עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק ב | 12

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק ב | 12

להאזנה

שיעור תורה בחכמת הקבלה על כתבי האריז"ל
בספר תלמוד עשר הספירות (תע"ס) חלק א'
שכתב וחיבר הרב יהודה לייב אשלג זצוק"ל
מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר הקדוש
מגיד שיעור: הרב שקד אליהו פנחס
ממרכז 'סולם יהודה' ללימודי קבלת אשלג

 

תמלול השיעור:

בשם השם נעשה ונצליח, ברוכים הבאים,

תודה רבה לכל המשתתפים

יישר כוח על. השיתוף פעולה הזה

עם ביאור המושגים. תודה רבה לכולם.

אני מבקש לחזור על החומרים.

הכל מופיע לכם באתר.

זה חשוב מאוד,

אנחנו תכף נותנים את הכיוון הכללי,

אבל אתם צריכים לעשות יגיעה

וללמוד את הדברים האלה בצורה נקודתית.

לנסות סיזיפית לחזור ולדרוש בדברים שוב ושוב.

טוב אז אנחנו בעצם סיימנו את פרק א' בחלק א'.

אנחנו מתחילים את פרק ב'.

בואו נקפוץ ישר למים, אז על מה דיברנו בפרק ראשון?

 

נעשה חזרה של כמה רגעים.

דיבר איתנו על כל העניין, שלפני הצמצום

היה אור אין סוף ממלא כל המציאות.

אתם זוכרים? כבר צריכים לדעת את זה בעל פה;

בסוד הוא ושמו אחד.

לא היה הבחן בין האור לכלי,

כמו עובר בבטן אמו,

שאין הבחן האמא, אלא הוא כמו אחד האיברים.

אחר כך דיברנו כל מה שאין שם,

בעצם, האור היה פשוט ממלא את כל המציאות

לא היה שום מקום מבחינת אוויר חלל.

סליחה, לא היה שם מקום פנוי מבחינת אוויר ריקני וחלל.

שהסברנו שאלו שתי החסרונות שיש בעולמות,

אור חסדים מרוקן מאור חוכמה,

ובחינה ד', המלכות שמסתלק ממנה האור.

כל זה לא היה באינסוף.

אלא מה היה באינסוף?

האור מילא את הכל,

ולא השאיר שום אפשרות להתקיים, אפילו,

לנו הנבראים.

 

אחר כך הסברנו שסיבת הבריאה הייתה כדי לגלות שמותיו וכינויו,

כדי שתתגלה הטבתו יתברך,

כי מטרת הבורא להטיב לי.

מטרת הבריאה להטיב לנבראיו,

והבורא הוא טוב ומטיב.

מן הטוב להיטיב, צריך מישהו שיקבל את ההטבה,

אז הוא בעצם,

כשאנחנו מקבלים את ההטבה,

אז אנחנו מכנים אותה בשמות וכינויים.

אוקיי, לצורך העניין: כשאני אומר א-ל רחום וחנון,

אני צריך להרגיש שהוא ריחם עליי, וחן אותי,

וא-ל רחום וחנון.

כשאני אומר הוי'ה, אני תופס את הווייתו הנצחית,

אז אני קורא לו בשם הוויה,

כשאני קולט שהוא אדון על כל הארץ

אני קורא לו בשם אדנות.

למה אני אומר אמונאי?

כן, אנחנו משנים את הלשון.

כי אני קולט שהוא אדון כל הארץ.

אבל אם לא יהיה נברא שירגיש שהוא אדון כל הארץ,

אז אי אפשר לתת לו שם,

אי אפשר לכנות אותו.

אבל כשאני מכנה אותו בשם או בכינוי,

סימן שהשגתי את הדבר.

 

אז בעצם צריך שייבראו נבראים שישיגו את טובתו

ויכנו אותו בשמות.

וזה סוד עם זה יצרתי לי תהילתי יספר. מתי?

לא שנשורר לו תהילה!

אלא שנהלל אותו בעקבות ההטבה שקיבלנו.

מתי שנקבל את ההטבה.

אז הסברנו, שסיבת הבריאה הייתה

כדי לגלות שמותיו וכינוייו,

ואז בגלל זה נעשה בעצם צמצום אור

בסביבות הנקודה האמצעית.

מי שזוכר, נקודה אמצעית זה מבחינה ד',

באמצע ממש, זה בחינה ד' שבבחינה הד',

אמרנו – של המלכות,

ואז נשאר חלל, אחרי הצמצום.

החלל נשאר ההוא נשאר בצורה עגול.

הסברנו את העניין הזה של העיגולים.

ולפי שאור היה בהשוואה אחת אז הוא גם צמצם את

עצמו בהשוואה אחת שזה סוד העיגול.

 

עד כאן למדנו עכשיו

בעזרת השם אנחנו נתחיל על פרק ב'.

תחילה למיגמר והדר למיסבר.

יש חוק כזה בלימוד התורה,

תחילה גומרים את הכול, קוראים את הכל,

מקבלים תמונה כללית,

ואחר כך עושים את זה בעיון ובלימוד מילה במילה.

אז אנחנו נקרא את כל הפרק.

אני מזכיר לכם איך הדבר בנוי,

בייחוד החדשים, אז יש לנו למעלה –

הכל פה כתב בעל הסולם,

אז יש לנו למעלה את הכותרת הכללית, פרק ב',

מבאר אשר מאור אינסוף ברוך הוא

המשיך קו אור לעולמות

שנעשו ונבראו במקום החלל שנצטמצם, ובו ה' עניינים.

בפרק א' למדנו עד שלב החלל.

שהיה לנו בעצם אור אין סוף ממלא כל המציאות,

היה צריך לברוא את הנבראים, כדי לגלות שמותיו וכינויו.

בחינה ד' צמצמה את עצמה.

הצמצום הזה גרם לבריאה של עולם חדש,

עולם הצמצום, כי אין היעדר ברוחניות.

זאת אומרת, יש רק תוספת מצבים,

אז אין סוף נשאר כמות שהוא,

מלא בכל האור בלי הבחן בין אור לכלי,

אבל בגלל שהיה נגלה פה רצון חדש –

נברא עולם חדש, עולם הצמצום.

 

בעולם הצמצום התפשט כל האור,

וכשהוא הגיע לבחינה ד',

הוא הסתלק ממנה, כי אין כפייה ברוחניות.

היא לא רוצה את האור, היא לא תקבל.

למקום הזה של בחינה ד' שהתרוקנה מהאור,

אנחנו קוראים חלל.

ועכשיו הוא מדבר,

ובחלל הזה נשאר האור בצורת העיגול.

ועכשיו אנחנו רואים מה קורה בנקודה הזאתי.

עד כאן הגענו בפרק הקודם,

מה קורה בנקודה הזאתי, בחלל.

אנחנו נראה שנמשך לשם קו,

שבעצם ממנו יימשכו כל העולמות שייבראו בהמשך.

אז זה מה שהוא אומר לנו,

הכותרת שהפרק הזה יבאר.

הארי, אתם רואים? זה קטע מתוך הארי בעץ חיים.

בעל הסולם בעצם לקח קטעים מתוך כתבי הארי,

סידר אותם בסדר קודם ונמשך,

ונתן לנו את תלמוד עשר הספירות עם ביאורים.

אז הוא יגיד מה יהיה הקטע הזה?

על מה הוא ידבר?

אז הוא ידבר על כך שאותו אינסוף.

המשיך קו אור לעולמות.

יש הבדל בין עיגולים לבין קו.

אנחנו נלמד אותו בימים הקרובים.

 

ואז באותו עניין נאצלו ונבראו

במקום החלל שהצטמצם,

זאת אומרת אותה באותו באותו חלל שנצמצם

נשאר אור קו.

ובאותו חלל ייבראו כל העולמות.

זאת אומרת, אנחנו נבראנו לתוך החלל הזה.

יש פה 5 חלקים בתוכן.

חלק הראשון מדבר מן אינסוף

נמשך קו אור לתוך החלל.

אחר כך הוא ידבר על זה,

שראש הקו נוגע באינסוף ולא בסיומו.

נסביר מה זה נוגע בכלל,

מה זה המילה הזאת נוגע, ברוחניות.

דבר שלישי שיסביר לנו,

דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות.

זאת אומרת, דרך המציאות הזאת

שאנחנו קוראים לה קו,

דרך הפעולה הזאת, הצורה הזאתי,

אנחנו נוכל לקבל את אורו יתברך.

והדבר הנוסף זה, שכל העולמות

הם במקום החלל ההוא שנצטמצם.

כבר אמרנו את זה.

זאת אומרת בחלל הזה

שיתרכז מן האור ונשאר בצורת עיגולים, נמשך קו.

ודרך אגב, זה יהיה אור לעולמות.

וכל העולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, אנחנו –

הכל ייברא שם.

והדבר האחרון שיסביר לנו זה הוא לקח פה ממקום אחר,

זה כבר לא מעץ חיים.

החלק הזה הוא יסביר שוב,

שקודם הצמצום היה הוא ושמו אחד,

ואין שכל יכול להשיג.

כבר דיברנו המון בשיעורים הקודמים,

הוא חוזר על הרעיון הזה.

מזכיר לנו שוב שאנחנו מדברים רק באור הנמשך ממנו

מבחינת מעשיך – ולא בו עצמו חלילה.

 

אז עכשיו נתחיל בראשון.

מן אינסוף המשיך קו אור לתוך החלל,

אני חוזר, אנחנו לא מבינים עכשיו יותר מידי,

רק קוראים את כל הפרק בכלליות.

זה כמה דקות בשביל לתפוס על מה מדובר,

רק את הנושאים.

בעזרת השם ביום שני אנחנו נשב ונתחיל לפרש את הדברים,

עם האור פנימי ועם כל הדברים,

כמו שאנחנו עושים כל הזמן.

מן אינסוף המשך קו אור לתוך החלל.

והנה אחר צמצום הנ"ל, אתם אוחזים

מה זה הצמצום,

אוחזים איפה אנחנו מונחים?

ממשיכים אותה הנקודה.

והנה אחר צמצום הנ"ל,

אשר אז נשאר מקום החלל והאוויר פנוי

באמצע האור אין סוף ממש, כנ"ל,

הנה כבר היה מקום

שיוכלו להיות שמה נאצלים והנבראים והיצורים האלה. והנעשים, כן,

הוא מרמז פה על עולם האצילות – הנאצלים,

עולם הבריאה – והנבראים,

עולם היצירה – והיצורים,

ועולם העשייה – והנעשים.

 

ואז המשיך מן אור אינסוף

קו אחד ישר –

ישר, בשונה מבעיגולים, באור העגול –

האור שלו מלמעלה למטה.

או קיי, זה יראה לנו בעצם

שיש הבחן מדרגות.

עד עכשיו לא היה מעלה ומטה, בעיגולים.

בקו יש מעלה ומטה, יש הבחן מדרגות.

ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.

עכשיו הוא מדבר איתנו שהראש של הקו נוגע באין סוף

ולא סיומו,

זאת אומרת בגלל שיש פה הבחן מדרגות,

אז החלק העליון, הזך, הוא ממש קרוב,

כמעט בהשוואה צורה עם האור, האינסוף, תכונת ההשפעה.

ולכן הוא נקרא שהוא נוגע בו.

אבל המדרגה הנמוכה,

היא כבר ניכר בה הרצון לקבל בצורה בולטת,

ולכן הוא לא נוגע, הוא לא קרוב,

הוא לא קרוב מבחינת התכונה שלו,

מבחינת הרצון שלו, מבחינת הביטוי שהוא מופיע אליהם,

אומרים תמיד על הרצון לקבל – רצון להשפיע.

 

אז הוא אומר והראש העליון של הקו נמשך

מהאינסוף עצמו ונוגע בו, זה הראש, הכתר.

אומנם סיום הקו הזה, שזה המלכות,

סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור אין סוף.

עוד אומר לנו, הכותרת של אות ג',

דרך הקו מתפשט אור אין סוף לעולמות,

לשון הארי,

ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור אינסוף למעלה.

זאת אומרת יש את העיגולים, את הקו שנמשך,

ודרך הקו הזה הושפע אור לעולמו.

כל העולמות הם במקום החלל ההוא שנצטמצם,

ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם.

והסיום של הדבר הזה:

קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד

ואין שכל יכול להשיגו.

שוב, זה ממקור אחר.

אתם רואים פה כוכבית?

תמיד שתראו כוכבים, כוכבית בגירסת הסטנסיל,

יש לכם פה למטה מאיפה זה? משער מאמרי רזל.

כן, כתבי הארי.

בשונה ממה שהיה עד עכשיו,

שזה היה מעץ חיים.

 

תראו, כשהתחלנו את הכל אז תסתכלו אז פה

היה גם כוכבית באות א',

וזה היה מעץ חיים שער א'.

אנחנו ב' עכשיו הוא מביא את האות האחרונה בחלק הזה.

בעצם פה אנחנו מסיימים את החלק,

את חלק א', אז הוא מביא לנו עכשיו

את האות האחרונה אות ה' ממקור אחר,

ובעצם זה שוב חוזר על אותו רעיון שדיברנו

כבר הרבה לפני.

שהוא אומר קודם הצמצום היה הוא ושמו אחד,

ואין שכל להשיג…

למה הוא חזר על זה, ומביא ממקור אחר?

לא יודע.

אבל הוא אומר קודם ד' עולמות האלו,

זאת אומרת לפני הצמצום, לפני הכל,

היה אינסוף הוא ושמו אחד

באחדות נפלא ונעלם יתברך,

שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו

ואין להם השגה באינסוף יתברך.

למה אין כוח במלאכים? לא נבראו עוד מלאכים,

אפילו יצורים זכים לא נבראו, לא היה כלום,

לא היה עדיין, לא היה בריאה!

כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו,

להיות כי אין לו מקום ולא גבול ולא שם.

זאת אומרת אנחנו תופסים הכל בגבולות

כמו שאמרת מקודם.

דוגמה יפה על התות מפלסטיק ועל השולחן.

אני רואה גבולות.

שולחן יש לו גודל, יש לו צבע,

יש לו שולחן, יש לו גודל, יש לו צבע,

יש לו גובה, יש לו קושיות, יש לו טמפרטורה,

הוא מוגבל באיזה שהיא צורה לפי הגבול, אני תופס אותו.

מאחר שאחרי שנבראו הנבראים ונאצלו הנאצלים,

אפילו הזכים ביותר, הרוחניים, כמו מלאכים,

והם תופסים הכל בגבולות.

אבל הוא עצמו לא מוגבל.

אז אנחנו לא יכולים לתפוס אותו.

אוקיי? זהו זה כל הפרק.

ואנחנו בצורה הרבה יותר מסודרת…

הוא הרבה יותר קצר כמו שאתם שמים לב –

נלמד אותו בעזרת השם.

בשבוע הבא נתחיל בצורה

מאוד מאוד רגועה, מילה במילה עם אור פנימי.

 

שאלות, טענות, מענות? אני פה בשבילכם,

כל מה שאתם רוצים.

ישר כוח.

רק הסעיף האחרון נראה בכלל לא קשור לפרק.

נכון אמרתי. הוא הביא אותו ממקום אחר,

לא הוא קשור לפרק.

נכון, הוא חזר על מה שהוא דיבר בהתחלה.

כל ההתחלה הוא דיבר איתנו על האינסוף.

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים

היה אור אינסוף. עליון פשוט ממלא כל המציאות

אוקיי? ולא היה בו…

מה?

הפרק שלנו. לא מבין איך זה פתאום נכנס.

לא, אני אומר, הוא חזר לאות הראשונה,

כאילו הביא ממקום אחר בכתבי הארי,

להראות לנו מה שהוא דיבר איתם בהתחלה.

עכשיו, לא יודע, אולי להזכיר לנו

שלא ניפול עוד פעם בהגשמה.

ואני חושב שאנחנו תופסים משהו,

משיגים משהו בו יתברך.

משל, אם אתם זוכרים, של העשיר.

שישבו חבר'ה בישיבה, זה משל של הרב"ש –

הרב"ש היה אלוף המשלים.

והיה כמו המגיד מדובנא של המשלים. אתם זוכרים?

סיפרתי לכם, המגיד מדובנא. אני מאוד אוהב את זה.

המגיד מדובנה, רבי יעקב מדובנה, זכר צדיק וקדוש לברכה.

אני מאוד ממליץ לקנות את הספר משלי יעקב.

כל המשלים שלו על פרשיות שבוע זה פשוט מדהים.

אז הוא היה נותן משל לכל דבר.

 

פעם אחת – אני אספר לכם שתי סיפורים יפים ממנו.

פעם אחת הוא נסע למקום אחר, שזה בעבר

כרכרות, עניינים, מסעות קשים,

הוא הגיע לאותו כפר שהוא היה צריך להתארח בו,

אז המארח יצא לקראתו, הוא לוקח אותו,

מכניס אותו הביתה, את המזוודות, הכל,

מושיב אותו.

נו, הרב יגיד משהו,

האישה יושבת, כל הילדים, הנגיד מדובנא הגיע אליהם!

אומר, אני אספר לכם סיפור.

פעם אחת הייתה איזה משפחה קשת יום.

וממש הגיעו לפת לחם.

אמרו מה נעשה? הגיעו להחלטה האישה ובעלה וזה,

אנחנו פשוט נמכור כל מה שיש.

וילונות, את הזה, הכל, כל מה שאפשר לחיות בלעדיו.

ואתה תיקח, היא אומרת – אשתו לבעל,

אתה תיקח את הכסף, אתה תלך לשוק, תיקנה עיזה..

תביא את העיזה לפה, אנחנו נאכיל אותה במעט שיש.

ניקח את הצמר שלה, יהיה לנו בגדים, נקח את החלב

שלה, אני אגבן אותה, יהיה לנו גבינות, יהיה לנו חלב.

ובעזרת השם נתקיים ככה.

טוב מדיבור למעשה מכרו מה שצריך,

לקח את הכסף, הלך 3 ימים הגיע לשוק,

מצא עיזה, קשר אותה חזר 3 ימים.

נכנס לבית.

איך שהוא נכנס כולו מזיע, האישה רצה החוצה,

או סוף סוף. הנה הישועה.

שמה דלי, נסתה לחלוב את העזה,

לא יוצא כלום.

נכנסת לבית, צועקת עליו, מקללת אותו,

מגדפת אותו, טיפש מטופש.

כל ההון שלנו בזה, זאת עז, לא עיזה,

זאת עז, מה נעשה עם עז?

אומר לה, שבי שבי.

הלך, אמר לה תקשיבי.

עיזה אחרי 3 ימים של הליכה בחום, בשמש –

לא מניבה חלב. היא מיובשת.

בואי ניתן לה כמה ימים, קצת תלחך עשב,

קצת תשתה מים, קצת תנוח. תראי, יצא חלב.

אז המארחים שמה עם הרבי מדובנא יושבים,

האבא עם האישה, עם הילדים, עם השכנים,

הרבי מדובנא, יושבים, מה אתה מספר

לנו פה על עיזה?!

הוא אומר: לא הבנתם! אני העיזה!

הגעתי עכשיו מהדרך, ממסע,

רק נכנסתי, הושבת אותי, תיתן דבר תורה!

חכו… תנו לאכול משהו, תנו איזה מיטה,

תנו איזה מקלחת חמה, נדבר אחר כך…

 

אז הרב"ש היה אלוף במשלים כמו הרבי מדובנא.

פעם אחת שאלו את הרב מדובנא את רבי יעקב מדובנא,

איך אתה קולע כל משל, ככה בדיוק מתאים לממשל,

כולם מבינים.

משל זה מלשון למשול.

כשאתה נותן לאדם משל והוא מקבל אותו,

אז אתה עכשיו שולט עליו,

כי הוא הבין את מה שרצית

זה הבאת לו מסר שלא היית יכול להעביר בלי המשל.

לומדים את זה מכבשת הרש.

שאם הוא היה בא אליו ואומר לו: אתה חוטא, אתה זה,

דוד היה מכסח אותו.

בא, אמר לו שאני, דקה, ויש עשיר ועני,

הכבשה היחידה של העני העשיר לקח לו את הכבשה –

בן מוות, אמר דוד המלך, בן מוות.

אתה העשיר!

זה נקרא משל, שאתה מושל על האדם,

אתה מעביר לו את המסר ואת הביקורת.

מישהו יכול להתנגד? כי הוא לא מקשר את זה אליו.

אז אמרו לו הרבי יעקב מדובנא, איך אתה קולע

כל המשלים ככה, בול, וזה?

אז הוא אמר להם.

משל למה הדבר דומה?

אמר להם, יש אחד שלוקח חץ, חץ וקשת,

ויורה על הלוח עץ.

פוגע במטרה, פעם לא פוגע במטרה.

אבל יש אחד מה הוא עושה?

לוקח עצים זורק ללוח עץ ואין מטרה.

אחר כך הוא בא, מסמן עיגולים מסביב לחץ.

אז הוא אומר,

אותו דבר: מי שמבין את הרעיון הרוחני,

אז הוא מבין אותו.

אחר כך לצייר סביב זה משלים וציורים ותמונות,

זה לא בעיה. אני מבין על מה אני מדבר.

אני השגתי את הדברים, אז קל לי להמחיש אתכם

בזה במשלים.

 

אז אמר הרב"ש על העניין הזה,

שאין תפיסה בעצמותו יתברך,

רק מהאור הנמשך ממנו.

הוא אמר משל מאוד יפה.

ישבו בני הישיבה ובאמצע הארוחה גילו שהגיע תרומה ענקית.

מי תרם? בעילום שם!

כזה סכום מיליונים בעילום שם, לא הגיוני.

התחילו לדבר מעניין מי זה יכול להיות.

אז אחד אמר תראה, בן אדם הזה מיליונר.

למה, האדם מהשורה לא יכול לתרום כאלה סכומים.

הבן אדם השני אמר תראה הוא בטוח יהודי,

או לפחות אוהב יהודי.

השלישי אמר. לא רק שהוא יהודי, הוא בטוח גם מוקיר את הדת

ואת לומדיה. אם הוא לא היה מוקיר את הדת ולומדיה

היה תורם למד"א, לא היה תורם לישיבה.

אז יוצא שהם קלטו, שמה? שאותו תורם הוא עשיר,

ככל הנראה יהודי דתי או מעריך דתי.

עכשיו אם אותו אדם היה נכנס עכשיו,

יושב לאכול איתם שמה בחדר אוכל,

היו יודעים מיהו, מגלים אותו? לא!

אז זה הכוונה בעצמותו יתברך אין תפיסה.

רק יש איזה היכר מתוך המעשים שלו.

אז מה, מה הכירו חז"ל, מה חז"ל תפסו בכל האלוקות?

כן אנחנו אומרים חנון, ארך אפיים ורב חסד,

סומך נופלים, רופא חולים, מתיר אסורים

אבל בשתי מילים: טוב ומטיב. זהו.

מתוך ההיכרות של חז"ל עם האור האלוקי

גילו שהבורא הוא טוב, ומן הטוב להיטיב.

 

ולכן כל המטרה של התורה היא

לקשר אותנו אל הטוב הזה. זה נקרא אור.

האור זה האור הנמשך ממנו, התענוג והקשר איתו,

אני אומר רוחני, כן, לא על תענוגים גשמיים,

שגם הם נמשכים.

התענוג בהן נמשך מתוך הרוחניות. זה נקרא נהירו דקיק.

חז"ל אמרו, שהוא נתן איזה שהוא אור של תענוג של חיות בעולם הזה.

מאכילה משתייה, ממוזיקה, מכבוד.

כדי שטיפה טיפה נוכל, כי אנחנו רוצים לקבל,

אנחנו מכונות של תענוג.

אז שטיפה נוכל לקבל איזשהו חיות

עד שנתפתח לקבלת האור הרוחני

על ידי התורה והמצוות, מצוותות אותנו לאור,

מצווה מצוותת אותי, תורה מורה לי,

ברכה זה מלשון הברכה – יש לנו חיבור,

כמו ברך שמחבר שתי חלקים או הברכה בצמחים.

אבל בסופו של דבר, לסיכום השיעור הזה,

אנחנו צריכים להבין שהחיבור בינינו

באהבת איש את רעהו

בהשפעה אחד לשני,

הוא מגלה את האור האלוקי, וזה נקרא שכינה בינינו.

ואנחנו בונים קבוצה שמשפיעה אחד לשני.

כמה שהקבוצה הזאת פועלת

על ידי חוק ואהבת לרעך כמוך.

בעצם היא מגלה את האור האלוקי.

וכמה שהקבוצה יותר חזקה,

לאו דווקא בגודל אלא בחיבור שלה,

אז זה כמו אבן שנופלת לאגם,

עושה אוושות מים

וזה משפיע.

זה ישפיע על המשפחות שלכם.

זה ישפיע על אנשים שעובדים איתכם,

אנשים שאפילו נמצאים איתכם בתור לסופר או בפקק.

ברמזור.

כי אתה יוצר איזה שהוא הדף

מתוך הנשמה שמזדככת

וזה משפיע על כל הסביבה.

כולל דומם, צומח ומדבר, תלוי כמה אדם מזדכך.

נסיים בזה, שעל העניין הזה אמרו חז"ל,

 

מה אשמה האדמה?

במבול כתוב שהאדמה נחרכה 3 טפחים אז, את האדמה.

אז מסבירים חז"ל,

שכשאדם פוגם הוא פוגם בכל המדרגות נפגמות בגללו

גם החי וגם הצומח וגם הדומם.

וכשאדם מתעלה ומעלה את כל העולמות,

את כל המדרגות איתו.

אז לכן הפגם שם היה כל כך חמור של דור המבול,

שבעצם גם החיות באו מין שלא במינו

וגם הצמחים התקלקלו וגם האדמה.

לכן המבול בעצם כתוב שהיה שם תהומות בוערים

מאדמה כמו לבה רותחת,

חרך 3 טפחים.

למה 3 טפחים לא ניכנס לזה עכשיו,

אבל מתוך האדמה זה לא שהאדמה אשמה,

אלא האדמה אשמה בגלל האדם שקילקל,

אז הכל מתקלקל בגללו.

נזכה לתקן ולהשפיע, אור ושפע ואהבה לעולם ביחד בשמחה,

ונזכה לגאולה במהרה בעזרת השם.

תודה רבה לכולם חברים.

 

 

 

 

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+