עגלת קניות

close-icon

אין מוצרים בסל הקניות.

הזמנה מינימלית 300, סכום ההזמנה הנוכחי שלך הוא 0.00

פתיחה לחכמת הקבלה | 1 | הקדמה – אותיות א – ה

סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פתיחה לחכמת הקבלה | 1 | הקדמה – אותיות א – ה

להאזנה

פתיחה לחכמת הקבלה | הרב שקד אליהו פנחס

הקדמה לפתיחה אותיות א – ה

 

הקדמה

א. איתא בזוהר ויקרא פרשת תזריע דף מח: “תא חזי דכל מה די בעלמא, לא הוי אלא בגיניה דאדם, וכלהו בגיניה מתקיימי וכו’, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, ז) ‘וייצר ה’ אלקים את האדם’, בשם מלא, כמה דאוקימנא, דאיהו שלימותא דכלא וכללא דכלא וכו’, וכל מה דלעילא ותתא וכו’ כלילן בהאי דיוקנא”. עיין שם היטב.

זוהר תזריע

“אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב (בראשית ב׳:ה׳) וְאָדָם אַיִן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה. אָמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי, דְּכָל מַה דִּי בְּעָלְמָא לָא הֲוִי אֶלָּא בְּגִינֵיהּ דְּאָדָם, וְכֻלְּהוּ בְּגִינֵיהּ מִתְקַיְּימֵי, וְלָא אִתְחֲזִיאוּ בְּעָלְמָא, וְכֻלְּהוּ אִתְעַכְּבוּ עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִקְרֵי אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ה׳) וְכֹל שִׁיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְגוֹ’. טֶרֶם: עַד לָא, כְּתַרְגּוּמוֹ. מִשּׁוּם דְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה לָא אִתְחֲזֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאָדָם אַיִן, כְּלוֹמַר, כֻּלְּהוּ אִתְעַכְּבוּ בְּגִינֵיהּ דְּהַאי דִּיּוּקְנָא, עַד דְּאִתְחֲזֵי. וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְחֲזֵי (נ”א אתברי) הַאי דִּיּוּקְנָא, אֶלָּא בְּדִיּוּקְנָא דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ב׳:ז׳) וַיִּיצֵר יְיָ’ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, בְּשֵׁם מָלֵּא. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאִיהוּ שְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, וּכְלָלָא דְּכֹלָּא.”

 

הסולם:

“א״ל והא כתיב וכו׳: אמר לו, והרי כתוב, ואדם אין לעבוד את האדמה. ואיזה חשיבות יש כאן שמזכיר השם אדם. א”ל בוא וראה, כל מה שיש בעולם לא היה אלא בשביל האדם, והכל מתקיים בשבילו. ע״כ לא נראו בעולם והכל נעכב, עד שבא אותו הנקרא אדם. ז״ש וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וגו’, טרם פירושו עד לא, כתרגומו, משום שצורה עליונה, שנקראת אדם, לא נראתה. ז”ש ואדם אין לעבוד את האדמה. כלומר הכל נתעכב בשביל אותה הצורה עד שנראתה. ומשום כך, לא נבראה צורה זו, אדם, אלא בצורה הראויה לו, ז״ש, וייצר ה׳ אלקים את האדם, בשם מלא, כמו שהעמדנו, שהשם אדם הוא שלמות הכל וכלל הכל.”

הרי מפורש, שכל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בהאדם, וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם אינם רק בשביל האדם. ויש להבין הדברים, המעט לו לאדם העולם הזה וכל אשר בו בכדי לשמשו ולהועילו, אלא שהוא נצרך גם לכל העולמות העליונים וכל אשר בהם, כי לא נבראו אלא לצרכיו.

ב. והנה בכדי להסביר הענין הזה על מילואו הייתי צריך להביא כאן לפנינו את כל חכמת הקבלה, אמנם בדרך כלל בשיעור המספיק להבין את פתיחת הדברים יתבאר לפניך בפנים הספר.

והתמצית הוא, כי כוונת השי”ת בבריאה היתה כדי להנות לנבראיו כנודע. והנה ודאי הוא, שבעת שעלה במחשבה לברוא את הנשמות ולהנותם מכל טוב, הנה תיכף נמשכו ויצאו מלפניו בכל צביונם וקומתם ובכל גבהם של התענוגים שחשב להנותם, כי אצלו ית’ המחשבה לבדה גומרת ואינו צריך לכלי מעשה כמונו.

ולפי זה יש לשאול, למה ברא העולמות צמצום אחר צמצום עד לעולם הזה העכור והלביש הנשמות בהגופין העכורים של העולם הזה.

ג. והתשובה על זה איתא בעץ חיים שהוא כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו (ענף א’). ויש אמנם להבין, איך אפשר זה שמהשלם יצאו פעולות בלתי שלמות עד שיהיו צריכים להשלימם על ידי פועל ומעשה שבעולם הזה.
והענין הוא, כי יש להבחין בהנשמות בחינת אור ובחינת כלי, כי עצם הנשמות שנבראו הוא הכלי שבהם, וכל השפע שחשב ית’ להנותם ולענגם הוא האור שבהם.

כי מאחר שחשב ית’ להנותם הרי עשה אותם בהכרח בבחינת רצון לקבל הנאתו, שהרי לפי מדת הרצון לקבל את השפע כן יגדל ההנאה והתענוג. ותדע שהרצון לקבל ההוא, הוא כל עצמותה של הנשמה מבחינה התחדשות ויציאת יש מאין, ונבחן לבחינת כלי של הנשמה. ובחינת ההנאה והשפע נבחן לבחינת אור של הנשמה הנמשך יש מיש מעצמותו.

ד. ביאור הדברים. כי בריאה פירושו התחדשות דבר מה שלא היה מקודם שהוא הנבחן ליש מאין, אמנם איך נצייר זה שיהיה דבר מה שאינו כלול בו ית’, הלא ‘כל יכול וכוללם יחד’, וכן אין לך נותן מה שאין בו. ובאמור אשר כלל כל הבריאה שברא ית’ אינו אלא בחינת הכלים של הנשמות שהוא הרצון לקבל, מובן זה היטב, שהרי הכרח הוא שאינו כלול ח”ו מהרצון לקבל, כי ממי יקבל. ואם כן הוא בריאה חדשה ממש שלא היה אף זכר ממנו מקודם לכן, ועל כן נבחן ליש מאין.

ה. ויש לדעת, שהחיבור ופירוד הנוהג ברוחניים אינו אלא בהשואת הצורה ובשינוי הצורה, כי אם ב’ רוחניים הם בצורה אחת, הרי הם מחוברים יחד, והם אחד ולא שנים, שהרי אין מה שיבדילם זה מזה. ואי אפשר להבחינם לשנים, זולת בהמצא שינוי צורה מזה לזה. וכן לפי מדת גודלה של השתנות הצורה ביניהם כן שיעור התרחקותם זה מזה, עד שאם הם נמצאים בהפכיות הצורה זה מזה, אז נבחנים רחוקים כרחוק מזרח ממערב, דהיינו בתכלית המרחק המצוייר לנו בהמציאות.

 

תמלול השיעור:

טוב ערב טוב לכולם ברוכים הבאים ברוכים הנמצאים.

בעזרת השם היום אנחנו מתחילים ללמוד קבלה באמת.

לפחות אנחנו לומדים את ההקדמה

של פתיחה לחכמת הקבלה.

כמו שאמרתי בשיעור מתן תורה,

אני ארחיב יותר,

אני פשוט רוצה לצלול לתוך החומר

בשיעוריי הבאים קצת,

מה המקור למה שאני ולמה שהדברים נכתבו? ולמה?

 

אבל ממש ממש בקצרה.

בעל הסולם, בעצם שחי פה לפני 100 שנה וקצת פחות,

הוא היה המקובל הראשון בהיסטוריה.

שבא והנגיש לכולנו את חכמת הקבלה.

הוא הסביר את זה בכמה דרכים.

בוא נגיד הוא כתב כמה סיבות,

למה הוא, לאחר שהמקובלים

הסתירו כל כך הרבה שנים,

2000 שנה, את החוכמה,

והציבו תנאים וגדרים – מילא כרסו בשס ופוסקים,

והלומד צריך להיות נשוי ומעל גיל 40,

ועם ילדים ולקבל כל כך הרבה

תנאים והגבלות.

 

משום שפחדו בעצם שאדם יגשים את הלימוד הזה,

שכולו משל ונמשל.

 

אז רצו שיהיה אדם מיושב כבר,

ואדם מסודר,

שגם יש תנאים אצל מי אצל מי אפשר ללמוד וכן הלאה.

ופתאום הגיע מקובל כזה ענק,

שהיה תלמיד חכם גם בנגלה וגם בנסתר,

והיה ידוע ורצוי לעמו,

לא איזה פה איזה אברך,

פשוט זה אדם שהיה מפורסם מאוד בחוכמתו,

ופותח לנו את כל חכמת הקבלה.

 

אז איך יכול להיות דבר כזה?

אז הוא בעצם מביא הרבה סיבות.

לא נמנה פה את כולם.

זה גם לא הנושא של השיעור.

אבל בגדול,

הוא בא ומסביר, גם שזה הוא זכה לזה בשביל הדור.

הדור הזה הוא זה שנצרך ככה את הקבלה.

כל הדורות הקודמים לא נצרכו לה,

ויכלו אפילו להגיע להשגות רוחניות בלעדיו.

 

וגם הסברנו לפני כמה שיעורים,

בסוף ההקדמה לספר הזוהר, את העניין הזה,

של סדר הפוך בין כלים לאורות,

שמצד הנשמות, הכלים הגבוהים נגדלים תחילה,

קודם יוצאות הנשמות הגבוהות באנושות,

אבל מצד האורות – כל סדר האורות כולו

בהתלבשות שלו בתוך כלים בצורה מתוקנת,

והאורות הגדולים יותר מגיעים דווקא בדורות האחרונים,

אחרי שכל המערכת כולה קיימת.

ואלה הדורות שלנו,

בעצם אנחנו נקראים הדור האחרון על פי יסודות החסידות.

זאת אומרת התקופה האחרונה

שתהיה באנושות,

לפני שאנחנו נשתדרג בעצם למציאות אחרת לגמרי

שהיא הייתה המטרה בעצם

של כל הששת אלפים שנה האלה,

לא הייתה מטרת הבריאה,

אלא זה עניין של תיקון הבריאה.

 

מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו

באופן מלא ומוחלט,

וזה יקרה רק לאחר, בעצם, גמר התיקון.

יש גמר התיקון הפרטי,

כמו שהסברנו הרבה פעמים,

שאדם צריך להתעלות 125 מדרגות,

קכ”ה מדרגות רוחניות, ויש כמו התיקון הכללי,

שבו בעצם כל האנושות כולה מתעלה

בעקבות התיקון שעושים בני העם היהודי

עם התורה והמצוות,

אל מדרגה של אחדות ויכולת תקשורת

עם הבורא בצורה מיטבית,

בקבלת השפע האלוקי,

שזה מה שהוא רצה לעשות מלכתחילה.

 

הקדוש ברוך הוא רצה להיטיב לנבראיו,

והתהליך כולו בעצם הוא בסדר של צמצום והשתלשלות

של של עולמות וספירות ופרצופים.

את כל התהליך הזה בעצם כותב לנו הארי זל,

הארי הקדוש כותב את כל הדברים האלה.

הבעיה היתה שהארי כתב את הדברים בצורה מאוד מאוד בעייתית.

האמת שהארי כמעט לא כתב,

מי שכתב זה רבי חיים ויטל, ויטל תלמידו,

שהיה אצלו שנתיים.

יש כל מיני דעות, אם זה שנה וחצי שנה,

וארבע שנה ושמונה, אבל זה לא באמת משנה.

מה שהוא הבין בפחות משנתיים,

אנחנו 500 שנה, מתאמצים מאוד להבין

ולא כל כך מצליחים.

 

זכינו בעוד כמה נשמות גדולות,

כמו הרש”ש ועוד כמה מקובלים גדולים

שהיו בינתיים,

אבל אף אחד כנראה לא קיבל רשות מהשמיים

כמו בעל הסולם, בעצם, לפתוח ולבאר את הכל.

והכתבים שכתב רבי חיים ויטל,

בעצם היו בצורה מאוד מאוד נאמנה למקור.

הוא לא הכניס את דעתו פנימה, הוא היה נכנס לשיעור,

בעצם מקבל את השיג ושיח והדיון

שיש בין התלמידים של הארי, גורי הארי, לבין הארי,

הולך הביתה, ומהזיכרון רושם לאחד אחד.

מה שהיה, הבעיה הייתה, שהם אנשים בעלי השגה כולם,

וכל אחד היה שם עם תכונה מסוימת

על פי הספירה שהוא ייצג בעצם,

כדי שיהיה שם מערך של מלא

של הורדת השפע,

וכולם שאלו מתוך ההשגות שלהם.

 

וכשאנחנו מדברים עליהם,

נכתבו בצורה מאוד מאוד לא מסודרת,

ערימות של דפים.

מי שיפתח את כתבי הארי

כמעט לא יצליח להבין כלום.

לאחר מכן נכדו של רבי חיים ויטל,

בעצם, אגד את הדפים האלה לפי נושאים,

ואלה בעצם הכתבים שיש לנו היום, כתבי הארי,

אבל עדיין הם לא מסודרים,

לא מבוארים בשום צורה.

בא בעל הסולם ועשה עבודה

שהיא בלתי נתפסת,

פשוט אין אח ורע למה שהוא עשה.

 

הוא לקח את כל כתבי הארי,

חתך מהם את הקטעים הרלוונטיים

לסדר השתלשלות העולמות,

ורשם אותם בסדר קודם ונמשך.

זאת אומרת, מה קרה ראשון

ומה מה התהליך הרוחני הבא והבא,

עד שנברא נשמה בתוך גוף

ונוצר העולם הזה הגשמי ואנחנו.

אז כל התהליך הזה, בעצם,

סדר השתלשלות הזה של 10 הספירות

זה יש לנו מעילא לתתא,

איך הדברים ירדו מלמעלה למטה.

וזה נקרא מעשה בראשית.

ואז יש לנו את התהליך שאנחנו צריכים לעבור מלמטה למעלה.

זה נקרא מעשה מרכבה,

שאנחנו צריכים להרכיב על עצמנו את

התכונות האלוקיות לפי הספירות,

לפי התכונות שלו.

 

יש את תכונת החסד, תכונת הגבורה וכן הלאה.

ואני דרך אגב שוב מפנה.

יש לנו סדרה נפלא שעשינו לפני איזה 5 שנים באתר,

על ספירת העומר.

כל יום והספירה שלו בכמה דקות,

כמה מהי העבודה הרוחנית שצריך לעשות?

מה זה חסד שבגבורה, מה זה תפארת שבנצח?

 

וכן הלאה, על דרך השתוות הצורה על פי כתבי החסידות.

ובעצם את כל התהליך הזה הוא כתב ב-16 כרכים

מאוד מאוד מפורטים,

עם הסברים ובירורים שנקראים תלמוד 10 הספירות,

תעס בקצרה.

את התעס הוא קרא בשם תלמוד עשר הספירות,

משום שהוא כותב

שכמו התלמוד הבבלי, הגמרא,

שיושבים בישיבות ובכוללים ולומדים,

ומתווכחים בחברות ודשים בזה –

ככה צריך ללמוד את תלמוד עשר הספירות.

להגיד שזה קורה? זה לא קורה.

יש מעט מאוד בתי מדרש בארץ

שלומדים את התלמוד עשר הספירות בצורה יסודית, רצינית ומעמיקה,

בחברותא וכן הלאה.

 

בתור מישהו שמקדיש את חייו להפיץ את הכתבים האלה,

אני יכול להגיד לך שהדבר הזה מאוד קשה.

רוב האנשים לא רוצים ללמוד את זה, מי שבא ללמוד את זה,

הרבה פעמים בא ממניעים זרים ולא ענייניים,

ומעט מאוד שורדים ונשארים בלימוד הזה באופן קבוע

ומצליחים בעצם ללמוד את המערכת כולה.

התהליך הזה של לימוד המערכת הוא ארוך מאוד,

לוקח הרבה מאוד שנים,

הוא דורש המון יגיעה.

זה תהליך סיזיפי שבעצם של תיקון האגו הפנימי שלנו.

עכשיו, בעל הסולם ראה שמאוד קשה לאנשים

להיכנס לתוך התעס, בייחוד אם מישהו מגיע,

וכבר נמצאים בחלק מתקדם בתעס.

אז הוא כתב תקציר של התעס,

וזה נקרא פתיחה לחכמת הקבלה.

עכשיו אדם שלומד פתיחה לחכמת הקבלה,

הוא לומד את כל המושגים ואת כל העניינים.

מה זה זיווג דהכאה, ומה זה פרסה

ומה זה אור ישר ומה זה אור מקיף,

ומה זה כתר, חוכמה, בינה וכן הלאה.

ולאחר שיש לו את כל המושגים האלה,

והוא רואה את כל המבנה כולו בגדול,

אז יותר קל להיכנס לתוך התעס.

 

ולכן אנחנו בדרך כלל,

לפני שאנחנו מלמדים את התעס,

אנחנו מלמדים לפחות עד אות ק’,

שזה פחות או יותר אמצע הפתיחה,

הפתיחה היא קפ”ח אותיות, 188 אותיות,

אני נוהג ללמד פחות או יותר עד החצי.

לפעמים אני נוהג קצת אחרת,

ואז אני במקביל מלמד את הפתיחה ואת התעס ביחד.

הדבר הזה נותן כניסה יותר קלה לתלמוד 10 הספירות,

יכולת התבוננות יותר מקיפה על המערכת,

לפני שנכנסים להתפרטות שלהם.

הדבר הזה זה דומה לאם אני מסתכל על נוף מרחוק,

אז אני רואה אותו בעצם בצורה כללית מאוד.

אני רואה יער, אני רואה ים,

אני רואה שמיים וכן הלאה,

ואז אם אני לוקח בעצם משקפת,

או כל מיני אמצעים,

ונכנס לתוך הפרטים,

נכנס ליער ורואה כל הציפורים

ואת כל החרקים שיש על העלים,

ואז נכנס לים וצולל ורואה את כל הדגים,

ומסתכל על השמיים

ומתצפת בכל הציפורים וסוגי העננים שיש וכן הלאה.

 

אז זה בעצם ההבדל בין פתיחה לחכמת הקבלה לתעס.

כן, מיקרו ומאקרו.

בפתיחה לחכמת הקבלה אנחנו מסתכלים על הכל מלמעלה,

רואים את כל התמונה,

יש לנו איזה מפה של המערכת הרוחנית,

ובתלמוד 10 הספירות אנחנו בעצם צוללים פנימה

ולומדים עוד הרבה, הרבה, הרבה מאוד

פרטים ופרטי פרטים.

אז כדי בעצם להיכנס לחוכמה,

סליחה כדי להיכנס לפתיחה לחכמת הקבלה,

בעל הסולם נתן לה הקדמה.

אנחנו נתחיל איתה בעזרת השם עכשיו.

נסיים את ההקדמה, ונתחיל את הפתיחה בעצמה.

אז שיהיה לנו בהצלחה.

אני מאחל לכולם באמת לימוד פורה ונעים ומועיל.

אני אשתדל להיות הכי טוב שאני יכול בשבילכם.

תרגישו בנוח תמיד לשאול.

הדברים האלה הם לא קלים.

אתם תראו בעוד כמה שיעורים, שניכנס לפתיחה.

אני מבקש כמה שאפשר לחזור על החומר,

לנסות להכין את השיעור הבא,

כל הכתבים מופיעים לכם באתר,

הכל נגיש לכם, הכל זמין.

אני אשתדל להעלות את השיעורים כמה שיותר מהר, לחזרות.

וזכות בעל הסולם תגן עלינו ובעדינו

להיות שליחים נאמנים וטובים לתועלת הלימוד.

טוב, בואו נתחיל.

הקדמה לספר פתיחה לחכמת הקבלה

של הרב יהודה הלוי אשלג,

מחבר פירוש הסולם על הזוהר הקדוש.

פה בעל הסולם פותח בקטע מהזוהר.

והקטע הוא בזוהר ויקרא פרשת תזריע.

אני, מאחר שהוא מסיים אותו

ב”עיין שם היטב”, אז אני כבר פתחתי את כל הקטע.

העתקתי לכם פה את כל הקטע

ואת הפירוש והביאור שלו, של הסולם,

אז נקרא ישירות מתוך הקטע.

הוא מביא את הזוהר ויקרא פרשת תזריע דף מ”ח.

 

אמר ליה.

והא כתיב ואדם אין לעבוד את האדמה.

אמר ליה, תא חזי.

תא חזי, דכל מה די בעלמא לא הוי אלא בגיניה דאדם

וכלהו בגיניה מתקיימי.

וְלָא אִתְחֲזִיאוּ בְּעָלְמָא,

וְכֻלְּהוּ אִתְעַכְּבוּ עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִקְרֵי אָדָם.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב,

וְכֹל שִׁיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וגו’.

אומר על המילה “טרם”, עד לא, כתרגומו.

משום בדיוקנה עילאה לא יתחזי.

הדא הוא דכתיב, אין אדם,

כלומר כולהו יתעכבו בגינה דהאי דיוקנא,

עד דאתחזי, ובגין כך לא אתחזי האי דיוקנא,

אלא בדיוקנא דאתחזי ליה,

הדא הוא דכתיב, וייצר ה’ אלקים את האדם,

בשם מלא, כמה דאוקימנא,

דאיהו שלימותא דכלא, וכללא דכלא.

הפירוש של הסולם על המילים האלה:

אז לפני שאנחנו נקרא את התרגום,

נבין על מה מדובר.

כביכול, נבראה הבריאה כולה,

אבל עדיין לא נוצר האדם,

וכאילו יש איזה תקיעות שם.

זו הייתה איזה תקיעות, אי אפשר היה להמשיך.

למה אי אפשר להמשיך?

כי הכל נברא בשביל האדם.

אז כל עוד אין את האדם,

אין תכלית לבריאה.

 

פה בעל הסולם יפרש לנו את הזוהר,

ויראה לנו על מה הכוונה.

אז התנאים בשיח ביניהם.

אמר לו והרי כתוב ואדם אין לעבוד את האדמה,

ואיזו חשיבות יש כאן שמזכיר השם “אדם”?

אמר לו, בוא וראה, כל מה שיש בעולם,

לא היה אלא בשביל האדם, והכל מתקיים בשבילו.

על כן לא נבראו בעולם, והכל התעכב,

עד שבא אותו הנקרא אדם.

זה שכתוב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ.

זאת אומרת לא צמחו עדיין,

כביכול, עצים וצמחים כמו שצריך,

ולא נתנו פירות וכן הלאה,

כי עוד לא היה בן אדם.

טרם פירושו “עד לא”, כתרגומו,

משום שצורה עליונה הנקראת אדם, לא נראתה.

זה שכתוב “ואדם אין לעבוד את האדמה”,

כלומר הכל יתעכב בשביל אותה צורה עד שנראתה.

ומשום כך לא נברא צורה זו, אדם,

אלא בצורה ראויה לו.

זה שכתוב “וייצר ה’ אלוקים את האדם”,

בשם מלא, כמו שהעמדנו:

שהשם “אדם” הוא שלמות הכל וכלל הכל.

 

טוב. אז בעצם בעל הסולם פותח פה פצצה.

אבל פצצה מה זו? בספר בראשית,

שם כתוב שהצמחים לא נגלו בתפארתם

עד שלא נגלה אדם,

וכשנגלה אדם הוא נגלה בכל תפארתו.

שהמשמעות של הדבר בעצם,

שהוא כולל את כל המערכת כולה,

הוא תבנית המערכת כולה.

וכל המערכת כולה בנויה בשביל האדם.

ואין שום עניין אחר בבריאה חוץ מאדם.

עכשיו, לאן הוא לוקח את זה?

תסתכלו הרי מפורש,

שכל העולמות, העליונים והתחתונים,

כלולים כולם באדם.

וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם אינם רק בשביל האדם,

ויש להבין את הדברים.

המעט לו לאדם מהעולם הזה וכל אשר בו,

בכדי לשמשו להועיל לו,

אלא שהוא נצרך גם לכל העולמות העליונים,

לכל אשר בהם, כי לא נבראו אלא לצרכיו?!

אז את התהייה הזאתי

למדנו גם בהקדמה לספר הזוהר.

מה אדם צריך את כל העולמות הרוחניים וכן הלאה.

אפשר לגשת לשם ולראות.

 

והנה בכדי להסביר העניין הזה על מילואו

הייתי צריך להביא כאן לפנינו את כל חוכמת הקבלה.

אומנם בדרך כלל, בשיעור המספיק להבין את פתיחת הדברים,

מתברר לפניך בפנים הספר,

זאת אומרת, אני אביא לך את כלליות הדברים,

כמו שאמרנו, פתיחה לחכמת הקבלה היא כל המערכת כולה

וכל החוכמה באופן כללי.

כדי שנוכל להבין את הדברים.

והוא נותן לנו קיצור.

והתמצית הוא, כי כוונת השם יתברך בבריאה

הייתה כדי להנות לנבראיו כנודע.

והנה וודאי הוא,

שבעת שעלה במחשבה לברוא את הנשמות

ולהנותן מכל טוב,

הנה תכף נמשכו ויצאו מלפניו בכל צביונם וקומתם

ובכל גובהם של התענוגים שחשב להנותם.

כי אצלו יתברך המחשבה לבדה גומרת

ואינו צריך לכלי מעשה כמונו.

כן, זאת אומרת, בשונה מאדם,

דיברנו על זה גם בהקדמה לספר הזוהר,

שאדם, איך אדם פועל?

יש לו מחשבה, הוא רוצה לבנות עכשיו ספרייה;

אז עכשיו הוא הולך עם המחשבה הזאתי,

מתחיל לחשוב על זה בראש,

מה אני צריך? אני צריך עצים,

אני צריך מברגים, אני צריך מסור, וכן הלאה, צריך צבע.

אחר כך הוא לוקח דפים ומשרטט,

איך זה יראה, גודל, גובה עומק,

ואחר כך הולך לקנות את החומרים,

קונה עצים, קונה דבק, מסמרים, צבעים, מה שצריך.

אחר כך הוא בונה אותה.

ובסוף יש ספרייה.

 

וכל זה נקרא כלי מעשה,

יש לו את המחשבה,

ויש לו את השרטוטים,

ויש לו את הקניית כלים,

ויש לו את בניית הספריה,

אבל מרגע המחשבה האנושית ועד לגמר התוצאה,

לגמר הפעולה, יש הרבה-הרבה כלי מעשה.

הוא אומר,

אצל הקדוש ברוך הוא זה לא ככה.

שהקדוש ברוך הוא חשב

לברוא את הבריאה ולהיטיב לה,

באותו רגע כבר כל הבריאה הייתה

עם כל החסרונות שלה ועם כל ההטבות שהיא צריכה לקבל.

ככה זה עובד עם המחשבה האלוקית.

מאחר שהוא רצה להיטיב לנבראיו,

אז כל הנבראים נבראו במלוא

צביונם וקומתם.

לא נברא תינוק, נברא אדם בן 20,

עם כל המילואים שהוא היה צריך.

כל מה שהוא ירצה כבר יש לו, את המילוי.

גם הרצון וגם המילוי של הרצון, הכלי והאור,

כבר קיימים במחשבה.

 

עכשיו קושיה. אם ככה, אם הדבר הזה

הוא בעצם מובנה כבר, הבורא ברא את כל הבריאה

עם כל החסרונות שלה

ועם כל המילוי שלה,

אז למה נבראה בשלבים?

הרי כל מה שלימד עכשיו בתחילת חכמת הקבלה,

מה שלומדים בתעס, זה סדר השתלשלות העולמות.

למה צריך את כל השלבים האלה?

אם הכל נברא לכתחילה באופן מלא,

אז מה פתאום אתה מראה לי פה שלבים?

לפי זה יש לשאול, למה ברא עולמות,

צמצום אחר צמצום, עד לעולם הזה העכור,

והלביש הנשמות מהגופים העכורים

של העולם הזה והכל.

הוא בא ומקשה,

אתה רצית לברוא אדם ולהיטיב לו,

תברא אדם ותיטיב לו!

למה אתה בורא אדם עם רצון לקבל,

עם יצר הרע,

הוא צריך להתמודד ולעבור ניסיונות,

וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה,

ובסוף יהיה מאיר את הכל כמו שצריך.

אם הפעולה שלך היא מיידית.

 

והתשובה על זה איתא בעץ חיים.

עץ חיים – ספר של הארי הקדוש.

שהוא, כדי להוציא לאור שלמות פעולותיו.

שם בעץ חיים בענף א’,

 

 

אומנם יש להבין.

איך אפשר זה שמהשלם יצאו פעולות בלתי שלמות.

גם זה דנו בהקדמה לספר הזוהר, אם אתם זוכרים?

אז הוא אומר, איך יכול להיות,

איך זה איך אפשר זה,

שמהשלם ייצוא פעולות בלתי שלמות

עד שיהיו צריכים להשלים

על ידי פועל ומעשה שבעולם הזה,

כן, מצוות!

אדם לא נולד מהול, צריך למול אותו.

יש חיטה – צריך להכין ממנה לחם. וכן הלאה וכן הלאה.

כביכול הבורא עשה חצי עבודה והלך,

והשאיר לנו לעשות את השאר.

למה? אם הפעולה שלך היא המחשבה,

היא מיד מביאה תוצאה.

אז למה התוצאה היא לא גמורה?

והעניין הוא, כי יש להבחין בהנשמות בחינת אור ובחינת כלי,

כי עצם הנשמות שנבראו הוא הכלי שבהם,

וכל השפע שחשב הוא יתברך להנותם ולהנהיגם

הוא האור שבהם.

טוב, אנחנו כבר מתחילים, רק ההקדמה,

הוא רק נותן לנו ככה תיאור כללי, על מה הוא ידבר;

אבל הנה הוא כבר פותח באור וכלי.

והוא נותן לנו הגדרה מה זה אור וכלי.

עכשיו ההגדרה הזאת תרוץ איתנו כל החוכמה.

וחשוב להושיב אותה טוב ולברר אותה.

זה לוקח זמן להבין את הדברים

אבל הם די פשוטים, האמת.

הכלי הוא החיסרון, כמו שיש את הכוס – זה כלי,

הוא חיסרון.

עכשיו אני יכול למלא בו כמות מסוימת של נוזלים

או לא משנה מה, שתייה,

השתייה היא המילוי, זה נקרא אור.

 

אוקיי, עכשיו על דרך שכותב הרמב”ם על הפסוק

יוצר אור ובורא חושך,

בריאה מורה על חידוש.

גם רש”י מביא את אותו פירוש של המילה בריאה

שברא בריאה חדשה. בקורח.

קורח ועדתו שנפתחה האדמה. נפתחה – בריאה חדשה.

אז רש”י מפרש את המילה “בריאה”, חדשה,

בריאה, מורה דבר חדש שלא היה מקודם.

אז יוצר יצירה מתוך משהו קיים.

אני לוקח פלסטלינה ויוצר איזה דמות.

אני לוקח חומר קיים ורק מעבד אותו ויוצר ממנו משהו

יוצר אור, אור היה תמיד.

ובורא חושך, הוא ברא בריאה חדשה

שלא קיימת בו יתברך כפי שלמדנו.

הבריאה הזאת נקראת חושך, נקראת כלי,

נקראת חיסרון נקראת רצון לקבל. וזה החידוש שבבריאה.

ואנחנו הנבראים, בעצם זה החיסרון הזה,

זה הכלים.

אז כשיש לך נברא, החסרונות, הרצונות שלו,

הכמיהות שלו, התשוקות שלו, החשקים שלו וכן הלאה,

זה נקרא כלים. חסרונות.

כל מה שהוא יקבל בעקבותיו,

שהוא את כל המילוי, זה נקרא אור.

האור היה תמיד קיים.

אור אלוקי. הוא יקרא יש מיש, והכלי נקרא יש מאין.

 

למה יש מאין? כי בקדוש ברוך הוא אין חיסרון,

ממי הוא יקבל? הוא מחייה את כל המציאות כולה.

מאחר שבקדוש ברוך הוא אין חיסרון,

אז הוציא, יש הוציא ישות חדשה של רצון לקבל,

שאין בו יש מאין,

במקום שאין חושך –הוא צריך חושך,

וזה מנפלאותיו יתברך.

קשה לנו מאוד להבין את זה,

כי אנחנו פועלים בעולם הזה

רק. על פי מה שנקרא:

יש לך נותן, מה שאין בו?!

אדם יכול לתת מה שיש בו.

אם אני יודע לנגן אני יכול ללמד נגינה.

אם אני אדם סובלני אני יכול ללמד סובלנות.

אם יש לי כסף אני יכול לשלם,

אבל אדם לא יכול לתת מה שאין בו.

הקדוש ברוך הוא לתת, יכול לתת מה שאין בו.

זה מנפלאות הבורא.

ואנחנו לא יכולים להבין את זה.

באמת צריך לקחת את זה כאקסיומה.

אני חוזר אל הפסוק הקודם.

 

והעניין הוא, כי יש להבחין בהנשמות בחינת אור ובחינת כלי,

כי עצם הנשמות שנבראו הוא הכלי שבהם,

וכל השפע שחשב הוא יתברך להנותם ולענגם,

הוא האור שבהם.

כי מאחר שחשב הוא יתברך להנותם,

הרי עשה אותם בהכרח בבחינת רצון לקבל הנאתו.

שהרי לפי מידת הרצון לקבל את השפע,

כן יגדל ההנאה והתענוג.

ותדע, שהרצון לקבל ההוא,

הוא כל עצמותה של הנשמה

מבחינת התחדשות ויציאת יש מאין,

ונבחן לבחינת כלי של הנשמה.

ובחינת ההנאה והשפע –

נבחר לבחינת אור של הנשמה,

הנמשך יש מעצמותו.

כן, כמו שאמרתי,

כלי, רצון לקבל, חיסרון, חושך, יש מאין, נברא.

לעומתו, אור, רצון להשפיע, מילוי, תענוג, שפע, יש מיש.

זה מהקדוש ברוך הוא. זה המילוי. אור וכלי.

עכשיו הוא מבאר לנו את הדברים.

ביאור הדברים.

כי בריאה פירושו התחדשות דבר מה שלא היה קודם.

שהוא הנבחן יש מאין.

איך נצייר זה שיהיה דבר מה

שאינו כלול בו יתברך?

הלוא כל יכול וכוללם יחד.

וכן אין לך נותן מה שאין בו?

וכאמור, אשר כלל כל הבריאה שברא יתברך

אינו אלא בחינת הכלים של הנשמות, שהוא הרצון לקבל.

ומובן היטב, שהרי הכרח הוא שאינו כלול חס ושלום בו

הרצון לקבל כי ממי יקבל?!

ואם כן הוא בריאה חדשה ממש,

שלא היה אף זכר ממנו מקודם לכן,

ועל כן נבחן ליש מאין.

 

זאת אומרת, פה הוא מוכיח לנו בעצם בדרך שכלתנית

וגם מתוך הכתובים.

שהבריאה החדשה נצרכת,

כי הקדוש ברוך הוא רצה להיטיב לנבראיו,

והוא לא יכול להטיב למי שלא רוצה הטבה.

אם אני לא רעב,

יתנו לי את כל האוכל שבעולם, זה לא יעזור,

זה לא ייטיב איתי.

אבל אם אני רעב,

אז כל מנה שיגישו לי תיתן לי הנאה וסיפוק ושמחה.

אז הקדוש ברוך הוא ברא דבר אחד בעולם.

רעב.

אנחנו רעבים כל הזמן,

אנחנו רעבים לתשומת לב, אנחנו רעבים לכבוד,

אנחנו רעבים למעמד, אנחנו רבים לממון.

אנחנו רעבים להנאות גופניות כאלו ואחרות,

אוכל ושתייה, כל מה שאתם חושבים ותוהים

מהבוקר ועד הערב, זה רק על הרצונות שלכם.

ככה אנחנו פועלים ,וזה בסדר גמור.

ככה הבורא ברא אותנו,

כי הוא רוצה למלא אותנו.

אלא יש שיטה איך לקבל את המילוי בצורה מתוקנת.

זה מה שיוסבר בעצם מכל התהליך.

לכן גם זה נקרא חוכמת הקבלה,

מלמדת איך לקבל את האור, לקבל את השפע.

 

ויש לדעת, שהחיבור והפירוד הנוהג ברוחניים,

אינו אלא בהשוואת הצורה ובשיווי הצורה.

כי אם ב’ רוחניים הם בצורה אחת,

הרי מחוברים יחד,

והם אחד ולא שניים,

שהרי אין מה שיבדילם זה מזה.

כן, אתם רואים, זה קצת חזרה

על הקדמה לספר הזוהר.

זה עדיין לא הפתיחה ממש.

זה בעצם נותן לנו ככה איזה תמצית,

גם על כל השיעורים שלמדנו עד היום.

רק הכנה להיכנס לתוך הספר.

אבל אי אפשר להבחינם לשניים,

זולת בהימצא שינוי צורה מזה לזה,

וכן לפי מידת גודלה

של השתנות צורה ביניהם.

כן, שיעור התרחקותם זה מזה

עד שאם הם נמצאים בהופכיות הצורה זה מזה,

אז נבחנים רחוקים כרחוק מזרח ממערב.

דהיינו בתכלית המרחק המצוייר לנו במציאות.

אז פה בעל הסולם נותן לנו כבר

עוד כמה מושגים קבליים,

שגם למדנו אותם בשיעורים הקודמים.

עניין של היפוך צורה, השתוות צורה ושיווי צורה. התהליך. אז למדנו את זה,

על פי הנשמות, בהקדמה לספר הזוהר.

 

אם אתם זוכרים שבנשמות

רואים אותו דבר,

אם שתי אנשים אוהבים את אותם דברים,

ומתחברים לאותם נושאים

ויש להם את תכנים בחיים,

ואותם רצונות ואותם שאיפות ואותם פניות,

ובאופן טבעי הם ייחשבו לאחד,

יהיה להם קל להסתדר,

הם יאהבו אחד את השני והם בעצם יתחברו באופן טבעי

כאיש אחד בלב אחד.

ואם שני אנשים מה שזה אוהב זה שונא,

אז הם ייחשבו לפרודים, כי הרצונות שלהם,

התכונות הפנימיות שלהם הם הפוכות.

זאת אומרת בעל הסולם לא נותן את האהבה שלנו אחד לשני

באם יש לך תכונות טובות או יפות. לא.

האם אתה אוהב את מה שאני אוהב?

אם אני אוהב שחמט, אתה אוהב שחמט?

יהיה לנו קל להתחבר על בסיס שחמט.

אם כל מה שאתה אוהב, אוכלים,

לא יודע מה שאתה עושה בשעות הפנאי, העיסוקים שלך,

הכל מה שאתה אוהב ואני אוהב בדיוק אותו דבר,

אנחנו נחשבים לאדם אחד.

כי ממש אוהבים ומחוברים כאיש אחד בלב אחד.

יהיה מאוד קל להבין אחד את השני.

 

והפוך, אם כל מה שאני אוהב אתה אלא סובל,

אני אוהב מתוק – אתה אוהב חמוץ,

אני אוהב שחור – אתה אוהב לבן,

אני אוהב שחמט, אתה אוהב כדורגל,

אני אוהב תורה אתה אוהב היסטוריה, לא יודע מה –

לא יהיה על מה לדבר בכלל, לא יהיה שיח.

יותר משלא יהיה שיח:

אנחנו לא נאהב אחד את השני,

ונשנא אחד את השני.

אבל יש עכשיו שאנחנו מדברים על האלוקות.

הקדוש ברוך הוא טוב ומיטיב, הוא האור,

הוא השפע, ממי יקבל? הוא רק נותן,

הוא ברא את הבריאה להנות לנבראיו.

זאת אומרת הוא תכונת ההשפעה,

אבל כדי שיהיה לו למי להשפיע, הוא ברא אותנו,

כי רוצים לקבל את ההשפעה, אז אני רצון לקבל,

והוא רצון להשפיע.

אנחנו הפוכים לגמרי בתכונות שלנו, מנותקים מהבורא.

אז יש תהליך, על ידי תורה ומצוות.

תורה, מורה על הדרך להתחבר עם הבורא,

על ידי מצוות – שמצוותות אותנו לאור האלוקי

על ידי לימוד של שינוי התכונות,

 

כמו שלמדנו בשיעור שעבר שעניין ואהבת לרעך כמוך

שזה יציאה מעצמי אל האחר,

זה כל התורה כולה,

ובעצם היכולת שלי לצאת לתועלת האחר,

להתחשב, להכיל, להבין, לעזור, לתת,

כל הדברים האלה,

היא בעצם יכולת אלוקית, והיא נלמדת על ידי התורה.

אז אם הוא טוב אמיתי וגם אני טוב ומיטיב,

אז אני נשאר מחובר אל עם האלוקות.

חזל דרשו את זה במילות הזהב שלהם:

כשם שהוא רחום, אף אתה היה רחום,

כשם שהוא חנון – אף אתה היה חנון,

כשם שהוא מבקר חולים, אף אתה היה מבקר חולים.

וכל המטרה של ההשתוות צורה הזאת

היא בעצם לפעול מצד תיקון הבריאה.

יש מטרת הבריאה – זה להיטיב לנבראיו,

זה על קדוש ברוך הוא, זה מה שדיברנו, מעשה בראשית,

שזה השתלשלות העולמות מלמעלה למטה.

ויש את תיקון הבריאה, שזה על הכתפיים שלנו,

שזה העלייה מלמטה ללמעלה חזרה.

וזה נקרא מעשה מרכבה,

שמרכיבים את התכונות האלוקיות האלה של הטבה

על הנפש שלנו, ופועלים בהם.

זה מה שנקרא מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותי?

מה היו האבות?

האבות – מרכבה לאור העליון.

אברהם היה מרכבה לספירת החסד,

לתכונה של חסד,

יצחק לגבורה וכן הלאה וכן הלאה.

דוד המלך למלכות.

וכל בעצם שבעת הרועים,

וכל בעצם המערכת הרוחנית הזאת,

היא מושתלת בתוכנו כבר בירושה רוחנית.

רק צריך לדעת להביא אותה לידי ביטוי

על ידי קיום תורה ומצוות וחיבור איש אל רעהו.

 

אז אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים.

בסעיף גימל הוא כתב שעצם הנשמה זה הכלי שלה.

הרצון לקבל שבה.

עכשיו אני שמעתי במקום אחר אני לא בטוח איפה,

אבל הוא כתב שהנשמה זה דווקא ההתלבשות של האור בכלי.

מה, מה ההפרש בין זה לזה?

למה פה הוא כותב בעצם על הנשמה?

פה זה כלי ושם הוא כותב במקום אחר לא יודע איפה,

איפה זה כתוב, אבל אני ראיתי את זה כתוב,

שעצם הנשמה זה התלבשות של האור בכלי.

צריך להביא את המקור, אני לא יכול להגיב

על מה שאני לא יודע איפה הוא כתוב.

אבל בגדול, כן, צריך להתייחס לזה לפי הכתוב.

בעיקרון מה שהוא כותב פה זה המדויק ביותר.

רק מה, שיש שלבים להתפתחות הנשמה,

ובשלבים האלה בעצם האור מתלבש בתוך הכלי.

וההרגש של הנשמה את האור,

של החיבור,

אז בעצם הנשמה בעצם באה לידי ביטוי.

 

זאת אומרת כל עוד האור לא

מופיע בכלי – אז אין לה שום חיבור לאלוקות.

מצד שני, הנשמה היא חלק אלוק ממעל.

אז מה קורה פה בעצם?

אז יש הסתר של הגוף,

וככל שהאדם משתלם בתהליך ועולה במדרגות,

נחשף לו יותר האור.

האור קיים תמיד, אבל הוא לא, הוא לא נגלה לנו.

והיכולת הזאת של של היחשפות האור לכלי,

אור בכלי, זה בעצם העניין הזה של ההתלבשות.

אנחנו נלמד הרבה על המושג הזה.

מה זה התלבשות?

כי התלבשות בעצמה היא מורה

על הסתר ועל גילוי,

כמו אדם שלבוש בבגדים.

אז אם יש לו מדים של שוטר,

אז זה מסתיר לו את הגוף, הבגדים,

אבל הם מגלים לנו שהוא שוטר.

כל העניין של התלבשות,

של התגלות האור בכלים,

זה עניין של הסתר שמוביל לגילוי.

אבל מה עומדות לגילוי, של מה?

של הנשמה עצמה.

צורת הביטוי של הנשמה

הוא רק על ידי גילוי האור,

אז יכול להיות שזה מה שכתוב שם. אני לא יודע.

אני לא יכול להתייחס, לתרץ כל דבר כן מבלי לדעת

על מה הוא בא ומה הוא נאמר,

אבל בגדול בגודל אני חושב שזה זה הכוונה שם.

 

טוב, אז ישתבח הבורא ויתעלה היוצר,

רחמיו על כל מעשיו,

שזיכה אותנו להגיע לשיעור הזה.

ועל החבורה הקבועה והמקסימה שיש פה.

תודה רבה לכולם.

אנחנו נמשיך בעזרת השם ביום רביעי

גם במתן תורה גם בפתיחה

כל טוב וברכה והצלחה לכולם.

 

לחנות הספרים

 

60 אגורות ליום
שיעשו את כל ההבדל!

לחצו כאן לתרומה

הלימוד באתר מוקדש

הרשמה לאתר
תכני האתר המלאים נפתחים רק לגולשים רשומים (הרשמה בחינם!)
להמשך גלישה יש לבצע הרשמה אותה ניתן לבטל בכל עת.
הרשמה
+