קבלימוד | 4

אין סוף ב"ה, הוא מקור לכלים דהעגולים, כי כלים הללו, היו כלולים בא"ס ב"ה, אלא שלא נודעו שם, בסוד הוא ושמו אחד. (הסת"פ ח"ב אות נ"ב, [אות נ"ג]). [או"פ ח"ב פ"א אות פ' ד"ה ומקורם]

אחר הצמצום שנסתלק אור א"ס מכל ד' בחינות כנודע, מ"מ נשאר רשימו בכל בחינה ובחינה, מעין אור א"ס שהיהבו מטרם הצמצום. (או"פ ח"ב פ"א אות פ' ד"ה ומקורם).

יורה שאין שם הבחן אחר זולת הבחן סבה ומסובב לבד (עי' תשובה כ"ב). (הסת"פ ח"ב אות נ"ג, [אות נ"ב]).

משום שאין בא"ס ב"ה הכר כלי לגמרי. (הסת"פ ח"ב אות נ"ג ד"ה וענין).

א"ס ב"ה הוא שורש לכל האורות שבעולמות. (או"פ ח"ב פ"א אות ד' שניה).

העגולים הם השורשים לכל הכלים שבהעולמות. (או"פ ח"ב פ"א אות פ' ד"ה ומכאן).

בחי"ד שנקראת מלכות, הוא מקור לאו"ח. (הסת"פ ח"ב אות ס"ו, [ס"ז, ס"ח]).

כי מתחילה יצאו האורות בג' בחינות זו למטה מזו, וג' בחינות אלו עוד לא נקראות כלים, עד שנגלה בחי"ד, שהיא לבדה נחשבת לכלי. הרי שהכלים הם תולדה מן האורות. (ח"ב הסת"פ אות ה' ד"ה והנה; תש' י"א, י"ג).

משום שבסדר אצילות העולמות מעילא לתתא, נמצא תמיד שהשלימות הוא קודמת וגורמת לגילוי הבלתי שלימות. כי כן משתלשלות המדרגות זו מזו, שכל מדרגה תחתונה פחותה מעליונה, עד שמתגלה עוה"ז,המקולקל ביותר מכולם. (או"פ ח"ב פ"א אות ר' ד"ה ואין).

המסך הוא המקור הראשון לכח שליטה בעולמות. (או"פ ח"ב פ"א אות ב' ד"ה וכח).

הוא תולדה מצמצום ראשון. (או"פ ח"ב פ"א אות ב' ד"ה וכח).

ב' סבות קדמו למסך, שהן הצמצום וביאת האור. כי אין המסך מתגלה אלא בשעה שאור העליון מגיע ונוגע בבחי"ד. (עי' תשובה מ"ג).

מכלים דיושר, והם עצמם אינם יכולים להמשיך מא"ס ב"ה, משום שאין בהם מסך ועביות. (או"פ ח"ב פ"א אות ל').

מכלים דיושר, והם עצמם אינם יכולים להמשיך מא"ס ב"ה, משום שאין בהם מסך ועביות. (או"פ ח"ב פ"א אות ל').

ע"י כח המסך המתרשם בהם, בלי שיוליך עמו את עביות שבו. והתרשמות המסך האמורה נקראת בשם חלונות של העגולים. (או"פ ח"ב פ"ב אות ע').

משום שאין בעגולים בחינת מסך. (או"פ ח"ב פ"א אות ל').

עי' לעיל תשובה פ"ה [י', ל', ס"ג]. [פ"א או"פ ד' שניה]

האור הקו שקבלו העגולים, גרם בהם הכר מדרגות של זה למטה מזה, שנעשו בהם חלונות מהתרשמות המסך, וכל מדרגות הקו יצאו גם בעגולים. (או"פ ח"ב פ"ב אות [נ'], צ').

משום שהכלים דעגולים המה במעלה אחת עם הראש דכל ספירה שבכלים דיושר הנמצאים למעלה מהמסך. ע"כ נבחנים שהמה נמצאים במקום הראש של הספירה, ואינם מתפשטים כלל למטה מראש דיושר. שהכלים שלמטה מראש, כבר נמצאים למטה ממסך שבמלכות של ראש, ועביות שולטת בהם. וע"כ המה למטה מעגולים, כי למטה פירושו עב יותר, כי בעגולים אין בהם שום מסך ועביות, ולפיכך נמצא גוף דכל ספירה ריקן מעגולים. באופן שע"ס דכתר דעגולים כולן מלבישות על ע"ס דראש דכתר דיושר, וע"ס דגוף הכתר פנוי מעגולים. וכן ע"ס דחכמה דעגולים מלבישים לע"ס דראש החכמה דיושר, וכו' עד"ז. ונמצא ע"כ גוף דיושר מפסיק בין כל ספירה וספירה דעגולים, ואין חיבור בין ספירות דעגולים, וע"כ צריכות שיחברן הקו. (או"פ ח"ב פ"א אות ג' שניה).

כל הפרש ביניהן, הוא רק בבחינת מסך, שישנו ביושר ואינו בעגולים. (או"פ ח"ב פ"א אות ב' ד"ה וכח). [ח"ב פ"א או"פ אות ל', אות צ' ד"ה וטעם; הסת"פ ס"א]

עי' תשובה מ"ג.

הם בחינת אור רוח. (או"פ ח"ב פ"ב אות ל').

עי' תשובה ל"ד.

מבחינת כלים, עיגולים מעולים מיושר, כי בכלים דעגולים אין מסך ועביות ובכלים דיושר יש מסך ועביות. ועוד כי כלים דעגולים קודמים ליושר. (או"פ ח"ב פ"א אות ב' ד"ה וכח). [ח"ב פ"א או"פ אות ל', אות צ' ד"ה וטעם; הסת"פ ס"א]

מבחינת אורות, יושר מעולה מן עגולים. כי ספירות דיושר ממשיכות אור עליון, ומשפיעות לעגולים. ואורות דיושר נקרא אור רוח, ואורות דעגולים נקרא אור נפש. (או"פ ח"ב פ"ב אות ל', [פ"א אות ד' שניה]).

כי חיצוני פירושו זך, וכל החיצוני ביותר, נמצא צורתו שוה ביותר לא"ס ב"ה, ומשובח ביותר. (הסת"פ אות ז' ד"ה וזה).

פנימי, פירושו עב ביותר, כלומר שיש שם השתוקקות מרובה ביותר, שמתוך כך, מדתו של האור שהוא ממשיך, הוא גדול ביותר, ואו"ח הנדחה לאחוריו, קומתו גדולה ביותר. (הסת"פ אות ה' ד"ה והנה, [אות ח']).

משום שבחי"ד שלו, אין בה שום עביות הראוי להמשכת אור עליון, ומבחינה זו הוא נבחן שהוא זך ביותר מכל העולמות. (עי' תשובה נ"ה). (הסת"פ אות י"ג ד"ה ועולם).

אור עליון, שהגיע ונגע לבחי"ד להתפשט בתוכה, סבב שיתגלה תיכף כח מסך להפסיקהו, ולדחות האור ההוא לאחוריו. (הסת"פ אות י"ח, [אות י"ט]).

בעת שאור העליון הגיע ונגע בבחי"ד, להתפשט בה, אז נתעורר כח צמצום, שהוא מסך, להפסיקו ולדחותו לאחוריו. (הסת"פ אות נ"ו, [אות נ"ז]).

כי או"ח שמעלה המסך, אינו, כי אם אותו שיעור האור שרצה להתפשט אל שיעור עביות שבבחי"ד, שפי' שיעור השתוקקותו והמשכתו את אור העליון. ואם העביות מרובה ביותר דהיינו בחי"ד שבבחי"ד, הנה האור שרצה להתפשט בבחי"ד, גדול ביותר. ואם עביות מועטת, דהיינו רק בחי"א שבבחי"ד, הרי האור שרצה להתפשט בבחי"ד, קטן ביותר. ונמצא ע"כ שיעור קומת או"ח שבמסך, ושיעור עביות שבבחי"ד, דבר אחד הם. (הסת"פ אות ס"ד, [אות ס"ה]).

אע"פ, שאין באור הקו אלא ג' בחינות מ"מ כלי קבלה שלו, המה רק מכח בחי"ד, אלא שבחי"ד עצמה אינה מקבלת אור. (הסת"פ אות ט"ז, [אות י"ז, אות י"ח]).

ב' מהלכים של ע"ס יש בכל מדרגה. מהלך א' מלמעלה למטה, מתחיל מכתר ומסתיים במלכות, ונקראות ע"ס דאור ישר. מהלך ב' ממטה למעלה, מתחיל ממלכות ומסתיים בכתר, ונק' ע"ס דאור חוזר. (הסת"פ אות ק"ב/ב ד"ה והנה).

משום שאור הזה, כולו הוא שייך לבחי"ד ביחוד, והיה ראוי להתלבש בו בבחי"ד, לולא דחהו המסך לאחוריו. ולפיכך נעשה לבחינת קבלה במקום בחי"ד. (הסת"פ אות כ"א ד"ה עתה).

במדת אור, שהיה ראוי לבא לבחי"ד, לולא המסך החזיר אותו לאחוריו. (הסת"פ אות ס"ד), [אות ס"ה]).

כי או"ח, אינו יותר, אלא אור שהיה ראוי לבחי"ד שהיא מלכות. כי מטעם שמלכות לא קבלה לתוכה את אור זה, נעשה אור זה לבחינת מלבוש וקבלה לכל הט"ס שממעל לה. הרי, שמלכות הוא מקור לכל ע"ס דאו"ח, ונחשבת ע"כ 'לכתר דאו"ח'. (הסת"פ אות ק"ב ד"ה ומתוך).

עי' תשובה ק"א לעיל.

עי' תשובה ק"א לעיל.

כי עביות שבמסך, פירושו מדת גודלה של השתוקקות שבו. לפיכך ע"י השגת והתלבשות אור פנימי בפרצוף, מתגבר האו"מ ומזכך את עביות שבהמסך. (הסת"פ אות ע"ד ד"ה וטעם).

להיות שאין בעגולים בחינת מסך ועביות, ע"כ אין להם כלי המשכה לאור עליון, אלא שמקבלים אורותיהם על ידי כלים דיושר. וע"כ נקרא אורותיהם 'אור הנפש', כלומר שאין באור זה בחינת השפעה, אלא רק לצורך עצמם בלבד. (הסת"פ אות צ"ה ד"ה ולפיכך).

כיון שיש בכלים דיושר מסך ועביות, המה ראוים להמשכת אור עליון ולהשפיע לאחרים. ואור שיש בו בחינת השפעה, נק' 'אור רוח' או אור זכר. (או"פ ח"ב פ"ב אות ל').

ג"ר הן נקיות מבחינת עביות המסך, להיות המסך והמלכות בחינה אחרונה שבהן, ואין עביות עולה אליהן לעולם, כי אין עביות יכולה לעלות למעלה ממקומו, אפילו משהו. ודע שג' ראשונות כח"ב, פירושם ראש דמדרגה (עי' תשובה י"ג), שיש בהעשר ספירות שלימות. (או"פ ח"ב פ"א אות צ' ד"ה וטעם).

כל ספירה וספירה נבחנת, שיש בה ראש המכונה ג"ר, וגוף המכונה ז"ת. (עי' תשובה ס"ד). כי ספירת כתר יש לה ג"ר וז"ת. וכן חכמה יש לה ג"ר וז"ת. וכן בינה וכו'. ומקום מציאותן של כל ע"ס ג"ר וז"ת דעגולים, המה במקום ראש וג"ר דיושר בלבד. כי ע"ס דעגולים דספירת כתר, מסבבות רק על ג"ר דכתר דיושר, וז"ת דכתר דיושר פנויות מעגולים (עי' תשובה פ"ט).וכן כל ע"ס דחכמה דעגולים מסבבות רק על ג"ר דחכמה דיושר, וז"ת דחכמה דיושר פנויות מעגולים. וכן כולם. (או"פ ח"ב פ"א אות צ' ד"ה והנה).

כי אלו ואלו אין בהם מעביות המסך ולא כלום. (עי' תשובה פ"ט). (או"פ ח"ב פ"א אות צ' ד"ה וטעם).

כמדת ז"ת של ספירה דיושר, שנמצאות מפסיקות בין כל עגול ועגול. כי ז"ת דכתר דיושר, מפסיקות בין ע"ס דעגול כתר לעגול חכמה. וז"ת דספירת חכמה דיושר, מפסיקות בין ע"ס דעגול חכמה לעגול בינה. וכו' עד"ז (עי' תשובה פ"ט). (או"פ ח"ב פ"א אות צ' ד"ה והנה).

עי' תשובה פ"ט.

מפני שאורות קדמו לכלים (עי' תשובה י"ג), ואו"ח העולה ממטה למעלה ומלבישם, אינו נחשב לבחי' כלים ממש, אלא לשורשי כלים, ואין לנו השגה באור בלי כלי. (עי' תשובה כ"א).

אפילו בג"ר של המדרגה, נבחן בהן בפרטיות ג"ר וז"ת, ובז"ת של ג"ר ג"כ מותר העסק. (או"פ ח"ב פ"ב אות ה' שניה).

להיותן בחינת ג"ר, כי ע"כ עמידתן של כל עה"ס דעגולים היא במקום ג"ר דיושר (עי' לעיל תשובה י"ג).

השורש של ד' הבחינות נקרא כתר, ובחי"א נקראת חכמה, ובחי"ב בינה, ובחי"ג נקראת תפארת או זעיר אנפין הכולל בפ"ע שש ספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד. ובחי"ד נקראת מלכות. [ח"ב פ"א או"פ ר']

משמיענו, שאע"פ שבחי"ד שהיא המלכות, אינה מקבלת כלום מאור העליון לאחר הצמצום, מ"מ מכח מעלת או"ח שבה, נחשבת לספירה חשובה כמו שאר הספירות, והן 'עשר ולא תשע'. ו'עשר ולא אחת עשרה', משמיענו עוד, שאל תעלה על דעתך שיש ג"כ בחינת קבלת אור עליון בבחי"ד באיזה אופן שתהיה. וא"כ היתה המלכות נחשבת לב' ספירות, שהן מלכות דאור ישר ומלכות דאור חוזר, וא"כ היה המספר אחת עשרה ספירות. לזה מזהירנו 'עשר ולא י"א', כי המלכות אינה מקבלת מאור ישר אף משהו. [עי' ח"ב פ"א או"פ א' שניה]

להיותו הפוך מהשורש, כי השורש צורתו אך להשפיע, ובחי"ד אך לקבל, ואי אפשר לב' הפכים שיצאו זה מזה בבחינת סבה ומסובב, אלא ע"י השתלשלות המדרגה לאט לאט, כי השורש, הוא רק סבה לבחי"א הקרובה לו ביותר מכולם. ובחי"א לבחי"ב. ובחי"ב לבחי"ג. ואחר הבחי"ג, אז אפשר שתתגלה הבחי"ד. (הסת"פ פ"א אות ה' ד"ה והנה).

משוב שהעביות היא כלי ההמשכה, ובחינת כלי קבלה העיקרית, ע"י האוה"ח שעולה ממנה. וע"כ נחשבת העביות שבכלי לפנימיות הכלי, והפחות בעביות שבו, נחשב לחיצוני יותר, והזך לגמרי שבו, נחשב לחיצון לגמרי, עי' תשובה נ"ה. (הסת"פ פ"א אות ה', [ו']).

שנדמה לעובי דופן של כלי, המותנה ונעשה מד' קליפות מסבבות זו לזו, שאין השפע שבכלי נוגע, אלא בתוכיותו, דהיינו בקליפה הפנימית שבכלי. (הסת"פ פ"א אות ה' ד"ה והנה).

במדת האו"ח שמעלה המסך שבאותה המדרגה או אותו העולם. (הסת"פ פ"ו אות ס"ה ד"ה ומהמתבאר).

משום שכלי הקבלה של ד' הבחינות כולן, אינם זולת בחי"ד לבדה, ושאר ג' הבחינות אין בהן מבחינת המשכה וקבלה כלום, ולפיכך, כיון שבחי"ד צמצמה את עצמה שלא לקבל, הנה נשארו גם ג' הבחינות הראשונות בלי כלי קבלה, וע"כ נסתלקו אורותיהן ג"כ. (הסת"פ ח"ב פ"ב אות ט"ז ד"ה ולפיכך). [ח"א פ"א או"פ ע', הסת"פ כ"ז, תש' פג']

א', הוא עצמות החומר של הכלי, דהיינו שיעור עביות שבו. ב', כח הצמצום השורה על בחי"ד שבעביות שבה. ג', בחינת המסך שבו (עי' תשובה מ"ג). ובהבחן א' לבד, יש להבחין שם ב' בחינות. א', הוא החומר הראשון שבה, דהיינו הנחשב על בחינת המלכות דמדרגה הקודמת, הנחשבת לבחינת סבה ולבחינת מאציל אליה, שזהו נבחן בעיקר בטרם שהגיע האור למדרגה הנאצלת. והב', בחינת עצמותו של החומר של המדרגה הנאצלת עצמה, והוא אחר שהגיע כל האור המיועד למדרגה הנאצלת. (הסת"פ פ"ג אות כ"ד ד"ה ויש, ואות כ"ז ד"ה ועתה).

א', מה שנחשב על מלכות דעליון. ב', מה שנחשב על חומר המדרגה הנאצלת עצמה. (עי' לעיל תשובה קכ"ז).

כל עוד שהמדרגה הנאצלת לא קיבלה האור המיועד לה, נחשבת על שם מלכות דהמדרגה העליונה ממנה. (עי' תשובה קכ"ז).

בעת שהמדרגה הנאצלת השיגה את האור שלה, הנה מאז נחשב שיצאה מכלל המלכות דעליון המכונה מאציל. ובאה ברשות עצמה. (עי' תשובה קכ"ז).

קבלה בהכרח, מכונה 'לא אפשר'. וזה נבחן ביחוד על אור החכמה, או הארת חכמה, הנחשבת לבחינת עצמות וחיות של הפרצוף, אשר 'אי אפשר לפרצוף להבדל ממנו'. בדומה לאדם המוכרח לשמור על חיותו וקיומו (ח"ב הסת"פ פ"ד אות מ"ו, [אות מ"ג])

השתוקקות מכונה בשם 'קמכוין', כי דבר שמשתוקק אליו מאד לקבלו אנו אומרים שכיון לבו מאד להמשיך אותו, כי השתוקקות מורגשת בלב, וכן הכונה היא בלב. והוא נוהג רק בשעה שחסר לו האור, משא"כ בשעה שיש לו האור נקרא 'לא קמכוין'. (הסת"פ פ"ד אות מ"ג ד"ה ועתה).

משום שרק אור חכמה מיועד לה לבחי"א, שהוא חיות ועצמות הפרצוף. וע"כ נחשבת ל'לא אפשר', כי מוכרחת היא לקבל את חיותה ועצמותה, וקבלה בהכרח איננה קבלה. וכן נבחנת, שאין שום השתוקקות מתגלה בה אחר אור החכמה, משום שאין ענין השתוקקות מתגלה רק בשעה שאין לו אותו האור, והוא משתוקק להשיגו, ולא בשעה שהיא מלאה מאור זה. (הסת"פ פ"ד אות מ"ג ד"ה ועתה).

משום שבחי"ב היא התגברות הרצון להשפיע, הממשכת בזה אור דחסדים, שהיא אינה מוכרחת כלל לעשות התגברות זו, והיה 'אפשר' לה להבדל ממנה לגמרי. ע"כ מכונה בשם אפשר (שם). אמנם נבחנת עוד לבחינת 'לא קמכוין', משום שענין השתוקקות האמור, צריך להיות רק אחר אור חכמה, ולא על אור דחסדים, כי הרצון לאור דחסדים אינו נחשב לעביות, כי הצמצום לא נעשה רק על אור דחכמה בלבד, ולא כלל על אור דחסדים. וע"כ ההשתוקקות לאור דחסדים, לא נקרא כוונה (שם). [ח"א הסת"פ מ"ד]

בחי"ג הוא דבר המשכת הארת חכמה, לתוך אור דחסדים שהמשיכה בינה. והמשכה זו נקראת 'לא אפשר', משום דהארת חכמה היא קבלה מוכרחת לפרצוף. ונקרא 'קמכוין', משום שהמשכה זו נעשתה, בשעה שהיה חסר מהארת חכמה, ולפיכך היתה שם השתוקקות. [ח"ב הסת"פ מ"ו, מ"ז]

מאחר שכבר היתה שם הארת חכמה בבחי"ג, לא היתה צריכה לעשות התגברות חדשה אחר עצם אור חכמה, כי הארת חכמה לבד מספקת לגמרי לחיותה, וע"כ נחשבת המשכה זה לבחינת 'אפשר', שהיה אפשר להבדל ממנה. והיא נחשבת 'לקמכוין', בהיותה חסרה מעצמות אור החכמה הזה שהמשיכה, והיתה לה השתוקקות מרובה בשעת המשכתה אותו. [עי ח"ב הסת"פ מ"ח]

כי אין כלי גמור אלא א"כ יש בו בחינת השתוקקות לקבל, שזה אינו מגולה רק בב' תנאים, שהם אפשר וקמכוין. (עי' לעיל תשובה קל"ו).

זה הכלל, שאור עליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו רגע, אלא בכל מקום שמתגלה כלי המשכה כראוי, תיכף מאיר שם האור העליון. ולפיכך, אחר שנתמלאה בחינת המשכה של בחינה ד' שבבחינה ד', אשר אז הולידה צורת כלי המשכה חדשה, שבה בחינת עביות של בחינה ג' שבבחינה ד', הנה תיכף גם היא מתמלאת מאור העליון. ואחר כך, כשנאצלה ויצאה הימנה שוב צורה חדשה של עביות בחי"ב שבבחי"ד, הנה גם היא מתמלאת תיכף מהאור העליון. וכן תמיד. [עי' ח"ב הסת"פ ע"ז]

משום, שהאור העליון הוא תמיד במצב של מנוחה מוחלטת, בלי שום חידוש צורה. כי החידוש ברוחני נחשב לתנועה, וכל חידושי צורות הנעשים בבחינת התפשטות האור העליון, הוא ע"י כח המשכה שמתגלה אצל הנאצל בלבדו (עי' ח"א תש' ס"ד). וגם אפילו התפשטות זו של אור העליון, אינה אלא כמו מדליק נר מנר ואין הראשון חסר אפילו משהו. באופן שרק אותו חלק של התפשטות האור העליון, שהגיע לכלל קבלת הנאצל, הוא שקיבל בחינת חידוש צורה, בערך יחס משותף, בין הכלי והאור המלובש בו, אמנם האור העליון בעצמו לא נחסר כלום, ולא נתחדש בו כלום מחמת התפשטות זו שהגיעה לנאצל. [עי' ח"ב הסת"פ ס"ג]

ההפרש הוא ממש מקצה אל הקצה. כי לבחינת השפעה של האור העליון, מחויב להיות בפרצוף עביות מרובה, בשיעור האחרון שישנו במציאות, כי אז ממשיך האור השלם והגדול ביותר. והפכי אליו מקצה אל הקצה, הוא בחינת התלבשות האור העליון בכלים, כי אין האור השלם והגדול ביותר מתלבש, אלא בכלי זך ביותר שאך אפשר להיות במציאות. ולפיכך יש תמיד לפנינו להבחין ב' הענינים הנ"ל, בכל פרצוף. אשר בחינת השפעה המשוערת בעביות היתירה, נבחנת בשם פנימי וחיצון. ובחינת קבלה והתלבשות בכלים, נבחנת בשם עליון ותחתון. באופן, שהפרצוף הגדול יותר בכל המציאות צריך להיות פנימי ביותר, שפירושו עב ביותר מכל הפרצופים שבמציאות, ויחד עם זה הוא צריך להיות העליון מכל הפרצופים שבמציאות. שפירושו, זך ביותר מכל הפרצופין שבמציאות. כי הם ב' כלים נבדלים, אחד להמשכת האור, והשני לקבלת האור. (עי' לעיל תש' נ"ה ולקמן תש' קמ"א), [ח"א תש' סד'].

כי האור העליון אינו נתפס בפרצוף, אלא כשיעור האוה"ח העולה מהמסך שבפרצוף, ומדתו תלויה, במדת העביות שיש בבחי"ד (עי' לעיל תש' ק"א ותש' ב'). וע"כ המשפיע, צריך לבחינת עביות יתירה שבתחתון. משא"כ המקבל, צריך לכלי הזך ביותר שיוכל האור להתלבש בו, דהיינו שתהיה השואת הצורה בין האור ובין הכלי, כי שינוי הצורה שביניהם, מרחיק האור מהכלים (עי' לעיל תש' ט"ז ותש' ק"מ).

עי' לעיל תשובה קל"ט.

האור העליון, יש בו בהכרח רצון להשפיע, אשר רצון זה נבחן, כמו בחינה אחרונה הכלולה באור העליון. וזה החלק, דהיינו בחינת הרצון להשפיע האמורה, מתהפכת ונעשית לבחינת המשכת אור דבחי"א, שבחינת המשכת אור הזאת, ודאי חידוש צורה היא ברצון להשפיע האמור. וע"כ נבחן, שנחלק לעצמו, ויצא מבחינת הרצון להשפיע, ונעשה לבחי"א של הרצון לקבל, כלומר שיצאה מבחינת מאציל לבחינת נאצל, כי שינוי צורה מבדיל ומרחיק הרוחניים זה מזה, כנודע. אמנם, אין ענין הבדל 'חלק' האמור כאן מחסיר במשהו את בחינת ה'כל', אלא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום, והבן זה היטב. [עי' ח"ב הסת"פ אות' כ"ז ומ"א]

כשאנו מבחינים רק בבחינת חומר שבכלים, אנו מגדירים אותם בשם ד' בחינות. וכשאנו רוצים לכלול גם הרשימות שבכל כלי וכלי, אנו מגדירים אותן בשמות כח"ב זו"ן. [עי' ח"ב פ"א או"פ פ']

מתחילה נכנסים הקטנים, ואח"כ הגדולים, שמתחילה נפש, ואח"כ רוח וכו', עד יחידה. (עי' תש' מ"ח).

מתחילה מתגדלים כלים היותר חשובים, ואח"כ כלים הקטנים, שמתחילה כתר, ואח"כ חכמה וכו', עד לכלי מלכות הבא באחרונה. [עי' תש' מ"ח]

מלכות דעליון הנעשית כתר לתחתון, דהיינו הרצון להשפיע שבעליון, נבחנת שנעשית לחומר ראשון של התחתון. (עי' תשובה קמ"ג).

השורש של הד' הבחינות, נקרא כתר של ע"ס דאור ישר שבמדרגה. ומלכות שבמדרגה, נבחנת לכתר אל ע"ס דאור חוזר שבמדרגה. [עי' הסת"פ ח"ב פ"ו אות' ס"ה - ע"א]

כי אם היה בן חילוף ותמורה, לא היה נצחי, והוא פשוט. [עי' הסת"פ צ"ח]

היינו בבחינת עשר ספירות דאור ישר. כי כל אור נמשך רק מא"ס ב"ה, וע"כ מחוייב התחתון לעבור דרך כל העליונים ממנו, בבחינת סבה ומסובב, עד שמגיע למסובב התחתון, שהאור נועד אליו. ומתוךשאין האור נעדר ממקום א' בעברו למקום ב', הרי נקבע בכל עליון, כל האורות שעוברים בו. [ח"ב הסת"פ צ"ז]

היינו בעשר ספירות דאור חוזר, שמלכות נחשבת בהן לשורש ולכתר (כנ"ל תשובה קמ"ח). וכל חלקי האו"ח המלבישים לעליונים ממנה, הרי עוברים דרכה ממטה למעלה. וע"כ נבחן כל תחתון, שכלול מכל חלקי או"ח השייכים לספירות שלמעלה ממנו.

התכללות הספירות זב"ז, עד שכל אחת כלולה מעשר וכן עשר מעשר עד אין קץ, הוא ע"י ב' מהלכים של הע"ס דאו"י וע"ס דאור חוזר שישנן בכל מדרגה (עיין תשובה כ'). וצריכים למצוא המפתח, איך למצוא בנקל השינויים הנעשים בסדרי ע"ס הפרטים, הבאים בספירה רק מחמת התכללות, ואינם מעצמותה. ולפיכך, תזכור ג' ידיעות, שתשמש עמהן תמיד. למשל, אם תרצה לידע עשר ספירות הכלולות בבינה. הנה ידיעה א' היא, שיש ב' ספירות בעצמותה, שהן בינה דאו"י והוד דאו"ח. ב', תספור הספירות שממנה ולמטה עד היסוד, שהמה האור ישר שבה, דהיינו חג"ת נה"י העוברים בה ממעלה למטה. הג', תספור הספירות שממנה ולמעלה עד הכתר, שהם שנים, יסוד ומלכות, ותדע את ספירות או"ח שלה, העוברות בה ממטה למעלה. ועתה חשוב, ב' ספירות של עצמותה, שש של או"י, ושתים של או"ח, הרי עשר. ועל דרך זה תחשוב בכל ספירה, ותדע בסקירה אחת, את כל הבחינות הכלולות בה. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז]

ט' דאור ישר מכתר עד יסוד, ואחת דאור חוזר דהיינו מלכות לבד. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות ק"ו]

ח' דאור ישר מחכמה עד יסוד, ומתלבשות בכלים הזכים יותר, דהיינו אור חכמה בכלי דכתר וכו', ושנים דאו"ח יסוד ומלכות המתלבשים בכלים של יסוד ומלכות. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות ק"ז]

ז' דאו"י מבינה ולמטה, וגם כאן אור בינה בכלי דכתר וכו' עד אור יסוד בכלי דנצח. וג' דאו"ח, הוד יסוד ומלכות בכלים דהוד יסוד מלכות. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות ק"ז]

ו' דאור ישר מחסד עד יסוד, וד' דאור חוזר, מנצח עד מלכות, או"ח דנצח בכלי דנצח וכו'. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות ק"ח]

ה' דאור ישר מגבורה ליסוד, ה' דאו"ח מתפארת עד מלכות, ומתלבשים ע"ד הנ"ל, או"י בכלים הזכים יותר, ואו"ח כל אחד בכלי המתאים לו. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות ק"ח]

אלו הן בחינות או"י ובחינות או"ח, הנמצאות בת"ת

ג' דאו"י מנצח ליסוד, וז' דאו"ח מחסד למלכות. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות ק"ט]

ב' דאו"י מהוד ליסוד, ושמונה דאו"ח מבינה למלכות. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות ק"ט]

א' דאו"י שהוא יסוד, וט' דאו"ח מחכמה עד מלכות. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות ק"ט]

עשר ספירות דאו"ח בלבד, בלי שום אור ישר. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות' ק"א, ק"י]

ט' דאו"י מכתר ליסוד, וא' דאו"ח דהיינו מלכות. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות' קי"א, קי"ב]

ח' דאו"י מחכמה למלכות, וב' דאו"ח יסוד ומלכות. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות קי"ג]

ז' דאו"י מבינה למלכות, וג' דאור חוזר מהוד למלכות. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות קי"ד]

אלו הן בחינות או"י ובחינות או"ח, הנמצאות בחסד דכתר הכתר. ו' דאו"י מחסד ליסוד, וד' דאו"ח מנצח למלכות. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות קט"ו]

הנה מתחילה צריכים להבין, את ע"ס הפרטיות הכלולות בנצח הכללי, שהן ג' דאו"י אור נצח מתלבש בכלי דכתר דנצח הכללי, ואור הוד בכלי דחכמה דנצח הכללי ואור יסוד בכלי דבינה. עתה תקח חכמה פרטית דנצח הכללי, שגם היא נתכללה בהכרח מע"ס ע"י ח' ספירות דאו"י העוברות דרך בה ממעלה למטה, ואפילו באותן שיש בהן רק או"ח בלבד. כי כשנתכללו הספירות, מאירות תמיד הספירות של או"י לתוך הספירות שיש בהן או"ח. אמנם ח' ספירות דאו"י שעברו מחכמה ולמטה אינן בחינת אור החכמה, אלא אור הוד, שהרי אור הוד מלובש בכלי דחכמה שבנצח הכללי כנ"ל, באופן שיש עתה בע"ס דחכמה דנצח רק אורות עוברים דאו"י מבחינת חכמה דהוד ולמטה, שחכמה דהוד בכלי דכתר ההוא, ובינה דהוד בחכמה, וחסד דהוד בבינה, וגבורה דהוד בחסד, ת"ת דהוד בגבורה. והנה נודע לנו, שבגבורה דחכמה דנצח, יש או"י מבחינת האור דת"ת דהוד. עתה נקח את הגבורה דחכמה דנצח הזה, שהתכללה בהכרח ג"כ מע"ס פרטיות, מאו"י העובר בה ממעלה למטה, ומאו"ח העובר בה ממטה למעלה. והנה נמצאות בה ה' ספירות דאו"י מגבורה ולמטה, אמנם אין זה אור גבורה כלל, אלא ה' בחינות תחתונות של אור ת"ת דהוד, המתלבשות בכלים הזכים יותר. ונמצא אור גבורה דת"ת דהוד, מתלבש בכלי דכתר של גבורה דחכמה דנצח. ואור ת"ת דת"ת דהוד, מתלבש בכלי דחכמה של הגבורה דחכמה דנצח. ואור הנצח דת"ת דהוד, בכלי דבינה של גבורה דחכמה דנצח. ואור הוד דת"ת דהוד, מתלבש בכלי דחסד, של גבורה דחכמה דנצח. ואור יסוד דת"ת דהוד מתלבש בכלי גבורה של גבורה דחכמה דנצח. ועוד יש ה' ספירות דאו"ח המתלבשות בהתאם לכלים כדרכן תמיד. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכז']

כשתקח מתחילה בינה דהוד, אין בה אלא או"ח בלי אור ישר, אמנם האו"י של מדרגה הסמוכה, מאיר בה, שהוא אור יסוד. והנה גם בינה זו נכללת מאורות העוברים דרכה, שהם ז' דאו"י מבינה ולמטה. ומתוך שאור שבה אינו אלא אור יסוד דאו"י כנ"ל, הרי מתחיל או"י שבה מבינה דיסוד ולמטה, אשר אור בינה דיסוד מתלבש בכלי דכתר וכו', ואור הוד דיסוד בכלי דת"ת של בינה דהוד הכללי. ואח"כ כשתקח ת"ת הפרטית דבינה דהוד הנ"ל, שגם היא נכללת מע"ס, הרי יש שם ד' דאו"י מת"ת ולמטה, המתלבשים בכלים העליונים יותר, דהיינו בחינת ת"ת דיסוד היסודבכלי דכתר, ובחינת נצח דיסוד היסוד בכלי דחכמה, ובחינת הוד דיסוד היסוד בכלי דבינה, ובחינת יסוד דיסוד היסוד בכלי דחסד. ועוד יש שש בחינות או"ח, העוברות בה ממטה למעלה, שהן מגבורה עד מלכות, המתלבשות בהתאם לכלים כדרכן. .[עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז]

כשנקח מתחילה יסוד דכתר, אין בע"ס שבו רק אור דיסוד בכלי דכתר, והשאר הן או"ח. וכשתקח את נצח דיסוד הכתר, אין שם רק או"ח לבד, אמנם אור דיסוד דאו"י העומד בכתר, מאיר שם, ונבחן נצח דיסוד הכתר בבחינת או"י דיסוד. וכשנכלל מע"ס, יש בו ג' אורות נה"י דאו"י ממנו ולמטה עד היסוד, העוברים ממעלה למטה מבחינת יסוד דאו"י, המתלבשים נצח דיסוד בכלי דכתר, הוד דיסוד בכלי דחכמה, יסוד דיסוד בכלי דבינה, וז' דאו"ח חג"ת נהי"מ, בהתאם לכלים, כנ"ל. .[עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז]

אין שם אלא או"ח בלבד, כי כל הנמשך ממלכות אין שם אלא או"ח. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז]

זה הכלל, האורות החשובים יותר מתלבשים בכלים הזכים יותר. והפחותים מתלבשים בכלים הפחותים יותר. באופן, שבספירת כתר, המלכות דאו"ח מתלבשת במלכות דכתר. ובספירת החכמה, הח' ספירות דאו"י, שהן חו"ב חג"ת נה"י, מתלבשות בכלים דכח"ב חג"ת נו"ה ויסוד ומלכות דאו"ח מתלבשים ביסוד ומלכות אשר שם. ובספירת בינה, ז' הספירות דאו"י בינה חג"ת נה"י מתלבשות בכלים כח"ב חג"ת נצח, והוד יסוד מלכות דאו"ח מתלבשים בהוד יסוד מלכות אשר שם. וכו' עד"ז. [עי' ח"ב הסת"פ פ"ט אות' צ"ו - קכ"ז ובמיוחד אות קכ"ג]

יש כאן עשר סבות, ואלו הן: [עי' גם ח"ו סו"מ אות' א' - ט'] סבת כל הסבות הוא א"ס ב"ה, הוא סבה לד' הבחינות, באופן שיהיו ניכרות לאחר צמצום האור. אמנם בא"ס ב"ה עצמו, אין ניכר שם שום בחינת כלי, אלא כולו אור. אמנם רק מהתחתון, דהיינו מעולם הצמצום, ילמד העליון. [עי' הסת"פ נ"ג] סבה ב) ג' בחינות ראשונות המסובבות זו מזה, הנה נבחנות לסבה לגילוי אפשרות של החשק להשואת הצורה ביותר, בבחי"ד, המכונה בשם מלכות דא"ס ב"ה. [עי' הסת"פ נ"ה] סבה ג) מלכות דא"ס היא סבה, לכתר דעולם הצמצום, כי אותה בחינת החשק לחשוק להשואת הצורה ביותר, שקנתה מלכות דא"ס, נבחנת לשינוי צורה במלכות דא"ס ב"ה, ונבדלת ע"כ ממלכות דא"ס, ויצאה בשם לפי עצמה לחוץ ממלכות ההיא, ונקראת כתר דעולם הצמצום. (עי' היטב לעיל תשובה ל"ב). [עי' גם ח"ו סו"מ אות' ד'] סבה ד) כתר זה, היא סבה לצמצום א', כי נתפשט מחדש עד לבחי"ד שבו (עי' תשובה ל"ח), ואז צמצם את הרצון לקבל הזה, ונסתלק האור. [עי' גם ח"ו סו"מ אות' ד'] סבה ה) הסתלקות האור הנעשה לאחר הצמצום, היא סבה להתגלות הכלים דע"ס דעגולים (עי' תשובה ע"ב). סבה ו) הכלי דמלכות העגולים, דהיינו בחי"ד שבהם, היא סבה להמשכת האור העליון מחדש מא"ס ב"ה (עי' תשובה פ"ג וקל"ח). סבה ז) האור העליון שנמשך מחדש, הוא סבה, לגילוי כח המסך בכלי מלכות. (עי' תשובה מ"ג). סבה ח) המסך, הוא סבה לע"ס דאו"ח העולות ממנו ולמעלה עד כתר דאו"י, והן נקראות ראש דא"ק. (עי' תש' ק"א, [ס"ד]). סבה ט) או"ח העולה מהמסך, הוא סבה לגילוי הכלים דיושר, דהיינו שנותן כח התפשטות בבחי"ד, שתתפשט בעצמה לע"ס מינה ובה עד מלכות דמלכות. [עי' הסת"פ כ"ב] סבה י) הבחי"ד הנ"ל שקיבלה כח התפשטות על ידי או"ח, היא סבה, לע"ס דכלים דאדם קדמון הנקראות גוף דאדם קדמון עד מלכות שלו. (עי' תשובה י"א).