תלמוד עשר הספירות | 1 | חלק א, פרק א | אות א/2

מקורות:

תלמוד עשר הספירות, חלק א, אות א:

דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא היה הכל ממולא מן אור א”ס פשוט ההוא, ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור א’ פשוט שוה בהשואה א’, והוא הנקרא אור א”ס.

אור פנימי, חלק א, אות ג:

ולכאורה תמוה מאד, הלא המדובר כאן הוא בטרם שנבראו העולמות, וא”כ איזו מציאות ישנה כאן, אשר אור העליון צריך למלאותה. והענין הוא, כי כל העולמות וכל הנשמות שישנם והעתידים להבראות עם כל מקריהם עד לתכלית תיקונם, הנה הם כולם כבר כלולים בא”ס ב”ה, בכל תפארתם ובכל מלואם. באופן, שיש לנו להבחין ב’ עיקרים בכללות המציאות שלפנינו. עיקר א’: בבחינת מה שהם קבועים וקיימים בא”ס ב”ה בכל שלימותם ותפארתם. העיקר הב’: כמות שהם ערוכים ומשתלשלים ומתחדשים לפנינו מאחר הצמצום הא’, בחמשה העולמות המכונים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כמ”ש להלן. וז”ש הרב, אשר אור העליון הנמשך מעצמותו ית’, היה “ממלא את כל המציאות” דהיינו כללות המציאות שבעיקר הא’, מבחינת מה שהם ערוכים וקיימים בא”ס ב”ה שמטרם הצמצום. ומשמיענו שאור העליון היה ממלא אותם לגמרי עד שלא נשאר בהם שום מקום פנוי, שיהיה אפשר להוסיף בהם שלימות ותיקון כל שהוא (ועי’ היטב בהסת”פ כאן).

הסתכלות פנימית, חלק א, אות כו:

כו) וכבר נתבאר בענין סוף מעשה במחשבה תחילה, שהוא מחשבת הבריאה שהתפשטה מעצמותו ית’, כדי להנות לנבראיו. ונתבאר, שאצלו ית’, המחשבה והאור הם ענין אחד. ובזה מובן שאור א”ס ב”ה שהתפשט מעצמותו, כולל את כל המציאות שלפנינו עד גמר התיקון העתיד, שהוא סוף המעשה, אשר אצלו ית’, כבר נגמרו כל הבריות בכל שלימותם והנאתם, שרצה להנות אותם. והנה זו המציאות השלמה בכל צרכה, נקראת אור א”ס ב”ה. והכולל שלהם, נקרא מלכות דא”ס.

אור פנימי, חלק א, אות ה:

ה) אין הכוונה על אויר גשמי ח”ו, אלא יש בחי’ אור רוחני המכונה כן. כי הנה יש ב’ בחינות אור בכל פרצוף שלם, המכונים אור דחכמה, ואור דחסדים: אור דחכמה הוא בחינת העצמות של הפרצוף, דהיינו בחינת החיות שבו. אור דחסדים הוא רק אור מלביש על אור החכמה שבפרצוף, היות ואור החכמה אינו יכול להתלבש בפרצוף אם לא יתלבש תחילה באור דחסדים. אמנם לעתים, כשהפרצופים המה בעת קטנות, אין בהם אלא אור דחסדים בלבד. ותדע שאור דחסדים זה, הוא מכונה בשם אויר או רוח, ובהיותו בפני עצמו בלי אור דחכמה, הוא מכונה בשם “אויר ריקני”, כלומר שהוא ריקן מאור החכמה, ומצפה ע”כ שאור החכמה יתפשט בתוכו וימלאנו. ומשמיענו הרב, שטרם שנבראו העולמות, דהיינו בא”ס ב”ה, לא היתה בחינת אויר ריקני זה במציאות כלל, משום שאין שם חסרון משהו, כמבואר.

לצפייה בסריקת הספר תלמוד עשר הספירות, חלק א’ | בספריית הלימוד 

לתרגול ושינון המושגים מחלק א’ של תלמוד עשר הספירות במערכת קבלימוד

לרכישת הספר תלמוד עשר הספירות בביאור הרב יוחאי ימיני הנלמד בשיעור

לשיעורי קבלה נוספים בתלמוד עשר הספירות חלק א מאת הרב יוחאי ימיני