומרת אם אנחנו עושה הבחנה,

מה ההבדל בין אביע דקדושה לאביע הפך הקדושה?

 

שפה מקבלים במסך מתוקן,

ובאביע הפך הקדושה –

מקבלים בבחינה ד' עצמה.

ועל כן הם נפרדים מאור העליון.

מי? עולמות הקליפה והטומאה.

כי השינוי הצורה של בחינה ד' מפריד אותם.

ועל כן נבחנים הקליפות

וכן הרשעים, למתים,

כי הם נפרדים מחי החיים,

על ידי הרצון לקבל שבהם,

כנזכר למעלה באות י"ג עיין שם היטב.

 

 

באות י"ג הוא הסביר לנו את כל התהליך והעניין

של היפוך צורה.

שהבורא רוצה להשפיע ואני רוצה לקבל

זה מנתק אותי ממנו,

והשתוות צורה – שהוא רוצה להשפיע

וגם אני רוצה להשפיע, זה יוצר דבקות.

אז עצם השימוש בבחינה ד' של רצון לקבל

יוצר היפוך צורה מהאלוקות,

וגורם נפרדות.

ולכן הרשעים נקראים נפרדים, מתים,

כי אינם קשורים לחי החיים.

 

ודוק בזה כי אי אפשר להסביר יותר.

אז עד כאן בעצם הפרק הראשון.

למדנו מה זה זיווג דהכאה,

וראינו איך זה בא לידי ביטוי

גם בחיים שלנו.

שיהיה ברכה והצלחה לכולם,

נמשיך בעזרת השם בשיעור הבא בפרק ב'.

תודה על ההשתתפות.

שהשיעור יהיה להצלחת החיילים ושיחזרו החטופים.

ברכה והצלחה לכולם לילה טוב

 

 

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+