מהות הדת ומטרתה | ה | סולם יהודה

מהות הדת ומטרתה — עמידה תמידית לפני מלך מלכי המלכים

השיעור פותח בשאלה יסודית בעבודת הנפש — כיצד יזכה האדם לקיים את הפסוק “שיויתי ה’ לנגדי תמיד” באופן מעשי בכל רגע ורגע. סוגיא זו עומדת ביסוד כתבי בעל הסולם, ומהווה את אחד מאדני העבודה המעשית של תורת החסידות.

בעל הסולם זצ”ל הסביר באופן נפלא, שעל האדם להשיב את מחשבתו תמיד אל הדעת היסודית — שהוא עומד ממש לפני מלך מלכי המלכים. תפיסה זו מולידה באדם זהירות אמיתית בכל מעשיו, בדיבורו, במחשבתו ואף בלבושו. וכפי שהמתבונן יראה בחוש — אדם העומד לפני מלך בשר ודם, אינו מתנהג כרצונו, אלא מתעטף בכבוד היאה למעמד הנשגב.

שורש ההלכה והמנהג — היכר תמידי שאנו לפני המלך

הרב מבאר בשיעור, שכל ההלכות הנוגעות לכל פרטי החיים — אופן האכילה, סדרי הלבוש, ואפילו מנהגי בית הכסא והרחיצה — נועדו להזכיר לאדם בכל רגע, שהוא נמצא לפני המלך. אין זו הלכה לעצמה, אלא דרך חיים שלמה המעצבת את ההכרה הפנימית. תפיסה זו רחבה ומעמיקה בכל המושגים הקבליים שמסר בעל הסולם.

אחת מן הסיבות העמוקות לשמירת מנהג הלבוש המכובד של בני התורה — חליפה ומגבעת — נעוצה ביסוד זה. בני אדם בדורות הקודמים, גם בשנות החמישים והשישים, לבשו את בגדיהם המכובדים ביותר אף ביום חול. שכן, כאשר האדם מודע שהוא עומד לפני המלך מכל רגע, אין הוא יכול להניח את לבושו לרצונו, אלא חייב לעטות עליו את היאה לעמידה לפני הכבוד העליון.

היגון והעיזם — מדרגות ההכרה ברע

בהמשך השיעור, נכנס הרב לבירור עמוק במידת ההתפתחות של האדם ביחס למידת האגואיזם הטבועה בו. אדם שאינו מפותח, אינו מרגיש כלל באגואיזם שלו, ואין הוא רואה בו פגם או מום. כשמתחיל האדם להתפתח, מתעורר אצלו רגש קל של בחינת רע ביחס לאגואיזם, אך אינו מוכן עדיין לוותר עליו במאומה.

אדם המפותח יותר, מרגיש כבר את האגואיזם כדבר מאוס המעיק עליו. הוא דוחה ומפריש את עצמו ממנו ככל שהוא משער את גודל נזקו. וכאשר ההתפתחות מגיעה לשיעור הראוי, נמצא האדם במצב שאינו רוצה ואינו יכול ליהנות מן הזולת — וזהו כל יסוד מידת “לא תעשה” בעבודת ה’.

מן הלא תעשה אל העשה — בניין מידת האהבה

השלב הבא בהתפתחות האדם, הוא המעבר ממידת “לא תעשה” אל מידת “עשה”. אדם המפתח בעצמו את אהבת הזולת באמת, מבטל את צרכי עצמו לעומת צרכי חברו, ונחלץ למלא את צורכי הזולת לפני צורכי עצמו. זו דרך עבודה הנלמדת בעיון רב במסגרת שיעורי הקבלה אונליין בזום, המתקיימים מדי שבוע.

הרב מציין, כי גם בעניין הזולת שאליו רוחשת האהבה — יש התפתחות הדרגתית, וגם בעניין מידת האהבה עצמה. דוגמא חיה לכך היא אהבת ההורים לילדיהם — אהבה טבעית שמשקיעים בה ההורים את כל מסירותם, בלא חשבון של תועלת אישית. זו אהבה שבה החינוך והתודעה אינם פועלים מן השכל, אלא מתוך טבע שניתן באדם.

הרחבת מידת האהבה אל הכלל — סוד הקבוצה

אדם הראשון שאל מהי אהבת הזולת, וקיבל תשובה ברורה — לאהוב את חברו ולדאוג לו, ולחשוש לשלומו, כמו שהוא דואג, אוהב וחושש לשלום עצמו. וכפי שכל הורה מקפיד על שלום ילדיו ועוקב אחר כל פסיעה ופסיעה — כך עליו להרגיש כלפי כל אדם.

בעבודה זו, ההכרה השכלית בלבד אינה מספקת. רק כאשר אנשים נאספים יחד בקבוצה — לפחות שני אלפים איש — וכולם מקבלים על עצמם את העבודה הזאת כחוק חברתי, ניתן לבנות מציאות חיים אמיתית של אהבת הזולת. עד אז עלינו לעבוד במסגרת קבוצות קטנות, גרעינים ההולכים לאור משנתו של בעל הסולם זצ”ל. עיון מעמיק נוסף בנושאים אלה ניתן למצוא במאות שיעורי הוידאו בקבלה חסידית שבאתר.

דור עיקבתא דמשיחא ותפקידו המיוחד

הרב מסביר בעקבות בעל הסולם, שדור זה נקרא “עיקבתא דמשיחא”, והוא בעל תפקיד מיוחד בתיקון השלם. בעל הסולם חיבר ספר מיוחד בשם “הדור האחרון”, המתאר את המציאות הרוחנית של דורנו ואת תפקידו. הספר “פיתחא” של בעל הסולם מסביר את כל מצוות התורה לדור האחרון באופן השווה לכל נפש.

כל נשמה ונשמה היא חלק מנשמת אדם הראשון, וכולנו תולדותיה. הדור האחרון מורכב מן הנשמות שעדיין לא הגיעו לתיקונן השלם, והן הן הנקראות לבצע את המלאכה הקדושה הזאת. עיון נוסף בעניין זה ניתן למצוא במאמרי כתבי הרב”ש, המבארים את דרכי העבודה המעשית.

סיכום ויישום מעשי

שורש כל התורה כולה, כפי שמסיים הרב — “תהיה טוב”. זוהי דרישה פשוטה במהותה, אך מורכבת בעבודה הנדרשת להגיע אליה. עיקר העבודה הוא בפיתוח הכרת הרע שבאגואיזם, ובבניית מידת האהבה ההדרגתית כלפי הזולת. בעמידה תמידית לפני מלך מלכי המלכים, מובילה את האדם לקיים את כל מצוות התורה מתוך יראת הרוממות, ולא מתוך יראת העונש בלבד.