סדר סיבה ומסובב | 1

סדר סיבה ומסובב | הרב שגב רומנו

ביאור מקיף ומעמיק על סדר השתלשלות העולמות הרוחניים, כפי שביאר אדמו"ר הרב יהודה לייב הלוי אשלג זצ"ל מחבר פירוש הסולם על הזוהר הקדוש | בסדרת שיעורים נפלאה, מבאר הרב שלב אחר שלב את יציאת עשר הספירות בדרך קודם ונמשך | כפי בכתב 'בעל הסולם' בספריו 'תלמוד עשר הספירות'.

 

סדר סיבה ומסובב 1 סיבת הצמצום

כתוב שהצמצום הוא בשביל לתת מקום לנבראים.

מה זה מקום?

קיימות כמה סיבות לבריאת העולם:

א. כדי להיטיב לנבראיו (ע"ח היכל א' שער א').

ב. כדי לגלות את שמותיו וכינויו (ע"ח שער א' ענף ב').

ג. שלא יהיה לחם ביזון – שמי שאוכל משל אחר מתבייש להסתכל בפני הנותן (מגיד מישרים).

ד. שיכירו אותו וית' – "איך ישתמדעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו (זוהר פ' בא דמ"ב).

 

 

סדר סיבה ומסובב:

עיקר לימוד חכמת הקבלה מבוססת על סדר סיבה ומסובב שדרכו אפשר להבין איך השתלשלות העולמות עם כל הפרטים שהם השורש לכל המציאות. וזה מכונה "מעשה בראשית" ואח"כ יכול ללמוד את עבודת האדם מלטה למעלה בחי' "מעשה מרכבה".

הרמח"ל כותב שיש שלוש השגות חשובות שצריך לדעת:

א. לדעת סיבה ומסובב.

ב. לדעת שבורא עולם ברא את העולם כדי להיטיב לנבראיו.

ג. לדעת שהכול יחזור לייחוד הגמור שכל הרע חוזר לטוב גמור.

שיתברר למפרע שאף פעם לא היה רע. וזאת הידיעה הכי חשובה.

מלכות דאין סוף עשתה את הצמצום, מדוע? בתע"ס מוסבר שבגלל שהמלכות דאין סוף חשקה ביתר דבקות באור העליון זה סיבב שלוש פעולות:

א. הסתלקות האור מכל ד' הבחינות: משורש – כתר, מבחינה א' – חכמה, מבחינה ב' – בינה, מבחינה ג' – ז"א והמלכות שהיא בחינה ד' היות והיא הכלי העיקרי ובשבילה כל הבריאה, הד' היא הגילוי מלכותו יתברך לנבראים, לכן היא נקראת ספירת המלכות, נקראת גם השכינה על שם שאור ה' מתגלה ושוכן בתחתונים לפי הכלים של הנבראים כלומר לפי המעשים והרצון שלנו ככה בונים את השכינה דהיינו – בונים את המלכות אשר דרכה מתגלה לנו האור וכך אנחנו מכירים את הבורא "ממעשיך הכרנוך".

ב. ע"י סילוק האור שהוא השלמות וכל החיות והעונג וע"י ההסתלקות נעשה מקום אל העולמות ואמרנו מהו המקום? מקום זהו הרצון שהתגלה רצונו של הנברא שהוא יכול לפעול מתוך בחירה כי הכלי לקבל את התענוג הוא הרצון בבחירה וככל שהרצון גבול ההשתוקקות יותר גדולה וכך גם התענוג ובתנאי שיהיה בבחירה כי בלי בחירה ניטל צורת העונג הגבוה ומקבל כמו בע"ח מתוך אינסטיקט וע"י סילוק האור יכול לתת הטבה אמיתית כי אמרנו שהטבה אמיתית לא יכולה להיות בלי רצון ובחירה, כל התענוג שהנברא מתענג הוא לפי הרצון שלו לפי הבחירה שלו. ובשפת הרמח"ל – סילוק השלמות מאפשר חסרון והחסרון מאפשר בחירה וגם מאפשר לנברא להיות בעלי גבול משלו ויישות וכך שלא יתבטל בא"ס.

ג. כתוצאה מסילוק האור נשארו הכלים ריקים מהאור שהרי לפני הצמצום הכלים היו כלולים באור בסוד "הוא ושמו אחד" "הוא" זה האור "ושמו" זה הכלים והם כלים של עשר ספירות של עיגולים, למה העשר הספירות יתגלו כעיגולים? מסביר בעץ חיים היות והאור היה אחדותי: אחד יחיד ומיוחד הכלים והאורות שם אחד אז איך יראו כלים של אחדותיות שאין הפרש אין הבחן מדרגות בין מלכות לכתר אין הבחן מדרגות בין הספירות ולכן המשל הוא בצורת עיגול, משום שהעיגול הוא בלי הבחן מעלה ומטה, שאם אני מותח את הקו מכל קצה בעיגול לנקודה המרכזית שהיא המלכות האור יהיה שווה, העיגול מבטא שאין הבדלי מדרגות, הכול שווה מקבלים בהשוואה אחת זה נקרא עיגול. אמרנו שספירות זה דרכי הנהגה של הבורא ית' ומכאן נבין שעיגול פירושו הנהגה של השגחה כללית וטבעית. ומעכשיו שנאמר עיגול הכוונה היא אל אותם כלים שמשמשים בלי הבחן מדרגות והמשמעות היא הנהגה כללית (ולא פרטית) ומעכשיו שנאמר עגול הכוונה היא על אותם כלים שמשמשים בלי הבחן מדרגות והמשמעות היא הנהגה כללית (ולא פרטית).

השאלה הגדולה על המהלך הזהמה פתאום *המלכות דאין סוף חשקה ליתר דבקות הרי הייתה דבוקה בו מה עוד אפשר להוסיף?

*[המלכות היא שורש כל הנבראים, נקראת גם בפרקי דרבי אליעזר "שמו" – שמו של הקב"ה הוא לפי הפעולות של הנבראים. כתוב בשיר הייחוד "ממעשיך הכרנוך", (מחזור יוה"כ תפילת ערבית) שם זה דבר מצומצם היות ואנחנו לא יכולים להשיג מאין סוף ישירות אנחנו צריכים להשיג בכלים והכלים הם מוגבלים לכן הבורא מודד לנו דרך שמותיו שאלו בעצם הספירות. על הספירות אני יכול לדבר בשתי צורות או בשמות הספירות: כתר חכמה בינה תפארת מלכות או בשמות הקודש: הויה אלוקים אדנות]

הרב אשלג עונה על זה בהסתכלות פנימית חלק ב' שהמלכות דא"ס רצתה בעצם להדמות לעצמותו יתברך, כלומר יש את הבורא ויש את המחשבה שהוא חשב להיטיב לנבראיו המחשבה היא אור א"ס אור א"ס זה לא העצמות זו המחשבה, המחשבה שלו להיטיב לנבראיו היא רק לפי ההתייחסות לנבראים, אם כך מה זה יתר דבקות איך אפשר להדבק יותר ממצב של "הוא ושמו אחד" והרי זה היה המצב לפני הצמצום! אם כן למה לעשות צמצום?! והתשובה היא שכביכול המלכות רצתה להידבק בחושב המחשבה במי שרוצה להשפיע, לא רק שהיא תהיה מקבלת, אלא שגם היא תהיה משפיע, ולא רק שתהיה מקבלת בצורה מתוקנת, אלא היא תהיה אחד עם האור שהכלי שווה לאור המאציל וזה נקרא שתי מלכים בכתר אחד לעתיד לבוא שנאמר שהם יהיו שתי מלכים בכתר אחד פנים בפנים, בסוד הוא אחד ושמו אחד "הוא" זה האור וכמו שהאור אחד כך גם הכלי שהוא "שמו" יהיה אחד.

התורה הקדושה מספרת על אדם וחוה שבהתחלה הם אחור באחור והם גוף אחד וזה מראה שהנקבה היא נעלמת ונבלעת בו יש רק את האדם, הם כלולים יחד במצב הזה אין ביטוי לחוה אין בכלל נקבה, אין לה שום ביטוי אלא כלולה שם – זה בסוד הוא ושמו אחד שלפני הצמצום השם של ה' היה בטל אל האור. אדם וחוה הם משל להוא ושמו אחד והצמצום הוא הנסירה וההפרדה בין אדם ולחוה ועד גמר התיקון היא נבנת לאט לאט עד התכלית. הצמצום זה כמו הנסירה כמו הפלת תרדמה מאפשר לבנות את "שמו" לבנות את הנבראים בהתחלה, כמובן הנבראים האלו צריכים לעבור תהליך של עבודת ה' מתוך יראה נמוכה של שכבר ועונש ולאט לבנות את הקשר עם הבורא ליראת הרוממות ולאהבה שלא תלויה בדבר. ולאט לאט להתגדל ולהשיג בחירה חופשית עד מדרגת הייחוד שהם ישיגו איך הם אחד עם הבורא, כמו זכר ונקבה וכמו שהאיש יש לו בחירה גם לאשה יש בחירה, כמו שאבא אומר גם אמא אומרת זאת מדרגה מאוד מאוד גבוה. **המשל של איש ואישה זה גם רמוז לנו בנביאים זה לא דבר חידוש של חכמת הקבלה אבל חכמת הקבלה מביאה לנו את עומק תכליתו של הנברא שהיא לא להישאר נברא "מקבל" כלומר לא להיות אפילו מדרגת "מקבל על מנת להשפיע" שאמנם זה נקרא השפעה, אך זה עדיין בבחינת "מקבל" זה רק כאילו השפעה, אלא האדם צריך להיות משפיע ממש אמיתי. בלי לחם ביזון וגם בלי הצורך להיות בטל כדי להיות בהשוואת הצורה אלא להפך שיכול להיות עם מהות משלו ויש, אבל היישות הזאת לא תפריע לאין להתקיים דרכו, ולהיות אחד איתו! במדות בעלות סוף בשיתא אלפי שני ה"יש" של הנברא מפריד אותו מהאין סוף, הסוף של הנברא שהנברא הוא גבולי לכן הוא מצומצם סופי הוא לא יכול לקבל מאין סוף, כי אין סוף פירושו בלי גבול ונברא הוא עם גבול, היש עושה גבול הבחירה החופשית היא מנתקת, כי הבוחר לעצמו הוא מרגיש את עצמו זה עושה אותו יישות יותר נפרדת, אבל לעתיד לבוא הוא ישתמש עם הבחירה שלו לבחור ביחד עם הבורא אחד, הנברא ישיג שזה בחירה אחת אין את הבחירה שלו והבחירה של הבורא, אך אע"פ כן הנברא לא יהיה בטל, כלומר יש לנברא בחירה והיא לא מפריעה. לאור להתקיים בו ואפילו שהוא מקבל לעצמו זה ע"מ להשפיע זה שני הפכים בנושא אחד משפיע ומקבל, יש ואין, בחירת האדם למרות ידיעת הבורא ית'!

בהתחלה אם הנברא בוחר הוא רוצה לקבל לעצמו ואז הנברא הוא יישות אז הוא לא יכול להכלל באין אם יש לו את הגבול שלו אז זה מפריע לו לקבל את האין גבול את האין סוף, אבל לעתיד לבוא השני הפכים הופכים להיות אחד יהיה ייחוד כזה נפלא שהסוף יהיה כלול באין סוף בלי להפריע, הסוף לא יעשה סוף.אלו הם דברים עמוקים.

יש לדעת אנחנו לא באמת מדברים על הספירות באין סוף אלא רק למפרע כלומר אחרי הצמצום אנחנו יכולים להגיד שהיה באין סוף בחינה כזאת.

 

סיבת הבריאה

סיבת הבריאה הייתה כדי להיטיב לנבראיו כדי לתת מקום לנבראים הבורא, היה צריך לצמצם את עצמו כי אם יישאר אור אין סוף ממלא כל המציאות אז לא יהיה "יש" של הנברא לא יהיה יישות של הנברא, הנברא יהיה בטל ומבוטל באין סוף והאור האלוקי של מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו באמת כולל את כל הנבראים עם כל השפע ושם קבלו את האור בצורה אחדותית כלומר לא היה ניכר הבדל בין אור לכלי אלא הכל אחד. רק כדי שיהיה מקום לנברא שהוא יפעל הוא יקבל את הפשע ברצון ובבחירה שלו ורק ככה הוא יוכל באמת להנות את ההנאה המוחלטת וההנאה המוחלטת מתחלקת לארבע דרגות:

א' להיטיב לנבראיו.

ב'. כדי שיכירו גדולתו.

ג'. ויהיו מרכבה אליו.

ד'. וידבקו בו.דבקות להיות אחד.

וכל זה מתוך בחירה שלהם כל זה מתוך הרצונות שלהם ואם זה לא יהיה מתוך הרצונות שלהם אז זו לא הטבה שלמה זה לו הטבה, כמו ש"הוא" לקבל את האור אלוקי בדיוק כמו שהאור אלוקי זורם האור אלוקי מתפשט וממלא את כל המציאות באין סופיות ואם הנברא הוא יקבל בביטול אז הנברא לא מקבל את השפע אז הוא בטל אל השפע ומקבל את השפע זה אומר משתווה בצורה שלו לאור האלוקי השתוות הזאת בשלוש לשונות:

  • זה רצון לקבל על מנת להשפיע כמו שהוא רק משפיע.
  • שהבחירה תהיה בחירה חופשית.
  • ושה"יש" של הנברא הסוף שלו היישות שלו שעושה אותו סוף ומוגבל בעל גבולות יהיה אחד עם האין סופיות גבול שלא עושה גבול סוף שלא עושה סוף "יש" שנותן ל"אין" להיות אחד איתו בלי לעצור אותו בלי להפריע ל"אין" ה"אני" הופך להיות "אין" אלא נשאר אני.

לסיכום:

מה זה מלכות חשקה הרי הם כלולים ביחד האור והכלי והם לגמרי אחד נברא אז צריך להבין מה הפירוש שהרצון להשפיע שבכתר הוא אחד עם הרצון של המלכות לקבל, איך הרצון לקבל הכי גדול הוא אחד עם הרצון להשפיע הכי גדול?? אנחנו לא יכולים להשיג את זה ממש בזמן העבודה של שיתא אלפי שני. של זמן, אבל לאחר גמר התיקון ההשגה בייחוד זה וזה עצמו השכר הגדול.(כך כותב הרמח"ל ב"דעת תבונות").

החשק של המלכות סיבב א. הסתלקות של האור וזה נקרא צמצום ב. נשאר חלל פנוי והוא מקום העולמות – זה המקום שיהיה רצון ובחירה ויישות וגבולות לנבראים וזה מגלה את הכלים של העיגולים שבאו מהאין סוף. ולמה הם נקראים עגולים שהם באו ממקום אחדותי שאין בו הבדלים בין מעלה למטה בין הכתר למלכות ולכן הם בהשוואה אחת וכדי לצייר עשר ספירות בהשוואה אחת אנחנו ממציירים את זה כעיגול בתוך עיגול.

 

לעמוד שיעורי הקבלה של הרב שגב רומנו

לרכישת ספר 'מילון הסולם' של הרב שגב רומנו

לשיעורי קבלה וחסידות מכל מרבני המרכז

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל שיעורי הוידיאו שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.