עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק ב | 13

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק ב | 13

להאזנה

שיעור תורה בחכמת הקבלה על כתבי האריז"ל
בספר תלמוד עשר הספירות (תע"ס) חלק א'
שכתב וחיבר הרב יהודה לייב אשלג זצוק"ל
מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר הקדוש
מגיד שיעור: הרב שקד אליהו פנחס
ממרכז 'סולם יהודה' ללימודי קבלת אשלג

 

תמלול השיעור:

טוב אז בעזרת השם אנחנו מתחילים בצורה מסודרת

את פרק ב' של חלק א' בתלמוד עשר הספירות.

הפרק הזה כאמור מדבר על האור אינסוף

שהמשיך קו לעולמות.

אנחנו נתחיל ללמוד את המושג הזה של קו.

בשונה מהעיגולים שלמדנו, אם אתם זוכרים,

החלל שהיא הבחינה ד' שהתרוקנה מהאור,

משום שאין כפייה ברוחניות,

המלכות דאינסוף שהיתה בחינה ד',

בעצם רצתה להשוות צורתה לעליון.

מתוקף זה שינוי צורה יוצר ריחוק, האור התרחק ממנה,

הריחוק הזה יוצר תוספת מצב, כי אין היעדר ברוחניות.

אינסוף נשאר as is.

אין הבחן בין האור לכלי. האור ממלא את כל המציאות, כמו שלמדנו,

אבל בגלל שיש פה שינוי צורה,

ניכר רצון עצמי פרטי שלה של המלכות דאינסוף,

אז נוצרה מציאות חדשה נקראת עולם הצמצום.

בעולם הצמצום מתפשט האור בד' בחינות

בחינה א', ב', ג', ד'.

הד' שמה בעצם לא רצה את האור, אז האור מסתלק.

אוקיי, האור מסתלק משמה,

והמקום הזה שהוא הסתלק משמה,

הבחינה ד' שבעולם הצמצום, אנחנו קוראים לו חלל.

כמו שאתה אומר,

חללי מערכות ישראל כן, שהגוף הזה נהיה מרוקן מהנשמה.

אז אותו דבר שאנחנו חלף, אנחנו הולכים,

כשאנחנו אומרים חלל בקבלה,

אנחנו אומרים בחינה ד' שהתרוקנה מכל האור אינסוף

שהיה שייך לה.

וזה קורה בעולם הצמצום, לא באינסוף.

 

אותו חלל למדנו שהוא נשאר בצורת עיגולים.

למה עיגול? משום שהבחינה ד' בעצם לא עשתה את הצמצום.

או, בוא נגיד את זה אחרת:

משום שהבחינה ד' – האור לא התרוקן ממנה מתוקף העוביות שבה.

מה זה עוביות? הרצון לקבל. כמו אדם עב, גס, מלא תאוות.

הסברנו שיש השתוות צורה ויש שינוי צורה וריחוק צורה.

והיפוך צורה סליחה.

שני דברים שווים בצורתם שווים לדבר אחד.

קל תמיד להמשיל את זה לפלסטלינה.

גוש פלסטלינה אחד, ברגע שיש איזה שהוא שינוי צורה

ברצון הפנימי של הדבר,

אז הדבר מתחיל להתרחק,

חתיכה מהפלסטלינה היוצאת ומתרחקת,

ככל שיש יותר שינוי צורה הדבר יותר רחוק.

מאחר שבאינסוף האור היה פשוט, היינו מתפשט מעצמתו יתברך,

היינו לא מורכב, היינו ללא הבחן מדרגות בין קטן לגדול.

ראינו שלא היה בו בעצם היכר בין האור לכלי.

זה המשמעות של אור פשוט

בטרם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות.

כן, זוכרים את זה אות א' בפרק א'.

עכשיו יש שינוי.

יש פה רצון פרטי.

האור הפשוט, רצונו להיטיב.

אבל מאחר שהבחינה ד' גם רצתה להשוות צורתה לעליון,

היא גם רצתה להשפיע לעליון נחת רוח, רצתה להיטיב איתו.

אז זה אמרנו סוף ולא סוף ממש.

אם אתם זוכרים מה זה סוף?

סוף זה ההדיוטה התחתונה.

דיברנו שכאילו אדם עומד על גג של בניין.

תסתכל למטה, בסוף זה המקום הכי נמוך,

הכי מחובר לקרקע,

קרקע, אתם אומרים, קרקע מדברים על המלכות.

גג – כתר. כן, תתרגל לשפת ענף ושורש.

אז אז כשאנחנו אומרים סוף, זה המקום הכי נמוך שיש,

שבוודאי שלא שייך שהאור יתפשט שמה

עם רצון לקבל אגרסיבי ובהיפוך צורה.

ולכן הוא בריחוק. מאחר שניכר פה רצון עצמי של המלכות דאינסוף,

אז האור מסתלק משם.

אמרנו שלא באינסוף, אלא בעולם הצמצום.

כי אנחנו מדברים על תוספת מצבים,

משום החוק, מתוקף החוק, שאין העדר רוחניות.

 

יחד עם זאת האור לא הסתלק משום שהיה שם רצון לקבל,

כי היה שם רצון להשפיע,

אלא מה? ששוב, היה שם רצון פרטי

הוא לא הרצון הפשוט שהתפשט ממנו יתברך.

אלא זה רצון שלה, נגלה רצון שלה להשפיע נחת רוח.

יש לה רצון שלך. זה כבר לא הרצון שלי.

ואם יש רצון שלך ורצון שלי, אז האור מסתלק.

אז לכן זה נקרא סוף אבל לא סוף ממש.

מצד האור זה סוף, עובדה, האור מסתלק.

יש היכר פה של רצון פרטי, לא שייך.

אבל מצד הכלי יש ד' בחינות בכלי,

בחינה ד' בחינה ג', בחינה ב', בחינה א'.

הבחינה ד' הזאת שעשתה את הצמצום,

היא עשתה אותו מתוקף רצונה

להשתוות צורה עם האור.

אז רצתה להשפיע לו נחת רוח.

יותר נכון היא רצתה את הצורה שתגלה לעתיד לבוא,

שהיא – ברור, למרות שזה לקבל אבל על מנת להשפיע.

אבל מצד הנבראים זה השפעה גמורה.

אז אף על פי שהיא ניכרה ברצון פרטי שלה,

היא עדיין בהשתוות צורה עם בחינה ג', ב' וא',

שהם זכות יותר,

משום שהצמצום פועל ממנו ולמטה.

הצמצום פועל תמיד מאותו מקום ולמטה.

אז הצמצום לא פועל על בחינה ג', ב' וא',

אלא רק על הבחינה ד'.

אבל משום שהבחינה ד' לא עשתה את זה

מתוקף רצונה לקבל, אלא מתוקף רצון להשפיע,

אז מצד הכלי אז הד' בחינות עדיין שוות.

זה נקרא לא סוף ממש. אז זה סוף, אבל לא סוף,

סוף מצד האור, לא סוף מצד הכלים.

ולכן זה נקרא עיגולים.

הנה אתם רואים פה כמו גלדי בצלים,

שהבחינה ד' זה העיגול הפנימי,

והבחינה ג' זה עיגול חיצוני יותר, והבחינה הב' יותר,

והבחינה א' עיגול החיצוני ביותר.

אז יוצא לנו שאם אני לוקח

נגיד את העיגול החיצוני של בחינה א',

ואני אומר הוא הכי עליון.

בוא נגלגל למטה – אז הוא הכי תחתון.

הוא הכי שמאלי?

בוא נתגלגל ימינה הוא הכי ימני.

אז אין מעלה ומטה, שמאל וימין.

זה מראה, מראה בעצם שאין הבחן מדרגות.

אז אין הבחן מדרגות בין ה-ד' בחינות, אבל כן ניכר פה,

כן, ניכר פה סדר סיבה ומסובב.

כי סוף סוף אתה רואה 4 גלדי בצלים,

גלדים על גלד על גלד, על גלד.

אז זה מראה שיש פה סדר סיבה מסובב, מחד.

מאידך אין פה מעלה ומטה.

למה? סוף אבל לא סוף ממש.

מצד האור סוף, אז יש פה סדר סיבה ומסובב,

ניכר סדר סיבה מסובב,

מצד הכלי אין הבחן מדרגות בין ד' הבחינות,

אז אתה רואה שהם באים בצורת עיגולים.

זה מה שקרה עד עכשיו.

 

עכשיו בתוך העיגולים ממשיך קו.

קו מאוד שונה מעיגולים, כי קו כן יש בו מעלה ומטה.

אמרנו שאין לה בחינה ד' דעביות.

האם האם בגלל שהיא מקבלת על מנת להשפיע,

בגלל זה היא בעוביות?

היא עוד לא מקבלת כלום. היא כרגע רוצה,

מדברים על הרצון, לא על הקבלה.

היא, משום שהיא רצתה להשפיע נחת רוח ליוצרה,

המטרה, הרצון הייתה…

אתה מכיר את משל אורח ובעל הבית?

למדת אותו. אם אני אחזור אליו עכשיו,

אורח ובעל הבית. יפה, אז מה, מה הרעיון במשל האורח ובעל הבית?

בעל הבית, האורח ובעל הבית, מספר על זה שהאורח מגיע,

הוא לא באמת אורח, הוא בא, הוא בא למסור איזה איזה מכתב.

ובעל הבית בדיוק יושב לסעודה עם המשפחה,

ואומר בוא תיכנס, איזה כיף שהגעת, תשב,

הנה קח לך איזה משקה, תראה, כבר יש סלטים

עוד מעט יוצא לחם חם, בשרים,

אבל הוא לא נעים לו. הוא לא רוצה לקבל מתנת חינם.

הוא לא מכיר את הבן אדם יותר מידי,

הוא רק בא למסור למישהו מכתב.

אז הוא מתחיל לדחות את הסעודה.

אני לא רוצה, אני לא רעב.

ואומר לו בכל זאת תשב, משהו קטן וזה, עד…

וההוא ממשיך לדחות לא נעים לי, מחכים לי ואני בדיוק אכלתי.

והוא ממשיך ללחוץ מבפנים. זה נקרא ביטוש.

בעל הסולם אומר, זה כמו שתי דברים קשים שלא יכולים לחבור זה לזה.

אוקיי, בשונה משתי נוזלים שאתה יכול לערבב נגיד שתי מיצים

או משהו כזה,

אתה לוקח שני נוזלים, אתה יכול לערבב אותם,

אבל בשתי דברים קשים ממנו,

לוקח עכשיו שתי דברים קשים. אוקיי,

אז הם לא, הם לא יכולים להתחבר,

אז הרצון שלו לתת לו את האוכל

והרצון שלו לא לקבל את האוכל מאי הנעימות,

הם מכים זה בזה, זה נקרא הכאה.

ואז בסוף הוא בא ואומר לו תקשיב, אתה לא בן אדם.

אנחנו, פעם בעשר שנים מגיע לנו אורח.

למה אתה גוזל מאיתנו מצוות הכנסת אורחים?

עכשיו אותו אחד מתהפך אצלו הכל בראש.

אה עכשיו לא הם עושים לי טובה, אני עושה להם טובה,

אני אשפיע להם נחת רוח אם אני אשב ואוכל,

אז הוא ישב, נוטל ידיים, שותה, אוכל וכל הזמן רואה,

איך הם נהנים מזה שהוא אוכל,

ואומר להם איך טעים,

ואומר לבעלת הבית, איזה מעדנים, איזה תיבלון,

איזה זה. עכשיו להנות הוא נהנה,

הוא מקבל, סוף סוף הוא מקבל, הוא רעב,

זה גם באמת טעים והוא באמת צמא.

אבל בגלל שהוא מקבל על מנת להשפיע,

זה נחשב השפעה גמורה.

זאת אומרת אף על פי שהוא אוכל

והוא מקבל מהם את האוכל,

הם טרחו על זה, הם שילמו על המוצרים ובישלו,

ועכשיו הם יצטרכו אחרי זה לנקות אחריו,

הוא מקבל מהם,

אבל נחשב שהוא משפיע עליהם.

אוקיי?

 

המשל השני שבעל הסולם נותן זה לא משל זה הלכה.

זה מתוך הגמרא.

שמה מדובר על אדם מאוד מאוד חשוב

ואישה מאוד מאוד עשירה.

ובשבילה יהיה כבוד מאוד גדול אם הוא יתחתן איתה.

אבל הוא אין לו כסף אפילו לקנות טבעת.

אז אני אומר עכשיו, ההלכה אומרת,

שהוא צריך לקנות את הטבעת,

והיא גם צריכה להיות שווה פרוטה, נכון?

תמיד שואלים את החתן אתה קנית את זה בממונך האישי?

שווה פרוטה? אומר כן, זה שלך.

אז עכשיו אז היא אומרת לו,

האישה הזאת, תשמע, אני אני, אבא שלי גביר גדול,

מה זה בשבילנו טבעת? בוא קח, אני אקנה את הטבעת קח תקדש.

אז דנה שמה הגמרא, האם הדבר הזה נחשב לקנייה,

הוא צריך להשפיע לה, הוא צריך לתת לה,

אבל הוא נותן לה משהו שלה, היא נותנת אותו טבעת,

הוא נותן לה ואומר לה את מקודשת לי בטבעת הזאת

כדת משה וישראל. האם זה תופס?

אז הגמרא אמרת שכן. למה, איך, מקודשת מקודשת, מקודשת, מקודשת.

כן למה? כי בשבילה זה כבוד גדול,

הוא עושה לה נחת רוח שהוא מקדש, מתקדש אותה.

הוא אדם מאוד חשוב, לא יודע מה איזה תלמיד חכם עצום,

והיא מביאה את כל החברות שלה וכל האורחים והחברים של אבא שלה העשיר,

כל העשירים רואים, הבת שלו התחתנה עם גדול הדור.

אז יוצא שאפילו שהוא מקבל ממנה את הטבעת,

הוא משפיע לה.

 

אז קח את שתי הדברים האלה.

משל אורח ובעל הבית, ואת העניין הזה של החופה,

ותבין מה זה שכשהמלכות רצתה להשפיע נחת רוח

שהיא רצתה בעצם את הקבלה על מנת להשפיע,

זה נחשב השפעה גמורה,

כי הוא קיבל ממנה את הטבעת והשפיע.

הוא קיבל את האוכל והשפיע –

אז לכן הקבלה, אף על פי שהיא רוצה לקבל,

מה היא רוצה? היא רוצה להשפיע נחת רוח,

אבל העיניים שלה צופות על מה,

על מה שיקרה אחרי בריאת העולמות,

ששם יהיה קבלת על מנת להשפיע,

שזה המטרה שלנו.

אנחנו כיהודים המטרה שלנו ללמוד לקבל על מנת להשפיע.

כן, זאת אומרת, יש לזה כמה רבדים.

הרובד הנמוך ביותר, הרווחתי משכורת –

אני נותן לסולם יהודה מעשר,

בסדר? למדתי חוכמה, אני מלמד מישהו אחר,

הבורא ברא אותי אדם ג'לוב?

אני הולך ומרים למישהו את הסלים מהאוטו.

מה שאני מקבל, אני משפיע איתו.

הרמה הגבוהה יותר והאמיתית

שאליה אנחנו שואפים,

זה בעצם היפוך חשיבתי. המהלך הוא פה,

המהלך הוא בתפיסה לעשות סוויצ',

בתפיסה שאני בעצם פועל הכל

בשביל להיטיב עם האחר.

זאת אומרת למה אני עושה את מה שאני עושה?

כדי שאתה תהיה מבסוט.

כדי שלך יהיה נחת רוח.

ואם תסתכלו על כל הכתר מצוות,

נכון, יש לנו כתר מצוות?

תרי"ג ועוד 7 מדרבנן? כולם השפעה.

בין אם אני השפעה, נחת רוח לבורא,

בין משפיע נחת רוח לזולת,

אבל זה תמיד השפעה, תמיד יציאה.

גם כשאני קם להתפלל אני כביכול

חוסך מעצמי שעות שינה או שעות לא יודע מה,

כל אחד מה שהוא אוהב לעשות.

בזמן הארוחת בוקר והפינוק שלי אני קם להתפלל.

כביכול אני נותן לעצמי, אני אומר כביכול

על דרך מה שאמרו חז"ל, תן לו משלו ששלך שלו ושלו שלו,

ואדם מוציא מהכיס עכשיו איזה סכום ונותן את לאביון,

הוא מרגיש שאני נתתי, אני עבדתי, אני הרווחתי, אני נתתי לו,

איזה צדיק אני, אומרים חז"ל: תן לו משלו,

ששלך שלו ושלו שלו.

הכסף שלך – של הקדוש ברוך הוא,

הוא שם לך אותו בכיס. העני של הקדוש ברוך הוא, הכל שלו,

אתה מעביר מפה לפה.

 

זה כמו אדם שנכנס לחבר שלו לבית, ומכין לו כוס קפה.

הכוס של הבעל הבית, הקפה של בעל הבית, המים של בעל הבית,

הכול של בעל הבית, אתה מכין לו? זה שלו.

אומרים חז"ל, אתה עכשיו נותן צדקה, אתה חושב שאתה… הכול של בעל הבית!

לכן מצוות הכנסת אורחים, זה שאנחנו נתפוס שאנחנו אורחים

בעולמו של הקדוש ברוך הוא.

למה זה חשוב? כי אורח לא מתנהג איך שהוא רוצה.

בעל הבית עושה מה שבא לו. אורח מתנהג בגינונים,

בעדינות, בחן, בחסד, לא נעים. אני לא בעל הבית פה,

אי אפשר לקחת משהו מכאן, אי אפשר,

לא הולך, פותח את המקרר, לוקח,

מוריד נעליים, עושה מה שבא לו, נכון?

אנחנו צריכים להיות במודעות, בתפיסה רוחנית תודעתית,

שאני אורח בעולם הזה. הוכחה? את כולם מסלקים פה בסוף…

מה זה שלך? זאת תהיה פה לנצח, אתה לא פה לנצח, נכון?

אתה פה לכמה עשרות שנים. תתנהג יפה.

יש כללים לבית הזה, לעולמו של הקדוש ברוך הוא,

והכללים הם התורה, והמצוות שמצוותות אותנו עם תכונת ההשפעה.

תורה מורה לנו על התכונה הזאתי, על ההתנהלות הזאתי,

והמצוות מצוותות אותנו לדבר הזה.

בסדר, קיבלת תשובה למה המלכות שרוצה להשפיע,

כפי שהיא רוצה לקבל על מנת להשפיע, אז היא נחשבת השפעה.

אז עד כאן הסברנו בעצם, מה קרה עד הנקודה הזאתי,

שבעצם נוצר חלל מהבחינה ד'

שצמצמה את עצמה.

חלל זה נמצא בבחינה ד' של עולם חדש,

שנקרא עולם צמצום.

החלל נשאר בצורת עיגול.

הראנו והסברנו, ועכשיו בוא נראה מה קורה בתוך המציאות הזאת.

אז נקרא את כל האות ונבאר אותה לאט לאט,

 

והנה אחר צמצום הנ"ל, אשר אז נשאר מקום החלל והאוויר

פנוי וריקני באמצע האור אינסוף ממש כנ"ל.

אז היה מקום שיוכלו להיות שמה הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים.

ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד ישר מן האור

העגול שלו מלמעלה למטה,

ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.

אז בואו נעבור מילה מילה, יש לנו ג' אותיות פה די קצרות.

שוב הפרק הזה מאוד קצר, בתוך האור פנימי.

אז את רוב המושגים פה אתם גם צריכים להכיר.

אז הנה אחר צמצום הנ"ל – מה זה צמצום?

שהיא רוצה מאוד לקבל אבל מונעת בעצמה מעצמה.

כן, נמנעת מלקבל, כמו צום.

בצום זה לא שאדם לא רוצה לאכול,

אלא הוא מונע את עצמו מלקבל,

אפילו שהוא משתוקק מאוד ואפילו יותר.

דווקא בצום הוא רוצה יותר.

הבחינה ד' צמצמה את עצמה.

זאת אומרת רוצה לקבל את האור, אבל מונעת מלקבל אותו.

השאיר אז, נשאר מקום החלל והאוויר פנוי וריקני.

אמרנו, מה זה מקום חלל ואוויר פנוי וריקני?

אז המילה ריקני פה נופלת

גם על החלל וגם על האוויר,

החלל זה הבחינה הד' הזאת שהתרוקנה בעולם הצמצום.

אני מדגיש כל הזמן זה בעולם הצמצום. זה לא באינסוף.

האינסוף נשאר as is.

ואוויר, אמרנו שזה – מה זה אוויר? אור חסדים.

שניהם עכשיו נמצאים ריקנים.

האמת שהאוויר יהיה רק אחרי צמצום ב',

אבל יש אפשרות כזאתי עכשיו.

פנויים, ממה? מאור.

מה זה באמצע? בחינה ד'.

אם אתם זוכרים, הוא דיבר איתנו על נקודה אמצעית

באמצע ממש, בחינה ד' של הבחינה ד'.

אבל דיברנו והסברנו,

שהאור מסתלק משום שאין קצת ברוחניות,

גם מהבחינה ד' שבד', וגם מהבחינה הד' הכללית,

וגם מהג' ומהב' ומא', מכולם, כי אין מקצת ברוחני,

והאור לא מחלק את הפעולה שלו, מסתלק – מסתלק מהכל.

 

אז אני חוזר. והנה אחר הצמצום הנ"ל,

אשר אז נשאר מקום החלל והאוויר פנוי וריקני

באמצע האור אינסוף דשמה כנזכר למעלה כבר היה מקום

שיוכל להיות שמה הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים.

בניגוד למה, אתם זוכרים?

היה לנו בהתחלה, תסתכלו,

בהתחלה הוא דיבר איתנו,

שמטרם הצמצום, דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות.

זה טרם הצמצום. באור פשוט לא היה מקום, פשוט היה ממלא

את כל המציאות.

מה לא היה? הסברנו שאות א' מחולקת קודם לחיוב ואז לשלילה.

אתם רואים טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות,

זה מה היה, מה לא היה? לא היה

בצד השלילי של הדבר של המטבע,

לא היה שום מקום מבחינת אוויר ריקני וחלל,

אז עכשיו הוא אומר מה זה מקום, מי זוכר מה זה מקום,

חבר'ה, בואו תגידו לי מה זה מקום.

מקום – הרצון לקבל שבנאצל, הוא המקום לכל השפע והאור שבו,

רואים? הרצון לקבל שבנאצל הוא המקום אל כל השפע והאור שבו,

כמו שאתה אומר בגשמיות.

הרי מה אתה אומר בגשמיות?

איפה נמצאים הדברים במקום מסויים, נכון?

איפה הרהיטים? בסלון. הסלון זה המקום של הרהיטים.

בסדר? אז בוא, בוא נראה איפה היינו מונחים.

והנה אחר הצמצום הנ"ל,

אשר אז נשאר מקום החלל ואוויר פנוי וריקני

באמצע אור אינסוף ממש כאן

מאז היה מקום שיוכלו שם הנאצלים הנבראים והיצורים להיות שם,

הנאצלים הנבראים והיצורים והנעשים.

זאת אומרת מקום זה בחינת רצון,

איזה רצון? רצון פנוי. למה? כי זה החלל.

הבחינה ד' היא הרצון לקבל,

והיא עכשיו נהיית חלולה מהאור אינסוף שהיה בה.

 

אמרנו שבצורת עיגולים.

זה נקרא מקום שיוכלו להיות שם נאצלים, נבראים יצורים ונעשים,

שמה נעשו כל העולמות.

ואז המשיך מן אור אינסוף קו אחד ישר –

אנחנו נדבר על מי זה שהמשיך אותו –

מן אור העגול שלו, זאת אומרת האור העגול לא מפסיק להתקיים,

עדיין נשאר באותה צורה, אבל נמשך בתוכו קו,

ולכן בא בהמשך מלמעלה למטה,

שזה מראה לנו שיש הבחן מדרגות

אם יש מעלה ומטה לא כמו בעיגולים,

זה אומר שיש לך כבר שינוי צורה בין מדרגה למדרגה.

הוא משתלשל ויורד תוך החלל ההוא.

אור פנימי.

והנה אחר צמצום הנ"ל,

אשר אז מקום החלל ואוויר פנוי וריקני באמצע אור אינסוף ממש כנ"ל.

נותן לנו פה הקדמה חשובה.

אל תטעה לחשוב שמפאת צמצום האור מנקודה אמצעית,

היה איזה שינוי באור אינסוף חס ושלום.

מה, מה הוא בא להגיד לנו?

כמו שאמרתי הרגע, שהאור עדיין נשאר מבחינת עיגולים.

אני חוזר. אל תיתן לחשוב שמפאת צמצום האור מנקודה האמצעית,

היה איזה שינוי באור אינסוף חס ושלום.

כי אין היעדר ותמורה ברוחניות, ואין צריך לומר במקום הגבוה

במקום הגבוה הזה.

אלא העניין, הצמצום האמור נעשה למהות חדשה ונוספת,

על אינסוף ברוך הוא.

זאת אומרת האינסוף נשאר כמו שהוא. אין הבחן בין אור לכלי,

האור ממלא את כל המציאות כולה וכן הלאה וכן הלאה.

כמו שהסברנו עד עכשיו.

אלא מה?

אין העדר ברוחניות, יש תוספת מצבים.

זוכרים את הדימוי של הפילם?

שהפילם, איך עבדו הפילם בעצם?

היה סרט פילם בתוך המצלמה, נפתח צמצם, צורב את התמונה.

הפילם זז עכשיו, יש בסרט עוד מקום ריק,

נפתח, נסגר, עוד תמונה.

כשאתה מוציא את הפילם לחדר חושך,

אתה רואה תמונה ועוד תמונה ועוד תמונה,

אף על פי שבאמת בתמונה הראשונה היית בסלון,

בשניה, היית במטבח, בתנועה, בתמונה השלישית הייתה בגינה.

נעדרת מהסלון כשהיית במטבח, נעדרת מהמטבח ומהסלון כשהיית בגינה,

אבל כשאתה פותח את כל הפילם –

אתה רואה את עצמך בכל המקומות בעת ובעונה אחת.

יש רק תוספת מצבים.

היית במטבח? התמונה הזאת קיימת, אתה עדיין במטבח.

עכשיו יש לנו עוד תמונה על הפילם, שאתה נמצא בסלון,

אז יש גם כמו שאתה מטבח גם כמו שאתה בסלון, לא נעדרת מכאן.

או קיי, אין היעדר ברוחניות.

אין חיסרון ברוחניות.

אם אני מעביר לך – כמו מדליק נר מנר.

או אם אני מלמד אותך משהו שאני יודע, אני לא חסר מזה.

אלא עניין הצמצום האמור נעשה למהות חדשה

ונוספת על אור אינסוף מהות הזאת, עולם הצמצום,

באופן שאין סוף בערכו נשאר בכל אחדותו הפשוטה

כמו שהיה מטרם הצמצום, בסוד הוא ושמו אחד.

זוכרים מה זה אומר? הוא, שמו בגימטריה זה רצון,

האור והכלי נחשבים דבר אחד,

שזה מעבר להשגתנו. צריך לקבל את זה כאקסיומה, בסדר?

 

ודבר הצמצום הנעשה לנקודה אמצעית מובן ליציאת עולם חדש,

שמשם נסתלק האור ונשאר מקום מקום חלל וריק

על דרך שנתבארו לעיל,

אלא עניין הצמצום האמור נעשה למהות חדשה

נוספת על אינסוף ברוך הוא,

באופן שהאינסוף בערכו נשאר בכל אחדותו הפשוטה

כמו שהיה מטרם הצמצום, בסוד הוא ושמו אחד.

הוא – אמרנו זה האור, שמו בגימטריה הרצון, האור והרצון,

דבר אחד שהוא מעבר לתפיסתנו והשגתנו כנבראים,

שהאור וכלי הם דבר אחד.

ואז שמה מתוקף פליאות יכולתו,

הדבר הזה מתקיים,

ודבר צמצום הנעשה על נקודה אמצעית,

מובן ליציאת עולם חדש, שמשם נסתלק האור ונעשה מקום חלל ריקני

על דרך, שעל דרך שנתבארו אלו,

במקום החלל ההוא נאצלו כל העולמות כולם,

כמו שמוסבר לפנינו.

מה זה נקודה אמצעית?

בחינה ד' שבבחינה ד'. היא נקודה אמצעית שבאמצע ממש.

יש פה שתי דברים שאני רוצה שתראה,

קודם כל בלוח תשובות. תתרגלו לפנות ללוח תשובות.

אז הוא אומר אמצעית, והוא מפנה, תסתכל, הוא אומר אמצעית,

עיין לוח התשובות אות ל"ט. הוא מפנה.

זוכרים אות ל"ט, ואנחנו רואים שהוא אומר לנו,

אמצעית, בחינה ד' שבאין סוף ברוך נקראת כן.

בחינה ד' שבאינסוף, על שם אחדותה עם אור אינסוף ברוך הוא.

תסתכל אתה רואה את העיגולים.

אתה רואה את זה? מה זה?

זה החלל שנשאר אחרי הסתלקות האור.

מבחינה ד' שבעולם הצמצום, מתי ניכרת הנקודה האמצעית?

רק אז. למה היא נקראת ככה לפני הסתלקות האור והצמצום?

על שם העתיד. יש הרבה פעמים אנחנו נראה בחוכמה,

שניתנים שמות לדברים עכשיו אף על פי שהם ייקראו ככה רק בהמשך

בסדר ההשתלשלות.

 

מה קרה פה? מה קרה פה בעצם?

הבחינה הד' ניכרת לבחינה, ניכרת, נבחרת, מוגדרת כבחינה אמצעית

רק אחרי הסתלקות האור מהבחינה ד'.

ואז איפה זה? בעולם הצמצום.

זאת אומרת, יש פה אינסוף.

באינסוף הבחינה ד' צמצמה את עצמה

מתוקף רצונה להשוות צורתה לאור שבה.

ואז אין, אין העדר, אין היעדר ברוחניות.

אז נברא עולם הצמצום.

האור התפשט לכל הבחינות, הסתלק מהבחינה ד'.

ובחלל הזה שנשאר מהבחינה ד',

אנחנו רואים את הדבר הזה שנקרא עיגול,

אוקיי, עיגולים.

עכשיו העיגולים האלה הסברנו בתחילת השיעור למה זה ככה.

ואנחנו רואים שהנקודה האמצעית, העיגול הפנימי,

הגלד הפנימי, הוא הבחינה ד'.

אוקיי?

הוא עולם הצמצום?

לא. הוא בעולם הצמצום. זה החלל שבעולם הצמצום.

אנחנו מדברים פה על ד' בחינות שברצון, שבעצם נבחן פה

סדר סיבה ומסובב. אבל אין הבחן בין המדרגות,

בגלל שיש סדר. אם הבנת, אז הבנת אז יהיה סדר סיבה ומסובב

בצורת עיגולים,

והסיבה הרביעית שהיא הפנימית בצורת העיגולים,

היא נקראת הבחינה ד'.

הנה מה מה זה? זה ציור

אני לא מבין, זה ציור של הרב"ש.

מה זה, איזה ציור זה מראה לך?

יש גם את הבחינות מסויימות.

יפה, יש לך בחינה א'. סובבת

את הבחינה ב', והבחינה ב' את הג',

ג' את הד' והד' היא הפנימית ביותר.

ובאמצעות הציור אתה רואה שהיא אמצעית ,

היא באמצע. הוא נתן לנו את הציור הזה להמחיש

שיש סדר סיבה.

באינסוף לא היה את., בעצם לא היה, לא סדר סיבה ומסובב,

לא ד' בחינות, לא אור לא כלי, לא כלום.

היה אור כאילו אבל רק אור פשוט לא מורכב.

פה יש הרכב שהוא לא הרכב, סוף שהוא לא סוף.

בחינה ד' נקראת סוף שאין הוא סוף.

למה סוף? כי עובדה שהאור הסתלק.

סוף, מה זה סוף? תסתכלו. אז סוף הסיום של כל נאצל

נעשה על ידי כוח העיכוב שעל בחינה ד'

שהאור פוסק מלהאיר שם משום שאינה מקבלתו.

אבל האמת שיש לו הגדרה יותר מדויקת באור פנימי,

שהוא אומר שסוף זה המדרגה הכי הכי נמוכה שאין למטה ממנה.

שאין למטה ממנה.

אז הנקודה האמצעית באה לומר שיש סיבה ומסובב וסוף,

עד עכשיו לא היה ממש?

זה לא בא להגיד רק את זה, אבל גם.

זה לא זה לא קשור, זה לא ראיה, יש סיבה ומסובב

בגלל שיש עיגולים וגילדי בצלים.

לא קשור. הנקודה האמצעית מעיד על זה. מעיד על זה.

מה שהוא הראה לנו ראית. נקודה האמצעית זה להראות

שזה בהשתוות צורה שזה נעשה מתוקף רצון להשפיע,

לא מתוקף הרצון לקבל. זה קשור ולא סותר.

מה שאתה אומר זה נכון, אבל זה לא מה שבא להראות.

אמצעית, נקודה אמצעית, באה להראות שיש פה ציור מסוים.

הכוונה שהוא, מה זה ציור? מנסה כרגע להבין טיפה על טיפה.

תראו המערכת הזאתי היא מאוד מאוד קשה לדבר עליה,

בלי משלים וציורים וזה.

אבל בסוף כמו שאתה אומר צריך לזכור ולהיות מונחים,

שהכל בעצם מדובר על משל והיצע,

וזה לא באמת הצורה שיש לי.

טוב. אז תודה רבה לכולם על ההשתתפות

בעזרת השם. נמשיך בשיעור הבא ביום רביעי,

ונתפתח משם. ברכה והצלחה לכולם לילה טוב.

 

 

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+