
סרוק לתרומה
באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א
תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק א | 8
להאזנה
שיעור תורה בחכמת הקבלה על כתבי האריז"ל
בספר תלמוד עשר הספירות (תע"ס) חלק א'
שכתב וחיבר הרב יהודה לייב אשלג זצוק"ל
מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר הקדוש
מגיד שיעור: הרב שקד אליהו פנחס
ממרכז 'סולם יהודה' ללימודי קבלת אשלג
תמלול השיעור:
בשם השם נעשה ונצליח, והוא ברחמיו עלינו ירוויח.
ערב טוב לכולם.
תודה רבה על ההשתתפות.
בעזרת השם אנחנו ממשיכים היום בתלמוד 10 הספירות באות ג'.
ניכנס היום. באות ע' באור פנימי,
בעזרת השם אנחנו נרצה היום לברר
כמה נקודות מרכזיות. שניים בעיקר.
אחד, עד עכשיו דיברנו שבאינסוף
האור והכלי היו דבר אחד,
בסוד הוא ושמו אחד.
זאת אומרת שלא ניכר הבחן בין האור לכלי.
עכשיו הגענו לשלב שבעצם מגיע בעל הסולם ואומר לנו,
שהצמצום נעשה בבחינה ד' באינסוף, במלכות דאינסוף.
ואז קרתה תופעה שהאור נתרחק מהכלי.
התחיל להיות ריחוק.
עכשיו אנחנו נשאל,
ריחוק הוא תוצאה של שינוי צורה,
וכל מה שהסברנו עד עכשיו,
זה שבאינסוף. אין שינוי צורה בין הכלי והאור,
בדיוק אותו דבר, הם נבחנים בעצם להוא ושמו אחד.
אז איך יכול להיות שהיה שינוי צורה באינסוף,
שגרם לריחוק והסתלקות האור?
זה הדבר הראשון שאנחנו נדבר ממנו.
הדבר השני, אנחנו ננסה להבין,
מהיכן בעצם מסתלק האור?
עכשיו, לכתחילה, אני אומר לכם עכשיו,
ותנסו להחזיק בדבר הזה ועד סוף השיעור.
אני גם אגיד את זה בסוף, אזכיר לכם.
באמת באמת, האור לא מסתלק מהאינסוף.
מדוע האור לא מסתלק מהאינסוף?
כי הסברנו שאין היעדר ברוחני.
מה זה אומר שאין היעדר ברוחני?
שכל שינוי צורה משאיר
את הצורה הראשונה כמו שהיא,
ויוצר תוספת מצב, תוספת צורה חדשה.
אז יוצא שכל מה שהיה בעקבות עליית הרצון,
והצמצום שנעשה במלכות דאינסוף,
לא עשה שום שינוי באינסוף,
תמיד האינסוף נשאר בבחינת הוא ושמו אחד,
אלא רק מה זה ייצר?
עכשיו זה יהיה שורש לענף
שיהיה עולם חדש שנקרא עולם הצמצום,
ששמה התפשט כל האור מחדש בד' בחינות
ומהבחינה ד' שבד',
ששמה, שם יהיה צמצום באמת,
והסתלק משם האור,
והיא תישאר בבחינת חלל ריקני מאור.
עכשיו עוד אחת שננסה להבין.
אנחנו דיברנו על החוקיות שכלל ופרט שווים ברוחניות,
שזה אומר שכל ספירה נכללת מחברותיה.
זאת אומרת שאם אני לוקח את
את 5 הבחינות שיש לנו,
10 ספירות הרי נבחנים כחמש,
כמו שלמדנו בעצם בפתיחה,
יש לך כחב תום,
כתר, חוכמה, בינה, תפארת, מלכות.
אז כל אחת מהן נכללת מכולם.
זאת אומרת, יש לנו כתר שבכתר,
חכמה שבכתר, תפארת שבכתר, וכן הלאה.
באם ניקח את זה בזעיר אנפין, אז גם, כחב תום,
כתר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות,
בתוך אותה ספירה,
וכל ספירה וספירה היא תתחלק לחמש ספירות.
למה בדיוק זה קורה?
משום שהאור שמשתלשל בעצם
כל פעם משאיר את הרושם שלו באותה מדרגה
ועל זה שכולם נכללות מכולם,
זה נפרט בעזרת השם במקום אחר.
עכשיו השאלה שאנחנו נרצה לבחון, השנייה,
חוץ מאיך השאלה הראשונה,
שאמרנו שנדבר עליה,
איך בעצם האור,
איך נהיה ריחוק באינסוף?
הרי האינסוף הוא בהשתוות,
צורה וריחוק הוא תולדה של שינוי צורה.
והשאלה השניה, כאשר האור מסתלק
מהנקודה האמצעית באמצע ממש,
האם הוא מסתלק מהבחינה ד',
או מהבחינה ד' שבד'?
זה שתי הנושאים שאנחנו נרצה לברר אותם היום, בעזרת השם
בוא נעלה את הכתבים ונתחיל בשיעור.
אז בעזרת השם אנחנו נעשה חזרה על האותיות הראשונות.
אנחנו באות ג'.
אז דיבר איתנו בעצם, 3 אותיות שדיברו על נושאים שונים.
האות הראשונה דיברה איתנו על מציאות האינסוף,
תיארה לנו בעצם מה קורה שמה,
כשהאור וכלי באים כאחד.
אחר כך באות ב', הוא תיאר לנו את הסיבה להשתלשלות העולמות.
למה בעצם העולמות נבראו?
למה צריך את כל הדבר הזה?
ובאות ג' מתחיל לתאר לנו את את ההשתלשלות הזאת.
אז באות א' הוא אמר לנו,
דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,.
אמרנו שטרם – הוא סיבה, עילת העילות וסיבת הסיבות.
זה סיבה ראשונה.
שטרם מראה על הזמן, וזמן הוא תולדה של שינוי צורה,
בסדר סיבה ומסובב.
והסיבה הראשונה עליה הוא מדבר,
שהיא הסיבה שלפני שהיה כל העולמות.
נאצלו הנאצלים – מורה על עולם האצילות,
ונבראו הנבראים – על עולם הבריאה.
כשאומרים בריאה אמרנו שמדברים
גם הרבה פעמים על שאר העולמות שאחר כך,
אצילות בריאה יצירה ועשייה.
אז הוא אומר, בטרם ההתפתחות של השתלשלות העולמות,
הסיבה הראשונה שהיה אור אינסוף פשוט,
אמרנו שהוא התפשט מהאלוקות,
ממלא את כל המציאות –
איזה מציאות?
הסברנו שבאינסוף נבחנים שתי מציאויות,
מטרם הצמצום, ואחרי הצמצום.
מדובר פה על המציאות שמטרם הצמצום.
ולא היה שום מקום פנוי
בבחינת אוויר ריקני וחלל.
אמרנו שמקום פנוי זה מקום פנוי
לעשות בו תיקונים.
אוויר ריקני וחלל זה שני חסרונות שהיו בעולמות.
אוויר זה אור חסדים,
ריקני שמרוקן מאור חוכמה,
וחלל זו הבחינה ד' שהתרוקנה.
זה בדיוק איפה שאנחנו מונחים עכשיו,
בעקבות הצמצום
נשארה ריקה מכל מה שהיה,
מכל האור שהיה אז.
מה כן היה?
זה כל זה על דרך השלילה,
מה לא היה, עכשיו מה כן היה?
אלא היה הכל ממולא מאור אינסוף פשוט ההוא.
פשוט הכוונה שאין הוא מורכב, אוקיי,
שאין בו למעלה ולמטה, מדרגות,
ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף,
שהוא, זה מראה על העניין של הדרגתיות,
הדרגתיות, מראה על שינוי צורה,
אלא הכל היה אור אחד פשוט,
שווה בהשוואה אחת,
והוא הנקרא אור אין סוף.
אני מציע לכם ללכת לניצני השקד אחר כך,
ולראות את העניין של אור פשוט.
כי תראו, כמה פעמים הוא דיבר איתנו על עניין
של אור פשוט.
דיברנו על זה בעבר. שימו לב.
יש לנו פה אור פשוט – פעם ראשונה,
אור עליון פשוט – פעם שניה,
אומר לנו הארי, כן, ממולא מאור פשוט ההוא, פעם שלישית.
אור אחד פשוט, אוקיי, שהוא שווה בהשוואה אחת,
ונקרא אור אינסוף.
כל כך הרבה מדגיש את העניין
של מה זה אור פשוט?
אז הראינו לכם שמה, יש לנו הגדרה ארוכה על הדבר,
אחר כך באות הבאה הוא הסביר לנו,
מה הסיבה שיש שינוי
באור אינסוף הזה,
מה הסיבה שהתחיל להיות בעצם
תהליך של. השתלשלות העולמות.
ואם אתם לא זוכרים, דיברנו על זה.
זה כמו הגולה, שמתחילה להפיל את הדומינו,
והדומינו מפיל כוס, והכוס שופכת מים,
והמים מגלגלים גלגל, והתהליך שלם, ארוך.
אז הגולה הזאתי, מה המכה שהיא קיבלה,
שהתחילה את כל התהליך,
מה הסיבה הראשונית,
שבעצם היה צריך להתחיל את כל התהליך?
ואז הוא אמר, כאשר עלה ברצונו הפשוט –
זו הסיבה, סליק ברעותא, עלה ברצונו.
היה פה איזה רצון, עליית רצון,
כאשר עלה ברצונו הפשוט
לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים,
להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו.
מה הייתה המטרה? הסיבה שהכל נברא,
היה שעלה ברצונו הפשוט,
למה? כדי להוציא שמותיו ופעולותיו וכינויו.
למה צריך להוציא אותם,
שזו הייתה סיבת בריאת העולמות?
כי אמרנו, שבשביל שיהיה שלמות
של. שמו יתברך, כן, הוא חייב
שיהיו נבראים שיקבלו את השלמות
ואת ההטבה שלו,
כי מן הטוב להיטיב,
ואתה לא יכול לתת לו שם
ולא כינוי ולא להבין אותו ולהרגיש אותו,
אם אין מישהו שיקבל את זה,
ויקרא לו בשם ויכנה אותו בכינויים,
כמו א-ל, רחום וחנון וכן הלאה.
אז זו הייתה בעצם הסיבה לגלות את האלוקות.
גילוי אלקותו יתברך מבחינת מה שנאמר על עם ישראל,
עם זה יצרתי תהילתי יספרו,
זה התפקיד שלנו כעם ישראל,
לספר את תהילות השם.
עכשיו הגענו לאות שלנו, אות ג',
שפה בעצם הוא מדבר
על עניין הצמצום.
מה זה צמצום? איפה היה צמצום?
למה היה צמצום?
אז הוא אומר לנו,
והנה אז צמצם את עצמו אור אינסוף.
דיברנו עכשיו שהצמצום,
זה שהוא עיכב את עצמו מלקבל,
היה בו את כל האור,
אבל הוא עיכב את עצמו לקבל,
אף על פי שהוא מאוד משתוקק לזה.
למה? כי הוא רצה להשוות את הצורה,
להשפיע נחת רוח ליוצרו.
והנה אז צמצם את עצמו
אינסוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע
באמצע ממש,
וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות
הנקודה האמצעית.
אז יש לנו פה שתי מושגים שנרצה להבין,
מה זה בעצם כשהוא אומר הנקודה האמצעית,
סליחה, איפה זה? הנה.
אומר: צמצם את עצמו, דיברנו על זה.
גם אות נ', דיברנו אתמול
על עניין הנקודה האמצעית,
שזה הבחינה ד'. שלשום.
גם עניין הנקודה האמצעית ביארנו בשיעור הקודם,
זה הבחינה ד'.
עכשיו הוא בא ואומר,
אשר בו באמצע ממש.
זה לא רק נקודה, הנקודה האמצעית,
זה נקודה אמצעית שבאמצע ממש.
זה מה שהסברתי לכם בהתחלה,
שזה הבחינה ד' שבבחינה ד'.
אמצעית זה בחינה ד', המלכות.
באמצע ממש זה הבחינה ד' הפרטית
בתוך הבחינה ד' הכללית.
מלכות שבמלכות. זה נקרא גם מלכות דאינסוף.
וצמצם האור ההוא,
זאת אומרת אותה הנקודה,
צמצמה את עצמה שלא לקבל את האור, או קיי,
ואז קרה משהו מעניין –
ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית,
אותו אור, אותו אור התחיל להתרחק מהכלי,
מהבחינה ד' הזאתי.
עכשיו בוא נראה איך השאלות שלנו בהתחלה,
בעצם מתבארות פה,
על פי רבנו זכר צדיק וקדוש לברכה.
אז קודם בוא נראה,
מה זה עניין של התרחקות,
הרי ריחוק נעשה מתוקף שינוי צורה,
והסברנו שבאינסוף אין שינוי צורה,
מבחינת הוא ושמו אחד.
אנחנו נכנסים בעזרת השם באות ס' באור פנימי,
אומר לנו פה,
מרחק הרוחני נתבאר באות ל',
דיבור המתחיל אומנם, עיין שם.
גם נתבאר, שבאינסוף ברוך הוא,
לא היה שום ריחוק חס ושלום
בין הנקודה האמצעית שהוא סוד הכלי,
ובין האור.
כן, למדנו את זה, שבאינסוף לא היה הפרש
בין האור לכלי. כן, הוא ושמו אחד.
אומנם לאחר שצמצם האור מתוך הנקודה האמצעית,
הנה התגלתה בזה שינוי הצורה שבה מן האור,
שהרי האור העליון אין בו
מבחינת הרצון לקבל ולא כלום.
אבל הנקודה היא בבחינת רצון לקבל
המשונה מן האור, כנ"ל.
וכיוון שנשתנתה צורתם זה מזה,
הרי הם רחוקים זה מזה
במידת הפרש של השינוי הזה,
כנזכר למעלה.
וזה שכתב הרב, שנתרחק.
אז הוא אומר מה זה שנתרחק הזה,
שמדבר הרב שמדבר הארי,
הוא אומר, הוא נתרחק בעקבות זה
שנהיה שינוי צורה בנקודה האמצעית.
איך נהיה שינוי צורה?
כל הזמן לימדת אותנו,
שאין שינוי צורה באינסוף?!
אז אנחנו ניתן לזה הרחבה.
בוא נקרא אותה בעזרת השם.
רבינו בעל הסולם זצ"ל,
כיצד אומר הרב שמתרחק האור
מהנקודה האמצעית, שהיא המלכות דאינסוף?
והקושי עולה משום שבארנו,
שריחוק היא תוצאה של שינוי צורה.
שהרי כל עניין המלכות דאינסוף הוא הפוך,
שהיא הרצון הפשוט,
שאינו מורכב מרצונות נוספים,
ואין הוא בעל שינוי צורה מהאור,
עד שנבחן באחדות גמורה עם האור, בסוד הוא ושמו אחד.
ואם אין כאן שום שינוי צורה,
איך אומר הרב שהאור התרחק מהנקודה האמצעית?
אוקיי, הבנתם את הקושיה?
מה קשה לבעל הסולם?
כמו בגמרא,
ששואלים מה קשה לרש"י, מה קשה,
למה אומר, למה בעל הסולם הביא את האור פנימי פה?
הוא בא בעצם בקושיה,
איך יכול להיות שאתה אומר שיש ריחוק
ושינוי צורה באינסוף,
שעד עכשיו כל מה שהסביר לנו הארי שאין שינוי באינסוף?
זה שהקדים תרופה למכה,
וכבר הודיע כנ"ל באור פנימי ג',
שישנם שני עיקרים באינסוף.
זוכרים? אמרנו את זה לפני כמה רגעים,
שקראנו את אות א'.
עיקר הא', הוא כל מה שהנשמות והעולמות
שישנם והעתידים להיבראות
עם כל מקריהם עד לתכלית תיקונם,
קיימים שם בכל שלמותם ותפארתם.
ועיקר הב' הוא כמו שהם ערוכים ומשתלשלים
ומתחדשים לפנינו לאחר הצמצום א'.
אוקיי, אם אתם זוכרים,
יכולים לחזור לאור פנימי.
אחר כך, בסימן ג', הוא הסביר לנו,
שטרם שנבראו הנבראים ונאצלו הנאצלים,
היה אור אין סוף ממלא כל המציאות.
איזה מציאות?
אז הוא אמר, שהאינסוף יש בו שתי חלוקות של מציאות.
יש מציאות שמטרם הצמצום, והמציאות שאחרי הצמצום.
מה ההבדל ביניהם?
ההבדל ביניהם הוא במהות,
שיש שם שינוי צורה.
לאחר צמצום ניכר השינוי צורה.
ובזה תנוח דעתך, כי כבר ידעת שעניין החידוש הזה,
בעיקר הב', הוא הבריאה החדשה בבחינת יש מאין.
מי שהייתה, היה איתנו בפתיחה לחומת הקבלה,
ראינו את זה שם באות א',
שהיא בחינת הרצון לקבל,
היינו העוביות שבנברא,
שלא הייתה נגלית מטרם הצמצום.
זאת אומרת, מה קרה בעצם באינסוף,
לפני הצמצום ואחרי הצמצום?
שבעצם, המלכות דאינסוף
הרגישה רצון להשוואת צורה.
ההרגשה הזאת היא רצון פרטי שלה,
אז כבר יש פה שתי רצונות.
ואף על פי שהצמצום נעשה מתוקף עליית הרצון
להשפיע נחת רוח לעליון.
כן, היא עשתה את זה,
היא רצתה להשפיע.
היא רצתה להשפיע, היא לא רצתה לקבל.
סוף סוף נגלה כאן רצון פרטי.
וכעת, מתוקף שהרצון הפשוט שאמרנו
שהוא בעצם לא מורכב,
עכשיו הוא נהיה מורכב.
יש שתי רצונות. השתנה לרצון לקבל.
אז יש לך כבר את האור,
שהוא רצון להשפיע,
ואת הבחינה ד' הזאת,
שהיא רוצה לקבל
אפילו שהיא רוצה להשפיע כמו האור,
לכן, הוא סוד הוא ושמו אחד כמו שהסברנו
בשיעור שעבר,
אבל זה רצון פרטי שלה, רצתה להשפיע מעצמה,
ולכן עשתה את הקישוט.
אז הרי לך שבעיקר הב' שבאינסוף
נבחן שינוי צורה, והוא הגורם לריחוק הנ"ל,
שעליו כתב הרב
נתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית.
לסיכום.
סיכום זה הכי חשוב.
אתם יודעים למה בצלאל? למה סיכום הכי חשוב?
נכון, כי הוא מסכם הכל,
נכון, הוא מסכם הכל.
נכון, הוא בעצם נותן לנו הבנה נוספת,
מתוקף החזרה.
קצת על חזרות.
תדעו לכם, כל השגה שיש באמת ללומדי תורה,
זה מחזרות.
ושמענו פעם מהרב עמר,
שהיצר הרע הכי גדול הוא על חזרות בלימוד התורה.
כתוב, תדעו לכם שזה לא פשוט הדבר,
כתוב עד כמה קשה, כמה קשה היצר הרע לחזרות.
ולמה הוא כזה קשה?
אז מביא הארי פלא גדול,
הוא אומר, כתוב בגמרא לא דומה שונה משנתו
מאה פעם – למאה ואחת..
שזה נקרא עובד ה', וזה נקרא לא עבדו.
מה ההבדל? זה קרא 100 פעמים את הגמרא,
וזה קרא 101. כאלה, כזה פער גדול?
אז באמת, שהשר של השכחה.
הוא סמך מים.
והסמך מים,.
סמך זה שישים, ומים זה 40.
אז יש נוהגים לחזור
40 פעם, לחזור ששים פעם,
אבל ביחד כמה 100.
אז אם חזרת 101 פעם,
שברת אותו לגמרי ולא תשכח את הלימוד לעולם.
אני חושב שהדבר, הסיפור הזה
היה עם הגאון מוילנה אם אינני טועה.
שבא אליו מישהו ואמר לו איך אתה ככה
זוכר את כל הלימוד והכל.
הגאון מוילנא היה ידוע שהוא היה ממש
סוגר את החלונות, שם תריסים שם נרות של שמן זית,
לומד, לא זז מהלימוד, כל הזמן.
שאל אותו הגאון מוילנה,
אתה שמעת שחזל אמרו,
שצריך ללמוד את הלימוד 101 פעם,
ומי שעושה את זה
לא שוכח אותו לעולם?
אומר לו כן,
אומר לו ואתה האמנת להם?
אמר לו: כן.
אומר לו, אני לא האמנתי, אני בדקתי.
אז החזרות זה דבר מאוד מאוד מאוד חשוב.
ויש על זה כמו שאמרתי, קליפה גדולה מאוד.
אנחנו רוצים חידושים,
כל הזמן חידושים,
אבל כל הצלחה, אני תמיד אומר לילדים,
הצלחה היא תולדה של חזרות והתמדה.
כל דבר שאתה תחזור אליו
עוד פעם ועוד פעם, ותתמיד –
אם זה בלימוד מוזיקה, אם זה בספורט,
אם זה בכל דבר, בכל עניין,
ובוודאי ובוודאי שבלימוד התורה הקדושה,
אין ספק שאתה תצליח.
אין ספק.
לכן אנחנו גם פה בלימוד, לא רצים.
המטרה היא לא לסיים, אני תמיד אמרתי,
בדור הזה נברא המחשב. למה?
כדי ללמד אותנו שאתה לא מחשב.
כי כמה שתלמד, תלמד, תלמד,
בוא אני אתן לך פה עכשיו דיסק און קי
כזה קטן.
הנה זה הפרויקט השו"ת.
כן. מה עשרות אלפי ספרים בכזה דבר קטן.
עשרות אלפי ספרים.
איפה תכניס את זה?
קח ספר אחד.
יש היום בתוכנה המקבילה שלה. אני לא
זוכר את שמה כבר,
100,000 ספרים.
תבין את הכמות, 100,000 ספרים!
קח ספר אחד, ספר אחד.
זאת אומרת אם היית חי 100 שנה.
צריך ללמוד כל שנה 1000 ספרים.
קח ספר אחד, קח ספר אחד,
קח את המסילת ישרים. אני אומר את הדוגמה הזאת,
כי זה ספר מהותי, ספר עמוק ובאמת אין כדוגמתו.
תלמד אותו כמו שצריך.
לא אלף ספרים, תלמד אותו.
אז למה, למה, למה, מה זה בא להראות לנו?
שאנחנו לא מכונות. אנחנו לא מחשבים,
שצריכים לספוג עוד ועוד ידע.
יש, ראינו פעם וורט חסידי שכתוב,
צוהר תעשה לתיבה.
על מה מדובר שם? על תיבת נוח,
שהיה צריך לעשות לה פתח למעלה, צוהר, חלון.
אז אם תיקח עכשיו בית מדרש,
כל החלונות אטומים,
כל החלונות סגורים עם וילונות,
אתה לא לא רואה כלום.
אתה רוצה לדעת אם יום או לילה בחוץ,
אתה צריך לפתוח את כל החלונות?
לא, תפתח חלון אחד, גמרנו,
אתה כבר יודע.
תיבה זה מילה.
בספר תורה אנחנו קוראים למילה תיבה, יש תיבות.
אז אתה לא חייב להבין את המשמעות של כל המילים
וכל הוורטים,
אם אתה פותח תיבה אחת,
הרי כל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא,
היה, הווה ויהיה, קדוש ברוך הוא, טוב ומיטיב
השפעתו והפעולה שלו היא רק טובה.
ולכן כל התורה כולה היא ואהבת לרעך כמוך,
שזה עניין ההשפעה.
אז צוהר תעשה לתיבה,
תפתח תיבה אחת ותבין אותה כמו שצריך – הבנת הכל.
עכשיו אנחנו לא נגד גריסה של חומרים,
יש שיטת לימוד כזו
זה בסדר, אפשר לגרוס וללמוד,
כי הגריסה היא בעיקר טובה
דווקא לעניין הקודם שלנו, החזרות.
לא בכל חזרה אתה צריך ללמוד בעמקות,
בעיון גדול.
אתה יכול בחזרות לעבור על זה
בקצרה יותר ובמהירות יותר,
ושמה העניין של יותר גריסה של כמויות.
אבל כשאתה לומד את הנושא תלמד אותו טוב,
זה לא משנה אם זה הלכה, אם זה פרשת שבוע,
אם זה זוהר או אם זה לא יודע, בבלי,
זה באמת לא משנה.
כשאתה לומד, עדיף שתיקח עוד קצת זמן.
תלמד את זה יסודי, בחזרות,
אתה יכול לדקדק מה שנקרא.
בעזרת השם. שנזכה גם ללמוד בעיון
וגם בבקיאות וגם בהמון חזרות,
ולשנות את הלב שלנו
איש אל רעהו, בשמחה ובקדושה.
יאללה בוא נמשיך.
אוקיי, אז לסיכום נחזור לכתוב,
לסיכום שאלנו איך ייתכן ריחוק ופירוד בין האור לכלי
באינסוף, שם מציאות אחדותית.
ויישבנו הדבר שמציאות האינסוף מתחלקת לב' חלקים.
הראשון מטרם הצמצום,
שבאמת הייתה שם אחדות פשוטה,
ולא היה שום פירוד ביניהם.
והשני, לאחר הצמצום,
שנגלה הרצון לקבל של הבחינה ד'
על כן התרחקה.
על כן התרחק האור ממנה.
זה פותר לנו את הקושיה.
אז בואו נחזור לאות ג' ונעבור בעזרת השם לאור פנימי ע',
ובזה נסיים את אות ג'.
ובשיעור הבא אנחנו נמשיך מהאות הבאה.
אז הוא אמר לנו, והנה גם הנה אז
צמצם את עצמו אינסוף
בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש.
וצמצם האור ההוא ונתרחק
אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית.
לפני כן אני רוצה שנראה מה העניין הזה
של אמצעית באמצע ממש.
אז כתבנו פה הסבר קצר.
הנה ידעת, שבאינסוף מטרם הצמצום
היה הוא ושמו אחד,
משום שעוד לא נתגלתה המחשבה
שהרצון לקבל הוא היפוך צורה לבורא
ויוצר פירוד.
קראנו את זה שיעור שעבר,
אבל אני רוצה פה חזרה קצרה
כדי לחדד לתועלת ההבנה של השלב הזה.
מכאן תבין שצמצום המלכות ששם
נעשה מבחירתה חופשית, ליתר דבקות,
ולא מתוקף הכרח.
וכשאנחנו רוצים לדבר ממציאות שאין בה שינוי צורה
בין הרצון לקבל לרצון להשפיע,
והמדרגות שם בהשוואת צורה
ללא הבחן מדרגות וחשיבות,
נכנה אותה בשם עיגול,
כמו שולחן עגול, שבמקומות הישיבה שסביבו
אין הבחן בחשיבות.
למה הכוונה?
כשאנחנו בעצם לוקחים כל צורה שהיא,
אוקיי, לוקחים ריבוע, אנחנו לוקחים משולש,
אז אתה יכול להבחין, לשים, איזה, להגיד, אוקיי,
הקצה של המשולש הוא למעלה.
השוק, התחתית של המשולש, היא למטה.
מדבר בריבוע – הקו הזה למעלה,
הקו הזה למטה, כל נקודה שתשים,
תוכל להגיד מה מלמעלה מה מלמטה.
אבל בעיגול, כשאתה לוקח עיגול
ושם נקודה על העיגול,
אתה שואל – הקו הזה למעלה או למטה?
תלוי אם אתה מסתכל מכאן,
אז הוא למעלה,
אם אתה מסתכל מכאן אז הוא למטה.
אם אתה מסתכל…
אין אין מעלה ומטה בעיגול.
אז כשאנחנו רוצים להגיד על מקום שוויוני
שאין בו מעלה ומטה,
ואין בו הבחן מדרגות,
אז זה אנחנו מדברים על העניין של עיגול.
כמו שאתה אומר בשולחן עגול.
כן, מי הכי חשוב? מי שיושב בראש השולחן,
איפה ראש השולחן?
בשולחן עגול, אין, כולם שווים.
העיגול מראה לנו על עניין של שוויוניות,
שוויוניות בין מי למי?
בין אור לכלי.
ומאחר שאין היעדר ברוחניות, וכל שינוי צורה,
מורה על תוספת מצב חדש,
עניין הצמצום, עניין הצמצום שהיה באינסוף –
השאירו כמו שהוא.
אין שינוי במי? באינסוף.
היה שם צמצום, אבל הוא נשאר כמות שהוא,
אלא מה יקרה,
אלא עתה סובב ממנו עולם חדש בשם עולם הצמצום.
ונתפשטו בו 10 ספירות דעיגולים, מהבחינה ד' ששם.
היינו המלכות דעיגולים התרוקנה מכל אור,
שהרי זה רצונה.
אם זה הרצון שלה לא לקבל את האור,
אין כפייה ברוחניות, היא לא תקבל.
שוב אני חוזר על מה שהסברנו בעבר –
אין כפייה באור,
האור רוחני.
בכלי, שמסמל את הגשמיות. כן יש כפייה לרצות,
אתה חייב לרצות.
אדם לא יכול לא לרצות, לא רוצה זה מת.
כן, אני רוצה משמע אני קיים…
בסדר, אז בוא נמשיך מפה.
בסדר, אז בעצם הוא מדבר איתנו עכשיו
על העניין שהצמצום הזה,
שבעצם האור התחיל להסתלק בעקבותיו,
להתרחק מהבחינה ד',
לאן הוא התרחק?
אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית,
שזה כל הד' בחינות
שיש לנו האחרות.
יש לנו את הכתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות,
בעצם 5 ספירות.
כשהמלכות היא החמישית,
אנחנו הולכים לבחינה ד',
כי לכתר אנחנו פחות מתייחסים.
יש לנו בחינה א' של הרצון לקבל, בחינה ב', בחינה ג', בחינה ד',
כתר מאצילה.
אז הבחינה ד' צמצמה את עצמה,
אז זה יסתלק.
לאן? לכל הבחינות האחרות.
יש לנו פה שאלה מאוד מאוד יפה
ששואל בעל הסולם באור פנימי.
תראו, הוא אומר, ד' הבחינות הנ"ל
מכונות גם ד' צדדים.
ומשמיענו הרב,
שאף על פי שהצמצום לא היה
אלא רק בנקודה האמצעית כנ"ל,
שהיא בחינה ד', מכל מקום,
הסתלק האור מכל ד' הבחינות,
מטעם שאין עניין מקצת נוהג ברוחני,
ועל כן יסתלק גם מג' בחינות.
אז עכשיו פה בעצם, מה השאלה שלו?
אנחנו אומרים, שהוא הסתלק מהבחינה ד'.
והסברנו בתחילת השיעור,
בהקדמה, שכל בחינה נכללת מכל הבחינות שלה.
זאת אומרת יש
בחינה א' הכללית בחינה, ב' הכללית,
בחינה ג' הכללית, בחינה ד' הכללית
וכל אחת נכללת מכולם,
מבחינת כלל ופרט שווים ברוחניות, נכללת מכולם.
זאת אומרת בבחינה ד' במלכות
יש את כל הבחינות האלה.
בחינה א' שבד', בחינה ב' שבד', בחינה ג', ובחינה ד'.
כן, זאת אומרת, אם נדבר על זה מצד הכחב תום,
אז בכתר יש כתר שבכתר, חוכמה שבכתר,
תפארת שבכתר.
אוקיי, יש את כל החמש בכל אחד.
שוב, אומרים מעניין 4,
פחות, נתעלם רגע, מהשורש.
אז אם אנחנו מסתכלים על בחינה,
אז יש בחינה א' הכללית, ב', ג', ד',
בתוך הד', עוד ד'.
אז איפה בעצם היה צמצום?
בד' שבד', אמרנו, בנקודה האמצעית באמצע ממש.
נקודה אמצעית זה בחינה ד' באמצע ממש,
זה ד' שבד'.
אז אנחנו שואלים עכשיו,
מאיפה הסתלק האור?
מהבחינה ד', נכון,
איך הוא כותב לנו את זה?
נתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית.
אז – האם זה יסתלק רק בבחינה ד',
משלוש הבחינות שמעליה?
זאת אומרת מג', ב' וא' שבד',
או גם מכל הג' ב' וא' הכלליות.
הבנתם את השאלה?
אם כן אני אשמח לשמוע תשובה מה אתם חושבים?
השאלה אני הבנתי לדעתי זה א' ב' ג'
של תוך הד' ככה אני חושב.
כי אתה אומר הצמצום היה בד' שבד',
הסתלק משלוש הראשונות שבתוך הד', אוקיי.
יש עוד מישהו? רעיון? ינון, מה אתה אומר?
לדעתי יוצא, מה זה אומר זה הסתלק,
רק מהד' בחינות שבד',
או מהד' בחינות הכלליות.
ברוך מה אתה אומר?
כל הבחינות.
הסתלקות אור אינסוף עולים ללמעלה.
יפה מאוד. גם וגם. התשובה היא גם וגם.
זאת אומרת עכשיו בוא אני אקריא לכם את זה, מה שאני כתבתי
כי זה מאוד מסודר שם.
טוב, אז כדי לענות על השאלה הזאתי,
בעצם מאיפה יסתלק האור,
האם הד' הפרטיות או מה-ד' הכלליות,
כתבנו פה הסבר מאוד נחמד, תראו.
על פי החוקיות של כלל ופרט שווים ברוחניות.
מי שרוצה יראה הרחבה על הכלל הזה,
במהות חוכמת הקבלה.
הכוונה שכל בחינה כלולה מכל הבחינות.
תדע, שכל ספירה נכללת מחברותיה.
היינו שיש 5 ספירות כלליות וכל אחת נכללת מכולם,
למשל, בספירת הכתר הכללי ישנן 5 ספירות פרטיות,
כתר שבכתר, חכמה שבכתר, בינה שבכתר,
תפארת שבכתר, מלכות שבכתר.
וכן בבינה הכללית תמצא 5 ספירות,
כתר שבבינה, חכמה שבבינה כן, בינה,
בינה שבבינה זה נקרא מבחינת עצמה..
מכאן תבין מה שאמר הרב,
שצמצם עצמו בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש,
היינו במלכות שבמלכות,
שהיא הבחינה
ד' שבבחינה ד', שם נעשה צמצום.
שם נעשה הצמצום.
יש בחינה א' ב' ג', ד' כל אחת מתחלקת לד' בחינות
הד' מתחלק מתחלקת לא' שבד', ב' שבד', ד' ג'
שבד', שם נעשה צמצום, שהמונח הרוחני, נקודה אמצעית,
מורה לך על בחינה ד' הכללית.
ושאומר באמצע ממש,
מתכוון הבחינה ד' הפרטית שבמלכות הזו
שעליה נעשה הצמצום.
סתם, ביני לבינכם, אני בחוויה,
אני משתמש – פעם אני אומר מלכות,
פעם אני מבחינת ד',
כדי שתתרגלו שזה אותו דבר.
אני מגוון פה בלשון.
כדי שתתחילו להבין שיש יש הרבה שמות לכל דבר,
פעם נקרא בחינה ד', פעם המלכות שבד',
ד' שבמלכות, המלכות שבד', זה לא משנה, זה אותו דבר.
ואם תשאל, מה הוא שאומר כאן,
שהאור נסתלק מד' הבחינות,
כן, זה מה שאמרנו לנו עכשיו באור פנימי ע',
תסתכלו אני רוצה רק להראות לכם,
תבינו איפה אנחנו מונחים,
אנחנו לא כותבים את זה סתם,
אתם רואים, הוא כתב לנו פה כל מקום,
הסתלק האור מכל ד' הבחינות.
איזה ד' בחינות, שבתוך הד' או הכלליות?
ועל זה הסברנו, האם הכוונה בזה,
נשאל האם הכוונה שנסתלק
מד' בחינות הפרטיות של הבחינה ד',
שהרי הצמצום נעשה בבחינת בחינה ד',
כן, שם נעשה צמצום,
או מד' בחינות הכלליות?
ותדע – עכשיו שימו לב איזה תשובה מפורטת
בעל הסולם נותן.
ליקטנו מכמה מקומות.
ותדע שהאור הסתלק מכאן וגם מכאן.
ושתי טעמים לדבר,
מצד האור ומצד הכלי.
הטעם הראשון מצד האור.
מובא כאן באור פנימי,
שאין מקצת נוהג ברוחני.
ולא תמצא חילוק באור.
זאת אומרת האור הוא לא מתחלק,
אומר אסתלק מקצת או חלק, לא,
האור הוא שלם ולכן גם הפעולות שלו שלמות.
על כן, מתוקף הסתלקותו
מד' הבחינות הפרטיות של הבחינה ד'
בתוך הד',
מהד' שבד' הוא הסתלק, עבר לג' שבד',
ב' שבד', א' שבד',
שוב ואז מה קורה בשורש
של הד' הוא ממשיך להסתלק,
הוא עובר לג',
עובר את כל הבחינות בג',
עובר לב', כל הבחינות בב',
עובר לא',
וכל הבחינות האלה למה?
כי מצד האור אין מקצת נוהג ברוחני,
הוא לא עושה חצי עבודה – זה אנחנו עושים חצי עבודה,
האור לא עושה חצי עבודה…
אז מתוקף זה המשיך והסתלק
גם מג' הבחינות הכלליות של מעליה.
עכשיו יש לנו מצד הכלי.
זה הוא מביא בהסתכלות פנימית בחלק ב'.
והטעם השני שהביא רבנו בחלק ב',
הסתכלות פנימית אות ט"ז,
מבאר העניין מצד הכלי.
וזה נכון מה שאמרת ינון,
שבעצם כל השאר הם לא כלים.
כל השאר הם לא כלים, רק הבחינה ד' היא כלי.
אז אם היא לא משמשת ככלי,
כל השאר לא יכולים לקבל את האור.
אתם מבינים, זאת אומרת,
הם מקבלים הכל משתלשל דרכם בשבילה,
אם הוא מסתלק ממנה אז נעלם מכולם.
כן, זה כמו לצורך העניין.
שנגיד, אבא.
אז אבא עובד בשביל שיהיה כסף.
בשביל לקנות לילד, ללכת למכולת לקנות לילד
מוצץ וטיטולים ומטרנה.
אבל אם הילד גדל וכבר לא צריך את המוצץ
ואת הטיטולים ואת המטרנה,
אז לא שייך שהאבא בכלל ילך למכולת ויקנה את הדברים האלה.
כי כבר אין אין כלי לזה, אין בשביל מה.
אז נכון שהכל משתלשל מאבא, נכון שהכל משתמש,
משתלשל מאור האינסוף,
ויורד דרך כל המדרגות,
אבל בסוף הכלי הוא ד' שבד'.
ואם אין כלי – אין צורך בכל זה.
אף אחד לא יכול לקבל,
כל מי שמעליו לא צריך את זה,
כל השלבים בדרך, מה זה השלבים בדרך?
לצורך העניין נגיד,
האבא הלך – נרוץ עם המשל הזה –
אז הוא לקח את הכסף והוא שילם דלק, לנסוע למכולת.
אז מי התפרנס מזה? תחנת דלק.
אחר כך, בתוך הסופר,
הוא שילם לסופר ואז הסופר גם קיבל אור מזה,
הקופאית קיבלה משכורת,
ואוסם קיבל משכורת,
ואני לא יודע מה, חברת טיטולים קיבלה משכורת.
הנה עוד הארה,
עוד אור שעבר גם אלי.
אחר כך הוא לקח את זה.
וחזר, שילם על חניה לעירייה.
אז גם העירייה קיבלה אור.
אבל כל זה בשביל מה,
שהילד יקבל טיטולים ומוצץ.
אז בשביל האור שהילד יקבל טיטולים ומוצץ,
אז גם תחנת דלק קיבלה אור,
וגם המכולת קיבלה אור,
וגם העיריה קיבלה אור.
אבל כל זה בשביל מה?
בשביל הכלי שנקרא תינוק.
אבל אם התינוק לא צריך,
די, הוא גדל, הוא לא צריך.
אז כל הבחינות לפני, הם לא באמת כלים.
הם קיבלו על הדרך.
אז גם הם לא יקבלו.
אז האבא לא ילך, לא ישלם חניה ולא ישלם לסופר,
לא ישלם לדלק ולא לאף אחד,
כי אין כלי.
אותו דבר פה.
אני חוזר עכשיו על מה שקראנו,
הוא אומר, מהטעם השני
שהביא רבנו בחלק ב',
הסתכלות פנימית אות ט"ז
מבאר העניין מצד הכלי.
כבר ידעת שאין אור בלי כלי.
הוא משום שהבחינה ד' היא היחידה המוכשרת
להחזיק את האור.
היא התינוק במשל,
ובלעדיה אין כלי אחר.
על כן כשהיא התרוקנה,
תכף נעלם כל האור, לא רק מהבחינות,
לא רק מהבחינות הפרטיות שלה,
אלא גם מג' הבחינות הכלליות שמעלה.
בסדר.
אז בזה בעזרת השם סיימנו את אות ג'.
גם את אות ס' וגם ע' באור פנימי.
ובלא נדר ובעזרת השם
בשיעור הבא אנחנו נעבור לאות ד'.
ונשאר לנו ממש עוד טיפה ונסיים את הפרק הזה
ונמשיך לחלק השני.
שאלות, טענות? מענות? חברים? אני פה בשבילכם.
לסכם שוב זה כי אנחנו רואים לא רק בד' של הד',
אלא גם זה לא שאלה ששאלנו אותה.
השאלה היא… אוקיי אני אחזור, הבנתי.
השאלה הייתה הסברנו,
אני אסכם את זה בכמה משפטים קצרים.
הסברנו שמה קורה בעצם
האור מתפשט באינסוף.
נכון, עכשיו האור הזה מתפשט בד' בחינות,
בחינה א', בחינה ב', בחינה ג', בחינה ד'.
בחינה ד' נקראת מלכות דאינסוף.
איך נקראת הבחינה א'? חוכמה,
בחינה ב'? בינה.
אם אתה זוכר את הטבלה שעשינו שבוע שעבר,
שלחתי לכם בוואטסאפ,
חוכמה, בינה, תפארת ומלכות.
כחב תום.
עכשיו בחינה א' ב' וג' ו ד',
כל אחת מתפרטת לכולם.
זה נקרא כלל ופרט שווים ברוחניות.
אז הבחינה ד' הזאתי,
שהיא המלכות דאינסוף,
מתפרטת גם לבחינה א' שבד',
בחינה ב', בחינה ג', בחינה ד'.
עכשיו כשהוא אמר, שאמר,
שהמלכות דאינסוף הזו,
בעצם עושה את הצמצום ומסתלק האור
מהבחינה ד' אל סביבותיה,
מסתלק לבחינות שמעליה,
בעצם ל ג' ב' וא'. למה?
כי היא לא רצתה לקבל.
אם היא לא רוצה לקבל, אין כפייה,
אז האור מסתלק.
אז שאלנו מאיפה הוא מסתלק? רק מהבחינה ד',
כי הלא פשוט מהד' שבד' ובהתפרטות שלהם,
או גם לא רק מהד' הכללי,
יש את ד' הכללי וד' הפרטית,
אלא יש ג' הכללי,
ובתוכו ארבע.
יש ב' הכללי ובתוכו ארבע.
א' הכללי ובתוכו ארבע.
אז בעצם כמה יש לנו ביחד
4 + 4 + 4 + 4, 16.
האם הוא הסתלק רק מארבע ראשונות שבד',
או מכל השש עשרה?
זו הייתה השאלה.
אז התשובה היא שהוא הסתלק משתיהן.
והסיבה היא משתי סיבות,
מצד האור ומצד הכלי.
מצד האור אין מקצת נוהג ברוחני.
כשהאור מסתלק, הוא מסתלק,
הוא לא עושה חצי עבודה,
אם הוא יסתלק, הצמצום היה בד' שבד',
אז היא התרוקנה.
התרוקנה אז אין תינוק.
אז כל הבחינות שמעל בד' לא יקבלו,
לא הסופר ולא הזה ולא הזה.
אז לא ג' שבד' ולא ב' שבד' ולא א' שבד',
הם לא יקבלו.
עכשיו מדברים מה קורה עם הג' שמעליה,
שגם יש לה 4, והב' שמעליה, הכללית?
האם גם הם התרוקנו? התשובה היא כן.
גם הפרטיות של הד' וגם הא' ב' ג' הכלליות.
או קיי, יש לנו א' כללית מתפרטת לארבע פרטיות.
כן. בחינה א' כללית בתוכה הבחינה א' שבה,
ב' שבה, ג' שבה.
בחינה ב' כללית מתפרטות בתוכה כולם,
זה נקרא כלל ופרט שווים ברוחניות.
הפרט. קח את הפרט. בחינה ב' יש בה 4.
קח את הכלל, יש גם 4.
כן, תמיד מתחלק.
אוקיי. אז אז בעצם שאלנו, האם זה רק מכאן או מהכל?
אז גם וגם.
מצד האור, כי האור לא עושה חצי עבודה,
ומצד הכלי כי הבחינה די שבד' היא הכלי היחידה,
היחידי. זה התינוק. אם אין תינוק, די,
הוא גדל לא צריך מוצץ,
אף אחד לא יקבל.
אז בגלל שהוא יצא –
אין כלי. זהו היא לא רצתה לקבל.
כי הד' שבד' הייתה הפרעה קטנה-קטנה למטה,
כל המערכת לא תקבל.
כל המערכת גם הד' הפרטי, גם הד' הכללי וגם בב'.
בקיצור האור מסתלק מכל המקומות.
ברגע שהיא לא רוצה הד' שבד', אז גם הפרטיות שלה וגם מכל.
בסדר, עכשיו, הבנת?
למה? למה זה רק בשביל הד'?
שבד' מגיע אור ולא לב', ג', ד' הכלליים?
הוא כן מגיע, אבל אין לו כלי.
הוא עובר דרכם בשביל זה,
כמו שהאבא משלם לתחנת דלק, הם מקבלים אור.
אור בוא נגיד שזה הכסף פה בנמשל,
אז האבא משלם לתחנת דלק
ולעירייה בשביל החניה ולסופר הוא משלם,
כולם מקבלים אור.
אבל בשביל מי? בשביל התינוק. אם התינוק
הגדיל ולא צריך יותר,
אז אף אחד לא יקבל,
לא, אבא לא ילך לסופר
לא ישלם דלק ולא ישלם על חניה.
זאת אומרת הם כלי?
לא, רק הבחינה ד' היא כלי אמיתי,
רק המלכות, היא תעשה את כל העבודה.
ורק ממנה אנחנו נדבר כל הזמן.
כל השיעורים נגישים לכם באתר, הכל פרוס לכם,
תבינו יש לכם שם 700 שיעורים,
שלום תראו את הכל ביום אחד,
יותר משבע מאות. שלנו רק איזה 400 ומשהו.
תהנו. תראו בכל רגע.
אל תוציאו אוזניה מהאוזן כל הזמן
אתם ברחוב אתם בנסיעה
כל רגע פנוי זה…
פעם בעל הסולם מסביר על העניין של איכות וכמות.
שמבחינת הכמות זה שכל רגע פנוי –
אין דבר כזה רגע פנוי.
כן, כתוב אין יצר הרע מגיע
אלא בלב הפנוי מן החוכמה.
אין דבר כזה רגע פנוי.
יש לך שניה יתרה, אנשים לחוצים בפקקים,
מתעצבנים בפקקים, אני רואה בזה אחלה דבר. למה?
כי כן יכול לשמוע שיעור תורה עכשיו.
כל רגע שאתה עכשיו, אין דבר כזה רגע פנוי,
יש לך פקק יאללה שים אוזניה
תשמע שיר, תורה פתחת, איפשהו,
נתקעת בלא יודע איפה,
וזה אצל, בסופר, תמיד שיהיה בכיס ספרון,
תמיד, תמיד, תמיד, תמיד בכל מקום.
אל תבזבזו שנייה חבל חבר'ה
החיים קצרים.
מה שתפס זה תפסת מה שלא תפסת, אין מה לעשות.
טוב אז בעזרת השם עד כאן אות ג'
ובלא נדר בשיעור הבא אנחנו נעבור לאות ד'
ונתקדם לסיום הפרק הזה
בתלמוד 10 הספירות.
ברכה והצלחה לכולם תודה רבה יישר כוח גדול על ההשתתפות.
לחנות הספרים

תלמוד עשר הספירות הַמְבוֹאָר | סט | 5 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות

תלמוד עשר הספירות | תע"ס הוצ' מקורית | 7 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות

הַיַּהֲלוֹם שֶׁבַּכֶּתֶר | זוהר הסולם | 21 כר' | גדול

זוהר הסולם | 21 כרכים | מהדורת כיס (כ.קשה)

זוהר הסולם | 21 כרכים | מהדורת כיס (כ.רכה)

כתבי האר"י | 15 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי האריז"ל

עץ חיים | 3 כרכים
סטים וערכות לימוד, כתבי בעל הסולם, כתבי האריז"ל, כללי

נפלאות הרב"ש אשלג | כתבי ה'ברכת שלום'

ציור של הרב יהודה אשלג | בעל הסולם
