משמעות הקורבן בימנו | סולם יהודה

משמעות הקורבן בימינו – מסע פנימי של התקרבות אל הבורא

בכל בוקר, היהודי המקפיד על תפילתו פותח את סידורו וקורא את פרשת הקורבנות בתפילת שחרית. עולה השאלה הבסיסית והכנה – מה לנו ולעניין הקורבנות בדורנו? אין לנו בית מקדש, אין לנו כהן גדול, ואין מי שיקריב את הקרבן בפועל. מדוע אם כן תיקנו לנו חז”ל לקרוא בכל יום את עניין הקורבנות שהיו בבית המקדש, ומה התועלת הצפונה במנהג עתיק זה?

הפסוק המכונן בפרשת הקורבנות

הפסוק בפרשת הקורבנות מצווה אותנו במפורש: “צו את בני ישראל ואמרת אליהם, את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו”. הציווי האלוקי ברור ומחייב, אך יש להבין את עומק כוונתו הפנימית. בהמשך מפורט סדר ההקרבה – שני כבשים בני שנה תמימים, אחד בבוקר ואחד בין הערביים, ושניהם זהים לחלוטין במהותם.

שני הטבעים במציאות – רצון לקבל ורצון להשפיע

כדי להבין את עומק עניין הקורבן, יש להיכנס לעובי הפנימיות של התורה. התורה אינה מתארת לנו טקסים היסטוריים בלבד, אלא תהליך התפתחות רוחנית של כל אחד ואחד מאיתנו, ושל כלל ישראל ביחד. המטרה היא להגיע למצב הנקרא “גמר התיקון” – הן ברמה הפרטית והן ברמה הכללית.

במציאות קיימים שני טבעים בלבד. הטבע האחד הוא טבע הבריאה – הרצון לקבל, שעליו מושתת כל העולם הזה כולו. בכל המדרגות – בדומם, בצומח, בחי ובמדבר – אנו רואים שהאדם פועל מתוך אינטרסים, וכל פעולה שהוא עושה מטרתה למלא את עצמו ולהגיע לסיפוק כלשהו. מנגד עומד הכוח האלוקי, הנקרא הרצון להשפיע טוב ומיטיב לבריותיו.

בוקר וערב – מצבי הגילוי וההסתר

הואיל ואנו הפוכים מהבורא במהותנו – אנו רצון לקבל והוא רצון להשפיע – אין לנו אפשרות להתחבר אליו ללא תיקון פנימי. כשהאדם אינו מחובר לבורא, אין הוא יכול להבין שהמציאות מתנהלת ממנו יתברך. גם בכל דבר חיובי שקורה לו, אין הוא מקשר את הדברים אל השם.

הרב מסביר בשיעור את משמעות מושגי הבוקר והלילה בעבודה הרוחנית. הלילה הוא זמן ההסתר – האור הנסתר מן העיניים, כשהאדם אינו רואה את הבורא במציאותו. הבוקר הוא זמן הגילוי – מלשון “ביקורת”, שהאדם רואה ומבחין בכל דבר שמולו. ברוחניות, הבוקר הוא הזמן שבו האדם משתווה צורתו עם הבורא – כשם שהוא רחום, גם האדם הופך להיות רחום, כשם שהוא חנון, האדם נעשה חנון.

תהליך השוואת הצורה והשותפות עם הבורא

השוואת הצורה והיותו של האדם שותף עם מי שאמר והיה העולם, גורמת לו בדרך התפתחותית, בסדר קודם ונמשך, להתחיל לראות את האלוקות בכל דבר, בכל זמן, בכל מצב ובכל סיטואציה. זהו עניין הגילוי – היום הרוחני האמיתי. כשהאדם מתבונן בכתבי בעל הסולם, הוא מגלה את עומק התהליך הזה והדרכים המעשיות להגיע אליו.

הצדיק מצדיק והרשע מרשיע

בעת ההסתר, כשהאדם אינו רואה את הטוב והמיטיב, הוא עלול חלילה להרהר אחר מידותיו של הבורא. כשהמציאות אינה מתאימה לו – לא הממשלה, לא האישה, לא הילדים, לא החברים ולא הבוס – הרשע מרשיע ותולה את הדברים בכל גורם חיצוני. הצדיק לעומתו מצדיק את פעולות השם בכל מצב, בין בעת הגילוי ובין בעת ההסתר. ההבדל בין השניים הוא בעבודה הפנימית של ההתקרבות אל הבורא, עבודה שאליה מכוונים שיעורי הקבלה והחסידות.

שני הכבשים – גילוי והסתר בעבודת היום

הקורבן עצמו הוא מלשון התקרבות – האדם מתקרב אל השם. בזמן בית המקדש האדם היה משלם מכספו, נותן מדמיו, ובזה מבקש שהבורא יקרב אותו. הכסף נקרא דמים, והאדם נותן מדמיו משום שאינו רואה את הקדוש ברוך הוא בחייו. שני הכבשים בני השנה התמימים, הזהים זה לזה לחלוטין, מבטאים את שני המצבים הרוחניים – את הכבש האחד מקריבים בבוקר, במצב הגילוי, ואת הכבש השני בין הערביים, במצב ההסתר.

התמימות והזהות בין שני הכבשים מלמדת על שלמות העבודה – האדם נדרש להקריב את עצמו ולהתקרב אל הבורא באותה מידה ממש בעת הגילוי ובעת ההסתר. אין הבדל בעבודה הפנימית בין רגעי האור לרגעי החושך, וזו עבודת הצדיק האמיתי. עיון מעמיק בנושאים אלו אפשר למצוא בשיעורי הוידאו של הרב ובלימוד שיטתי של פנימיות התורה.

הזמנה ללימוד מעמיק

לחיזוק הלימוד והעמקת ההבנה בנושא הקורבן ומשמעותו הפנימית, מומלץ להצטרף לשיעורי הזום המתקיימים בימי שני ורביעי בשעה 20:30. כמו כן ניתן לרכוש ספרי קודש במחירי עלות במרכז ההפצה של העמותה, ולתמוך בהפצת מעיינות החסידות.