ספירת העומר | מידת המלכות | שבוע שביעי לעומר

שבוע שביעי – ספירת המלכות

בשיעורי הרב שקד אליהו פנחס נעסוק השבוע בספירת המלכות. כיצד הכוח הפנימי הזה בונה אותנו, כיצד לבטא אותו וליישם אותו בצורה מתוקנת ונכונה, כך שיוליד בנו תולדות רוחניות ומגע נכון עם הסובב אותנו והקב"ה.

 

למדנו עד כה על שש ספירות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. למדנו שהספירות הינן כוח פנימי בנו, המצוי גם באלוקות. למדנו שעלינו ללמוד את התכונה האלוקית שבנו ולהוציא אותה נכון החוצה בעולמנו. ועל ידי כן, נידבק בקב"ה, כמו שאמרו חז"ל (תלמוד בבלי מסכת סוטה י"ד ע"ב), "מה הוא רחום – אף אתה היה רחום" וכו'.

 

אבל לא תמיד מצאנו ביטוי לספירות – החוצה, בעולמנו. עלול אדם ללמוד את כל מהלך הספירות – אבל לא מתפקד אותם בחייו, מול הסביבה. אכן בשבוע שעבר עסקנו בשיעורי הרב שקד אליהו פנחס בספירת היסוד, בו כבר מתערבות כל הספירות שלפניו והוא מכין אותן לקראת יציאה לפועל במלכות. וזה כבר מקרב את הדברים האלוקיים אל עולם המעשה.

 

המלכות – היא החסרון הכונס לתוכו את כל אלה ומוציא אותו למציאות הגשמית החיצונית שאנחנו מכירים.

 

בחכמת הקבלה על פי בעל הסולם, איברי הגוף מקבילים לספירות ומבטאים אותן. את המלכות מסמל הפה. ובמיוחד מה שמחבר בפה בין המציאות הפנימית והחיצונית – הוא השפתיים. "שפת" הים למשל מחברת בין הים לחוף, וכך השפתיים – מבטאות את תוכי במציאות, מחברות ביני למציאות. הבורא מדבר, וכך אנחנו, והדיבור הזה יוצר חיבור. וכך יש לנו עניין חשוב בדיבור מתוקן ומתקן, המלכות.

 

הפה מוציא לפועל את כל מה שלמדנו. וכך המלכות. הקבלה אומרת גם במילים אחרות – המלכות היא כלי. כלי = רצון. מיהו האדם? הרצון שלו. והרצון לוקח את התכונות ומוציא אותן לפעול.

 

בחכמת הקבלה על פי בעל הסולם, מדוייקים הדברים יותר: הכלי העיקרי שלנו בחיים הוא הרצון לקבל הנאה ותענוג. ובצורה המתוקנת שלו, רצון לקבל על מנת להשפיע. רצון לקבל הנאה מתוך השפעה, תענוג מלתת, נותן לי חיבור עם המלך ה', שגם הוא משפיע בלבד למציאות, ואינו מקבל דבר. ון משותף הוא היוצר את החיבור וסולל דרך חיים משותפת. כך שהרצון המתוקן יוצר קשר הדוק ומהותי בינינו לבורא.

 

כך שהשבוע הזה יעסוק בתיקון הרצון. ובנוסף, דיבור מתקשר לתפילה. וכעת נקשור בין שני הדברים הללו, תיקון הרצון – והתפילה.

 

לשם הבנת העניין, נתבונן רגע בערכה של התפילה. תפילה היא מסגרת מהותית לאדם: דוד המלך קושר את עצמיותו לתפילה, כשהוא אומר על עצמו (תהילים ק"ט, ד'), "וַאֲנִי תְפִלָּה". חז"ל (תלמוד בבלי מסכת ברכות כ"א א') מביאים לשון חריפה, "אמר רבי יוחנן, ולואי יתפלל אדם כל היום כולו". ומדוע התפילה היא כל כך מהותית?

 

ישנן שש מצוות תמידיות, המלוות את האדם וקושרות את חייו לה' (הקדמה לספר החינוך והובאה בספרים רבים. ראו למשל ביאור הלכה על סימן א' בשולחן ערוך אורח חיים בשם ספר חיי אדם). מצוות אלו הן הבסיס לכל יהדותנו. בעצם ניתן לראות את החיים כמין קוביה שיש לה שש פאות, צדדים, והם המרכיבים את גבולותיה. שש המצוות הן כנגד שש הספירות שלמדנו, שקדמו למלכות ובמלכות הן יוצאות אל הפועל ומתבטאות: החסד – מצוות אהבת ה'. היראה מבטאת את הגבורה, ונולדת בלב האדם מהתבוננות במעשי ה' בטבע ובהשגחה עלינו. התפארת – מתבטאת במצוות ייחוד ה', המצורף מהחסד והגבורה. הנצח – האמונה והביטחון שאפשר ליישם את המצוות בכל רגע. ההוד – התמימות, הקובעת (שמות כ', ג'): "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". והיסוד – ובו שמירת הברית, מיסוד המצווה (במדבר ט"ו, ל"ט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".

 

אחרי שאדם מתקן את כל המידות הפנימיות הללו בקרבו, נשאר לו רק תיקון הרצון, שיהיה חסר לו מה שצריך להיות חסר לו בחיים. ולזה באה התפילה. היא מבטאת את רצון האדם ומעלה את חסרונו לפני הבורא.

 

וכיצד האדם מבטא בתפילה את הספירות הקודמות? בכל הספירות יש זכר ונקבה, כך חסד וגבורה, נצח והוד. וגם בעניינה של המלכות זה ככה: היסוד הוא הזכר, האוסף את התמצית מכל הספירות הקודמות, ומשפיע אותו בנקבה, במלכות. החיבור הנכון בין שני אלה נקרא – ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה – השכינה. השכינה היא גילוי אור האלוקות באדם. התנהלות נכונה בין שני בני זוג, גורמת שה' ישכון בתוך הקשר שלהם.

 

על שם גילויה את אור ה', השכינה מכונה גם "כנסת ישראל", על שם שהיא כונסת בתוכה את אור האלוקות שבמציאות. וכל אחד מאתנו מתבקש לשאול את עצמו, האם הוא מבטא את ערכי האלוקות בחייו? האם מכונסים בתוכו אורות אלוקיים מכל מה שהוא עושה, ומתבטאים בחייו? ובלשון חכמים (תנא דבי אליהו כ"ה), "אימתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי"? האבות הקדושים היו מרכבה לאור האלוקות, אברהם היה מרכבה לספירת החסד, יצחק – לגבורה וכו'. וכל אלה אמורים להיות מבוטאים בתוכי – ומתוכי אל החיים, כל דבר בעיתו ובזמנו. זו המלכות.

 

המלכות היא אם כן חסרון – והדרך הנכונה לחיות את החסרון ולמלא אותו בצורה מתוקנת בקשר עם ה'. בזוהר מתוארת המציאות כתהליך: בשלב ראשון היה מצב בו השכינה הייתה מחוברת אל הבורא ולא חסר לה דבר, הייתה אחדות ומציאות מושלמת. ממצב זה ירדה המציאות אל המצב בו קיימים ממדים של זמן, מקום וכו', ובאופן קבוע וכל החיים – מרכיב אותנו ומלווה אותנו רצון לקבל הנאה ותענוג. זו המציאות שאנחנו חיים בתוכה.

 

המלכות המתוקנת פירושה – קבלת עול מלכות שמיים – ובזה מתקבל אל חיינו אור ה'. ועוד פירוש וביטוי למלכות המתוקנת: פעולות מתוקנות בחיים, דווקא בממדי הזמן ובמקום בהם נוצר האדם, כדי לבטא בצורה נכונה את נוכחות הבורא ומלכותו בעולם, ובזה להמליך את הבורא על המציאות.

 

צד אחר של המלכות שבנו, הוא – למלוך נכונה במציאות. כל אחד מאתנו רוצה לקבוע ולהיות מנהיג ולקבוע, כל אחד בזוית ובהקשר אחר, בהם הוא מנהיג. ולנטיית הנפש הזו יש שורש רוחני – מכך שהתברכו אדם וחוה, אבותינו הקדמונים, והצטוו בתור משימת חיים (בראשית א', כ"ח):  " וּרְדוּ…" כלומר, שנשלוט על כל המציאות. השליטה היא רצון חזק ובסיסי בנפשנו, ואנחנו מצווים לעשות אותו בצורה מתוקנת.

 

משמעות מיוחדת לספירת המלכות היא מדת השפלות – כל ההנהגה איך המלכות צריכה להתנהג. הרמב"ם מתאר את המלך מישראל (הלכות מלכים ב', ו'): "כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכל בכבודו, כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל". ופירוש השפלות הוא – לדעת שכל שניתן לנו – כל יתרון, יופי, כוח, חכמה וכו', וכל המנהיגות שיש בידינו, הם מאת ה'.

 

כאשר אני קושר עצמי לבורא, אני הופך לשפל רוח וענוותן. וכך היו כל מנהיגי ישראל שפלי רוח, ולא החזירו מעצמם צדיקים. ולמעשה זה נדרש מכל אדם.

 

בשבוע זה נבטא אי"ה את כל פניה וביטוייה של המלכות במציאות בצורה המתוקנת והנכונה.

 

 

לשיעורי קבלה נוספים על חג הפסח וימי ספירת העומר

לרכישת ספר 'שער הכוונות על פסח' מהארי ז"ל במחיר מוזל

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל שיעורי הוידיאו שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.