שיעור קבלה | סדר סיבה ומסובב | 32 | הרב שגב רומנו | מתוך התע”ס | סולם יהודה

סדר סיבה ומסובב — תיקון זעיר אנפין והקמת השכינה לפי תורת הקבלה

בשיעור הנוכחי מן הסדרה הקבועה על סדר סיבה ומסובב מתוך תלמוד עשר הספירות, מבאר הרב שגב רומנו את מהותו של פרצוף זעיר אנפין, את הקשר העמוק שלו אל פרצוף בינה ואל פרצוף נוקבא, ואת תפקידו המכריע בהשפעת אור החכמה אל המלכות. השיעור פותח חלון פנימי אל עבודת ה’ של הקמת השכינה, ואל הבירור הדק שבין חסד, דין ורחמים בהנהגת העולם. ניתן להעמיק בנושאים אלו דרך מושגים קבליים המופיעים באתר.

פנים זעירות מול פנים ארוכות — אריך אנפין וזעיר אנפין

הרב פותח את השיעור בהבחנה היסודית בין פרצוף אריך אנפין לפרצוף זעיר אנפין. שמו של אריך אנפין מורה על פנים ארוכות, והוא מבטא את אצם החכמה בגדלותה הגמורה. לעומתו, זעיר אנפין הוא פנים זעירות, פרצוף שעיקרו חסדים, שכן הוא נולד ויונק מפרצוף בינה. הבינה, מסביר הרב, כל מהותה חפץ חסד, רצון פנימי להיטיב ולהשפיע, ועל כן בנה היוצא ממנה אף הוא רובו חסדים.

אלא שכאן עומד פלא מסוים. אם זעיר אנפין רובו חסדים — מדוע אנו אומרים שהוא רוצה אור חכמה? התשובה שמבאר הרב היא יסוד גדול בעבודת ה’: החכמה היא החיות והשפע האמיתי, ובלא חיות זו אין השפעה אמיתית אל המלכות. זעיר אנפין מבקש את אור החכמה לא לעצמו, אלא על מנת להשפיעו הלאה אל הנוקבא, כדי שתהיה לה חיות אמיתית להחיות את הנבראים שלמטה.

זיווג חכמה ובינה — דעת המחברת בין הפכים

בלב השיעור מאריך הרב שגב רומנו בעניינו של הזיווג שבין פרצוף אבא לפרצוף אמא — בין אור החכמה לאור הבינה. שני הפכים גמורים הם: החכמה היא אצם האור והשפע, ואילו הבינה היא רצון להשפיע, מידת החסד הטהורה שאינה מבקשת לעצמה דבר. דבר והיפוכו אינם יכולים להיפגש מאליהם, אלא בכוח דעת מיוחדת המחברת ביניהם.

דעת זו, מבאר הרב, היא מעין הידיעה שבין איש לאישתו — חיבור פנימי שיש בו ייחוד גמור, כעניין הכתוב והאדם ידע את חוה אישתו. רק מתוך דעת זו, החכמה רוצה להתלבש בכלי הבינה, והבינה רוצה לקבל אור חכמה — והכל בעבור הולדת זעיר אנפין שיוכל להעניק את השפע למלכות. כוונה זו, מציין הרב, היא סוד הייחוד המוזכר בנוסח לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שאומרים קודם המצוות, וניתן להרחיב בה דרך כתבי בעל הסולם.

זון — זעיר אנפין ונוקבא בעבודת היום־יום

הרב מסביר כי בעבודת היום־יום אנו עוסקים בעיקר בפרצופים זעיר אנפין ונוקבא, הנקראים בקיצור זון. זעיר אנפין הוא בחינת הנהגת המשפט הכוללת חסד, גבורה ותפארת, ואילו הנוקבא היא בחינת הנהגת הצדקה — היא המלכות. בתוך זעיר אנפין עצמו פועלות שלוש מידות: ימין שהיא חסד מצד אבא, שמאל שהיא גבורה מצד אמא, וקו אמצעי של רחמים שהוא ייחוד וחיבור בין שניהם — בחינת קומת הדעת.

השכינה — כללות הרצונות של ישראל

נקודת המוקד של השיעור היא ענייני המלכות הנקראת שכינה. השכינה, מבאר הרב, היא האור השוכן אצל התחתונים, האור המתפשט בעולמות בריאה, יצירה ועשייה. כל התיקון שאנו צריכים לתקן הוא להגדיל את קומת זעיר אנפין, כדי שיוכל להגדיל את המלכות התלויה בו — וזה בעצם עניין הקמת השכינה מן הגלות, מן העפר.

אם תאמר במה כוחנו להגדיל כביכול את הבורא — מבהיר הרב שאין כאן שום הוספה אצלו יתברך, חס ושלום, שהרי הוא שווה בהשוואה אחת ושלם בלא שום חסרון. כל ה־הגדלה אינה אלא מצד הגילוי לנבראים. כשאנו מגדילים את הכלים שלנו — את הרצונות שלנו לקבל את אורו על מנת להידבק ולעשות נחת רוח לבורא — הרי זה מגדיל את גילוי שכינתו בעולם.

כי יד על כס יה — אין הכיסא שלם ואין השם שלם

במהלך השיעור מבאר הרב שגב רומנו רמז נפלא בפסוק כי יד על כס יה מלחמה לה’ בעמלק מדור דור. חז”ל דרשו: אין הכיסא שלם ואין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק. הרב מבהיר כי כיסא הוא מלשון מלכות, ואף מלשון כיסוי — שכן דווקא דרך הכיסוי מתגלה האור. כשם שאדם מתגלה לחברו דרך לבושיו, כך אור הקדוש ברוך הוא מתגלה אלינו דרך פרצופי זעיר אנפין ונוקבא, שהם הכיסוי הקרוב ביותר אלינו ועל ידו מתגלה אורו.

אין הכיסא שלם — שלא תיקנו את עצמנו להיות מרכבה לאור ה’. אין השם שלם — שלא הכרנו את ממלכתו של ה’ בעולם, את גילוי הנהגת המשפט שלו. השם הוא בחינת ההגדרה והגילוי בתוך גבולות הנבראים. כל זמן שאיננו מקימים את השכינה, אין הכיסא שלם ואין שמו יתברך מתגלה במלוא קומתו, וניתן להעמיק בנושא דרך שיעורי הוידאו בקבלה חסידית.

חסד, דין ורחמים — האמת שאינה מעוותת את המציאות

בחתימת השיעור מעמיק הרב במידת הרחמים האמיתית. אם איננו נוהגים בצדק וברחמים — מידה כנגד מידה איננו זוכים לגילוי החסד והדין הצודק והרחמים האמיתיים של ה’. דוגמה חיה מביא הרב: אם רשע נשאר רשע וצדיק נשאר צדיק, אסור לערב את הדברים ולקרוא לרשע צדיק מתוך כביכול רחמים. אדרבא, מידה כנגד מידה הקדוש ברוך הוא יקרא לצדיק רשע.

הרחמים האמיתיים, מבאר הרב שגב רומנו, אינם דורשים לעוות את המציאות. את הרשע צריך לראות כרשע, אך אפשר לחבק אותו, לנשק אותו, ולומר לו אני דואג לך — מתוך הבנה שאם הייתי במקומו, ייתכן שהייתי נוהג כמותו. זוהי האהבה היוצאת מתוך אמת, ולא מתוך טשטוש. ניתן להמשיך וללמוד את עומק הסוגיה דרך שיעורי הקבלה אונליין בזום המתקיימים בכל יום שני ויום רביעי בשעה 20:30.

סיכום ויישום בעבודת ה’

השיעור מאיר את העובדה שעבודתנו אינה רק רוחנית מנותקת, אלא דווקא מעשית: בכל פעם שאנו מבררים את האמת, נוהגים בחסד מתוך דין צודק, ומכוונים את רצונותינו לקבל על מנת להשפיע — אנו ממש בונים את קומת זעיר אנפין ומקימים את השכינה מן הגלות. כך מתעבה כביכול הכיסא, וכך מתגלה שמו של הקדוש ברוך הוא במלוא קומתו בעולם הזה.