למה בחינה ד' נקראת סוף – מהו סוף ברוחניות?

שאלה מתוך השיעור היומי של הרב שקד אליהו פנחס

למה בחינה ד' נקראת סוף – מהו סוף ברוחניות?

מתוך השיעור השבועי של הרב שקד אליהו פנחס – לעמוד שיעורי הרב

תמליל השיעור:

כי סוף סוף נגלה הרצון העצמי,

מרצונה היא עשתה. יש רצון עצמי פרטי.

זוכרים, שיעור שעבר,

אם זה רצון שלך, זה כבר לא הרצון הפשוט.

רצון הפשוט הוא לא מורכב.

יש פה הרכב של שתי רצונות,

הרצון להשפיע של האור והרצון שלה להשפיע לבורא.

רצון אחר. אז יש לה גדלות קבלה שנמצאת בה.

וכיוון שזה נגלה, הנה,

נפלה ממדרגתה שהייתה לה באינסוף.

ועל כן נקבע, חשיבא לבחינת סוף.

מה זה סוף? מה ההגדרה סוף?

סוף ההגדרה זה עוביות כזו, שאין למטה הימנה.

כמו שאתה אומר, סוף של בניין.

אם אתה עומד על הגג כמובן.

אם אתה עומד על הגג ומסתכל למטה,

אז הסוף של הבניין זה קומת הקרקע,

המקום הכי נמוך, הכי שפל.

אוקי?

אז כשאנחנו מסתכלים על סוף,

אנחנו כביכול מסתכלים מצד העליון

שמשפיע את האור,

ואז אנחנו רואים את הנקודה האחרונה,

שיש בה כזו עוביות כזו,

רצון כזה, רצון לקבל, אמרנו:

מה זה עוביות?

כמו אדם עב, גס, מלא תאוות,

שלא שייך שהאור יתפשט בה, היא כזה,

בשינוי צורה שלא שייך.

אז הוא אומר, אם הסתלק האור,

סימן שהיא מבחינת סוף,

הבחינה ד'. הנה עובדה שהוא לא יכול להתלבש,

כי על כן, רק הנקודה האמצעית הזאת,

סליחה כן, רק הנקודה האמצעית הזאת

נשארה חלל פנוי.

הנה החלל הזה שאנחנו מדברים עליו כל הזמן

אוויר ריקני וחלל.

הנה הבחינה ד' שהתרוקנה מהאור.

ואינה ראויה עוד להתלבשות האור.

אז הוא אומר,

וג' הבחינות הקודמות במעלה ובזכות,

עדיין הן ראויות להתלבשות האור בהן,

גם לאחר הצמצום.

זאת אומרת, הצמצום שנגלה,

מה הוא גילה?

שבחינה ד' היא כביכול שפלה מבחינת סוף,

כי הצמצום פועל ממנו למטה,

אבל הבחינות ג' שמעליה, והב' וא',

הם עדיין זכות, הם עדיין טובות.

ולכן היא נקרא, היא נקראת סוף.