עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק א | 11

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

תלמוד עשר הספירות | חלק א | פרק א | 11

להאזנה

שיעור תורה בחכמת הקבלה על כתבי האריז"ל
בספר תלמוד עשר הספירות (תע"ס) חלק א'
שכתב וחיבר הרב יהודה לייב אשלג זצוק"ל
מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר הקדוש
מגיד שיעור: הרב שקד אליהו פנחס
ממרכז 'סולם יהודה' ללימודי קבלת אשלג

 

תמלול השיעור:

תודה רבה ישר כוח גדול.

חבר'ה רק שתדעו, שאפילו שמיעה של הדברים האלה

מזככת את הנשמה בצורה שאתם לא יכולים לתפוס אותה,

גם לא אני, כן,

זה לא חלילה שאתם כאן לשון רבים.

הכתבים האלה, יש להם יכולת אדירה להשפיע על הנפש.

כתוב שיש רק שני סוגי כתבים

שאפילו אם קוראים אותם בלי להבין,

הם מתקנים את הנפש בצורה מיוחדת מאוד,

שזה התורה, החומש הכוונה, והזוהר הקדוש.

הסיבה היא, שהם נכתבו מגמר התיקון,

נכתבו על המדרגה גבוהה ביותר,

ולכן התכללות עם הכתבים האלה

משפיעה מאוד מאוד טוב על הנפש,

גם כשהם נמצאים בסביבה שלנו.

זאת אומרת מאוד טוב שיהיה זוהר בב',

שבכלל ספרי קודש

זה נותן איזה אווירה אחרת בב'.

זה משפיע בייחוד על הנשים,

על הנשים וגם על הילדים,

אבל בייחוד נפש של אישה נכללת.

אישה היא קולטת את החיצוניות בצורה יותר חדה,

ולכן כשיש על הקירות של הב' ספרים,

שיש תמונות של צדיקים,

שיש דברים שהם מרוממים –

אז הדבר בהחלט משפיע על הנפשות שלנו.

צריך להכיר בדברים האלה.

כמה שזה כביכול חיצוניות,

זה עדיין משפיע על הפנימיות.

זה כביכול רק נמצא פה ברקע.

זה דבר ראשון, אז קריאה בכתבים האלה היא מאוד משפיעה טוב על נפשנו.

 

וגם כמה שאנחנו קוראים את הדברים

פעם אחר פעם אחר פעם, לאט לאט,

בעצם אפשר להבין את זה בצורה טובה יותר.

אז עכשיו אנחנו בעצם היום

נקרא את אות ה' בפרק א' של חלק א' של התעס,

ונסיים את החלק הזה.

אז בואו נקרא רק את הכותרות.

אני אראה לכם רגע מה שאני רוצה שתראו,

איך זה בנוי.

כשאנחנו בעצם מסתכלים על התעס בצורת הדף,

כן, בלי שינויים וכן הלאה שעשו לפעמים בחלק מההוצאות,

אז יש לנו פה את הכותרות.

לכל אות בעל סולם נתן כותרת.

ולפני כל פרק יש לנו בעצם את הכותרות מסוכמות.

זאת אומרת, רואים? יש לנו: לפני הצמצום

היה אינסוף ממלא כל המציאות.

הנה הכותרת.

כותרת ב': סיבת הבריאה הייתה כדי לגלות שמותיו וכינוייו.

אתם רואים?

עכשיו באות ב', אז בעצם על זה ידבר, תדבר אות ב'.

ועל זה מדבר הארי.

 

הנה זה סיכום בשתי מילים.

זה טוב גם לחזרות,

שאם רוצים לחזור על החומר,

אפשר לקרוא רק את הכותרות.

בהוצאה של הרב ימיני,

הוא עושה גם ביאור משתלב,

שזה מאוד נוח ללמוד את זה בחזרות.

בעצם סיכם את האור פנימי,

ושילב אותו פה בתוך הטקסט.

אז זה מאוד מאוד נוח ללמוד ככה.

קצת דומה למה שעשו עם הגמרא שוטנשטיין,

הביאורים המשתלבים האלה מאוד מקלים.

 

טוב אז על מה בעצם אנחנו מדברים פה עכשיו?

כסיכום על כל מה שלמדנו עד היום,

זה 4 האותיות הראשונות.

אז דיבר איתנו הארי קודם כל

על המציאות שלפני הצמצום והמציאות שאחרי הצמצום.

על המציאות שלפני הצמצום הוא דיבר איתנו,

שאור אינסוף הוא היה ממלא כל המציאות.

האינסוף הזה בעצם,

דיברנו שהוא מחולק לשתי מציאויות, לפני הצמצום ואחרי הצמצום.

וכשהוא מדבר על האור אינסוף,

האור עצמו שמילא את כל אותה מציאות,

הוא מדבר על מציאות שהוא קרא לה עיקר ה-א',

שהיא מטרם הצמצום.

אוקיי, זאת אומרת האור לא השאיר שום מקום פנוי,

שיהיה איזה שהוא חיסרון,

שבעצם אנחנו הנבראים נוכל להתקיים בו

ולעשות איזה שהיא עבודה

כדי להשלים את החיסרון הזה.

חיסרון זה, לעתיד לבוא

יהיה בעצם כל החיסרונות שיש במציאות,

שהם נובעים משתי גורמים עיקריים שהוא ימשיך אותם,

ויסביר אותם בהמשך.

שהיא בעצם נקראת, הם בעצם החסרונות האלה,

בעצם נקראים אוויר ריקני וחלל.

 

הסברנו שחלל זה הבחינה ד' שהיא בעצם אחרי הצמצום,

תתרוקן מכל האור שהיא קיבלה לפני כן,

שזה בעצם כל אור אינסוף.

וחלל, סליחה, ואוויר ריקני,

זה בעצם אור חסדים בחסר אור חוכמה.

כל אור חוכמה חייב לבוא מלובש

כשהוא בצורה מתוקנת

באור חסדים, אוקיי?

עכשיו האור חסדים הזה,

יש מצב בעולמות שהם נמצאים בקטנות,

ואז יש את האור חסדים שהוא מופיע בחסר הארת חוכמה.

זה שלב זמני.

השלב הזה נקרא בעצם אוויר ריקני.

אוויר זה אור חסדים,

ריקני – מרוקן מאור חוכמה.

זה שתי החסרונות שייווצרו לעתיד לבוא.

אבל לפני שהיה את הצמצום,

לא היה את החסרונות האלה,

והאור אין סוף מילא את כל אותה מציאות,

ולא היה שם שום הבחן בין כלום, בין אור לכלי, בין שום דבר.

הכול היה בהשוואה גמורה, בסוד הוא ושמו אחד.

זה מה שלמדנו באות הראשונה.

 

אחר כך מסביר לנו מה סיבת הבריאה,

אז אנחנו בעיקרון יודעים

שמחשבת הבריאה הייתה להיטיב לנבראיו.

מתוקף זה, אתה לא יכול להטיב למישהו שהוא לא קיים.

זה מישהו שאין לו רצון, מישהו שאין לו חיסרון.

אז היה נצרך לברוא את כל המציאות הזאתי

עם בעלי חסרונות.

ובעלי החסרונות האלה צריכים להשיג את האור האלוקי

ולתאר אותו, כי כשאתה משיג משהו –

אתה נותן לו שם או כינוי.

ואז בעקבות ההשגה הזאתי,

בעצם מגיע שלמות התגלות הטוב האלוקי.

וזה מה שכתוב, אמרנו, "עם זה יצרתי, תהילתי יספרו".

למה עם זה "יצרתי" ולא עם זה "בראתי"?

הרי אנחנו דיברנו על זה שיצירה ובריאה, מה ההבד' ביניהם?

בריאה זה חידוש, ויצירה, מורה על האור האלוקי שהיה תמיד.

אז למה אתה אומר עם זה יצרתי תהילתי יספרו,

למה אתה אומר עם זה יצרתי תהילתי יספרו,

תגיד עם זו בראתי, זה בריאה חדשה!

אלא כל המהות של עם ישראל זה לקבל את האור.

וכשהם מקבלים את האור, את מה הם מתארים? את היצירה,

את האור,

אז הם קרואים על שם מה שהם אמורים להשיג,

שאומות העולם לא יכולים להשיג כי אין להם תורה.

הם יכולים לקבל את זה, רק כשזה נשפך דרכנו אליהם.

 

זה מה שנקרא חוכמה בגויים תאמין, תורה אל תאמין,

אין בהם תורה, אין בהם יכולת להתחבר.

התורה היא הצינור שמחבר אותנו לתיקון הרצון, לאור האלוקי.

אז כל מה שהיה כתוב עם זה תהילתי,

יצרתי תהילתי יספר,

זה לא מישהו שנספר את התהילה, אלא בשביל שאנחנו

נכנה אותו בשמות וכנויים, נרגיש את הרחמים,

נקרא לו א-ל רחום, נרגיש את מציאותו הנצחית

ונקרא לו שם הוויה – היה הווה ויהיה.

ניתן שמות וכינויים בעקבות הגילוי שלנו על ידי התורה,

את הטבתו אותנו.

ומהאושר הזה, נהלל אותו ונשבח אותו.

אז הוא אומר שסיבת הבריאה הייתה כדי להיטיב לנבראיו.

כדי וכדי שהדבר הזה יקרה,

צריך לגלות שמותיו וכינויו;

מי מגלה שמות וכינויים?

אז צריך לברוא את הנבראים, אוקיי?

 

אז הסברנו שצמצום האור היה

מסביבות נקודה האמצעית,

זאת אומרת שהאור בעצם מתפשט ומתפשט

בארבע בחינות,

בחינה א', בחינה ב', בחינה ג', בחינה ד'.

בחינה ד' נקראת הנקודה האמצעית.

הוא הרחיב שם שמדובר באמצע ממש.

זה בחינה ד' שבבחינה ד'.

כי כל בחינה מורכבת מארבע בחינות האחרות.

האמת, מחמש, אבל פחות אנחנו מדברים כרגע על השורש.

אז הבחינה ד' שבבחינה ד', משמה, שמה בעצם,

חל הצמצום.

משם נסתלק האור ונשאר חלל פנוי.

האמת שזה לא קורה בעולם האינסוף.

הסברנו שיש תוספת מצבים,

ברוחניות אין היעדר,

מאחר שאין היעדר ברוחניות,

אז ברגע שנעשה צמצום –

באינסוף הכל נשאר אותו דבר,

מלא אור וכן הלאה,

ונברא עולם חדש, הנקרא עולם הצמצום.

שמה מתפשט אור בכל הבחינות.

והבחינה ד' שבד' שמה בעצם

מתרוקנת מאור איננסוף.

 

והסברנו שוב שזה לא שאור לא קיים שמה,

אלא היא לא קולטת אותו, בסדר?

זאת אומרת אור השמש קיים,

אבל האם אם אני בחדר ומגיף את התריסים –

אני לא קולט אותו.

זה לא שהוא לא נמצא, כן,

אפילו אולי משל לא הכי מדוייק,

כי כביכול גם נמצא בחדר,

אבל אני לא יכול להשיג אותו.

בוא נגיד שאני עוצם עיניים, אוקיי?

זה נקרא אין כפייה ברוחניות.

אם הבחינה ד' לא רוצה את האור,

למה היא לא רצתה?

כי היא רצתה להידמות לשורשה,

היא רצתה בעצם להשפיע נחת רוח לבורא,

ואמרה אני רוצה להיות כמוהו, הוא רק נותן.

הוא לא מקבל מאף אחד.

אז אני לא אקבל.

ואז הסתלק ממנה בעצם האור.

והוא הסתלק ממעליותא, ולא מגריעותא.

שהיא רצתה להשפיע.

 

ההיכר שנבחן עכשיו לאחר הצמצום,

בין הבחינה ד' לג' הבחינות האחרות,

שאנחנו נקרא לזה עיגולים.

למה עיגולים ולא מרובע ומשולש? נסביר תכף.

אבל העיגולים האלה

נראים כמו גילדי בצלים.

אם אתם זוכרים שבעצם יש לנו כבר סיבה ומסובב.

רואים שיש 4 בחינות,

אבל אין באמת הפרש ביניהם.

כמו שעיגול הוא שווה מכל צדדיו,

תגיד שהפינה הזאתי הכי גבוהה?

אז תסתכל עליו מהצד השני – הכי נמוכה.

זה הכי ימין? תראה מהצד השני, שהיא שמאל.

האמצע של העיגול, הוא מאוד מיוחד.

הוא כמו עם עיגול בתוך עיגול בתוך עיגול.

אז העיגול האמצעי הוא כמו מגנט.

והוא מקבל מכל העיגולים, מהצדדים, בהשוואה.

וככה הבחינה ד' בעצם נמצאת

בתוך עיגול של בחינה ג', ובחינה ב',

כאשר הבחינה א' היא הגבוהה ביותר, היא החיצונית ביותר.

אם אתם רוצים לראות שרטוט של הדבר הזה, אז הנה

עשינו לכם את זה פה.

 

אז כאשר לאחר צמצום האור מסתלק.

אז בעצם הוא נמצא בבחינת עיגולים,

ואז בעצם מתגלה הסיבה ומסובב,

בחינה ד', בחינה ג', בחינה ב', בחינה א'.

הוא אמר לנו שהבחינה ד',

עוד הסברנו שהוא אמר לנו שהבחינה ד'

נקראת סוף, אבל לא סוף ממש.

מה הכוונה? אז אמרנו, מצד האור ומצד הכלי .

מצד האור – האור כבר ראה

שהיא לא ראויה להתלבש בה.

ניכר השינוי צורה, משום שהיה לה רצון פרטי להשפיע.

אז הוא הסתלק משם.

אבל מצד הכלים, בגלל שזה היה

הרצון להשפיע ולא רצון לקבל,

אז אין באמת הבחן

בין הבחינה א' לב', לג',

כי אף על פי שהבחינה כבר

לא ראויה לקבל את האור,

אבל זה לא שהיא לא ראויה לקבל

כי הוא רוצה לקבל, והאור רוצה להשפיע.

זה שינוי צורה.

אלא היא רוצה להשפיע.

אז היא עדיין נבחנת זכה,

אבל עדיין לא זכה, כמו מה שמעל הצמצום,

שזה בחינה ג', ב', ו-א'.

 

אז יש לך סדר השתלשלות עכשיו אחרי צמצום.

מהבחינה ד' בעצם ניכר שהיא שונה.

אנחנו רואים טיפה את השוני.

אבל מצד הכלים,

עדיין כל הבחינות של הכלי הם אותו דבר.

זה מה שדיברנו, צמצום מסביבות הנקודה האמצעית.

סליחה אפשר לשאול?

מה אתה רוצה לשאול?

בחינה ד' רוצה להשפיע, זה נקרא שהיא רוצה לקבל?

זה לא נקרא שהיא רוצה לקבל. זה בדיוק העניין.

היא זה… פשוט יש לה רצון פרטי.

לפני כן מה היה? רק הרצון האלוקי.

האור אינסוף לא רוצה להשפיע, גם רוצה להשפיע?

רוצה להשפיע בוודאי, אבל שוב יש פה מקודם…

אוקיי, אני רוצה להסביר את זה בצורה אחרת.

לפני הצמצום היה כפוי עליה רצונו.

הרצון היה בעצם חלק ממנה.

לא היה ניכר שום הבחן

בין האור לכלי. אוקיי,

זה היה בעצם עד ההתגברות.

אמרנו שיש התפשטות א' ויש התגברות א',

התפשטות ב' והתגברות ב'.

וההתפשטות א', בעצם אנחנו רואים

שכל האור ממלא את כל המציאות

ואין מקום לרצון אחר, אין מקום לרצון פרטי.

ברגע, סליחה, ברגע שנגלה רצון.

סליחה. האור הזה גם רוצה להשפיע.

בוודאי. לכן אנחנו אומרים שמצד הכלים אין הבד',

הבחינה ד' היא כמו הבחינה ג', כמו הבחינה ב' וכמו הבחינה א'.

אבל מצד האור כן, הוא כבר מסתלק משם, כי יש שם רצון פרטי.

 

אז יש לך סדר מדרגות מצד האור,

אתה רואה שיש פה גילדי בצלים,

אתה רואה א' ב' ג' ד'.

רואה בעצם שיש 4 שלבים זה ניכר.

עכשיו, לפני הצמצום, גם את זה לא היה.

אתה רואה סדר השתלשלות,

אבל זה נקרא עיגולים

בגלל שאתה לא מכיר, בעצם, בשוני.

אין פה מעלה ומטה בחשיבות.

בחינה ד', בחינה א' אותו דבר.

כי היא רצתה להשפיע

וגם הבחינות הקודמות מקבלת את האור

של השפעה.

עליהם לא חל הצמצום, הצמצום חל ממנו ומטה.

תמיד צמצום לא יכול להשפיע על מה שמעליו.

זה הבחינה א', ב' ג', ד'.

הד' היה המלכות.

היא עושה את הצמצום,

נברא עולם חדש שמה נשאר הכל אותו דבר.

בעולם הצמצום מתפשטים,

מתפשט האור עוד פעם בארבע בחינות,

בחינה א' ב' ג' ד',

ד' עושה את הצמצום,

ואז מסתלק ממנה האור.

 

ואז אתה רואה בעולם הצמצום,

שבחינה ד' הזאת היא מרוקנת מאור.

מה זה אומר? שהיא בשינוי צורה,

יש לה איזה רצון אחר, אחרת למה האור הסתלק?

תבין, האור, הפעולה של האור היא אחדותית,

הוא לא עושה חתיכות,

הוא אומר אני עכשיו שוב באמת האור נמצא,

רק היא לא יכולה להבחין בו

כי אין לה רצון לזה, ואין כפייה ברוחניות.

באור אין כפייה, בכלים יש כפייה,

לרצות, אנחנו חייבים.

אני מה ששמעתי, סליחה בשיעור הקודם מהרב,

זה שהבחינה ד' היא רוצה להידמות למשפיע.

ולכן היא לא רוצה לקבל.

נכון?

נכון?

עכשיו, אחרי הצמצום, היא כביכול דומה למה שמעליה,

ואז היא כן רוצה לקבל..

היא לא רוצה לקבל. היא כן רוצה לקבל!

היא רוצה, היא רוצה להשפיע,

היא רוצה להשפיע – אבל זה רצון פרטי שלה.

כבר יש פה רצון אחר שהוא מהרצון כביכול האלוקי.

שוב זה כל הקושי שהוא אומר שם סוף ולא סוף.

סוף ולא סופה הכוונה.

מה זה סוף ולא סוף?

מצד האור ניכר שהיא סוף, מה זה סוף?

אמרנו, סוף זה הדיוטא האחרונה,

המדרגה הכי נמוכה,

שלא שייך שהאור יתפשט שמה.

 

אז מצד האור, סוף סוף עובדתית האור מסתלק משם.

לכן זה נקרא עולם הצמצום,

ולכן נהיה חלל הבחינה ד'.

המושג שדיברנו עליו חלל, באותיות הראשונות.

המושג חלל הוא הבחינה ד' שהתרוקנה מהאור.

כן, גם בגשמיות היה לנו, אומר, חלל

משהו השם ישמור שהוא ישמור רחוק מכם,

חללי צהל שיש לנו עכשיו בהמוניהם

מהמלחמה הזאתי.

מה זה חלל? זה זה גוף

שהסתלקה ממנו הנשמה,

זה נקרא חלל.

כהתרוקן האור האלוקי.

אז גם פה הבחינה הד', האור האלוקי מסתלק,

כי הוא לא ראוי להיות בה.

משום שהיה שם פה רצון אחר.

אמרנו שכל רצון, ככל שהריחוק ברוחניות זה שינוי רצון,

אם הרצון אותו דבר זה נקרא דבר אחד.

באינסוף הם היו אחד,

עכשיו יש פה רצון אחר. משום שזה לא היה רצון לקבל.

 

אז אנחנו מבחינת עיגולים שאין הבחן בין המדרגות

זה סוף ולא סוף,

סוף מצד האור, אבל לא סוף ממש מצד הכלי.

זה טריקי קצת, אבל זה בדיוק הרעיון.

אז בעצם מה ששאלת עכשיו

זה בדיוק האות הבאה,

שהוא מסביר שהחלל שנשאר אחר הצמצום הוא עגול.

למה עגול? שוב כמו שהסברנו,

שבעצם אין הבחן המדרגות בין הבחינות,

כי זה היה מטעם שהיא רצתה להשפיע.

ועכשיו מה שנשאר לנו זה לדבר,

למה "לפי שאור אינסוף הוא בהשוואה

היה הצמצום גם כן בהשוואה, שהוא סוד העיגול".

למה זה ככה?

בואו נקרא את לשון הארי.

לפי שאור אינסוף הוא בהשוואה היה הצמצום גם כן בהשוואה,

שהוא סוד העיגול.

והסיבה הייתה,

לפי שכבר הסיבה למה לזה

שהוא כתב באות הקודמת,

שההשוואה הייתה אחת מכל הצדדים.

הסיבה הייתה לפי שכיוון

שאור האינסוף שווה בהשוואה גמורה,

הוכרח גם כן שיצמצם עצמו

בהשוואה אחת מכל הצדדים.

ולא שיצמצם עצמו מצד אחד יותר משאר הצדדים.

 

ונודע בחוכמת השיעור – מה זה חכמת השיעור? גאומטריה, צורות,

אין תמונה כל כך שווה כמו תמונת העיגול.

גאומטריה, הנדסה, תקראו לזה איך שאתם רוצים.

מה זה אין תמונה שווה כמו תמונת העיגול?

שהסברנו פעם שעברה

שמכל הצדדים זה אותו דבר,

ימין שמאל למעלה למטה,

מאיפה שלא תסתכל אתה יכול לראות

את כל הדברים היינו הך.

מה שאין כן בתמונת מרובע בעל זווית ניצבת בולטת

וכן תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות.

ועל כן מוכרח הוא להיות צמצום האינסוף

בבחינת העיגול.

עכשיו שוב אנחנו מזכירים,

שאנחנו מדברים פה מצד שפת הנוף,

ענף ושורש, זה בעצם צופן.

אין צורות ברוחניות, אין צבעים ברוחניות,

אין צלילים אפילו, ברוחניות

אף על פי שצלילים זה דבר מאוד גבוה,

מאוד מאוד גבוה.

יש התפעלות,

רק שאנחנו רוצים לתת לבחינה רוחנית שם.

אנחנו לוקחים שם מהעולם הזה,

שיש איזה שהוא דמיון או קשר.

וכשאנחנו מדברים על על השם הזה,

אנחנו בעצם מתארים

את המדרגה הרוחנית.

"ארץ" – מדברים על רצון, רצון לקבל.

 

אוקי, בסדר, נדבר על זיווג דהכאה.

מדברים על פשרה. לא משנה,

כל מילה בעצם בחוכמה מראה את צביונה הרוחני.

אבל המילה לקוחה מהעולם הזה, בסדר?

אז מה זה המילים האלה? עיגול, משולש, מרובע.

אז בואו נראה מה אומר לנו

באות ר' באור פנימי על המילה עיגול.

זה אומר כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך.

אז נכון, אנחנו הסברנו את זה בשיעור שעבר באריכות יתר,

שבעצם עיגול – אני אראה לכם את השרטוט.

רק לתועלת מי שלא היה,

עיגול בעצם מראה מדרגה שהיא שווה מכל הכיוונים.

זאת אומרת, יש לנו פה עיגול הפנימי,

הוא בחינה ד', עיגול מעליו בחינה ג',

עיגול מעליו בחינה ב',

עיגול מעליו בחינה א'.

בוא ניקח לצורך הדוגמה את בחינה א'.

אם תגיד לי פה, איפה שאני מצביע,

שבחינה א' היא הכי גבוהה.

תגיד לי עיגול א'.

עיגול הבחינה א' הוא הכי גבוה?

אז בוא נתגלגל איתו למטה ומטה

תראה שהוא הכי נמוך.

אז אין מעלה ומטה.

ואם תגיד לי שעיגול א' הוא הכי בצד ימין,

וגם זה לא נכון כי אם תתגלגל איתו לצד שמאל

אתה תראה שהוא הכי שמאלי.

אז האם הוא הכי עליון

או הכי תחתון?

הכי ימיני הכי שמאלי?

אין הבחן מדרגות. זה הכי קרוב לזה.

 

והבחינה ד' שהיא מרכזה של כל המערכת,

בעצם מקבלת מהם כמו מגנט.

ככה הוא מתאר את זה בנמשל כמגנט.

ממה זה שונה? מרובע.

גם ממשולש.

מה העניין של מרובע ומשולש?

אז הוא אומר לנו פה בעניין תמונת המרובע, תסתכלו פה.

אות ש', פירושו, אם היה פירושו

אם היה שם הבחן מעלה או מה הימין ושמאל,

היה זה מתבאר בתמונת המרובע

שיש שם ד' צדדים הללו.

כן, תמונת המרובע מראה על ד' הבחינות,

שהם הכינויים של ד' הבחינות הנ"ל.

אמנם לא היה כן,

אלא בתמונת העיגול, שאין בה הבחנות הללו,

כנ"ל בדיבור סמוך.

אז בעצם מה הוא נתן לנו פה? הוא דיבר איתנו פה,

תראו, אני הוספתי פה איזושהי הערה.

צורת המרובע מורה על מדרגה

כוללת בתוכה את כל ד' הבחינות שברצון.

והיא בחינת הקו.

מה זה קו ועיגולים? כרגע לא נלמד על עיגולים,

נלמד בהמשך שיש מציאות של הקו,

שבעצם יורד מלמעלה למטה האור.

ויש הבחן בין מעלה ומטה.

פה אין אבחון בין למעלה למטה.

זה שונה בין העיגולים לקו.

אז הדבר הזה,

שיהיה לנו אבחון במעלה ומטה,

זה נקרא שזה בחינת קו, ושם,

ושם ניכר הבחן מדרגות

בין ד' הבחינות מעליונה וזכה.

תראו מי נמוכה ועבה יותר.

נלמד את זה בפרק הבא בעזרת השם.

זו צורת המרובע.

 

מה זה צורת העיגול? צורת העיגול תורה,

כי אין הבחן מדרגות מעלה ומטה,

אך כן ניכר בסדר, סיבה ומסובב.

הנה אתם רואים פה?

כן אתה רואה סיבה מסובב.

בחינה א' הולידה את ב', ב' את ג',

ג' את ד'.

אתה רואה פה כבר היכר של סיבה ומסובב.

אבל כמו שהסברנו לפני כמה רגעים,

אין הבחן מדרגות.

אוקיי, תגיד לי שבחינה ד' היא הכי פנימית.

אם אתה מסתכל מחוץ לפנים, אז היא הראשונה,

זה הכי פנימית,

אבל אני מסתכל מחוץ לפנים,

זה הכי חיצוני.

השאלה איך אתה מסתכל על הדברים, מאיזה כיוון.

אז זה עניין של צורת העיגול.

לעומת זאת, מה זה למדנו על האינסוף?

לפני שהיה את העיגולים,

האינסוף יורה לך כנזכר למעלה

על הרצון הפשוט כאמור,

שאפילו סדר סיבה ומסובב לא ניכר בו.

אז קודם היה לנו אינסוף,

לא היה ניכר שום דבר, הוא ושמו אחד.

לא סיבה מסובב לא כלום.

אחר כך היה צמצום.

עולם הצמצום הנקרא פה עיגולים.

וכשאנחנו מדברים על מרובע,

אני אראה לכם רגע תמונת מרובע.

העניין של המרובע. אנחנו נלמד על זה בהמשך.

וגם את המשולש.

בעצם מה קורה במרובע?

אנחנו ניקח את כל הד' בחינות,

ונסובב אותם סביב המרובע.

צלע אחת תיקרא בחינה א', זה חוכמה,

צלע שנייה, תיקרא בחינה ב', זה בינה.

צלע שלישית תיקרא בחינה. ג' לתפארת.

וצלע רביעית תיקנה, תיקרא בחינה ד', בסדר? אז בסדר.

שאנחנו בעצם לומדים חוכמה, בינה, תפארת ומלכות.

עכשיו, איך ייווצר מהתמונה הזאת של המרובע, המשולש?

נלמד בהמשך שהמלכות עולה לבינה,

אתם רואים כאן, עשיתי את זה בכוונה בקווקווים,

שתראו שאם המלכות עולה לבינה.

אז נהיה לנו פה בעצם תמונת משולש.

רואים, תמונת משולש.

המלכות עולה לבינה.

ואז יש לנו פה כבר עניין אחר.

 

בוא נראה מה הוא כותב על בחינת המשולש.

אז הוא אמר לנו, אני חוזר על כל האות,

והסיבה הייתה כיוון שאור האינסוף שווה בהשוואה גמורה.

אוקיי, מי הסתלק? האור הסתלק.

האור הוא בהשוואה גמורה, אין הבחן מדרגות באור,

איך יכול להיות הבחן מדרגות באור?!

הבחן מדרגות הוא רק מצד הכלי,

כי הכלי מגביל את האור,

ואז אתה יכול לראות בעצם שינוי,

אבל האור מטיבו הוא פשוט תמיד.

זה שאנחנו אומרים אור חוכמה, אור חסדים –

זה רק מצד הכלי.

תמיד אנחנו אומרים רק מצד הכלי.

האור אין בו שום שינוי, היה הווה ויהיה.

בסדר, אין שום שינוי באור.

אחר שהאור הסתלק ואין בו שום שינוי,

כי הוא בהשוואה אחת,

אז הוא גם אז, זה מוכרח,

אין הכרח על הבורא, אלא כביכול –

תקבל את זה כאקסיומה.

אם האור פועל, הוא פועל בצורה אחדותית.

ולא, לא ללא הבחן מדרגות כן.

 

הציור שהרב הביא למרובע הוא בכלל לא קשור לעיגול.

לא קשור.

כי העיגול הוא – יש בחינה בתוך בחינה

בתוך בחינה בתוך בחינה.

אם הרב היה מצייר את המרובע

ועושה בחינה מרובע יותר קטן, מרובע יותר קטן,

הרבה יותר קטן.

הייתי מבין את הדמיון.

לא רק שזה לא קשור, זה לא רק שזה לא קשור,

זה הפוך לגמרי.

זה בדיוק הרעיון, זה מה שהוא אומר לך.

הסיבה הייתה לפי שכיוון שהאור אינסוף שווה בשווה גמורה

הוכרח גם כן שצמצם עצמו

בהשוואה אחת מכל הצדדים,

שהוא מצטמצם בהשוואה.

זה עיגול ולא שיצא, אין מדרגות, אין הבחן מדרגות.

הבחינה א', הבחינה ג', אותו דבר.

עכשיו יש הבחן,

זה נקרא צפון, דרום, מזרח, מערב.

יש הבחן מדרגות, אתה רואה,

דברים שונים,

לכן זה מצטייר כצורה מרובע.

זה בדיוק השונה – הפוך לגמרי.

לכן הוא אומר, תקשיב למילים,

הוא אומר ולא שיצמצם אצלו

מצד אחד יותר משתי הצדדים,

כי אם הוא יותר, מצד אחד יותר,

אז אתה תראה צד אחד ככה, צד אחד ככה,

צד אחד ככה.

ונודע בחכמת השיעור שאין לך תמונה שווה כמו תמונת העיגול.

מה שאין כן בתמונת המרובע.

זה בדיוק מה שאתה אומר, זה לא קשור, אין קשר.

זה תמונת המרובע.

היא לא כמו תמונת העיגול.

 

הוא רוצה להראות לך את ההבחן,

למה זה לא מרובע,

למה זה נקרא עיגול,

אז אתה שתי צורות.

בוודאי שלא. זה מה שרצינו להסביר.

לכן, הוא אומר, זה לא בתמונת מרובע.

בעל זווית ניצבת בולטת

ולא בתמונת משולש וכיוצא ושאר התמונות.

קח את כל הצורות שאתה רוצה.

הם לא כמו עיגול.

עיגול זה הדבר היחידי,

שמראה לך שוויון בכל הצורות,

בין כל המדרגות.

אז הוא נתן פה שתי דוגמאות, מרובע ומשולש.

אתה יכול להגיד גם מחומש, ומתומן,

באיזה צורה שאתה רוצה.

אבל הוא בא לתת לך דוגמה לשתי צורות.

למה אנחנו קוראים לדבר הזה עיגול?

כי עיגול מראה את זה בכל הצורות בעולם.

שוב אתה לוקח, אתה חייב לקחת

מילים מהעולם הזה,

אין לך מילים אחרות.

אז כשהארי בחר במילה,

את ההסבר נתן לנו בעל הסולם,

אבל הארי, הארי בעצמו אומר את זה, אוקיי?

שנודע בחוכמת השיעור,

שאין לך תמונה שווה כמו תמונת העיגול.

זה הארי עצמו.

עכשיו, למה אי אפשר היה?

למה כל כך קשה להבין את הארי, למה אתה קורא עיגול?

בא בעל הסולם ומסביר לך:

כשאנחנו רואים עיגול, אנחנו מדברים

על. צורה כזאתי שאין הבחן בין המדרגות.

למה? בגלל ששאלת מקודם?

הרי סך הכל בחינה ד' רוצה להשפיע.

אז זה כמו האור.

אז אז באמת לא יהיה הבחן בינה לבין הבחינות הקודמות?

אוקיי, זה לא אותו דבר, אתה צודק,

זה בדיוק אין קשר. זה מה שהוא רוצה להראות.

לא הבנתי שהוא מתכוון הקטע העיגולי.

שברגע שכל בחינה היא עגולה אז כולם שווים.

זאת אומרת, לכולם יש את אותם צדדים

שיש לבחינה הבאה,

לכולם יש את אותם צדדים

שיש לבחינה הקודמת

 

אבל במרובע, אם תשים מרובע

בתוך מרובע בתוך מרובע בתוך מרובע.

זה לא מה שזה.

בכלל לא מה שמצויר.

קודם כל באמת יש לכולם את כולם.

אבל תסתכל, באמת יש לכולם את כולם,

כי זה פרט וכלל שווים.

אבל פה בחינה א' היא בפני עצמה.

לא דיברנו על זה, שהיא כלולה מארבע בחינות.

זה נכון אבל זה לא קשור.

לא מדברים על זה עכשיו.

בחינה ב' היא בפני עצמה, היא, לא דיברנו על זה,

שבחינה ב' – כל הבחינות, שוב, זה נכון,

אבל זה לא קשור לציור.

אוקיי.

 

אז מה הוא אומר לנו בעצם?

שהוא לא היה לא בתמונת עיגול ולא בתמונת מרובע.

ושוב אתם יכולים להמשיך לא בשום תמונה אחרת

אלא תמונת עיגול,

כי בעצם היא מראה על שוויון מדרגות.

ועל כן מוכרח להיות הצמצום באינסוף בבחינת עיגול.

אז למה מוכרח האינסוף להיות מבחינת עיגול?

משום שהאור הסתלק, והאור עצמו

הוא אין בו הבחן מדרגות.

אז כשהוא מסתלק,

הוא מסתלק בצורה השוואתית, בצורה מושלמת.

בסדר, אז יש לנו פה בעצם את הסיום

של פרק א', של חלק א'.

פרק ב' הוא יותר קצר, לא יותר קל,

אבל יותר קצר.

ואז בעצם אנחנו מסיימים.

נעשה את ההסתכלות פנימית בלא נדר.

נעשה את לוח התשובות לשאלות, ועל העניינים,

ונסיים את חלק א'.

אני מקווה שזה לא ייקח עוד הרבה זמן.

אז בעזרת השם סיימנו את פרק א' של חלק א'.

לצערנו לא הספקנו לעשות את החידון היום,

אנחנו נעשה את החידון בפעם הבאה

ישר על ההתחלה.

החידון יהיה מתוך לוח השאלות והתשובות על המילים,

רק החלקים והמילים שלמדנו,

לא דברים מפרק ב', לא דברים מהסתכלות פנימית,

ורק דברים מהאור פנימי.

תראו שם הערות בסוגריים.

תתרגלו את הדברים, יש לכם לפחות איזה 20-30 מונחים שמה,

ובעזרת השם פעם הבאה נראה

שוב המטרה היא באמת לראות קצת

איפה הקבוצה מונחת,

זה לא איזה שהוא הבחן עם ציונים,

נושא פרסים בסדר אז תודה רבה על השתתפות ברכה והצלחה

סיימנו חלק א' פרק א'.

ניפגש ביום רביעי, כרגיל ב-8 וחצי,

ברכה והצלחה, לילה טוב לכולם.

 

 

 

 

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+