מאמר על פרשת השבוע

מאמר | פרשת תזריע | תשע”ו

זמן קריאה 8 דק'

פרשת השבוע | פרשת תזריע | אדר ב’ תשע”ו

“וידבר ה’ אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נידת דותה תטמא” (ויקרא, י”ב, א’-ב’). בפשטות, הפסוק מדבר על אשה שיולדת זכר ונעשית טמאה שבעת ימים. “וביום השמיני ימול בשר עורלתו, ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טָהֳרה בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא עד מלאת ימי טָהֳרה” (שם, פס’ ג’-ד’).

 

רבנו הקדוש, הרב אשלג זצ”ל, פירש את הדברים מבחינה פנימית. את עניין הזריעה, הוא פירש, על פי המושג זריעה בגשמיות. כפי שזורעים באדמה זרע והוא נרקב, ואח”כ, מהריקבון הזה, צומח צמח חדש, כך גם מבחינת עבודת ה’ – מה שהאדם זורע וגורם לביטולו, לריקבונו, אח”כ יוצא מזה תולדה. והוא זצ”ל אמר שיש באדם שני כוחות: כוח אחד נקרא אשה, והכח השני נקרא זכר. כח הזכר – נקרא כח השפעה, כח נתינה. כח הנקבה – נקבה מלשון נקב, מלשון חסרון, הוא כח הקבלה שבאדם. באופן טבעי כל אדם נולד עם רצון לקבל מפותח, כפי שאומר הפסוק: “עיר פרא אדם יולד”. יוצא אם כן, שבחינת הנקבה מפותחת באדם. אבל בחינת זכר אין לו. מפני שזכר נקרא משפיע, נותן. והאדם צריך להשיג ע”י התורה והמצוות כח זכר. אך הוא לא יכול להשיג כח זכר עד שהוא לא גורם לביטול כח הנקבה שבו. זאת אומרת – אי אפשר להשיג בחינת “עשה טוב”, אלא אם כן קודם לכך ענין של “סור מרע”. ולכן, כאשר האדם זורע את בחינת הנקבה שבו, דהיינו את כח הקבלה שלו, את האהבה העצמית שלו, דהיינו, הוא גורם לביטולו ולריקבונו, א”כ, מזה צומח זכר, דהיינו מזה צומח כח ההשפעה. אך אם להיפך, אם האדם זורע את בחינת הזכר שבו, כלומר, שבכל פעם שמתעורר בו איזה עניין של נתינה, של חסד, הוא מבטל אותו וגורם לריקבונו, ממילא, מהריקבון הזה נולדת נקבה, נולד מזה כח קבלה. כלומר, תמיד נולד ההפך ממה שהאדם מבטל. אם האדם מבטל את כח ההשפעה, אזי נולדת בתוכו נקבה, דהיינו כח קבלה. אם האדם מבטל את כוחות הקבלה שבו, את האגו שבו, את הרצון לקבל שבו, ממילא נולד בו כח זכר, כח של השפעה. לכן אומר הפסוק: “אשה כי תזריע וילדה זכר”, ז”א – אם האדם זורע את בחינת האשה שבו, אזי ממילא נולד בו כח זכר.

 

יש להבין – אם נולד באדם כח זכר שהוא כח השפעה, מדוע אומרת התורה לאחר מכן: “וטמאה שבעת ימים”? מדוע צריך להיות טמא שבעת ימים? אדרבא, אם נולד באדם כח של נתינה המכונה זכר, א”כ זהו כח של טהרה ולא כח של טומאה?! אלא יש לדעת, כפי שבגשמיות יש משל בפי העולם, שאם יש איזו שלולית של מי ביוב, אזי אומרים ברחוב שאסור להזיז את המים האלו, כי בזמן שמזיזים את המים האלו עולה צחנה. כך גם לגבי האדם, כל זמן שהוא לא מנסה לתקן את עצמו, אזי הוא לא מרגיש בצחנה שיש בו, בסרחון. כל זמן שהוא לא מנסה לתקן את עצמו, אזי נדמה לו שהכל בסדר איתו, שהוא צדיק. לכן בדרך כלל כאשר אני פוגש אדם שהוא נראה כצדיק, שהוא מנסה להראות לכל העולם שהוא צדיק, שהוא בסדר, אם כן, אני יודע שהאדם הזה עוד לא התחיל אפילו לתקן את עצמו ושעדיין אין לו שום מושג בעניין תיקון עצמו. ולהיפך, כאשר אני רואה אדם שהוא שבור ולא מחזיק מעצמו ולא מרוצה מעצמו, א”כ, אני יודע שהוא כבר נמצא בתוך מסלול של תיקון, ולכן מתגלים לו העניינים שאינם כשורה אצלו. לכן כותבת התורה שכאשר נולד זכר, האשה טמאה שבעת ימים. מדוע? כי הזכר נולד על ידי כך שהאדם מבטל וגורם לריקבונו של הרצון לקבל שלו. וידוע שיש באדם שבע מידות, שבע צורות של עבודת ה’, אשר נמשכות משבע הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. א”כ, שבע סוגי העבודות האלו הם שבע אופנים שונים שבהם האדם מבטל את הרצון לקבל שלו. וממילא ברור שאז עולות שבע צחנות באדם, שבע סרחונות, כי כאשר האדם הולך לתקן את הרצון לקבל, אדרבא, הרצון לקבל מתעורר ומתגבר ומתגדל ואיננו מוכן להרכין את ראשו ולהתבטל. להיפך, דווקא אז התאוות והיצרים שבאדם מתגברים יותר ויותר. א”כ, יש בו שבעה ימים של טומאה כנגד שבעה התיקונים, שבעה סוגי העבודות שהוא מנסה לעבוד ולתקן את עצמו, בשבעה מישורים. זהו פירוש הפסוק: “אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים”.

 

אם כן, הסברנו שישנם ב’ כוחות באדם: כוח הנתינה וכח הקבלה. כח הנתינה מכונה זכר, גבר, בחינת התגברות, שהרי כח הנתינה הוא נגד הטבע של האדם. וכח הקבלה מכונה אשה, נקבה, שהוא הכח הטבעי של האדם, הרצון לקבל, האהבה העצמית, הישות של האדם. אבל, כמובן, אין כאן משום קביעה שכל אדם שמבחינה גשמית הוא גבר, הוא נותן, וכל אשה היא מקבלת, ודאי שלא. אלא כל המדובר כאן הוא על שורשים רוחניים. מכיוון שבגשמיות הזכר נקרא המין החזק והאשה נקראת המין החלש, לכן באו חז”ל והשתמשו במושגים הללו בכדי לציין עניין של מקבל ונותן. אבל זה כמובן לא מציין וקובע שכל גבר הוא נותן וכל אשה היא מקבלת. ודאי שלא. אם גבר עוסק בקבלה וכל מה שמעניין אותו זה רק לספק את עצמו והוא לא יכול לדון את השני לכף זכות, אלא כל חייו נעים סביב עצמו, א”כ, מבחינה פנימית הוא נחשב אשה. ואם האשה הולכת נגד הקבלה שבה נגד הטבע שבה, משתדלת לתת ולדון לכף זכות ולגמול חסד, א”כ, מבחינה פנימית היא נחשבת זכר. כך שאין לאף אחד לא לשמוח ולא להתעצב בגלל הסמלים הללו, אלא הקב”ה דן כל אחד באשר הוא. הזוהר הקדוש שואל: מדוע הפסוק אומר “אשה כי תזריע וילדה זכר”? וכי מיד כאשר האשה מתעברת תיכף ומיד היא יולדת? הלא בין העיבור ללידה יש עוד הריון שאורך תשעה חודשים. וכאן הפסוק כביכול מצמיד את שני המצבים הללו ומחבר אותם ביחד: אשה כי תזריע – וילדה. ומתרץ הזוה”ק שהתורה כותבת “אשה כי תזריע וילדה זכר”, מפני שכל אשה כאשר היא מתעברת, תיכף ומיד היא חושקת ומתפללת שהוולד יהיה זכר ולא נקבה. ומהי באמת סיבת הדבר? מדוע זה כך? שמעתי ממורי ורבי, הרב אשלג זצ”ל, שהנקודה היא אותה נקודה שעליה דיברנו – כיוון שזכר מסמל כח השפעה, כח של נתינה, לכן אלו האנשים שהולכים בדרך עבודת ה’, תיכף ומיד כשהם נמצאים במצב של עיבור, הם מקווים שייולד להם זכר.

 

הזן הזה של האנשים עובדי ה’ הוא זן נדיר מאד. כפי שבגשמיות יש כל מיני זנים של חיות או צמחים שנמצאים בסכנת הכחדה, והממשלות השונות סוגרות כל מיני שמורות טבע מוגנות בכדי שהמינים הללו לא יכחדו, כך גם ברוחניות. מבחינה רוחנית, אנשים רגילים שלא שמים לב בכלל שיש בורא בעולם, ישנם כחול אשר על שפת הים. אנשים שהם מקיימי תו”מ, כבר יש הרבה פחות. זה כבר זן יותר נדיר. ובתוך מקיימי התו”מ, אנשים שמקימים את התו”מ לא בתור מצוות אנשים מלומדה, בגלל חינוך, בגלל הרגל, בגלל כל מיני מחייבים חיצוניים, אלא בכדי להגיע לדביקות בה’, ורוצים לבטל את הטבע של הרצון לקבל שלהם, לצמצם אותו על כל פנים, ולפתח בתוך עצמם טבע של רצון להשפיע, של נתינה, הזן הזה הוא כבר נדיר מאד. אנשים כאלו באמת אין הרבה. אנשים שרוצים להגיע למצב שלא יהיה להם בעולמם קבלה, אלא אך ורק נתינה ורק חסד, זה זן מאד נדיר. האנשים האלו, כאשר הם נכנסים למצב של עיבור, אזי הם מתפללים שמהעיבור הזה יולד זכר. מה הוא עיבור ברוחניות? כאשר מתרקמת בתוך האדם איזו מחשבה, איזה רצון שהוא עדיין לא בנוי מספיק, הוא לא ברור, הוא לא חזק מספיק, זה נבחן לעיבור מבחינה רוחנית. זה יכול לקרות אצל האדם אשר מתאמץ לעשות את כל מה שהוא יכול בכדי להידבק בה’, בכדי להרגיש את מציאות ה’, ולפעמים מתחילות להיכנס בו מחשבות טהורות ורצונות טובים, ומתחיל עולמו הנפשי להיות מואר, אך הוא עדיין לא מספיק חזק, הוא צריך עוד לבנות את זה, הוא צריך עוד לעבד את זה, הוא צריך להבין את זה, להפנים את זה. זה נבחן שהאדם הוא מעובר, שיש בתוכו עובר. והעובר הזה צריך להתפתח ולגדול עד שיולד אצלו הוולד הנעים והנחמד בו. מהו הוולד הנעים? הרצון להשפיע, הרצון לתת לקב”ה ולאדם, למצא חן בעיני אלוקים ואדם.

 

אם כן, זהו פירוש הפסוק “אשה כי תזריע וילדה זכר”. כי אדם שהוא בחינת אשה, דהיינו שהרצון לקבל שולט בו, והוא עושה את כל המאמצים בכדי לבטל את הרצון לקבל, והנה הוא מרגיש שנכנסו בו מחשבות ורצונות טובים, וזה מבחינת עובר שנתעבר בו, אזי הוא מתפלל: יהי רצון שיולד בי זכר, שמהמחשבות והרצונות הגולמיים האלו יתפתח ויבנה בי בסופו של דבר טבע של “ואהבת לרעך כמוך”, טבע של “ואהבת את ה’ אלוקיך”, שאני אהפוך להיות אדם אחר, אדם עליון, כפי שאומר הפסוק: “ישראל אשר בך אתפאר” (ישעיהו, מ”ט, ג’). לזה האדם צריך להגיע, למצב שהקב”ה מתפאר בו, שהקב”ה חושק להתחבר אליו. כל אחד ואחד מאיתנו צריך להגיע למצב כזה של עבודה על הרצון לקבל, להרגיש את בחינת הנקבה שבו, את האשה שבו, את הרצון לקבל, ואח”כ לזכות משמים לבחינת עיבור, דהיינו למחשבות ולרצונות ראשוניים טובים, כפי שאומר הפסוק: “רחש ליבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך” (תהלים, מ”ה, ב’). זה שהלב רוחש רחשים טובים, זה נקרא עיבור. אח”כ, בסופו של דבר – להשתנות ולהיהפך להיות אדם, בבחינת “אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם”. מה זה אדם? נותן. איש חסד, איש של נתינה. אדם מלשון אדמה לעליון, כפי שאומר הפסוק בישעיהו: “אעלה במותי עב אדמה לעליון” (ישעיהו, י”ד, י”ד). במה אנו יכולים להידמות לבורא? רק בדבר אחד: “מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון”. יעזור לנו ה’ בכך: א. שנרגיש את בחינת האשה שבנו, דהיינו את כח הקבלה שבנו. ב. שנשתדל לבטל ולגרום לריקבון הבחינה הזו. ג. שיתעברו בתוכנו מחשבות ורצונות טובים. ד. שבסופו של דבר יולד בתוכנו בן זכר, דהיינו כח נתינה, כח של השפעה.

 

אנו קרבים לראש חודש ניסן. בניסן נגאלו ובניסן בע”ה עתידים להיגאל. אומר רבנו הקדוש “בעל הסולם”: ניסן הוא מלשון ניסים שלנו. לאיזה נס אנו מצפים? אסור לנו לצפות לניסים חיצוניים. לא לשום דבר בחוץ. כי כל מה שקורה בחוץ, הן המצב הביטחוני הרעוע, והן המצב הכלכלי המתמוטט, כל הדברים הללו הם רק תוצאה מהמצב הפנימי השפל והגרוע. אם כן, הנס שלו אנו זקוקים הוא תיקון פנימיותינו. אנו זקוקים לארבעת הבחינות הללו שאותן מניתי: א. לראות עד כמה שהרצון לקבל שלנו הוא רע. ב. להשתדל לבטל אותו ג. להתעבר עם מחשבות ורצונות טובים. ד. להוליד בן זכר שהוא כח נתינה. אם כל אחד ואחד מאיתנו יעבור את ארבעת המצבים הללו, אני מבטיח לכם, שגם כל הדברים בחוץ ישתנו לגמרי. הן המצב הביטחוני, הן המצב הכלכלי הרעוע והן כל הגזרות החדשות אשר נגזרות חדשים לבקרים. כל הדברים האלה נובעים מכך שכל אחד מאיתנו לא לוקח את עצמו בידיים כפי שצריך, לתקן את עצמו. הזמן קצר והמלאכה מרובה. הקב”ה מחכה להתקדמות שלנו. אין לנו לתלות את האשמה בשום דבר חיצוני, בשום דבר מחוץ לנו, אלא הכל תלוי אך ורק בנו. כך צריך להרגיש כל אחד ואחד.

 

שאלה:  יל”ה מדוע היולדת זכר יושבת שבעה ימי טומאה ושלושים ושלוש ימי טהרה, והיולדת נקיבה יושבת כפול? תשובה: אשה שיולדת זכר היא צריכה לשבת שבעה ימי טומאה, ולאחר מכן שלושים יום ושלשת ימים ימי טהרה. אשה שיולדת נקבה היא טמאה שבועיים, ואח”כ ששים וששה יום היא יושבת ימי טהרה. ז”א, אם אשה יולדת נקבה, זמן הטומאה והספירה שלה הוא כפול מאשר אם היא יולדת זכר. בכללות הסיבה היא פשוטה מאד. אפשר להסביר כמה וכמה הסברים בזה, אך אנו נסביר הסבר פשוט מאד, לפי מה שדיברנו. זכר נקרא כח של נתינה ונקבה נקרא כח של קבלה. ממילא, אם אדם מוליד כח של נתינה, אזי הריחוק שלו מהקב”ה הוא ריחוק קטן. והסברתי זאת, שתוך כדי המלחמה שהאדם נלחם להתגבר על יצריו, מתגלים כוחות הטומאה שבו. אך מכיוון שבסופו של דבר הוא זוכה מאת ה’ למתנה נפלאה של טבע של “ואהבת לרעך כמוך”, יוצא אם כן, לסיכומו של דבר, שזמן ההרחקה שלו מהבורא זה כמו זמן ההרחקה של האשה מבעלה, או זמן ההרחקה של שבע ימים פלוס שלושים ושלשה יום. מה שאין כן, אם האדם יולד נקבה, דהיינו שמכל התו”מ שלו מה שיוצא זהו כח של קבלה, א”כ, הוא נמצא במרחק כפול מהבורא. מדוע כפול? מפני שאדם רגיל, כאשר הוא מקבל, אזי הוא מרוחק מהבורא מרחק אחד, אבל אדם שלוקח את התו”מ ומשתמש בהם ההיפך מהמהות שלהם, א”כ, הוא מתרחק מן הבורא שני מרחקים. זה מה שמובא בלשון של חז”ל שאומרים: “למיימינים בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא” כלומר, למיימינים בה – מי שמקיים את התו”מ והמטרה שלו להקטין את הישות שלו ולהגדיל את הבורא, זה נקרא סמא דחיי, זה סם החיים. אבל “למשמאילים בה סמא דמותא” – מי שלומד תורה ומקיים מצוות, אפילו ילמד תורה כל היום ויקיים מצוות בדקדוק גמור, אבל אם הוא עושה את כל זה בכדי שהרצון לקבל שלו יגדל, הוא משיג ע”י זה כסף וכבוד ושליטה, ואח”כ קוראים לו תלמיד חכם וכבוד הרב ומשתחווים לפניו, ואז הוא יכול לנצל את כל מי שסביבו לכל מיני תועלות פרטיות שלו, לקבל מאנשים כספים וכו’, האדם הזה זה נקרא שהוא מתעבר עם התורה, אבל מה נולד לו בסופו של דבר? רק רצונות של קבלה, רק כוחות של קבלה, הוא יולד נקבה. לכן הוא מרוחק ריחוק כפול מהבורא.

 

שאלה:  האם על לידת בת צריך ג”כ להודות לה’? תשובה: אשה שיולדת נקבה, בת, צריכה להודות לה’ על מה שה’ נתן לה. בעולם צריך גם בנים וגם בנות. גבר ואשה מכונים בשם תרי פלגא גופא, שני חצאים של גוף,  שני חצאים של עניין אחד. אי אפשר לעולם בלא זכרים ואי אפשר לעולם בלא נקבות. הגבר והאשה הם משלימים זה את זה. ולכן, מה שהקב”ה נותן לאדם, האדם צריך לשמוח בו ולהודות לה’. אדם לא מקיים מצות פרו ורבו עד שאין לו בן ובת. אם לאדם יש חמש עשרה בנים אבל אין לו בת, לא קיים מצות ה’, לא קיים את המצוה הראשונה בתורה: “פרו ורבו”. הוא בא לעולם האמת ונבחן שלא קיים את המצוה הזאת. סיבת הדבר – כי צריכים אנו גם לגברים וגם לנשים, כפי שאמרתי. גבר ואשה הם משלימים זה את זו וזו את זה. לכל אחד ואחד יש תכונות מהותיות שונות. צריכים לחבור יחדיו ולבנות את הבית יחדיו, ומשני אלו יש בניין העולם. שאלה:  אם אדם יש לו רק בנים האם יש לו אשמה בכך? תשובה: כאן לא מדברים על אשמה, מדברים על מציאות. מציאות שהאדם אין לו בת. מכיוון שההגדרה של פרו ורבו זה דווקא כאשר האדם מביא בן ובת, מפני שכפי שאמרתי כאשר אדם מוליד רק אחד מהם, אזי הוא הוליד רק חצי דבר, לכן במציאות הוא לא קיים את מצות פרו ורבו. לא מאשימים פה אף אדם. אבל במציאות הוא לא זכה לקיים. זה כמו שאם האדם, להיפך, יש לו רק בנות, א”כ, הוא לא יכול לקיים מצות ברית מילה, האם הוא אשם? הוא לא אשם. אך הוא לא זכה לקיים את המצווה הזאת (תשס”ג).

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב | אדמו"ר מאשלג טלזסטון

 

לעמוד מאמרי הקבלה של הרב גוטליב

לעמוד שעורי הקבלה בווידאו של הרב גוטליב

לרכישת ספרי קבלה וחסידות מהרב גוטליב

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.