
סרוק לתרומה
באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א
פתיחה לחכמת הקבלה | 14 | אות יד
להאזנה
פתיחה לחכמת הקבלה | הרב שקד אליהו פנחס
פתיחה לחכמת הקבלה | אות יד | הרב שקד אליהו פנחס
פתיחה לחכמת הקבלה | הרב יהודה לייב אשלג
פרק ב | הצורך בכלים חדשים של אור חוזר
יד) ובכדי להציל את הנבראים מגודל הפירוד הרחוק הזה, נעשה סוד הצמצום הא', שענינו הוא,
שהפריד הבחי"ד הנ"ל מן כל פרצופי הקדושה, באופן שמדת גדלות הקבלה ההיא נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור:
כי כל פרצופי הקדושה יצאו בבחינת מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם,
שלא יקבלו אור בבחי"ד הזו, ואז בעת שהאור העליון נמשך ונתפשט אל הנאצל, והמסך הזה דוחה אותו לאחוריו,
הנה זה נבחן כמו הכאה בין אור העליון ובין המסך, המעלה אור חוזר ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון,
כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריו נק' אור חוזר, ובהלבשתו לאור העליון נעשה אח"כ כלי קבלה על האור העליון במקום הבחי"ד,
כי אח"ז התרחבה כלי המלכות באותו שיעור האו"ח, שהוא אור הנדחה שעלה והלביש לאור העליון ממטה למעלה,
והתפשטה גם ממעלה למטה, שבזה נתלבשו האורות בהכלים, דהיינו בתוך אור חוזר ההוא.
וה"ס ראש וגוף שבכל מדרגה, כי הזווג דהכאה מאור העליון במסך, מעלה אור חוזר ממטה למעלה,
ומלביש הע"ס דאור העליון בבחינת ע"ס דראש, שפירושו שרשי כלים, כי שם עוד לא יכול להיות הלבשה ממש,
ואח"ז כשהמלכות מתפשטת עם האו"ח ההוא ממעלה למטה, אז נגמר האור חוזר ונעשה לבחינת כלים על אור העליון,
ואז נעשה התלבשות האורות בכלים, ונקרא גוף של מדרגה ההיא, שפירושו כלים גמורים.
תמלול שיעור:
בשם השם נעשה נצליח
והוא ברחמיו עלינו ירוויח.
אז אנחנו הגענו לאות יד
בפתיחה לחוכמת הקבלה.
והיום נרצה להסביר
את מהות הצמצום שנעשה במלכות דאינסוף.
מה בעצם הרעיון פה?
אז אם נעשה ככה חזרה קצרה
לתועלת המצטרפים,
וגם ככה ניתן איזה פתיחה והקדמה
למה שאנחנו הולכים לדבר,
אז בשיא הקיצור, הסברנו,
שהקדוש ברוך הוא רצה להטיב לנבראיו.
על מנת שתהיה יכולת להטיב לנבראיו,
הקדוש ברוך הוא היה צריך לברוא
נבראים שרוצים לקבל את ההטבה.
ולכן כל הנבראים כולם
הם נבחנים מבחינת כלי קבלה,
כלי קבלה שרוצים לקבל הנאה ותענוג.
כאשר בכל דצחמ השלבים
דומם, צומח, חי ומדבר,
הרצון לקבל האגרסיבי ביותר, החזק ביותר,
שאמור לדרוש בעצם את התענוג מהאלוקות,
זה של המדבר כמובן.
וגם בתוך המדבר יש סוגים שונים של מדברים.
כאשר היהודי, שיש לו יכולת לתקשר עם הבורא
על ידי תורה ומצוות,
הוא הרצון החזק ביותר.
למה הרצון של בן האנוש הוא החזק ביותר?
מהסיבה הפשוטה, שבן אנוש יש לו הרגש זולתו,
מה שאין לכל שאר הדרגות,
לא לדומם, לא לצומח, ולא לחי.
כמו שהסברנו בשיעורים הקודמים,
וגם בספר ההקדמות,
הרגש זולתו גורם בעצם לקנאה.
הקנאה הזאתי היא לא תלוייה
לא בזמן ולא במקום,
ולכן אדם יכול לקנא
גם באנשים מהעבר,
גם מאנשים שהם נמצאים
במקום אחר בכדור הארץ,
והדבר הזה גורם לרצון שלו
כל הזמן לגדול, ולגדול ולגדול,
עד שהוא בעצם בא
בדרישה לתענוג האמיתי
שהוא התענוג האלוקי.
הבעיה היא, שהסברנו באות יג,
הוא, יב ויג הוא שאל אותנו
בעצם, איך בעצם פותרים את הבעייה,
שהדבר הזה שנקרא רצון לקבל,
שהוא הנבראים עצמם,
בעצם הוא בהופכיות צורה אל הקדוש ברוך הוא,
זאת אומרת זה מנתק אותנו!
הסברנו שברוחניות חיבור ודבקות
זה נעשה על בסיס השוואת הצורה,
שהרצון של שני הגורמים
שאנחנו מדברים עליהם – רצונם זהה ודומה.
זה נקרא השתוות הצורה הפנימית.
ויש שינוי צורה,
שהמרחק הגדול ביותר בשינוי הצורה
נקרא היפוך צורה.
כשהצורה הפנימית של הגורמים
שאנחנו מדברים עליהם, היא הפוכה,
אז בעצם הדבר נקרא, נחשב,
לניתוק ופירוד וריחוק.
כאשר אנחנו מדברים פה על נשמת האדם,
אז אם נשמת האדם, או נפש האדם,
בוא נגיד ככה
הרצונות הפנימיים שלו,
הם רק לקבל,
והרצון הפנימי של האלוקות הוא רק
להשפיע ולתת לנבראים,
אז יוצא שרצון לקבל
ורצון להשפיע ורצון לתת,
הם בעצם הפוכים, ואנו פרודים.
אז יוצא פה פרדוקס.
מצד אחד, הקדוש ברוך הוא ברא אותי
בצורה שאני אמור לרצות לקבל הנאה ותענוג,
ומצד שני דווקא הרצון הזה
הוא זה שמפריד אותי ממנו יתברך.
אז איך פותרים את הפרדוקס הזה?
הפרדוקס הזה נפתר
על ידי תהליך שנקרא צמצום ומסך.
הסברנו שסדר העולמות הוא,
יש בהתחלה את האינסוף,
שזה המדרגה הגבוהה ביותר
שאנחנו יכולים לקלוט,
ואחר כך – כי בעצמותו יתברך
אין לנו שום תפיסה –
ואחר כך יש סדר של השתלשלות
מעילא לתתא, מלמעלה ללמטה,
שאם אנחנו מדברים על בחינת הרצון,
זה נקרא בחינה א', בחינה ב',
בחינה ג' ובחינה ד',
כשהסוף נחשב לשורש.
אם אנחנו מדברים מצד הספירות,
יש לנו את הכתר, שהוא נקרא האינסוף,
ואחר כך יש לנו סדר של חוב תום –
חוכמה, בינה, תפארת ומלכות,
על סדר בחינה א', בחינה ב', בחינה ג'
ובחינה ד', חוב תום,
ואנחנו גם יכולים להקביל את זה
לסדר העולמות,
שאק הוא הכתר, ואביע –
אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.
אז כל ההתפשטות הזאתי
והשתלשלות בארבע בחינות האלה,
שהשאלה מאיפה אנחנו מסתכלים עליהם,
מבחינת העולם, מבחינת הספירה,
מבחינת העוביות של הרצון לקבל –
יש להם שמות שונים,
אבל זה אותם מדרגות בעצם,
מפתחת את הרצון לקבל
שיהיה רצוי לתפקידו
כאשר הבחינה ד' התחתונה,
מה שמקביל לעולם העשייה ולמלכות,
היא הדבר שבעצם האחרון
שפיתח את הרצון לקבל בצורה הכי אגרסיבית.
ההתפתחות הסופית שלה,
שבה היא יכולה לדרוש בעצם את האור האלוקי.
עכשיו יש לנו, הסברנו את החוק
של כלל ופרט שווים ברוחניות.
שבכל בחינה מכילה את כל הבחינות כולם.
אז גם באינסוף, בכתר, יש לנו
בחינת שורש, בחינה א', בחינה ב',
בחינה ג' ובחינה ד',
וגם בבחינה א' – שזה האצילות –
יש את כל המדרגות האלה,
וגם בבחינה ב', וגם בבחינה ג',
וגם בבחינה ד',
כל דבר כזה, כל מדרגה כזאת,
כוללת את כל המדרגות כולם,
בסדר התפרטותי, כן,
אנחנו מפרטים כל מדרגה לכל המדרגות כולם,
זה מבנה פרקטלי,
מבנה שחוזר על עצמו כל הזמן
עוד פעם ועוד פעם, שכלל ופרט שווים ברוחניות,
הפרט שבכל דבר
הוא באותו מבנה של כל הכלל.
עכשיו כשאנחנו מדברים על מלכות דאינסוף,
הנקודה שאנחנו בעצם מדברים עליה,
הבחינה ד' של האינסוף,
הסברנו שיש לנו אינסוף, ואז10 ספירות,
אור אינסוף וכל העולמות,
אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.
עכשיו האינסוף עצמו גם מתפרט
לכל הדברים האלה, כפי שהוסבר,
והמלכות דאינסוף בעצם
שמקבלת את כל האור,
בעצם חשקה להשוואת הצורה כטבע האור שבה.
היא מלאה בכל האור.
אמרנו שבאינסוף, האור והכלי באים כאחד,
ולכן מה שהיא עשתה, היא עשתה צמצום.
המשמעות של צמצום זה
שהיא צמצמה את עצמה, את רצונה,
מלקבל את האור.
אף על פי שהיא חושקת בו מאוד,
ודוחה אותו מעליה.
הדבר הזה גורם לאור חוזר.
האור חוזר הזה מתפצל לשני דברים,
אור המלביש ואור המקיף.
אור המקיף זה האור שיהיה
בכל העולמות לעתיד לבוא,
שידחוף בעצם כל הזמן
בשביל כניסה של אור פנימה
על הכלים, שהבורא דוחף אותנו
בכל מיני פעולות להשתוות צורה.
ואור פנימי זה אור שמתלבש בצורה מתוקנת.
כאשר, אם אנחנו נסתכל על מה שהסברנו,
שיש ד' עולמות אביע דקדושה,
וד' עולמות אביע דטומאה,
מה שמבחין בבחינת – כפי שהוא הסביר –
בבחינת זה כנגד זה עשה השם,
אז ההבדל בין ד' עולמות אביע דטומאה
לד' עולמות אביע דקדושה,
שזה, בד' עולמות אביע דטומאה,
האור הפנימי מתקבל על ידי מסך ואור חוזר
בצורה מתוקנת,
ובד' עולמות אביע דטומאה,
האור מתקבל בצורה של הרצון לקבל
הגולמי, האנוכי,
שמפריד אותנו ויוצר פירוד.
עכשיו בוא נראה את זה
רגע בשרטוט שהכנו פה לפני השיעור.
אז יש לנו פה את הכלי.
כשאני מדבר על הכלי פה,
אני מדבר על הבחינה הד'
של האינסוף, כן המלכות דאינסוף.
עכשיו, המלכות דאינסוף, בעצם האור ישר,
יורד ומתחיל למלאות אותה.
אבל היא דוחה את האור חזרה.
מסך דוחה את האור חזרה.
או יותר נכון, כרגע זה לא נקרא מסך,
זה בעצם צמצום.
כי במלכות דאינסוף אין באמת מסך.
אז אנחנו נקרא לזה כרגע צמצום.
והצמצום בעצם דוחה את האור החוצה,
ונוצר אור חוזר, אוקיי?
אז יש לנו אור ישר
שבא ישירות מן המאציל,
מגיע לבחינה ד' של האינסוף, המלכות דאינסוף,
והבחינה ד' בעצם דוחה אותו.
המלכות דאינסוף דוחה אותו לאחוריה.
וזה נקרא אור חוזר.
לעתיד לבוא אנחנו נראה, שאור חוזר הזה
התפצל לשני אורות חוזרים,
אור חוזר הנדחה, ואור חוזר המלביש.
אור חוזר הנדחה זה מה שייקרא "אור מקיף",
אתם רואים, אור מקיף זה כל הכחולים האלה מסביב,
שכמו שאדם קונה בהקפה,
הם יקיפו כל הזמן את הכלים לעתיד לבוא,
וידחפו להיכנס פנימה.
זה הרצון האלוקי בעצם
כל הזמן לגרום לנו להנות,
דוחף אותנו ופועל אותנו להנאה.
עכשיו, מה יקרה במלכות הבאות,
שהם כבר מתוקנות על ידי הצמצום?
יהיה מסך ואור חוזר.
זאת אומרת אנחנו במלכות הבאות
של אצילות, בריאה, יצירה ועשייה,
של כל הבחינות הבאות,
יהיה מסך מתוקן, זה המסך.
המסך הזה שוב עושה את הפעולה
של האור חוזר, מפצל את האורות,
ואז האור חוזר הזה הופך להיות כלי קבלה.
איך אור הופך להיות כלי?
נסביר את זה בהמשך.
אבל אבל אם תנסו להיזכר במשל שלנו,
של האורח שדוחה את הסעודה,
ואז מוכן לקבל רק בעל מנת להשפיע,
התופעה שתקרה פה במסך
תיקרא זיווג דהכאה.
זאת אומרת יש הכאה בין שתי רצונות,
הרצון של האדם לא לאכול,
והרצון של האדם להשפיע נחת רוח למארח
על ידי האכילה.
ואז הוא אוכל רק על מנת לעשות לו נחת רוח.
וזה בעצם נקרא זיווג דהכאה,
שבעצם משתי הרצונות,
לא לאכול וכן לאכול,
נעשית פשרה,
שאני מוכן לאכול רק בעל מנת לעשות נחת רוח.
וזה הזיווג דהכאה הזה שקורה במסך,
שזה הכאה בין האור ישר לבחינה ד'.
כן, הוא יוצר בעצם אור פנימי,
חלק מהאור שנכנס לתוך הכלי.
אז לצורך העניין,
נגיד אדם אוכל 10%,
ו-90% נהיה אור מקיף.
כן, סתם דוגמה באחוזים כרגע,
ואז האור פנימי שנכנס
הוא נכנס באופן מתוקן ונכון וראוי,
וכל האור הנדחה עדיין
ישמש כאור מקיף,
שייכנס בשאר התהליך
וההתפתחות של הנברא.
אז מה הסברנו בעצם פה?
אם נסכם את הדברים,
המלכות דאינסוף,
שהיא בעצם כביכול רצון לקבל שיש באינסוף,
כי להגיד שיש רצון לקבל באינסוף –
זה קצת בעייתי,
בוא נגיד שזה השורש של הרצון לקבל.
היא בעצם רוצה בהשוואת הצורה.
הכלי או שורש הכלי שנמצא שם,
הוא בכוח קבלה.
כדי שהוא יוכל לקבל ולא ייפרד מהבורא
בגלל הופכיות הצורה,
כי הבורא משפיע ואני, הכלי, הוא מקבל,
אז הוא עושה תיקון שנקרא צמצום א'.
אנחנו נראה שיש שתי צמצומים,
צמצום א' ובהמשך צמצום ב'.
הצמצום הוא בעצם שהנברא או הכלי,
או הבחינה ד',
רוצה מאוד לקבל,
אבל מונעת מעצמה לקבל.
עכשיו הצמצום הזה שנעשה במלכות דאינסוף
הוא נעשה מרצונה
לכן הוא נקרא קישוט,
כמו שאישה מקשטת את עצמה לבעלה,
היא לא חייבת,
הוא אהוב, היא אהובה עליו, היא רצוייה עליו,
היא יפה בעיניו,
אבל היא מקשטת אותה,
היא מוסיפה עוד משהו.
את הקישוט הזה יכולה להסיר בכל זמן.
המלכות דאינסוף יכולה מתי שהיא רוצה
להפסיק עם הצמצום.
זה נעשה מרצונה.
אלא שיש חוק מחייב,
שכל מה שנעשה בעליון מבחירה,
נעשה בתחתון באופן מוכרח.
זאת אומרת בלית ברירה.
נהיה חוק מחייב בתחתון,
כל מה שנעשה בעליון מבחירה –
נעשה בתחתון חוק מחייב.
אז כל המלכויות שיבואו אחר כך
בכל הבחינות,
יבואו במסך מתוקן שמחייב אותה,
מחייב את הבחינה ד',
לקבל רק בעל מנת להשפיע.
זה התוצאה של הצמצום שנעשה בבחינה א'.
אז מה ההבדל בין מסך לצמצום?
מסך כביכול זה כמו וילון, פרוכת המסך,
הייתה פרוכת – וילון בין קודש לקודש הקודשים.
הוילון נותן לי להכניס קצת אור
שאני אוכל לקרוא את הכתוב,
אבל את רוב האור הוא דוחה החוצה,
כדי שאני לא אינזק ואסתנוור ממנו.
אז המסך בעצם הוא תיקון כתוצאה מצמצום א'
שנעשה במלכות דאינסוף,
שייעשה בכל שאר העולמות.
אבל הוא מחויב המציאות.
זאת אומרת אין בחירה אחר כך,
אם כן או לא,
אלא יהיה מחוייב שיהיה מסך.
במלכות דאינסוף
עדיין הדבר נעשה מתוך בחירה,
אלא מה שנעשה בעליון,
במלכות דאינסוף, מבחירה –
ייעשה בשאר המלכויות,
של בחינה א', בחינה ב',
בחינה ג', בחינה ד'
ובכל המלכויות עד הסוף
באופן מתוקן, בהכרח.
זה ההקדמה הכי קצרה שיכלנו לעשות
בשביל להבין את אות יד.
ועכשיו בעזרת השם
נקרא אותה.
ובכדי להציל את הנבראים
מגודל הפירוד הרחוק הזה,
איזה פירוד? הפירוד שנעשה
משום שהבחינה ד', המלכות, היא רצון לקבל,
והבורא הוא רצון להשפיע,
אז זה היפוך צורה,
כמו שהסברנו, שינוי צורה עד הקצה האחרון
שמפריד את הנבראים מהבורא.
אז כדי להציל את הנבראים
מגודל הפירוד הרחוק הזה,
נעשה סוד הצמצום א',
שעניינו הוא, שהפריד הבחינה ד' הנ"ל,
מכל פרצופי הקדושה.
אז דיברנו מה זה פרצופי הקדושה,
זה כנגד זה עשה הקדוש ברוך הוא,
זה מובא בהקדמה לספר הזוהר,
למדנו את זה שמה,
מי שרוצה יוכל לחזור לשיעורים המוקלטים באתר,
בהקדמה לספר הזוהר,
ולראות את זה.
אם אינני טועה באות י'.
אז מה מסביר שמה,
שזה כנגד זה עשה הקדוש ברוך הוא,
אביע עולמות דטומאה
ואביע עולמות דקדושה,
שמה הוא שואל, הוא עונה שם לשאלה,
איך יכול להיות
שהקדוש ברוך הוא מחייה את העולמות דטומאה,
ולמה הוא מחייה אותם בעצם?
כי עדיין הם ניזונים ממנו יתברך,
אף על פי שזה סטרא אחרא
כביכול הצד האחר,
אבל זה עדיין ממנו יתברך,
אז ההסבר הוא,
שהקדוש ברוך הוא, כדי לתת לנו
את האפשרות להתפתח מתתא לעילא,
הוא בעצם הפריד את כל המערכות,
ועשה אביע עולמות טומאה
ואביע עולמות דקדושה.
יש אצילות טומאה
ואצילות דקדושה,
עשייה דטומאה – עשייה דקדושה,
כל דבר יש בקדושה ובטומאה,
זה כנגד זה עשה השם,
כאשר מה ההבדל ביניהם?
ההבדל הוא פשוט.
שבעולמות טומאה
משתמשים ברצון לקבל הגולמי,
שאיננו מתוקן.
בעולמות דקדושה
אנחנו משתמשים ברצון לקבל המתוקן
על ידי מסך ואור חוזר,
שכרגע הסברנו מה זה מסך ואור חוזר.
שבעצם אחרי הזיווג דהכאה
שנעשה בין האור העליון למסך
של הבחינה ד', של הרצון לקבל,
של הכלי, של הרצונות שלנו למילוי התאווה,
נעשית בעצם איזהשהו סוג של פשרה,
נקרא זיווג דהכאה,
זיווג = חיבור משתי הכאה,
הכאות, של שני דברים מנוגדים,
שתי רצונות שונים.
כן, אדם בדיאטה,
אבל הוא מאוד אוהב את הגלידה
שמונחת לפניו.
אז הוא רוצה לאכול אותה.
אבל לא רוצה לאכול אותה!
אז מה הוא עושה?
הוא אוכל טיפה.
פותח את התיאבון.
אוכל טיפה, ועוצר את עצמו.
רק פה מדובר על רצון לקבל ורצון להשפיע,
אני רוצה להנות מהדבר,
אבל אני רוצה גם להשפיע נחת רוח,
אני רוצה לקבל
ורוצה להשפיע נחת רוח.
אז מקבל על מנת להשפיע זה התוצאה.
וזה נעשה על ידי תורה ומצוות.
מצוות מצוותות אותי לתכונת ההשפעה
או שאני עושה נחת רוח לבורא,
או שאני עושה נחת רוח לזולת,
אבל בסוף תמיד אני צריך
לצאת מהאנוכיות שלי.
אז הוא אומר כאן באופן,
באיזה אופן בעצם הפריד הקדוש ברוך הוא
את הבחינה הד' הנ"ל מכל פרצופי הקדושה?
באופן שמידת גדלות הקבלה
היא נשארה בבחינת חלל פנוי
וריקן מכל אור.
מה זה חלל פנוי וריקן?
נסביר את זה בהמשך,
ביחוד שנגיע לתעס.
העניין, הבחינה ד' שמרוקנת בעצם מהאור,
כן, כל פרצופי הקדושה
יצאו בבחינת מסך מתוקן בכלי מלכות שלהם,
שלא יקבלו אור בבחינה ד' הזאת,
כן, פרצופי הקדושה מקבלים
רק על ידי מסך ואור חוזר,
ואז בעת שהאור העליון נמשך,
נתפשט אל הנאצל,
אמרנו: אור ישר ישירות מן המאציל,
מתפשט אל הנאצל.
המסך הזה דוחה אותו לאחוריו.
הסברנו בסרטון, אתם זוכרים,
אור חוזר,
הנה, זה נבחן כמו הכאה
בין אור העליון ובין המסך
המעלה אור חוזר ממטה למעלה.
כן, תסתכלו פה רגע בשרטוט.
האור ישר יורד, המסך דוחה אותו לאחורה,
ואז הוא נקרא אור חוזר.
כן, יש ל או"י ואו"ח,,
ככה זה בקבלה, אוי ואוח, אוקיי?
ואז אור ישר יורד, המסך דוחה אותו,
ונהייה אור חוזר.
מה הרעיון של המסך הזה?
שהוא דוחה את התענוג חזרה,
כמו שהאורח דוחה את הסעודה חזרה,
ולא רוצה לקבל אותה
בעל מנת לספק רק את התאווה שלו.
ואז האור חוזר הזה,
הרצון הזה להשפיע נחת רוח,
עושה בעצם חשבון על האור ישר.
בעצם, הוא אומר
כמה אני יכול לקבל?
כי הבורא רוצה להטיב לי,
אני עושה נגד רצונו!
כמה אני יכול לקבל מהתענוג הזה,
מהאור ישר,
בעל מנת שאני אעשה לו נחת רוח,
ולא אפול לתאווה?
איך אני עושה את זה?
ואז יש חשבון,
יש הכאה בין האור ישר,
בין האור ישר למסך.
והכאה הזאתי בעצם יוצרת פשרה, אוקיי?
פשרה: האור ישר זה כל התענוג שיורד,
המסך בעצם אומר,
אני לא רוצה, לא רוצה,
כמו הוילון – דוחה אותו חזרה.
ואז הוא אומר, אתה יודע מה,
אני מוכן לקבל
על מנת לעשות לך נחת רוח!
ואז נוצר אור פנימי.
האור מתחלק כביכול,
האור מתחלק,
אנחנו מגשימים את זה קצת,
אבל רק אור, כן, חלק מתקבל בצורה מתוקנת,
שזה אור פנימי.
למה רק חלק?
כי עדיין יש הרבה שלבים לתיקון.
והרוב נשלח החוצה,
להיות אור מקיף,
שזה בעצם כל האור אינסוף
שיהיה בעולמות לאחר מכן.
כן, זאת אומרת מבחינתנו,
האור מקיף הזה,
הוא יהיה אחר כך האור אינסוף,
שדוחף כל הזמן ורוצה להיכנס כל פעם לכלי.
כמו אמא שרוצה להטיב לבן שלה,
וכל פעם חושפת אותו
לעוד מאכלים ועוד מעדנים
ועוד פעילויות ועוד דברים ועוד צעצועים,
כדי שייהנה מכלל מה שיש לה לתת לו.
ככה הבורא, כאב רחמן,
כל הזמן מפתח לנו את הכלים
על ידי החוק שלמדנו בשיעורים הקודמים,
של התפשטות והסתלקות האור
גורמת לכלי להיות ראוי לתפקידו.
מה התפקיד שלו?
לרצות את כל האור.
אז כל פעם יהיה
התפשטות של אור פנימי והסתלקות של האור,
התפשטות-הסתלקות, התפשטות-הסתלקות,
עד שאנחנו נרצה את הכל
ונוכל גם לקבל את הכל,
אבל בלי להתנתק ממנו.
כי אם אני מקבל בעל מנת לקבל,
אז זה נבחן לד' עולמות אביע דטומאה
אני מנותק ממנו יתברך, אוקיי?
אז אנחנו רוצים לקבל את האור
בצורה נכונה.
נחזור על הדברים מהתחלה.
ובכדי להציל את הנבראים
מגודל הפירוד הרחוק הזה,
נעשה סוד הצמצום א',
שעניינו הוא שהפריד הבחינה ד' הנ"ל
מכל פרצופי הקדושה,
באופן שמדת גדלות הקבלה,
היא נשארה בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור.
מה זה חלל פנוי וריקן?
בחינה ד' מרוקנת מאור החוכמה.
זה נמצא בעצם בתלמוד 10 הספירות,
בשאלות ותשובות על המילים.
אז הוא שואל,
מה הוא חלל?
אז הוא אומר, "חלל" זה בחינה ד' שברצון,
שנתרוקנה מאור
הנה ביחס האור נבחנת לחושך
וביחס לכלי נבחנת לחלל
כי בחינה ד בעצמותה
לא נחסרה מהנאצל בסיבת הצמצום,
אלא שישנו בבחינת חלל ריקני בלי אור.
כן, אז מה זה מידת גדלות הקבלה?
שהיא נשארה בחינת חלל פנוי?
חלל זה בחינה ד' הזאתי,
הכלי הזה, הורוד,
שנשאר מרוקן מכל אור.
אז מה זה בחינה ד' הזאת?
בחינה ד' הזאת שאנחנו מדברים עליה,
היא בעצם הכלי הזה,
הכלי הזה שהוא מרוקן מהאור הישר
שרוצה להיכנס בו,
מרוקן מאור החוכמה.
כלי ללא אור נקרא "חלל",
כמו שיש לנו חלל בין הכוכבים,
כביכול אין בו שום דבר, אוקיי?
אז באופן שמידת גדלות הקבלה
היא נשארה בבחינת חלל פנוי מכל אור,
כי כל פרצופי הקדושה יצאו
בבחינת מסך מתוקן
בכלי מלכות שלהם, אוקיי?
זאת אומרת מעכשיו,
כל המלכויות שייווצרו,
כי כאן אנחנו מדברים על מלכות דאינסוף,
כך יהיה מלכות באצילות,
מלכות בבריאה, מלכות ביצירה,
מלכות בעשייה,
וכל אחד יהיה – מלכויות – כל המלכויות –
יהיו בבחינת מסך מתוקן.
הסברנו מה זה מסך מתוקן
שהוא בעצם על ידי הזיווג דהכאה
שיש בין האור ישר והמסך,
נולד משהו חדש,
שזה יכולת לקבל בלי ניתוק,
שמוליד אור פנימי.
האור פנימי הזה הוא תוצאה בעצם
של המסך המתוקן.
עכשיו בעצם זה לקבל את התענוג
בלי להיפרד מהבורא.
ואז בעת שהרצון העליון
נמשך ומתפשט אל הנאצל,
והמסך הזה דוחה אותו לאחוריו,
הנה זה נבחן כמו הכאה
בין האור העליון ובין המסך.
אתם רואים, האור העליון יורד,
המסך דוחה אותו,
ואז יש הכאה.
מה ההכאה עושה?
מעלה אור חוזר ממטה למעלה.
כן, איך, איפה האור חוזר הזה
נראה פה?
אתם רואים בחץ השחור?
אור חוזר המלא חוזר ממטה למעלה,
ומלביש הספירות דאור העליון.
יש הלבשה בין האור החוזר לאור העליון
שנקרא אור ישר,
הלבשה בין שתיהם, אוקיי?
נסביר את הכל בהמשך.
מה זה המילה "הלבשה",
ואיך זה עובד?
כרגע זה הכל כללי מלמעלה,
כי אותו חלק האור הנדחה לאחוריו
ונקרא אור חוזר,
אתם רואים, חלק הנדחה לאחוריו
נקרא אור חוזר,
ובהלבשתו לאור העליון
ייעשה אחר כך כלי קבלה על האור העליון,
במקום הבחינה ד',
הוא עכשיו ייעשה כלי קבלה,
כי אני מוכן רק לקבל ברצון הזה,
של על מנת להשפיע,
כי אחרי זה התרחבה כלי המלכות
באותו שיעור האור חוזר, אוקיי?
המלכות עכשיו מתרחבת,
הכלי הזה מתרחב,
שהוא – מה זה האור חוזר?
הוא אור הנדחה שעלה והלביש לאור העליון
ממטה למעלה,
יש לנו ממעלה למטה אור ישר,
ממטה למעלה אור חוזר, הלבשה,
והלבשה זה על זה גורמת לכך
והתפשטה עד ממעלה למטה, כן?
ובזה נתלבשו האורות בכלים.
איזה כלים? כלים של האור חוזר,
ברצון להשפיע,
דהיינו בתוך האור חוזר ההוא,
והוא סוד ראש וגוף שבכל מדרגה,
כי הזיווג דהכאה מאור העליון במסך
מעלה אור חוזר ממטה למעלה,
ומלביש ה10 ספירות דאור העליון
בבחינת 10 ספירות דראש,
שפירושו שורשי כלים.
נסביר בהמשך מה זה שורשי כלים,
מה זה ראש ומה זה גוף.
כרגע אני לא רוצה להיכנס לזה,
כי שם עוד לא יכול להיות הלבשה ממש,
בראש נעשה רק החשבון.
כל מדרגה מחולקת לראש ולגוף.
האמת שזה לראש-תוך-וסוף,
אבל תוך וסוף נחשבים גוף.
בראש נעשה חשבון,
כמו בבן אדם, הוא מחשבן בראש,
בגוף נעשתה הפעולה.
אני מחשבן עכשיו שאני רוצה,
לצורך העניין, להרים את הכוס ולשתות מים.
אז חישבתי
עכשיו הגוף עושה את הפעולה.
אז הראש נקרא שורשי כלים.
שוב, הכל יוסבר בהמשך,
ואחר כך, שהמלכות מתפשטת עם האור חוזר
ממעלה למטה, אז נגמר האור חוזר,
ונעשה לבחינת כלים על האור העליון,
ואז נעשה התלבשות האורות בכלים,
ונקרא גוף של המדרגה,
שפירושו כלים גמורים.
אז יש לנו שרשי כלים, שזה בראש,
ויש לנו כלים גמורים, שזה בגוף.
כן, זה נקרא גם בכוח ובפועל.
נסביר את הכל בעזרת השם בשיעורים הבאים,
בעניין של השמות של הספירות,
כן, הכתר נקראת כתר.
כתר זה דבר גשמי וממשי,
והוא פחות… בספירות אין שמות של תכונות
שכן פחות תופסים אותו,
ואיך הוא פועל דרכן?
הכתר נקרא השורש.
אתה מדבר מבחינת הבחינות
יש לנו שורש, בחינה א',
בחינה ב', בחינה ג'.
מבחינת העולמות זה נקרא אק, אוקיי,
אדם קדמון, "קדמון" הכוונה שורש, קדום יותר,
שורש וענף, שורש וענף.
אז הכתר בוודאי שיש לו שם.
אם אתה מסתכל על הטבלה שהראנו
בשיעורים קודמים,
אז אם עוסקים – מצד מה אתה מסתכל,
מצד הספירות הוא ייקרא כתר,
מצד הבחינה של הכלי,
העוביות של הכלי, הוא נקרא שורש,
מצד העולמות ייקרא אק,
יש אק ואביע, אצילות, בריאה, יצירה עשייה.
זה השמות שלו, יש לו שמות,
אנחנו פחות מרגישים אותו,
אז פחות מדברים עליו.
זה יותר מדי גבוה בשביל נדבר על זה.
בסדר? בסדר. יופי. טוב.
אם אין עוד שאלות,
אז בעזרת השם שהשם יעלה את השיעור הזה
מעלה מעלה, להצלחת הלומדים
והחיילים שלנו וכל העוסקים במלאכת הקודש,
שהשם ייתן לכולם נחת וברכה,
וניפגש בעזרת השם בשיעור הבא,
כל טוב לכולם.
לחנות הספרים

תלמוד עשר הספירות הַמְבוֹאָר | סט | 5 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות

תלמוד עשר הספירות | תע"ס הוצ' מקורית | 7 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות

הַיַּהֲלוֹם שֶׁבַּכֶּתֶר | זוהר הסולם | 21 כר' | גדול

זוהר הסולם | 21 כרכים | מהדורת כיס (כ.קשה)

זוהר הסולם | 21 כרכים | מהדורת כיס (כ.רכה)

כתבי האר"י | 15 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי האריז"ל

עץ חיים | 3 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, כתבי האריז"ל, כללי

נפלאות הרב"ש אשלג | כתבי ה'ברכת שלום'

ציור של הרב יהודה אשלג | בעל הסולם
