הקדמה לספר הזוהר | אות ה

הקדמה לספר הזוהר | שיעור 5

בהמשך לשיעורים הקודמים בהקדמה לספר הזוהר בהם בעה"ס שאל מס' שאלות מהותיות שבכדי לענות אליהם, פותח בעה"ס  בחקירות העוסקות בהבנת שורשי המציאות, חיי הכלל והפרט ובכלל הבריאה, בשיעור זה ממשיך בעה"ס להסביר את הדברים בכדי להגיע לתשובות לשאלות המהותיות ששאל, וכדלהלן:

הנחת היסוד היא שמהפועל השלם יוצאים פעולות שלמות ומטרה מושלמת שכן ברור הדבר שכפי שאין בריאה העושה כל פעולה ללא מטרה כך בוודאי יוצר ובורא הכל אינו בורא דבר מה ללא מטרה, המטרה לכלל בריאת העולמות וכלל המציאות והבריאה היא "להיטיב לברואיו" כלומר, הכל נברא עבור האדם, אם כן, לא ברור מדוע יש סבל וייסורים ושלילי ?! על כך עונה בעה"ס שרק שוטה מסתכל בדבר טרם סיום מלאכתו, (כפי המשל מהחייט האב והבן משיעור קודם)

ואם כן, מתעצמת וגדלה השאלה במיוחד לאור העובדה שאנו מבינים כי כלל כוחות הרע הן באדם ובכלל בבריאה וכלל היצר הרע נקרא "הרצון לקבל" שהוא שורש הפירוד??

מוסיף בעה"ס ומסביר שהכל כולל הכל מראשית עד אחרית ידוע מראש לרבות כלל התהליכים לפרטי פרטים בכלל הבריאה, הרצון לקבל הנאה ותענוג הוטמעו בכדי לפתח ולהכין את הכלים לקבלת ההטבה השלמה שאותה ייעד הבורא לברואיו, העולה מהאמור, שמה שנקרא "הרצון לקבל" הכוחות השליליים הם בעצם כלים לקבלת האור וככל שהחושך יותר גדול כך האהרה שתצמח ממנו תהיה גדולה…

בעה"ס מלמד שהרע בעצם הינו שלב בהתפתחות לקראת ההטבה, הרצון לקבל נמשך ל"רעב".. משל למלך שהזמין לסעודה את כל השרים וכ'ו ובשעה היעודה הוגשו המנות ושאר המטעמים אך אף מוזמן לא טעם מהסעודה.. ולתמיהת המלך על הדבר, הוסבר למלך כי כשעה לפני הסעודה הוזמנו כולם לסעודה אצל המשנה למלך ושם סעדו את ליבם היטב כך שאין להם רצון ורעב לאכול שוב…

כך בנמשל "הרצון לקבל" נברא בכדי לייצר רעב לחיבור אמיתי לה' בכדי לקבל את ההנאה והתענוג המושלמים שייעד הבורא לנברא, אך למרבה הצער, פעמים משתמשים ברצון לקבל למטרות שליליות ובכך משיגים את ההיפך הגמור "פירוד" מה', בהמשך יסביר בעה"ס כי ע"י שימוש נכון ומושכל ב"רצון לקבל" זוכה האדם בחיי חיותו ולאחריהם לקבל את כל ההטבה והתענוג בשלמות ולהגיע לתיקונו ושלימותו.

כתיבה ועריכה לשונית : הרב שקד אליהו פנחס | משפיע חסידי | מרצה לחכמת הקבלה | יו"ר ומייסד מרכז סולם יהודה

אות ה

ולפיכך השכל הבריא מחייב אותנו להבין, את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט שאנו באמת בריות טובות ונעלות ביותר, עד שאין קץ לחשיבותנו, דהיינו ממש באופן הראוי והמתאים לבעל מלאכה שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון שתרצה להרהר על גופותנו, הנה אחר כל מיני תירוצים שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית’, שברא אותנו ואת כל הטבעים שבנו, שהרי ברור, שהוא עשנו ולא אנחנו, גם ידע כל אלו התהלוכות, אשר תמשכנה לצאת מכל אלו הטבעיות והנטיות הרעות שנטע בנו. אלא הוא הדבר אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל על סוף המעשה. ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם, אל תראה דבר לשוטה באמצע מלאכתו.

אות ו

וכבר הורונו חז”ל (עי’ ע”ח שער הכללים פ”א בתחילתו), שלא ברא הקב”ה את העולם אלא בכדי להנות לנבראיו. וכאן אנו צריכים להשים את עינינו וכל מחשבותינו, כי הוא סוף הכונה והמעשה של בריאת העולם. ויש להתבונן, כיון שמחשבת הבריאה היתה בכדי להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא, שברא בנשמות מדת רצון גדולה עד מאד, לקבל את אשר חשב ליתן להן, שהרי מדת גדלו של כל תענוג וכל הנאה, מדודה במדת גדלו של הרצון לקבל אותו, עד שכל שהרצון לקבל גדול יותר, הנה בשיעור הזה מדת התענוג גדולה ביותר, וכל שהרצון לקבלו פחות יותר, הרי באותה המדה נפחת שיעור התענוג מהקבלה. הרי שמחשבת הבריאה בעצמה, מחייבת בהכרח לברוא בנשמות רצון לקבל בשיעור מופרז ביותר, המתאים למדת התענוג הגדול, שכל יכלתו חשב לענג את הנשמות. כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול עולים בקנה אחד.

לסריקת 'ההקדמה לספר הזוהר' בספריית האתר

לרכישת 'ספר ההקדמות' במבצע במרכז ההפצה

לשיעורי קבלה נוספים ב'הקדמה לספר הזוהר'

לשיעורי קבלה נוספים בכתבי אדמו"רי אשלג