
סרוק לתרומה
באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א
פתיחה לחכמת הקבלה | 10 | אות ה | חלק ראשון
להאזנה
פתיחה לחכמת הקבלה | הרב שקד אליהו פנחס
פתיחה לחכמת הקבלה | אות ה' | חלק ראשון | הרב שקד אליהו פנחס
מקורות:
ה) ולפיכך, צריכים ל ד' בחינות שבשם הוי"ה, הנקראת חכמה בינה ת"ת מלכות. בחי"א הנק' חכמה – היא כללות הנאצל אור וכלי,
ואור החכמה שבה מבטל את כלי הקבלה וכמעט שאינו ניכר. כי בחי"א הנק' חכמה, היא באמת כל כללותו של הנאצל אור וכלי,
כי בו הרצון לקבל הגדול, עם כל כללות האור שבו הנק' אור החכמה, או אור החיה, כי הוא כל אור החיים
שבהנאצל המלובש בהכלי שלו, אמנם בחינה הא' הזו, נבחנת לכלו אור, והכלי שבו כמעט שאינו ניכר,
כי הוא מעורב עם האור ובטל בו כנר בפני האבוקה
• איך נקראות ד' בחינות הרצל"ק שבכלי? חכמה, בינה, ת"ת ומלכות
• למה הכלי שבבחי"א כמעט שאינו ניכר? כי הוא מעורב עם האור ובטל בו כנר בפני אבוקה ומשום
שהרצל"ק הזה שבבחי"א מוכתב לה מכח העליון ממילא אינו רצון עצמי ולא נחשב לשינוי צורה ועוביות של ממש.
• ידוע שרצון להשפיע גורם דבקות למאציל ורצל"ק גורם ריחוק, אם כן מדוע בחי"ב שהכלי שלה
הוא רצלה"ש נבחנת רחוקה יותר מהמאציל מבחי"א שהכלי שלה הוא רצון לקבל? כיוון שבבחי"ב
הרצון הוא רצון עצמי ואילו בבחי"א הוא רצון הכפוי מהעליון ולא נחשב בחירה חופשית,
אלא שבחי"ב בחרה מרצונה העצמי להשפיע למאציל
• למה אור חסדים נחשב שפל מאור חכמה? משום שאור חסדים נמשך כתוצאה מהתגברות
הנאצל ואילו אור חכמה נמשך מהמאציל עצמו. בחי"ב הנק' בינה – היא כלי ד'השפעה הפורש
מתענוגי אור החכמה, ומכח הדבקות נמשך לו מהמאציל אור חסדים. ואחריה באה בחי"ב, והוא
כי כלי החכמה בסופו הוא מתגבר בהשואת הצורה לאור העליון שבו, דהיינו שמתעורר בו
רצון להשפיע אל המאציל. כטבע האור שבתוכו שהוא כולו להשפיע, ואז ע"י הרצון הזה שנתעורר בו,
נמשך אליו מהמאציל אור חדש הנקרא אור חסדים, ומשום זה כמעט שנפרש לגמרי מאור החכמה שהשפיע בו המאציל,
כי אין אור החכמה מקובל רק בהכלי שלו, שהוא הרצון לקבל הגדול בכל שיעורו, כנ"ל.
באופן שהאור וכלי שבבחי"ב משונים לגמרי מבחי"א כי הכלי שבה הוא הרצון להשפיע והאור שבה נבחן לאור החסדים,
שפירושו אור הנמשך מכח הדבקות של הנאצל בהמאציל.
כי הרצון להשפיע גורם לו השואת הצורה למאציל, והשואת הצורה ברוחניות היא דבקות, כמ"ש להלן.
• מהו ההבדל בין האור והכלי שבבחי"א לאלו שבבחי"ב? ב
בחי"א הכלי הוא כלי קבלה והאור הנמשך אליו הוא אור חכמה
ואילו בבחי"ב הכלי הוא כלי השפעה והאור הנמשך אליו הוא אור חסדים.
• מהי השתוות הצורה ברוחניות? דבקות. • למה גרמה התגברות הבחי"א בסופה?
שבחי"ב רצתה להשפיע למאציל כטבע האור שבבחי"א וכמעט שנפרש לגמרי מאור החכמה שהשפיע בו המאציל,
וע"י הרצון החדש הזה נמשך אליו מהמאציל אור חדש הנקרא אור חסדים. בחי"ג הנק' תפארת –
היא כלי הממשיך המשכה מועטת מאור החיות והאור שבו נבחן לחסדים בהארת חכמה.
ואחריה באה בחינה ג'. והוא כי אחר שנתמעט האור שבנאצל לבחינת אור חסדים בלי חכמה כלל, ונודע,
שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל, ע"כ הבחי"ב בסופה התעוררה והמשיכה בקרבה שיעור מאור החכמה,
להאיר תוך אור החסדים שבה. והנה התעוררות הזו המשיכה מחדש שיעור מסוים
מהרצון לקבל שהוא צורת כלי חדש הנקראת בחינה ג' או ת"ת, ובחי' האור שבה נק'
אור חסדים בהארת חכמה כי עיקר האור הזה הוא אור חסדים ומיעוטו הוא אור חכמה.
ביאור לסרטוט: באופן טבעי מצד הכלים השורש יקרא כתר, ובחי"א חכמה, בחי"ב בינה,
בחי"ג תפארת ובחי"ד מלכות אך בשל הירידה מג"ר מגיעים אורות נמוכים בכלים גבוהים
ז"א שכל אור יבוא בכלי הגבוהה ממנו ועל דרך זו כלי הבינה יקבל את אור הנצח השייך
במקורו לכלי הת"ת כי לאחר הירידה מג"ר מגיע אור קטן יותר לכל מדרגה ולכן אעפ"י
שבינה היא כלי הבחי"ב נמצא מצד האור היא תקרא תפארת על שום האור החדש
שעלה ומאיר בה. בחי"ד הנק' מלכות – הינה כלי הנפרד מאור החכמה ומשתוקק אליו כבבחי"א,
אלא שכעת הכלי קודם לאור ולכן לא בטל אליו. ואחריה באה בחינה ד', והוא כי גם הכלי דבחי"ג
בסופו התעורר להמשיך אור חכמה במילואו כמו שהיה בבחי"א, ונמצא התעוררות הזו היא בחינת
השתוקקות בשיעור הרצון לקבל שבבחי"א, ונוסף עליו, כי עתה כבר נפרד מאור ההוא,
כי עתה אין אור החכמה מלובש בו אלא שמשתוקק אחריו, ע"כ נקבע צורת הרצון לקבל על כל שלימותו,
כי אחר התפשטות האור והסתלקותו משם, נקבע הכלי, כנ"ל, וכשיחזור אח"כ ויקבל בחזרה את האור, נמצא הכלי מוקדם להאור.
וע"כ נבחנת בחינה ד' הזאת לגמר כלי. והיא נק' מלכות.
• מהו החיוב להתחלקות כל נאצל לע"ס? כי כל עוד שהכלי לא נפרד פעם מהאור שלו,
הרי הוא נכלל עם האור ובטל אליו כנר בפני האבוקה.
ועמ"נ שתתממש מטרת הבריאה (להיטיב לנבראיו),
מחוייב להיות כלי (רצון עצמי לנברא). ותהליך יצירת הכלי נעשה ע"י הכלל של '
התפשטות האור והסתלקותו' בד' שלבי התפתחות הנקראים גם ע"ס.
תמלול השיעור:
טוב, בשם השם נעשה ונצליח
והוא ברחמיו עלינו ירוויח.
ערב טוב ומבורך לכולם.
אנחנו ממשיכים בפתיחה לחוכמת הקבלה.
נעשה סיכום קצר ככה שיאגד לנו
את מה שלמדנו עד עכשיו,
יארגן אותנו, וייתן לנו קצת סדר בלימוד.
אז בגדול, כפי שאמרנו, הפתיחה לחוכמת הקבלה
היא תמצית של פרויקט חייו של בעל הסולם,
שזו, זה בעצם ספר תלמוד עשר הספירות,
שמחולק ל-16 כרכים,
שבו הוא בעצם לקח חלקים
מתוך כל כתבי הארי,
שבהם מדובר על סדר ההשתלשלות.
הוא כותב לנו אותם,
הביא ציטוטים מדוייקים מהארי
ואחר כך הוא מבאר לנו אותם בשתי פירושים.
אחד יותר מדויק, על מילה במילה,
ואחד יותר נרחב, הסתכלות פנימית,
שהוא מרחיב יותר
על כל הדברים בשפה פשוטה.
ואחרי זה הוא גם נותן שני לוחות
של שאלות ותשובות,
לוח שאלות ותשובות על המילים,
ולוח תשובות, שאלות ותשובות על העניינים.
זאת אומרת,
גם שנבין מילה במילה על צביונה הרוחני,
וגם שנבין את העניינים בצורה מסודרת.
הוא גם מסדיר סדר לימוד מסודר וכן הלאה.
התעס הוא דבר לא סתם,
הוא קרא לו תלמוד 10 הספירות,
כדי שכמו שלומדים את התלמוד הבבלי יום יום,
בישיבות, בכוללים, בחברותות, וחוזרים דשים וטוחנים –
ככה בדיוק צריך ללמוד את תלמוד 10 הספירות.
החומרים הם לא פשוטים ולא קלים.
סוף סוף אנחנו מדברים פה על חוכמת החוכמות,
הדבר הגבוה ביותר שהשיגה האנושות,
הדבר הנרחב ביותר והמורכב ביותר,
שהוא בעצם מבנה העולמות הרוחניים,
שמהם נאצלים כל הנבראים.
וכל מה שאנחנו בעצם חווים פה,
החל ממערכת הכוכבים ועד מערכת הרגשות שלנו,
בעצם כל מה שקורה פה, אפילו מהלכים פוליטיים,
נגזרו בכל רגע ורגע, ונאצלו
מתוך המערכת הרוחנית,
עד שהם באו להתגשמות במקרים שקורים לנו.
בעל הסולם אפילו הצליח
לתאר ממש מספר של מטוסים,
למה לבעלות הברית ולמה לנאצים
יש כמות כאלה של כוחות,
והדברים מאוד עמוקים.
ומה שקורה עם הזמן בעצם,
זה שאדם מצליח לקשר בין הדברים.
הוא מצליח לקשר בין מה שהוא רואה בעולם הזה –
לבין השורש הרוחני בעולמות העליונים יותר.
וזה מה שיקרה לכם עם הזמן.
אתם תראו, לאט לאט אתם תבחינו בדברים.
זה דברים, תהליכים שלוקחים לפעמים שנים.
בדרך כלל שנים,
אבל הם תולדה של לימוד ומסירות נפש קודם כל.
לכן אני מאוד מציע למצוא חברותות לחזור על החומרים,
בין אם זה לבד, בין אם זה בחברותא,
לסכם, להכין שאלות, לשאול אותנו,
אנחנו זמינים לכם
גם במהלך השעות שאנחנו לא פה בזמן השיעור.
עכשיו, הקיצור של כל תלמוד עשר הספירות
זה בעצם הפתיחה לחוכמת הקבלה.
אנחנו הגענו לאות ה'. ומה שמוסבר שמה
זה בעצם איך נוצר כלי.
עכשיו, למה צריך להסביר איך נוצר כלי?
בכלל, להבין למה צריך כלים?
אז הסברנו, שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו,
הקדוש ברוך הוא רצה להטיב לנבראיו,
אבל אתה לא יכול להטיב למי שלא רוצה הטבה.
זאת אומרת, אדם שהוא שבע –
לא שייך להביא לו ארוחה טובה,
כי הוא לא ייהנה ממנה.
יש לנו פה בעצם מערכת
שמסבירה בצורה הגיונית ולוגית,
שניתן להבין אותה,
את כל תהליך הבריאה,
הבריאה של מה, מה נברא?
נברא בריות שרוצות לקבל תענוג.
למה הקדוש ברוך הוא ברא בריות
שרוצות לקבל תענוג?
משום שהוא רוצה להטיב לנבראיו.
גילוי שמותיו, פעולותיו וכינויו,
והגילוי הזה נעשה על ידי הנבראים.
וברגע שיש לך יצור או בריה שרוצה לקבל,
אתה יכול להטיב לה.
אם היא לא רוצה לקבל, אין לך מה להטיב לה,
כמו שאמרנו: אדם שבע לא שייך לתת לו ארוחה,
אדם ש-ערני תיתן אותו המיטה הכי נוחה –
הוא לא רוצה לישון.
עכשיו אז זה לא יעזור לו,
והוא לא יחפוץ בכך.
אז בשביל שהנבראים בעצם יקבלו
את ההטבה שרצה הקדוש ברוך הוא להטיב להם,
הוא ברא אותנו,
יצורים שבעצם כל הזמן רוצים לצרוך תענוג,
מכונה מאוד מאוד משומנת,
מאוד מאוד אגרסיבית,
שכל הזמן רוצה תענוג.
הסברנו את זה בשיעורים אחרים,
במתן תורה ובספר ההקדמות,
שהרצון האנושי הוא רצון מאוד מאוד חזק,
בשונה מהרצון של הדומם, של הצומח, של החי
ושאר המדברים, בייחוד של היהודי,
אבל בכלל של בני אדם,
מהסיבה שאנחנו יש לנו הרגש הזולת;
ומתוקף הרגש הזולת,
אנחנו יכולים, או נדרשים,
או בעצם, בלית ברירה, מקנאים באחרים,
ויכולים לרכוש גם את הרצונות שלהם.
ומעבר לזה: הקנאה שלנו –
היא לא תלויה במקום או זמן.
אני יכול לקנאות במישהו
ששמעתי שפתח עסק בארצות הברית ומאוד הצליח,
ואני יכול לקנאות גם במישהו מהעבר,
ששמעתי שעשה פעולה כזו או אחרת.
זאת אומרת אין הרצון שיכול לגדול בגלל הקנאה
ללא ללא גבול, והמטרה שהוא יגדל ללא גבול –
כדי שאנחנו נרצה את הדבר האמיתי
שבשבילו נבראנו,
שזה הקשר עם האלוקות.
ברגע שאנחנו מתקשרים כבר עם האלוקות,
לצורך העניין, מבחינתנו, מגיל 13
אדם מחוייב בתורה ומצוות.
אי לכך ובהתאם לזאת, האור שבה מחזירו למוטב.
יש תהליך, של מתוך שלא לשמה מגיע ללשמה.
לא כל שלא לשמה מוביל לשמה,
אבל יש שלא לשמה שאכן מוביל לשמה,
לשם המטרה.
יש לנו ארבע שלבים של התפתחות
מובאים בכל מיני אופנים וצורות.
הסברנו שהם, האופנים האלה,
הם גם על סדר י-ק-ו-ק.
בוא נגיד ככה: כדי שיתפתח כלי,
אז, בעל הסולם מסביר,
שהוא חייב להתפתח בשלבים.
למה? יש כל מיני סיבות.
אחת הסיבות הפשוטות זה,
שמתוך אור גדול לא יכול לצאת מיד חושך.
הכלי הוא נחשב לחושך, לרצון לקבל,
להיפוך מהאלוקות.
והדבר הזה צריך לעשות בהדרגה.
כמה הדרגה? אז יש לנו בעיקרון
ארבעה שלבים עיקריים:
הכתר, שהוא השורש, הוא השלב הראשון.
ואחר כך יש לנו חוכמה, בינה, תפארת ומלכות.
והמשלנו את זה, לא המשלנו, בעצם הסברנו,
שבצורה אחרת אפשר לקרוא לזה י-ק-ו-ק
אלו גם 10 הספירות, אלו עולמות אק ואביע,
אצילות, בריאה, יצירה ועשייה,
אדם קדמון ואצילות, בריאה, יצירה ועשייה,
ויש לנו גם סדר התפתחות על סדר הרצון.
זאת אומרת, הרצון בעצם מתפתח בצורה הדרגתית,
עד שהוא מגיע להיות רצון אמיתי,
שהוא הבחינה ד',
החלק הנמוך יותר של של הרצון,
שכל השאר מלמעלה, עדיין נבחן אור כלפיו.
רק הוא כלי אמיתי, כי הוא השתוקקות גמורה.
כדי לייצר השתוקקות גמורה,
כדי שבעצם יהיה נברא שדורש את האור,
שדורש את ההתפתחות הרוחנית,
שדורש לקבל את התענוג,
מקשר עם האלוקות,
או מתוך הקשר – לקבל את השפע האלוקי.
אז יש לנו חוק, שהתפשטות והסתלקות האור
עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
דבר די פשוט ומובן לנו,
כי בעצם אני, כדי, אדם לא יכול להשתוקק
למשהו שאין לו, שהוא לא מכיר,
אנחנו קודם כל נותנים לו את זה, לצורך העניין,
נתנו דוגמה, של ילד שאנחנו נותנים לו איזשהו מעדן,
נגיד קרמבו, ואחרי שהוא טעם פעם אחת קרמבו
והוא ישבע ממנו, ויעבור יום או יומיים,
עכשיו הוא יכול לבוא
ולדרוש עוד פעם את הקרמבו.
אבל לפני שהוא הכיר את הקרמבו –
הוא לא יכל להשתוקק אליו.
אז קודם כל הכלי והאור יורדים ביחד.
ואז יש תהליך שלם שבעצם קורה,
שהאור מסתלק ומתפשט
פעם אחר פעם בתוך הכלי,
ובכך הוא בורא בו חיסרון,
עד כדי כך שהחיסרון הוא כל כך כל כך אגרסיבי,
על דרך הכתוב "הבה לי בנים,
כי אם לא – מתה אני!",
כמו שאמרה ליעקב אבינו,
שאם אתה לא מביא לי בנים, אני מתה,
אני לא יכולה לחיות ככה,
וזו נקרא השתוקקות גמורה.
ואנחנו צריכים לדרוש את הבורא בצורה הזאתי.
הרב שאומר שצריך להסתכל על ילד מתפתח
על תינוק שנלחם, נופל וקם, נופל וקם,
עד שהוא לומד ללכת,
ואיך הוא נלחם עם הצעצועים ולא מוותר,
ועוד פעם, ועוד פעם,
ומתוך הדבר הזה אפשר ללמוד
מה זה השתוקקות אמיתית,
וככה אנחנו צריכים ללכת אחרי הבורא.
הרמב"ם בהלכות תשובה מסביר,
שזה כמו גבר שמאוהב באישה,
והוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה,
ובכל רגע, בכל פעולה שהוא עושה,
הוא רק רק חושב, מתי הוא יתחבר איתה,
ומתי הוא יהיה איתה, ומתי הוא ידבר איתה,
מתי הוא יעשה איתה דברים,
כי בעצם האהבה הזאתי
היא מפעילה את כל המערכות שלו.
זה לא משנה אם הוא עכשיו בעבודה
או אם הוא ישן או אם הוא אם הוא אוכל,
הוא כל הזמן בעצם חושב על החיבור איתה.
אז אותו דבר הנשמה צריכה לכמוה,
או, האמת היא שהנשמה כמהה באופן טבעי
לקשר עם האלוקות,
אבל הדבר הזה מוסתר בהרבה, הרבה,
הרבה מאוד קליפות,
בייחוד בדור הזה, שהסחות הדעת
הם כל כך אגרסיביות,
אנחנו כל הזמן מוסחי דעת,
אם זה מהטכנולוגיה, סמארטפונים,
כל מיני חנויות, וצבעים ודברים וחדשות,
כל כך הרבה, כל כך הרבה דברים,
עסוקים בלמשוך לנו את התשומת לב,
כמו שאומר הרמח"ל במסילת ישרים,
בעצם, שהעולם הזה הוא מוכשר,
בעצם הוא הוכשר בדיוק
בשביל המטרה הזאתי,
למשוך לך את תשומת הלב מהמטרה העיקרית,
שזה בעצם הקשר עם הבורא,
התפתחות הנשמה.
אבל כדי בעצם לרצות את הקשר,
צריך להבין שיש לנו נשמה.
צריך להבין איך היא התפתחה.
למה צריך להבין איך היא התפתחה?
כי אם אני יודע איך הגעתי לפה,
אני גם מכיר כבר את הדרך חזרה.
כמו שאני נוהג תמיד להגיד את המשל,
שאם אני אומר למישהו
תעשה לי טובה,
שכחתי איזה ספר באוטו,
אתה יכול להביא לי אותו?
אמר, איך אני מגיע לאוטו שלך?
ואני מסביר לו את הדרך,
אתה יוצא מהדלת, חוצה את הכביש,
פונה ימינה כמה רכבים, רכב כחול וכן הלאה.
אז עכשיו, הוא לא יתקשר אליי מהאוטו
ויגיד לי איך אני חוזר?
אם אתה יודע איך הגעת,
אתה יודע גם איך לחזור.
אותו דבר,
יש סדר התפתחות מעילא לתתא,
שאנחנו מסבירים איך התפתחה הנשמה,
על הסדר הזה של התפשטות והסתלקות,
עושה את הכלי ראוי לתפקידו ולמטרתו.
ואז, כשהכלי כבר הוא כלי של רצון לקבל,
יש פה נברא שנולד בגוף, נשמה בתוך גוף.
אז אם הוא לומד את הדברים האלה,
אז הוא כבר מבין את כל הסדר
שיש לו לעלות בחזרה.
כמובן שבעל הסולם שחיבר את הדברים
עם תורותיו של הבעל שם טוב.
אז יש לנו, בנוסף למבנה העולמות,
גם את הדרך הרוחנית,
את דרך עבודת השם, את דרך החסידות,
שמסבירה לנו ממש איך לעשות את זה
על פי תיקון הלב, תיקון הרצונות.
בעל הסולם השתמש בשפת ענף ושורש,
שבה הוא בעצם תרגם את כל הערכים הרוחניים
לערכים של רצונות, רצון לקבל – רצון להשפיע,
ומה שביניהם.
המטרה היא מאוד מאוד פשוטה.
כי החשש הכי גדול של המקובלים
היה הגשמה,
כי כל התורה הזאת היא בעצם שפה מליצית,
היא בעצם היא צופן, היא משל,
והפחד היה כל השנים, של המקובלים,
שאנשים ייקחו את המשל ויגשימו אותו,
יבינו אותו כפשוטו,
ולכן הם נתנו המון, המון הגבלות,
גיל 40, יהיה נשוי, יהיה מלא כרסו שס ופוסקים,
וכן הלאה.
זאת אומרת, נתנו כל מיני הגבלות
שמי שעומד בתנאים האלה –
סביר להניח שכבר אדם מיושב בדעתו.
והוא לא יקח את הדברים ויגשים.
מאז שבא הפירוש של בעל הסולם,
חלק גדול מחכמת הקבלה ניתן כבר ללימוד.
יש חלק שלא ניתן ללימוד,
שמלמדים אותו רק בזיווג פה אל פה,
רב אל תלמיד,
יש כזה, כל מיני תנאים,
והוא לא נכתב גם בספרים,
אז אין לכם מה לחפש אותו…
מה שנכתב, הוא מה שמותר ללמד,
ובייחוד עם פירוש הסולם,
אנחנו יצאנו מהפחד של ההגשמה.
כמובן שיש תנאים,
צריך ללמוד אצל מקובל אמיתי,
שקיבל בצורה מסודרת את החוכמה,
ולא לא הולך ולא אומר דבר כנגד התורה.
שמענו כבר על כל מיני כאלה
שאמרו שאפשר לחלל שבת וכן הלאה.
צריך לברוח מהמקומות האלה.
לא רק בקבלה, לא רק בקבלה,
גם יש נביא, נביא חי, שמראה ועושה ניסים,
והוא אומר להגיד דבר אחד שהוא נגד התורה,
אומר, חבר'ה, אני קיבלתי בנבואה
שמותר לנסוע בשבת, רק לנסוע,
ככה תגיעו בקלות לבית כנסת.
ואסור! אם יש סנהדרין, מוציאים אותו להורג.
אנחנו צריכים לדעת, שקודם כל
צריך ללכת לפי ההלכה.
הלכה היא דבר מאוד מאוד חשוב.
הלכה זה אותיות הכלה,
אנחנו מכילים את האור
על פי התנהלות של חיים באורח ההלכה.
לכן חשוב גם מאוד ללמוד הלכה.
בכלל חשוב את כל חלקי התורה
אדם צריך ללמוד גמרא יום יום,
צריך ללמוד משנה, ללמוד הלכות,
פרשת שבוע עם רש"י, וכן הלאה.
הדברים האלה אני מדגיש אותם רצוא ושוב,
כי באמת אני ראיתי כבר הרבה אנשים
שלומדים קבלה
ומזניחים את החלקים האחרים של התורה,
וזה חבל, כי הנשמה בעצם
מוזנת מכל החלקים האלה.
הארי מסביר,
שהיא מוזנת מכל חלק וחלק בצורה אחרת,
כמו שאדם אוכל מגוון מזונות.
אז ממקום אחד הוא מקבל ויטמינים כאלה,
מכל אחד מינרלים, שומנים, פחמימות וכן הלאה.
צריך לאכול מגוון.
אז אותו דבר,
אדם שלומד את כל הסדר הזה עם תפילין שעליו,
אז הוא בעצם מקבל
את כל ההזנה הרוחנית שהוא צריך.
ולכן תיקנו שמומלץ, זה לא חובה,
אדם צריך להיות רק בתפילת 18,
אבל תכלס להיות כול השחרית עם התפילין,
ואז יש את כל שחרית עם התפילין,
אז בשחרית כבר יש הכל,
שמו שם בפנים
גם משניות, וגם הגמרא, וגם פסוקים,
וגם, וגם, וגם, וגם, וגם –
ואז אדם מקבל את הכל.
הדבר הטוב ביותר אחר כך,
זה להסיר את התפילין,
לשים את הרבנו תם,
וללמוד עם זה את חוק לישראל,
שזה נותן את ההזנה המשלימה.
אז עכשיו בעצם אנחנו נכנסים לספר.
אז שוב, מה הסברנו?
שהקדוש ברוך הוא רצה להטיב לנבראיו.
כדי להטיב לנבראיו, הוא היה צריך לברוא כלי,
נבראים שרוצים לקבל הטבה,
כי אם אין רצון והשתוקקות –
לא שייך להטיב.
התהליך הזה נברא והתפתח בארבעה שלבים,
כי אי אפשר מיד משחור להוציא לבן.
והתהליך הזה, כשאנחנו נסתכל עליו,
מצד מצד הרצון לקבל –
אז אנחנו קוראים לו
בחינה א' של הרצון לקבל,
בחינה ב', בחינה ג', ובחינה ד'.
אנחנו נראה עכשיו את הדברים
על פי המובא באות ה'
בפתיחה לחוכמת הקבלה.
שהשיעור יהיה להצלחת כל עם ישראל
בעזרת השם.
טוב, ולפיכך צריכים, לפי מה,
לפי מה שהסברנו,
שכדי להוציא כלי ראוי לתפקידו,
צריך לעבור ארבע שלבים,
ולפיכך צריכים לד' בחינות שבשם הויה,
הנקראות חוכמה, בינה, תפארת ומלכות.
עכשיו נדבר על בחינה א'.
בחינה א' נקראת חוכמה,
היא כללות הנאצל, אור וכלי,
ואור החוכמה שבה מבטל את הכלי,
את כלי הקבלה, וכמעט שאינו ניכר.
בואו נסביר את הדברים.
זה כותרת שאנחנו רשמנו,
כי בחינה א' הנקראת חוכמה,
היא באמת כל כללותו של הנאצל,
אור וכלי.
כי בו הרצון לקבל הגדול
עם כל כללות האור שבו
הנקרא אור חוכמה או אור חיה.
למה אור חיה?
כן, החוכמה תחיה בעליה.
בעצם, האור הזה
הוא מחיה את כל המציאות,
הוא התענוג העיקרי
שחווים הנבראים.
מכל דבר. דרך אגב, גם אם חווים הנאה
ממוזיקה או מאוכל,
זה כי מלובש בתוך הדבר אור חוכמה.
כי הוא אור החיים שבהנאצל,
המלובש בכלי שלו.
אומנם, בחינה א' הזו נבחנת לכולו אור,
והכלי שבו כמעט שאינו ניכר ,
כי הוא מעורב עם האור ובטל בו
כנר בפני אבוקה.
טוב, אז על מה אנחנו מדברים פה?
קודם כל צריך להבחין,
שיש לנו שתי מדרגות מעל כל הדבר הזה.
אחד נקראת עצמותו יתברך,
אחד נקרא אינסוף.
ועצמותו יתברך,
מסביר לנו בעל סולם
והארי הקדוש וכל המקובלים,
אין תפיסה, אין שום השגה בעצמותו יתברך,
לנו הנבראים אין שום יכולת להשיג משהו
מעצמותו יתברך.
במה כן יש לנו יכולת תפיסה?
בבחינת ממעשיך הכרנוך.
אנחנו יכולים להכיר את השם
מהאור הנמשך ממנו.
זאת אומרת, זה כמו משל שנותן הרבש.
שהייתה איזה ישיבה שישבו ולמדו וכן הלאה,
ופתאום הגיעה תרומה אנונימית
מאוד מאוד גדולה.
אז ישבו התלמידים ודיברו,
איך אפשר לא לדבר…
אז אחד אמר, תראו, התורם הזה בטוח מיליונר,
כי סכום כזה לא יכול לתרום אדם נורמלי,
אפילו לא מעל הנורמה,
מדובר פה על סכום עתק, הון עתק,
השני אמר, הוא גם בטח יהודי,
או לפחות מאוהבי ישראל,
כי אין מציאות שמישהו
שהוא לא אוהב תורה ומכבד תורה
לא יתרום, אלינו.
היה תורם למדא…
השלישי אמר, תראו, אם הוא יהודי,
הוא גם בטוח יהודי דתי,
כי למה, אחרת, שהוא יתרום לנו?
ובגלל שהישיבה הזאת עסקה
בכתבים של רב מסוים,
אז אמרו גם כנראה הוא מעריך את הלימוד הזה הספציפי,
וכן הלאה, וכן הלאה…
יוצא בעצם, שמתוך המעשה הפשוט האחד
של נתינת תרומה,
למדו התלמידים הרבה מאוד דברים
על נותן התרומה.
אותו דבר פה.
חזל באו ואמרו, תראו, בעצמותו יתברך
אין לנו אין לנו הגה ומילה,
אבל ממעשיך הכרנוך,
מתוך המעשים שלך – אנחנו מכירים אותך
ולומדים עליך.
המעשים שלו בכללותם נקראים אינסוף.
המדרגה הראשונה שקלטו מתוך המעשים שלו,
ההתפשטות הראשונה של אור אלינו,
נקראת אינסוף.
למה נקרא אינסוף?
איך אני מגדיר משהו בשלילה גם, אינסוף?
משום שהכלי שם, בעצם,
הוא בהשתוות צורה עם האור.
אין שם כלי באמת. יש שם שורש כלי.
והשורש של הכלים האלה,
של הרצונות, של החסרונות,
בעצם הוא כל כך בהשתוות צורה עם האור,
שהאור ממלא אותו בלי סוף ובלי גבול.
כשאנחנו בעצם מתגשמים, בתהליך ההגשמה
אנחנו מגבילים מאוד את האור.
זאת אומרת, כשאני רוצה משהו מוגבל מאוד,
אני רוצה לאכול,
כמה אוכל אני יכול לאכול? עד שאני אשבע.
ליטר בשר? שתי ליטר בשר?
בסוף אני לא אוכל לאכול יותר.
כשאני רוצה, לצורך העניין, לא יודע מה,
אפילו להבין רעיון מסוים –
אז כשאני לומד את הרעיון,
הוא מוגבל בכלי השכל שלי,
בכלי ההבנה שלי,
ביכולת שלי לתפוס את הדברים,
כשאני רוצה לצפות על משהו,
אני יכול לצפות
רק כמה שהעיניים שלי נותנות לי, אוקיי?
אז יוצא, בגלל שכשאנחנו נבראים
אנחנו מוגבלים, הכלי מגביל את האור,
אין אור בלי כלי,
באינסוף זה לא עובד ככה.
באינסוף – אין סוף והגבלה על הכלי,
טרם שנבראו הנבראים ונאצלו הנאצלים
היה אור אינסוף ממלא את כל המציאות כולה,
את כל המציאות כולה,
זה ההתחלה של התעס.
נלמד את זה בעזרת השם בהקדם.
עכשיו, האינסוף הזה, שמבחינתנו זה הכתר,
במבנה הזה של כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות,
האינסוף הזה, או אם אנחנו על י-ק-ו-ק
זה קוצו של י',
האינסוף הזה בעצם מתחיל לפתח את הכלי.
אז בתחילה, בכתר, בכלי הראשון,
בבחינה א' של הרצון לקבל,
אז יורד האור וכלי ביחד,
ושם כמעט שלא ניכר הכלי.
למה הדבר דומה?
ממשילים את זה חזל לעובר.
עובר ירך אמו, כמו שמובא בלשון חזל,
מה זה עובר ירך אמו?
עובר הוא אחד מהאיברים של האמא,
כמו הירך, הירך של האמא.
אתה לא נותן לו שם,
מגדל אותו כי הוא חלק מהאיברים.
אז אף על פי שהעובר מקבל את הכל מהאמא,
הוא אפילו לא מרגיש את הרצון לקבל
והוא גם לא מרגיש את המילוי,
ולכן גם אין לו שם,
אנחנו לא נותנים שם לעובר,
רק אחרי שהוא נולד, עושים לו ברית מילה
ונותנים לו שם,
פדיון עושים אחרי חודש
כדי לוודא שזה ברייה קיימת,
כי עדיין הוא בסכנת חיים עד עד 30 יום.
אחרי 30 יום זה כבר ברייה בריאה.
ולמה אתה נותן לו שם?
אתה נותן לו שם כי הוא לא ברצון, הוא לא
אין לו אין לו את היכולת לדרוש באמת.
ברגע שהוא נולד לפה, והוא מתחיל לדרוש,
אז אתה יכול לכנות אותו בשם.
עכשיו, במציאות הראשונה של בחינה א',
היא נקראת גם התפשטות א',
יש לנו שתי התפשטויות ושתי התגברויות.
התפשטות זה בחינת זכר, משפיעה,
והתגברות זה בחינת נקבה,
שהיא רוצה לקבל,
אבל היא מתגברת לא לקבל את האור.
אז בהתפשטות הראשונה בבחינה א',
האור מתפשט ביחד עם הכלי,
והכלי כמעט ולא ניכר בו,
כנר בפני האבוקה. ככה זה בלשון חז"ל.
אחר כך הוא עובר.
יש, עכשיו אתם תראו את הלשון,
"בסופה", בחינה א' התעוררה בסופה,
מה זה בסופה?
כל בחינה גם היא מורכבת מד' הבחינות עצמם,
זאת אומרת, אם חוכמה – אז בתוך החוכמה
יש לנו את כל השלבים האלה, יש לנו 10 ספירות, אוקי?
אביע או לצורך העניין כחב תום,
אתה יכול לקרוא לזה בכל מיני צורות,
מצד מה אתה מסתכל?
זאת אומרת, אם אני בא מצד האורות –
אז אני קורה לזה נרנחי, או יחנרן,
כן, שזה נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.
אם אני מסתכל מצד הכלי,
אז יש לנו בחינה א' של הכלי,
בחינה ב' של הכלי,
בחינה ג' של הכלי,
ובחינה ד' של הכלי.
אם אנחנו מסתכלים על זה מצד האור המלובש בכלי,
אנחנו נקרא לזה כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות,
השאלה: כל פעם מאיפה אנחנו מסתכלים.
הדבר הזה שמאיפה אנחנו מסתכלים על הנושא המדובר,
הוא מאוד מאוד מאוד חשוב.
זה הסיבה גם שבתלמוד 10 הספירות חלק שלישי
פתאום נתקע לנו לא על פי סדר ההשתלשלות,
כי הוא מסביר שמה י"ג סוגים של 10 ספירות.
כי יש הרבה מאוד סוגים, וזה נצרך להמשך,
כל פעם לדעת על מה מדברים,
מאיפה אנחנו מדברים?
כל פעם שהוא אומר "כתר",
על איזה סוג של כתר הוא מדבר?
יש הרבה סוגים של כתר. יש הרבה.
המערכת הרוחנית היא מאוד מסועפת
ומאוד מאוד מפותחת,
ומאוד, המון, המון השקות.
ולכן, וזה גם אומר
שאתה לא יכול להחליף מילה במילה.
כל מילה יש לה את הצביון הרוחני שלה,
ואם תחליף מילה אחת –
בלבלת את הכל.
אז לכן יש את לוח התשובות למילים,
לוח השאלות והתשובות למילים
בכל סוף חלק בתעס,
וצריך ללמוד כל מילה ומילה.
אנחנו עשינו לכם באתר כמו שאלון של קלפים כאלה,
שבעצם אתה רואה את השאלות,
כל מילה ומילה ושאתה לוחץ –
אתה רואה את התשובה,
אתה חושב על הזה,
אומר לעצמך את התשובה,
עדיף להגיד בפה, שהאוזן תשמע
הזיכרון פועל יותר טוב,
ואז תוכל לראות את התשובה.
לפעמים אתם באוטו, מחכים לאוטובוס,
או לא יודע מה, יש לכם זמן בתור בסופר –
תתרגלו את המילים,
כל הזמן לתרגל, כל הזמן לתרגל,
אני בכלל מעדיף שלא תלכו עם טלפון,
אני מעדיף שתלכו עם ספר,
תעשו את זה בספר – זה יותר נותן יישוב דעת,
לכן טוב ללכת עם ספר,
סגולה טובה ללכת עם ספר,
תלכו לא לא עם פינוקיו,
ללכת עם ספר קודש, בסדר? חשוב מאוד.
אז אז עכשיו,
בגלל שכל בחינה מורכבת מכל הבחינות בעצמן,
זה מה שנקרא מבנה פרקטאלי,
זה אחד כלול בתוך,
בכל חלק יש את כל החלקים,
עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, עד אינסוף.
אז בעצם, בתוך הבחינה א' הזאת
שאנחנו מדברים עליה,
על החוכמה – יש לנו כתר של חוכמה,
בינה שבחכמה, תפארת שבחכמה, וכן הלאה.
כן? אז האור מתפשט ומתפשט,
ואז הבחינה ד' של המלכות שבחוכמה,
מתעוררת למשהו,
למה היא מתעוררת?
היא מתעוררת להשפיע לבורא,
כטבע האור שבה.
הרי היא מלאה באור, האור הזה הוא השפעה.
היא רוצה להיות כמו המשפיע.
עכשיו, הדבר הזה מוליד מצב חדש.
למה הוא מוליד מצב חדש,
ולא שינוי במצב הקיים?
כי הסברנו, שאין היעדר ברוחניות.
מאחר שאין היעדר ברוחניות,
כל שינוי צורה משאיר את המציאות כמו שהיא,
אבל בורא עוד מציאות.
ואז יש לנו בעצם מציאות –
עם עוד מציאות, ועוד מציאות,
שאנחנו קוראים להם סיבה ומסובב,
סדר סיבה ומסובב, בעצם,
של מה התפתח ממה.
אבל כל המצבים תמיד נשארים ביחד.
למה הדבר דומה?
בוא נגיד אם אנחנו לוקחים פילם שהיה פעם במצלמות,
אז אתה מצלם עכשיו משהו,
אותי בשמונה בבוקר שותה כוס מים,
אחר כך אתה מצלם אותי בצהריים,
אני לא יודע מה, אוכל ארוחת צהריים,
מצלם אותי בערב אוכל ארוחת ערב.
אבל כשאתה תפתח את הפילם,
אתה תראה את הכל במקביל, באותו זמן, אוקיי?
עבר-עתיד-הווה, הכל ביחד.
אבל יותר מזה: אין העדר ברוחניות.
זה עוד מצב, ועוד מצב, ועוד מצב,
ששום דבר לא נחסר מהמצב הקודם.
דוגמה שקצת מקרבת אל השכל,
למה? שוב, כי יש כלל, שאין היעדר ברוחני.
אז בחינה א' בסופה מתעוררת להשפיע
אל הבורא, כטבע האור שבה.
והיא נשארת כמות שהיא,
נולדת מציאות חדשה.
כל שינוי צורה יולדת מציאות חדשה,
רצף המציאויות האלה,
יוצר לנו מציאות שנקראת זמן, תנועה וזמן.
כשאנחנו בעצם מדברים בשפת ענף ושורש,
השורש של זמן, ימים, חודשים, שנים,
40 שנה היו במדבר,
40 יום היה על הר סיני,
כן? וכן הלאה, אז כל הדברים האלה
זה בעצם מראה על מרחק רוחני,
שהוא תולדה של פעולות,
של סיבה ומסובב,
כמו בגשמיות, כשאתה עושה פעולה
אז היא יוצרת מרחק,
אני לצורך העניין,
עכשיו מזיז את היד מפה לפה.
אז יש מרחק בין המקום הראשון לשני,
ולקח זמן, אוקיי? לקח לי זמן לעשות את זה.
הזמן הזה שלקח,
בעקבות, המרחק הזה שלקח לי
לעשות את הפעולה,
היא מולידה את הזמן.
אז אז אותו דבר ברוחניות.
שזמן, אנחנו מדברים על סדר השתלשלות
של של סיבה ומסובב,
של פעולות שהם בעצם בעצם
כל פעם שינוי צורה, שינוי צורה,
שינוי צורה, או השתוות צורה,
תלוי לאיזה כיוון אנחנו הולכים.
כשאנחנו מרכזים את כל הפעולות,
אנחנו קוראים לזה בעצם זמן.
זה הזמן הרוחני, זה השורש של הזמן הרוחני,
שפת הענף השורש, היא, שוב, היא מאוד מדוייקת,
וצריך ללמוד אותה בצורה מסודרת,
ולהבין כל פעם כל מילה צווה,
כדי לא להתבלבל.
למה הדבר הזה דומה,
שבחינה א' התעוררה בסופה להשפיע אל המאציל?
אז נתנו דוגמה, שילד הולך עם אבא שלו,
והאבא כל הזמן משפיע על הילד,
האבא מאכיל אותו, וקונה לו בגדים וצעצועים,
ומלמד אותו, ונותן לו כל טוב.
הילד חווה את החווייה הזאת,
ומאוד רוצה להשפיע חזרה אל האבא.
עכשיו, האבא לא צריך ממנו כלום.
אבל כשהוא חוזר איתו מהבית הכנסת,
אומר לו, אבא, אני ארים לך את הסידור.
עכשיו, האבא יכול להרים את הסידור,
האבא לא צריך שהילד ירים את הסידור,
וגם הילד יקבל בכל מקרה
את כל הטוב מאבא שלו,
גם אם הוא לא ירים לו את הסידור,
ובכל זאת, הילד רוצה להשפיע לאבא
כמו שהאבא משפיע לו.
זה דוגמה חלקית מדוייקת.
בוא נגיד, שגם בילד,
טבעו התכונות של אלטרואיזם שיש באבא.
אז גם התכונות האלה, טבע האור שבו,
התכונות שבו ומה שהוא מקבל וכן הלאה,
הוא רוצה להשפיע על האבא חזרה.
אז פה הבחינה א' בסופה מתעוררת להשפיע,
להשפיע כטבע האור שבה.
והדבר הזה ייצור את בחינה ב'.
כמו שאמרנו, זה נקרא התפשטות א', זכר.
עכשיו נלמד על התגברות,
על ההתגברות הראשונה.
התפשטות-התגברות, התפשטות-התגברות,
שתי התפשטויות,
התפשטות והתגברות במאציל,
והתפשטות והתגברות בנאצל,
בחינה ב' הנקראת בינה, היא כלי דהשפעה
פורש מתענוגי אור החוכמה,
ומכוח הדבקות נמשך לו מהמאציל אור חסדים,
ואחריה, אחרי הבחינה א',
באה בחינה ב'.
והוא, כי כלי החוכמה בסופו, בחינה א' בסופה,
מתגבר בהשוואת הצורה לאור העליון שבו,
דהיינו שמתעורר בו רצון להשפיע אל המאציל
כטבע האור שבתוכו,
שהוא כולו להשפיע,
האור שבתוך הכלי הוא כולו השפעה,
והוא רוצה להיות כמו האור הזה,
ואז, על ידי הרצון הזה שנתעורר בו,
נמשך אליו מהמאציל אור חדש,
שנקרא אור חסדים.
זאת אומרת, התולדה של המעשה הזה,
של השפעה,
נותנת לבחינה ב' אור אחר,
כלי קבלה מקבל אור חוכמה,
כלי השפעה מקבל אור חסדים.
עכשיו הוא משפיע,
אז הוא מקבל תענוג שנקרא אור חסדים.
ומשום זה, ומשום זה,
ומשום זה כמעט שנפרש לגמרי
מאור החוכמה שהשפיע בו המאציל,
כי אין אור חכמה מקובל רק בכלי שלו,
שהוא הרצון לקבל הגדול בכל שיעורו כנ"ל.
זאת אומרת, אור חוכמה בא בכלי קבלה,
אור חיה מחייה את המציאות,
החוכמה תחיה בעליה,
באופן שהאור וכלי שבבחינה ב',
משונים לגמרי מבחינה א',
כי הכלי שבה הוא הרצון להשפיע,
והאור שבה נבחן לאור חסדים,
שפירושו אור הנמשך מכוח הדבקות
של הנאצל במאציל.
מה זה אור חסדים?
זה אור שנמשך מכוח הרצון להשפיע,
מכוח הדבקות.
אמרנו, דבקות זה השתוות צורה,
והיפוך צורה זה היפוך ברצונות.
דבקות – שלי ולשני יש אותו רצון.
אז עכשיו, גם לכלי וגם לבורא
יש רצון להשפיע.
אז נקרא דבקות.
ואז הוא דוחה את אור החוכמה,
לא רוצה לקבל,
אז הוא מקבל אור חסדים.
כי הרצון להשפיע גורם להשוואת הצורה למאציל,
והשוואת הצורה ברוחניות היא דבקות,
כמו שיוסבר להלן.
עכשיו, חשוב להבין נקודה מאוד יסודית.
הפער בין אור חוכמה לאור חסדים הוא אדיר.
למה? כי אור חוכמה,
הוא נמשך ישירות מהמאציל עצמו,
ואור חסדים הוא כבר נמשך בעקיפין,
בעקבות פעולה של הנאצל.
וברור לכם, שפעולה אלוקית ופעולה של הנברא,
או מה שיהיה בקרוב נברא,
בתהליך בריאה כרגע,
אז הוא פער עצום,
לכן אור החסדים אור דלוח, וקטן, ועדין מאוד,
לעומת אור החוכמה.
זה נקודה שמאוד מאוד חשוב להדגיש אותה.
טוב. עוד דבר חשוב שצריך לדעת,
כשהאור בעצם מתחיל להשתלשל בסדר העולמות,
אז כבר בחוכמה, בשלב הראשונה,
הראשו,ן שהוא נגלה, הוא בא ביחד עם הכלי.
זאת אומרת, הרצון לקבל מגולם בתוכו.
למה? אז בואו נקרא מה שכתבנו פה,
ביציאת חוכמה מהכתר
כלול בהכרח הרצון לקבל, מכמה סיבות.
א', עצם ההתפשטות מהמאציל
מורה על שינוי צורה,
המוציא את בחינה א',
מגדר מאציל, להיקרא נאצל,
והצורה, שבהכרח שבהכרח אינה במאציל,
היא רצון לקבל וחיסרון,
כי ממי יקבל?
ומכאן תבין, כי בחוכמה,
מחוייב להיות כלול רצון לקבל,
כי אחרת, לא הייתה מתפשטת
ונפרדת ממנו יתברך.
זאת אומרת, מה המהות של ההתפשטות הזאת?
למה זה התפשט?
אמרנו, כדי שמשהו בעצם יתפתח ברוחניות
על סדר סיבה ומסובב.
צריך שיהיה איזה שינוי צורה.
באינסוף, אמרנו שהאור וכלי הם כדבר אחד
בהשתוות צורה מוחלטת.
אז עכשיו אם התפשט האור
לבחינה א', לחוכמה,
סימן שיש איזה שינוי,
מה ניכר שם? הרצון לקבל.
עצם העובדה שזה מתפשט
מוכיח לנו שיש שם את הרצון לקבל
שהוא כבר מורגש באיזושהי צורה.
הסיבה השנייה, רצון המאציל
היה להטיב לנבראיו.
ולכן, על פי החוקיות,
שכל רצון בעליון הוא חוק מחוייב בתחתון,
מחוייב היה לצאת הרצון לקבל
בענף התחתון, היא בחינה א'.
טוב, אז זה, טוב,
זה חוק שלא למדנו עדיין,
אבל החוקיות אומרת,
שדבר שהוא בחירה בעליון,
הוא נהיה דבר בתחתון,
במדרגה התחתונה.
באשלג מביאים משל,
למה הדבר דומה.
יש שנוהגים בראש חודש להתענות.
למה? ראש חודש,
זה כמו יום כיפור קטן.
אבל זה לא חובה.
עכשיו, אדם יושב
קצת לפני ערב ראש חודש, ומתלבט.
אני אצום, לא אצום? אצום, לא עצום,
אצום, לא אצום…
בסוף מחליט: אני עצום!
עכשיו, כשהוא מתחיל את הצום,
הוא כבר מחוייב בזה.
מה שהיה בחירה במדרגה הקודמת,
עכשיו, בשעת הצום, זה כבר חיוב.
אתה כבר לא יכול להפסיק. אוקיי?
זאת אומרת, אם אדם קובע,
או בוא נגיד ככה,
בשלב ראשון של ההתפתחות,
יש לנו יותר בחירה.
אחרי שבחרנו, אנחנו יוצרים מציאות חדשה.
אבל במציאות הזאתי,
מה שהיה בחירה בעליון,
נעשה חוק, נעשה חוק מחויב בתחתון.
איך זה קשור אלינו?
הקדוש ברוך הוא רצה להיטיב לנבראיו.
לכן מחויב שייברא כלי
עם רצון לקבל אותו.
אז זו הסיבה השנייה, שבעצם
אנחנו יכולים בוודאות לראות
שיש פה בעצם רצון לקבל שמשתלשל כבר
בבחינה א'.
באמת באמת, הרצון לקבל תכלס
יהיה רק בבחינה ד',
זה רק התפתחות שלו,
אבל כבר יש פה היכר מסוים.
הסיבה השלישית והאחרונה,
מאחר שאין כפייה ברוחניות,
הרי שאם היה האור ניתן לבחינה א'
בלא רצונו,
לא להטבה ייחשב הדבר, אלא לכפיה.
ועל כן מחויב בו הרצון לקבל,
שמעתה, כשיקבל את האור
מתוקף הרצון שלו,
תיחשב זו להטבה, ותתקיים מחשבת הבריאה
להטיב לנבראיו.
זאת אומרת, מה זה אין כפיה ברוחניות?
אי אפשר לתת לאדם שפע רוחני
בלי שהוא ירצה אותו,
כי שפע רוחני, הוא תולדה של דבקות
של הרצון של הנברא,
ושינוי הרצון לקבל שלו בעל מנת להשפיע.
ומה יש כפייה בגשמיות?
על ידי הכפייה בגשמיות,
יש לנו בעצם את האפשרות
שלא תהיה כפיה ברוחניות!
למה הכוונה?
כתוב כפה עליהם הר כגיגית,
הרבש מסביר, שמה, שזה שיש לנו את ההרהורים,
שיש לנו היצר הרע, תאוות,
אבל אנחנו מחויבים לרצות.
אדם לא בוחר אם להיות רעב,
אם לחפש תשומת לב,
אם לשאוף להיות בעל מעמד חברתי.
אנחנו בעצם רוצים.
אנחנו רוצים. יותר מזה.
כפו עלינו את התורה והמצוות.
צריך לשמור שבת, צריך כל מיני מצוות,
שקשה לנו להתמודד איתם,
לכבד את ההורים, לשמור שמיטה, אוקיי?
את כל המצוות.
אנחנו מחוייבים בדבר הזה.
והדבר הזה מפתח אותנו
לרצות את האור האלוקי.
על ידי שאדם רוצה רק תאוות גשמיות,
והוא מבין שאין בזה ממש,
ואז הוא מתחיל לקיים את התורה ומצוות,
ואז הוא רוצה לקיים אותם יותר לשמה,
ואז הוא שואל,
למה אני מקיים אותם
אפילו שזה קשה לי ומר לי, לפעמים.
עול תורה ומצוות זה עול,
אבל על ידי הקיום שלהם
הוא לאט לאט מגיע להבנה של התכלית,
שהמטרה היא ללמוד להשפיע,
ולא רק לרצות לקבל.
ככל שהוא מתקן את הרצון שלו
בלקבל על מנת להשפיע,
הוא בעצם דורש ורוצה את האור.
עכשיו, כשהוא רוצה את האור,
זה כבר לא בכפיה,
אז דווקא בלי הכפייה גשמית
אין כפייה רוחנית,
דווקא על ידי הכפייה בגשמיות –
אין לנו כפייה ברוחניות.
אז אלה שלושת הסיבות
שבעצם הכלי מחויב להשתלשל
ביחד עם האור.
בוא נחזור עליהם בקצרה.
עצם התפשטות המאציל
מורה על שינוי צורה.
שינוי צורה זה הרצון לקבל.
כי זה מה שאין במאציל.
למדנו את זה כבר, ממי הוא יקבל?
הדבר השני שהסברנו זה,
שיש חוקיות שכל מה שבעליון –
נהיה חוק מחויב בתחתון,
הבורא רצה להיטיב,
אז הוא חייב התפתחות של כלי,
של רצון לקבל.
הדבר השלישי, שאין כפייה ברוחניות.
זאת אומרת, שאם האור היה מגיע
בלי רצון של התחתון,
אז זה היה כפייה,
ואין כפיה ברוחנית.
אז מחוייב שיתפתח כלי, בסדר?
טוב, אז אם תבואו ותשאלו עכשיו
עוד שאלה,נשאל אתכם שאלה,
אם יש פה כבר רצון לקבל,
ויש פה שינוי צורה וכל מה שהסברנו הרגע,
אז למה הכלי שבבחינה א' הוא לא ניכר,
למה אין לו הרגש?
התשובה היא, כי זה לא רצון עצמי.
זה רצון שהוכתב מהבורא.
זה כמו בן אדם שיש לו תכונה מסוימת,
הוא לא עובד עליה,
הוא לא, אני לא יודע, מנסה לפתח אותה.
נגיד, אני לא יודע מה,
הוא אוהב מאוד לבשל.
זה זה אפילו לא תחביב.
יש לו כישרון לזה,
והוא רק נוגע במשהו – הניחוחות והטעמים…
והוא אוהב את זה,
והוא עושה את זה וזה כיף לו לבשל לאחרים,
ולעשות לאחרים.
השני, כמה יגיעה, כל דבר מגעיל אותו,
בתוך הזה, מה, בשר לחתוך, וזה,
והוא לא רוצה!
והוא לא אוהב את זה, והוא פה…
יש פה עבודה.
הראשון – זה טבע שלו,
ככה בראו אותו,
הוא לא התאמץ בשביל זה.
בעצם בעצם הרצון הזה שיש בבחינה א'
הוא מוכתב לה מהעליון,
זה לא רצון שלה באמת,
ולכן הוא לא ניכר.
ברגע שהוא יהיה רצון עצמי,
שאנחנו נראה כבר בבינה, בבחינה ב',
שהיא דוחה את האור –
אז זה כבר יהיה רצון ניכר.
ולכן גם הבינה יותר יותר עבה, יותר גדולה,
יש פה רצון עצמי, יש פה רצון ממנה,
היא דחתה את האור מרצונה.
פה מוכר, יש פה היכר של רצון עצמי,
"לי בינה", "אני בינה",
אני, מה יש פה? את האני.
אוקיי? אז ברגע שיש את האני,
את ההרגש העצמי,
אז כבר רצון הרבה יותר אגרסיבי,
אז למדנו עד כאן בעצם
את ההתפתחות הראשונה
של שתי השלבים של הרצון.
יש לנו עוד שתי שלבים ללמוד,
נקראים התפשטות א' והתגברות א'.
השיעור הבא בעזרת השם
נלמד את התפשטות ב' והתגברות ב'.
התפשטות א' נקראת זכר,
התפשטות ב', שהיא דחיית האור, נקראת נקבה.
כרגע, נדחה אור החוכמה.
בהתפשטות הבאה יהיה לנו
חסדים בהארת חוכמה,
ואחר כך יהיה דחיה חזקה יותר
גם של אור החסדים,
ואז יהיה לנו כלי ללא אור בכלל,
שחווה כבר את כל האור,
כי התפשטו בו כל האורות,
ואז הוא יחפוץ בהם וישתוקק אליהם,
ויוכל בעצם להתפתח הלאה.
האות הזאתי, אות ה', ממש מסכמת
את כל החוכמה כולה,
מאוד מאוד בגדול.
כל השאר זה רק התפרטות של השלבים האלה.
עד כאן השיעור שלנו להיום,
אז תודה רבה לכולם,
ברכת השם עליכם,
שיהיה גמר חתימה טובה,
ניפגש בעזרת השם ביום רביעי
שאחרי יום כיפור,
כל טוב, ברכה והצלחה לכולם
לחנות הספרים

תלמוד עשר הספירות הַמְבוֹאָר | סט | 5 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות

תלמוד עשר הספירות | תע"ס הוצ' מקורית | 7 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות

הַיַּהֲלוֹם שֶׁבַּכֶּתֶר | זוהר הסולם | 21 כר' | גדול

זוהר הסולם | 21 כרכים | מהדורת כיס (כ.קשה)

זוהר הסולם | 21 כרכים | מהדורת כיס (כ.רכה)

כתבי האר"י | 15 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי האריז"ל

עץ חיים | 3 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, כתבי האריז"ל, כללי

נפלאות הרב"ש אשלג | כתבי ה'ברכת שלום'

ציור של הרב יהודה אשלג | בעל הסולם
