א | ספרא דצניעותא | הקלטות משיעורי הרב”ש | אות ג-ד

(00:00) אות ג למטה פיסקה ראשונה 
(8:40) אות ג למטה פיסקה אחרונה 
(17:10) אות ד למטה 
(46:25) “עד דרישא דכסופא”

אות ג

זהר

ג) תאנא. ספרא דצניעותא, ספרא, דשקיל במתקלא. דעד דלא הוה מתקלא, לא הוו משגיחין אפין באפין, ומלכין קדמאין מיתו, וזיוניהון לא אשתכחו, וארעא אתבטלת.

פירוש הסולם

ג) תאנא ספרא דצניעותא וכו’: למדנו. ספר הצניעות הוא ספר השוקל במאזנים. כלומר, ספר המדבר ממשקל האורות במאזנים, נקרא ספר הצניעות, מטעם שהחכמה שבמאזנים מאירה כך ממטה למעלה, שהוא דרך צניעות. שזה סוד, ואת צנועים חכמה. כי מטרם שהיה משקל לא היו, הימין והשמאל שה”ס זכר ונקבה, משגיחים זה אל זה פנים בפנים, ומלכים הראשונים מתו וזיון שלהם לא נמצא, והארץ שה”ס מלכות, נתבטלה.
ביאור הדברים. נודע שהעולם לא היה יכול להתקיים עד ששיתף מדת הרחמים בדין, שפירושו, שהעלה המלכות שהיא מדת הדין, לבינה שהיא מדת הרחמים, ונשתתפו שתיהן יחד, ואז נתקיים העולם. וע”י עליה זו של המלכות בבינה נבקעה כל מדרגה לב’ חצאים, לכתר וחכמה, שנשארו במדרגה להיותם ממעל המלכות, ולבינה ותו”מ, שהם נפגמו ע”י המלכות שעלתה, ויצאו מן המדרגה. וכן נעשה בכל המדרגות. (כמ”ש באורך לעיל בראשית א’ דף ד’ ד”ה וביאור. עש”ה) ובזה נתתקן הקטנות בכל המדרגות. ולעת גדלות נעשה זווג ע”ב ס”ג דא”ק המוריד בחזרה את המלכות מבינה למקומה למטה, ונטהרו ג’ הספירות בינה ותו”מ מפגם הדין שבמלכות, והן חוזרות ועולות למדרגתן. ונעשו שם בחי’ שמאל של המדרגה, וכו”ח לימין המדרגה ואז נעשו ב’ כפות המאזנים, שכתר וחכמה שהם ימין המדרגה נעשו כף זכות, ובינה ותו”מ שנעשו לשמאל המדרגה נעשו כף חובה. והטעם שנקראו כף חובה, הוא משום שהמשכת אור השמאל ממעלה למטה הוא שורש כל החובות והנה נתבאר ב’ כפות המאזנים, שהם קו ימין המכונה כף זכות, וקו שמאל המכונה כף חובה. וסוד המשקל במאזנים, נעשה ע”י המסך דחירק שבקו אמצעי, הממעט את קו השמאל לבחינת ו”ק דחכמה, דהיינו שלא יאיר אלא ממטה למעלה, (כמ”ש באורך לעיל פרשת לך דף י”ג ד”ה ונתבאר ובד”ה ולפיכך ע”ש). וע”כ נבחן המסך דחירק לבחינת לשון המאזנים, כי בכחו נשתוו ב’ הכפות. כי מטרם שמיעט הארת החכמה שבשמאל לו”ק, היה הארת השמאל גדול מהימין, וע”כ היה עמו במחלוקת שרצה לבטלו, וע”י המסך דחירק שמיעטו לו”ק דחכמה, נעשו משקל שניהם שוה זה לזה, ואז נתיחדו ונכללו שניהם זה בזה.
וז”ש (להלן פקודי אות תרפ”ג) דשקלי במתקלא דכורין ונוקבין דא עם דא ואלין אקרון מאזנים, כי הדכר הוא בחינת קו ימין, והנוקבא הוא בחינת קו שמאל, ע”ד כתיב במאזנים לעלות, כי ע”י מסך דחירק מאיר הקו שמאל רק בבחינת ו”ק דחכמה, המאירה רק ממטה למעלה, כל אינון דשקילין דא עם דא ולא שקיל דא יתיר מן דא, סלקין ואתחברן כחדא, דהיינו כנ”ל, שהמסך דחירק משוה ב’ הכפות שתהיינה במשקל שוה ולא יהיה השמאל גדול מימין, ואז מתחברים שניהם. וז”ש בספר יצירה, שלש אמות אמ”ש, שהן ג’ קוין מים אש רוח. יסודן כף זכות, וכף חובה, ולשון חק מכריע בינתים. דהיינו כנ”ל שמים שה”ס כו”ח דימין, ה”ס כף זכות, ואש שה”ס בינה ותו”מ שבשמאל, ה”ס כף חובה. והמסך דחירק שבקו האמצעי, ה”ס לשון המאזנים. המשוה משקל שניהם שלא יהיה זה גדול מזה, ואז מתחברים זה בזה. ומשגיחים זה אל זה פנים בפנים. פנים, פירושו השפעה, שמשפיעים זה אל זה, שהימין משפיע חסדים לשמאל, והשמאל משפיע חכמה אל הימין.
וזה אמרו, דעד דלא הוה מתקלא, שמטרם שהיה המסך דחירק דקו האמצעי, השוקל את הימין והשמאל במאזנים שלא יהיה זה גדול מזה, לא הוו משגיחין אפין באפין, שלא היו משפיעים זה אל זה, כי השמאל היה גדול מן הימין, משום שהיה מתפשט ממעלה למטה, וע”כ היו אחור באחור זה עם זה, דהיינו שהיו במחלוקת, וכל אחד החזיר אחוריו כלפי חברו. ומשום זה, ומלכין קדמאין מיתו, שהם ז’ ספירות תחתונות שבעולם הנקודים, שלעת גדלות שנעשה הזווג דע”ב ס”ג דא”ק והוריד מהם בחזרה את המלכות מבינה, למקומה למטה. ועלו בינה ותו”מ בחזרה להמדרגה, ונעשו קו שמאל, ויצא בהם אור החכמה, הנה אז, האירה החכמה ממעלה למטה, דהיינו מאצילות לבי”ע ונשברו הכלים ומתו. (כמ”ש לעיל בפתיחה לחכמת הקבלה דף כ”א אות צ’ ע”ש, ובתלמוד ע”ס שיעור ז’ דף תכ”ט ד”ה הסיגים) והיה זה מטעם, וזיוניהון לא אשתכחו, וארעא אתבטלת,

אות ד

זהר

ד) עד דרישא דכסופא דכל כסופין, לבושי דיקר אתקין, ואחסין.

פירוש הסולם

ד) עד דרישא דכסופא וכו’: עד שהראש, חמדת כל החמודות, שהוא ראש דנוקבא דעתיק, הנקרא רישא דלא אתיידע, התקין לבושי יקר, והנחיל אותם לכל פרצופי אצילות.
פירוש. כי כדי שיוכל קו האמצעי לעורר את המסך דחירק שבו, שישוה את הארת ב’ הקוין ימין ושמאל זה בזה, ויאירו זה בזה, היה צריך לעזר מלמעלה. כי מאחר שכבר ירדה המלכות מבינה, ונטהרו ג’ הכלים בינה ותו”מ שהם קו השמאל, מכל בחינת פגם, א”כ איך יכול קו האמצעי למעט שוב את הקו שמאל בכח המסך דחירק שלו, שהיא בחינת החזרת המלכות לבינה, (כנ”ל פרשת לך דף י”ג ד”ה ונתבאר ע”ש). ולפיכך התקין רדל”א את עצמו, שהמלכות לא תרד מבינה שלו לעולם, ואין בו בחינת הטהרה של קו שמאל כלל. וע”כ הוא נקרא רישא דלא אתיידע, כי לא נודע בו הארת החכמה וכולו ימין, שהוא חסדים. ובזה נחלש גם כח השמאל של מטה וקו אמצעי יכול למעטו. והחסדים שברדל”א נמשכים לקו אמצעי, היוצאים ע”י מסך דחירק שבו, והם מכונים לבושי יקר, שע”י קו האמצעי הממשיכם, מתלבש בהם הארת החכמה שבשמאל, ואז יכולה להאיר. (כמ”ש לעיל בהקדמת ספר הזהר דף י”ז, ד”ה אתלבש בלבוש יקר ע”ש). וז”ש, עד דרישא דכסופא דכל כסופין לבושי דיקר אתקין, שהתקין את עצמו, שלא תרד המלכות מבינה שלו לעולם, שעי”ז ממשיך ממנו קו האמצעי את לבושי יקר בשביל החכמה שבקו שמאל. ואחסין שהנחיל כח זה להפרצופין שמתחתיו, אשר המלכות לא תצא מן הבינה בבחינת ג”ר של כל מדרגה, (כמ”ש בהקדמת ספר הזהר דף מ”ד ד”ה וטעם) וכיון שקו האמצעי יש לו עזר זה מרישא דלא אתיידע, אז הוא יכול למעט קו השמאל במסך דחירק שלו, שלא יאיר אלא ממטה למעלה, דהיינו בבחינת ו”ק דחכמה, שאז משקל ימין ושמאל שוים זה לזה ומתחברים שניהם, ומשגיחים זא”ז פנים בפנים כנ”ל.