כח ההורות והזיקנה | סולם יהודה

כח ההורות והזיקנה – בן שמונים לגבורה במשנת חז״ל

במשנה במסכת אבות נפרשת בפנינו דרך החיים בכל גיליה, ובכל מדרגה ומדרגה גנוז סוד עצום. הרב במאמרו הנפלא הזה נכנס לעומקה של ההגדרה ״בן שמונים לגבורה״, ומגלה את המפתח לכוח ההורות והזיקנה כפי שמתבארים בעומק פרקי אבות בקבלה ובחסידות. השיעור מאיר את הסוד הגדול שזקנים יכולים להעניק לדור הצעיר, סוד שדווקא הם, מעוצמת גילם, מסוגלים להעבירו לבניהם ולנכדיהם.

סדר המדרגות במשנה – מן הזיקנה אל הגבורה

המשנה מונה את מהלך החיים בלשון מדודה. בן שישים לזיקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה. לכאורה הסדר הזה מתמיה. אדם שכבר הגיע לזיקנה, מתקדם לשיבה, ולכאורה מצבו הולך ונחלש. הכוחות הפיזיים פוחתים, היכולות מצטמצמות, ועוד מעט פוקדים את הנשמה אל בוראה. ובא התנא ואומר דבר תמוה – בן שמונים לגבורה. מהיכן מגיעה הגבורה דווקא בגיל בו הגוף נחלש והמבט מצטמצם?

פירוש הרה״ח רבי חיים יששכר ברגר שליט״א

בפירושו על פרקי אבות מבאר הרה״ח רבי חיים יששכר ברגר שליט״א, שבגיל שמונים אין כוח התחדשות בעבודה. דהיינו, מצד הטבע, מצד הגיל הבוגר, אין לאדם את הכוחות הפנימיים להתחדש בעבודת השם ולהתחיל מהלך חדש בחייו. ועם זאת, על ידי גבורה גדולה ניתן לחדש גם בגיל שמונים. הגבורה היא הניצחון על מגבלות הטבע, הקימה מעל הגיל, ההתעלות מעל המגבלה הטבעית של הזיקנה. כאן טמון חידוש נפלא העומד בלב השיעור.

חכמת בעל הסולם על הרצון והגיל

בעל הסולם זצ״ל מסביר בכתביו את ההבדל בין צעיר לזקן ביחס לרצון. בכתבי בעל הסולם מבואר שהאדם הצעיר חי בעולם של חלומות ושאיפות. הוא רואה את כל החיים פרושים לפניו, ולכן מרשה לעצמו לרצות רצונות גדולים, לבנות חזון, לדמות תכליות נשגבות. הרצון הגדול הוא המוליד את הכוחות – כוחות העשייה, כוחות הבריאות, כוחות המחשבה, כוחות השמחה. ככל שהרצון גדול ורווי תכלית, כך נקרא גדלות, וככל שהאדם מאבד את הקשר לתכלית, נקרא קטנות.

החולשה הטבעית של הזקן והסכנה הטמונה בה

אולם הזקן, בהביטו קדימה, רואה שאין לו עוד היכולת לרצות ולישוב, לחלום על עתיד שלם. אין יכולת פיזית, אין מגבלת זמן מתאימה, אין כוחות להשקיע. ובכן, מתחיל לוותר על רצונותיו. כאן טמונה הסכנה הגדולה. הוויתור על הרצונות הוא ויתור על החיים עצמם. כשהאדם מוותר על הרצון, מתחילות תחושות של חוסר משמעות, של ייאוש ושעמום, ועד כדי נפילה אל מקומות חשוכים של דכאון וחרדה. זוהי הסיבה שאמרה המשנה ״אין כוח התחדשות בעבודה״ בגיל שמונים.

גבורת הזקן – הניצחון על מגבלות הגיל

אבל כאן מגיע חידושה הגדול של המשנה. בן שמונים לגבורה. אדם בגיל שמונים יכול לומר לעצמו – איני נותן לכיליון החיים להתעצם עליי, איני מניח למוות לנצח אותי בעודי בחיים. אחיה את החיים בכל הכוח, בכל היופי, בכל האפשרויות. עד יומי האחרון אעשה ספורט, אלך לחוגים, אלמד תורה, אבוא לבית הכנסת לתפילה, אעזור למשפחה, אסייע לבריות. אעסוק בכל אומנות שביכולתי, אצור, אכתוב, אתפלל. בשיעורי הקבלה הנמסרים בסולם יהודה מבואר היטב כיצד עבודת הרצון בכל גיל היא הדלק לחיים פנימיים מלאים.

סוד ההורות והדורות – דוגמה לדור

ועתה אנו מגיעים לעיקר הסוד. הסבא הזקן הזה, שניצח את כיליון החיים, ניצח את מגבלות הגיל, ממשיך לשאוף קדימה, להיות מחובר, ליצור, להתפלל – אדם זה נותן דוגמה לכל הדורות שתחתיו. ילדיו, נכדיו ונכדי נכדיו רואים אותו ושואבים ממנו כוחות. בדורנו הצער הוא שלעתים החלשים נופלים מן הקושי הקטן ביותר. כל ייסורים קלים מפילים אל ייאוש ופסימיות. אבל הסבא הזקן, מעצם נצחונו, אומר לכל הדור – אם אני יכול, אם אני מסוגל לנצח את כיליון החיים בגיל שמונים, אזי כל שכן וקל וחומר אתם הצעירים יכולים לנצח את משבריכם וקשייכם.

זאת לא יכלה להעניק שום מדרגה אחרת

זוהי הנקודה הנפלאה. כסבא בגיל ארבעים, חמישים ואפילו שישים, יכול היה להעניק לילדיו ולנכדיו דברים רבים. אבל את הדבר הזה – את הניצחון של הרוח על הטבע, את הגבורה הגדולה כנגד מגבלות הגיל – את זה לא יכול היה להעניק. דווקא ממרום גילו, דווקא מתוך החולשה הטבעית, יכול הזקן בן השמונים להעניק את המתנה הגדולה ביותר. הוא הופך לנר של תקווה, אבן בוחן של רוח האדם המתעלה מעל החומר. המושגים הקבליים של ניצחון הרוח על החומר מוצאים כאן את ביטויים המעשי והמוחשי ביותר בחיי האדם.

ההמשכה לחיים הניצחיים

בעל הסולם מלמד שהזיקנה היא ההכנה לחיים הניצחיים, לחיים העליונים, האמיתיים, הפנימיים. כשהכוחות הפיזיים מתמעטים, מתחילים החיים האמיתיים של הנשמה. הזקן הגיבור הוא זה המסוגל לחבר בין שני העולמות – להמשיך לחיות בעולם הזה במלוא העוצמה, ובאותה עת לחיות גם בעולם העליון. שיעורים נוספים של הרב מאירים את הקשר העמוק שבין מדרגות הגיל לבין מדרגות הנפש בתורת הקבלה החסידית.

המסקנה המעשית – להעז בכל גיל

השיעור מסיים במסקנה מעשית לכל אחד מהשומעים. בכל גיל, בכל מצב, בכל אתגר – יש לזכור את עצת הזקן הגיבור. אסור לוותר על הרצון, אסור להניח לחיים להישחק, אסור לתת למשברים להפיל. הגבורה היא היכולת לחדש גם כשהטבע אומר ״כבר אין כוח״. ולא במקרה אמרה המשנה דווקא בן שמונים לגבורה – שם נמצאת הגבורה האמיתית, גבורה המסוגלת להאיר לכל הדורות הבאים את דרך החיים האמיתית, דרך של אמונה, של רצון מתחדש ושל דבקות בתכלית הנצחית.