סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ישנן עצות רבות וחכמה מקיפה כיצד לחנך את ילדינו וכיצד להתמודד עימם בצורה נכונה ויעילה במקרים בהם הם לכאורה עזבו את דרך הדת. אמנם, האמת היא, שאת העומק של רצון הבורא יתברך, בסובבו לנו את ההתמודדות הזאת, ואת הפתרון שלה, לא ניתן להשיג דרך השכל בלבד, אלא דווקא דרך חשיפת המקומות היותר עמוקים בנפשנו, שגילוים הוא עיקר תכלית תיקוננו בעולם הזה, והם השגת סוד האחדות (ההזדהות) והאמונה בקרבנו (וההשתוקקות לעסוק ברזי תורה) בסוד (תהלים עג יז): “עד אבוא אל מקדשי אל אבינה אחריתם” (עיין אורות הקודש ח”ב ע’ שיח – שיט).

בכוונה תחילה העמדנו ככותרת למאמר זה את המילים “התמודדות ההורים עם ילדיהם שעזבו את דרך הדת” ולא את דרך ה’, כי מסען של נשמות אלו היא ודאי דרך ה’, הרי אין עוד מלבדו, והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם, ולהכל יש משמעות ותכלית טובה במחשבת הבריאה, גם אם אין הדברים נתפסים כלל בדעת.

הכלת האמת הזאת דורשת מאתנו אמונה שלימה שהשי”ת הוא טוב ומיטיב לכל ובכל המצבים והאופנים, כמ”ש בספר התניא (אגרת יא): “אין רע יורד מלמעלה והכל טוב רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו..”.

העדות לכך שהאדם אוחז באמונה אמיתית ושלמה  זו היא רגשי השמחה וההודיה שמאירים תדיר בלבו.

וז”ש (שם): “ועל כן ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה’ המחיה ומטיב עמו בכל רגע כו'” עש”ה. (והפך האמונה מתבטא במידת הכעס: “כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה”).

במידה ורגשות השמחה, ההודיה והתקווה אינן מאירות בנפשו של האדם, אזי הדבר מלמד שהוא לוקה בנקודה מהותית ביותר בעבודת ה’ שלו, וממילא מומלץ לו ראשית כל להתרכז בלתקן את עצמו ורק לאחר מכן לשפוט את ‘מדרגת הדת’ של ילדיו.

מחילה מהדברים הנוקבים, אמנם כבר לימדונו חז”ל: “כל הפוסל במומו פוסל’, וכידוע מתורת המראות של הבעש”ט, כי מה שהאדם רואה בחוץ הוא מאין מראה למה שמתחולל באמת בפנימיותו הנסתרת.

אם כן, על האדם להודות ולשבח להשי”ת שמכוונים אות מלמעלה ומראים לו באמצעות ילדיו (שהם עצמיותו, ולכן מראים לו דווקא באמצעותם ודוק) שעליו לעשות בעצמו תשובה, במקומות העמוקים ביותר של עצם הנפש, בחיבורה עם בוראה, וממילא כאשר המקומות הללו יתוקנו אצלו אזי לרוב גם הילדים יחזרו למוטב והדברים בדוקים וידועים.

ואם נדון בעצות היותר מעשיות להשבת הנערים והנערות אל גבולם, אין ספק כי הדבר החשוב ביותר הוא להביע אהבה כלפיהם, הן במגע, הן במחמאות והן באמצעים חומריים. עלינו לשדר להם כי אנו מכבדים את הדרך שלהם, בוטחים בהם ומאמינים בהם באמונה שלימה שימצאו את דרך החיים הטובה ביותר עבורם ויבנו לעצמם חיים  טובים ומוצלחים. בין אם דרכם תהיה כדרכנו ובין אם לאו, אנו אוהבים אותם ומחוברים אליהם בעומק הנפש בקשר עצמי ובאופן בלתי מותנה לחלוטין! עלינו לשדר להם שציפייתנו  מהם  היא שיהיו הם האמיתיים והייחודיים, שיבטאו את המעלות שבהם בצורה הטובה ביותר ויעלו מעלה מעלה, כמ”ש (מלכים א פ”ב פ”ב): “וחזקת והיית לאיש” (דברי דוד לשלמה בנו בטרם מותו).

עלינו לנהל שיחות עם ילדינו בהן אנו מביעים התעניינות והזדהות אמיתית ומכבדת עם המתחולל ומתרחש בעולמם. אנו יכולים ואמורים להביע את דעתנו האמיתית ואף לתת עצות, אמנם לא ממקום כופה ומחייב ולא ממקום המבקר ושולל את דעת ורצון הילד. עלינו לשדר להם כי אנו מעבירים לידיהם את האחריות לעצמם מתוך אמונה בהם וכי האחריות שלנו הופכת להיות מקיפה, כלומר שאנו תמיד שם  עבורם באם יצטרכו אותנו.

מאידך גיסה יש להיזהר בכל תוקף מלשלול ולהנמיך את מקומו של הילד, יש להיזהר בכל תוקף מביקורת מגנה, מסנקציות כאלו ואחרות, מבידול משאר המשפחה ומאוד כהנה וכהנה מרין בישין של רעיונות אכזריים וגלותיים הרחוקים שנות אור מהבנת פנימיות הנפש והתהליכים האלוקיים שמתרחשים בה.

ילד שהוריו יתנהגו אליו על פי החוקים הללו יכבד את הקווים האדומים שהוריו מציבים בבית ולא ימרוד בהם באגרסיביות ובדווקנות.

עוד ידוע ממאמרי החסידות, כי דווקא בזמן הריחוק מתגלה נקודת הקשר העצמי ועוצמת האהבה בין ההורים לילדיהם, מה שבזמני השגרה והקרבה אינה מתגלית.

נקודה עמוקה ופנימית זו היא גם נקודת הקשר של האדם עם בוראו, ואין כל תכלית הבריאה והגלויות הרבות שאנו עוברים אלא לחשוף אותה. פרישה פנימית מהילד תביא גם לפרישה פנימית מהבורא וההפך ההפך.

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אסף אהרון מכבי | מומחה לבריאות טבעית

מקורות

1. “אפילו אם האדם מלא מעלות טובות, אם לא יחשבוהו הסביבה ולא יכבדוהו, אדם כזה ימצא תמיד נכה רוח, ולא יוכל להתגאות במעלותיו, אף על פי שאינו מסופק באמיתותם. ולהיפך מזה, אדם שאין לו מעלה כלל, אלא הסביבה יכבדוהו כמו שיש לו מעלות מרובות, האדם הזה יהיה מלא גאות רוח, כי ערך החשיבות והרוממות ניתנה לגמרי לרשות הסביבה” (מתן תורה, מאמר לסיום הזוהר ע’ קעד).
2. “…ובזה תבין עניין עמוק, שהגם שהדורות הולכים ומתמעטים בערך היקר, מכל מקום הולכים ומתרחבים בערך החפץ הנרצה, וגמר התיקון…בכור הברזל הזה, עוד לנו תקווה גדולה וכו’, כי מעתה כל בן משכיל שינדב לבו ומאודו, לעבודת האלקים, לא יהיה כלל מהמסתפקים במיעוט, מפני שנקודת שאיפתו אינו יוצא מהעדר, אלא מנקודת השובע, ולכן כל היוצא להתדבק בתורה ובמצוות לא יתרצה בשום פנים, אלא להיות, חד בדרא, דהיינו, לידיעת אלקיו ממש, ולא ירצה לפזר כוחותיו בשביל עבודת פשוטי העם כלל וכלל, זולת אל המובחר שבמובחרים, לקרבת אלקים ממש, ולידע בשכלו, כי ה’ בחר בו” (פרי חכם מאמרים, ע’ קיז) עש”ה. (עיין של”ה הקדוש, בעשרה מאמרות, המאמר הראשון, סי’ א).

3.”הנשמות של עולם התוהו הנן גדולות, גדולות מאוד. הן מבקשות הרבה מן המציאות, מבקשות הן מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבול, מבקשות אור  גדול מאוד. כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו…שאיפתם הבלתי סופית לא תכלה, הנן שואפות ונופלות, מתלבשות בכלים שונים, שואפות הרבה יותר ויותר מהמדה. רואות שהנן כלואות בחוקים, בתנאים  מוגבלים, שאינם מניחים להתרחב לאין קץ, למרומים אין די, והנן נופלות בתוגה, בייאוש, בעצב, בחרון, ומתוך קצף,  ברשע, בזדון, בשפלות, בכיעור, בתיעוב, בהירוס, בכל רע. מתגלות הן בעזי פנים שבדור, וביותר מתגלות באיזה אחרית ימים, בתקופה שלפני הרת עולם…” (הרב קוק זצ”ל, שמונה קבצים, קובץ א אות קלה {עיין שם אות רמג, רסה, רצז, תצד).

1. “יש קדושה בונה, ויש קדושה מחרבת. הקדושה הבונה טובה גלוי, והמחרבת טובה גנוז, מפני שהיא מחרבת כדי לבנות מה שהוא יותר נעלה ממה שכבר בנוי. המשיג את סוד הקדושה המחרבת יכול הוא לתקן כמה נשמות, ולפי גודל השגתו כך גדול הוא כוח תיקונו. מהקדושה המחרבת יוצאים הלוחמים הגדולים, המביאים את הברכה לעולם, מעלת משה בעל היד החזקה ששבר את הלוחות.

מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבניינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם בקרבו, נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבניינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד מעבודתו הזריזה (הרב קוק זצ”ל, אורות הקודש ח”ב ע’ שיד)”.

1. טיפים מצוינים נוספים בחינוך תמצא בספר פלא יועץ – ערך אהבת הבנים והבנות, ובין דבריו שם: “אבל יזהר האב שלא להתאכזר על בנו ולהכות אותו בכעסו מכה טרייה מכת אכזרי, רק בנחת ינהלנו וברחמים יכנו על הרגלים לא במקום שיוכל לעשות בו מום כגון בין העיניים, וכשהוא יותר גדול תחת גערה במבין {מהכות כסיל מאה} (משלי יז, י) וידוע שהמכה בנו הגדול עובר משום לפני עוור וכו’ ולא “גדול” גדול ממש אלא לפי מה שהוא הבן ולפי מדותיו. וכשהוא יותר גדול, ושאינו מקבל גערה לשון רכה תשבר גרם (משלי כה) ולא יקל בכבודו בפני אחרים, למען לא יבאיש את ריחו ויותר צריך להזהר במה שהזהירונו רבותינו ז”ל שלא ישנה לבן בין הבנים (שבת י) כי קשה כשאול קנאה הכלל הוא לפי דעתו ומדותיו של בן האב צריך להתנהג עמו באופן שלא יחטא ואם יחטא לו ימהר למחול לו לבל ייענש בנו בסבתו, ולא ידקדק כל כך עמהם ולפעמים יעשה עצמו כחרש לא ישמע וכאלו אינו רואה ולפעמים יבטל רצונו מפני רצונם וזה כלל גדול הרוצה לזכות את נפשו ונפש בניו אחריו…זה יהיה כל מגמתו באהבת בניו לקיים מצוות בוראו לעשות נחת רוח ליוצרו“.
2. “מה שעיקר העבודה בגלות האחרון הוא בניסיונות דווקא, וכמ”ש כי מנסה ה’ אלקיכם כו’, שיש מניעות ועיכובים על כל דבר כו’, דדרך רשעים צלחה, והרוצים להתקרב אל ה’ יש כמה מונעים ומעכבים, עד גם מניעות ועיכובים על קיום המצוות בפועל ממש, וצריכים לעמוד נגד כל מונע, וכן בקיום המצוות בפועל ממש, להיות חזק בזה בתוקף ועוז בלי שום מניעה ועיכוב, ועי”ז דווקא יהיה גילוי העצמות לעתיד“.

ועיין מה שכתב הרב ברנדווין זצ”ל בסוף הקדמתו לתיקוני הזוהר וז”ל: “וכל שההסתר הוא יותר גדול הנה בעת תיקונו יתגלה ויאחז בו האור הגדול והעליון יותר. וזו הייתה טענתו של משה רבנו אל המלאכים, קנאה יש ביניכם? שלכן אי אפשר שיתגלו על ידי המלאכים אותם  האורות הגדולים שיתגלו על ידי ישראל מקבלי התורה”.

1. משל הבן הלא יוצלח של בעל הסולם – עיין הקדמה לפמו”ס אות ז.

מאמר הקיווי – “תקוות עניים תאבד לעד זה אי אפשר!” – אוצרות רמח”ל ע’ רמו – רמז. עש”ה!

1. רמד”ו ז”ל על ישעיהו מג יח מדבר מענייני הגאולה וכותב שם: “שדרך הקדושה וצינורות ההשפעה יהיו נמשכין אפילו בדרגין דמסאבותא, שיתוקנו כל צרכם ויהיו ראויים לקבלה, בסוד אמרם ז”ל: עתידה חללה של גהנם להטהר, וזהו תיקונה, להעביר כל הרע ממנה שתהיה גם היא ראויה לקבל את הטוב. וז”ס שחיטת מלאך המוות והעברת הסם מן המלאך הטמא ס”מ חייבא, וכלא רזא חדא. ואז גם החיצונים וכל דרגין דילהון יתנו לה’ כבוד, כי יקבלו את השפע בריבוי שנמשך בעין יפה מפני טהרת המקום כו’…”.

וכתב (שם מד ג): “כי אצק מים על צמא שהוא היסוד. ונוזלים על יבשה שהיא בחינת המלכות שעד עכשיו הייתה יבשה מפני חוסר המשכת מימי החסדים בזמן הגלות. ורוח הקודש שהיה נעלם בשורשו בעת צרה מפני שליטת הס”א עכשיו יתגלה ויתפשט על כל הנשמות הקדושות המושרשות בשכינה, וז”ש: אצוק רוחי על זרעך. וכנגד מה שהנשמות היוצאות ממנה אל התחתונים הייתה פגיעתן רעה מפני הרע הגובר בעולם, שהיה גורם שאין יום שאין קללתו מרובה מחב

רו, עכשיו בזמן התיקון שהרע מתבטל והטוב הולך ומתגבר, לפיכך הרי הברכה שורה בשלמות והקללה מתבטלת, כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיניהם, וז”ש: וברכתי על צאצאיך“.

1. מה שהבנים נושרים מהיות אביהם לא עוסק בכוונות הלב של פנימיות התורה מרומז בטור או”ח סימן מז פי’ בית יוסף ובית חדש, וכתב שם הב”י: “שמאחר שאין מברכין על התורה מורה שאין קורין אותה לשמה אלא כאומנות בעלמא לפיכך אין זוכין לשלשלת הנמשך לעוסק בתורה לא ימושו מפיך וגו'”.

ועל דרך הרמז מצאתי בשמות פרשת בא פסוק יא: “לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה’ כו'”. פרש”י: “לא כן. כאשר אמרתם להוליך הטף עמכם, אלא לכו הגברים ועבדו את ה'” עכ”ל. כלומר, פרעה אומר שאין קשר בין תיקון האב לתיקון הבן ואילו התורה הקדושה אומרת שאדרבא, על שניהם לצאת כאחד, שזה תלוי בזה.

1. “מצב זה שבו הסיפוק הוא ממנו והלאה, משמש לדאבון לב כמקום הגידול והצמיחה של שלל הבעיות המאפיינות את דורנו: מחלוקות ציבוריות רבות, מריבות קטנוניות אודות מעמדות, בעיות בשלום בית ויציאת בני ובנות ישראל המסולאים בפז לחבק את אשפתות הרחוב. שלל בעיות וקשיים אלו מסתייעים מהלך הנפש הירוד והשפוף של האדם. תוצאות הרסניות נוספות הן: חוסר סבלנות, שנאת חינם, קנאה, צרות עין, כעס, מתחים חברתיים, דאגות ורדיפה אחרי מעמדות רוחניות וגשמיות, ועל כולם, כפי שכבר נתבאר, חוסר היכולת שלנו להעביר את התורה בצורה נכונה לילדינו. כל התופעות הללו מושפעות ונובעות מכך שחסרה לנו שמחה!” (ספר פרקי מחשה לרב עזריאל טאובר ע’ לד).
2. “כי מי שהוא ירא חטא הוא שמח במה שלומד, כי היא מאשרתו בדרך שהורגל, ולבו מוסיף בה אהבה. אבל בזמן שחכמתו קודמת ליראת חטאו נמצאת החכמה מונעתו מהעברות שהורגל בהם וסופו לבעט בה” (עבודת הקודש, שער הייחוד פכ”ה).
3. עיין זוהר הקדוש (הסולם, שלח לך אות שג ד”ה ונודע).
4. “החוצפא שבעקבתא דמשיחא באה מתוך תשוקה פנימית לקדושת הדומיה העליונה, וסוף שתגיע לה, כי עתידין ישראל להיות עומדים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת, ואלו שואלים להם מה פעל אל, מה חידוש יש בישיבה של מעלה. בניהם עתידים להיות נביאים מהמדרגה היותר עליונה, ממדרגתו של משה רבנו ומזיהרא עילאה דאדם הראשון, עץ החיים כולו בכל עמק טובו יתגלה בהם ועל ידם” (אורות הקודש, ח”ב ע’ רצח).
5. לאחר שהבנו שתופעת החזרה בשאלה הינה תהליך רוחני שעובר על הדור. כידוע, לא כל תהליך ניתן ורצוי לזרז, וזה שאמר הנביא (ישעיה מה, יא): “על בני ועל פועל ידי תצוני”? (הקב”ה מתמיה ואומר: האם על דברים שהבטחתי לישראל, אשר הם בני ופועל ידי, אתם צריכים לעוררני ולזרזני שאקיימם; וכי מי הוא שאוהב את הבן יותר מן האב?) (עיין רש”י, שמות יד טו).
6. כך כתב רש”י ז”ל על שיר השירים פ”ד פ”ה: “…כבד כנגד לא תחמוד, שהחומד סופו להוליד בן שמקלה אותו ומכבד למי שאינו אביו“. (היותו חומד מעיד שאינו דבוק כראוי בהשי”ת, שאין חמדה כחמדתו).
7. “..כל מעשיו של הקב”ה הם בדין ובאמת, ואין מי שיקשה כנגדו קושיות, וימחה בידו, ויאמר לו מה אתה עושה. וכרצונו עשה הכל” (זוהר הסולם, חקת, אות נג).
8. “…הבנים חשים שכשההורים דורשים מהם לקיים תורה ומצוות הם בעצם מתכוונים, כביכול, רק “לצאת ידי חובתם” המוטלת עליהם, אולם לבם אין עם פקודתם. הבנים מבחינים שרצון ההורים שבניהם יקיימו מצוות אינו מושרש בכל נימי נשמתם של ההורים. כביכול מהותם האמיתית והרעננה של ההורים אין לה זיקה לקיום בפועל של פקודותיהם לקיום מצוות וכו'” (לקט אבני חינוך לרש”ר הירש, ע’ קלה).
9. כתב הרב קוק זצ”ל (אורות הקודש כרך ב ע’ תמב) כי: גדולי הנשמה אינם יכולים להיות נפרדים מן הכללות היותר מקיפה…אינם יכולים להתאחד התאחדות גמורה בשום מפלגה, כי הם חפצים להתאחד עם האומה כולה, דווקא כולה בכללה, בכל מילואה וטובה”. מכאן ניתן ללמוד, מדוע נשמות מסוימות עוזבות את הדת, שהרי מצמצמים אותם ומבדלים אותם באופן חיצוני ומגזרי כנגד טבעם הנשמתי הכללי (ולא באופן ההבדלה דקדושה, המבוארת שם בע’ תלט – תמא).

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אסף אהרון מכבי | מומחה לבריאות טבעית