אורחות צדיקים | שער השמחה | ז

אורחות צדיקים, שער השמחה | ז | שיעור תורה לחיזוק הנפש

לימי מבצע שומר החומות | הרב שקד אליהו פנחס

מקורות אורחות צדיקים – שער השמחה

 

והנה כל הדברים שבוטחים בו בהקדוש-ברוך-הוא, הם שמונה חלקים: האחד – עניין גוף האדם בלבד. השני – עניין פרנסתו. השלישי – עניין אשתו. הרביעי – חובת הלבבות ואיברים שהוא מתייחד בתועלתם ונזקם. החמישי – חובת האיברים אשר תועלתם ונזקם לאחרים. השישי – גמול עולם הזה. השביעי – גמול עולם הבא הצפון לצדיקים. השמיני – גמול ימות המשיח. הביטחון הראשון, עניין גוף האדם, הוא: שישליך נפשו וימסור עצמו על רחמיו הגדולים, וידע שאין לו עצה והנהגה אלא ברשותו ובגזרתו. ואף-על-פי שכל בריאת איבריו ומידת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך, מכל-מקום יש לאדם להתגלגל להרוויח כל צרכיו ולהציל נפשו ולתקן לו הרפואות, ויבטח באלוהים שירפאהו, והרופא והרפואה באים לו מאת השם יתברך לרפאהו, ולא יניח עניין זה אלא על האלוהים לבדו שיתן לו היכולת והכוח. ואל יאמר אדם: הואיל ואני קשור בגזרת הבורא יתברך, אלך בדרכי הסכנה ואשתה סם המות! הלוא מצינו בשמואל באמרו: "איך אלך ושמע שאול והרגני" (שמואל-א טז, ב), אף-על-פי שאמר כך, לא נחשב כמי שממעט בביטחונו, והקדוש-ברוך-הוא השיב לו: "עגלת בקר תקח בידך" (שם). ועל המכניס עצמו בסכנה, ואומר: אני בטוח בשם יתברך! עליו נאמר: "וכסיל מתעבר ובוטח" (משלי יד, טז). והתורה הזהירנו על זה, כמו שכתוב: "לא תנסו את ה' אלהיכם" (דברים ו, טז). והמכניס עצמו לידי סכנה וממית עצמו, עונשו גדול ממי שממית אחרים. הביטחון השני, מעניין הפרנסה: תהיה ביטחון שלו על השם ברוך הוא, שיזמין לו צרכיו ומזונו כדי סיפוקו, ולא ידחק השעה לרדוף אחר כמה עניינים המטרידים אותו מהתעסק בתורה. וכאשר יבטח באלוהים, ימצא מנוחת לבו ושלוות נפשו, ולא ירדוף יותר מדי; אך יהיה די לו במה שיכול למצוא בשעה מיוחדת, והשעות הנשארות יטרח בהם לקנות חיי עולם הבא. וכן אמרו: תרבה בישיבה ותמעט בעסק, עשה דברי-תורה עקר ועסקך טפל (ספרי ואתחנן ו, ז). ועניין זה הוא הגדול שבניסיון האדם, שלא יטרידו אותו רוב טרדות של עולם זה וישכח אחריתו. לכן יבטח באל שיספיקהו צרכיו וסיפוקו, ויהיה לו שעות פנויות לפנות לבו לאלוהים. הביטחון השלישי, בעניין אשתו ובניו וקרוביו ואוהביו: אם הבוטח הזה נכרי, וגר בלא אשה וקרובים וחברים, ייקח לו האלוהים לקרוב ולחבר, דכתיב: "זה דודי וזה רעי" (שיר-השירים ה, טז); ויחשוב: כל מי שיש לו קרובים, לאחר זמן מועט ישוב לחבר נכרי, ובדד ישב, ולא יועיל לו לא קרוב ולא בן ולא חבר, ולא יתחבר עמו אחד מהן. ויחשוב אחר-כך טרדתו מקרובים המוטלים עליו, ויחשוב זה לטובה, שאם היה לו עסק בענייני העולם הזה יהיה טורחו מרובה ולא יהיה לו מנוחה. ואם הוא עוסק בענייני אחדותו והמצוות ויחוד לבו לאלוהים, יהיה לבו יותר פנוי ומיוחד בעת שהוא לבד בלא קרוביו, אין ספק. ועל-כן היו הפרושים המייחדים האל בלבבם בורחים מבתיהם ומקרוביהם אל ההרים, כדי שיפנו לבבם אל האלוהים. ואם היה הבוטח בעל אשה ובנים וקרובים ואוהבים, יבטח באלוהים שיתן לו כח לשלם להם מה שחייב להם ולעשות חפציהן, ויבטח שיהא לבו עימהם ויורה אותם דרכים בענייני התורה ובעבודת הבורא, ולא בשביל שהוא מצפה שיבוא לו רווח מחמת זה מהם, ולא שיכבדוהו עבור שהוא מראה להן דרך הישר, ולא להשתרר עליהן, אלא יעשה כדי לקיים מצוות הבורא ברוך הוא לבד. ויחשוב, שהוא שלוחו של מקום ללמד לקרוביו ולאוהביו, ולא יחזיק טובה לעצמו ולא יגבה לבו עליהן. ואם יצטרך מקרוביו וימלאו חסרונו, יחשוב שהן שלוחים של מקום ברוך הוא למלאת חסרונו, ולא יבטח בהן כלל. ואם יבקש מהן דבר וישיבו פניו ריקם – אל ישים עליהם חטאת, אך יחשוב כי הרבה שלוחים למקום למלאת חסרונו. הביטחון הרביעי, בעניין חיוב הלב: שהאדם מיחד לבו בתענית ובתפילה ובשאר המצוות כולם, ונמנע מן העבירות. וצריך שילך בכל כוחו לקיים המצוות, ויתפלל בלב נאמן ובמחשבה נקיה ובכוונה לשמו הגדול. ובזה אנו חייבים לבטוח עליו ולהתחנן אליו לעזור אותנו ולהורות לנו הדרכים הישרים, כמו שאמר דוד עליו השלום: "הדריכני באמתך ולמדני" (תהילים כה, ה), ואומר: "הדריכני בנתיב מצוותיך" (שם קיט, לה), ואומר: "דרך אמונה בחרתי" (שם שם, ל). וכל זה ראיה שהיה בוחר במעשה העבודה. ויתפלל על שני דברים: האחד – לחזק לבו בייחודו באלוהים, ושירחיק מלבו טרדת העולם הזה; והשני – לחזקו בגופו ואיבריו, שיוכל להתחזק במעשים הטובים. וזה מה שאמר, שיצליחהו בגופו ובייחוד לבו לאלוהים. הביטחון החמישי, הוא חובת האיברים אשר הוא עוסק להיטיב לאחרים, כגון הצדקה, וללמד החוכמה לתלמידים, ולצוות על הטוב ולהרחיק מן הרע, ולהשיב רשעים אל האלוהים, ולסבול חרפתם בעת שהוא מזהירם על העבודה ומאיימם בגמול ועונש. ויטרח בכל כוחו לדברים האלה לעשות, ויבטח באלוהים שיעזרהו, וישלים חפצו להתקרב בזה אל האלוהים בלבד, ולא לקנות שם עליהם וכבוד ביניהם, ולא לצפות הגמול מהן, ולא להשתרר עליהם. ויזהר כפי יכולתו להסתיר, ואם לא יכול להסתיר – יזכור, שכל התועלת והנזק לא יהא מן הברואים כי אם ברשות הבורא יתברך. ובכל זה ישים בטחונו בשם יתברך. וכאשר יגלגל השם יתעלה מצווה על-ידו, יחשוב בלבו כי הוא טובה מאת הבורא יתעלה, שהיטיב אליו, ולא ישמח אם משבחים אותו בני-אדם.

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל שיעורי הוידיאו שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.