הקדמה לספר הזוהר | אותיות ט - י

הקדמה לספר הזוהר | שיעור 8

השיעור ממשיך להעמיק במהות הנשמה וחיי האדם בעה"ז,

בעה"ס מסביר את המשפט "הנשמה חלק אלוה ממעל" ומבאר מהו ה"גרזן" הרוחני המפריד את הנשמה מ"הכל" להקרא בשם "חלק" ובעצם מדובר על התכונה היחידה הקיימת ב"חלק" ושאינה קיימת "בכל" והיא "הרצון לקבל" שהוא "הגרזן" המפריד את הנשמה להקרא בשם "חלק"

ה' ית' – רק משפיע, ולכן כל מה שקשור להשפעה נכלל במערכת הקדושה ויוצר חיים רוחניים, חיבור והשתוות עם המשפיע העליון מתוך עקרון "השתוות הצורה" שהוא "החומר" המחבר ברוחניות, וכל מה שקשור לקבלה על מנת לקבל – יוצר פירוד, מוות רוחני, ושייך למערכת השלילית, הנשמה היא נצחית מתוקף היותה חלק אלוקי מהנצחי,

מהותן של התורה והמצוות וייעודן – להגיע להשוואת הצורה ולדביקות בבורא ית' ועל ידי כך לקבל את כל ההטבה שהבורא ייעד לנבראים ובכך מתקיימת מטרת הבריאה שהיא "להיטיב לנבראיו"

 

אות ט

והנך מוצא, שברוחניות פועל שינוי הצורה כמו גרזן מפריד בין הגשמים, וכן שיעור ההרחקה כפי שיעור הפכיות הצורה. ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בנשמות הרצון לקבל הנאתו כנ”ל אשר הוכחנו בעליל, שצורה זו אינה נמצאת כלל בהבורא ית’, כי ח”ו ממי יקבל, הרי שינוי צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם מעצמותו ית’, כדמיון הגרזן החוצב האבן מן ההר. באופן שע”י שינוי הצורה הזה יצאו הנשמות מכלל בורא, ונבדלו הימנו להיות נבראים. אמנם כל מה שמשיגות הנשמות מאורו ית’, הרי הוא נמשך יש מיש מעצמותו ית’. א”כ נמצא, שמבחינת אורו ית’ שמקבלות תוך הכלי שבהן, שהוא הרצון לקבל, אין הפרש כלל ביניהן לעצמותו ית’, שהרי מקובל להן יש מיש ישר מעצמותו ית’, וכל ההפרש שבין הנשמות לעצמותו ית’, אינו יותר, אלא במה שהנשמות הן חלק מעצמותו ית’, דהיינו ששיעור האור שקבלו תוך הכלי שהוא הרצון לקבל, כבר הוא חלק נבדל מאלקי, בהיותו נשוא תוך שינוי הצורה של הרצון לקבל, ששינוי צורה זה עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחי’ “כל” ונעשו לבחינת חלק. הרי שאין ביניהם אלא שזה “כל” וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר. והתבונן היטב כי אי אפשר להאריך יותר במקום גבוה כזה.

 

אות י

ועתה נפתח לנו הפתח להבין החקירה הד’. איך אפשר שיתהוה מקדושתו ית’ ענין מרכבת הטומאה והקליפות, אחר שהיא רחוקה מקדושתו ית’ מקצה אל הקצה, ואיך יתכן שיפרנס אותה ויקיימה. אכן יש להבין מקודם ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות מה היא. ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, שהוא עצם מהותן של הנשמות מבחינה עצם בריאתן, כי ע”כ הן מוכנות לקבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה, הוא לא נשאר בצורתו זו בנשמות, כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד בפרודא ממנו ית’, כי שינוי הצורה שבהן היה מפרידן ממנו ית’. ובכדי לתקן דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית’ את כל העולמות כולם, והבדילם לב’ מערכות, בסו”ה זה לעומת זה עשה אלקים, שהן ד’ עולמות אבי”ע דקדושה, ולעומתם ד’ עולמות אבי”ע דטומאה. והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי”ע דקדושה, והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו, (כמ”ש להלן בפתיחה לחכמת הקבלה מאות י”ד עד אות י”ט עש”ה). ונתן אותו במערכת העולמות אבי”ע דטומאה, ונמצאו בגללו נפרדים מהבורא ית’ ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה מכונות הקליפות בשם מתים כמ”ש זבחי מתים, וכן הרשעים הנמשכים אחריהם, כמ”ש חז”ל הרשעים בחייהם נקראים מתים, כי הרצון לקבל המוטבע בהם בהפכיות הצורה מקדושתו ית’. מפרידן מחיי החיים, והן רחוקות ממנו ית’ מקצה אל הקצה, כי הוא ית’ אין לו שום ענין של קבלה אלא רק להשפיע לבד, והקליפות אין להן שום ענין של השפעה רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד, ואין הפכיות גדולה מזה. וכבר ידעת, שהמרחק הרוחני מתחיל בשינוי צורה במשהו ומסתיים בהפכיות הצורה, שהיא סוף המרחק בדיוטא האחרונה.

 

לסריקת 'ההקדמה לספר הזוהר' בספריית האתר

לרכישת 'ספר ההקדמות' במבצע במרכז ההפצה

לשיעורי קבלה נוספים ב'הקדמה לספר הזוהר'

לשיעורי קבלה נוספים בכתבי אדמו"רי אשלג

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל שיעורי הוידיאו שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.