עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

פתיחה לחכמת הקבלה | 4 | הקדמה – אותיות ט – יא

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פתיחה לחכמת הקבלה | 4 | הקדמה – אותיות ט – יא

להאזנה

פתיחה לחכמת הקבלה | הרב שקד אליהו פנחס

הקדמה לפתיחה אותיות א – ה

 

הקדמה

א. איתא בזוהר ויקרא פרשת תזריע דף מח: "תא חזי דכל מה די בעלמא, לא הוי אלא בגיניה דאדם, וכלהו בגיניה מתקיימי וכו', הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ז) 'וייצר ה' אלקים את האדם', בשם מלא, כמה דאוקימנא, דאיהו שלימותא דכלא וכללא דכלא וכו', וכל מה דלעילא ותתא וכו' כלילן בהאי דיוקנא". עיין שם היטב.

זוהר תזריע

"אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב (בראשית ב׳:ה׳) וְאָדָם אַיִן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה. אָמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי, דְּכָל מַה דִּי בְּעָלְמָא לָא הֲוִי אֶלָּא בְּגִינֵיהּ דְּאָדָם, וְכֻלְּהוּ בְּגִינֵיהּ מִתְקַיְּימֵי, וְלָא אִתְחֲזִיאוּ בְּעָלְמָא, וְכֻלְּהוּ אִתְעַכְּבוּ עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִקְרֵי אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ה׳) וְכֹל שִׁיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְגוֹ'. טֶרֶם: עַד לָא, כְּתַרְגּוּמוֹ. מִשּׁוּם דְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה לָא אִתְחֲזֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאָדָם אַיִן, כְּלוֹמַר, כֻּלְּהוּ אִתְעַכְּבוּ בְּגִינֵיהּ דְּהַאי דִּיּוּקְנָא, עַד דְּאִתְחֲזֵי. וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְחֲזֵי (נ"א אתברי) הַאי דִּיּוּקְנָא, אֶלָּא בְּדִיּוּקְנָא דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּיצֵר יְיָ' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, בְּשֵׁם מָלֵּא. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאִיהוּ שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, וּכְלָלָא דְּכֹלָּא."

 

הסולם:

"א״ל והא כתיב וכו׳: אמר לו, והרי כתוב, ואדם אין לעבוד את האדמה. ואיזה חשיבות יש כאן שמזכיר השם אדם. א"ל בוא וראה, כל מה שיש בעולם לא היה אלא בשביל האדם, והכל מתקיים בשבילו. ע״כ לא נראו בעולם והכל נעכב, עד שבא אותו הנקרא אדם. ז״ש וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו', טרם פירושו עד לא, כתרגומו, משום שצורה עליונה, שנקראת אדם, לא נראתה. ז"ש ואדם אין לעבוד את האדמה. כלומר הכל נתעכב בשביל אותה הצורה עד שנראתה. ומשום כך, לא נבראה צורה זו, אדם, אלא בצורה הראויה לו, ז״ש, וייצר ה׳ אלקים את האדם, בשם מלא, כמו שהעמדנו, שהשם אדם הוא שלמות הכל וכלל הכל."

הרי מפורש, שכל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בהאדם, וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם אינם רק בשביל האדם. ויש להבין הדברים, המעט לו לאדם העולם הזה וכל אשר בו בכדי לשמשו ולהועילו, אלא שהוא נצרך גם לכל העולמות העליונים וכל אשר בהם, כי לא נבראו אלא לצרכיו.

ב. והנה בכדי להסביר הענין הזה על מילואו הייתי צריך להביא כאן לפנינו את כל חכמת הקבלה, אמנם בדרך כלל בשיעור המספיק להבין את פתיחת הדברים יתבאר לפניך בפנים הספר.

והתמצית הוא, כי כוונת השי"ת בבריאה היתה כדי להנות לנבראיו כנודע. והנה ודאי הוא, שבעת שעלה במחשבה לברוא את הנשמות ולהנותם מכל טוב, הנה תיכף נמשכו ויצאו מלפניו בכל צביונם וקומתם ובכל גבהם של התענוגים שחשב להנותם, כי אצלו ית' המחשבה לבדה גומרת ואינו צריך לכלי מעשה כמונו.

ולפי זה יש לשאול, למה ברא העולמות צמצום אחר צמצום עד לעולם הזה העכור והלביש הנשמות בהגופין העכורים של העולם הזה.

ג. והתשובה על זה איתא בעץ חיים שהוא כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו (ענף א'). ויש אמנם להבין, איך אפשר זה שמהשלם יצאו פעולות בלתי שלמות עד שיהיו צריכים להשלימם על ידי פועל ומעשה שבעולם הזה.
והענין הוא, כי יש להבחין בהנשמות בחינת אור ובחינת כלי, כי עצם הנשמות שנבראו הוא הכלי שבהם, וכל השפע שחשב ית' להנותם ולענגם הוא האור שבהם.

כי מאחר שחשב ית' להנותם הרי עשה אותם בהכרח בבחינת רצון לקבל הנאתו, שהרי לפי מדת הרצון לקבל את השפע כן יגדל ההנאה והתענוג. ותדע שהרצון לקבל ההוא, הוא כל עצמותה של הנשמה מבחינה התחדשות ויציאת יש מאין, ונבחן לבחינת כלי של הנשמה. ובחינת ההנאה והשפע נבחן לבחינת אור של הנשמה הנמשך יש מיש מעצמותו.

ד. ביאור הדברים. כי בריאה פירושו התחדשות דבר מה שלא היה מקודם שהוא הנבחן ליש מאין, אמנם איך נצייר זה שיהיה דבר מה שאינו כלול בו ית', הלא 'כל יכול וכוללם יחד', וכן אין לך נותן מה שאין בו. ובאמור אשר כלל כל הבריאה שברא ית' אינו אלא בחינת הכלים של הנשמות שהוא הרצון לקבל, מובן זה היטב, שהרי הכרח הוא שאינו כלול ח"ו מהרצון לקבל, כי ממי יקבל. ואם כן הוא בריאה חדשה ממש שלא היה אף זכר ממנו מקודם לכן, ועל כן נבחן ליש מאין.

ה. ויש לדעת, שהחיבור ופירוד הנוהג ברוחניים אינו אלא בהשואת הצורה ובשינוי הצורה, כי אם ב' רוחניים הם בצורה אחת, הרי הם מחוברים יחד, והם אחד ולא שנים, שהרי אין מה שיבדילם זה מזה. ואי אפשר להבחינם לשנים, זולת בהמצא שינוי צורה מזה לזה. וכן לפי מדת גודלה של השתנות הצורה ביניהם כן שיעור התרחקותם זה מזה, עד שאם הם נמצאים בהפכיות הצורה זה מזה, אז נבחנים רחוקים כרחוק מזרח ממערב, דהיינו בתכלית המרחק המצוייר לנו בהמציאות.

 

תמלול השיעור:

אז בעזרת השם אנחנו ממשיכים בפתיחה לחכמת הקבלה.

אנחנו כרגע בהקדמה של הפתיחה.

ההקדמה מכילה טו סעיפים.

הגענו לסעיף ט'. בעל סולם בעצם בא ותהה,

במהות הזאת של – מה האדם צריך בכלל את כל העולמות הרוחניים?

מה, לא מספיק לאדם העולם הזה,

גם מהעולם הזה כמה האדם משתמש.

תקחו באמת באיזה טריטוריה מתוך כל כדור הארץ,

אדם משתמש בחיים שלו.

גם אדם שטס והולך למדינות לא יודע מה,

איזה סוחר או לא יודע.

בכל זאת, בכל מדינה משתמש בשטח די קטן.

בכמה מעולם הפרפרים אנחנו משתמשים?

בכמה מעולם הים?

אתם יודעים, הים, האוקיינוסים, יש שלב שהוא חשוך לגמרי,

אנחנו לא יודעים איך יש מתחת, יש קילומטרים על קילומטרים

שאנחנו לא מכירים את היצורים שמה,

כל הכוכבים והפלנטות הגשמיים,

מי בכלל מה אדם צריך את זה?

על אחת כמה וכמה כל העולמות הרוחניים שאנחנו נאצלים מהם.

אק, אצילות, בריאה, יצירה, ועשייה.

כל ההתפרטות שלהם ב-10 הספירות,

מי צריך את זה בכלל?

איפה? איפה האדם זקוק לזה?

 

אז כדי להסביר את הדבר הזה הוא נתן לנו פה

איזה שהיא הקדמה של ח' האותיות הקודמות.

ובאות ט הוא בעצם ממשיך מאותה נקודה.

בעזר ה' יתברך.

ומעתה לא קשה לך להבין דברי הזוהר הללו,

אשר כל העולמות העליונים והתחתונים וכל אשר בתוכם

לא נבראו אלא בשביל האדם,

כי כל אלו המדרגות והעולמות לא באו

אלא כדי להשלים הנשמות במידת הדבקות

שהיה חסר להם מבחינת מחשבת הבריאה כאן,

שמתחילה הצטמצמו ונשתלשלו מדרגה אחר מדרגה

ועולם אחר עולם עד לעולם החומרי שלנו,

בכדי להביא את הנשמה בהגוף של העולם הזה,

שהוא כולו לקבל ולא להשפיע כמו בהמות וחייית הארץ,

כמו שכתוב עייר פרא אדם יוולד,

שהוא בחינת הרצון לקבל הגמור,

שאין בו מבחינת השפעה ולא כלום.

שאז נבחן האדם להפכי גמור אליו יתברך,

ואין התרחקות יותר מזה.

ואחרי זה בכוח הנשמה המתלבשת בו,

הולך ועוסק בתורה ומצוות,

שאז משיג צורת ההשפעה לכיוצרו,

כמו שהיוצר משפיע,

כשם שהוא רחום – אף אתה רחום,

כשם שהוא חנון – אף אתה חנון,

לאט לאט בדרך המדרגות מלמטה למעלה,

דרך כל אותם הבחינות שירדו בעת השתלשלותם מלמעלה,

שהם רק מידות ושיאורים בצורת הרצון להשפיע.

שכל מדרגה עליונה פירושה שהיא יותר רחוקה

מבחינת הרצון לקבל,

יותר קרובה רק להשפיע,

עד שזוכה עד שזוכה להיות כולו להשפיע

ולא לקבל כלום לעצמו.

ואז נשלם האדם בדבקות אמיתי בו יתברך,

כי רק בשביל זה נברא.

הרי שכל העולמות ומלואם

רק בשביל האדם נבראו.

 

בואו ננסה קצת לפשט את הדברים. אמרנו שתכלית הבריאה…

דרך אגב, זה מאוד נחמד שאתם רואים.

שהנושא שהוא מדבר עליו במתן תורה והנושא פה –

במקרה יצא ככה, בחסדי השם אותו נושא ממש.

עם הזמן תכף הדברים מתפצלים לגמרי.

הפתיחה לחוכמת הקבלה תיכנס

עמוק עמוק לתוך המושגים הקבליים,

ותראה לנו את כל המערכת בראייה מלמעלה.

בוא נקרא לזה ככה.

את כל המפה הרוחנית.

כאשר נבוא נלמד את התעס,

אז נראה את הדברים בהתפרטות

הרבה הרבה יותר גדולה.

 

אבל באמת

שהפתיחה היא מהלך שחובה לעשות אותו כשנכנסים לחוכמת הקבלה,

כי הוא נותן שוב ראייה בזום-אאוט על כל 10 הספירות.

בסדר השתלשלות עולמות.

אז בעצם מה קורה? באנו והסברנו

שיש לנו מערכת האינסוף.

האינסוף זה הבורא והנברא, האור והכלי היו כאחד

כמו שאמרנו, עובר ירך אימו, שהעובר בטל לאמא,

הוא מקבל את כל התענוג,

אבל הוא לא מרגיש חסר בכלל, לא מרגיש שהוא מקבל.

אחר כך יצאו 10 ספירות,

כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד יסוד מלכות.

עכשיו קראנו בימי ספירת העומר את העניין

על פרק חמישי: ב-10 מאמרות נברא העולם,

והלא ב-1 יכל להיבראות?

אז למה היה צריך ליבראות ב-10 מאמרות?

מה העניין של מאמרות?

כתוב "בראשית ברא אלוקים", כן,

"ויאמר אלוקים" ויהיה אור,

ויאמר אלוקים 10 פעמים.

כתוב 9 פעמים אבל גם בראשית,

המילה בראשית נחשבת לאמירה.

ככה מסבירים שמה חז"ל.

אבל בסופו של דבר, יכל להגיד בפעם אחת,

למה צריך 10 מאמרות?

אז מה אומרת שם המשנה?

כדי לתת שכר לצדיקים שכביכול מקיימים עולם

שנברא ב-10 מאמרות, ולתת עונש לרשעים,

שהורסים עולם שנברא ב-10 מאמרות.

 

זה דבר מוזר.

כביכול יש לי פה בקבוק ששווה שקל,

אני אתן לך לשמור עליו.

אם שמרת עליו או לא שמרת עליו, לא קרה כלום.

שמרת עליו – אז יופי אז נחמד מאוד. לא שמרת עליו?

הוא הלך לאיבוד? נשבר? לא יודע מה,

היה ביג דיל!

שקל, לא נורא…

אבל אם הוא נותן לך פה איזה

בקבוק ששווה 10 מיליון דולר.

ואני אומר לך, תשמור עליו.

אז אם שמרת עליו, כל הכבוד, אני אשלם לך כשכרך,

אבל אם לא שמרת עליו ואיבדת אותו –

אז עונש גדול יהיה לך!

אז כביכול ככה כתוב במשנה,

שזה מאמר אחד, אז הוא התאמץ בו, התאמץ ואמר 10 מאמרות.

אז עכשיו הרשעים, שמאבדים עולם שנברא ב-10 מאמרות,

עולם כזה חשוב,

צריך להעניש אותם,

את הצדיקים צריך לצ'פר אותם ולתת להם שכר.

אבל במאמר אחד יכול להיברא,

אז למה נברא בכל 10 מאמרות?

 

אז על פי על פי הזוהר הקדוש כל העשר מאמרות

זה 10 ספירות,

אז יש לנו את האינסוף –

בעצמותו יתברך אין לנו השגה,

אבל באינסוף כן יש לנו,

ששם האור והכלי הוא ביחד,

שהם הולידו את עולם הכתר.

כתר זה נקרא אמירה ראשונה. מאמר אחד.

אחר כך חוכמה, בינה וכן הלאה.

עכשיו מה היה בכתר, ויש שם?

כל כך, כל כך קרוב לאינסוף, אז גם שם

נבחן האור והכלי יחסית כאחד, יש הבחן של הכלי,

אבל הוא לא ניכר.

אז הטבה בצורה כזאת היא לא הטבה שלמה.

הטבה שלמה היא רק כאשר הבן אדם רוצה

ואתה נותן לו, לא משנה מה הוא רוצה,

ניקח את זה על דוגמה של שתייה.

אדם מאוד צמא הולך במדבר, כמעט מתייבש,

יושב מתעלף שמה על הרצפה, אתה בא ונותן לו מים.

חיית את נפשו.

אבל אדם שכרגע סיים לשתות חבית בירה

הוא לא צמא בכלל, הוא לא מסוגל לשתות.

תביא לו עכשיו בקבוק מים הוא לא רוצה, לא הטבת איתו.

וזה שהטבה נבחנת לפי הרצון שלנו.

כמה שהרצון יותר גדול, ככה ההטבה

שאני ארגיש יותר גדולה.

אז הבורא בעצם פיתח

מערכת של עולמות, של הסתרה, והסתרה, והסתרה לאור.

האור זה התענוג שאנחנו מקבלים

מהמפגש עם האלוקות ועם המציאות בכלל.

וכשיש הסתרה והיעדר של האור,

אנחנו נלמד שזה דבר שנקרא צמצום,

ואחר כך יש עניין של עיגולים ויושר, כל מיני מערכות.

אבל ברגע שהוא סילק את עצמו על ידי צמצום כביכול,

ופינה מקום לנבראים ולחסרונות,

אז שייך לדרוש את האור.

 

קודם קיבלנו את כל האור בהאינסוף.

כמו שאני נותן לאדם נגיד לילד לטעום פעם ראשונה קרמבו.

אחרי שלוקח שתי ביסים אני לוקח את הקרמבו.

אבא, תביא, אני רוצה עוד, את הכל!

נתתי לו לטעום, יודע מה זה. עכשיו אני לוקח ממנו.

אז קודם כל היה מילוי של כל האור בכתר ובאינסוף,

זה נקרא מאמר אחד.

אחר כך נוצר השתלשלות

של הסתלקות האור על ידי הצמצום,

ואז חיסרון, ואז הנברא דורש את האור.

כל ההשתלשלות מעילא לתתא, נקרא מעשה בראשית.

ואחר כך, שנברא כבר בא לפה נשמה בגוף,

הוא עולה ומטפס על ידי התורה והמצוות בכל מדרגה ומדרגה.

זה נקרא מעשה מרכבה. "מתי יגיעו מעשי למעשה למעשי אבותיי"?

מה אבותיי היו מרכבה לאור עליון,

אברהם היה מרכבה לספירת החסד,

פתח 4 כיוונים את האוהל שלו,

עשה חסד לכל העולם.

יצחק גבורה, כן, יעקב תפארת, דוד המלך – מלכות.

כל אחד היה ספירה מסויימת שהוא הביע

והרכיב על עצמו את התכונה האלוקית.

כן, מי קובע, הרוכב או הרכב? הנהג או האוטו?

הנהג, אז אני צריך שההנהגות שלי, הנהג יהיה הבורא,

ינהיג את הפעולות שלי בחיים,

ואז צריך לדעת איפה מתנהגים, איפה,

מתי בגבורה, מתי בחסד.

כל ספירת העומר זה ההנהגות של 7 תיקונים של ספירת התחתונות.

חסד שבגבורה, תפארת שבגבורה.

תראו, יש סדרה שהוצאנו באתר על כל אחד והספירות

של תיקוני עומר, מה ההנהגות בנפש, והצורה שאנחנו צריכים

להתמודד עם החיים.

אז עכשיו כאשר יש לנו רצון לקבל מאוד מאוד חזק,

כמה שאני עולה יותר בעולמות על ידי התורה ומצוות

בעצם פחות העלמה, יש יותר גילוי של האור,

יותר תענוג,

והדבר הזה נעשה רק כדי בהשתוות צורה,

שאדם לומד מהתורה, מצוות מצוות את הנפש שלו,

את תכונות ההשפעה, לתכונות האלוקיות.

 

אז יוצא שכל מדרגה שאנחנו קוראים לה עולם –

העולם הוא מעלים, אבל הוא גם מגלה,

כן ,תמיד-תמיד כלי הוא גם מגלה וגם מסתיר,

כמו בגד, כמו לבוש. הלבוש מסתיר את האדם,

אבל הוא מגלה מי הוא.

אם אדם לובש מדים של שוטר,

אתה יודע שהוא שוטר,

מסתיר את הגוף שלו, אבל מגלה מה.

אז כל פעם, בכל עולם ועולם ,הנברא,

היהודי, כשהוא לומד את התורה ומתקדם בנפש שלו,

הוא מגלה יותר ויותר מציאויות רוחניות.

ובמילים פשוטות – תענוג,

ואת התענוג הזה מקבלים הצדיקים

שמצדיקים את השם ואת הנהגותיו,

ועולים מעלה מעלה.

עד כמה שזה יותר גבוה, כמה שאדם עולה יותר גבוה לספירה,

עד ספירת הכתר.

אז יוצא שיש בו פחות רצון לקבל, יותר רצון להשפיע.

וכמה שיותר למטה, פחות רצון להשפיע, יותר רצון לקבל.

וזה מה שהוא אמר פה.

אני אקרא שוב את המילים האלה,

עכשיו אולי זה יותר ברור,

ומעתה לא יקשה לך להבין, דברי הזוהר הנ"ל.

אשר כל העולמות העליונים והתחתונים,

וכל אשר בתוכם, לא נבראו אלא בשביל האדם,

כי כל אלו המדרגות והעולמות

לא באו אלא כדי להשלים הנשמות

במידת הדבקות שהיה חסר להם מבחינת מחשבת הבריאה, כנ"ל.

מחשבת הבריאה היא להיטיב לנבראיו.

ואני מזכיר, שמתחילה אור אינסוף,

אנחנו – יש לזה למחשבה הטובה יש כמה שמות,

אין סוף, רצונו להיטיב לנבראיו, מחשבת הבריאה – זה אותו דבר,

שמתחילה הצטמצמו והשתלשלו, מדרגה אחר מדרגה,

ועולם אחרי עולם, עד לעולם החומרי שלנו, למה?

בכדי להביא את הנשמה והגוף של העולם הזה,

שהוא כולו לקבל ולא להשפיע, כמו בהמות וחיות הארץ.

 

כן, בהמה היא רק מקבלת. ראש וזנב אותו גובה, אין התפתחות.

מה שטבע בה הבורא – זה הטבע שלה, לא…

אותו חמור בבריאת העולם, אותו חמור יהיה,

עייר פרא אדם ייוולד! כמו שכתוב,

שהוא בחינת הרצון לקבל הגמור,

שאין בו מבחינת השפעה ולא כלום.

שאז נבחן האדם להפכי גמור אליו יתברך,

כן, הוא כולו משפיע, והבן אדם כולו רצון לקבל,

שאין התרחקות יותר מזה.

ואחרי זה, אחרי שהתפתח כל אדם במעשה בראשית,

ונולד פה נשמה לתוך גוף,

מתחיל מעשה מרכבה. בכוח הנשמה המתלבשת בו,

הולך ועוסק בתורה ומצוות שאז משיג צורת ההשפעה כיוצרו,

לאט לאט בדרך המדרגות, מלמטה למעלה,

דרך כל אותם הבחינות שירדו בעת השתלשלותם מלמעלה למטה,

שהם רק מידות ושיעורים בצורת הרצון להשפיע.

זאת אומרת מה זה, מה ההבדל בין כתר למלכות?

כן, כתר, חוכמה, בינה,

יותר רצון לקבל, יותר רצון לקבל, יותר רצון לקבל.

אוקיי, זה ההבדל ביניהם.

שכל מדרגה העליונה פירושה

שהיא יותר רחוקה מבחינת הרצון לקבל

ויותר קרובה רק להשפיע.

יותר עליונה, יותר קרובה להשפעה.

עד שזוכה להיות כולו להשפיע ולא לקבל כלום לעצמו.

ואז נשלם האדם בדבקות אמיתי בו יתברך,

כי רק בשביל זה נברא, למה האדם נברא? לדבקות עם השם.

זה, אני יודע שזה יכול להפריך הרבה מטרות בחיים,

אבל לא באנו להביא ילדים פה,

ולא באנו לצבור כסף ולבנות בניינים, שום דבר.

את כל זה, זה רק אמצעים להשיג את המטרה

של דבקות בו יתברך.

אחרי שכל העולמות ומילוייהם רק בשביל האדם נבראו.

 

אות י'. ועתה אחר שזכית להבין ולדעת כל זה –

פה בעצם מתיר לנו את כל לימוד חכמת הקבלה –

כבר מותר לך ללמוד חוכמה זו בלי שום פחד

של הגשמה חס ושלום.

כי המעיינים מתבלבלים מאוד.

שמצד אחד נאמר שכל עשר הספירות והפרצופים

מתחילת 10 ספירות האצילות ועד סוף 10 הספירות והעשיה,

הן אלוקיות ואחדות גמור.

כתוב בעץ חיים, הארי בעצמו כותב, שכל הספירות זה אלוקיות,

ובעצמתו יתברך אין השגה.

אז איך אתה אומר שאני יכול להשיג את זה?

ומצד הב' נאמר, שכולל עולמות מחודשים

ובאים אחר הצמצום.

ואיך יתכן אפילו להרהר זה באלוקיות?!

וכן מבחינת מספרים, מעלה ומטה וכדומה

מהשינויים והעליות וירידות וזיווגים,

וקרא כתוב: אני הוויה לא שניתי וכולי.

טוב, אז אני אתן הקדמה קצת

על מה שהוא הולך להגיד.

כשאנחנו אומרים בתורה "למעלה", "למטה",

כל המילים, הזיווגים, אנחנו נלמד

המון, המון, המון מילים, מאוד גשמיות.

מה המשמעות שלהם בעצם?

הרי באמת אנחנו נלמד פה על תהליך של התפתחות, של שינויים,

אבל הבורא אין בו שינוי. אנחנו מדברים באלוקותו יתברך.

נכון שהאור נכנס בכלי, מסתלק מהכלי.

פה הסביר לנו שקודם כל האור לא עושה כלום.

הכל זה הבחנות של הכלי, של הנברא.

הנברא לפי המדרגה שלו, קולט את האור

בצורה כל פעם שונה.

כמו שאדם חווה את המציאות בצורה שונה.

מי מאיתנו חווה את המציאות בתור ילד בן 5

בן 10 ובתור אדם מבוגר?

ברור שהעולם נראה לנו אחרת,

ככה גם המציאות הרוחנית מתגלת לנו

לפי הבגרות הרוחנית והנפשית שלנו.

כמה שאדם מתגלה לו יותר רוחניות,

הוא לומד להעריך את ההשפעה

ואת הנתינה, ורואה את הטוב האלוקי

בכל דבר ועניין בהווה ובעבר לגביו,

ולגבי כל שאר האנושות והבריאה.

 

עכשיו צריך לדעת שכשאנחנו מדברים, בעצם.

מהמהות האלוקית, אז יש דבר שנקרא: בכוח ובפועל.

ומחשבתו יתברך היא מאוד שונה ממחשבת האדם.

כי לא צריכה לכלי מעשה.

כמו שהסברנו בשיעורים הקודמים,

אדם צריך עכשיו רוצה משהו.

אז יש לו תוכניות והוא צריך לתכנן, הוא צריך נגיד,

הוא רוצה לבנות עכשיו איזשהו בית,

אז הוא צריך לעשות שרטוטים,

הוא צריך לצורך העניין, לקנות חומרים

וצריך להשכיר קבלן ופועלים,

ולאט לאט לאט הזה נבנה ויוצא לפועל.

אצלו יתברך מחשבתו פועלת הכל באותו רגע באינסוף.

כל הנבראים, כל הרצונות וכל המילויים

שהם יקבלו לעתיד לבוא, הכל כבר קיים.

אלא זה מתגלה בתהליך הדרגתי.

עכשיו, כשאני חושב על הבית, זה נקרא בכוח.

כשאני בונה את הבית זה נקרא בפועל.

מצד הכלים, לא מצד האור, באור אין שום שינוי,

היה הווה ויהיה.

מצד הכלים כן יש התפתחות של הכלים,

ואנחנו נחלק אותה לשניים.

יש לנו בעיקרון תמיד 5 מדרגות:

אק – זה אדם קדמון, אדם, מלשון אדמה לעליון,

קדמון – זה אלוקות, זה המדרגה שהכי אנחנו נדמים אליו יתברך,

הכי גבוהה שיש, אין באמת השגה במדרגה הזאת.

אחרי אק יש לנו אצילות, בריאה,

יצירה ועשייה. 5 מדרגות, אק ואביע.

אז אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.

עכשיו מבחינת חומר הכלים,

הנבראים באק ואצילות – אצילות זה מלשון אצלו,

"רק לא יגורך רע", אין שום רצון לקבל,

שום בכלל רע, אין שם בכלל תאוות ושום דבר.

אז מבחינת הנברא, הכלים באק ואצילות

אין להם שום משמעות, כלום. רק בביע: בבריאה, יצירה ועשייה,

יש משמעות לכלים.

אז אק ואצילות הוא יקרא לזה בכוח.

וביע הוא יקרא לזה בפועל.

שבאמת יוצאות הנשמות והכלים והחסרונות

ומתחיל שם כל מה שאנחנו מדברים, רק מצד הכלים.

איך הם ירגישו את האור והפעולות שהם עשו?

מצד האור אין באמת שינוי, האור במנוחה מוחלטת.

אוקיי, כן.

 

אז עכשיו הוא הסביר לנו את כל מה שאמרתי במילות הזהב שלו.

ובהמתבאר לפנינו מובן היטב,

כי כל אלו העליות והירידות והצמצומים והמספר,

אינם נבחנים אלא בבחינת הכלים של המקבלים, שהם הנשמות.

אלא שיש להבחין בהם בבחינת כוח ומבחינת פועל.

זאת אומרת, בנשמות, בכלים, לא באור.

בדומה לאדם שבונה בית שסוף מעשה במחשבתו תחילה.

אומנם תכונת הבית שיש לו במחשבה,

אין לו שום דמיון לבית, צריך לצאת בפועל,

כי בעוד הבית במחשבה, הוא רוחניות מבחינת חומר מחשבתי.

כן, זאת אומרת, אם אתה בא, ואתה אומר לי,

מה אתה עושה בחיים? בונה בית,

הוא אומר תראה לי, תכנן את הבית.

כן, כמו שאמרנו רוב העולם.

רק מתכננים וחושבים וכל העולם מדמיינים.

אז זה מה שקורה, אומר, תכונת הבית

שיש לו במחשבה, אין לו שום דמיון לבית הצריך לצאת בפועל,

כי בעוד הבית במחשבה הוא רוחניות,

מבחינת חומר מחשבתי, כן.

תוכנית מחשבתית, רוחנית נחשבת לבחינת החומר של האדם החושב,

כי אז נמצא הבית רק בבחינת כוח,

כן, איפה הבית בכוח?

אמרו לו, בפועל הוא לא יצא, לא רואים אותו,

אי אפשר לגור בו,

מה שאין כן בעת שמלאכת הבית מתחילה לצאת בפועל.

כבר מקבלת חומר אחר לגמרי, דהיינו חומר של עצים ואבנים.

כן יש להבחין מבחינת הנשמות כוח ופועל.

אשר בחינת התחלת יציאתה מכלל מאציל לבחינת נשמות בפועל,

מתחילה רק בעולם הבריאה,

ועניין התכללותה באינסוף ברוך הוא מטרם הצמצום

מבחינת מחשבת הבריאה,

כנזכר באות ב', הנה זה אמור רק מבחינת הכוח

בלי שום היכר ממשי כלל וכלל.

כן, הסברתי מאוד בקצרה מה זה צמצום,

אבל מאותו רגע מתחיל בעצם להתממש מציאות של נשמות.

מבחינה זו נאמר, שכל הנשמות היו כלולות במלכות דאינסוף,

המכונה נקודה אמצעית.

נלמד על זה ממש עוד מעט, כי נקודה זו כלולה בכוח

מכל הכלים של הנשמות העתידים לצאת בפועל

בעולם הבריאה ולמטה.

 

כן, זאת אומרת, כמו שיש בכוח המחשבתי בית,

אני מתכנן אותו אז הכל יש לי בראש בדמיון,

כן, איך יראה הבית, מאיזה חומרים,

באיזה צבעים באיזה זה,

אז כל הדבר הזה בכוח היה מחשבת הבריאה באק ובאצילות.

אחרי הצמצום הוא יצא בביע, בבריאה. יצירה, עשייה, בפועל.

ועניין הצמצום א' לא נעשה רק בנקודה האמצעית הזו.

נלמד בקרוב צמצום א', אז זה צמצום ב',

והיינו רק בדיוק אותה הבחינה והשיעור

שהיא נחשבת לבחינת כוח לנשמות העתידיים,

ולא כלום בעצמותה.

ותדע, כי כל הכלים של הספירות והעולמות עד לעולם הבריאה

המשתלשלים ויוצאים מנקודה זו,

או בסיבת הזיווג דהכאה שלה,

נקרא אור חוזר. כן, אנחנו לא למדנו את המושגים האלה,

זיווג דהכאה, אור חוזר, אבל זה רק הקדמה.

אנחנו נבין את הכל בהמשך.

המה גם כן בבחינת כוח לבד,

בלי שום מהות של הנשמות.

אלא שהשינויים הללו עתידים לפעול אחר כך על הנשמות,

שמהותם, מתחיל לצאת מעולם הבריאה ולמטה,

כי שם עדיין לא יצאו ממהות המאציל יתברך.

זאת אומרת, בא בעל הסולם ואומר לנו,

תדע לך שכל התהליכים האלה

שאנחנו מדברים על הפעולות והנשמות וכן הלאה,

הוא רק משלב מאוד מאוד מסוים במערכת.

נכון שעוד לא למדנו את המערכת,

אבל בגדול הסברנו שהמערכת כלולה

מחמש חטיבות שונות שנקראות אק, אצילות, בריאה, יצירה ועשייה,

ושתי הבחינות הראשונות שנלמד עליהן בפירוט

הם רק בבחינת בכוח,

שעדיין הנשמות עוד לא יצאו ממש בפועל,

ואחר כך במערכות התחתונות יותר,

שנקראות ביע, בריאה, יצירה ועשיה,

כבר נשמות בפועל,

ואז הם יכולות ליצור איזשהי חוויה בקשר

שיש עם האור האלוקי.

זה מה שהוא אמר לנו פה.

בעזרת השם אנחנו נמשיך באות הבאה, באות י"ב,

שבה בעצם הוא ינסה להבהיר לנו

באיזה שהיא צורה שהוא מאוד כללית,

אם בעצם אין באצילות ובאק שום משמעות לכלים.

אז למה נבחנים שם בכלל כלים?

מה צריך אותם שם?

אז בעייזר השם יתברך ניפגש בשיעור הבא

בהקדמה על הפתיחה על חכמת הקבלה,

כל טוב, ברכה והצלחה לכולם.

 

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+