האם התודעה שלי מגבילה את התפיסה החושית? הרב שקד אליהו פנחס | סולם יהודה

האם התודעה מגבילה את התפיסה החושית? ביאור יסודי במשנת בעל הסולם

בשיעור מעמיק זה ניגש הרה”ח הרב שקד אליהו פנחס שליט”א לסוגיה יסודית בלימוד הקבלה. השאלה המרכזית נוגעת להבדל המהותי בין תפיסת המציאות בעולם הגשמי לבין תפיסתה בעולם הרוחני. הרב פותח בשאלה המטרידה לומדים רבים – האם התודעה האנושית היא זו שמגבילה את התפיסה החושית, או שמא ישנו שינוי ממשי במציאות עצמה.

שורש הבירור – הגדר האמיתי בעולם הגשמי

הרב מבאר שעלינו להבחין היטב בין שני סוגי הגדרים. בעולם הגשמי, כשאדם נמצא במקום אחד – הוא נעדר מהמקום האחר. אם נמצא בארצות הברית, אינו נמצא בישראל. אין זו מגבלה של תודעה אלא מציאות אמיתית של חוסר. כך גם בכוס מים – לאחר ששתינו חלק מהכוס, אין לפנינו גם כוס מלאה וגם ריקה בו זמנית. הכוס התרוקנה, ובמקום המים נוצר חיסרון אמיתי וממשי.

הרב מדגיש שגם בדוגמת הכוס אין זה עניין של תודעה. זה לא שהתודעה של המקבל מגבילה אותו לראות רק צד אחד. אלא שבאמת בגשמיות הכוס התרוקנה, ונוצר בה עדר ושינוי ותמורה. המים הלכו, החיסרון אמיתי, וכאן ההבדל העיקרי מהמציאות הרוחנית.

זמן, מקום ותנועה – מידות הגשמיות המובהקות

בלשונו המדויקת של בעל הסולם, מצטט הרב את היסוד הגדול – “העדר וההשתנות הם מהמידות הגשמיות”. בגשמיות, אדם איננו יכול להיות בן שלוש ובן ארבע באותו זמן. מי שהיה תינוק, התפתח להיות ילד, אחר כך מבוגר, ולבסוף זקן. אך אין הוא נשאר בכל המצבים בו זמנית. כל מצב חדש מבטל את המצב הקודם ובא במקומו. עיון נוסף במושגים יסודיים בקבלה מגלה שזהו ההבדל התהומי בין העולמות.

היד הימנית והשמאלית בעולמנו

הרב ממחיש את הדבר בדוגמה פשוטה ומוחשית – יד ימין העוברת לצד ימין הגוף, אינה יכולה להימצא באותה שעה בצד שמאל. במציאות הגשמית, התפיסה החושית שלנו אינה מגבילה אותנו – אלא שכך היא המציאות עצמה. דבר אחד אינו יכול להיות בשני מקומות באותה עת. זהו חוק יסוד בעולם הגשמי שאין ממנו מפלט.

החידוש העצום של עולם הרוחניות

כאן מתחדד החידוש העצום שבכתבי בעל הסולם. ברוחניות, מסביר הרב שקד שליט”א, כל מצב חדש שמתווסף אינו מבטל את המצב הקודם. כשיוצאת גלגלתא דאצילות ולאחריה יוצא פרצוף אב”א, הגלגלתא אינה נעדרת. כעת יש בידינו גם גלגלתא וגם אב”א יחד. כשעולם הביו”ע יוצא בכ”צ, אף הוא מצטרף למצבים הקודמים מבלי לבטלם כלל.

חמשה פרצופי אצילות – תוספת ולא חיסרון

בפרצופי האצילות – גלגלתא, אב, סג, מ”ה, ב”ן – כל פרצוף שיוצא מצטרף לחבריו ומשלים אותם. אין זה כעולם הגשמי שבו תוספת אחת היא חיסרון של השנייה. ברוחניות, התוספת היא תוספת אמיתית של מצבים חדשים, מבלי שאף אחד מהמצבים הקודמים ייעלם. חמשת הפרצופים קיימים כולם יחד, כל אחד במעלתו ובמדרגתו, מבלי שהמאוחר יבטל את המוקדם.

היד הרוחנית – בכל המקומות בו זמנית

בהמשך השיעור מביא הרב את המשל המופלא של היד ברוחניות. בעוד שבגשמיות יד אחת אינה יכולה להיות בו זמנית בימין ובשמאל, ברוחניות בראש דאנפין הדבר אפשרי לחלוטין. היד יכולה להיות גם בימין וגם בשמאל. וכאשר נביא אותה למוחא, היא תהיה גם בימין, גם בשמאל וגם במוחא. אין כאן סתירה אלא הרחבה והוספה של מדרגות.

הקושי המרכזי של לומדי הקבלה

הרב שליט”א מדגיש שזהו הקושי האמיתי של הלומדים, הן המתחילים והן המתקדמים. בני האדם תופסים את הדברים בכלים גשמיים, ואילו בעל הסולם מתאר עולם שאינו גשמי כלל. זהו עולם שלא ניתן להמחישו בדמיון פשוט, ואין לאדם נקודת אחיזה חושית בה יוכל להיתלות. זהו האתגר האדיר של לימוד הקבלה בשיעורי הזום של הרב.

תרגום המושגים לשפת הרצונות

הרב מבאר שבעל הסולם עשה עבודה בלתי נתפסת. הוא תרגם את הכלים הרוחניים לשפת הרצונות – רצון לקבל ורצון להשפיע. בשפה זו הרבה יותר קל להבין את הדברים. כשאומרים לאדם “רצון”, הוא כבר אינו נופל לחשש של הגשמה. זהו המפתח הגדול שפתח בעל הסולם לדורנו, וכל הלימוד בכתבי הרב”ש בנוי על יסוד זה.

סיכום והדרכה מעשית

המסקנה העולה מהשיעור היא יסודית ביותר. בעולם הגשמי, העדר והשתנות הם חוקי היסוד. דבר אחד שולל את השני, ותוספת במקום אחד היא חיסרון במקום אחר. ברוחניות הכל הפוך – כל מצב חדש מצטרף למצבים הקודמים מבלי לבטלם. המוחות הגשמיים שלנו מתקשים לקלוט זאת, ועל כן נדרשת עבודה עקבית ומתמדת. מומלץ להעמיק בכך גם דרך הספרייה הקולית של מאמרי החסידות, המאפשרת שמיעה חוזרת של היסודות.

הרב שקד אליהו פנחס שליט”א מחזק את הלומדים – אל לו לאדם להתייאש מהקושי בהבנה. זוהי דרך טבעית ונכונה, וכל עמל בהבנת המושגים הרוחניים מצטרף ומתעצם. ככל שמעמיקים יותר בלימוד, כך הכלים הרוחניים נבנים והתפיסה מתרחבת מעל המידות הגשמיות המצמצמות.