תלמוד עשר הספירות | 2 | חלק א, פרק א | אות א/3

מקורות

תלמוד עשר הספירות חלק א אות א:

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא היה הכל ממולא מן אור א”ס פשוט ההוא, ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור א’ פשוט שוה בהשואה א’, והוא הנקרא אור א”ס.

אור פנימי חלק א אותיות ה-ו:

ה) אין הכוונה על אויר גשמי ח”ו, אלא יש בחי’ אור רוחני המכונה כן. כי הנה יש ב’ בחינות אור בכל פרצוף שלם, המכונים אור דחכמה, ואור דחסדים: אור דחכמה הוא בחינת העצמות של הפרצוף, דהיינו בחינת החיות שבו. אור דחסדים הוא רק אור מלביש על אור החכמה שבפרצוף, היות ואור החכמה אינו יכול להתלבש בפרצוף אם לא יתלבש תחילה באור דחסדים. אמנם לעתים, כשהפרצופים המה בעת קטנות, אין בהם אלא אור דחסדים בלבד. ותדע שאור דחסדים זה, הוא מכונה בשם אויר או רוח, ובהיותו בפני עצמו בלי אור דחכמה, הוא מכונה בשם “אויר ריקני”, כלומר שהוא ריקן מאור החכמה, ומצפה ע”כ שאור החכמה יתפשט בתוכו וימלאנו. ומשמיענו הרב, שטרם שנבראו העולמות, דהיינו בא”ס ב”ה, לא היתה בחינת אויר ריקני זה במציאות כלל, משום שאין שם חסרון משהו, כמבואר.

ו) כדי להסביר המלה הזאת, צריך שתדע מקודם מה היא מהותו של כלי רוחני. והוא, כי בהיות הנאצל מקבל את שפע חיותו מן המאציל, הנה בהכרח, שיש לו רצון והשתוקקות לקבל את שפעו זה ממנו ית’, ותדע, אשר מדת הרצון וההשתוקקות הזו, היא כללות כל החומר שבנאצל. באופן, שכל מה שיש בנאצל זולת זה החומר, כבר אינו מיוחס לבחינת החומר שלו, אלא לבחינת השפע שלו שמקבל מן המאציל. ולא עוד, אלא שהחומר הזה, הוא המודד את גדלותו ושיעור קומתו של כל נאצל, ושל כל פרצוף, וכל ספירה. שהרי התפשטות אור העליון מן המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה, אלא רק הנאצל הוא העושה שיעור על השפע מכח עצמו, מפאת היותו מקבל לא פחות ולא יותר מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל, שזו היא אמת המידה הנוהגת ברוחניות, משום, שאין ענין הכפיה נוהג שם, והכל תלוי ברצון. ולפיכך אנו מכנים את “הרצון לקבל” הזה, שהוא כלי קבלה של הנאצל. והוא נבחן לבחינת החומר שלו, שמחמתו יצא מכלל מאציל להקרא בשם נאצל, מטעם היותו מוגדר במין חומר כזה, שאינו מצוי במאציל אף משהו ח”ו, כי הרצון לקבל אינו נוהג ח”ו במאציל בהחלט, שהרי ממי יקבל, והבן. ולהלן נבאר, שיש בחומר הזה ד’ מדרגות, מקטנות עד גדלות הקבלה, שהמדרגה הרביעית, שהיא בחינת גדלות הקבלה, המצויה על שלימותה רק בא”ס, מטרם שנבראו העולמות, הנה רק עליה נעשה סוד הצמצום. ויתבאר להלן, כי נתרוקנה מכל שפע שהיה לה מיחס א”ס, ונשארה בבחינת “חלל” פנוי. וזו היא כוונת הרב באמרו, מטרם שנברא העולם, דהיינו בא”ס ב”ה, לא היתה שם בחינת “חלל” הפנוי הזה, כמבואר.

לצפייה בסריקת הספר תלמוד עשר הספירות, חלק א’ | בספריית הלימוד 

לתרגול ושינון המושגים מחלק א’ של תלמוד עשר הספירות במערכת קבלימוד

לרכישת הספר תלמוד עשר הספירות בביאור הרב יוחאי ימיני הנלמד בשיעור

לשיעורי קבלה נוספים בתלמוד עשר הספירות חלק א מאת הרב יוחאי ימיני