עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק א | 3

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק א | 3

להאזנה

שיעור תורה בחכמת הקבלה על כתבי האריז"ל
בספר תלמוד עשר הספירות (תע"ס) חלק א'
שכתב וחיבר הרב יהודה לייב אשלג זצוק"ל
מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר הקדוש
מגיד שיעור: הרב שקד אליהו פנחס
ממרכז 'סולם יהודה' ללימודי קבלת אשלג

 

מקורות:

תלמוד עשר הספירות | חלק ראשון | צמצום וקו כולל ב' פרקים

 

פרק א'

 א) דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור ב עליון פשוט ממלא כל המציאות.

ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני ו וחלל,

אלא היה הכל ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא,

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,

אלא הכל היה ט אור א' פשוט שוה בהשואה א',

והוא הנקרא כ אור א"ס.

 

תמלול השיעור:

ערב טוב לכולם.

בעזרת השם  אנחנו ממשיכים

בתלמוד עשר הספירות.

אנחנו באות א'.

אנחנו בעצם מדברים כרגע

על המציאות הבראשיתית ביותר

שתפסה האנושות.

אנחנו קוראים למרחב הרוחני הזה אינסוף.

המשמעות של הדבר היא,

שמתוקף כך שאנחנו לא יכולים

להשיג את עצמותו יתברך,

אפילו למשה רבנו נאמר

אחוריי יראו ופני לא,

משום שרק מבחינת אחוריים

יש גילוי אלוקי.

 

גילוי אלוקות

הוא לא דבר שאנחנו יכולים להכיל.

בטח לא בעודנו בתוך גוף.

ועל זה נאמר, "לא יראני האדם וחי".

ולכן אנחנו תופסים את האלוקות

רק מתוקף המעשים שלו.

זה נקרא "ממעשיך היכרנוך".

ולכן כל התוארים שיש לנו על הקדוש ברוך הוא

זה לא במהותו.

בכלל, אין לנו תפיסה במהות.

אבל רק בפעולות שלו.

זאת אומרת אנחנו מכנים אותו

על פי הפעולות שלו,

סומך נופלים, רופא חולים,

א-ל, רחום, חנון,

ארך אפיים, רב חסד.

זה בעצם ההשגות של התפיסה האלוקית.

והיא התגלתה ליהודים הקדמונים

בעצם על פי ההנהגה שהייתה באותה מדרגה.

 

להנהגות האלה

אנחנו גם קוראים ספירות.

"ספירה" מלשון "הארה",

זאת אומרת איך האיר לנבראים

ההתנהלות האלוקית.

היום אנחנו עכשיו במהלך ספירת העומר.

אז תוכלו לראות באתר,

בזמנו עשינו סדרה שלמה, בעצם,

שמסבירה איך בכל יום

אני צריך ללמוד להתנהג

על פי אותה מדרגה רוחנית,

תיקון של שבע הספירות התחתונות.

 

בגלל שכל ספירה נכללת מחברותיה,

בסוד כלל ופרט שווים ברוחניות,

אז בעצם החסד מתפרט

לעשר ספירות, והגבורה והתפארת,

ואז כל יום מספירת העומר

אנחנו בעצם מנסים

להתחקות אחרי ההתנהגות של הבורא.

כן, יש פעם הוא בא בצורת גבורה שבחסד,

פעם בצורת תפארת שבמלכות,

לא משנה, הוא מגיע,

הביטוי האלוקי מגיע,

בכל מיני צורות.

 

אבל, יש פה אבל גדול.

בסופו של יום לא משנה

איך אנחנו חווים את הבורא.

הכלל המוחלט הוא,

שהקדוש ברוך הוא טוב ומטיב,

בין אם אנחנו מבינים את זה

ובין אם אנחנו לא מבינים את זה.

זה כמו עם תינוק.

מסופר על אנשים, אוהבים להתבכיין

כמה קשה להם, כמה רע להם,

עכשיו זה מובן, כי אנחנו מדברים

מתוך הרצון לקבל.

אז תינוק עכשיו שותה את הבקבוק שלו,

והבקבוק נגמר,

הוא מתחיל לבכות ולצעוק לאבא שיבוא,

ואבא מגיע ומה עושה?

לוקח לו את הבקבוק כי הוא רוצה

למלאות לו אותו.

עכשיו התינוק עוד יותר בוכה,

אומר, לא רק אין לי אוכל,

עכשיו גם לקחת לי את הבקבוק,

ומה אני אעשה, ומה זה עכשיו,

מה האבא רוצה? למלאות לו את הבקבוק.

 

אז אדם מבקש פרנסה,

למחרת מפטרים אותו.

אז הוא לא מבין מה קורה,

הוא לא מבין מה מה האלוקות

בעצם רוצה ממנו.

אז צריך לדעת,

שכדי להבין מה שהאלוקות רוצה מאיתנו,

ושוב, הכלל המנחה הוא,

שהבורא רוצה את טובתנו.

הבורא רוצה להטיב לנבראיו.

אבל כדי להרגיש את זה,

אנחנו צריכים לעשות פעולה

שדיברנו עליה פה בשיעורים האחרונים,

שנקראת השתוות הצורה.

 

הזכרנו את זה,

דיברנו על זה בספר ההקדמות.

השתוות צורה זה בעצם אומר,

זה גם מורה על הריחוק והקירוב ברוחניות,

שדברים קרובים, זה דברים שהצורה,

הרצון הפנימי שלהם, הוא דומה,

ודברים שהרצון שלהם הוא הפוך

הם נחשבים מרוחקים.

ועל זה דרשו חז"ל,

כשם שהוא רחום, היה אתה רחום,

כשם שהוא חנון היה אתה חנון.

למה אני צריך להיות רחום וחנון?

משום שאני לא אוכל לקלוט את האור האלוקי

אם אני לא משווה צורתי אליו.

טוב, אז שהוא ישווה צורתו אליי!

אוי ואבוי אם זה יקרה….

משום שהבורא הוא היה והווה ויהיה,

הוא לא השתנה,

הוא לא משתנה ולא השתנה.

 

הוא ברא אותנו עם רצון לקבל

כדי שנרצה לקבל את ההטבה,

אבל אם הוא – הוא אין לו ממי לקבל,

הוא מחייה את כל המציאות

בכל רגע ורגע.

אז יוצא מדברינו בעצם,

שכל התהליך הזה

שנלמד בתלמוד 10 הספירות

סדר ההשתלשלות,

הוא בעצם לגלות את ההנהגות האלוקיות,

וכיצד הוא פיתח את כל המערכת.

שאותה מערכת של סדר השתלשלות העלמות

היא גם מערכת הנפש שלנו.

זאת אומרת היכולת שלנו

לתפוס את המציאות הרוחנית

שדיברנו על זה בשיעור הראשון,

שהיא לא נתפסת לא בחושים ולא בדמיון

ולא בשכל ולא בשום צורה,

 

היא יכולת נפשית.

משום שהנפש שלנו היא רוחנית,

והיא יכולה לקלוט את הרוחניות.

ומעל כל זאת, בעל הסולם בעצם

תרגם את זה לערכים של רצונות,

רצון לקבל ורצון להשפיע,

את כל המערכת.

וככה הוא בעצם הסיר את הפחד מבלבול.

אז בעזרת השם בוא נראה

איפה אנחנו אוחזים.

תלמוד 10 הספירות חלק א' אות א'.

 

אז חזרה קצרה על אות א'

מה שלמדנו בינתיים.

אומר לנו הארי הקדוש,

אני מזכיר לכם,

הכתב למעלה הוא של הרב.

כשאנחנו אומרים "הרב",

אנחנו מתכוונים לארי.

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות,

ולא היה שום מקום פנוי

בבחינת אוויר ריקני וחלל,

אלא היה הכל ממולא

מן אור אין סוף פשוט ההוא,

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,

אלא הכל היה אור אחד פשוט

שווה בהשוואה אחת,

והוא הנקרא אור אינסוף.

 

אז כמו שפתחנו,

היום אנחנו מדברים על מציאות

שנקראת אינסוף,

שהיא בעצם המקום הגבוה ביותר

שאנחנו הנבראים יכולים לתפוס.

הסברנו בשיעורים הקודמים

שהאינסוף בעצם הזה יש בו שתי שלבים.

שלב אחד נקרא לפני הצמצום,

ושלב אחד נקרא אחרי הצמצום.

לפני הצמצום, האור והכלי היו בהשוואה גמורה.

זאת אומרת האור מילא את הכלי

בלי סוף ובלי הגבלה.

ולכן זה גם נקרא אינסוף.

ולא היה ניכר הבחן בין האור לכלי.

 

זאת אומרת, כן היה כלי באינסוף.

הוא לפחות שורש לכלי.

אבל הוא היה מלא מכל האור.

ולכן לא הורגש שמה חיסרון.

כמו עובר שנמצא במעי אימו.

מצד אחד הוא כן צורך ממנה את כל חיותו.

מצד שני הוא אפילו לא יודע

שהוא צורך את זה.

אז העובר הוא כמו אחד האיברים.

אחרי שהוא נולד, יש לו כבר רצון עצמי,

ואז הוא מתחיל לדרוש

מחוץ למערכת של האמא.

ואתם תראו גם שכל השלבים האלה,

אנחנו נראה בהמשך,

נקראים עיבור ולידה ויניקה.

 

יש כל מיני שלבים

שנמשלים בעצם ללידת תינוק.

אז גם כאן בעצם לפני הצמצום

האור והכלי היו שווים,

זאת אומרת בסוד הוא ושמו אחד,

שמו בגימטריה זה "רצון",

הוא והרצון שהוא ברא

שאמור לקבל את ההטבה,

שזה בעצם כל הנשמות וכל הנבראים

בעצם היו בהשוואה גמורה.

לא היה ניכר שמה עוד הרצון של הנברא.

אז הוא אמר לנו,

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים –

הסברנו ש"טרם" מראה על זמן הרוחני,

הזמן הרוחני הוא תולדה של שינויי צורה.

שינוי צורה יוצר מרחק.

ומספר שינויי צורה יוצר לנו זמן.

לצורך העניין, ימים, חודשים, שנים וכן הלאה.

 

מה זה טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים?

זאת אומרת לפני עולם האצילות והבריאה

וכל מה שמשתלשל אחר כך,

עולמות אביע,

היה המציאות השורשית.

מה שאומר שזה המציאות הבראשיתית ביותר.

אז הוא אומר, מה היה שם?

אז הוא אומר היה אור עליון פשוט.

הסברנו את המילה "פשוט" – מתפשט.

הראנו שאחר כך

הוא גם ירחיב את המילה פשוט

מלשון לא מורכב,

ושאין בו הבחן מדרגות,

אבל מבחינתנו כרגע

הוא מדבר על אור שמתפשט מעצמותו יתברך.

 

ואותו אור היה ממלא את כל המציאות.

על איזה מציאות אנחנו מדברים,

הרי עוד לא נבראו הנבראים ולא נאצלו הנאצלים,

לא היה כלום, לא היה שום דבר

שלמטה קורא "מציאות"!

אז דיברנו שבמציאות של האינסוף

יש את עיקר הא' ועיקר הב'.

זאת אומרת החלק שלפני הצמצום

והחלק שאחרי הצמצום.

ורק לאחר הצמצום בעצם

אנחנו נתחיל להרגיש ניתוק,

התחלה של ניתוק מהאלוקות.

ולפני הצמצום לא היה שום ניתוק,

ולכן שום פירוד.

 

ולכן בעצם הוא מתאר לנו מציאות

שהאור מילא את הכל.

כי ברגע שהאור לא ממלא משהו,

אז יש לי חיסרון.

אם אתם זוכרים, דברנו על זה,

על הקלף של הספר תורה

מבחינת אש שחורה על גבי אש לבנה.

שאני יכול לקלוט את הכתוב

רק על ידי חיסרון, שאני מחסיר מהלבן

ושם עליו שחור.

ואז יוצא לי אות א', אות ב', לא משנה מה.

ואז יש לי מילים ומשפטים וכן הלאה.

אבל נברא חייב לקלוט רק דרך החיסרון.

אין לו יכולת אחרת.

ולכן גם ההשפעה של הנברא

זה מקבל על מנת להשפיע.

זאת אומרת אין לנו יכולות רק להשפיע.

אני לא יכול לתת בלי בעצם

לקבל את החיות האלוקית.

 

טוב אז אנחנו בעצם הגענו –

כן, יש לי שאלה,

כשזה יהיה אפשרי.

כן, בכבוד.

חיסרון מקביל לצמצום?

לא,  צמצום זה שהנברא בעצם אנחנו

שוב עוד לא ממש למדנו את מה זה צמצום,

אבל בגדול, צמצום זה שהנברא

מאוד משתוקק לקבל את האור

הוא רוצה, אבל הוא מונע מעצמו לקבל אותו,

מתוקף זה שהוא רוצה

להשוות צורתו אל העליון.

וחיסרון זה, חיסרון זה שבאמת אין לו והוא רוצה.

פה יש לו, פה יש לו,

זה כמו לצורך העניין ילד

שהולך עם אבא שלו, לוקח אותו לבית הכנסת,

והאבא הזה מלמד אותו הנהגות טובות,

הוא רואה את האבא משפיע בכל מקום

ועושה ופועל ועניינים ועוזר לאנשים.

והוא רוצה להיות כמו אבא.

 

הוא רוצה גם להיות משפיע ונותן,

אבל מה יש לו לתת לאבא?

הוא מקבל את כל החיות שלו מאבא,

האבא מלביש אותו,

האבא מאכיל אותו, האבא מחנך אותו,

אבל מה, לאבא יש ספר ביד,

והאבא לא צריך שהילד ייקח לו את הספר,

האבא אין לו שום בעיה להחזיק את הספר.

אבל הוא רוצה להשפיע משהו לאבא,

אז הוא, אבא, אני אקח לך את הספר!

אז אבא נותן לו להחזיק את הספר

כדי ללמד אותו את תכונת ההשפעה.

 

כמו שאברהם, לצורך העניין,

מי הביא את האוכל למלאכים? ישמעאל.

תראו מה יצא מישמעאל…

אבל הכנסת אורחים יש להם.

הם תפסו את זה משמה.

תבינו, השריש בהם את העניין הזה,

והנער רץ אל הבקר וכן הלאה,

זה היה ישמעאל.

מי זה הנער הזה?

חינך אותו, חינך אותו, לוא יחיה ביראתך,

ככה אומר הפסוק,

התפלל עליו, לוא יחיה ביראתך.

אז פה בעצם זה דומה למשל.

הוא לא הוא לא דומה ב100%.

פה בעצם מה שקורה למלכות דאינסוף,

שאנחנו שוב, תהליך הצמצום זה משהו

שלומדים חודשים,

אנחנו פה נותנים, זרק לנו משהו די מהעתיד כביכול

שאנחנו נלמד עליו בהמשך,

אבל בגדול, הצמצום זה שהמלכות דאינסוף

הכלי שיש שמה, מלא בכל האור.

 

למדנו את זה בפתיחה.

אם תעברו על השיעורים של הפתיחה

תראו את זה שמה,

הוא מלא בכל האור.

ומה זה "אור"? אור זה השפעה.

והוא רוצה להדמות למאציל.

כטבע האור שבו

כביכול יש לו איזה תכונה בתוכו,

הוא מאוד רוצה להידמות לתכונה הזאת.

אז הוא אומר, מה המאציל, המאציל לא מקבל,

הוא רק משפיע,

אז קודם כל אני לא אקבל.

ואז הוא מצמצם את הרצון שלו.

ומאחר שאין כפייה ברוחניות,

מיד מסתלק האור.

זה נקרא צמצום. זה המהות של צמצום.

 

בכלים יש כפייה.

אדם חייב לרצות.

כפה עליהם הר כגיגית.

הר זה כלי, חיסרון, הרהורים.

הר זה מלשון הרהורים.

ההרהורים שיש לנו נגד המציאות הזאת

ונגד המנהיג שלה.

ואני לא מדבר על ראש הממשלה…

אני מדבר על המנהיג האמיתי.

אז צריך לדעת

צריך לדעת חבר'ה,

שהכל בא ממנו יתברך,

הכל בא ממנו יתברך,

כולל המחשבות שלנו והרצונות שלנו

והמושגים שלנו והשאיפות שלנו

וההצלחות שלנו והכישלונות שלנו.

המילה היחידה שלא נכונה בכל מה שאמרתי

זה "שלנו". שום דבר לא שלנו.

הכל שלו יתברך.

 

אם אנחנו לא תופסים את זה

שהכל ממנו יתברך

אנחנו בעצם לא מבינים מה אנחנו עושים פה.

אז מה נדרש מאיתנו? השתדלות.

השתדלות, אמונה אמונה.

מסופר על, אני חושב שסיפרתי לך אתמול

את זה בבית כנסת,

מסופר, מסופר על איזה יהודי אמריקאי,

אנשים שיש להם הרבה כסף,

אין להם מה לעשות עם הכסף,

אז הוא לקח בניין של 100 קומות ואמר, תחרות,

את מי שמגיע לשמה לגג במדרגות ברגל,

מגיע מיליון דולר, מקבל מיליון דולר!

א, מיליון דולר, כולם רצו להשיג.

התקבצו כולם למטה עם בגדי ספורט ומים,

והתחילו לעלות.

 

הראשון עולה מגיע קומה חמישית,

אה, 95 קומות, למי יש כוח… ירד.

השני מנסה, מגיע קומה שביעית.

אה, 93 קומות, למי יש כוח…

המקסימום אנשים הגיעו לקומה העשירית.

90 קומות, אי אפשר, זה כל כך קשה.

גג, הגיעו לעשירית.

וירדו והתישבו כולם למטה

מיואשים, מצוברחים, איך הם הפסידו מיליון דולר.

והגיע איזה אחד,

אמר, אני לא מוותר, אני לא מתייאש,

אני אעלה עד הסוף.

והוא עולה קומה ראשונה, וקומה שלישית,

וקומה שביעית, ומגיע לקומה עשירית,

ולא יכול. אומר, כל כך הרבה,

אומר, אני לא אוותר,

אני אמשיך, אני אמשיך.

 

נח קצת, שתה, נרגע, עלה עוד קומה,

ואחרי כמה דקות רואים אותו מהגג!

מתקשר אליהם: חבר'ה, הגעתי, הגעתי!

אומרים, טוב, יש למעלה דגל,

תביא אותו כהוכחה, תרד למטה.

יורד, כולם מוחאים כפיים, המומים,

מצלמות, תקשורת, אומרים לו,

איך עשית את זה, איך הגעת לקומה מאה?!

אנחנו לא הצלחנו לעבור את העשירית!

הוא אומר תראו,

אני הבנתי שיש אפשרות כזאת,

אם העשיר הזה אמר, שמי שיגיע לגג יקבל,

כנראה שיש אפשרות כזאת.

אז אני לא וויתרתי.

אני המשכתי ועליתי עוד קומה אחת.

בקומה 11 הייתה מעלית,

שלקחה אותי עד למעלה.

 

אתם מבינים?

עכשיו הקדוש ברוך הוא

עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם,

זה כל המעשים כולם,

הוא רק רוצה שאתה תקבל את זה

שהוא עושה.

זה נקרא אהבה, זה נקרא עבודת השם.

מה זה עבודת השם?

שהוא עובד, רק תקבל את זה שהוא עושה את הכל.

אז על זה נאמר במסכת אבות,

הוו משמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

"הרב" זה הקדוש ברוך הוא כמובן,

כן, מלשון ריבוי.

מה זה "את"?

כל מקום בחז"ל שכתוב "את",

מורה על כל המדרגה, מא' ועד ת'.

המילה "את" זה מא' ועד ת'.

 

"את הרב", שתבין שהוא עושה מא' ועד ת',

את הכל.

ולכן מה שייך לקבל פרס,

לקבל בוודאי שתקבל,

הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר אף בריה,

כולנו נקבל רק טוב, ומקבלים רק טוב,

בכל רגע ורגע.

אנחנו לא תופסים את זה.

זה שיש לנו קשיים בחיים,

נכון יש לנו קשיים,

אבל צריך לדעת שהקשיים הם לטובתנו.

הבורא רוצה להרים אותנו על נס.

 

נספר עוד סיפור אחד ונחזור לתעס.

מסופר על איזה אדם

שעבר תאונת דרכים מאוד קשה,

ולא יכל להזיז את הגוף שלו.

אז הוא קיבל פיזיותרפיסט.

והפיזיותרפיסט לקח ככה כוס קלקר כזאתי,

הוא לקח כוס פלסטיק,

והיה נותן לפצוע הזה.

אומר לו, אני רוצה כל יום

שאתה תרים אותה 10 סנטימטר.

אותו בן אדם לא היה מסוגל להרים

סנטימטר ומתייאש, שני סנטימטר ומתייאש,

יום, יומיים, שבוע, שבועיים, לא מתקדם!

הפיזיותרפיסט הזה אמר,

בואנה, לא יוצא כלום מהדבר הזה,

אני חייב לדרבן אותו להצליח!

 

הגיע למחרת וההוא שוכב במיטה ככה,

לא יכול לזוז.

אומר לו, היום,

אם אתה לא מרים את זה חצי מטר –

אתה לא מקבל ארוחת צהריים!

הוא ידע, הוא שוכב במיטה,

הוא לא יכול לאכול לבד,

צריך שיגישו לו.

אז הוא, מה, גם לא לאכול, גם זה…

טוב, מנסה, מרים סנטימטר, מתייאש,

עוד פעם מרים סנטימטר, מתייאש,

והוא אומר, אתה לא תקבל ארוחת צהריים,

אתה חייב להרים את זה!

פעם, פעמיים, שלוש, ההוא מתייאש…

מתחיל לבכות, לבכות, כולו בדמעות שליש,

 

אומר לו, מה אתה רוצה ממני,

מה אתה רוצה ממני,

אני לא יכול,

יש לך פה מנוף, יש לך פה עוד אנשים,

שהם ירימו את זה, שהמנוף ירים את זה,

מה אתה רוצה ממני?!

אומר לו, טיפש מטופש,

אני צריך את המנוף שירים את זה?

אני רוצה לעזור לך! אני רוצה לפתח אותך!

אני רוצה שאתה תחזור לי לתפקד.

אותו דבר, אדם לא יכול להגיד,

מה אתה רוצה ממני,

יש לך צדיקים, יש לך זה,

תיתן להם לעבוד, מה רוצים ממני,

כל הקשיים האלה, כל הניסיונות האלה!

 

תראו מה עם ישראל עובר בשנתיים האחרונות,

זה בלתי נתפס פשוט,

מה שנתיים, 2000 שנה,

אנחנו צריכים להתפתח למדרגת אחדות.

כל עוד הלב שלי לא פתוח

להכיל, לאהוב, לקבל על ידי ותרנות,

על ידי על ידי נתינה, על ידי סליחה,

על ידי רוממות,

על ידי לראות את הטוב שבאחר,

אנחנו נסבול.

תקשיבו, המערכת היא מאוד פשוטה,

כשמבינים אותה היא מאוד פשוטה.

אמרתי לכם שזה כמו החוקים של הטבע.

יש כוח משיכה, יש שמש, יש צל,

יש מים, יש ים,

אתה צריך לדעת להטען עם זה.

 

תנסה להיות כל היום מתחת למים –

אתה תיחנק ותמות.

תנסה להתנגד לכוח המשיכה ולקפוץ מקומה עשירית,

סביר להניח שהרגליים ישברו, לפחות…

כל היום תעמוד בשמש – תישרף האור.

יש חוקים בבריאה.

החוק הרוחני לקבלת השפע האלוקי

נקרא ואהבת לרעך כמוך,

כשם שהוא רחום היה רחום,

זה מה שמנסים ללמד אותנו,

זה כל חכמת הקבלה, כל התורה, הכל,

רק פה אתה לומד את המערכת.

תראו לאן הגענו משאלה על צמצום…

 

יאללה בוא נמשיך.

אז אנחנו הגענו בעצם באור פנימי

אני מזכיר לכם,

האור פנימי מבאר מילה במילה  על פי ציביונה הרוחני,

כדי שלא ניפול לבלבול.

ואנחנו הגענו לד'.

אז מה אומר לנו פה,

ולא היה שום מקום פנוי.

באותה מציאות אינסוף שלפני הצמצום,

כן, בבחינה הא', בעיקר הא' של האינסוף,

לא היה שום מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל,

אלא היה הכל ממולא מן אור אינסוף פשוט ההוא,

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף וכולי.

אז אנחנו נרצה היום לראות

את שלושת המושגים הבאים,

אחד, מה זה מקום, מה זה מקום פנוי,

איזה מקום יש טרם

שנבראו הנבראים ונאצלו הנצלים,

עוד לא הייתה מציאות אמיתית

שתקרא לה מקום!

הרי מקום זה חיסרון.

 

ונרצה לתהות על המושג אוויר ריקני

ועל המושג חלל,

מה הם אומרים?

אז בואו נתחיל עם האור פנימי

ונראה מה הוא אומר לנו.

ולא היה שום מקום פנוי,

אז אומר לנו פה באור פנימי,

פירוש, פירוש כי בטרם שנבראו העולמות

שהיה רק שהיה אז רק אינסוף ברוך הוא בלבד,

כנזכר למעלה, זוכרים, העיקר הא' שבאינסוף,

בטרם נבראו העולמות, נבראו העולמות

ונאצלו הנאצלים, בהתחלה בהתחלה,

לפני שהכל קרה,

לא היה שום מקום פנוי,

דהיינו שום מקום חיסרון.

 

שאני אומר פנוי, פנוי ממה? פנוי מאור.

אם הוא פנוי מאור, מהטבה אלוקית,

אז מיד יש חיסרון, אוקיי?

אתם זוכרים שמי שלמד אתנו את הפתיחה,

התפשטות והסתלקות האור

עושה את הכלי ראוי לתפקידו,

כמו שאני חושף את הילד לאיזשהו פארק

עם מגלשות ועם בריכות ועניינים וכיפים וכו',

ועכשיו הוא גילה את הפארק הזה,

אז בעוד שבוע יבוא ויגיד לי,

אבא בוא נלך לפארק!

אבל לפני שהוא הכיר את הפארק

הוא לא יבקש.

אז קודם כל, התפשטות האור זה המציאות.

עכשיו שהאור מילא את כל הזה,

ואחר כך שיש הסתלקות האור –

אז נוצר מקום חיסרון.

 

אז הוא אמר שלפני, לפני,

בעיקר לפני, הצמצום,

לא היה מקום כזה.

לא היה מקום פנוי של חיסרון

ששייך לעשות שם תיקונים.

אז הוא אומר, אין שם מקום פנוי,

דהיינו מקום חיסרון

שיהיה ראוי לקבל בו בחינת תיקונים.

כי אור העליון היה ממלא את המקום ההוא

שלא הניח מקום לתחתונים להתגדר בו

להוסיף משהו על שלמותו

 

אלא רק בסיבת הצמצום שנעשה

כמו שיוסבר להלן

נתחדש אז בחינת חיסרון

ונתהווה מקום פנוי לתיקונים.

אבל בל תטעה שבמקום גשמי הספר מדבר.

אז שוב אנחנו חוזרים לזה

שצמצום בעצם

אף על פי שהוא יצא מצד הנברא

כביכול השורש של הנברא

זהו מאוד גבוה שמה המקום –

אז הוא בעצם יוצר לנו את החיסרון

ששם התחיל לעבוד התיקון

כי אז יהיה בעצם היפוך צורה

ונתחיל ללמוד לעשות השתוות צורה.

ואז נקבל את השפע

ללא נהמא דכסופא.

 

עכשיו אני כתבתי פה כמה הערות.

אני רוצה שנקרא אותם ביחד.

מה זה מקום פנוי?

אז אני הרחבתי טיפה.

הרצון לקבל שבנאצל

הוא המקום אל כל השפע והאור שבו.

פשוט הגדרתי לכם את זה במשפט.

הרצון לקבל שלי, אוקי,

נקרא מקום פנוי,

ששם אני יכול לקבל שפע.

מה שאומר כאן הרב שבאינסוף,

מטרם הצמצום,

היינו בעיקר א',

לא היה שום מקום פנוי לקבלת תיקונים;

 

הוא משום שהמלכות דאינסוף

שהוא אותו רצון

הייתה מלאה באור ללא הגבלה.

זאת אומרת באינסוף עצמו.

כן, אנחנו רואים את הבחינות,

ספירות כביכול,

ונקרא בחינות.

בוא נגיד ספירות,

כן, יש לי שמה

כתר, חוכמה, בינה, חסד,

גבורה, תפארת, ומלכות.

המלכות של האינסוף.

 

רק אין הבחן ביניהם,

כי טרם הסתלק האור.

אז אין לי אין לי הבחן

בין הרצונות האלה,

ואין לי עוד עוד מקום

של חיסרון, של רצון לקבל,

כי הכל מלא.

אז הוא אומר,

שבאותו מקום שלפני הצמצום

המלכות דאינסוף הזו

הייתה מלאה באור,

בסוד הוא ושמו אחד,

ולכן עדיין לא תיחשב שום בחינה,

ולכן לא תחשב עדיין שום בחינה שבה

למקום פנוי מאור,

היינו מקום חיסרון.

 

כן, אם הכל מלא באור, הכל מתוקן,

מה יש לך לתקן,

מה יש לך, איזה חיסרון יש לך,

קשה מאוד להקביל את זה לעולם הזה,

אבל בוא ננסה לחשוב על אדם שבע,

אז אין לו חיסרון לאוכל, אוקיי?

זאת אומרת, אם יש לי עכשיו, לצורך העניין,

לא יודע, איזשהו מכשיר,

יש לי פה עכשיו מחורר,

כן, הוא מתוקן לגמרי,

הוא בסדר גמור,

אפשר להשתמש בו,

אין לו שום חיסרון מתוקף

שאני עכשיו צריך לקחת אותו לחנות ולהגיד,

חבר'ה תעשו לי פה תיקון מסוים –

כי הכל בסדר.

 

המציאות הזאת הייתה,

שהיה הכל טוב,

כן, איך אומרים, תגיד טוב יהיה טוב,

אל תגיד יהיה עוד יותר טוב,

הדיבורים שלנו עושים בעיקר נזקים…

אוקיי, אז עכשיו הוספנו במקום גבוה

זה לא נחשב שום שינוי צורה והבדל

בין הרצון לאור

והאור והמקום נבחנים שם לדבר אחד ממש

בסוד הוא ושמו אחד, אוקיי?

אני חוזר על זה, ששמו בגימטריה זה רצון,

הוא יגיד לנו את זה בהמשך,

זה העניין של הוא ושמו אחד –

הוא – הקדוש ברוך הוא,

והרצון שנברא – הם דבר אחד.

 

אז הוא הסביר לנו בעצם, אוקיי,

אני אעשה הקדמה בשתי מילים,

כל החסרונות,  כל הקשיים,

כל הייסורים, כל הפחדים,

כל ה- כל מה שאתם רוצים,

כל דבר שאנחנו מרגישים בחיים שלנו

שהוא לא טוב,

מגיע מהשורש.

אנחנו פה מתעסקים רק עם הענף.

 

ולכן זה מיותר.דרך אגב,

אתה מתעסק עם התוצאה:

למה? היהודי הוא היחידי שיכול להגיע לשורש,

על ידי התורה ומצוות שמצוותות אותו

למערכת הרוחנית השורשית,

ולהוריד לפה בעצם שפע אמיתי.

אחד הגדולים תיאר את זה,

נפש החיים אני חושב,

שזה כמו שיש לך איזה מוט ברזל,

כן, מתח כזה, שעושים התעמלות,

כן, מתח, ואתה זורק חבל מעל,

והחבל משתלשל מהצד השני,

אתה מחזיק את החבל בשני הצדדים,

עכשיו אתה מנער פה,

זה עולה, עולה, עולה,

מנער למעלה –

ויורד, יורד, יורד,

מנער את היד השנייה.

 

ככה זה עם התורה ומצוות:

אנחנו בעצם עושים מצווה,

היא עולה, משפיעה בשורש,

והיא יורדת ומשפיעה שפע לפה.

חלילה גם עבירה:

עבירה מלשון להעביר

מכוחות הקדושה לכוחות הטומאה,

זה דבר שיש רק ליהודים,

חוכמה בגויים – תאמין,

אבל תורה – אל תאמין,

אין להם יכולת לעשות את זה.

אז הוא הוא אומר לנו

שבמקום הגבוה הזה

לא היה שום מקום פנוי

בבחינת – אמר, מה זה מקום פנוי? חיסרון.

חיסרון זה קושי,

שחסר לי משהו, קשה לי,

 

בבחינת אוויר ריקני וחלל:

יש שתי חסרונות בעולמות הרוחניים,

אחד נקרא אוויר ריקני, ואחד – חלל.

אני יודע, שלא את כל המושגים שאני אסביר עכשיו

אתם תבינו, אנחנו נבין אותם בהמשך.

אבל תנסו לקלוט את מה שאפשר.

אז הוא בא ואומר לנו על העניין

אוויר ריקני אין הכוונה על אוויר גשמי

חס ושלום כמובן,

אנחנו לא מדברים בגשמיות.

כל המילים האלה בעצם,

זה רק מילים, כמו שהסברנו,

בשפת הענפים,

שלוקחים מילים מהעולם הזה,

אבל מתכוונים על השורש הרוחני.

 

כמו שאמרנו "טרם". טרם זה זמן,

טרם – על ציר הזמן.

כן, אני אומר לך, טרם שבאתי לכאן,

הייתי במטבח, אוקיי?

טרם זה מראה על משהו,

אבל פה שהוא אמרנו "טרם",

הוא הסביר לנו את השורש: הזמן הרוחני.

אז עכשיו מה השורש של המילה "אוויר".

אנחנו בהמשך נסביר בדיוק

איך המילה "אור" הופכת ל"אוויר",

הוספת י'. אני לא אכנס לזה עכשיו,

כי זה באמת הרבה יותר נרחב, סליחה,

אז הוא אומר, אין הכוונה על אוויר גשמי

חס ושלום,

אלא יש בחינת אור רוחני המכונה כן,

 

כי יש ב' בחינות אור בכל פרצוף שלם,

המכונים אור דחכמה ואור דחסדים.

אור דחוכמה

הוא בחינת העצמות של הפרצוף,

דהיינו בחינת החיות שבו.

דרך אגב, לכן הוא נקרא אור חיה –

הוא מחייה את המציאות.

תבינו, כל תענוג שיש לנו,

גם אם זה מתפוח,

זה כי יש בו אור חיה, יש בו אור חוכמה,

כל חיבור, מה זה תפוח?

מה מה אני עושה איתו?

אני מתחבר אליו.

אני לוקח, אני מברך, ברכה,

זה מלשון "הברכה", מלשון חיבור,

כמו בערך,

אתם יודעים מה זה הברכה בצמחים?

 

שלוקחים נגיד את מסכת כלאיים מדברת על זה,

כל המסכתות שמדברות שמה בגמרא

על העניינים של חקלאות,

אז לוקחים עכשיו נגיד

את הענף של גפן זקן, עץ גפן זקן,

כבר לא מביא ענבים,

ומבריכים, מחברים אותו לקרקע,

ויוצא זמורה חדשה.

ואז יש הרבה שאלות.

הזמורה הזאתי, אז לוקחים מעשרות,

לא לוקחים מעשרות?

יש עורלה? אין עורלה?

תבינו, כל הדברים האלה באים,

נכנסים פה הרבה שאלות,

כי האם זה נקרא עץ חדש,

או עץ בעצם שכבר יש לו שלוש שנים?

 

איך עושים את זה?

יש כל מיני שאלות,

אבל הברכה מקורה – חיבור.

עוד סוגים של הברכה

זה גם נקרא הרכבה

שזה אותם מילים בשינוי אותיות,

למשל אסור שיהיה אתרוג מורכב.

מה זה אתרוג מורכב?

זה אתרוג, זה עץ שחיזקו אותו,

לצורך העניין, עץ האתרוג

הוא עץ מאוד מאוד חלש,

אז לוקחים הדר אחר,

בדרך כלל לימון, ומרכיבים עליו.

זאת אומרת עושים חור

בגזע או בענף מרכזי,

ושמים ענף של עץ לימון,

ושמים שעווה מסביב, רואים כזה,

בוורדים רואים את זה ממש יפה,

רואים למטה כזה גולה כזה,

שמה הייתה הרכבה.

 

תראו גזע של ורד,

הרבה פעמים תראו גולה,

שמה היייתה הרכבה.

ואז בעצם נוצר עץ חדש

שהוא אתרוג מורכב בלימון.

ואתרוג מורכב – אסור,

אסור לברך עליו.

זה פעם אנשים כל כך תמימים

וכל כך לא מבינים

מספר אני חושב הרב עמאר סיפר,

לא זוכר, אחד מהרבנים הראשיים

סיפר את זה,

אולי הרב יצחק יוסף, מישהו היה צריך,

איזה תימני אחד לקח אותו למושב שלו,

והתפאר, האתרוגים יש לו,

אומר אני הרכבתי אותם בעצמי, אסור!

אז השם יעזור, תמימות של פעם…

 

טוב תדעו לכם חייבים לדעת הלכה,

חיייבים לדעת הלכה.

מי שלא יודע הלכה,

הלכה זה מלשון הכלה, מלשון כלי.

האור יכול להיכנס רק בכלי,

מלשון הכלה.

כן, מלשון ה-כלה,

הקדוש ברוך הוא החתן

מלשון נחית דרגא.

אומר הזוהר שהוא ירד

כדי להתחבר איתנו,

ואנחנו הכלה, כנסת ישראל.

אדם שלא יודע הלכה

הוא בבעיה קשה.

אתה לא יודע, בסדר, תלמד.

עד שתלמד, שיהיה לך רב פוסק

צמוד-צמוד, רב פוסק צמוד

שיש לך את הטלפון.

כל שאלה וכל קושי,

אתה יכול להתקשר.

יש שאלות שאפשר לקבוע הלכה,

כאלה שאלות כלליות.

אבל יש שאלות רציניות.

גם צריך שיהיה לו פוסק צמוד.

 

טוב אז הוא אומר שיש לנו שתי סוגי אורות,

אור חיה ואור חסדים.

אור חיה זה החיות ממש,

התענוג האמיתי שממנו אנחנו מתקיימים.

אי אפשר בלי אור חיה.

ואור דחסדים הוא רק אור

המלביש על אור החוכמה הזה,

אור החיה הזה שבפרצוף,

היות ואור החוכמה

אינו יכול להתלבש בפרצוף

אם לא התלבש תחילה באור דחסדים.

אומנם לעתים כשהפרצופים המה בעת קטנות

ואני כבר אסביר לכם מה זה כל זה,

מה זה אומר כל זה,

מה זה פרצוף, מה זה קטנות.

 

פרצוף זה מדרגה

שיכולה לקבל את כל האור

בצורה מתוקנת ונכונה,

להוריד אותה הלאה למדרגות שמתחתיה.

פרצוף זה מדרגה שלמה,

גלגלתא, עיניים, אוזן, חוטם, פה.

זה כנגד כל ה10 ספירות.

אז הוא אומר אבל

לפעמים שהפרצוף הם, בעת קטנות,

שהם עוד לא הספיקו להתפתח

ולהשתלם לתפקידם,

אין בהם אלא אור דחסדים בלבד.

 

כן, זאת אומרת האור חוכמה

מלובש באור דחסדים

אור אינסוף מלובש באור חוכמה.

אנו מדברים עכשיו על האינסוף

שיש פה את האור אינסוף,

והוא צריך לבוא בלבוש מסוים.

כן, זה כמו נגיד לצוךך העניין,

הנה יש לי הכוס הזאת,

ויש בה עוד כוס בפנים,

ועוד כוס ועוד כוס בפנים

ואז אני שופך בעצם מים, אוקיי,

בוא נגיד שעשיתי בכל כוס בתחתית חור,

אז אני שופך לכוס הפנימית

ואז מתוכה גם מתמלא האמצעית

ואז מתוך האמצעית גם הכוס הגדולה.

 

אז יש לנו אור דחסדים, אוקיי,

שעליו מתלבש האור חוכמה.

אם אין אור חסדים, הכוס הפנימית,

לא יוכל לבוא האור דחוכמה,

לא יוכל לקבל בעצם לבוא לידי ביטוי,

ובתוך האור חוכמה יש את האור אינסוף.

זה לא נוהג בכל העולם, בבינה וזה זה,

לא ינהג.

אנחנו נראה את זה בהמשך.

אבל בשבע ספירות התחתונות

בעולמות היותר, מדרגות היותר נמוכות,

זה יהיה חייב להיות ככה.

ותדע שאור דחסדים הזה

הוא מכונה בשם אוויר או רוח.

האור החסדים הזה,

שהוא תולדה של ההשפעה,

כן, כמו שאתם עושה חסד

תולדה של הנתינה,

 

זה אור,

מקבלים אור חסדים,

והאור חסדים הזה נקרא אוויר או רוח.

למה הוא נקרא אוויר ורוח?

אנחנו נלמד את זה בהמשך.

ובהיותו בפני עצמו, בלי אור חוכמה

שאמרנו שזה בשלב שהפרצוף

עוד לא שלם ומתוקן,

הוא מכונה אוויר ריקני.

אוויר זה אור חסדים ריקני,

הכוונה מרוקן מאור חוכמה.

כלומר שהוא ריקן מאור חוכמה,

הוא מצפה על כן,

שהאור חוכמה יתפשט בתוכו וימלא אותו.

ומשמיענו הרב

שטרם שנבראו עולמות

דהיינו באינסוף ברוך הוא,

לא הייתה בחינת אוויר ריקני זה במציאות כלל,

משום שאין שם חיסרון משהו, כמבואר.

 

זאת אומרת שוב, מה זה אויר ריקני?

זה אור חסדים מרוקן מאור חוכמה.

אבל פה האור אינסוף מילא את הכל,

אז אין חיסרון, אין ריקון, יש מילוי,

הכל מלא, הכל טוב, ממולא.

אז אוקיי, אז בוא נראה מה זה

אויר ריקני וחלל פנוי.

בדרך כלל אנחנו נסביר בהמשך,

עוד לא למדנו,

אבל בוא נראה מה כתבנו על

האוויר ריקני באינסוף שטרם הצמצום.

 

אני חוזר, יש שתי חלקים לאינסוף,

לפני הצמצום ואחרי הצמצום.

עיקר הא' ועיקר הב'.

בעיקר הא' לפני הצמצום,

לא היה הבדל בין האור לכלי.

האור מילא את כל המציאות כולה

ולא היה חסרונות ולא היה

שום ביטוי לנברא,

היה בטל אל האור לגמרי,

אמרנו, בסוד הוא ושמו אחד.

באותה מדרגה, באינסוף שמטרם הצמצום,

מילא האור את כל המדרגות.

 

ועל כן לא נבחן שום בחינת חיסרון.

שוב, למה, מתי יש חיסרון? בהיעדר אור.

פה לא היה היעדר אור.

ובהמשך נלמד על שני צמצומים

שנעשו בעולמות, אשר בראו

שני סוגי חסרונות

דהיינו שני מקומות לקבל תיקונים.

הסברנו טיפה מה זה צמצום.

אני אשתף אתכם.

שוב, זה נקודה רחוקה בחוכמה,

אבל יש שני צמצומים,

צמצום א' וצמצום ב'.

זהו, אין יותר.

 

כל אחד מהם יוצר חיסרון באופן טבעי.

אז הראשון עיקרי.

חלל – טוב אני כתבתי פה את זה

על סדר ההתפתחות.

משום מה הארי כתב את זה הפוך,

כתב קודם כל אוויר ריקני ואחר כך חלל.

אבל באמת שקודם כל נהיה החלל,

ואחר כך האויר הריקני.

אז אולי אנחנו נקרא קודם את החלל למעלה,

בשביל, למען הסדר הטוב,

ואז אנחנו נחזור לפה

ונקרא את כל מה שאני כתבתי.

 

עכשיו, מה זה חלל?

אז הוא אומר לנו,

כדי להסביר המילה הזאת

צריך שתדע מקודם

מה היא מהותו של כלי רוחני.

כלי גשמי – אני יודע מה זה, נכון?

יש לי פה כלי,

ואני יכול לשים בתוכו נס קפה, אוקיי?

מה זה כלי רוחני?

הנה אז, הוא אומר

והוא, כי בהיות הנאצל מקבל את שפעו,

כי בהיות הנאצל מקבל

את שפע חיותו מן המאציל,

הנה בהכרח שיש לו רצון והשתוקקות

לקבל את שפעו זה ממנו יתברך.

 

תראו איזה גזירה שווה הוא עשה.

הוא אומר,

בגלל שאני מקבל את החיות שלי ממנו,

אז בוודאי שאני משתוקק לקבל אותה ממנו.

כן, זאת אומרת

אני נושם אז אני כביכול רוצה אוויר,

מי נותן את האוויר?

הקדוש ברוך הוא.

הוא אומר בעצם,

העצם העובדה שאני מקבל הכל מהבורא,

כופה עליי לרצות את השפע של הבורא.

לכן אמרתי, בכלים יש כפייה,

כולנו רוצים, אי אפשר לא לרצות,

אדם שלא רוצה,

אתם יודעים איך קוראים לו? גופה….

 

ככה קוראים לאדם שלא רוצה,

נמצא בבית העלמין

ו-או בר מינן, כן, מה זה בר מינן?

כן, חוץ, תוכו כברו,

חוץ מהמניין, הוא כבר לא איתנו,

הוא לא יגיע היום למניין.

למה? כי אין לו רצון.

מי שרוצה, זה נקרא יצור חי,

מי שרוצה הרבה נקרא יצור חי באמת.

ומי שרוצה אלוקות

נקרא יהודי.

זה הרצון הכי חזק שיש.

כל העולם הזה זה שטויות,

בחיאת, מה אפשר להשיג פה,

מה אפשר להשיג פה בעולם הזה בגשמיות,

אם היא לא מקושרת לרוח, היא כלום,

אם היא מקושרת לרוח היא הכל.

 

אז הוא אומר,

מאחר שאנחנו מקבלים את כל השפע מהאלוקות,

בהכרח שאנחנו רוצים אותו,

ויש לנו השתוקקות.

והוא אומר,

תדע שמידת הרצון והשתוקקות הזו

היא כללות כל החומר שבנאצל.

למה אתה קורא חומר? רצון.

מה ההבדל בין הנאצלים,

מה ההבדל ביני לבין פרפר,

לבין ים לבין הר, לבין בן אדם?

פשוט מאוד,

ערכים ואיכויות שונות של רצון.

במקור, במקור, באצילות,

כולם היו אותו דבר.

לאט-לאט זה השתלשלנו,

וכל אחד קיבל ביטוי אחר.

 

הרצון קיבל ביטוי אחר,

איכות אחרת, כמות אחרת,

זה גם מה שמבדיל בין בני האדם.

תחשבו על זה,

מה מבדיל אותך מהשכן שלך?

פשוט מאוד, רצונות שונים.

מאחר שהוא רוצה דברים אחרים,

אז הוא חי חיים אחרים.

והחיים שלנו

נתפסים על פי רצון.

אני תמיד אומר,

שיש פלוס מינוס תשעה מיליארד איש בעולם,

אז יש תשעה מיליארד עולמות,

כל אחד קולט את העולם

על פי הרצון שלו.

 

ואנחנו רוצים את הרצון להשפיע,

אנחנו רוצים לקנות את האלוקות.

מה מעניין אותנו פה,

מה יש לעשות עם מה שיש פה?

נו, תאגור, תאגור, תאגור,

יהיה לך אלף בתים, 70 אלף מכוניות,

9,000 ילדים, לא יודע מה,

מה התועלת בכל זה,

אם זה לא מקושר לה'?

אדם הולך לעולם הבא,

משאיר פה את כל זה,

אבל אם הוא ישאיר את זה בקדושה,

כל יורצייט את זה עולה לו השמיים

ומעלה אותו.

שופטים את האדם כל שנה

על מה שהוא השאיר.

 

הרי מה שהוא עשה, הוא נשפט פעם אחת,

זהו, לא שופטים אותו 10 פעמים על מעשיו.

אבל אם הוא השאיר פה צאצאים קדושים,

עובדי השם, ספרים טובים

ומעשים טובים ומפעלי חסד –

זה לנצח מרומם אותו.

לכן אנחנו עושים ברכות ביארצייט?

למה ביום הפטירה

הולכים ועושים מג"ע א"ש –

מזונות זה למה?

כדי להרבות בזכויות בשביל הנפטר.

משמיים יגידו את, תראו מה זה,

וואו איזה צדיקים הוא השאיר,

מברכים על הקוראסון…

צריך לחשוב על זה כשמברכים על נפטר,

כן, בבלז יש כל הזמן שמה

כן, יעיד הרבה פעמים בסוף

מניינים מגישים שם משקה עם איזה עוגיות

וזה עם שלט, כן, להעלות נשמת.

אז רובנו מתרכזים במשקה,

אבל צריך להתרכז בנפטר,

תהיה לעילוי נשמתו הברכה,

הברכה תהיה לעילוי נשמתו.

 

טוב, אז הוא אומר שהרצון לקבל הזה

הוא כללות החומר של הנברא.

אני ברשותכם מאריך עוד 10 דקות,

אני מקווה שזה בסדר, טוב?

כי אני לא מספיק…

באופן, שכל מה שיש בנאצל

זולת זה החומר,

כבר אינו מיוחס לבחינת החומר שבו

אלא לבחינת השפע שלו,

שהוא מקבל מן המאציל.

זאת אומרת יש רצון – ומילוי.

רצון, זה הנברא,

זה חומר הבריאה.

למה זה חומר הבריאה?

למה הרצון לקבל הוא בריאה?

בריאה זה חידוש, בריאה זה חידוש.

בראשית אלוקים את השמיים ואת הארץ.

תראו מה המפרשים כותבים

מה זה ברא, חידוש!

 

יש מאין, לא היה לפני כן,

כי בו אין רצון לקבל.

ממי הקדוש ברוך הוא יקבל?

הוא עשה את כל המציאות!

אז הוא אומר, כל הרצון מיוחס לנברא,

כל השפע מיוחס למאציל,

ולא עוד אלא שהחומר הזה,

כן, הרצון שלי, הוא המודד

את גודלו ושיעור קומתו של כל נאצל.

זאת אומרת מה זה אדם גדול,

למה אנחנו קוראים אדם גדול,

צדיק, קדוש?

יש לו רצון אגרסיבי,

יש לו רצון לא נורמלי להשגת אלוקות.

 

קחו את זה בכל מישור.

מי זה, מה זה אדם גדול בספורט?

יש לו רצון גדול

להתחרות ולהצליח באותו תחום.

מה זה אדם גדול בממון?

שהוא רוצה ממון, ועובד בשביל ממון,

אף על פי שזה אולי פה זה לא הכי נכון,

כי זה נקבע לגמרי משמיים, הממון.

אבל ההשתדלות פה פחות עוזרת.

אבל, בסופו של דבר,

ראינו איזה, ראינו סיפור יפה

אני חייב לספר לכם את זה, על ההשתדלות.

הדג, כשהוא טורף את הדגים האחרים,

הוא רודף אחריהם.

אבל הוא רודף אחרי הזנב שלהם.

 

אבל אתם יודעים,

הוא לעולם לא אוכל אותם מהזנב!

אלא הוא רץ אחריהם,

ואלה שבאים ממול עם הראש

נכנסים אליו ונבלעים בתוכו.

הוא יכול לרוץ כמה שהוא רוצה,

אבל מה שהוא צריך לקבל – הוא יקבל.

יש בזה הרבה חוכמה בדבר הזה,

אפשר לראות הרבה מהדבר הזה,

אנחנו רודפים אחרי הרבה דברים,

חושבים,  שאנחנו עושים ואנחנו פועלים,

אבל בעצם מה שמזדמן לנו,

מה שמגיע לנו מה שאנחנו צריכים לקבל –

זה מה שנקבל, נקודה,

לא פחות ולא יותר,

 

בדיוק מראש השנה עד ראש השנה –

זהו נגזר לאדם הכל מראש השנה עד ראש השנה,

נגזר לאדם הכל.

יותר מזה אם הוא יבלע אותו

מהזנב הוא ייחנק וימות

כי הקסקסים הם ייתקעו לו בגרון והוא ימות.

אנחנו חושבים שאנחנו רוצים משהו

ורוצים ועושים ופועלים ומקבלים משהו אחר.

למה? כי אתה רוצה משהו שיהרוג אותך!

אתה צריך לקבל דבר מסוים,

הקדוש ברוך הוא כבר דאג לך

כל אמר באינסוף

כל הכלים וכל הרצונות

וכל הנבראים וכל המעשים

כולל כל מה שהם יקבלו

כל מה שהם יעברו

כל התיקונים שלהם עד תכלית תיקונם

בגמר תיקון בביאת המשיח

הכל כבר קיים, אתה מקבל בדיוק

מה שאתה צריך לקבל.

 

הקדוש ברוך הוא לא טועה בכלום.

הוא לא בן אדם.

צריך אמונה, שיהיה לך אמונה

שאתה מקבל את הדבר הנכון.

אם אין לך אמונה

שהקדוש ברוך הוא יודע מה הוא עושה

איך אתה יכול לעבוד אותו!?

אנו כולנו חושבים שאנחנו חכמים גדולים.

אפשר, אולי אנחנו יכולים

להחליף אותו לכמה ימים,

לעשות קצת סידורים בעזה, פה, שם,

לסדר קצת את העניינים בעולם.

זה לא נכון.

אנחנו קטנים ושפלים וכלום לעומת אלוקותו יתברך.

 

וכמה שנחזיק מגודלו ותפארתו,

יותר קל להתבטל אליו ולעבוד אותו

כי אדם קטן קשה לעבוד,

אדם גדול קל יותר לעבוד אותו.

וזה האלוקות שהיא לא בן אדם

אם אני מבין –

יש שאלה למה הקדוש ברוך הוא עשה

את כל הכוכבים והפלנטות,

אני לא מגיע לשם בכלל,

והרי הכל נברא בשביל האדם,

אבל האדם לא משתמש בזה!

כמה חיות יש במים מתחת לקו החושך

יש מקום שהאור לא מגיע יותר

עמוק עמוק בים מלא יצורים

שאנחנו בכלל לא מכירים ולא נכיר.

כמה סוגי פרפרים,

כמה סוגי ציפורים שאני לא אראה בחיים,

כמה סוגי חרקים,

למה כל זה ?!

 

הרי הכל נברא בשביל האדם,

אני לא משתמש בזה,

מה, למה הבורא ברא את זה?!

פשוט מאוד, כי הקטן מתבטל לגדול.

תראה את כל הגודל הזה,

את כל הפער הזה,

מהחיידקים ועד הגלקסיות,

כל זה עשה השם

כזה גדול, כזה עצום, כזה מרשים

נו יש לי כבר איזה הרגש

באינסופיות האלוקית,

ואז זה אז יותר קל לי לעבוד אותו

כמה שאני אבין את גדלות השם

יהיה יותר קל להבין אותו.

אתה חבר אני לא מוכן לעבוד אותך,

אתה בגובה שלי,

אתה רב – מה זה רב? מלשון ריבוי,

רב זה לא מבחנים בפסיקה,

זה לא רב.

רב זה ריבוי של אור.

 

יש נשמה כללית ונשמה פרטית.

נשמות כלליות זה כמו אבא עם הרבה ילדים.

אז הוא מתחיל להשפיע עליהם ולתת להם,

הם חלק ממנו.

כמה שהנשמה יותר כללית,

יכולה לכלול יותר נשמות.

ולהפיץ ליותר, ולהכיל יותר, ולקבל יותר אנשים

כחלק ממנו.

כי באמת כולנו אחד.

תבינו את זה, כולנו אחד, כולנו אחד,

רק הרצון לקבל מפריד

וגורם לנו להרגיש שאנחנו נפרדים.

אבל זה לא נכון.

אדם בהשגה רוחנית,

הכל, כולל הדומם, צומח, חי, מדבר,

הכל זה אחד.

ה' אחד ושמו אחד, הכל אחד, הכל אחד,

אחדותו יתברך,

בכל דבר מגולם בורא עולם.

 

גם במחק הזה יש אלוקות,

אחרת איך הוא מתקיים,

איך הוא יכול להתקיים,

אם לא תהיה בו אלוקות?!

אם האור אינסוף לא משתלשל בכל הזה

ובסוף הרצון התגשם להיות מחק

והיה בו חיות מסויימת,

נפש המרכבת נקרא שיש בדומם,

אז הוא לא יתקיים ולא יהיה מחק.

לא שהוא יתכלה – הוא לא יתקיים,

לא יהיה מציאות כזאת.

אלוקות מלובשת בכל נברא.

ואם אני אוהב את ה',

אני אוהב הכל,

אוהב את כולם.

 

טוב, בואו נסיים עם זה.

אז הוא אומר לנו

על החומר הזה של הנברא

שהוא בעצם מודד

את גודלו ושיעור קומתו

של כל נאצל, ושל כל פרצוף,

וכל ספירה, כל דבר שהוא חלק מהמערכת ,

אנחנו מודדים לפי הרצון שלו.

ולפי הרצון הזה גם יתקבל האור.

שהרי התפשטות אור העליון מן המאציל

היא בודאי בלי שיעור או מידה,

אלא רק הנאצל

הוא העושה שיעור על השפע

מכוח עצמו,

מפאת היותו מקבל,

לא פחות ולא יותר

מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל.

 

כמה שאתה תרצה –

זה מה שתשיג.

שזוהי אמת המידה הנוהגת ברוחניות,

משום שאין עניין הכפייה נוהג שם,

והכל תלוי ברצון.

ולפיכך אנו מכנים, ולפיכך אנו מכנים

את הרצון לקבל הזה,

שהוא כלי קבלה של הנאצל,

והוא נבחן לבחינת החומר שלו,

שמחמתו יצא מכלל מאציל

להיקרא בשם נאצל,

מטעם היותו מוגדר במין חומר כזה

שאינו מצוי במאציל אף משהו

חס ושלום,

כי הרצון לקבל אינו נוהג חס ושלום

במאציל בהחלט, שהרי ממי יקבל? והבן.

 

בקיצור, במשפט אחד,

הרצון שלי זה הכלי שלי,

זה הנברא, זה מהותי, אוקיי?

הרצון,

מדבר פה. שהרצון זה מהות כלי רוחני,

מה אתה רוצה זה מי שאתה.

תראו גם בן אדם עכשיו

הולך ללמוד רפואה שבע שנים,

אבל כבר כשהוא סטודנט לרפואה

אתה מתייחס אליו בצורה מסויימת, למה?

כי הוא רוצה להיות רופא.

רוב האנשים לא רוצים

את היגיעה הזאת, אוקיי?

אדם, עכשיו, לפי מה שהוא רוצה

אתה יכול לראות את הייעוד שלו.

 

לכן חשוב ניקיון הרצון,

זה תולדה של סביבה,

כי אם אני אהיה בסביבה בריאה,

ספרים, תורה, אנשים קדושים, בית מדרש חזק

אוקיי? חברים טובים, שכונה בריאה,

אז בעצם אני אספוג מהסביבה הזאת

רצונות נכונים לעבודת השם.

להלן נבאר שיש בהחומר הזה ד' מדרגות

מקטנות עד גדלות הקבלה,

באותו רצון שלי יש ארבע דרגות,

מהקל ועד הרצון לקבל שהוא הבחינה ד',

הנקרא גם מלכות,

שהוא האגרסיבי ביותר, והוא נקרא כלי אמיתי

שהמדרגה הרביעית היא בבחינת גדלות הקבלה

מצוייה על שלמותה רק באינסוף.

 

איפה הבחינה ד' הזאת היא בכל התוקף שלה,

בכל המילוי שלה?

הרצון לקבל הכי הכי חזק? באינסוף.

אותה נקודה שאנחנו אומרים

שמה בעצם הנברא,

הוא הכי כביכול חזק.

רק מה, הוא בכוח ולא בפועל,

הוא לא יצא בפועל, להיות בן אדם בעל צורה,

עם אף ועיניים וזה,

אלא בשורש, שמה הרצון

הוא הכי חזק.

כך מזה השתלשל כל המציאות,

עד שיהיו נבראים ממש.

אז הוא אומר הנמצאת שמה

גדלות הקבלה,

הכל שורשו באינסוף מטרם שנבראו העולמות,

 

הנה רק עליה נעשה סוד הצמצום,

אותו צמצום שדיברנו,

שוב, טיפה דברנו על מה זה צמצום היום.

הוא נעשה על הבחינה הד' שברצון שבאינסוף.

באינסוף יש רצון, כלי,

והרצון הזה מחולק לארבע חטיבות,

מהקלוש, יותר חזק, יותר חזק, יותר חזק.

והבחינה ד' שלו, שנקראת מלכות דאינסוף,

היא הרצון הכי אגרסיבי,

ועליה ייעשה הצמצום.

למה הוא מסביר לנו את כל זה?

כי אחרי הצמצום היקרה יסתלק האור.

 

ואז, הוא אומר, ויתבאר להלן

כי נתרוקנה מכל שפע

שהיה לה מיחס אינסוף

ונשארה בבחינת חלל פנוי.

רצה לומר מה זה חלל.

אז מה זה חלל?

הבחינה ד' של הרצון לקבל שבאינסוף שצמצם,

ואין כפייה ברוחניות,

אז אם היא לא רוצה לקבל –

האור מסתלק,

אותה בחינת גדלות הקבלה הגדולה הזאת

שהתרוקנה מאור, נקראת חלל.

וזוהי כוונת הרב באומרו

מטרם שנבראו העולמות –

דהיינו באינסוף ברוך הוא,

לא הייתה שם בחינת חלל פנוי.

למה? כי הכל היה מלא באור,

עוד לא, עוד לא היה את הצמצום.

 

אז יש לנו אוויר ריקני,

שזה חסדים מרוקנים מאור החוכמה,

ויש לנו חלל,

שזה בחינת גדלות הקבלה של המלכות אינסוף.

כן, אחרי שבעצם עושה צמצום

ומשלב שני הדברים האלה

לא היו לפני הצמצום.

אז אנחנו כתבנו פה הסבר כללי,

על מה זה אוויר ריקני וחלל.

משום שקודם הבחינה ד' מתרוקנת,

ואחרי זה נהיה בעצם האוויר ריקני

חסדים בחסר אור חוכמה.

אז אני כתבתי קודם כל על החלל,

לפי הסדר של ההתפתחות.

אז הוא הסביר לנו, שבאינסוף שטרם הצמצום,

מילא את כל המציאות,

ועל כן לא נבחן אז שום בחינת חיסרון.

 

ובהמשך נלמד על שני צמצומים שנעשו בעולמות,

אשר בראו שתי סוגי חסרונות,

היינו שני מקומות לקבל תיקונים.

שוב, חיסרון זה מקום

שאני עכשיו רוצה לקבל אור

ואני אוכל לקבל אותו רק על ידי השתוות צורה.

הראשון ייקרא חלל,

והוא תולדת הצמצום א' שהיה באינסוף

על הבחינה ד',

שיוכלו להיות שם

הנאצלים, הנבראים, הנוצרים והנעשים,

אשר מקום זה הוא בחינת חידוש יש מאין,

זאת אומרת יש לנו

בעצם חידוש במציאות, של האינסוף

שבעצם נברא רצון,

לא, אין רצון באלוקות,

אין רצון לקבל באלוקות,

 

אתה לא יכול להגיד שיש,

שהבורא רוצה משהו מהבריאה.

הוא מחייה אותה, הוא נותן אותה,

הוא מתפעל אותה, הוא גורם לה,

זה אחד מי"ג עיקרי האמונה,

להאמין שיש מצוי ראשון.

אם הוא ראשון, הוא לא מקבל מאף אחד

כי תמיד, בסדר? אתה מקבל מהקודם,

הקודם קיבל מהקודם, הקודם קיבל מהקודם,

אז אם יש מצוי ראשון,

אחד מי"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם,

סימן שהוא לא מקבל מאף אחד.

אז הרצון לקבל הזה שיתפתח שם באינסוף,

זה נקרא חידוש, זה נקרא יש מאין.

 

אנחנו נרחיב על המילה יש מאין בהמשך.

יש יש מיש, ויש יש מאין,

כי בטרם זה, בעולם אינסוף

לא היה בחינת מקום ריקן מאורו יתברך,

לפני, לפני שבעצם התרוקנה המלכות דאינסוף,

לא היה דבר כזה,

לא היה חלל, לא היה מקום ריק מאור.

למה דווקא על הבחינה ד'

שהיא המלכות דאינסוף נעשה צמצום א',

זה היה נעשה בחלקים אחרים של הרצון,

למה דווקא שם?

ומשמיענו הרב כי יש חיוב בנאצל לרצות את השפע.

מהמאציל, זוכרים שקראנו את זה?

ולהשתוקק אליו, משום שהוא כל חיותו,

וברצון הזה ישנן ד' דרגות עוביות, אוקיי?

 

זאת אומרת אני חייב לרצות את ההנאה מהאלו,

למה? כי הוא זה שנותן לי הכל,

לא משנה מה אני רוצה,

אני מקבל את זה ממנו.

אז אני משתוקק אל הרצון,

אני משתוקק אליו,

גם אם אני יודע את זה, וגם אם אני לא יודע את זה,

זה לא משנה.

גם אם אדם רוצה את הדברים הכי גשמיים,

מי נותן לו את הדברים הגשמיים?

הקדוש ברוך הוא.

את השפע נותן השם, אוקיי?

 

אז הוא אומר, שברצון הזה

יש ד' מדרגות עוביות,

והמדרגה הרביעית

היא בעלת הרצון לקבל הגדול ביותר,

מצוייה בשלמותה רק באינסוף.

תבינו, זה פלא גדול,

למה רק שם היא בשלמותה?

להיפך, תגיד לך שזה ישתלשל ויתפתח

ויתעצם ויתגבר!

לא! הבורא לא יוצר משהו שהוא חלקי,

הוא באינסוף נתן את כל המציאות,

כל החסרונות עם כל המילויים, עד גמר תיקונו.

אז הוא אומר שהיא מצוייה שם בשלמותה,

רק באינסוף שמטרם שנבראו הנבראים,

ורק עליה נעשה סוד הצמצום.

 

וכיוון שאותו חומר וכלי

זה של הרצון לקבל,

אינו מצוי בו יתברך,

איך יהיה בו רצון?!

זה כפירה להגיד דבר כזה!

אז הוא נבחן לשינוי צורה מהמאציל –

ועל כן יוצר פירוד ממנו יתברך –

והפכו לנאצל,

כן, כי אמרנו, מה זה פירוד?

שינוי צורה.

הוא רוצה להשפיע

עכשיו יש פה רצון לקבל,

רצון להשפיע – רצון לקבל,

זה הופכיות.

אז יש פה מרחק עכשיו,

יש פה פירוד, יש פה בריאה.

ובעקבות הצמצום הזה

נתרוקנה בחינה ד' הזו,

שהיא המלכות דאינסוף,

מכל השפע,

 

אוקיי? היא צמצמה את רצונה,

היא לא רצתה לקבל,

זוכרים את משל האורח ובעל הבית?

שהאורח לא רוצה לקבל מבעל הבית,

לא נעים לו לקבל,

אז הוא דוחה את כל האור,

דוחה את כל הסעודה,

ועתה, תיחשב לחושך ביחס לאור!

שימו לב, זה נקודה חשובה תמיד,

זה למי אני מייחס את הדברים?

אז ביחס לאור,

המלכות אינסוף שהתרוקנה מהאור

תיקרא "חושך",

ו"חלל" ביחס לכלי.

זאת אומרת, הכלי עצמו יש לו ארבע בחינות,

הבחינה ד' תתרוקן מאור

והיא תקרא חלל,

כי הבחינה ג' וב' וא' והשורש

לא התרוקנו מאור.

 

אז זה לא שהוא נחסר מהבחינה ד',

שאין בחינה ד',

אלא רק אותה בחינה ד' תתרוקן מאור,

והיא תיקרא "חלל".

אז הוא אומר, כי הבחינה ד'

בעצמותה לא נחסרה מהנאצל בסיבת הצמצום,

כן, זה לא שהנאצל עכשיו אין לו,

להפך! זה מה שיוצר אותו,

אלא שישנם בו רק בחינת חלל בלי אור

אוקי, שם חלל בלי אור.

זאת אומרת, שלאחר הצמצום א' שנעשה באור,

הבחינה הד' שברצון

אינה נחסרת מהכלי,

שהוא בעל ד' בחינות כאמור,

אלא רק מתרוקנת מהאור.

והיא המכונה חלל –

הוא מורה לנו, הרב,

ולכאן רצינו להגיע,

ומורה לנו הרב שבאינטרנט

לא היה מקום פנוי, בבחינת חלל מרוקן מאור,

לא היה דבר כזה,

האור מילא את כל המציאות.

זוכרים? משום ששם אור מילא את כל המציאות.

 

עד כאן לגבי חלל.

עכשיו בקצרה על מה זה אוויר ריקני, וסיימנו.

החיסרון השני מכונה אוויר ריקני,

והוא תולדת הצמצום ב'.

זה משהו שנלמד עוד הרבה הרבה בהמשך,

אבל כתבתי לכם את זה,

בסדר, אל תיבהלו

אם אתם לא מבינים פה מילים מסויימות.

גם אם יהיה לכם קצת שאלות לא נורא,

אז הוא אומר, והוא תולדת הצמצום ב',

המכונה צמצום נהי דאק,

הנעשה על הבחינה ב'.

 

אמר, שת בחינה ד'

שנעשה לי צמצום א'

על הבחינה ב' של הרצון לקבל,

יעשה הצמצום ב'

שהוא סוד שיתוף מידת הרחמים בדין.

היינו המלכות שעלתה והתחברה עם הבינה

מקום הפרסה דהאצילות,

לא להתרגש אם אתם לא מבינים את המילים,

מכאן אני מאמין שיהיה לכם יותר קל.

צריך להביא את הרעיון השלם,

ויש להבין כי אור דחסדים

הוא המכונה אוויר.

זוכרים? הסברנו שאור,

אור חסדים,

נקרא אויר אור רוח

והוא אור המלביש של אור החוכמה

ונמשך לנאצל עם התגברות א'.

 

אני כבר אסביר מה זה התגברות א'.

וצריך שתדע, שעל מנת שהנאצל

לא יהיה בפירוד גמור חלילה מהמאציל,

הרי אמרנו בעצם,

כשאנחנו מפתחים שינוי צורה, רצון לקבל,

בניגוד לאורו יתברך,

שהוא, לו יתברך, שהוא רצון להשפיע

מיד יוצר ניתוק,

איך הבורא מנע מזה שיהיה חלילה ניתוק מוחלט,

ולא יהיה לנו קשר אליו, ושום חיות?

הוא טבע בכל בריאה גם רצון להשפיע,

מטבע הנברא

יש בו גם רצון לקבל וגם רצון להשפיע,

לכן הכלי תחילה באינסוף

בא הכלי ביחד עם האור,

שכבר התכונה הזאת של השפעה

תהיה קיימת בפנים.

אז זה בעצם מהמהלך הגנתי

שהבורא עשה,

שהנברא מגיע עם יכולת השפעה.

 

ואז הוא אומר,

צריך שתדע, שעל מנת שהנאצל

לא יהיה בפירוד גמור חלילה מהמאציל,

כל התפשטות אור מהמאציל

מוכרחת להתכלל גם מהרצון להשפיע.

זאת אומרת, יוצא נברא,

רצון לקבל – רצון להשפיע ביחד,

ובחינה הא' שבכלי מתגברת בסופה

להשוואת הצורה לאור העליון

והיא התגברות א' הנ"ל.

טוב, זה אנחנו למדנו בפתיחה,

צריך ללכת לשמה לראות את הכל,

איך בעצם יש

בחינה א', בחינה ב', בחינה ג', ובחינה ד'.

 

ואז, בחינה א'

היא עושה את ההתגברות הראשונה.

יש התגברות א' – התפשטות א',

התגברות ב' והתפשטות ב',

דהיינו שמתעוררת להשפיע אל המאציל

כטבע האור שבה, אוקיי?

זאת אומרת, היא רוצה להיות כמו האור,

היא מקבלת את כל האור,

מבינה שהכל ממנו והכל הטבה,

היא גם רוצה להיות טובה.

אז היא אומרת, אני לא אקבל,

כי הוא לא מקבל מאף אחד,

גם אני לא אקבל,

שהוא, כאמור, כולו להשפיע,

הקדוש ברוך הוא, האור שבה,

הוא כולו השפעה,

היא רוצה להיות כמו האור.

 

ועל ידי הרצון הזה שנתעורר בו,

נמשך אליו מהמאציל אור חדש

הנקרא אור חסדים.

למדנו את זה פתיחה לחוכמת הקבלה אות ה'

למדנו את זה לפני שמונה חודשים

נראה לי משהו כזה.

שוב, תחזרו, השיעורים מוקלטים מוכנים,

ערוכים, כל הכתוב למטה

אנחנו עמלים על זה המון, המון, המון,

שתוכלו לקחת את זה מתי שאתם רוצים

ולחזור על זה, וללמוד את זה,

ולהדפיס את זה,

מה שאתם רוצים,

הכל נגיש לכם באתר

לסיום,

ואור החוכמה הנמשך לנאצל

בהתפשטות א',

שהיא ירידת האור ממעלה למטה

להתפשטות בכלים,

בהתחלה כל האור יורד,

מתפשט בכלים מעילא לתתא,

 

אינה יכולה להתפשט בפרצוף

אם לא התלבש תחילה באור דחסדים.

זאת אומרת, שאור החסדים הזה

הוא לבוש, דרכו ניתן להשיג את אור החוכמה.

מה זה לבוש?

לבוש מסתיר את האדם,

אבל הוא מגלה לך מי הוא האדם.

אדם שלבוש כמו שוטר, אז הבגדים שלו

מסתירים אותו,

אבל הם גם מגלים לך שזה שוטר.

כדי שיבוא אור חוכמה במציאות

הוא חייב להיות מלובש באור דחסדים,

הוא חייב,

אז הוא אומר,

שאף על פי שאור החוכמה

הוא כללות חיותו ועצמותו של הנאצל,

לעתים כשהפרצופים הם בעת קטנות

אין בהם אלא אור חסדים בלבד,

עכשיו הסברתי פה מה זה חסד,

מה זה פרצופים דקטנות,

מאוד בכלליות.

 

משמעות קטנות הפרצופים היא

שעדיין לא השיגו את שלמותם

להלביש את האור בכלים

באופן שיהיה ראוי להשפיע

אל התחתונים.

זאת אומרת, מה זה פרצוף?

המשמעות של המילה פרצוף כמו פנים,

כן, פנים – מראים את הפנים,

מגלים לך מה בפנים,

תסתכל על היד של הבן אדם

לא תדע כלום,

תסתכל על הפנים – אתה יודע

אם הוא שמח, עצוב, אוקיי?

מצב זה, שישנו אור חסדים בפני עצמו

בלי אור חוכמה,

מכונה בשם "אוויר ריקני".

זאת אומרת שהפרצוף הוא לא בשלמות,

הוא רק בהתפתחות שלו.

 

אז יש מציאות שהוא מרוקן מאור,

שהחסדים מרוקן מאור.

אנחנו נסביר בהמשך איך זה קורה,

ייקח לנו קצת זמן להגיע לזה.

וכאן מורה לנו הרב, שמטרה הצמצום,

אוקיי, רצינו להגיע לנקודה הזאת,

מטרם הצמצום לא היה מקום פנוי

מבחינת אוויר ריקני,

מאותה סיבה שלא היה חלל.

למה לא היה חלל, ולמה אין אוויר ריקני?

 

משום ששם האור מילא את כל המציאות,

פשוט אם האור ממלא את כל המציאות,

אין לך חלל, אין לך אוויר ריקני, אין לך כלום.

יש לך פשוט הטבה מוחלטת,

וזה מה שהיה לפני הצמצום.

 

וזה מה שהוא רצה להגיד,

ובזה אנחנו מסיימים.

נחזור על דברי הארי בלא נדר,

שתראו את זה עכשיו מסודר.

הוא אמר לנו, דע כי טרם

שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

לפני שנבראו בכלל בריות, חסרונות,

היה אור עליון פשוט

מתפשט מעצמותו יתברך,

ממלא את כל המציאות שבעיקר הא',

שלפני הצמצום,

ולא היה שום מקום פנוי,

שום מקום פנוי, שום מקום חיסרון לקבל תיקונים,

בבחינת אוויר ריקני וחלל,

זה לא היה,

מה היה? בעזרת השם נלמד בשיעור הבא.

שאלות, טענות, מענות?

אני פה בשבילכם.

 

באחת השורות אמרת,

ד', מלכות אינסוף.

כן, בחינה ד' היא המלכות דאינסוף,

יש לנו ארבע בחינות, כן,

עולמות אביע, הכוונה?

לא,

עוד לא התחילו להשתלשל העולמות,

אבל באמת זה יהיה מקביל לעולם העשייה,

אתה צודק, זה מקביל לעולם העשייה,

כשמדברים על העולמות.

אבל כרגע אנחנו מדברים

על הד' בחינות שבכלי,

בכלי שהוא הרצון,

כן, שברצון לקבל יש ד' בחינות עוביות,

ד' בחינות עוביות,

כמה הוא עבה,

כמו אדם עבה אדם גס,

עם רצונות אגרסיביים.

אז כמה שיורדים למטה,

הבחינה יותר עבה.

אבל אתה צודק,

שזה יקביל בסוף לעולם העשייה,

ששמה יתקבל אור הנפש, נכון .

 

טוב תודה רבה לכולם

על ההשתתפות,

לא מובן מאליו,

יישר כוח גדול,

אתם חלק ממפעל אדיר של הפצה.

תראו אנחנו פה לא הרבה אנשים,

אבל הדבר הזה מגיע לעשרות אלפי אנשים

בכל חודש, שלומדים ורואים,

ואתם חלק מזה, אשריכם ומה טוב חלקכם,

שהקדוש ברוך הוא ישפיע עליכם בטוב ובנעימים

מאורו יתברך באמת בחסד ונזכה לגאולה

מתוך אחדות ושמחה

תודה רבה, לילה טוב לכולם,

כל טוב, לילה טוב תודה רבה כל טוב ברכה והצלחה

 

 

 

 

 

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+