תלמוד עשר הספירות – חלק ג / אור ישר ואור חוזר
לוח שאלות לפירוש המלות
(לחץ על הקובייה לקבלת התשובה)
הם הכלים של הספירות דגוף, דהיינו הנאצלים מהמסך דפה דראש ולמטה | (ח"ג פ"ח אות ג')
או"ח, היינו האור העליון שאינו מקובל בבחי"ד ונדחה ממנה, ומסתלק למקומו. [ח"ג פי"ב או"פ ד', מ'] | (ח"ג פט"ו אות ו')
הע"ס דאו"י, בעברן להתלבש מהמסך ולמטה, נתמעט ערכן בשביל זה, ונבחנות לאור המתמעט. [ח"ג פ"ב או"פ ב', פ"ז בסוף או"פ צ' ד"ה כ' צריכים] | (ח"ג פ"ז אות א')
הוא אור החכמה. [עי ח"ג פ"א או"פ ו' שניה ד"ה פירוש]
היינו הע"ס דאו"י, המתנוצצות דרך המסך ולמטה. (ח"ג פ"ח אות ט')
כשמתלבשות העצמות בכלים, מכונות ד' הבחינות חו"ב תו"מ, בשם ד' אותיות נפרדות, על שם ההתלבשות של האורות בעביות של הכלים, מבלי משים לשינוי צורה שביניהם, ושינוי הצורה הוא ענין הפירוד הנוהג ברוחנים. ועיין במלה 'פירוד'. (ח"ג פט"ו אות ד')
דבר הזדככות העביות שבמלכות דמלכות, הנוהג בבחינת הגוף דכל פרצוף, שהאו"ח הולך ומסתלק על סדר המדרגה עד שעולה למאציל, הנה הע"ס מכונות בעת ההיא בשם אותיות מחוברות, על שם הזיכוך שהכלים הולכים ומקבלים בכל פעם ביותר. שהזיכוך הזה מחברם ומקרבם אל השורש, כנ"ל באות ו', שהעביות גורמת פירוד, והזכות גורמת חיבור, ע"ש. (ח"ג פט"ו אות ה')
הוא קומת ע"ס דראש בבחי"ב, שהיא בינה. (ח"ג פי"ב אות ז')
כשהאור ישר, דהיינו אור החכמה, אינו מתלבש בכלי, מכונה אז הכלי, בשם אחור או אחוריים. וכנ"ל באות ד', אשר אור החכמה נקרא בשם אור הפנים, לכן בהעדר אור החכמה מהכלי, מכנים אותו בשם 'אחור'. (ח"ג פט"ו אות ו')
היא המלכות דאצילות. (ח"ג פ"ד אות ז')
הוא דבר המכריע והמחבר ב' קצוות הרחוקים זה מזה. ומכאן תבין בכל מקום, את השמות קו אמצעי, עמודא דאמצעיתא, הכולל ג"ס דעת ת"ת יסוד, והבן. [ח"י אות פ"ד באו"פ מד"ה 'ועד"ז', חי"א אות ו' באו"פ מד"ה 'וזה אמרו'] | (ח"ג פ"ה אות ד')
המלכות מכונה בשם אספקלריא דלית לה מגרמה ולא מידי, או אספקלריא שאינה מאירה. והזעיר אנפין מכונה, בשם אספקלריא המאירה. ופירושו 'מאור', כי הז"א והמלכות, מכונים ב' המאורות, שכל הארות התחתונים באות רק מהם, ולא מלמעלה מהם. (ח"ג פ"ז אות ב')
פרצוף הכתר נקרא 'אריך אנפין', על שם עצמות אור החכמה שבו. והת"ת נקרא זעיר אנפין, על שם שיש בו רק הארה מועטת מאור החכמה. והשמות א"א וז"א, המה מקבילים זה לזה, שמיוחסים רק לאור החכמה שבפרצוף, כי החכמה נקראת אור הפנים כנ"ל, והבן. (ח"ג פ"ו אות ז')
המלכות מכונה בשם 'את', מפאת היותה כוללת כל האותיות מא' עד ת' .כי האותיות הן הכלים של הספירות, וכל הכלים מהמלכות המה. | (ח"ג פי"ב אות ב')
בהו, הוא כינוי לאריך אנפין, והוא שם מקביל ל'תהו', שהוא כינוי לעתיק, שפירושו שלילת השגה, ו'בהו', פירושו גילוי השגה ולשון ישות, שהוא נוטריקון בו-הוא. (ח"ג פ"ו אות ג')
אותה בחינת ספירת המלכות, שנפרדה מהכלים הפנימיים, והיתה לכלי לאו"מ, מכונה בשם 'בית' או 'היכל'. עיין כאן בלוח התשובות אות קע"ו. (ח"ג פ"ה אות א')
התגברות האור על מסך המגביל שעומד על דרכו, מכונה בשם 'בקיעה'. כלומר, שאינו משגיח כלל על הגבול שמלפניו, אלא שפורץ לו דרך, ומאיר מבעד לגבול ולמטה. (ח"ג פ"ז אות א')
חידוש 'יש מאין' מכונה בשם 'בריאה', והיות שהעביות שבכלים לא יכלה להגלות בעולם האצילות, אלא רק מקרקע עולם האצילות ולמטה. לכן משם ולמטה מכונה בריאה, ע"ש העביות שנתגלתה. כי העביות, שהיא בחינת 'הרצון לקבל' אשר בנברא, היא בחינת 'יש מאין', כי כל מה שיש במציאות, נבחן שנמשך הימנו ית' מבחינת 'יש מן היש', כי אין לך נותן מה שאין בו, מלבד 'הרצון של קבלה', שבהכרח אינו בו ית', כי ממי יקבל ח"ו, והבן זה. (ח"ג פ"ב אות ג', [ב'])
בחי"ג שנקראת זעיר אנפין, מכונה בשם בשר. וכינוי זה נוהג בו, רק בהע"ס שקומתן שוה, שהי' בחינות הללו מכונות עבגע"מ. המלכות נקראת עור. והז"א נקרא בשר. והבינה נקראת גידין. והחכמה נקראת עצמות. והכתר נקרא מוחא. עיין כאן בלוה"ת אות רכ"ט. (ח"ג פ"ה אות ב')
ע"ס העוברות דרך המסך ולמטה, שהמלכות מתרחבת לע"ס מינה ובה, מכונות בשם 'גוף'. מטעם היותן עיקר כח הפרצוף, כי שם עיקר התלבשות העצמות בכלים. משא"כ בע"ס דראש, שממסך ולמעלה, אין שם התלבשות גמורה אלא רק שורשים להתלבשות. [פי"ב, אות ה' או"פ ז'] | (ח"ג פ"ח אות ו'), [ח"ב תש' י"א]
כלי דבינה שבע"ס שקומתן שוה. (ח"ג פ"ה אות ב')
פרצוף הכתר. וכן הכלי ששם מתלבש אור היחידה, מכונה ג"כ גלגלתא. [פי"א, או"פ ג'] | (ח"ג הסת"פ פ"ח אות ב', [א'])
העביות שבנאצל, כלומר בחינת הרצון שבו, מכונות בשם כללות החומר של הנאצל. וד' הבחינות שבעביות הזאת, מכונה בשם ד' צורות. (ח"ג פ"ו אות ד')
המלכות של ראש, מכונה בשם פה, וע"ס העוברות דרכה ממנה ולמטה, על ידי התנוצצות המסך, מכונות בשם דיבור, כי כן מושפעים ובאים תמיד האורות מפרצוף לפרצוף, כמ"ש כאן תשובה קס"ח, עש"ה. (ח"ג פי"א אות ב')
ד' הבחינות יש להן תמיד יחס של סבה ומסובב, ואפילו באור ישר. כי בחי"א דאו"י, היא הסבה והמאציל לבחי"ב, ובחי"ב לבחי"ג וכו'. וכל מדרגה שנחשבת למאציל כלפי המציאות של חברתה, הרי נחשבת ג"כ לבחינת מעביר אליה, מן הא"ס ב"ה, כל השפעתה לצורך קיומה. אמנם, כשהמדרגה משפעת לתחתונה, רק מבחינת מה שהיא הסבה הקודמת אליה, נבחן זה להשפעה 'דרך מעבר'. ואם אמנם משפעת לתחתונה התנוצצות עם המסך שבה ממעלה למטה, נבחן זה, שמשפיעה אליה 'דרך התלבשות'. [פ"ד אות ו', ח"ב או"פ ד' שניה מד"ה 'וכבר', תש' ק"ז] | (ח"ג פ"ד או"פ א')
השפעה מצומצמת, נבחנת שמושפעת ב'דרך צר'. (ח"ג פ"א אות ד')
הוא השפעה בהרחבה. (ח"ג פ"א אות ד')
בשעה שהע"ס מתנוצצות ועוברות דרך המסך ולמטה, הרי הן נעשות משועבדות לגבולים שבמסך, ואינן יכולות לינק מהעליון כלום, זולת על פי גבולי המסך. ונבחן ע"כ, שהמסך מבדיל אותן מהעליון, שאינו מרשה להן לינק משם לרצונן. (ח"ג פי"ב אות ב')
האו"ח מכונה בשם 'הבל'. (ח"ג פי"א אות ד', [או"פ ב'])
הוא האו"ח היורד מהמסך ולמטה. (שם [פי"א אות ה' או"פ ד', אות ז' או"פ ח'])
כמ"ש הרב בע"ח שער י"ח פ"א, וז"ל, שורש האורות ועיקרן, הוא ד' אותיות הוי'ה פשוטים, בלתי מילואים וכו', אבל מילואם, הוא ביאור הוי'ה, ויציאות אורותיהם לחוץ, עש"ה. פירוש, כי ה' פרצופין הם, כתר ע"ב ס"ג מ"הוב"ן. ופרצוף הכתר הוא עיקרם ושורשם, וע"ס שבו מרומזות בד' אותיות הויה פשוטים, ומכונה הויה פנימאה, שמכל אות יוצא פרצוף לחוץ ממנו, ומלבישו.מהיוד דהוי'ה דפרצוף הכתר, נמשך פרצוף החכמה, שד' אותיותיו ממולאות ביודין, כזה: יוד, הי, ויו, הי, שבגי' ע"ב. ומה' ראשונה, יוצא פרצוף הבינה, שד' אותיות הוי'ה שבו ממולאות ביודין ואלף, כזה: יוד, הי, ואו, הי, וכו'. לפיכך, פרצופי הכתר נרמזים ב'הויות פשוטות', ושאר ד' הפרצופים המלבישים עליו נרמזים ב'הויות מלאות', כנ"ל (ועיין כאן בהסת"פ) | (ח"ג פט"ו אות ג', [ד'])
עיין במלת הוי'ה מלאה. (ח"ג פט"ו אות ג', [ד'])
עי' במלת בית. (ח"ג פ"ח אות ו')
ז' היכלות הם, והעליון שבהם נקרא 'היכל העליון'.
עיין או"פ כאן פ"א סעיף ע' ובפרק ב' סעיף ג'. (ח"ג פ"א אות ג')
התפשטות אור א"ס ב"ה לזווג דהכאה במסך שבכלי המלכות להעלות או"ח, מכונה בשם 'הסתכלות', משום שאור המתפשט מהא"ס ב"ה, נבחן תמיד לאורה חכמה, המכונה אור עינים או ראיה או 'הסתכלות'. (ח"ג פי"ב אות א')
התפשטות אור א"ס ב"ה לזווג דהכאה במלכות דגופא, דהיינו שמזדווג בה בעת הזדככות המסך ממדרגה למדרגה, עד שמוציא הע"ס דזה למעלה מזה, מכונה זה בשם 'הסתכלות ב'. [הסת"פ פרק ו'] | (ח"ג פי"ב אות ה' ובאור פנימי אות ח')
בכל מקום שיש הזדככות העביות של המדרגה, יש עמה בשוה 'הסתלקות' האור והשפע שבה. כי מדת 'הרצון לקבל' שבמדרגה, היא העביות שבה. ומובן מאליו, שבהעלם הרצון לקבל, נעלם עמו כל השפע המקובל בה, כי אין כפיה ברוחניות. (ח"ג פי"ב באו"פ אות ח')
עביות דבחי"ב דאו"י, מכונה בשם 'הרחקה', על שם שבוחרת באור חסדים, ומרחקת עצמה מלקבל אור חכמה. וכן לאחר הצמצום נבחנת בחינת 'הרחקה' מחכמה גם בבחי"ד, כי כל הצמצום והמסך שבה, הוא רק כלפי אור החכמה. (ח"ג פ"א אות ד')
כל אור צריך להתלבש בכלי ואין אור בלי כלי. עיין במלה 'דרך מעבר'. (ח"ג פי"ב אות ג')
הארת האו"ח, מכונה תמיד בשם 'התנוצצות' או ניצוצין. (ח"ג פ"ב אות ב')
השגת 'הרצון לקבל' במדה מרובה. (ח"ג פ"א אות א')
היינו האור העליון המתפשט לנאצל. אבל צריכים להבין בה, שהיא המשכה מבחינת הרצון שבנאצל ההוא, שממשיך אליו את 'התפשטות' האור העליון לפימדת ההשתוקקות שבו, כמ"ש זה היטב בח"א עמ' ט' או"פ ב' עש"ה, ובהסת"פ ח"ב פ"ה אות ס"ב, ובכל ההמשך שם. ואין המדרגה נגמרת, אלא בב' בחינות התפשטות של אור א"ס, כמ"ש להלן במלת התפשטות ב'. | (ח"ג פ"א אות א'), [ח"א תש' י"ד]
אין התפשטות האור העליון נגמרת להתלבש בכלים בפעם אחת. כי בכל גוף, דהיינו בע"ס הבאות מהמסך ולמטה, נוהג שם ענין הזדככות העביות כמ"ש באו"פ (ח"ג פי"ב או"פ ח') עש"ה. אשר אז מסתלקים כל האורות שבע"ס דגופא לשורשם, ונעשה זווג חדש במלכות דראש הנקרא 'התפשטות ב", כמ"ש להלן בלוה"ת אות קס"ח עש"ה. שהתפשטות ב' זו חוזרת וממלאת את הכלים דגופא וגומרת התלבשות העצמות בכלים לעליון, וגם מוציאה פרצוף חדש מחוץ הימנה. [הסת"פ פרק י', 1] | (ח"ג פי"ב באו"פ אות ח'):
סיום המדרגה העליונה מכונה בשם 'זנב לאריות', כי זנב פירושו סוף וסיום. וכשנקודת הסיום יורדת למדרגה התחתונה, נעשית שמה לבחינת שורש, ומכונה שמה 'ראש לשועלים'. כי ע"ס שבמדרגה התחתונה כלפי עשר ספירות שבעליונה, נחשבות כשועלים כלפי אריות. (ח"ג פ"ז אות ה')
עיין מלת אריך אנפין. [ח"ג פ"א אות ד' או"פ ו'] | (ח"ג פ"ד אות ה')
ספירת זעיר אנפין של ראש מכונה בשם 'חוטם'. (ח"ג פי"א אות ד')
הרצון לקבל שבנאצל, נבחן לכללות ה'חומר' שבו. וד' הבחינות שבו נבחנות לד' צורות הרצון, המכונים חו"ב תו"מ. עי' להלן אות פ"ד. (ח"ג פ"ו אות ג')
האו"ח העולה מהמסך שבמלכות ולמעלה, המלביש לע"ס של ראש, מכונה בשם 'חותם'. והמתנוצצים מהמסך ולמטה, לע"ס דגוף, נבחנים לנחתמים מהחותם ההוא. (ח"ג פ"ח אות ט')
הוא בחי"ג של ראש, המלובש באו"ח. (ח"ג פ"א אות ד')
'חקיקה' ובליטה, הם יחסים מקבילים בהבחנת השפע. כי בליטה, פירושה שהשפע מרובה בספירות באופן ניכר ובולט כלפי הרואה. והיפוכו הוא הבחן ה'חקיקה', שפירושה שחסרון השפע בספירות ניכר שם ביותר. ולפיכך, ענין החותם, שהעולמות נחתמים זה מזה, כנ"ל באות מ"ט, נבחן בחותם שאותיותיו בולטות, ובחותם שאותיותיו חקוקות ושקועות. באופן, שחותם האצילות בולט, והבריאה הנחתמת ממנו היא חותם שקוע. והיצירה הנחתמת מהחותם השקוע של הבריאה, נעשית לחותם בולט. והעשיה הנחתמת מהחותם הבולט דיצירה, נעשית לשקועה. ונמצאות הע"ס דאצילות והע"ס דיצירה, נחשבות לבולטות. והיפוכן, הע"ס דבריאה והע"ס דעשיה, שנחשבות לשקועות וחקוקות. (ח"ג פ"ז אות א')
ד' הבחינות שבעביות כלי המלכות, מכונות לפעמים ד' יסודות. (ח"ג פ"ו אות א')
קומת הע"ס הבאה ע"י זווג דהכאה במסך דבחי"א, מכונה בשם 'יצירה'. (ח"ג פ"ג אות ג')
עולם הבריאה מכונה כסא, ותרגומו 'כורסיא'. ועיין להלן אות נ"ז. (ח"ג פ"ד אות ד')
יש בחינת בכח ויש בחינת בפועל. למשל, הגרעין של הפרי נבחן אשר הפרי כלול שם בגרעין ב'כח', אבל לא בפועל ממש, אלא שעל ידי זריעה וצמיחה, יצא ונגלה הפרי, מכח אל הפועל ממש. ועד"ז, אנו מבחינים את המסך, בטרם שהתפשט אליו אור א"ס לזווג דהכאה, אשר הוא כלול מעשר הספירות ב'כח'. ואחר שפגע בו אור העליון, והעלה ע"ס דאו"ח, שהלבישו לאור העליון, נבחן שנגלו הע"ס דראש בפועל ממש בבחינות שורשים לכלים, כנודע. (ח"ג פ"ו אות ד')
הע"ס המתנוצצות ומתפשטות ויורדות מהמסך ולמטה, נחשבות שיש בהן כלים גמורים, ומכונות ע"ס דגוף. [פ"ט או"פ ב' ד"ה וז"ש, פי"ב או"פ ז'] | (ח"ג פי"ב אות ה')
עולם הבריאה, מכונה עולם 'הכסא'מלשון 'כיסוי' והעלם, כי אור החכמה נעלם שם (כמ"ש כאן פ"ג אות ב'). גם רומז, שהאורות דג"ר המושפעים שמה מעולם אצילות, המה רק בבחינת בינה, ומאירים שם רק בבחינת ישיבה, בדומה לאדם היושב על 'הכסא', אשר הקומה שלו מתמעטת. והארת החכמה מכונה בשם עמידה, כי בעמידה נמצא שיעור הקומה על שלמותו. | (ח"ג פ"ד אות ד')
היא הספירה הראשונה של הע"ס. ויש הרבה בחינות 'כתר' כמ"ש. [פ"ט או"פ ב', פלחה"ק קפ"ב] | (ח"ג פ"ו אות ז', [ב'])
הוא בחינת ז"א שנפרד מאו"פ ונעשה לאו"מ, וכן כל פרצוף תחתון מכונה 'לבוש' כלפי פרצוף עליון. (ח"ג פ"י אות א', [ג'])
הוא ספירת הכתר אשר בע"ס שקומתן שוה. (ח"ג פ"ה אות ב')
דבר התפשטות והתרחבות המלכות של ראש ממנה ולמטה, לע"ס הנקראות ע"ס דגוף, מכונה 'מיניה וביה'. להורות שכל אלו הע"ס, הן בחינות מלכות שבה מכתר מלכות עד מלכות שבמלכות. (ח"ג פ"ד אות ו')
המסך שבין אצילות לבריאה, המעביר הע"ס מאצילות לבריאה, נעשה מלבוש גמור, המגביל עשר ספירות ההן. (ח"ג פ"ד אות ה', [ג'])
הוא כח צמצום ודין שתנתקן במלכות, הדוחה את האור העליון מהתלבש בתוכה. ועי' בלוה"ת ח"ב אות מ"ג וזכרהו. (ח"ג פ"א אות ג')
כשהמסך שבין אצילות לבריאה, מעביר הע"ס מאצילות לבריאה, נעשה למסך סתום, הסותם אותן מחכמה. עיין לעיל במלה מלבוש גמור.(ח"ג פ"ד אות ה', [ג', ט'])
ספירת המלכות שבבחינת הע"ס שקומתן שוה, שנקראת עור, נמצאת מסיימת את הארת הפרצוף, משום שהעור עצמו, דהיינו המלכות, אינה מקבלת לתוכה כלום מהאורות שבפרצוף ההוא, מפאת כח הצמצום שבה, וע"כ מסיימת את הארות הפרצוף. וממנה ולחוץ נבחן ל'מקום חושך'. (ח"ג פ"י אות ב')
הארה לפרקים, מכונה בשם 'קינון' ו'מקננא', כדוגמת העופות הרובצות בקן לפרקים, בשעה שרוצות להוציא אפרוחים, ואח"כ מסתלקים משם. (ח"ג פ"ד אות ד')
בכל המדרגות, נבחנת העליונה למאציל והתחתונה השניה לה לנאצל. ובעולם הבריאה, מכונה העליונה לבורא, והשניה לה לנברא. והמלכות דמלכות העליונה, היורדת ונעשית ראש לתחתונה, כלולה מב' בחינות אור המלכות (כמ"ש להלן רכ"ב ע"ש), דהיינו מבחינת דבר מציאותה עצמה הנחשבת למאציל, או לבורא, ומבחי' שייכותה למדת התחתונה, הנחשבת לנאצל או לנברא. ובחינת מציאותה עצמה, מכונה ל'ניצוץ בורא'. ובחינת התחתונה שבה, מכונה 'ניצוץ נברא'. וכבר ידעת, שאור המלכות, דהיינו או"ח, מכונה תמיד בשם ניצוצין. (ח"ג פ"ה אות ה')
החלק היותר קטן מאור המלכות, דהיינו מאו"ח, הנשאר בה מבחינת מציאותה, מכונה 'ניצוץ קטן'. ובאורות, מכונה זה בשם 'רשימו'. (ח"ג פ"ה אות ה')
אור המלכות, מכונה בשם נפש. (ח"ג פ"ה אות ו', [ה'])
המסך המעכב את האור העליון מלהתפשט, נבחן כמחיצה סתומה על האור. וכשהמסך נפתח ע"י זווג דהכאה, והאור העליון עובר בו ומתפשט למטה, נבחן שנעשה נקב וחור במחיצה הסתומה, שהאור העליון עובר בו. ובהתפשטות רחבה נבחן כחלון. ובהתפשטות קטנה, נבחן לנקב צר. (ח"ג פ"א אות ד')
היא בחינת המלכות והמסך שבה, בשעה שאין בה זווג ואינה מעלה או"ח, מכונה בשם 'נקודה', כלומר, כמו נקודה שחורה, שאין בה שום לבנונית. ועד"ז אין בה אז שום אור, מחמת הצמצום הרוכב עליה. גם נקראת 'נקודה', על שם הצמצום שהיה בנקודה האמצעית. (ח"ג פ"ז אות ב')
היא אור הבינה. אמנם בהתחלקות הע"ס מבחינת שורש נשמה גוף לבוש היכל, נקרא אור החכמה בשם 'נשמה' והבינה בשם גוף, שמבחינה זאת אין בפרצוף יותר מג' אורות נר"ן, כי חיה ויחידה נעשו למקיפים. (ח"ג פ"ט אות י'):
קרבת הצורה מבחינה לחברתה, נקרא שהיא 'סמוכה' לחברתה. (ח"ג פי"ב אות ו')
עשר ספירות דאור ישר המלובשות בע"ס דאו"ח, היוצאות ע"י זווג דהכאה בפעם א', נקראות בשם ספירה אחת, דהיינו על שם הספירה העליונה שבקומה ההיא, אע"פ שכוללת ע"ס באורך וע"ס בעובי. (ח"ג הסת"פ פ"ד אות ג')
עיקר שם 'עולם' מתחיל מפרצוף ב"ן דא"ק, שנקרא עולם הנקודים. ונקרא כן, על שם שנעלמו הז"א ומלכות דכלים פנימיים דבחי"ד, והיו לכלים לאו"מ, המכונים לבוש והיכל. ו'עולם', פירושו העלם. אמנם השם עולם נשאל לפעמים רחוקות, גם כלפי הפרצופין והספירות שקדמו לעולם הנקודים, והוא רק בדרך השאלה. [פ"א או"פ א', פ"י או"פ א'] | (ח"ג פ"ח אות א')
הן הכלי דחכמה של ראש. (ח"ג פי"א אות ו')
העשר ספירות של ראש, נבחנות לעיקר ועצמות האור, ומפה של ראש ולמטה נבחנות לאור של תולדה מהאורות דע"ס של ראש, אמנם זה אמור מעולם הבריאה ולמטה. (ח"ג פ"ח אות ט')
הע"ס דקומת המלכות, שמקבלת מז"א, מכונה בשם עולם 'עשיה'. (ח"ג פ"ה אות א')
מלכות דמלכות דעליון נעשית לבחינת עתיק בתחתון, והיינו מצד מציאותה עצמה, מבחינת ניצוץ בורא שבה. ובחינת ניצוץ נברא שבה (כנ"ל אות ס"ז), נעשה לבחינת אריך אנפין. ושניהם יחד הם פרצוף הכתר לתחתון. (ח"ג פ"ו אות ז')
מלכות של ראש מכונה 'פה'. (ח"ג פי"א אות ה', [ד', או"פ ג'])
יש בחינת בכח ויש בחינת בפועל. עיין מלת כח. (ח"ג פ"ו אות ד')
שינוי הצורה עושה 'פירוד' והרחקה בין הרוחנים, וקרבת הצורה עושה בהם דבקות. (ח"ג פ"י אות א')
הע"ס דזו למטה מזו הבאות על ידי עלית המלכות למאציל, מכונות בשם פרצופים (כמ"ש בהסת"פ כאן פי"ג אות א'). (ח"ג פ"ח אות ו')
ד' בחינות עביות שבמלכות הנקראות חו"ב תו"מ, מכונות ד' 'צורות'. (ח"ג פ"ו אות ג')
השפעה מצומצמת מאד מכונה 'צר מאד'. (ח"ג פ"א אות ד')
ההיכל העליון שבז' היכלות דבריאה, הכולל כחב"ד דבריאה, הנה הפנימיות שבהם, מכונה בשם קדשי קדשים. (ח"ג פ"ז אות ז')
עיין מלת מקננא
עיין לעיל אות פ"ב, ששינוי הצורה מפריד ומבדיל ברוחניים. ותדע, שהפכיות הצורה מקצה אל הקצה, הוא מפרידם ומרחיקם מקצה אל הקצה, עד שאין יניקה כל שהיא ביניהם. וכבר ידעת, שהאור העליון נבחן בו רק הרצון להשפיע ולא לקבל אף משהו, וה'קליפות' הן בהפכיות הצורה ממש, דהיינו רק הרצון לקבל ולבלוע הכל, ואין בהן רצון של השפעה ולא כלום. ולפיכך נפרדות מחי החיים ונקראות מתים וכן כל הדבוק בהן, והבן. (ח"ג פ"י אות ב')
אור העיניים, דהיינו אור החכמה של ראש, מכונה בשם ראיה. (ח"ג פי"א אות ו')
הוא ע"ס דאו"י, המלובשות באו"ח העולה מהמסך ולמעלה, שפירושו התחלה ושורש. כי עדיין אינן נחשבות לכלים גמורים המתאימים לגמר התלבשותו של האור, אלא רק לשורשים בלבד. (ח"ג פי"ב אות ד')
עיין מלת זנב. (ח"ג פ"ז אות ה')
נפש דנפש נקראת בשם רביעית, להיותה בחי"ד כנודע, והיא מתלבשת בסוד רביעית דם של המוח, דהיינו הכתר, שבע"ס דגוף שקומתן שוה, המכונה מוח. כי הע"ס ההן מכונות, עור בשר גידין עצמות מוח. (ח"ג פ"ה אות ו')
הוא אור הז"א. (ח"ג פ"ט אות י'):
הוא או"ח היורד מעביות דבחי"ב. (ח"ג פי"א אות ד')
הזווגים דהכאה הנעשים על המלכות, בשעה שהולכת ומזדככת (כנ"ל אות ז') בסדר המדרגה, דהיינו מבחי"ד לבחי"ג, ומבחי"ג לבחי"ב, ומבחי"ב לבחי"א, ומבחי"א לשורש, הנה הזווגים האלו מכונים בשם 'ריבוע', על שם ארבעת מיני הזיכוך שנעשים שם, כאמור. (ח"ג פט"ו אות ה')
ז"א של ראש המכונה חוטם, הנה האור שבה מכונה בשם ריח, כי ע"ס של ראש מכונות, גלגלתא עינים אזן חוטם פה. (ח"ג פי"א אות ב')
ביטול הגבול שבמסך, מכונה בקיעה ושבירה. עיין במילה בקיעה. (ח"ג פ"ז אות א')
כל הבחינות שבכתר, נבחנות ל'שורשים' לספירות.
היא אור הבינה של ראש, והכלי שלה נקרא 'אזן'. (ח"ג פי"א אות ב')
הם הע"ס של ראש הנקרא כתר. (ח"ג פ"ו אות ד')
הכתר כולל ב' בחינות, הנקראות ניצוץ בורא, וניצוץ נברא. ובחינת ניצוץ בורא שבו נקראת עתיק, ונקראת 'תהו', על שם אפיסת ההשגה שבו בהחלט. ובחינת ניצוץ נברא שבו, נקראת אריך אנפין, ונקראת בהו, שמורה על שורש והתחלה להשגה אשר שם. (ח"ג פ"ו אות ד')