למה קבלת המלכות נחשבת להשפעה?

שאלה מתוך השיעור היומי של הרב שקד אליהו פנחס

למה קבלת המלכות נחשבת להשפעה?

מתוך השיעור השבועי של הרב שקד אליהו פנחס – לעמוד שיעורי הרב

תמליל השיעור:

למה נחשבת בחינה ד' כעביות?

למה? האם בגלל שהיא מקבלת על מנת להשפיע בגלל זה היא עוביות?

היא עוד לא מקבלת כלום.

היא כרגע רוצה, מדברים על הרצון, לא על הקבלה.

היא משום שהיא רצתה להשפיע נחת רוח ליוצרה,

המטרה, הרצון היה… אתה מכיר את משל אורח ובעל הבית?

למדת אותו? אם לא, אני אחזור עליו עכשיו.

אורח ובעל הבית… יפה, אז מה? מה הרעיון במשל האורח ובעל הבית?

האורח ובעל הבית, מספר על זה שהאורח מגיע,

הוא לא באמת אורח, הוא בא, הוא בא למסור איזה איזה מכתב.

ובעל הבית בדיוק יושב לסעודה עם המשפחה,

ואומר בוא תיכנס, איזה כיף שהגעת, תשב,

הנה קח לך איזה משקה, תראה כבר יש סלטים,

יש עוד איזה לחם חם, בשרים…

אבל הוא לא נעים לו. הוא לא רוצה לקבל מתנת חינם.

הוא לא מכיר את הבן אדם יותר מידי.

הוא רק בא למסור מכתב.

אז הוא מתחיל לדחות את הסעודה.

אני לא רוצה, אני לא רעב.

ואומר לו בכל זאת, תשב, משהו קטן וזה,

עד, וההוא ממשיך לדחות, לא, מחכים לי, ואני בדיוק אכלתי.

והוא ממשיך ללחוץ מבפנים.

זה נקרא ביטוש.

זה כמו שתי דברים קשים שלא יכולים לחבור זה לזה.

אוקיי, בשונה משתי נוזלים שאתה יכול לערבב,

נגיד שתי מיצים או משהו כזה, אתה לוקח שני נוזלים.

אתה יכול לערבב אותם, אבל בשתי דברים קשים ממנו,

לוקח עכשיו שתי דברים קשים. אוקיי, אז הם לא,

הם לא יכולים להתחבר,

אז הרצון שלו לתת לו את האוכל,

והרצון שלו לא לקבל את האוכל מאי הנעימות,

הם מכים זה בזה, זה נקרא הכאה.

ואז בסוף הוא בא ואומר לו תקשיב, אתה לא בן אדם.

אנחנו שנים עד שמגיע לנו אורח.

למה אתה גוזל מאיתנו מצוות הכנסת אורחים?

עכשיו אותו אחד מתהפך אצלו הכל בראש.

אה? עכשיו לא הם עושים לי טובה, אני עושה להם טובה,

אני אשפיע להם נחת רוח אם אני אשב ואוכל.

אז הוא יושב, נוטל ידיים, שותה, אוכל,

וכל הזמן רואה איך הם נהנים מזה שהוא אוכל,

ואומר להם איך טעים,

ואומר לבעלת הבית איזה מעדנים, איזה תיבלון,

איזה זה.

עכשיו להנות הוא נהנה,

הוא מקבל סוף סוף הוא מקבל,

הוא רעב זה גם באמת טעים והוא באמת צמא,

אבל בגלל שהוא מקבל בעל מנת להשפיע,

זה נחשב השפעה גמורה.

זאת אומרת אף על פי שהוא אוכל

והוא מקבל מהם את האוכל,

הם טרחו על זה, הם שילמו על המוצרים ובישלו,

ועכשיו הם יצטרכו אחרי זה לנקות אחריו,

הוא מקבל מהם,

אבל נחשב שהוא משפיע עליהם. אוקיי?

המשל השני שבעל הסולם נותן,

זה לא משל זה הלכה, זה מתוך הגמרא,

שמה מדובר על אדם מאוד מאוד חשוב

ואישה מאוד מאוד עשירה.

ובשבילה יהיה כבוד מאוד גדול אם הוא יתחתן איתה.

אבל הוא אין לו כסף אפילו לקנות טבעת.

אז אני אומר עכשיו ההלכה אומרת,

שהוא צריך לקנות את הטבעת והיא גם צריכה להיות שוות פרוטה.

נכון? תמיד שואלים את החתן, אתה קנית את זה בממונך האישי,

שווה פרוטה? אומר כן, זה שלך.

אז עכשיו אז היא אומרת לו האישה הזאת,

תשמע, אני אני, אבא שלי גביר גדול, מה זה בשבילנו טבעת?

בוא ככה, אני אקנה את הטבעת קח תקדש אותי עם הטבעת.

אז דנה שם הגמרא האם הדבר הזה נחשב לקנייה?

הוא צריך להשפיע לה! הוא צריך לתת לה,

אבל הוא נותן לה משהו שלה,

היא נותנת לו את הטבעת

הוא נותן לה ואומר לה את מקודשת לי בטבעת הזאת כדת משה וישראל.

האם זה תופס?

אז הגמרא אמרת שכן.

למה? איך? מקודשת מקודשת, מקודשת, מקודשת.

כן למה? כי בשבילה זה כבוד גדול,

הוא עושה לה נחת רוח שהוא מקדם מקדש אותה.

הוא אדם מאוד חשוב,

לא יודע מה, איזה תלמיד חכם עצום.

והיא מביאה את כל החברות שלה

וכל האורחים והחברים של אבא שלה העשיר.

כל העשירים רואים, הבת שלו התחתנה עם גדול הדור.

אז יוצא שאפילו שהוא מקבל ממנה את הטבעת.

הוא משפיע לה.

אז קח את שתי הדברים האלה.

משל אורח ובעל הבית ואת העניין הזה של החופה.

ותבין מזה שכשהמלכות רצתה להשפיע נחת רוח

שהיא רצתה בעצם את הקבלה על מנת להשפיע

זה נחשב השפעה גמורה,

כי הוא קיבל ממנה את הטבעת והשפיע.

הוא קיבל את האוכל והשפיע.

אז לכן הקבלה,

אף על פי שהיא רוצה לקבל, מה היא רוצה,

היא רוצה להשפיע לו נחת רוח,

אבל העיניים שלה צופות על מה,

על מה שיקרה אחרי בריאת העולמות,

ששמה יהיה קבלה על מנת להשפיע, שזה המטרה שלנו.

אנחנו כיהודים המטרה שלנו ללמוד לקבל על מנת להשפיע.

כן, זאת אומרת, יש לזה כמה רבדים.

הרובד הנמוך ביותר, הרווחתי משכורת – אני נותן לסולם יהודה מעשר,

בסדר, למדתי חוכמה, אני מלמד מישהו אחר,

הבורא ברא אותי אדם ג'לוב אני הולך ומרים למישהו את הסלים מהאוטו.

מה שאני מקבל אני משפיע איתו.

הרמה הגבוהה יותר והאמיתית שאליה אנחנו שואפים,

זה בעצם היפוך חשיבתי. המהלך הוא פה,

המהלך הוא בתפיסה לעשות סוויצ',

בתפיסה שאני בעצם פועל הכל בשביל להיטיב עם האחר.

זאת אומרת למה אני עושה את מה שאני עושה?

כדי שאתה תהיה מבסוט.

כדי שלך יהיה נחת רוח.

ואם תסתכלו על כל הכתר מצוות,

נכון, יש לנו כתר מצוות, תריג ועוד 7 מדרבנן.

כולם השפעה.

בין אם אני משפיע נחת רוח לבורא בין משפיע נחת רוח לזולת.

אבל זה תמיד השפעה. תמיד יציאה.

גם כשאני קם להתפלל אני כביכול חוסך מעצמי שעות שינה,

או שעות לא יודע מה,

כל אחד מה שהוא אוהב לעשות.

בזמן הארוחת בוקר והפינוק שלי אני קם להתפלל.

כביכול אני נותן לעצמי, אני אומר כביכול

על דרך מה שאמרו חז"ל, תן לו משלו שאתה ושלך שלו,

ואדם מוציא מהכיס עכשיו איזה סכום ונותן אותו לאביון,

הוא מרגיש שאני נתתי, אני עבדתי, אני הרווחתי, אני נתתי לו,

איזה צדיק, אני אומר לך – תן לו משלו, ששלך שלו

ושלו שלו. הכסף שלך של הקדוש ברוך הוא,

הוא שם לך אותו בכיס,

העני של הקדוש ברוך הוא, הכל שלו,

אתה מעביר מפה לפה.

זה כמו אדם שנכנס לחבר שלו לבית,

ומכין לו כוס קפה.

הכוס של הבעל הבית, הקפה של בעל הבית,

המים של בעל הבית, הכול של בעל הבית.

אתה מכין לו? זה שלו.

אומרים חז"ל, אתה עכשיו נותן צדקה,

אתה חושב שאתה… הכול של בעל הבית!

לכן מצוות הכנסת אורחים,

זה שאנחנו נתפוס שאנחנו אורחים בעולמו של הקדוש ברוך הוא.

למה זה חשוב? כי אורח לא מתנהג איך שהוא רוצה.

בעל הבית עושה מה שבא לו.

אורח מתנהג בגינונים בעדינות, בחן, בחסד, לא נעים.

אני לא בעל הבית פה, אפשר לקחת משהו מכאן? אפשר?

לא הולך, פותח את המקרר, לוקח,

מוריד נעליים, עושה מה שבא לו, נכון?

אנחנו צריכים להיות במודעות,

בתפיסה רוחנית תודעתית שאני אורח בעולם הזה.

הוכחה: את כולם מסלקים מפה בסוף.

מה זה שלך? אתה תהיה פה לנצח? אתה לא פה לנצח, נכון?

אתה פה לכמה עשרות שנים. תתנהג יפה.

יש כללים לבית הזה לעולמו של הקדוש ברוך הוא,

והכללים הם התורה והמצוות, שמצוותות אותנו עם תכונת ההשפעה.

תורה מורה לנו על התכונה הזאתי, על ההתנהלות הזאתי,

והמצוות מצוותות אותנו לדבר הזה.

בסדר, קיבלת תשובה למה המלכות שרוצה להשפיע כפי שהיא רוצה

לקבל על מנת להשפיע, אז היא נחשבת השפעה?