תלמוד עשר הספירות | 22 | חלק א, לוח התשובות, אותיות ע – פד

תלמוד עשר הספירות | חלק א | לוח התשובות | אותיות ע – פד

ע) היוד של הויה, היא בחינת התפשטות א’ של האור הנקראת בחינה א’ (כנ”ל אות ס”ט). ה’ ראשונה של הויה, היא בחינת התגברות א’ שבאור הנקראת בחינה ב’. ו’ של הויה היא התפשטות ב’ של האור, הנקראת בחינה ג’. ה’ אחרונה של הויה, היא התגברות ב’ שבאור הנקראת בחינה ד’ (הסת”פ אות ל”א ד”ה וז”ס).

עא) עי’ לעיל אות מ”ט.

עב) היא המחשבה של “להנות לנבראיו” (הסת”פ אות כ”ב ד”ה ועכשיו).

עג) כל המדובר בחכמת הקבלה, הוא רק בהתפשטות האור מעצמותו ית’, אמנם

בעצמותו ית’ אין לנו שום הגה ומלה כלי (או”פ ח”א פ”א ב’).

עד) העיקר הא’, הוא מה שכללות המציאות שלפנינו, כבר קבועים וקיימים באין סוף ב”ה בכל שלימותם האחרונה וזה נקרא אור א”ס. העיקר הב’, הם ה’ העולמות, שנקראים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, המשתלשלים ממלכות דאין סוף לאחר הצמצום. וכל שישנו בעיקר הב’ הוא נמשך מעיקר הא’ (או”פ ח”א פ”א ג’ והסת”פ אות ה’ ד”ה ובאמת).

עה) “הוא” מורה על האור שבא”ס ב”ה, “שמו” מורה על הרצון לקבל שבא”ס ב”ה המכונה מלכות דא”ס, “אחד” מורה שאין שינוי צורה כל שהוא נבחן שם בין האור שה”ס “הוא” לבין הכלי שה”ס “שמו”, אלא כולו אור (או”פ ח”א פ”א ל’ ד”ה ולפי, והסת”פ אות י”ג ד”ה אמנם).

עו) מטרם הצמצום נקרא בשם “אין סוף”, להורות, כי שמה לא יצוייר סוף וסיום כלל, להיות גם בחינה ד’ מקבלת את האור, וא”כ אין שום סיבה שמה להפסקת האור להתהוות סוף וסיום (או”פ ח”א פ”א כ’).

עז) בריאת העולמות וכל מלואם. כי ע”כ צמצם את עצמו בבחינה ד’ שבו כדי לגלות העולמות האלו עד לעוה”ז, אשר כאן יש אפשרות להפך את צורת הקבלה על צורת השפעה (או”פ ח”א פ”א צ’ והסת”פ אות י”ז ד”ה ובזה).

עח) דבר הקישוט שראתה המלכות דא”ס להשואת הצורה ליוצרה, שאפשר שתתגלה רק ע”י בריאת העולמות, מחמת זה צמצמה את עצמה (או”פ ח”א פ”א מ’ וח”א פ”א צ’).

עט) המקבל רק משום הרצון להשפיע נחת רוח לנותן (או”פ ח”א פ”א צ’ ד”ה הצמצום).

פ) כדי להפך צורת הקבלה לצורת השפעה (או”פ ח”א פ”א צ’).

פא) עי’ או”פ ח”א פ”א מ’ והסת”פ אות כ”ב ד”ה ועכשיו.

פב) משום שהצמצום לא היה מטעם שינוי צורה שנראתה ברצון לקבל, שרצה לתקנה, אלא רק מחמת קישוט בעלמא בלי שום צורך וחיוב.

פג) משום שאין מקצת נוהג ברוחניות (או”פ ח”א פ”א ע’).

פד) בטרם הארת הקו, עדיין לא היתה נבחנת בחינה ד’ בעצמה לעבה ושפלה, כנ”ל אות פ”ג, וע”כ אין ענין שתתרשמנה המדרגות בשבילה (או”פ ח”א פ”א צ’).