תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק א | 5

שיעור תורה בחכמת הקבלה על כתבי האריז"ל
בספר תלמוד עשר הספירות (תע"ס) חלק א'
שכתב וחיבר הרב יהודה לייב אשלג זצוק"ל
מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר הקדוש
מגיד שיעור: הרב שקד אליהו פנחס
ממרכז 'סולם יהודה' ללימודי קבלת אשלג

תמלול השיעור:

ערב טוב לכולם, ברוכים הבאים

תודה רבה על ההצטרפות

תודה על כל מי שהגיע אתמול לב' כנסת.

היה כיף מאוד לראות אותכם.

בעזרת השם היום אנחנו נמשיך באות ב'

בתלמוד עשר הספירות.

בעצם עד עכשיו באות א', בעל לסולם תיאר לנו,

יותר נכון הארי, קטע מתוך כתבי הארי תיאר לנו

איזשהו תיאור של מציאות קבועה.

תאר לנו מערכת שנקראת אינסוף.

אמנם במערכת האינסוף,

הוא חילק אותה לשתי חלקים, בין טרם הצמצום ולאחר צמצום,

אבל בגדול זה היה תיאור של מצב סטטי.

הוא לא בא ובעצם הסביר לנו על פעולות שקורות,

על מעשים שקורים.

הוא בעצם תיאר לנו מציאות של אינסוף,

ששם האור והכלי נבחנים כאחד.

אף על פי שיש שינוי בין המלכות דאינסוף לבין האינסוף עצמו.

וכל מה חשוב להבין,

שזו הנקודה הראשיתית ביותר שהאנושות תפסה,

כל חז"ל, מאדם הראשון, דרך אברהם אבינו ומשה רבינו וכל הנביאים

וכל האנשים הקדושים שהיו בעם הזה,

מבריאת העולם בעצם,

אם אנחנו נבחר את הנקודה הראשונה שניתן להשיג בה משהו,

לתפוס או לאחוז ממנה,

זה נקרא אינסוף.

למה? משום שבעצמותו יתברך

אין לנו שום תפיסה והשגה, מילה והגה. כלום.

אנחנו לא מבינים בעצמותו, כלום,

אנחנו רק מבינים באור הנמשך ממנו,

זה נקרא ממעשיך הכרנוך,

מתוך המעשים שלו, מתוך הפעולות שלו,

בעצם אנחנו הכרנו אותו.

אז עד עכשיו תוארה מערכת סטטית,

איזה שהוא בעצם תיאור מצב.

ועכשיו מה שיקרה בעצם,

אז הוא התחיל לדבר על הפעולות,

על מה קורה.

עכשיו, איך למה הדבר הזה דומה בעצם,

שאנחנו מדברים על סדר ההשתלשלות ממעלה למטה,

שכל כל העולמות והפרצופים והספירות,

וכל המערכת המאוד מאוד מורכבת שתסתעף

מהרגע זה ועד סוף לימוד התעס,

שאפשר ללמוד אותה גלגולים שלמים

וקשה מאוד להספיק להבין את הכל,

ולתפוס את הכל?

אבל הדבר הזה, כשהוא נעשה מעילא לתתא, מצד הבורא

מלמעלה למטה, ומתפתח,

אז חשבנו היום על איזה משהו,

שלמה הדבר הזה דומה?

אם אתם מכירים, יש כל מיני דגמים כאלה

של נגיד כדור כזה, שהוא נופל במדרגות,

ואז הוא מפיל איזה כמה קוביות דומינו,

ואז הקוביות דומינו האלה מפילים עוד קוביה,

והיא מפילה עוד כדור, שהולך ומסובב פרופלור,

והפרופלור הזה הולך ונופל כדור אחר לתוך כוס,

והכוס הזה מתהפכת ושופכת מים ואז מלא מלא מלא פעולות.

שבעצם הכל התחיל מאיזה דחיפה קטנה של הכדור הראשון.

על הדחיפה הקטנה הזאת אנחנו נלמד.

כי בעצם מה שקורה עכשיו זה,

זו סדר, זה איזשהו סדר של השתלשלות,

של פעולות בסדר קודם ונמשך,

סיבה ומסובב סיבה ומסובב, סיבה ומסובב,

זה גרם לזה, זה גרם לזה, זה גרם לזה.

עד שהנקודה האחרונה,

היא הנקודה שכולם חושבים שהיא הנקודה הראשונה,

מה כולם חושבים, שמה הנקודה הראשונה שיש במציאות?

בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

כשאנחנו נדבר מהסליק ברעותא, מ פחותהעלה ברצונו שבאינסוף,

כשאנחנו נדבר על הנקודה הזאת

של עלה ברצונו באינסוף,

היא תתחיל את הסדר הזה,

שהכדור נופל ועושה ומסתובב ופועל.

והנקודה האחרונה, האחרונה אחרונה,

היא תהיה בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

זאת אומרת, הסוף של כל התהליך הזה,

הוא יהיה בעצם שהנשמה נכנסת בגוף ובאה לעולם הזה.

זה יהיה הסוף של התהליך.

מה שאני הסברתי עד עכשיו זה שבעצם

אנחנו נתחיל ללמוד עכשיו את אות ב',

ואות ב', בשונה מאוד א',

אות א' בתעס דיברה בעצם על מצב סטאטי, קבוע.

מה יהיה שם באינסוף, וכמה שאנחנו יכולים להשיג.

עכשיו באות ב'

אנחנו נתחיל לדבר על סדר של השתלשלות של מצבים.

זה לא היה לפני כן באין סוף,

הוא לא דיבר איתנו על זה.

הוא אמר זה מה יש, תקלוט מציאות מסויימת.

עכשיו הוא יסביר לנו מה קורה מכאן.

זאת אומרת זה חלוקה מאוד מאוד ברורה, אוקיי?

אז בוא נראה מה קורה מכאן.

בוא נקרא את האות הראשונה ונתחיל ללמוד בעזרת השם.

טוב, אז אנחנו נקרא את אות א' כחזרה,

ונעבור מיד לאות ב' ונסביר את הדברים.

אז עד עכשיו, כמו שאמרנו,

דיבר בעל הסולם על מציאות האינסוף, לא על תהליך,

על התפתחות, מדבר על מציאות סטטית,

והוא אמר לנו, דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות.

אמרנו, טרם, מורה על הזמן הרוחני,

שהזמן רוחני הוא תולדה של תנועה, של מצבים בעצם,

של שינוי צורה.

כל שינוי צורה יוצר ריחוק,

מספר שינויי צורה יוצרים בעצם זמן רוחני,

ימים, חודשים, שנים, או קיי?

אז הוא אמר שטרם, הכוונה היא לסיבת הסיבות,

הסיבה הראשונית הראשונית, המקום הראשון

שבו אנחנו יכולים לתפוס.

זה לפני בעצם שבעצם נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים.

שזה מרמז על עולם האצילות, והבריאה, והיצירה והעשייה.

כי שמדברים על הבריאה, בעצם מדברים גם על העולם שלאחר מכן,

מה היה? היה אור עליון פשוט.

הכוונה מתפשט ממנו יתברך, ממלא את כל המציאות,

ולא היה שום מקום בבחינת אוויר ריקני וחלל.

אמרנו מה זה אוויר ריקני וחלל?

זה שתי חסרונות שהיו בעולמות

אוויר ריקני, בעצם זה אור חסדים, מרוקן מאור חוכמה,

וחלל, זה הבחינה ד' שהתרוקנה מהאור ונשארה ריקנית ממנו.

אז לא היו חסרונות.

למה? כי האור מילא את הכל,

אלא היה הכל ממולא מן אור אינסוף פשוט ההוא.

פשוט הכוונה לא מוגבל, לא מוגדר,

אין בו למעלה ולמטה, אין בו צדדים, כלום,

הוא לא מורכב, הוא פשוט, הוא ההפך ממורכב.

כשאתה מתאר מדרגות ובחינות ודברים,

אז אתה אומר, אז הדבר נחשב למורכב.

אני מתאר שולחן, יש לו רגליים, יש לו פלטה,

יש לו צבע, יש לו גובה, הוא מורכב מכל מיני חלקים.

כשאנחנו מדברים על מציאות האינסוף, היא לא מורכבת.

האור מילא את הכל, לא היה הבחן בין האור לכלי,

ולא היה לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,

שזה גם מראה על עניין של המדרגות.

הסברנו בהרחבה בשיאור שעבר את העניין,

אלא היה הכל אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת.

והוא נקרא אור אינסוף. זה היה עד עכשיו.

מה קורה ברגע זה?

שימו לב, אומר לנו באות ב'.

וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים,

להוציא לאור שלמות פעולותיו, ושמותיו וכנוייו,

אשר זו הייתה סיבת בריאת העולמות,

זאת אומרת הוא מדבר איתנו עכשיו שקרה איזה משהו, עליה ברצון.

מה זה העלייה ברצון?

הרצון הפשוט, הסברנו מה זה כבר בשיאור שעבר.

אם אתם רוצים, אנחנו נחזור על ההסבר,

עוד מעט נקרא את זה, אם תרצו, עוד פעם,

אבל בגדול הוא מסביר שאותו רצון פשוט,

הרצון כביכול האלוקי שהתפשט לתוך הבחינות,

בחינות א', ב', ג' וד', שהד' אנחנו קוראים לה מלכות דאינסוף,

בעצם היה בו איזה שהוא שינוי,

שנקרא עלייה ברצון,

שגרם לבריאת כל המציאות שאנחנו נכיר.

שוב בסדר של התפתחות של גורם ונמשך

כמו שהסברנו, עם הכדור שהולך ונופל ומפיל דומינו,

והדומינו נופל לכוס והכוס נשפכת לעוד משהו

ומלא מלא מלא פעולות,

כל זה התולדה של עליית הרצון. הכל התחיל מעליית הרצון.

ואז למה בעצם היה צריך לברוא את כל העולמות ולהאציל הנאצלים?

מי זה הנאצלים? אנחנו, כן, כל הבריאה.

כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו

אשר זו הייתה הסיבה לבריאת העולמות.

זאת אומרת למה הבורא ברא את כל העולמות?

כדי שתהיה שלמות,

בפעולות ובשמות ובכינויים.

הבורא לא יכול להיות שלם בלי לברוא את העולמות?!

הבורא מושלם מטבע עצמו!

אז תכף בדיוק, אז בדיוק על הדבר הזה ירצה בעל הסולם להסביר לנו

את מה שאומר הארי, אז בואו נתחיל.

יש לנו על עלה ברצונו הפשוט, אור פנימי.

והוא מתחיל מייד בשאלה.

אין לתמוה, איך נבחן רצון באינסוף הגבוה מכל רעיון?

הרי כשאנחנו נאמר אינסוף, מדברים על אורו יתברך,

אם אתה אומר שיש רצון באינסוף, מה זה אומר רצון?

רצון מורה על חיסרון.

אם אני רוצה לשתות, סימן שאני צמא.

אם אני רוצה אני לא יודע מה, חברה, סימן שאני מרגיש בודד.

אוקיי? זאת אומרת הרצון מראה שחסר לי משהו.

איך אתה בא ואומר שחסר משהו באינסוף?

הרי האינסוף מורה על עצמותו,

על האור נמשך ממנו יתברך, האור המתפשט ממנו.

מה, יש באור המתפשט ממנו יתברך איזשהו חיסרון,

עד כדי לומר עלה ברצונו הפשוט?

איך אתה בא ואומר דבר כזה?

אז אומר לך, אל תתמה על הדבר,

כי תבין זה עם מה שנתבאר לעיל,

שבהכרח נמצא בכל נאצל רצון לקבל את שפעו מהמאציל.

אלא שבאינסוף ברוך הוא, הוא רצון פשוט בסוד הוא ושמו אחד,

כמו שכתוב בפרקי דרבי אליעזר,

כן, רבי אליעזר הגדול, פרק א', וכן בדברי הרב לקמן.

כי האור שבאין סוף מכונה הוא, והרצון לקבל

שם באינסוף מכונה שמו.

והם שניהם בסוד האחדות הפשוטה שאין פירוד כלשהו ביניהם.

זאת אומרת, הוא אומר לנו תראה, כשאנחנו אומרים על האינסוף,

מדברים בעצם על איזשהו אור שמתפשט מהאלוקות.

הוא אומר לך תדע לך, שבאור הזה יש גם רצון.

האור נקרא הוא, האין, האור האינסופי נקרא הוא, והרצון נקרא שמו.

הפרקי דרבי אליעזר אומר לנו שהוא ושמו אחד.

מה היה צריך להגיד? הוא אחד. למה הוא ושמו אחד?

אז זה להורות על הכלי, שהאור והכלי שם הם אחד ממש.

אוקיי, אז הוא אומר לנו שבעצם האור והכלי שם

שווים בהשוואה אחת,

כמו שאתה אומר עובר ירך עימו.

שהעובר הוא כמו הירך של האם, הירך והאם זה דבר אחד,

גם העובר והאם הזה דבר אחד.

העובר נחשב כביכול לכלי שמקבל את כל השפע מהאמא,

אבל הוא והאמא זה דבר אחד,

לכן הוא גם לא עולה בשם.

מתי קוראים לילד בשם? רק אחרי שהוא נולד.

צריך לעבור פה 8 ימים, נכון?

אומנם אל לדמות הפירוד והאחדות האמורים כאן,

אל הפירוד והאחדות שבמושגים הגשמיים הנפרדים,

על דרך התנועה, בריחוק מקום ובקרוב מקום.

כי המהות הרוחנית אינה תופסת מקום כל עיקר כנודע.

זאת אומרת, הוא אומר לנו

בדיוק מה שדיברנו מקודם, ברוך.

כשאנחנו אומרים בגשמיות,

אז איך אתה מגדיר משהו כרחוק וקרוב?

הנה אני אומר לכם,

הכוס נמצאת פה,

והמחק נמצא פה, והם קרובים או רחוקים,

זאת אומרת, על פי ההגדרה שלהם במרחב של המקום,

אני מגדיר קרוב הרחוק,

אבל המהות הרוחנית אינה תופסת מקום.

אז איך תגיד על משהו שהוא קרוב או רחוק?

אז הוא עונה לנו, בזה שהוא מסביר ככה.

אומנם תדע שהפירוד ברוחניים אינו נעשה

זולת על ידי מקרה שינוי צורה.

דיברנו על זה כבר מקודם, דיברנו על טרם,

שבעצם זה תולדת הזמן הרוחני,

ששינוי צורה יוצר ריחוק וקירוב בין הרוחני.

אז רק העניין של מקרה שינוי צורה בלבד יוצר ריחוק וקירוב.

באופן שאם דבר רוחני אחד קונה לו צורה נוספת,

המשונה מאותה צורה שיש לו,

הנה יצא לו הדבר רוחני ההוא מבחינת אחד לשתי בחינות נבדלות,

המתרחקות זו מזו על פי ההופכיות שיש באותן ב' צורות.

כן, לצורך העניין אם לך גוש פלסטלינה, זה דבר אחד,

אבל אם אני אקח לך חתיכה ממנה ומפריד אותה

עכשיו יש לי פה שתי גושים. זה בגשמיות.

איך הדבר נעשה ברוחניות? שינוי הרצון.

אם לשני רוחניים יש רצון זהה, הם לא ייקראו שתיים, ייקראו אחד.

או קי, כמו הוא  ושמו אחד. הכלי והאור באינסוף הם אחד,

אבל ברגע שחלק מתוך הדבר הזה יתחיל לפתח רצון שונה,

הוא לאט לאט ייפרד ויתרחק,

על הפירוד הזה,

בדיוק בעצם על יציאת הנשמה מהבורא, אנחנו מתחילים לדבר.

וגם זה מקור ושורש הבחירה שיש לנו הנבראים.

אז בוא נראה מה הוא מסביר.

באופן שאם דבר רוחני אחד קונה לו צורה נוספת

המשונה מאותה צורה שיש לו,

הנה יצא לו דבר רוחני ההוא מבחינת אחד לשתי בחינות נבדלות

המתרחקות זו מזו על פי ההופכיות שיש באותן ב' צורות.

כמה שהן יותר הופכיות הם יותר רחוקות.

וכמו שמהוויות הגשמיות המתרחקות ומתחברות זו בזו

בדרך ריחוק מקום וקירוב מקום,

כן יש לנו – חוזר לגשמי – כמו שההוויות הגשמיות

מתקרבות או מתרחקות על ידי קירוב מקום, או קיי?

כן המהויות הרוחניות מובדלות ומתחברות

על פי השתנות הצורה והשתוות הצורה,

ששינוי הצורה מבדילן זו מזו,

כמה שיותר צורות שונות בצורתן, צורת הרצון, יותר רחוקות. אוקיי?

והשתוות הצורה מדביקן מדביקתן זו בזו, וזכור זאת, כי הוא המפתח הראשון לחוכמה.

יש לנו פה מפתח ראשון לחוכמה.

בכלל אני מציע, ככה קיבלתי מהרב ימיני,

לעשות מחברת כללים, כל כלל כזה שאתם רואים – תרשמו אותו במחברת,

חשוב מאוד חוזרים על זה נותן לנו ככה איזה מבנה של חוקים.

כי בעצם הכל פה חוקים קבועים ומוחלטים.

ועתה תבין את סוד הוא ושמו אחד הנזכר לעיל,

ועניין האחדות הפשוטה,

שאנו מדייקים כל כך באין סוף,

אחרי שהבנת שאנחנו אומרים שריחוק וקרוב ברוחניים

זה לא ריחוק וקירוב גשמי,

אלא זה ריחוק וקירוב ברצון,

אז תוכל להבין מה אנחנו אומרים שהוא ושמו אחד,

כי בעצם מה אנחנו נגיד? שהרצון הוא אחד,

הרצון שבכלי הוא כמו רצון האור,

כי אחדות הזו היא מפליאות כל יכולתו יתברך.

למה מפליאות כל יכולתו?

כי זה שתי דברים הפוכים.

אנחנו הסברנו, שכלי הוא רצון לקבל, ואור – רצון להשפיע.

והסברנו, שתי דברים הפוכים ומנותקים זה מזה.

אחרי שהסברת לי את זה, אתה בא ואומר לי הנה,

יש פה שתי דברים הפוכים, יש רצון ויש אור,

והם לא מנותקים ולא נפרדים,

הם דבר אחד, איך יכול להיות?

זה מפליאות כל יכולתו יתברך.

כי הנה התבאר לעיל באור פנימי

ההבדל בין המאציל לנאצל, שנתהווה מחמת הצורה של הרצון לקבל,

שישנה בנאצל ואינה במאציל,

זאת אומרת הוא הסביר לנו, אתם זוכרים למעלה,

שמה יצר, מה הפריד את הנאצל מלהיות מאציל?

הרי בסוף כולנו התחלנו ממנו יתברך!

כן, אנחנו חלק אלוק ממעל. הנשמה היא חלק אלוק ממעל.

אבל מה הפריד אותי ממנו?

הרצון לקבל. כן, שהוא כמו הגרזן

שחוצה וחוצב וחותך ומפריד, בין בין הנשמה לבין האלוקות.

כי בבורא אין רצון לקבל.

אז יש אותה בנאצל ואין אותה במאציל, את הצורה הזאת שרוצה לקבל,

אשר מסיבת שינוי הצורה ההוא נבדל הנאצל מהמאציל,

וקנה לו שם בפני עצמו, להיקרא הנאצל ולא מאציל.

נדבר עליו קצת על עניין שם. מה זה אומר שם?

בגדול אני אקצר לכם ואקדים, שהוא אומר ששם,

היא תפיסת האור על ידי הנברא.

בעצמותו אין, אין תפיסה, אבל באור הנמשך ממנו אני יכול לתפוס משהו.

כשאני תופס משהו שיש לו גדרים וגבולות,

אני מכנה אותו בשם.

כל מה שלא נשיג לא נגדירו בשם.

ונראה את זה תכף עכשיו.

העניין הזה שהוא שעל הסוד הוא ושמו אחד,

אני כתבתי פה בניצני השקד קצת הרחבה,

בוא נקרא את זה ונבאר את הדברים,

ואחרי זה אני אתן לכם על הקטע

הזה לשאול שאלות ברשותכם.

טוב, הוא ושמו אחד.

בתחילה היה אור האינסוף ממלא כל המציאות.

אוקיי, זה מה שדיברנו באות א', מכיוון שחשב השם יתברך

להנות את הנבראים,

הוטבע באור הרצון לקבל הנאתו.

כן, זאת אומרת, אתה לא יכול לתת לאדם שבע סעודה,

אתה צריך שהוא ירצה את הסעודה.

לכן הקדוש ברוך הוא ברא יצורים

מאוד מאוד רעבים, אנחנו רעבים לכסף,

לתשומת לב, לאהבה, לכבוד, לשליטה, לאוכל,

להנאות כאלה, להנאות אחרים, להשכלה.

אנחנו כל הזמן רוצים לקבל הנאה.

יש לו מנה רוצה מאתיים.

מיום בריאתו ועד יום מותו האדם רק חושב איך להנות.

גם כשהוא ישן, עושים הרבה פעולות בלי לדעת,

מסתובבים, מסדרים את עצמם,

הכל רוצים לקבל מקסימום תענוג במינימום מאמץ.

והרצון הזה, אותו רצון לקבל שברא הבורא, נקרא מקום.

משום שהוא מקום התפשטות האור.

ולפי גודלו כן גודל האור, לא פחות ולא יותר.

למה לפי גודל הרצון נמדד כמות האור, האיכות שלו?

כי האור זה רוחניות ואין כפייה ברוחניות.

יש כפייה בכלי, אני חייב לרצות,

מי שלא רוצה מת. אתה חייב לרצות.

אבל מה תרצה ומה תקבל?

זה כבר עניין של עבודה.

הרצון שלנו מושפע מהסביבה.

אם אני בונה סביבה סביבי, שתפתח אותי לרצונות רוחניים,

ספרים, חברים, שכונה, בית ספר, עבודה, לא משנה מה,

סביבה שתגרום לי לרצות אלוקות, אני ארצה אלוקות.

אם אני אחיה בסביבה. שיגרום לי לרצות כסף,

כי זה מה שחשוב בסביבה הזאתי בחברה הזאתי,

אז אני אפעל להשיג כסף.

אם אני אהיה בחברה שכל עניינה ומרכז תכליתה והשאיפות שלה

והתכלית שלה של האדם הנאור ביותר בה, זה כבוד,

אז אני גם אשאף לכבוד.

זאת אומרת, אני נבנה מתוך הסביבה שלי.

ולכן חשוב שתהיה לנו סביבה רוחנית מאוד מאוד בריאה.

מי זו הסביבה הזאת? אתם.

הקבוצה הזאתי. אנחנו אנחנו פותחים פה סביבה רוחנית.

אבל הרעיון הוא לקבל כוח מהקבוצה,

מסביבה שכולה מחוברת לאותו רצון.

הרצון להשגת אלוקותו יתברך.

והשגת אלוקותו יתברך, היא נעשית רק על ידי חיבור לזולת.

שכינה ביניהם.

האור שוכן בין שתי נשמות שרוצות להיטיב זה לזה.

יכולות אז לקלוט את האור.

למה? כי זה נקרא השתוות צורה,

כי הוא רוצה להשפיע.

ואם אני לא לומד להשפיע כמוהו, אז אני לא יכול לקלוט אותו.

זה נקרא השתוות צורה.

אבל למי אני אשפיע? הכי טוב להשפיע על הזולת.

יש כמה מצוות שבין אדם לקדוש ברוך הוא,

שצריך להשפיע לו נחת רוח, אבל הקדוש ברוך הוא לא מגיב.

אנחנו לא רואים מיד את התגובה שלו.

אני אוכיח לכם.

כתוב שמור את יום השבת לקדשו.

הקדוש ברוך הוא אמר לשמור את יום השבת.

יש הרבה מאוד אנשים שלא שומרים את יום השבת.

מה קורה להם? אנחנו לא רואים שקורה להם משהו.

אבל, אם אתה תלך ותיתן סטירה לחבר שלך,

בטוח אתה תראה שיקרה משהו. מה? אני לא אחראי…

תלוי מי החברים שלך.

אבל תגובה תהיה.

לכן המשוב עם הזולת לקיום שיפור האגו מאנוכיות לאלטרואיסט,

מאגואיזם לאלטרואיזם – הוא הרבה יותר קל.

רוב רובן ובניינן של המצוות הם מצוות שבין אדם לחברו,

מצוות שבין אדם לחברו, יום כיפור לא מכפר, וזה עניין גדול מאד.

לא פשוט הדברים האלה, לא פשוטים בכלל.

אז הוא אמר לנו שגודל האור הוא לא פחות ולא יותר מגודל הרצון,

כיוון שרצון זה הוא צורה חדשה שאינה חס ושלום בעצמותו.

בשונה מהאור, אור אינסוף.

בבורא, אין רצון.

לאחר שמדברים פה על רצון, אנחנו קוראים לו אור אינסוף.

זה לא עצמותו יתברך, זה נקרא אור אינסוף.

מושג אחר, קיבל שם אחר.

אומנם בכל יכולתו, אף על פי שיש שם בחינת אור

ובחינת רצון לקבל את השפע,

שהם בהופכיות הצורה,

וכבר ידעת שהופכיות הצורה יוצרת פירוד וריחוק,

עם זאת לא משתנה צורה כלל מחמת הרצון לקבל,

ולא נבחן שום שינוי בין האור ובין המקום של האור,

והם אחד ממש, בסוד הוא שמו אחד,

כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר,

והרי היה לו לומר שם בפרקי דרבי אליעזר,

קודם שנברא עולם היה הוא אחד.

זה לא מה שהוא אומר.

מה הוא אומר? היה הוא ושמו אחד!

אלא הכוונה באומרו הוא ושמו – לרמז את שתי הבחינות ששם

במילה הוא על אור האינסוף,

המילה שמו יורה על הרצון להנות הכלול שם.

בתוך מערכת האינסוף יש את אור האינסוף.

ואת המלכות דאינסוף.

בלי שום שינוי חס ושלום כלל וכלל. אין שינוי ביניהם.

איך זה יכול להיות שני דברים הפוכים,

מנוגדים לגמרי והם אחד?

וזה אשר רמזו ז"ל, והבן,

את אשר שמו בגימטריה רצון,

הוא זה האור, ושמו זה הרצון,

דהיינו הרצון ליהנות.

אוקי? אנחנו כבר נפתח את זה עוד קצת,

אבל כמו שהבטחתי, אתם מוזמנים לשאול שאלות,

אם יש לכם עד כאן זה הזמן.

השתוות הצורה זה אחד, ושינוי צורה זה עושה הפירוד, כן?.

שינוי צורה זה התהליך. יש השתוות צורה.

שתי דברים שווים הם אחד.

יש היפוך צורה לגמרי מנותקים.

שינוי זה התהליך, משתנה עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת.

שינוי צורה יוצר את הפירוד,

שהקצה האחרון של הפירוד ייקרא פירוד.

אבל שני אנשים שיש להם אותו רצון, פיזית הם לא אחד!

אנחנו לא מדברים על פיזית, אנחנו לא מדברים על פיזית,

מדברים על רוחנית, הנפשית.

אני אתן לך דוגמה.

נגיד שהרבנית טסה לבלגיה, נגיד מדינה,

זרקתי נגיד שהרבנית טסה לבלגיה.

אני מאוד אוהב את הרבנית, אני כל הזמן דואג לה

וחושב עליה. איפה היא, מה היא עושה? האם היא בסדר?

כותב לה הודעות, מתקשר אליה, בודק מה קורה,

היא נמצאת שם ואני פה, אבל בראש אנחנו ביחד,

בלב אנחנו ביחד.

לעומת זאת, שני אנשים גרים באותו בניין, קיר משותף.

הוא, יש לו את העניינים שלו, הוא את העניינים שלו, 30 שנה.

תשאל אותו כמה ילדים יש לשני,

אני לא בטוח מה מה ההוא עושה.

אני חושב שהוא עובד בחברת חשמל, לא יודע.

זאת אומרת ניתוק כמעט מוחלט.

מתי אני מכיר אותו? כשאני צריך משהו… נו עכשיו אני, נשבר מטאטא,

צריך מקל מטאטא, אז אני הולך, יש לי איזה רצון לקבל.

החיבור שאנחנו מדברים, זה לא על חיבור פיזי.

אנחנו מדברים על חיבור נפשי רגשי.

יש שניים שהיו בחיבור מאוד מאוד חזק.

קוראים להם דוד ויונתן.

אמר עליו דוד, גדלה לי אהבתך מאהבת נשים.

אישה זה הרצון לקבל, נקבה, כן, נקב, חיסרון,

כתוב שדוד ויהונתן היו נלחמים גב אל גב

כמו גוף אחד ממש, זה בחרב פה זה בחרב פה,

אף אחד לא יכול לנגוע בהם.

כוח של חיבור בין נשמות, דבר מאוד חזק.

זה גם מה ששומר על עם ישראל.

שאנחנו מתחברים.

רק החיבור שלנו בדרך צרות זה לא החיבור הנכון.

בעל הסולם מתאר את זה כמו שק של אגוזים.

אז השק זה הצרות שמחברות אותנו,

אבל כל אחד אגוז בפני עצמו.

תפרום את השק, כל אחד הולך למקומו.

איך את האגוזים, פעם שאתה פורם את השק, לוקח את השק,

שופך אותם, גולות, לא משנה, כל דבר עגול,

אז כולם מתפזרים.

כי השק זה הצרות, אנחנו צריכים להתחבר לא בגלל הצרות.

להתחבר בגלל הרצון לגילוי האלוקות.

זה היה הטעות האדירה שהיה לקומוניזם.

הרי הקיבוצים הם קיבוץ,

בא מהרעיון של קומונה, שבנו פה את הקיבוצים בארץ.

בעל סולם הלך ודיבר עם ראשי הקיבוצים,

והוא אמר להם שהם ככה קרובים.

כי באמת מה הקיבוץ אומר?

בואו כולנו כאיש אחד בלב אחד,

יש קופה משותפת,

כל אחד ייתן כל מה שהוא יכול ויקח מה שהוא צריך.

אבל מה הייתה המטרה? חיים יפים.

שיהיה לי גינות בקיבוץ,

ואני אסע עם טרקטורון ככה בכיף לחדר אוכל,

ומישהו יכין אוכל, ואני לא אתאמץ,

והכל יהיה חברה יפה ומסודרת וזה.

זה יקרוס. בעל הסולם ניבא את קריסת הקומוניזם משנות השלושים,

50 שנה לפני. מי האמין? אתם פחות או יותר אנשים מבוגרים,

ראיתם מתי זה נפל, וראיתם איך זה נפל,

שנות התשעים בערך זה קרס, הקומוניזם.

זה היה כאילו אי אפשר להבין בכלל.

את ההבנה הרוחנית של הדבר,

שעם ישראל עמד מול הר סיני כתוב וייחן שם מול ההר.

כאיש אחד בלב אחד.

לא כי רצו פארקים יפים.

כי הגילוי הרוחני והייסורים שהם עברו במצריים,

ביטל להם את האנוכיות לגמרי, לא שווה להיות אנוכי.

 שווה להתחבר. ויותר מזה, זה לא אנשים ששווה,

זה עניין של תפיסה, של תודעה רוחנית.

כי באמת אנחנו אחד. רק שתבינו, אנחנו אחד.

אנחנו אחד.

כל האנושות.

רק כאן מדברים רק על היהודים.

היהודים הם דבר אחד, יש נשמה אחת בעולם,

נשמת אדם ראשון, זה שהתפצלה להרבה גופים.

אז מה זה? כמו כמו הידיים שלי, ברור לי שהידיים שלי

זה דבר אחד, יד ימין עם יד שמאל.

שמענו פעם משל מהרב זמיר, שלא קרה מבריאת העולם

שיד ימין לקחה פטיש ויד שמאל לקחה מסמר,

והם דפקו בקיר, ובטעות יד ימין פגעה ביד שמאל,

אז יד שמאל לקחה את הפטיש והרביצה ליד ימין.

זה לא קרה מעולם. למה?

כי בתודעה שלי, בהבנה שלי, אני תופס שזה אני וזה אני.

עכשיו צריכים לתפוס שאתה ואני זה אני.

זה קשה מאוד להבין את זה, אבל זה ככה, זו האמת.

אז עכשיו דיברנו קצת יותר בהרחבה על סוד הוא ושמו אחד.

יש עוד הרבה מה לדבר על זה ונביא את זה בהמשך.

הוא ממשיך ואומר לנו,

ולפי המבואר הנה יש מקום לטעות ולחשוב,

שאור אינסוף המכונה הוא,

אינו דבוק לגמרי חס ושלום באינסוף המכונה שמו.

דהיינו, הרצון לקבל את השפע והאור הנקרא הוא,

שהרי אור העליון הנמשך מעצמותו יתברך, מכונה הוא,

הנה כל תכונתו רק להשפיע.

כן, ברור שהאור תכונתו להשפיע.

למה? כי האור נמשך ממנו יתברך.

ואם הוא אין בו שום רצון לקבל, אז מה יכול להיות בו? רק רצון להשפיע.

אז מובן שאורו, האור שמתפשט ממנו יתברך,

הוא רק השפעה ואין בו מצורת רצון לקבל ולא כלום, כמובא שם.

מה שאין כן אינסוף –  

שימו לב הוא פה בא על הבחנה מאוד מאוד מאוד דקה.

אנחנו רואים פה במושגים רוחניים כל כך דקים.

המקום הזה הוא כל כך גבוה.

קשה באמת לברר את זה בשכל,

אבל בעזרת השם לאט לאט נבין מה שאפשר.

אז הוא אומר כי בעצם הוא בא להבחין פה בין המושג אור לאור אינסוף.

אז הוא אומר מה שאין כן אינסוף, המכונה שמו,

שיש בו הרצון לקבל המשונה משום זה מן האור העליון.

כן. זאת אומרת, מה ההבדל בין אור העליון לאור אינסוף?

שאין בו חס ושלום, שום רצון לקבל כמובן.

ונודע ששינוי הצורה עושה פירוד חס ושלום.

וזה השמיענו הפרקי דרבי אליעזר והרב לקמן,

שאין לומר כן חס ושלום.

זאת אומרת, זה שבאור העליון אין שום רצון,

ובאור אין סוף יש כבר רצון,

עדיין הרצון הזה לא מפריד את עצמו מהאור,

הכלי והאור עדיין נבחנים אחד.

אלא הוא שמו אחד באחדות פשוטה שאין ביניהם שום הבדל,

אף על פי שיש ביניהם, בין הוא ובין שמו,

איזה שינוי צורה בהכרח,

כמבואר יש שינוי צורה.

מכל מקום, אין זה פועל שם כלל וכלל.

אף על פי שאין אנו מבינים זאת,

מכל מקום כן הוא בלי שום ספק.

ועל דרך זה אמרו שבאינסוף ברוך הוא

לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכלל

להיות עניין זה למעלה משכלנו.

אנחנו צריכים להכיר בעובדה שיש דברים

שהם למעלה מהשכל שלנו,

מה לעשות, השכל מוגבל.

אף על פי שאתם תראו כבר כשהוא מסביר את זה

בצורה שהיא מאוד מתיישבת על השכל,

איך האור והכלי הם אחד?

איך יכול להיות שהאור והכלי, הם הפוכים? זה רצון להשפיע,

זה רצון לקבל, ובכל זאת הם נבחנים כאחד.

בעזרת השם בוא נראה את הדברים.

בוא נגיד שעולות לנו פה שתי שאלות כאן.

הוא שואל בפירוד הרצון המצוי באינסוף,

הוא מסביר עניין הפירוד ברוחניות.

שנעשה על ידי שינוי צורה,

ועל זה יש לנו שתי קושיות,

א' איך זה באינסוף, שניכר שם שינוי צורה בין אור לכלי,

אין הדבר יוצר פירוד,

הרי הסברנו עד עכשיו ששינוי צורה יוצר פירוד.

אז זה שאלה ראשונה שאנחנו מניחים בצד.

מבטיח לכם, תכף תקבלו תשובה.

ב' איך זה בכלל נבחן רצון, המורה על שינוי צורה,

במקום כל כך גבוה, שעליו נאמר הוא ושמו אחד,

איך אתה אומר רצון באור העליון,

הרי עדיין גם אור אינסוף זה האור עליון.

ודע כי באמת אין לנו הרי תפיסה באחדות שבאינסוף,

והדבר הוא מפליאות כל יכולתו, ודי למבין.

כמו שאמרתי, אני מבטיח לך שיש פה הסבר

ממש יושב על השכל יפה.

לקטתי אותו מכמה מקומות אבל אתם תראו,

שבעל הסולם מסביר את זה.

אז בואו נחזור בעזרת השם, רגע, לדברי הרב.

אני חוזר: שאני אומר "הרב", אנחנו מתכוונים לארי.

כתוב פה למעלה, וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים,

להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו,

אשר זו הייתה סיבת בריאת העולמות.

זאת אומרת קודם כל הוא מודיע לנו

שמה הייתה סיבת בריאת העולמות?

להוציא לאור שלמות פעולותיו.

אז מה קרה? אז הוא אומר באות ג',

והנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית

אשר בו באמצע ממש,

וצמצם האור ההוא ונתרחק לצדדי הסביבות הנקודה האמצעית,

זאת אומרת, קרתה פה איזושהי פעולה.

הפעם הראשונה שבעצם אנחנו נתקלים במושג צמצום באמת בכתבי הארי,

והפעולה הזאת קרתה בעקבות עליית הרצון של המלכות דאינסוף.

כן, אם נחזור רגע לאות ב',

אז אנחנו נראה שבעצם הוא טוען

שסיבת בריאת העולמות שתתחיל מעכשיו כן,

היא הייתה בשביל בעצם שיצאו שלמות,

כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינוייו,

אני רוצה שטיפה נרחיב על הדבר הזה.

ואחרי זה אני אפתח לכם את האפשרות לשאלות.

אז בוא תראו מה רשמנו פה.

זה קצת ארוך, אבל זה באמת מסכם את הכל.

אני חושב הבאנו פה מהרבה מקורות

תראו איזה ביאור נפלא.

כיצד עוזרת בריאת העולמות להוציא לאור שלמות פעולותיו וכינויו.

מה זה עוזר? הבורא לא שלם גם בלי להוציא את זה,

בלי לברוא את העולמות? גם בלי לבראות אותם

הוא שלם בכל מקרה.

איך זה עוזר לבורא כביכול לגילוי האלוקות על בריאת העולמות?

ותדע שבאמת מטרת הבריאה הייתה להיטיב לנבראיו.

אך ההטבה הזו בשלמותה, אינה ברת יישום באינסוף.

למה באין סוף בעצם אנחנו לא יכולים לקבל את ההטבה בשלמותה?

כן הכלי מלא שם באור!

אלא משום ששם מקבלת המלכות דאינסוף שטרם הצמצום,

את כל האור בלא דרישתה,

כעובר בבטן עימו, שאף על פי שמקבל הכל –

אינו מרגיש את ההטבה הנפלאה.

פעם ראיתם עובר שדופק לאמא מהדופן הפנימית של הבטן,

צועק לה תודה, תודה, וואו איזה אוכל טעים היום.

איזה כיף ואיך אני ככה במים נהדר ומתנדנד פה ומתערסל פה במים.

תענוג. ואיזה מוזיקה שמעת היום? יפייפית ממש, תודה רבה!

לא? והעובר מקבל את הכל, אבל בלי רצון.

הוא עדיין לא מרגיש את הרצון שלו.

אולי אני אסביר לך רגע משהו במהות הרצון.

מה זה רצון? מה זה רצון באמת?

הגיעו פעם לרבי מסאטמר, אני חושב שני אנשים באו ביחד.

אחד ביקש ברכה להיות עשיר, הוא רצה ממון,

עוד רצה להיות עשיר.

והשני ביקש יראת שמיים.

טוב יצאו.

זה שביקש עשירות, רצה לחזור הביתה במונית, אבל לא היה לו כסף קטן.

רק שטר של 200 ₪.

אז נכנס למונית וביקש שתחזור למעונו.

אומר לו הנהג מונית תקשיב, אין לי שטר של,

אין לי, אין לי עודף ממאתיים.

אני לא יכול להסיע אותך.

אתה רוצה תיכנס פה, יש פה לוטו. תיכנס, תפרוט בדוכן הלוטו,

ותחזור ניסע. הוא הגיע לדוכן לוטו.

לא, לא, אני רוצה לפרוט בבקשה אתה, ניתן אולי?

פה זה לא צ'יינג', אתה רוצה פריטה – תקנה טופס,

תקבל את הכסף.

אין לו ברירה מסכן, אנוס, אנוס רחמנא פטריה.

קנה טופס… לא ננחש מה קרה… מיד התגשמה הברכה.

הוא זכה בהון תועפות.. חזר, נסע הביתה.

העניין התגלה. לאחר שבוע חזר השני לרבי מסאטמר,

אומר לו, למה אצלו התקיימה הברכה, והוא נהיה עשיר.

ואני עדיין אין לי יראת שמיים? נשארתי אותו מוישלה…

אמר לו, אם אתה היית רוצה יראת שמיים

כמו שהוא רצה להיות עשיר, גם לך הייתה יראת שמיים,

אבל צריך פה רצון,

שאדם הולך מקבל ברכות ועושה עניינים וזה,

צריך רצון. תבינו. אנחנו צריכים רצון אגרסיבי

בשביל להשיג את האלוקות.

צריך למקד את כל הכוחות הנפש שלנו.

זה נקרא מסירות נפש. מה זה מסירות נפש?

זה לאו דווקא מת, מסר נפשו על קידוש השם,

אלא שאדם מוסר את כל כוחות הנפש שלו.

כל מה שהוא טרוד בו וכל מחשבה וכל הפעולות

זה רק לגילוי אלוקותו יתברך.

זה נקרא מסירות נפש. בעזרת ה' נגיע לזה.

בואו נמשיך.

בנוסף תדע, שאף על פי שהרצון לקבל –

רגע, אז מה אמרנו, שבעצם, באינסוף

האור והכלי הם כמו עובר בבטן אמו.

ולכן לא נבחנת ההטבה הגמורה

שרצה הקדוש ברוך הוא להיטיב לנבראיו.

בנוסף תדע, שאף על פי שהרצון לקבל

הוא בהפכיות הצורה מהמאציל ובבחינת פירוד ממנו יתברך,

והרי שזה הרצון, כל החידוש והיש מאין שברא,

דיברנו על מה זה יש מאין בשיעורים הקודמים,

כדי לקבל ממנו יתברך את מה שחשב להנות הבורא לנבראיו,

הוא חידוש הוא הבריאה.

למה הוא ברא את זה?

כי הוא רצה להיטיב.

אתה לא יכול להטיב למישהו שלא רוצה את ההטבה.

עם כל זאת, פעל הבורא בהטבתו

שלא יישארו הנפרדים בפירוד מתוקף הפכיות צורה זו.

זאת אומרת, הוא ברא רצון, הרצון הזה הופכי לו.

אבל וזה, זה באמת בהטבה האלוקית.

הרצון הזה לא מפריד אותנו ממנה.

כן מפריד, אבל בצורה חלקית. נסביר בהמשך,

שכל שהמדרגה יורדת גם מתכונת ההשפעה.

ובכדי להשלים פעולותיו יתברך ברא העולמות בצמצום אחר צמצום,

עד לעולם הזה, והלביש הנשמה בגוף. כמו שאמרתי בהתחלה,

אם אתה זוכר ברוך אמרתי, שהנקודה הסופית

של כל תהליך השתלשלות העולמות

זה שהנשמה נכנסת בגוף. התהליך הסופי.

ועל ידי עסק בתורה מצוות משגת הנשמה את שלמותה,

שהיה חסר לה מטרם הבריאה.

מטרם שנבראו הנבראים ונאצלו הנאצלים, היה אור פשוט

ממלא את כל המציאות.

נכון? זה מה שהסברנו באות א'.

עכשיו באות ב', מתחיל תהליך מאוד מאוד ארוך,

שילמד אותו בכל 16 חלקי התעס, של בריאת העולמות.

ואחרי שיסתיים התהליך, יבוא נשמה, תבוא בגוף.

והאדם הזה יצטרך לקיים תורה ומצוות,

ולחזור להשיג את כל האור אז.

אבל עכשיו, הכלי קודם לאור.

עכשיו זה כבר ילד שנולד ואומר לאימא, אימא,

תני לי אוכל, היא נותנת לו ואומרת לו תודה,,

יש פה רצון.

שהיא עניין השוואת הצורה אליו יתברך,

באופן כזה שתהיה ראויה לקבל

את כל הטוב והעונג הכלול במחשבת הבריאה,

היינו באינסוף.

זאת אומרת, הפעם הוא גם יקבל את כל האור,

אבל עכשיו הוא כביכול לקבל אותו באופן עצמאי,

הוא כאילו כביכול לא חלק מהבורא.

הוא מקבל את זה, אבל בהשתוות צורה.

זה נקרא שהוא מקבל על מנת להשפיע. תכף אנחנו נראה את זה.

ועם זאת לא תיפרד ממנו, ותמצא עמו בתכלית הדבקות,

זאת אומרת, אף על פי שהנשמה הבאה בגוף.

והיא נפרדת על ידי הגוף, על ידי הרצון לקבל,

הגוף הכוונה רצון לקבל,

על ידי תורה ומצוות היא תוכל לקבל

חזרה את כל האור שהיה באינסוף בלי פירוד.

ככה אנחנו מבטלים את הנהמא דכיסופא.

ובאמור, תבין התשובה לשאלתנו.

מה שאלנו? כיצד עוזרת בריאת העולמות

להוציא לאור שלמות שמותיו, פעולותיו וכינוייו.

אז הוא אומר,

שעל מנת להוציא לאור שלמות פעולותיו להיטיב לנבראיו,

הבורא רצה להיטיב,

כביכול כביכול נצרך לברוא עולמות ולהאציל הנאצלים.

כל זה אומר בפתיחה לחכמת הקבלה באות ז'.

זה נדבך אחד. הבורא רצה להיטיב לנבראיו.

ועל כן הוא יצר את כל המציאות הזו שאנחנו רואים

כדי שיהיו נבראים,

שעל ידי תורה, המציאות יוכלו להתחבר אליו ולקבל את כל ההטבה,

לא בצורה שהייתה באנסוף.

יש לנו 3 שלבים בסדר הבריאה,

אינסוף, שיתא אלפי שני, 6000 שנה של תיקון, וגמר תיקון.

בגמר התיקון גם מקבל הנברא את כל האור כמו שהיה באינסוף,

אבל עכשיו הכלי קודם לאור.

זה דבר ראשון.

יש פה עוד דבר אחד שאני רוצה שתדעו.

למה בעצם בבריאת העולמות עוזרת לגילוי שמותיו, כינוייו ופעולותיו?

אז אני כתבתי פה ככה.

זה מהעץ חיים.

עוד תדע, אשר אמר הרב, כי סיבת בריאת העולמות

הייתה משום שהוא יתברך,

כי הוא יתברך מוכרח להיות שלם בכל פעולותיו וכוחותיו ובכל שמותיו,

של גדולה ומעלה וכבוד.

ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו

על ידי פועל ומעשה,

לא היה כביכול נקרא שלם.

ולכן רק על ידי בריאת העולמות ניכרים שמותיו.

למשל, הזמן, שהוא תולדת בריאת העולמות,

מאפשר גילוי שמו הגדול "הוויה".

שמורה על הווייתו הנצחית, בעבר הווה ויהיה.

שם הוויה מורה על הנצחיות האלוקית.

שהוא היה הווה ויהיה.

אבל בלי בריאת העולמות לא היה זמן.

הזמן – תנועה – מקום, כל העניין של החומר,

רק בבריאת החומר התחיל הזמן.

אז רק על ידי הבריאה של העולמות והמציאות הזאתי,

יש לך עכשיו עבר – עתיד,

יש לך הווה שאתה יכול להבחין ולקרוא לו בשם,

שם מורה על תפיסת הנברא את האור אלוקי.

כל שם הוויה.

או למשל יכול לבוא לידי ביטוי השם אדנות,

המורה על היותו אדון על כל הארץ.

שהרי אם לא היו נבראים לא היה מי שיקרא לו אדון.

נכון, אין מלך בלא עם.

ועל דרך זה בשאר השמות, כפי שהוסבר כנ"ל, כן,

ששם יורה על השגת הנברא את אורו יתברך.

זאת אומרת, הבאנו פה בביאורים את העניין "שם".

שם, זה גם מופיע בלוח התשובות של סוף חלק א'

בסוף לוח התשובות,

ששם זה בעצם השגת האור על ידי הנברא,

בגבולות וגדרים.

למה? כי גבול מגדיר לי מה זה ומה לא.

על ידי הטוב אני מבין מה רע.

על ידי שאני מגדיר מה זה טוב אני יודע גם מה זה רע.

והגדרה הזאתי,

היא בעצם התפיסה שלנו את אותו דבר.

וכשאנחנו מדברים על אלקותו יתברך, על שמות השם,

אנחנו מגדירים בעצם את הדרך להשיג

את האור האלוקי באותה מדרגה.

איך? על ידי השתוות צורה ראויה באותה מדרגה.

כל מדרגה יש דברים אחרים.

תראו את השיעורים שעשינו על ספירת העומר,

כל יום כמה דקות על כל סוגי המדרגות שיש,

חסד שבגבורה, הגבורה שבתפארת.

כל זה המון המון סוגים של ביטויים אלוקים,

שאני צריך לעשות השתוות צורה בכל רגע ורגע בחיים.

אז כמו שהבנת עכשיו, שהשמות של האלוקות

יכולים לבוא לידי ביטוי רק אם יש נבראים שתופסים את הדבר הזה.

אותו דבר בכינויים.

כי אנחנו מכנים אותו א-ל רחום, חנון, ארך אפיים,

סומך נופלים, רופא חולים.

אז אם לא יהיה חולה שהבורא ירפא אותו,

אז איך הוא יגיד השם הוא רופא חולים?

צריך שיהיה אדם חולה, נכון?

וככה בעצם כל השמות והכינויים.

שלמות השמות והכינויים באים לידי ביטוי

על ידי זה שיש נבראים.

ועל ידי בריאת העולמות יצאו פעולותיו וכוחותיו יתברך לידי פועל,

ובכך יהיה שלם בכל השמות והכינויים

בלי שום חיסרון חס ושלום.

אני רוצה טיפה לחדד את הנקודה של חיסרון.

וזה שכותב רבנו שבאין אנשים עובדי השם.

אי אפשר לצאת לפועל גילוי שמותיו.

שאין הבריאה הולכת בשם בלי שיהיו משיגים אותה בערכיה,

כשאני קורא לשם דבר בשם שהשגתי אותו.

כמו שהסברתי לכם אתמול בבית כנסת,

אני יכול לתאר לך באלפי דפים מה זה קפה,

מה הצבע שלו ומה הטמפרטורה שלו

ומה ההרכב הכימי שלו וכמה הוא מתוק

וכמה הוא חמוץ וכמה נתרן יש בו, והכל –

אתה משיג מה זה קפה? לא.

קח כוס קפה, תברך שהכל, תשתה, השגת.

אוקיי? השגה היא דרגה מאוד מאוד גבוהה של תפיסה

שהנברא תופס את האור בצורה של התפעלות ממש.

כן, ברוחניות זה התפעלות. כן, בעולם נאצלים רוחניים, איך הולכים?

זה הבנה עמוקה מאוד של הדבר,

שכי תשיג יד – ככה לשון השגה, הוא שהיד שלי עכשיו משיגה

שיש לי עט ביד.

תגיד מה שאתה רוצה עד מחר,

שיש לי פה חתול יש לי פה אני לא יודע מה ביד.

אני יודע שיש לי עט. אוקיי.

אז יש פה הסבר קצר על העניין שאין חיסרון בבורא,

שכל הדבר הזה לא יוצר חיסרון.

למשל אם לא היה מי שיגע באש ונכווה,

אז לא הייתה כוויה נבראת בעולם.

כי כלפי הבורא אין הכוויה במושגיו חס ושלום.

מה שייך לבורא כוויה? וזה שהוא בא להעיר,

על ידי בריאת העולמות יצאו פעולותיו,

ובכך ישלם בלי שום חיסרון.

זה שהוא ברא את העולמות ואת הנבראים

ויצר פה תיאטרון שלם כדי שיתפוס אותו.

דרך אגב. לכן גם העולם מאוד מאוד מגוון.

יש הרבה ביטויים לאלוקות.

דומם, צומח, חי, מדבר.

כל אחד מתפשט למיליון סוגי צמחים

ואינסוף סוגי חרקים ונבראים וגרמי שמיים. למה?

כי יש המון המון אופנים שאתה יכול לתפוס את האלוקות.

אבל זה לא עושה בו חיסרון משהו.

אלא הנברא חייב לתפוס בכלים שלו משהו.

אבל נברא תופס על ידי חסרון.

יש אש, קיבלתי כוויה. אוקיי,

אבל הבורא לא יכול לקבל כוויה,

אז זה שיש לי חיסרון לא מורה שבו יש חיסרון.

כי אף על פי שבו יתברך אין את החסרון, כוויה,

היא נגלית לנו ועולה בשם על ידי פעולותיו.

וזה חפץ השם יתברך בתכלית הבריאה

ששורה רק על עובדי השם משיגים כבודו והדרו,

ושמה בפי חכם ספר של בעל הסולם

הוא כותב מעבר לזה,

שאלה שלא פועלים על פי הדרך הזו של התורה ומצוות,

טוב להם שלא נבראו.

כי כל המטרה של הבורא זה להיטיב לנבראיו,

אם אתה לא משיג את ההטבה הזאת, למה נבראת בכלל?

דברים מאד קשים.

טוב אז עדכון, עד כאן בעצם השיעור שלנו להיום,

לא סיימנו את אות ב'.

בעזרת השם תודה רבה רבה לכולכם, יישר כוח,

שיהיה לילה טוב ומבורך, בשורות טובות,

ועוד הרבה הליקופטרים שלהם שיתרסקו

שאנחנו נעלה מעלה מעלה,

לילה טוב לכולם להתראות.

לילה ערב טוב.