
סרוק לתרומה
באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א
תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק א | 9
להאזנה
שיעור תורה בחכמת הקבלה על כתבי האריז"ל
בספר תלמוד עשר הספירות (תע"ס) חלק א'
שכתב וחיבר הרב יהודה לייב אשלג זצוק"ל
מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר הקדוש
מגיד שיעור: הרב שקד אליהו פנחס
ממרכז 'סולם יהודה' ללימודי קבלת אשלג
תמלול השיעור:
בשם השם נעשה ונצליח,
והוא ברחמיו עלינו ירוויח.
ערב טוב ומבורך.
תודה רבה על ההצטרפות לכולם.
אנחנו בעצם נשתדל היום בעזרת השם ובלא נדר
לסיים את פרק א' בחלק א' של התעס.
הגענו לאות ד', נשארו לנו שתי אותיות ד'.
בעצם האותיות האלה דברו איתנו
על החלל שנשאר אחרי הסתלקות
האור מהבחינה ד'.
החלל הזה בעצם יישאר בבחינת עיגול,
אנחנו נסביר מה זה עיגול היום.
מה זה אומר עיגול?
לא מרובע ולא משולש,
עיגול זו בחינה ששווה מכל הצדדים שלה.
ולמה בעצם ההסתלקות של האור הייתה בצורה כזאת של עיגול
ולא בצורה של קו?
או כמו שהיה אינסוף?
נסביר את כל הדברים האלה לאט לאט בעזרת השם.
בגלל שכל הפרק הראשון
הוא סך הכל חמש אותיות,
אז בואו נעשה חזרה מהירה וכללית
על האותיות הראשונות,
ביחד עם הכתוב בלשון הנקייה
בלשון הזהב של הארי,
ונתקדם משם באות ד' בעזרת השם ובלא נדר.
אז באות א', בעצם דיבר איתנו
על מה היה לפני הצמצום,
על בחינת המציאות של האינסוף,
ששם היו כל הנשמות והנבראים,
בעצם, שנעשו ויעשו, נאצלו וייאצלו
בכל החסרונות שלהם בכל התיקונים
וכל המילויים שלהם באופן מושלם.
בבחינה הזאת האור אינסוף מילא את הכל.
דיברנו על מילת "טרם" שמורה זמן.
זמן רוחני בעצם זה תמיד תולדה של תנועה.
תנועה רוחנית נובעת משינוי צורה.
זאת אומרת אם דבר אחד,
אם הדבר בהשתוות צורה,
אז הוא אחד.
ככל שיש יותר שינוי צורה מבחינתי,
הוא נגיד רצון להשפיע ונברא הרצון לקבל
אז הוא נפרד ממנו לאט לאט יותר.
רצון לקבל זה מרחק מסוים,
עוד רצון לקבל זה מרחק מסוים,
עוד רצון לקבל זה מרחק מסוים,
הסדר של שינויי התנועה האלה,
זה נקרא סיבה ומסובב, סיבה ומסובב,
רצף של אירועים
בדרך של השתנות צורה של סיבה מסובב.
כמו ימים חודשים ושנים.
וכשאנחנו מדברים
על טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,
אנחנו מדברים על הסיבה הראשונה.
זאת אומרת הסיבה היא טרם,
ואחר כך זה המסובב.
וכל המהלך שאנחנו נלמד עכשיו בתעס,
הוא בעצם סדר של סיבה ומסובב
מהנקודה הגבוהה ביותר והבראשיתית ביותר
שנקראת אינסוף,
ועד היותנו כאן חיים בגוף,
אוכלים, נושמים ועובדים את השם יתברך.
אז זה העניין של טרם –
עילת העילות וסיבת הסיבות,
הסיבה הראשונית בעצם שקיימת במציאות.
ושם היה בחינת אינסוף,
שלא היה אפילו הרגש של סיבה ומסובב,
אלא האור מילא את כל המציאות כולה,
בלא אפשרות בעצם לשום נברא להתפתח שם,
כי כי נברא הוא מבחינת חיסרון.
אז הוא אמר דע כי טרם
שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,
שזה אומר לנו על עולמות
אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.
נכון שיש פה רק אצילות –
נאצלים ונבראו הנבראים,
אבל הבריאה בעצם מסמלת גם על שאר ההתפתחות.
אצילות, בריאה, יצירה, עשייה.
מה היה שם? היה אור פשוט.
הסברנו שזה אור
שמתפשט מעצמותו יתברך.
בעצמותו יתברך אין לנו תפיסה.
למה? כי לא כל מה שלא נשיג –
לא נקראהו בשם.
אנחנו לא משיגים את עצמותו יתברך,
למה אנחנו נותנים שם לאור המתפשט ממנו?
בבחינת "ממעשיך הכרנוך",
וזה היה ממלא את כל אותה מציאות האינסוף,
האור הזה שהתפשט ממנו הטבה של האלוקות.
ומאחר שהאור הזה מילא את הכל,
לא היה שום מקום באותו מציאות של האינסוף
בבחינת מקום פנוי.
והסברנו שיש שני מקומות פנויים,
שני חסרונות במציאות
שמהם נובעים כל החסרונות שלנו בחיים.
אחד נקרא אוויר ריקני ואחד נקרא חלל.
באמת בסדר ההשתלשלות,
החלל מגיע קודם,
שזה הבחינה ד' שנתרוקנה מהאור,
שאנחנו כבר מונחים שם בהמשך,
והאוויר ריקני זה משהו שיוסבר בהמשך,
שבעצם החלל מגיע מצמצום א',
והאוויר ריקני מצמצום ב'.
אויר ריקני זה אור חסדים מרוקן מאור חוכמה.
אבל בסופו של דבר זה שני כלים מרוקנים מאור.
אז מה היה אז קודם, מה לא היה –
זה מבחינת השלילה, מה מבחינת החיוב? מה כן היה?
אלא היה הכל ממולא מאור אינסוף פשוט ההוא.
פה כשהוא מדבר על פשוט
הוא מדבר על לא מורכב.
על דבר פשוט שמתפשט.
עכשיו לא מורכב הכוונה שאין בו מעלה ומטה,
ימין ושמאל, אין בו הבחן בין מדרגות,
כי הבחן בין מדרגות נבחן
רק כשאחת יותר גדולה מהשנייה,
אחת יותר גבוהה אחת יותר זכה,
זכה יותר מתכונת השפעה ועבה או נמוכה, מטה,
זה בחינה שהיא יותר מבחינת הרצון לקבל,
אז זה לא היה,
כי האור מילא את הכל ולא השאיר מקום לחסרונות.
חיסרון הוא הרצון לקבל.
אז היה הכל ממולא מאור אינסוף פשוט ההוא
ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף
ששוב זה מדרגות,
הסברנו בחינה א' בחינה ד',
אלא היה הכל אחד פשוט
שווה בהשוואה אחת,
והוא היה נקרא אור אינסוף.
אז עכשיו בעצם הוא יבוא
וינסה להסביר לנו,
בעצם למה השתנתה המציאות הזאת,
למה המציאות האינסוף
התחילה לעבור שינוי והתפתחות של בריאת העולמות?
אז הוא מסביר לנו,
שכאשר עלה ברצונו הפשוט –
הסברנו מה זה רצונו הפשוט,
שזה בעצם לא רצון לקבל,
אלא רצון שהוא כולו השפעה,
והוא לא מורכב משום רצונות אחרים,
זה הרצון האלוקי בעצם,
כשהוא, אותו רצון האלוקי,
רצה לברוא עולמות ולהאציל נאצלים.
למה הוא רצה לעשות את זה?
כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו, שמותיו וכינויו.
הסברנו שהשמות והכינויים
ניתנים רק על ידי הנבראים.
זאת אומרת, אם אני קורא לו שם הוויה,
שמראה בעצם שהוא היה הווה ויהיה,
אני צריך זמן, צריך בריאת הזמן.
ואם אנחנו מכנים אותו לצורך העניין בשם אדנות,
שהוא אדון על כל הארץ,
אני צריך נתינים, עבדים, שיקראו לו אדון.
"עם זה יצרתי תהילתי יספרו".
אוקיי ?וכל השמות והכינויים –
כינויים, למשל: רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד.
אני צריך מישהו שירגיש את הרחמים
כדי שיקרא לו א-ל רחום.
אז כדי שיצא לאור
שלמות הפעולות של ההטבה שלו,
אנחנו בעצם צריכים לגלות שמות וכינויים
על ידי נבראים,
ולכן עלה ברצונו פשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים,
כי מדרך הטוב להיטיב.
אבל אם אין לו למי להיטיב,
אז אז לא ניכרת ההטבה.
אז כדי שתוכר ההטבה האלוקית,
שיהיה שלמות לפעולות, פעולת הטובה שלו,
אנחנו נצרכים בעצם לנבראים,
אף על פי ששוב, הבריאה,
היא לא מחויבת המציאות.
לא, הוא לא היה צריך לברוא את הבריאה.
הוא עושה את זה בעצם, את הכל,
כדי לגלות את טובו יתברך,
וזו הייתה סיבת בריאת העולמות.
אז דיברנו על מה זה אין סוף באות א',
מה הסיבה בעצם לבריאת המציאות
שאנחנו מדברים עליה?
ועכשיו נתחיל לדבר על איך היא, איך היא נבראה?
מה קרה? קודם כל הסברנו,
באותיות הבאות הוא ידבר איתנו
על המכה הראשונה בכדור,
שמתחיל ולהפיל קוביית דומינו,
והקוביית דומינו הזאת מפילה איזה שהוא כדור,
והכדור מפיל כוס,
והכוס שפך מים,
והמים מפעילים טורבינה…
מכירים את הדגמים האלה?
אז מה הייתה המכה הראשונה?
מה גרם בעצם לכל התהליך הזה?
אז בעצם מה?
מה אותה תנועה הראשונית שנעשתה?
אז הוא מדבר איתנו על צמצום האור
בסביבות הנקודה האמצעית.
מה היא הנקודה האמצעית?
הסברנו בעצם שיש היכר של ד' בחינות ברצון,
בחינה א', בחינה ב', בחינה ג' בחינה ד',
והבחינה ד' הזאתי היא נקראת הבחינה האמצעית.
היום אנחנו נבין יותר, כשנבין את סוד העיגולים.
מה זה אומר שהיא הייתה אמצעית? ולמה?
למה לא מבחינת מעלה-מטה כמו קו?
יש עיגולים ויושר, אנחנו לאט לאט נבין את הכל.
אז הוא מסביר לנו ככה,
והנה אז, מתי? אז שעלה ברצונו,
ברגע שעלה ברצונו, כבר יש פה שינוי צורה,
וכבר נבראת מציאות חדשה.
המציאות הזאת נקראת עולם הצמצום.
אנחנו יוצאים מאינסוף לעולם הצמצום.
למה? כי הסברנו שברוחניות,
אין היעדר ברוחני.
הסברנו שאין היעדר ברוחניות,
אי לכך ובהתאם לזאת יש לנו רק תוספת מצבים.
זאת אומרת האין סוף עצמו נשאר כמות שהוא.
האור ממלא את כל המציאות.
אבל ברגע שעלה ברצונו,
עלה ברצונו הפשוט לברוא הנבראים ולהאציל הנאצלים,
כן, אז מיד יש שינוי צורה,
שינוי צורה משאיר את האינסוף כמו שהוא,
ונבראת צורה חדשה נוספת,
שנקראת עולם הצמצום.
בעולם הצמצום ההוא
התפשט עוד פעם בכל הד' בחינות,
וזה כבר עיקר הב' של המציאות,
והבחינה ד' ששמה תתרוקן מהאור ותישאר בבחינת חלל.
למה היא מתרוקנת מהאור?
כי היא לא רוצה לקבל אותו,
היא רוצה להשפיע נחת רוח לבורא,
היא לא יודעת איך להשפיע לו,
אבל היא אומרת, הוא לא מקבל מאף אחד,
אז גם אני לא אקבל.
ועניין צמצם את עצמו אינסוף
בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש,
מה זה האמצעית? באמצע ממש.
אז הסברנו שיעור שעבר שהאמצעית
זה בחינה ד' באמצע ממש.
זה הבחינה ד' שבד'.
כי כל בחינה מורכבת ונכללת מכל הבחינות האחרות.
וזה נקרא כלל ופרט המה שווים ברוחניות.
אז בחינה א' יש לה
בחינה א' שבבחינה א', בחינה ב' שבבחינה א',
בחינה ג' שבבחינה א', ובחינה ד' שבבחינה א'.
אותו דבר בחינה ב', ואותו דבר בחינה ג', ואותו דבר בחינה ד'.
הבחינה ד' שיש לה בחינה א' שבד',
ב' שבד', ג' שבד', ד' שבד'.
אז הד' שבד'
נקראת בחינה אמצעית באמצע ממש.
ואז מאותה נקודה צמצם האור
ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית.
מה זה סביבות הנקודה האמצעית?
אנחנו נבאר את זה בעזרת השם היום.
אז אני חוזר רגע לאות.
והנה צמצם את עצמו אינסוף בנקודה האמצעית
אשר בו באמצע ממש,
כן, זה אומר הבחינה ד' של הבחינה ד',
וצמצם אורו ונתרחק
אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית.
אז אנחנו היינו פה,
נשאר לנו לעשות את אות ס' וע', והערה 18 בניצני השקד,
ונוכל לסיים את אות ג',
ובעזרת השם אם נספיק,
נסיים היום את הפרק הזה, שזה ד'.
אז באות ס' הוא מסביר לנו מה זה נתרחק,
אז הסברנו פה בהתחלה,
שמרחק רוחני הוא תוצאה של שינוי צורה.
אז פה אומר, מרחק רוחני נתבאר באות ל',
דיבור המתחיל "אומנם".
גם נתבאר שבאין סוף ברוך הוא לא היה שום שינוי.
לא היה שום ריחוק חס ושלום,
בין הנקודה האמצעית, שהוא סוד הכלי, ובין האור.
אם אתם זוכרים, היו בסוד הוא ושמו אחד.
עיין שם. אומנם לאחר שצמצם האור מתוך הנקודה האמצעית,
הנה נתגלה בזה שינוי הצורה שבה מן האור.
כן, זאת אומרת,
הבחינה ד' עכשיו, אחרי שהאור יסתלק,
ניכר שיש שינוי צורה.
שהרי האור העליון אין בו מבחינת הרצון לקבל ולא כלום.
כן, כי האור הוא רק השפעה.
אבל הנקודה היא מבחינת רצון לקבל,
המשונה מן האור, כנ"ל.
איך אנחנו יודעים שהנקודה היא מבחינת רצון לקבל?
כי האור הסתלק, אם הוא הסתלק
סימן שיש שינוי צורה,
שהיא לא ראויה שהוא יתקבל בתוכה,
כי רצון לקבל ורצון להשפיע לא יכולים להתחבר ביחד.
וכיוון שנשתנתה צורתם זה מזה,
הרי המה רחוקים זה מזה
במידת הפרש במידת ההפרש של השינוי צורה כנ"ל.
וזה שאומר הרב נתרחק וכולי.
אז אנחנו כתבנו פה הערה.
היא קצת ארוכה ומסכמת פה הרבה הרבה דברים.
תנסו להיות מרוכזים
אחריה אנחנו נעשה עוד קצת,
ואני אתן מקום לשאלות ולא נדבר.
מקשה רבנו בעל הסולם זצ"ל,
כיצד אומר הרב שנתרחק האור
מהנקודה האמצעית שבמלכות דאינסוף?
הרי מה הקושי?
הקושי עולה משום שביארנו,
שריחוק הוא תוצאה של שינוי צורה,
והרי כל עניין המלכות דאינסוף
הוא הפוך, שהיא הרצון הפשוט,
שאינו מורכב מרצונות נוספים.
נכון? הסברנו את זה הרגע באות א',
שכל הרעיון של אינסוף
שיש רק רצון אחד,
רצון פשוט שהוא לא מורכב מעוד רצונות,
בסוד הוא ושמו אחד,
שהאור והכלי הם דבר אחד,
כמו עובר ירך אימו, העובר והאמא זה אותו דבר.
אין רצון בעובר, לכן גם לא קוראים לו בשם.
ואין הוא בעל שינוי צורה מהאור.
כן, אותו רצון פשוט
הוא לא בשינוי צורה מהאור,
להיפך, עד שנבחן באחדות גמורה עם האור
בסוד הוא ושמו אחד,
ואם אין כאן שום שינוי צורה,
איך אומר הרב שהאור התרחק מהנקודה האמצעית?
אתם מבינים את הקושי?
הריחוק נוצר משינוי צורה.
אמרנו שבאינסוף אין שינוי צורה.
אז איך אתה אומר שהאור התרחק מצד נקודה האמצעית,
מהבחינה הד' שבבחינה ד'? אין שם שינוי צורה.
זה הקושי שמעלה הרב.
ואיך הוא פותר אותו?
וזה שהקדים תרופה למכה,
וכבר הודיענו באור פנימי ג',
תראו את זה אחר כך אצלכם בספרים,
שישנם שני עיקרים באינסוף.
אם אתם זוכרים,
באות א' הוא אמר שטרם שנבראו הנבראים ונאצלו הנאצלים,
היה אור אינסוף ממלא כל המציאות.
הוא שואל איזה מציאות,
הרי זה טרם שנבראו נבראים,
אז הוא אמר שבאינסוף יש שתי עיקרים,
יש אינסוף לפני הצמצום,
ואין סוף אחרי הצמצום.
אז הוא הסביר לנו שעיקר ומה הוא עיקר הא',
הוא מה שכל הנשמות והעולמות
שישנם והעתידים להיבראות עם כל מקריהם,
עד לתכלית תיקונם, קיימים שם
בכול שלמותם ותפארתם.
כל מה שיהיה חסר לך,
כל מה שתרצה וכל המילויים –
כולם כבר קיימים, הכל שם קיים,
רק בכוח לא בפועל.
זה עוד לא יצא לפועל.
ועיקר ב', הוא כמו שהם ערוכים
ומשתלשלים ומתחדשים לפנינו לאחר צמצום א',
זאת אומרת יש לנו לפני הצמצום,
שהכל שם בבחינה גולמית, בכוח,
ויש לנו אחרי הצמצום, שהדברים יוצאים בפועל,
בסדר השתלשלות של סיבה ומסובב,
עד היותנו פה בעולם הזה,
בניסיון לחזור חזרה לשלמות האלוקית.
ובזה תנוח דעתך,
כי כבר ידעת שעניין החידוש הזה בעיקר הב',
הוא הבריאה החדשה, בבחינת יש מאין.
מי שראה כאן פתיחה לחכמת הקבלה,
שמה זה מוסבר ממש על ההתחלה,
שיש בחינה של יש מי יש.
זה יותר מורה על האור,
ויש מאיין, שזה מורה על הכלי,
זה חידוש שלא היה באלקות.
ואותה אותה בריאה חדשה
שאנחנו מדברים בעיקר הב'
היא הבחינת הרצון לקבל.
היינו העוביות שבנברא,
שלא הייתה נגלית מטרם הצמצום.
זאת אומרת לפני הצמצום,
לא היה שינוי ולא הוכר הרצון לקבל
שיש בבחינה ד'.
כן, זה כמו אדם שמגלה על עצמו כל מיני דברים,
פתאום יש לו רצון כזה, רצון אחר.
אז בעצם הבחינה ד'
הייתה מלאה באור באינסוף,
והאור הזה הוא כולו הטבה.
והיא רצתה להשוות צורתה.
לבחינת ההשפעה,
כטבע האור שבה.
זה כמו אדם שיש לו תכונה מסוימת,
והוא מאוד רוצה לממש אותו.
אנחנו רואים שאנחנו לא שולטים על הרצונות
של אדם שנמשך למוזיקה,
של אדם שנמשך לספורט,
של אדם שנמשך ללימוד.
אבל כל זה איזה שהוא תכונות, פניות שמוטבעות בנו,
אז בחינה ד' שבאינסוף היה אור
שכולו הטבה וכולו נתינה.
והיא רצתה להשתוות לאור הזה.
אז היא עשתה את הצמצום,
אבל למה היא עשתה את הצמצום?
למה היא לא רצתה לקבל את האור?
כי רצתה להיות כמו האור, לא מקבל, הוא רק נותן.
אז היא אמרה אני לא אקבל.
אנחנו נראה שהיא לא יכלה להיות במציאות הזאת של אי קבלה
כי אנחנו נבראים אנחנו חייבים לקבל.
מעבר לזה היא הבינה
שהיא עושה הפך מרצון השם,
כי רצון השם להיטיב
אז היא לא מקבלת את ההטבה,
היא לא משפיעה לו הנחת רוח.
תראו את משל האורח ובעל הבית…
ואף על פי שהצמצום נעשה מתוקף
עליית הרצון להשפיע נחת רוח אל העליון,
סוף סוף נגלה כאן רצון פרטי,
השונה מהרצון הפשוט.
זאת אומרת, אפילו שהיא רצתה להשפיע –
אבל רצון אישי שלה זה רצון פרטי,
רצון לקבל שלה.
וכעת, מתוקף שהרצון הפשוט השתנה לרצון לקבל,
הרי לך שבעיקר הב' שבאינסוף
נבחן שינוי צורה,
והוא הגורם לריחוק הנ"ל,
שעליו כתב הרב,
ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית.
בואו נסכם את הדברים.
לסיכום, שאלנו איך ייתכן ריחוק או פירוד
בין האור לכלי באינסוף,
שהיא מציאות אחדותית?
ויישבנו הדבר, שמציאות האינסוף מתחלקת לב' חלקים.
הראשון מטרם הצמצום,
שבאמת הייתה שם אחדות פשוטה,
ולא היה שום פירוד ביניהם.
והשני, לאחר הצמצום,
שנגלה הרצון לקבל של הבחינה ד',
ועל כן התרחק האור ממנה.
כן, זה עיקר הב', בעצם,
ועיקר הא', שהוא מדבר איתנו הארי באות א'.
טוב, אני כן אעצור פה. אתן לכם לשאול שאלות אם אתם רוצים.
מה שהוא מתרץ עכשיו,
זה אומר שהצמצום לא מצד האור, אלא מצד המקבל?
לא, הצמצום מצד האור,
כי בעצם כתוב שמי רצה לעשות את זה בעצם,
זה האור הפשוט.
האור שממלא את הכלי,
הוא נתן לכלי את הרצון להשתות הצורה,
הכל נעשה מצד הבורא.
כרגע כל סדר ההשתלשלות מלמעלה למטה,
נעשה מצד הבורא, מעילא לתתא.
בעל הסולם ממשיל את זה לאדם שמלמד את החבר שלו שחמט.
אז הוא משחק לו עם הכלים,
תבוא עם הרץ הולכים לכאן ועם הסוס עושים ככה,
הוא משחק לו עם הכלים,
הוא מעורר לו את הרצונות ומלמד אותו.
אחר כך שהוא כבר למד, הוא משחק לבד.
אז כל ההשתלשלות מעילא לתתא,
כל הנושא – אלקות.
עכשיו כשאנחנו פה נבראים וכן הלאה,
יש לנו את יכולת הבחירה,
ואנחנו צריכים להתחיל לטפס למעלה חזרה.
אמנם גם עתה הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם,
הסברנו את זה בתחילת השיעור עם החושן,
אבל כן יש לנו פה יכולת להיות יותר לפעולה,
כי יש לנו את החסרונות שנבראו.
חזקי בכבוד, יאללה.
נשמע לי די הגיוני
הרצון לתת רצון לקבל, בוא נגיד,
חרדי שלומד מקיים מצוות וכאילו ברצון לקבל,
הוא אוטיסט, זה הוא לא הוא גורם יהודי
שהוא הוא כולו ירצה לתת ולעזור ולעזור,
לא יהודי, יהודי שהוא…
כן, אתה שואל בעצם,
האם אדם דתי שמקיים תורה מצוות
אבל עושה את הכל לתועלת עצמו,
מה ההבדל בינו לבן אדם חילוני
שיש לו ארגון התנדבותי שעוזר לאנשים, לא יודע במה.
האמת יש אנשים שבאמת,
אתה אומר שהרבה אנשים חילונים ואפילו גויים
שרואים עליהם כמעט
נכון? נכון? אז בעל הסולם אומר,
והיום זה מוכח על ידי מחקרים אמפיריים,
מחקרים שיעשו תצפיות על החברה בכל העולם,
שיש בערך 10 עד 12% מהאנושות הם אלטרואיסטים מטבעם,
זאת אומרת, הם לא שולטים על זה. זה הטבע שלהם.
למה זה נעשה ככה? כדי כנראה שיהיה קיום לעולם.
אז תמצא אותם מורים, ואחים, ואחיות, ורופאים
ובכל מיני מקצועות כאלה של נתינה.
אנחנו רואים שמבחינה כלכלית,
רוב המקצועות האלה לא משתלמים.
בכל זאת, אנשים הולכים מתוך אידיאולוגיה,
מתוך איזה רצון לבנות מישהו אחר,
זה טבע. זה לא שהם עשו עבודה על עצמם. זה א'.
ב', כאשר אתה מדבר על גוי
או אדם שלא עובד לפי התורה והמצוות,
אז כבר הכריזו על כך חז"ל,
כל חסד דעבדין – לגרמייהו הוא דעבדין,
זאת אומרת שהם עושים את החסדים שלהם בעל מנת לקבל תועלת.
זאת אומרת, אני מוכן לתת כדי לקבל משהו,
לקבל כבוד, לקבל מעמד, לקבל יחס טוב,
לקבל הערכה. זה לא באמת משנה,
אבל זה לא נקרא נתינה, זה נקרא קבלה.
יש מעשה וכוונה, כמו שדיברנו בשיעורים הקודמים
על האדם שמרים סכין.
אז אחד, שתיהם עושים את אותה פעולה,
אבל אחד רוצה להרוג את חברו, השני רוצה לנתח ולהציל את החיים.
אז אנחנו תמיד מסתכלים על מעשה וכוונה.
אז אתה אומר המעשה הוא השפעה.
השאלה היא מה הכוונה.
אותו דבר, אדם שמקיים תורה ומצוות,
אם הוא עושה את הכל על מנת לקבל,
זה נקרא שהתורה הופכת לו לסמא דמותא,
למשמאילים בה סמא דמותא,
זאת אומרת הם משתמשים בקו שמאל, ברצון לקבל,
אז הוא זה נקרא משתמש בתגא חלף.
אדם שמשתמש בתורה כקרדום לחפור בה,
כדי לקבל מעמד, לקבל עולם הבא,
כדי לקבל שהילדים יהיו בריאים, לא משנה –
עכשיו זה לא פוסל את זה שאדם צריך להתפלל.
ואפילו כתוב שאדם שנושא אישה ואומר,
אני אשא אותה בשביל להיות תלמיד חכם –
זה בסדר גמור.
או קיי, זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין
איך להשתמש ברצון בצורה מתוקנת,
אבל פה המשחק הוא לא סתם יהודי, גוי,
חילוני דתי,
אלא בוודאי שאנחנו מדברים אנשים שמקיימים תורה ומצוות,
מי שלא בקיום תורה ומצוות לא שייך בדבר בכלל,
כי ההלכה זה אותיות הכלה, בשם כלי,
אדם לא יכול לחלל שבת ולהגיד יש לי לב נקי,
אין לך שום דבר, יש לך סתם רצון לקבל מטופל.
זה הכל תירוצים.
קודם כל הבסיס הוא קיום המצוות
כלשונן וככתבן בלי שום פשרות.
שום פשרות, כל מי שיגיד לכם שאפשר ללמוד קבלה
או להיות בהשפעה או בנתינה בלי לקיים תורה ומצוות –
אינו אלא טועה.
והדבר הוא שקר מוחלט.
הבסיס ההתחלתי להשפעה
הוא קודם כל תורה ומצוות.
עכשיו איך מקיימים תורה ומצוות לשמה?
זה כבר צריך לראות.
זה בדיוק אנחנו שמה בהקדמה לתעס,
תראו שמה על העניין שהוא מסביר לשמה ולא לשמה.
שבזמן הלימוד הוא צריך לכוון להתחבר עם הבורא.
וזה יותר קל דווקא בלימוד חכמת הקבלה.
כן, ינון.
אפילו לא יכולתי. מה הסיבה העיקרית לכך שהסתלק האור?
העובדה שהשתנה בעצם הרצון לתת לרצון לקבל?
הסיבה שרוצה להשתוות זה הסיבה שיש?
בגלל שניכר רצון פרטי, רצון שלה,
היא לא רוצה לקבל היא לא רוצה.
היא רוצה להשוות את הצורה לעליון.
אז מצד אחד היא רוצה להשפיע,
אבל היא רוצה להשפיע – היא רוצה,
יש פה רצון פרטי, מיד האור מסתלק,
זה כבר לא הרצון הפשוט, יש לה רצון, נקרא רצון שלה.
מכוח השינוי.
עצם, ולא בהכרח, היה לה רצון, אבל היה רצון פשוט, לא מורכב,
עכשיו הוא מורכב.
יש את האור שרצון להשפיע ויש את הרצון שלה להשפיע על האור,
להשפיע על האלוקות.
בסדר, זאת אומרת, זה יש פה שינוי צורה
בזה שנגלה רצון.
עכשיו זה שינוי שהוא לא שינוי כלי, ולא כלי,
כי מצד האור אנחנו תכף נסביר את זה,
יש את המצד האור ומצד הכלי.
מצד האור מיד מורגש פה שינוי והאור מסתלק,
מצד הכלי הבחינה ד' הוא ושמו אחד,
הבחינה ד' בחינה ג' בחינה ב" בחינה א' היא אותו דבר.
ולכן הוא הסתלק. האור בצורת עיגול.
אנחנו תכף נסביר את זה בעזרת השם.
אז הסברנו, בעצם, שבאינסוף היו שני עיקרים,
עיקר א' ועיקר הב'. לפני הצמצום ואחרי הצמצום.
אז כל מי שמדובר עכשיו זה אחרי הצמצום.
וזה גם נקרא עיקר הב'.
ותכף אנחנו נראה גם שיש את בחינת
מצד האור ומצד הכלי.
אז לאן נתרחק את צדדי סביבות הנקודה האמצעית?
מביא לנו פה אור פנימי, בעל הסולם, את העניין, מה זה?
מה זה המושג צדדי? סביבות הנקודה האמצעית.
אז הוא אמר לנו פה באות ע',
ד' הבחינות הנ"ל מכונות גם ד' צדדים.
הבחינה א', בחינה ב', בחינה ג', בחינה ד' של הרצון לקבל,
ומשמיענו הרב שאף על פי שהצמצום לא היה
אלא בנקודה האמצעית כנ"ל כן,
האמצעית באמצע ממש, שהיא הבחינה ד',
מכל מקום הסתלק האור מכל ד' הבחינות.
למה הסתלק מכל הבחינות?
מהטעם שאין עניין מקצת נוהג ברוחני.
ועל כן יסתלק גם מ ג' בחינות.
עכשיו איזה ג' בחינות?
אני חושב שכן דיברנו על זה שבוע שעבר.
שאלנו מאיזה ג' בחינות הוא הסתלק,
האם מהג' בחינות של הבחינה ד',
או מהג' הבחינות הכלליות?
או יש לנו בחינה א', בחינה ב', בחינה ג', בחינה ד',
ובחינה ד' גם מורכבת כמו כל שאר הבחינות
מבחינה א', ב', ג', וד'.
שאלנו האם האור הסתלק מכל הבחינות של הבחינה ד',
או מכל הבחינות הכלליות?
ואמרנו בעצם שהוא הסתלק מכולם.
למה? כי אין מקצת ברוחניות.
וברגע שהוא מסתלק מהבחינה ד' שבד', הוא כבר ממשיך,
ומסתלק מהכל, כי האור בעצם הוא אחדותי.
כן, הסברנו את זה.
ואמרנו שהדבר הזה הוא נובע משתי טעמים.
אני כן ארצה לחזור על זה.
רגע הטעם הראשון זה מצד האור,
שאין מקצת נוהג ברוחני,
ולא תמצא באור חילוק,
ולא שהוא אומר מהבחינה הזאת אני מדלג מהד' שבד' מסתלקת,
ומהשאר לא. אין מקצת נוהג ברוחני.
רוחניות, מראה השלמות, וכל פעולה נעשה בשלמות,
ולכן שמסתלק – מסתלק מכל הבחינות.
כן, מתוקף הסתלקותו מד' הבחינות הפרטיות של הבחינה ד',
הוא המשיך והסתלק גם מג' בחינות הכלליות שמעליה.
מסתלק מהד', מהג' שבד', מהב' שבד', א' שבד',
ואחרי שהוא עובר את השורש – הוא מסתלק,
גם מבחינת ג' הכללית, ב' הכללית ואת הכללית, מסתלק מהכל,
והטעם השני הוא מצד הכלי. זהו.
ובהסתכלות פנימית באות ט"ז שמה מסביר,
שמצד הכלי כבר ידעת כי אין אור בלי כלי,
משום שהבחינה ד' היא היחידה שמוכרת,
שמוכשרת להחזיק את האור,
ובלעדיה אין כלי אחר.
לכן שהתרוקנה תכף נעלם כל האור,
ולא רק מבחינות הפרטיות שלה,
אלא גם מג' הבחינות הכלליות שמעליה.
אם אתם זוכרים הסברנו את המשל של התינוק:
שההורים בעצם רוצים לקנות לתינוק מוצץ ,וטיטולים וכן הלאה.
אז האבא לוקח את המכונית ונוסע למלאות דלק.
התחנת דלק קיבלה כסף.
אחר כך הוא נוסע ושם את האוטו בחניה,
והוא משלם לחניון. אז החניון קיבל כסף.
אז הוא נכנס לסופר פארם, והוא קונה ביטולים ומוצצים וכן הלאה.
משלם לסופר פארם.
אבל כולם קיבלו למה?
כי הוא צריך לחזור הביתה לתת לתינוק.
מה קורה כשהתינוק גדל?
כבר לא צריך את זה.
אז האור מסתלק מכולם.
אז עכשיו כשהילד בן 10,
אז אז כבר התחנת דלק לא תקבל,
שהיא נגיד הבחינה א',
ואחר כך החניון לא יקבל, שהוא בחינה ב',
ואחר כך הסופר פארם לא יקבל, בחינה ג',
כי כולם מקבלים למה?
כדי שהכלי, הבחינה ד' תקבל.
אז אם הבחינה ד' כבר לא כלי, אם מסתלק האור ממנה,
אז אף אחד מעליה לא יקבל.
זה הסיבה בעצם מצד הכלי, שאין כלי.
אז מצד האור אנחנו רואים שאין מקצת ברוחני,
אז הוא מסתלק מכולם.
מצד הכלי, אם אין כלי אז אף אחד לא מוכשר לקבל,
כי כל השינויים וכל העניינים מובאים ונעשים ונצרכים
רק לבחינה ד'.
עכשיו, מה העניין שהוא מתרחק לצדדי
סביבות הנקודה האמצעית?
כל הזמן בחינה א', ב', ג', ד' מסבירים כאילו מלמעלה למטה.
אבל פה הוא מדבר איתנו, אני יש לי סביבות,
מה זה סביבות? מה זה סביב?
אנחנו כתבנו פה,
בזמן שהורה לנו לתאר את ד' בחינות העוביות כגדלי בצלים.
אני תכף אראה לכם את השרטוט.
זה הוא מסביר לנו פה בהמשך באור פנימי,
שבחינה א', ב', וג' ייחשבו כסובבות
את הבחינה ד' האמצעית,
ומאחר שאין מקצת נוהג ברוחני,
מיד שיסתלק האור מהבחינה ד', הוא תכף נעלם.
גם מגיעים לבחינות שסביבות הנקודה האמצעית.
אז קודם כל אני אסביר מה קורה פה בעצם.
הרי הסברנו שהבחינה ד', והב', והג' וא',
הם אותו דבר מצד הכלי.
מצד בחינות הכלי, בחינות העוביות של הכלי,
אין שינוי, הוא ושמו אחד.
לכן שמסתלק אור – הוא צריך להסתלק בצורה שווה,
ואין לך צורה שווה יותר מעיגול.
מה זאת אומרת עיגול?
כשאתה מסתכל על עיגול,
אתם רואים פה,
אגדיל לכם את זה טיפה.
כשאנחנו מסתכלים על עיגול,
אז אם אנחנו נגיד שהעיגול הפנימי הזה הוא בחינה ד'.
כן, כמו בצל, שכבות של בצל.
והעגול הבא הוא בחינה ג'.
אחר כך בחינה ב', ובחינה א'.
אז אם תגיד לי, בחינה א' היא הגבוהה ביותר,
הנה היא פה, אבל מהצד השני שלה היא הנמוכה ביותר.
אם תגיד לי שהיא הימנית ביותר –
אני אגיד לך מהצד השני, השמאלית ביותר.
אז אנחנו, אם תגיד לי שהיא העליונה ביותר,
אז אני אגיד לך פה, היא התחתונה ביותר.
אוקיי, אז אנחנו בעצם רואים שכל בחינה שנסתכל,
היא שווה מכל הכיוונים.
אין בעולם, אין הבדל בין מעלה ומטה ימין ושמאל.
ואז בעצם הוא אומר,
זה כמו אבן השואבת,
שהבחינה ד' היא כמו מגנט שמקבל לכולם מסביב.
אבל לא בסדר של מעלה ומטה. זה נקרא קו.
אנחנו נסביר את זה בהמשך.
אז הוא אומר, בגלל שהאור ד' הבחינות הן אחדותיות,
גם כשהוא מסתלק הוא צריך להסתלק בצורה שווה
ואין לך צורה שווה יותר מהעיגול.
טוב תראו, בעצם סיימנו פה את אות ג',
ואנחנו כבר בתשע וחצי, מאוד מנסים להקפיד על הזמנים.
אז בלא נדר אנחנו ביום רביעי נמשיך את אות ד',
ונקווה שנרוץ קצת יותר.
אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים, וכך נעשה סדר.
רק משהו קטן.
תראה, בעל הסולם אמר אין מקצת נוהג ברוחני.
אין מקצת נוהג ברוחני. רוחני הוא דבר שלם מושלם.
אז כשהוא עושה מה שהוא, הוא עושה אותו עד הסוף,
לא כמונו, אנחנו עושים דברים באופן חלקי.
זה דבר שהוא אחד, הוא לא יכול להיות בחלק ממנו.
זאת אומרת, שהארבע בחינות הם אחד.
לא האור אחד. ארבע הבחינות הן בחינות הרצון לקבל.
האור הוא אחדותי, ומאחר שהוא אחדותי,
כשהוא עושה פעולה הוא עושה אותה באופן מושלם,
הוא לא עושה חלק,
הוא אומר, מבחינה ד' ואני מסתלק,
מבחינה ג' לא, מבחינה ב' כן,
הוא הסתלק, הוא מסתלק מהכל.
אין מקצת, הוא לא עושה חצי הוא לא עושה קצת מהעבודה,
הוא עושה את כל העבודה.
זה האור האלוקי, זה לא פעולה אנושית.
יכול להיות שהאור יהיה במקום אחר, כן, מקום אחד?
לא, האור נמצא בכל מקום.
לא, לא, לא, האור נמצא כל הזמן בכל המקומות,
לא, האור נמצא כל הזמן בכל מקום.
אנחנו רואים תמיד מצד הכלי,
הכלי לא מרגיש בו.
נכון, שאנחנו מדברים בשפה שהאור מסתלק והאור מתפשט,
אבל זה, זה לא האמת.
האמת היא שהאור נמצא בכל מקום כל הזמן,
אנחנו נראה את זה גם בעולם הצמצום.
העולם הבא אחרי אינסוף זה עולם הצמצום.
שהאור המתפשט בד' בחינות,
ואז מהבחינה ד' הוא מסתלק,
אבל באמת הוא שם, רק שהבחינה ד' לא מרגישה בו.
למה היא לא מרגישה בו? כי אין כפייה ברוחניות.
אם אין כפייה ברוחני, היא לא תרגיש אותו.
אני נותן משל על זה תמיד על 3 מסעדנים.
מי שעבר את הפתיחה שם, נתנו את המשל הזה לא מעט פעמים.
3 מסעדנים, שאחד יש לו מסעדת בשרים, ואחד מסעדה חלבית,
ואחד לא יודע מסעדה איטלקית.
אז הם יושבים באיזה בית קפה ומדברים,
ואז אחד מהם אומר,
אתם יודעים, נפתח פה סופר חדש, בוא נעשה סיבוב.
אז הם נכנסים ועושים סיבוב.
אחרי שהם עושים סיבוב הם יוצאים, הם מדברים.
אז הבעל מסעדת הבשרים אומר להם,
ראיתם איזה בשרים היה שם?
איזה כתף 5 וסינטה, נקניקיות וכל מיני חלקים…
הם בכלל לא ראו את זה….
הם אומרים לא, לא שמנו לב.
השני שיש לו מסעדה חלבית,
אמר ראיתם איזה גבינות וגבינה כזאת גבינה אחרת
וכמה סוגי חלב?
לא, לא שמנו לב בכלל.
והשלישי אומר להם, ראיתם איזה בצקים ופסטות,
וכזה גם הם לא ראו בכלל…
כי כל אחד רואה ראייה, זה השגה,
ראייה זה תפיסה, אני רואה את דבריך נכונים.
כל אחד משיג רק לפי הרצון שלו,
ולכן אנחנו, בעל סולם, תפס את השור בקרניו,
כי הוא מדבר על הרצון.
הוא לא מדבר איתך על תיקון הראייה.
הוא לא מדבר איתך על תיקון השמיעה,
הוא לא מדבר על תיקון הדיבור,
אני מניח על תיקון הרצון.
ברגע שהרצון בהשתוות צורה לרצון אלוקי,
ממילא אתה תדבר רק לשון הטוב,
ואתה תראה רק דברים שצריך לראות,
אתה תשמע רק דברים שצריך לשמוע.
בסדר טוב אז בעזרת השם עד כאן שיעורנו להיום,
בלא נדר אנחנו נמשיך ביום רביעי באות ד',
ונשתדל להתקדם קצת יותר ולסיים את פרק א'.
תודה רבה לכולם על ההשתתפות,
יישר כוח על השאלות המחכימות,
שיהיה ערב טוב ומבורך לכולם ברכה והצלחה להתראות.
לחנות הספרים

תלמוד עשר הספירות הַמְבוֹאָר | סט | 5 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות

תלמוד עשר הספירות | תע"ס הוצ' מקורית | 7 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות

הַיַּהֲלוֹם שֶׁבַּכֶּתֶר | זוהר הסולם | 21 כר' | גדול

זוהר הסולם | 21 כרכים | מהדורת כיס (כ.קשה)

זוהר הסולם | 21 כרכים | מהדורת כיס (כ.רכה)

כתבי האר"י | 15 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי האריז"ל

עץ חיים | 3 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, כתבי האריז"ל, כללי

נפלאות הרב"ש אשלג | כתבי ה'ברכת שלום'

ציור של הרב יהודה אשלג | בעל הסולם
