דיני מוסר בסעודה | שיעור הלכה | 2 | הרב מיכאל גיל | סולם יהודה | סולם יהודה

דין השיור בצלחת – חובת המוסר בסעודה

בשיעור הלכה זה מתבאר דין נכבד מדיני המוסר בסעודה, והוא חובת השיור בצלחת בעת האכילה. השולחן ערוך בסימן ק״ע פוסק להלכה ברורה, שכאשר אדם יושב בסעודה ומגישים לפניו צלחת מלאה מאכל, חייב הוא להשאיר מעט מן האוכל בקערתו ולא לסיים את כל הצלחת. דין זה הוא מן ההלכות הנהוגות עד היום בכל בית ישראל, ויש בו עומק רב המלמד על דרכי הנימוס והמוסר שצריך אדם לנהוג בשעת אכילתו, בין בביתו ובין כאשר הוא אורח אצל אחרים. ניתן להרחיב בעניינים אלו בעיון מושגים קבליים הקשורים לעבודת האכילה ולתיקון הנפש בשולחן.

מקור הדין בגמרא ובדברי הראשונים

הגמרא במסכת עירובין בדף נ״ג מביאה את הסיפור הידוע על רבי יהושע בן חנניה, אשר היה מגדולי החכמים בדורו. הגמרא מספרת שרבי יהושע בן חנניה היה חכם עצום, עד שהיה נבחר על ידי החכמים לעמוד מול חכמי אתונה ולהשיב לכל קושיותיהם המבריקות. עם כל גדולתו, מעיד רבי יהושע בעצמו, שמעולם ניצחו אותו שלושה בני אדם בחכמתם – תינוק קטן, ילדה אחת, ופונדקאית בעיר אחת. הבית יוסף בסימן ק״ע מביא את הגמרא הזאת, ומתוכה הוא לומד פסק הלכה ברור לדורות, כיצד ראוי לנהוג בשעת הסעודה. בקובץ שיעורי וידאו בקבלה חסידית מצויים שיעורים נוספים בענייני הלכות סעודה ועבודת האכילה.

סיפור רבי יהושע בן חנניה והפונדקאית

הסיפור הנוגע לענייננו הוא הסיפור עם הפונדקאית. רבי יהושע בן חנניה הגיע אל אכסניה בעיר אחת, ושם נכנס לסעוד את ליבו. ביקש מן הפונדקאית מאכל של קטניות, והיא הגישה לו צלחת מלאה. רבי יהושע אכל את כל המנה ולא שייר כלום מן הצלחת. ביום שלמחרת ביקש שוב את אותה מנה, אכל ושוב סיים את הכל בלא שיור. ביום השלישי, כאשר הגישה לו הפונדקאית את הצלחת, מצא רבי יהושע שהפעם המאכל היה מלא במלח רב, עד שלא היה ביכולתו לסיים את כל המאכל, ואכל רק חצי מן הצלחת.

תוכחת הפונדקאית והלימוד הגדול

שאלה אותו הפונדקאית בתמיהה, מדוע רבנו לא סיים היום את כל המאכל. השיב רבי יהושע, שכבר אכל קודם לכן ואינו יכול. אמרה לו הפונדקאית בחכמתה, אם אכלת קודם, מדוע אם כן ביום הראשון וביום השני לא נשאר מאומה בצלחת. מיד הבין רבי יהושע את התוכחה הגדולה, ואמר נצחתני נצחתני. לימדה אותו הפונדקאית את חכמת המוסר, שכאשר אדם אוכל אצל אחרים, ראוי לו להשאיר מעט בצלחתו, ולא להראות עצמו כרעבתן הבולע את כל המאכל בלא חשיבה.

ההלכה למעשה – כמה לשייר וכיצד

מסיפור זה למדו הראשונים, הרי״ף, הרמב״ם, וכן השולחן ערוך, פסק הלכה ברור ומחייב. כשמשערים קערה בעת הסעודה, משיירים מעט בקערה לכל אחד מן האוכלים, והם מעלים את השאריות אל השמש המשרת. אבל כאשר השמש מערה מן האילפס לתוך הקערה, ואין דרך להשאיר באילפס דבר מפני צרכיו של השמש – אין צריך לשייר באילפס. ההלכה הברורה היא, שאדם המקבל צלחת חייב לשים לבו להשאיר בה מעט. ההשארה צריכה להיות מועטת בלבד, כדי שלא יבוא לידי איסור בל תשחית, אך מספיק כדי שלא ייראה כרעבתן בעיני המסובים.

זהירות מאיסור בל תשחית

חכמי ההלכה הזהירו במאוד מאוד, שלא ירבה אדם בשיור, שמא יבוא לידי השחתת אוכלין באיסור בל תשחית החמור. לכן השיעור הוא דק ומדויק – מעט בלבד, בכמות שתספיק להראות כי אין האדם משועבד לתאוותו, אך לא כמות גדולה שיהיה בה משום ביזוי האוכל. בנושאים אלו ניתן לעיין בעלון תפארת הסולם השבועי, המביא דברי תורה ומוסר לשולחן השבת.

דרך ארץ והנהגת בית בסעודה

הבן איש חי בשם המהריא״ץ כותב, שגם מצד תורת דרך ארץ הכללית, ראוי שלא יכלה אדם את כל המאכל מעל הצלחת בעת הסעודה. דרך ארץ זו אינה רק עניין של נימוס חיצוני בלבד, אלא ביטוי של עבודה פנימית – שאדם אינו עבד לתאוותו, ויודע לרסן עצמו אפילו בשעה שהאוכל ערב לחיכו. בספרייה הקולית של האתר מצויים מאמרי חסידות רבים בענייני עבודת האכילה ותיקון הנפש על שולחן הסעודה.

יישום מעשי בחיי היום-יום

הלכה למעשה, כל אדם צריך לשים לבו לדין זה גם בביתו פנימה, גם כאשר הוא מארח אורחים בשולחנו, וגם כאשר הוא אורח אצל אחרים. כאשר מגישים לפניו אוכל, יאכל את כל מה שצריך, אבל ישאיר מעט בתוך הצלחת באופן שלא ייראה כרעבתן. בתוך הסיר עצמו, כאשר אדם מגיש את האוכל לאחרים, או כאשר אשתו מגישה לסועדים, צריך ללמדה שאין צריך לשייר בסיר עצמו, מפני שאין שם דרך לשייר כלל – אלא מעבירים את התבשיל אל השולחן, ושם הוא נראה לעיני האורחים, ושם נוהג דין השיור כפסק ההלכה. אדם המקפיד על הלכה זו זוכה לקיים מצוות סעודה כראוי ולחנך את בני ביתו במידת ההסתפקות והמוסר. ראוי לכל מי שחפץ להעמיק בעבודת השם להצטרף לשיעורי קבלה אונליין בזום המתקיימים בימי שני ורביעי בשעה 20:30, בהם מתבארים יסודות עבודת השם ותיקון המידות.