תלמוד עשר הספירות | 4 | חלק א, פרק א | אות ג

מקורות

תלמוד עשר הספירות חלק א’ אותיות א-ה

א׳‏) דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת ה אויר ריקני וחלל, אלא היה הכל ממולא מן אור א”ס פשוט ההוא, ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור א’ פשוט שוה בהשואה א’, והוא הנקרא אור א”ס. ב) וכאשר עלה ברצונו הפשוט, לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים. להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות. ג) והנה אז צמצם את עצמו א”ס בנקודה האמצעית, אשר בו באמצע ממש, וצמצם האור ההוא, ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית. ד) ואז נשאר: מקום פנוי, ואויר, וחלל ריקני, מנקודה האמצעית ממש. והנה הצמצום הזה, היה בהשואה א’ בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההיא, באופן שמקום החלל ההוא, היה עגול מכל סביבותיו בהשואה גמורה, ולא היה בתמונת מרובע בעל זוית נצבת, לפי, שגם א”ס צמצם עצמו בבחינת עגול, בהשואה א’ מכל הצדדים. ה) והסבה היתה, לפי שכיון שאור הא”ס שוה בהשואה גמורה הוכרח ג”כ, שיצמצם עצמו בהשואה א’ מכל הצדדים, ולא שיצמצם עצמו מצד א’ יותר משאר צדדים. ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שוה כמו ר תמונת העיגול, משא”כ, בתמונת מרובע בעל זוית נצבת בולטת, וכן ת תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות. וע”כ מוכרח הוא להיות צמצום הא”ס בבחינת עיגול.

הסתכלות פנימית אות כג

כג) ובהנ”ל יובן, המובא בתיקוני זוהר מבחי’ המלכות דא”ס ב”ה, שע”ז נרעשו הספים מקול המתמיהים, דהיתכן לכנות שם מלכות בא”ס ב”ה, דא”כ יש גם שם ט’ ספירות ראשונות וכו’. ובדברינו מתבאר היטב, דענין הרצון לקבל הכלול באור א”ס ב”ה בהכרח, כנ”ל, הוא נקרא מלכות דא”ס ב”ה, אלא ששם לא עשתה המלכות בחי’ סוף וגבול על האור א”ס ב”ה, משום שעוד לא נגלה בה שינוי צורה מחמת הרצון לקבל, לכן נק’ א”ס ב”ה, כלומר שהמלכות אינה עושה שם בחי’ סוף וכו’, לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה, נעשה בכל ספירה ופרצוף בחי’ סוף בכח המלכות.

הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה

ח) וענין הסגולה שבתורה ומצוות להביא את הנשמה לדבקה בו ית’, הוא רק בבחינת העסק בהם שלא לקבל שום פרס רק בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו בלבד, כי אז לאט לאט הולכת הנשמה וקונית השואת הצורה ליוצרה, כמ”ש לפנינו במאמר ר’ חנניא בן עקשיא בהתחלת הספר, עש”ה. כי יש בזה ה’ מדרגות כוללות נפש רוח נשמה חיה יחידה המקובלים מה’ העולמות הנקראים א”ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. וכן יש ה’ מדרגות נרנח”י פרטיות המקובלים מפרטיות ה’ פרצופין שיש בכל עולם מה’ העולמות, וכן יש נרנח”י דפרטי פרטיות המקובלים מהעשר ספירות שבכל פרצוף, כמ”ש בפנים הספר. שע”י תורה ומצוות להשפיע נ”ר ליוצרו זוכים ומשיגים לאט לאט לכלים מבחי’ הרצון להשפיע הבאים בהמדרגות האלו מדרגה אחר מדרגה עד שבאים בהשוואת הצורה לגמרי אליו ית’. ואז מקויימת בהם מחשבת הבריאה לקבל כל העונג והרוך והטוב שחשב ית’ בעדם, ועוד נוסף להם ריוח הכי גדול, כי זוכים גם לדבקות אמיתי, מכח שהשיגו הרצון להשפיע כיוצרם.

יא) ובהמתבאר לפנינו מובן היטב כי כל אלו העליות וירידות והצמצומים, והמספר, אינם נבחנים אלא בבחינת הכלים של המקבלים, שהם הנשמות. אלא שיש להבחין בהם בחינת כח ובחינת פועל, בדומה לאדם הבונה בית שסוף מעשה במחשבתו תחילה, אמנם תכונת הבית שיש לו במחשבה אין לו שום דמיון להבית הצריך לצאת בפועל, כי בעוד הבית במחשבה הוא רוחניות מבחינת חומר מחשבתי, ונחשבת לבחינת החומר של האדם החושב, כי אז נמצא הבית רק בבחינת “כח”, משא”כ בעת שמלאכת הבית מתחילה לצאת בפועל כבר מקבלת חומר אחר לגמרי דהיינו חומר של עצים ואבנים. כן יש להבחין בבחינת הנשמות כח ופועל, אשר בחינת התחלת יציאתם מכלל מאציל לבחינת נשמות “בפועל” מתחיל רק בעולם הבריאה, וענין התכללותם בא”ס ב”ה מטרם הצמצום בבחינת מחשבת הבריאה, כנ”ל באות ב’, הנה זה אמור רק בבחי’ “הכח” בלי שום הכר ממשי כלל וכלל. ומבחינה זו נאמר שכל הנשמות היו כלולים במלכות דא”ס המכונה נקודה האמצעית, כי נקודה זו כלולה ב”כח” מכל הכלים של הנשמות העתידים לצאת ב”פועל” מעולם הבריאה ולמטה. וענין הצמצום א’ לא נעשה רק בנקודה האמצעית הזו, והיינו רק בדיוק באותו הבחינה והשיעור שהיא נחשבת לבחינת “כח” לנשמות העתידים, ולא כלום בעצמותה. ותדע כי כל הכלים של הספירות והעולמות עד לעולם הבריאה המשתלשלים ויוצאים מנקודה זו או בסבת הזווג דהכאה שלה הנק’ או”ח המה ג”כ בבחינת כח לבד בלי שום מהות של הנשמות, אלא שהשינוים הללו עתידים לפעול אח”כ על הנשמות שמהותם מתחיל לצאת מעולם הבריאה ולמטה כי שם עדיין לא יצאו ממהות המאציל ית’. לוח התשובות אות נד נד) תנועה (ח”א הסת”פ ל”ג): כל חידוש צורה נבחן לתנועה רוחנית, על שם שנבדלה מן הצורה הקודמת ויצאה בשם לעצמה. בדומה לחלק הנבדל מדבר גשמי שמתנענע ויוצא לו ממקומו הקדום. מאמר לסיום הזוהר ובאמת כל התורה כולה בין הנגלה ובין הנסתר, הם מחשבותיו של הקב”ה בלי הפרש כל שהוא. אלא הדבר דומה לאדם טובע בנהר שחברו זורק לו חבל כדי להצילו שאם הטובע תופס את החבל בחלקו הסמוך אליו, יכול חבירו להצילו ולהוציאו מן הנהר. אף התורה כן, שהיא כולה מחשבותיו של הקב”ה, היא בדומה לחבל שזרקו הקב”ה אל בני האדם להצילם ולהוציאם מן הקליפות. וקצהו של החבל סמוך לכל בני האדם, שהו”ס התורה הנגלית שאינה צריכה שום כוונה ומחשבה. ולא עוד אלא אפילו שיש במעשה המצוות מחשבה פסולה, הוא ג”כ מקובל להקב”ה, כמ”ש “לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה”. ולפיכך תורה ומצוות קצהו של החבל, שאין אדם בעולם שלא יוכל להחזיק בו. ואם תופס בו בחזקה…

לצפייה בסריקת הספר תלמוד עשר הספירות, חלק א’ | בספריית הלימוד 

לתרגול ושינון המושגים מחלק א’ של תלמוד עשר הספירות במערכת קבלימוד

לרכישת הספר תלמוד עשר הספירות בביאור הרב יוחאי ימיני הנלמד בשיעור

לשיעורי קבלה נוספים בתלמוד עשר הספירות חלק א מאת הרב יוחאי ימיני