עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

סדר סיבה ומסובב | 36

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

סדר סיבה ומסובב | 36

להאזנה

סדר סיבה ומסובב | הרב שגב רומנו

ביאור מקיף ומעמיק על סדר השתלשלות העולמות הרוחניים, כפי שביאר אדמו"ר הרב יהודה לייב הלוי אשלג זצ"ל מחבר פירוש הסולם על הזוהר הקדוש | בסדרת שיעורים נפלאה, מבאר הרב שלב אחר שלב את יציאת עשר הספירות בדרך קודם ונמשך | כפי בכתב 'בעל הסולם' בספריו 'תלמוד עשר הספירות'.

 

הכנה לעולם התיקון טו באב חזרה כללית על צמצום ב'.

שבירת כלים מתגלית בעולם, שנה נפש.

בעולמות: היה חורבן הכלים שזה נקרא שיתוף מידת הרחמים בדין, רצה לברוא את העולם במידת הדין עמדה ושיתפה מידת הרחמים, וזה מה שחז"ל אמרו במדרש רבה, שהקב"ה בורא עולמות ומחריבן, הסברנו שכמובן זה חלק מהתוכנית כדי שיהיה מקום של בחירה עשה שיש גם חסרונות.

בשנה: זה נקרא ""מיעוט הלבנה".

בנפשות: זה נקרא "החטא של האדם הראשון" ואמרנו שכל החטאים משתלשלים מהחטא הזה, החיסרון הזה בעולמות הנקרא "חטא אדם הראשון" על פי הקבלה, על פי הרמח"ל, בעל הסולם הקדוש, חטא האדם הראשון היה מתוכנן בתוכנית. כמו שבירת הכלים, וכמו שאי אפשר להגיד שח"ו בונה עולמות ומחריבן כי לא הצליח או כי הייתה איזה שהיא טעות בתוכנית, ח"ו, אלא חייב להגיד שזה חלק מהתוכנית, כך גם "חטא אדם הראשון" היה חלק מהתוכנית והיות וחטא זה הוא שורש לכל החטאים נבין מכאן מהי מטרת החטאים?

הכיוון הוא לא ח"ו לבוא ולהגיד ש"כחי ועוצם ידי", והאדם הוא אחראי ומנתב את כל מעשיו, והכל בידיים שלו – זאת לא המטרה. הרעיון שעבורו יש חורבנות, יש חסרונות הוא להיכנע מול הבורא ולהחזיר את ההנהגה, את ה"הגה" לבורא ית'.

כתוב במסכת עבודה זרה, דף ד', שעם ישראל לא היו ראויים לאותו החטא, חטא העגל, ודוד המלך לא היה ראוי שלאותו החטא אלא כדי להורות תשובה. הקב"ה עושה חטאים לאנשים על מנת שיחזרו בתשובה, משמע שהתשובה זה לא תשובה מהחטא, כי אם כן עדיף היה לא להפיל את האדם ושהאדם לא יחזור בתשובה, אלא התשובה היא לשוב אל ה', כלומר להשיב את כל הכוחות אל הבורא ולא להרגיש בעלי שליטה.

החטא הגדול הוא שאדם מרגיש "בעל שליטה". יוצא שיכול להיות שיהיו שני אנשים שיעשו תשובה, האחד יחזור על החטא במאה אחוז, נקרא לזה שהוא נתקע באמצע תהליך, שהוא חזר בתשובה מצד יראה נמוכה, יראת העונש, במקרה הטוב זה עונש רוחני, עולם הבא. במקרה הפחות טוב הוא מפחד על העולם הזה שלו.

השני יתמקד בתשובה: איך הוא יתרחק מה', השני עשה תשובה בשלמות ולא ניתקע באמצע הדרך. נגיד את זה באופן יותר חריף קצת:

האדם שעושה תשובה ושהוא אפילו לא חטא, אבל הוא מרגיש את עצמו שהוא צדיק, חושב שהוא עושה נכון הוא – רחוק מהשם.

והאדם המרגיש כמה הוא צריך להיכנע יותר לבורא וכמה הוא צריך להפסיק להפעיל את הכוחות שלו, ולהרגיש את עצמו כמה שהוא מזיז את העניינים אז הוא – קרוב להשם.

וזה קצת הפוך ממה שהעולם חושבים מה זה נקרא להצליח. רוב העולם יקראו הצלחה לכח רצון וללמוד כל הלילה תורה להתפלל בנץ ולא להתעסק עם הבלי העולם הזה, אלו דברים גדולים מאוד, אבל באופן יחסי לערך האמיתי של מה היא תשובה זה רחוק. אלו יסודות טובים ונקרא לזה חומרי בנייה טובים.

אך זה עוד לא הבניין הנכון, אם בן אדם יחשוב שזה הבניין הנכון שלו, הוא משקר את עצמו הוא לא בנה את הקשר בינו לבין הבורא.

*[מה זה רצה לברוא את העולם במידת הדין ושיתפה למידת הרחמים בדין? כל החסרונות בבריאה, יום ראשון תהו ובהו ויום שני נברא גהינום ויום שלישי האדמה לא עשתה את רצון הבורא, העץ לא הוציא עץ פרי עושה פרי ויום רביעי היה קטרוג הלבנה, ויום חמישי התנינים הגדולים שהיו עומדים להחריב את העולם, למה בורא עולם בורא כל כך הרבה חסרונות? ששת ימי חסרונות, ככה היה צריך לקרוא להם, למה אנחנו קוראים להם ששת ימי בראשית? ויש לנו תפיסה מושלת כזאת, תפיסת ילדות שזה הימים הכי נפלאים והכי שלמים שיש בבריאה, עוד לפני שבא הבן אדם לקלקל. טעות! הקב"ה ברא את כל הבריאה לצורך האדם כדי שהאדם יגיעה לתכלית הכי גבוה שלו שהיא להידבק בבורא מבחירתו וברצונו ואז הוא יוכל להנות מכלים של רצון ובחירה בדבקות בבורא, וזו ההנאה הכי גדולה שיכולה להיות, כי הוא אחד עם הבורא, נעשה אחד, שותף במעשה בראשית, לכן בעצם כל החסרונות צריך לתפוס אותם אחרת לגמרי, תפיסה חדשה.

כל החסרונות בבריאה הם לא באו מכוחי ועוצם ידי, לא אנחנו עשינו אותם, אנחנו צריכים להבין שבורא עולם מגלגל אותם אל האדם, כל בן אדם לפי רמת האגו שיש לו, לפי כמות השבירה שהוא צריך לעבור כדי להיכנע, אדם יכול לזרז את התהליך. במקום לחכות שישברו אותו, שישבר וייכנע, שיהיה רך כקנה שלא יהיה קשה כמו ארז, לא יגיד "אני… אני… בטוח שאני יצליח, אני חייב להצליח" "מה הוא הטמבל הזה הצליח ואני לא יצליח, הבן אדם הזה הוא לומד שמונה שעות ואני לא מצליח להחזיק שמונה דקות ספר" טעות! תבוא בכניעה לבורא תראה שהוא יתן לך מתנות פי עשר אם לא יותר ממה שדמיינת שאתה מסוגל כי אתה בא עם הראש למטה וקצת פחות "אני" קצת יותר לחשוב שבורא עולם הוא "ממלא כל עלמין הוא סובב כל עלמין" האדם הוא לא סיבת הסיבות, להפסיק לחשוב שהאדם הוא הסיבה.

האדם הוא לא הסיב לכן גם התוצאה לא מהאדם וממליא מחפשים כיוון אחר בפשטות של התשובה, לשוב אל ה' , האדם צריך להפסיק לתלות את הכוחות בו, האדם מכיר את המילים האלה, מכיר את המושגים האלה, אבל אם האדם לא יפנים ויחדיר אותם לתוך דמו לתוך נשמתו – זה לא יפעל.

יוצא שלפחות פעם אחת ביום שיש לאדם איזו שהיא נפילה ומן הסתם אחת ממאה ביום, אחת מהמאה האלה יש להחליט מראש שלא לנסות בדרך הרגילה, כלומר לומר "אני אעשה תשובה אני אצליח", אלא קצת ענוה, לחשוב על זה שבורא עולם הוא עילת העילות וסיבת הסיבות, "עשה עושה ויעשה לכל המעשים" ולכן מבקשים מהאדם לשוב אליו בתנועה הכי פשוטה לומר לה' "אתה עושה את הכל וממילא רק אתה יכול להחזיר אותי בתשובה, גלגלת אלי לעשות את הדבר הזה, כי אני עוד לא מבין את הרעיון שאתה רוצה שאני אכנע אליך, אז אני מבקש ממך ית' שמך, במתנת חינם תחון אותי ותיתן לי את הסיכוי לחזור בתשובה בצורה הנכונה".

מהי הצורה הנכונה לחזור בתשובה?

"לשוב אליך! לא לשוב אלי, לא לחזק אותי, לא אני אחזור בתשובה אלא פשוט לשוב אליך ית'."

*מה זה מיעוט הלבנה? מישהו פעם עשה תשובה על זה שהלבנה התמעטה? אם מישהו יראה את הלבנה הולכת ומתמעטת אחרי שהיא יפה וגדולה, הוא ילך ויבכה על זה? לא, למה לא? כי זה מהלך קבוע.

הלבנה יורדת והיא גם תעלה. אם היינו מבינים שזה גם בנפש שלנו ככה, יש עליות ויש ירידות, יש בניין יש סתירה, חז"ל אמרו שבניין של צעירים שהם בונים זה סתירה, וסתירת זקנים זה בניין. והרי הקב"ה נקרא חכם וזקן לכן הסתירה שלו היא בניין.

כל החורבנות שהקב"ה שתל בבריאה הם בניינים עצומים.

*[הנה טו באב מוכיח לנו את זה, אחרי שבמשך שלושים ותשע שנה, כל שנה נכנסים לקברים שהם חופרים להם, עם ישראל, מבינים שחלק צריכים להישאר שמה, תחשבו איזה תפילות היה להם בלילה הזה, מי יחיה מי ימות, האמת היא שאם היה לנו קצת דעת, זה כל רגע גם אצלנו, אנשים מחכים ליום כיפור כדי לחוות את זה. מי מבטיח לך את השנה הבאה? אף אחד. אז בן אדם נכנס עם התודעה הזאת, לתוך קבר שהוא חפר לעצמו והוא לא יודע אם יכסו או לא יכסו, מחר הוא קם או לא קם, ושנה אחרונה הם קמו ואמרו לא יכול להיות, לא האמינו, האמת שהם פסקו מלמות בט' באב כבר זהו כי אלה שניגזר עליהם מתו כבר, אבל הם לא האמינו. אז הם חיכו עוד יום וגדלה הלבנה קצת, י' יא' יב' עדין אפשר לטעות, זה לא ברור, אולי זה לא ט' אולי טעינו בחשבון, וכשהגיע וט"ו והיא שלמה אז "אהה לא טעינו בחשבון". לא טעינו. וזה לפי דעתי משל מאוד חשוב לעבודת השם שלנו יום יום שיש לנו שלוש סוגים של חסרונות בבריאה, יש דבר שהוא מוטבע בעולמות, ככה העולם בנוי ככה הגוף שלי בנוי. יש סוג רמת כישרון שללי, צריך להתרכז בכישרונות הטובים ולא בכישרונות הלא טובים, תעזוב אותם, תרפה. מה שצריך לחזק תחזק אבל אל תחשוב שבכל דבר חייב להיות מאה אחוז, מאה אחוז זה רק אצל הקב"ה. אין מאה אחוז אצל בני אדם. אם היא מתרכז בקצת טוב שיש לו הוא יפעל הרבה יותר טוב בעולם, שבן אדם עסוק במה אין לו, הקצת שיש לו מוחשך. כשאדם מרומם את הקצת שיש לו אז זה הופך להיות קצת מאין סוף, וקצת מאין סוף זה אין סוף והקצת שהוא מייחס למתנה מהאין סוף שהוא מקבל את זה מהאין סוף אז זה אין סוף.

אבל אם הוא מייחס את הכוחות לעצמו אז הם באמת מוגבלים אז הקצת שיש לו הוא מוגבל וזה באמת קצת. זהו. הוא הגביל את זה, אז זה חסרונות מצד העולמות, יש חסרונות של זמנים. אם תתבוננו בזה אדם יכול לקלוט, על עצמו ועל הסביבה הקרובה שלו, בעיקר על אשתו ועל הילדים ב"ה שיגדלו יותר אתם תקלטו, שיש עליות וירידות טבעיות. הוא ירפה מעצמו, הוא יפסיק להוכיח את עצמו סתם, הוא ירפה מאשתו ומהילדים שלו. שהוא יבין שכמו שאין לו מה לבכות שהירח התמעט אין לו מה לבכות שהאישה התמעטה. וכמו שיש עליה והיא מתמלאת וזורחת ויפיפייה יש גם ירידה. וזה הולך וחוזר על עצמו. בן אדם יכול לקלוט את הימי העלייה וימי הירידה ממש לצייר לעצמו לוח שנה. ויום אחד בחודש שיצפה למה שנקרא "כפות" מכל הכיוונים. כשבן אדם מצפה שמשהו יבוא עליו עם "כפה" והוא לוקח את זה כמשחק מכור מראש אז הוא כבר צוחק מזה, הוא לא חוטף את זה והולך לישון הוא לא מתקפל מדבר כזה. אז אדם צריך לדעת שיש עולמות, זה מובנה, יש שנה, גם זה מובנה. אפילו עוד יותר מובנה עליות ירידות, עליות ירידות… בזמן, ישים לב לזמנים. ויש דברים שזה נפש, פה הוא יכול לפעול ולשנות. אבל איך? לא בכיוון של כוחי ועוצם ידי, הוא צריך לעשות השתדלות, אבל ההשתדלות צריכה להיות תמיד מחוברת. זה דבר מאוד פשוט. הבנת כבר מאלפי ניסיונות שבעצמך אתה לא יכול לתקן כלום, אז תמסור את הכוח לבורא ושהוא יתקן.

הפעולה הפשוטה הזאת נראית לנו דבר הכי בסיסי והכי הגיוני, אבל למה כשבן אדם מנסה את זה זה נראה לו כל כך מסובך? כי יש לנו ה"אני" מאוד חזק, ולא צריך להיות עזוב מזה. ברוך השם זה כלי מאוד חשוב, האני הזה זה הכלי לאין. בורא עולם רוצה שיהיה לנו יישות משלנו שלתוכה הוא יצוק את הבחירה החופשית ובה יהיה לנו תענוג גדול להיות שותפים איתו. אבל הוא צריך לפחות לדעת לזהות את זה, אם הוא מכחיש ואומר "לא אני עניו, אני לא, אין לי "אני" כזה גדול" אז הוא לא ידע את המקום שלו ואדם שלא יודע את המקום שלו אז גם לא יכול לקבל תיקון. הקב"ה חותמו אמת והוא מתקן הוא חותם את כל הבריות שלו ע"י החותם הזה, הוא מתקן אותם, חותם אותם מחדש, מטביע אותם ע"י האמת. אז אם בן אדם לא נכנס לתבנית של האמת לא יכול לקבל תיקון. ]

לסיכום: יש לדעת שהחורבנות הם מוטבעים בבריאה, הן בעולמות הן בשנה, בזמן והן בנפש. והתפקיד שלנו הוא לשנות רק בנפש, והתפקיד הוא לשנות בנפש רק ע"י הכרת האמת של החיסרון שלי ולהביא אותו לתיקון אצל הבורא, להפסיק לחשוב ש"אני כזה גיבור ואני יכול להסתדר לבד, אבא לא יעזור לי". בלי עזרה של אבא לא הולך כלום! אנחנו לא באים להיות ח"ו לוקחי סמכות לבורא, ולא אנחנו מתקנים, אלא אנחנו מוסרים את התיקונים והתיקון היחיד שיש לנו זה בעצם שתי תנועות: להכיר את האמת ולמסור לבורא, זהו. כל השאר נעשה ממנו ית'.

 

לעמוד שיעורי הקבלה של הרב שגב רומנו

לרכישת ספר 'מילון הסולם' של הרב שגב רומנו

לשיעורי קבלה וחסידות מכל מרבני המרכז 

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+