מאמר על פרשת השבוע

מאמר | פרשת תזריע | תשס"ט

זמן קריאה 7 דק'

פרשת השבוע | פרשת תזריע | ניסן תשס"ט

“דבר אל בני ישראל לאמור, אישה כי תזריע וילדה זכר, וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא“

 

פירושו של הרבי זצ”ל: מה זו “זריעה”? אדם לוקח גרעין, קובר אותו באדמה, שם הוא מתרקב, ויוצא מזה אחר כך אילן. נמצא, בכדי שתצא צמיחה של אילן חדש, צריך להתרקב מה שהיה מקודם. אדם לא יכול להתחיל מחדש, אם לא מתרקב אצלו מה שהיה מקודם. והנה חז”ל אומרים: אם האישה מזריעה תחילה, היא יולדת זכר, אם הגבר מזריע תחילה, יולדת נקבה. פירוש: “אישה כי תזריע”, אם האדם רוצה לזרוע את האישה שלו, דהיינו להרקיב את הרצון לקבל שלו, אחר כך יולדת זכר. וענין הרצון צריך להגיע לדרגת אדם שהרופא מבשר לו שיש לו סרטן, אז הוא מאד רוצה להתפטר מזה. זה נקרא “רוצה“. זה הדבר היחיד שממלא את כל ישותו – שהוא רוצה להתפטר מזה, והוא עושה את כל התחבולות האפשריות בכדי להתפטר מזה. כך גם בנוגע לרצון לקבל. אדם צריך להבין שהרצון לקבל זה סרטן. ואם הוא לא יתפטר ממנו, אז הוא בן מוות. הוא צריך לעשות את כל התחבולות האפשריות, הדברים הכי משונים, בכדי להתפטר מהרצון לקבל. וזה פירוש “אישה כי תזריע”. זאת אומרת, שהאדם מעונין לזרוע את האישה שבו, לקבור אותה, ובזמן שמשתלם הרצון שלו לרצון אמיתי, אז “וילדה זכר”, אז הקב”ה נותן לו לב חדש, בבחינת “זכר”, שהוא כוח השפעה, כוח נתינה. גבר מלשון התגברות. וכאן, השאלה הקריטית היא – מתי הקב”ה נותן את זה לאדם? עד כמה האדם צריך לבקש את זה? עד כמה הוא צריך להתייגע על זה? זה לא פשוט. אבל זה ברור שאדם צריך לעשות את כל מה שביכולתו, את המקסימום, אחרת לא יהיה לו רצון אמיתי.

 

בספרים של רבי נחמן מברסלב כותב שיש בוקר – זמן תפילת שחרית, ויש אחר-הצהריים, שהוא זמן תפילת מנחה, שהוא דינים קשים. מה זה בוקר? שאדם מתחיל בעבודת ה’, זה נקרא בוקר. אז, בדרך כלל, יש לו כוח, יש לו מרץ. זה נראה אצלו כדבר חיובי ביותר, מושך ביותר. ואחר כך הבורא מתחיל לשלוח לו את הבעל דבר, ואז זה נקרא אחר הצהריים, שהוא זמן מנחה, שהוא זמן של דינים קשים. ושולח לו את הבעל דבר, שגורם לו לרדת אלפים ורבבות של פעמים. זה תלוי באיכות העבודה של האדם. אדם שהוא באמת לא בעל עבודה, אז אין לו כל כך ירידות ועליות, אבל אדם שהוא בעל עבודה, והוא לא מוכן לוותר, אז חווה אלפים ורבבות של ירידות וניסיונות. אבל הוא לא כותב למה זה. רק בכל הכתבים שלו מופיע, שאדם צריך להתכונן לזה שיהיה לו אלפים ורבבות של ירידות. וידועה הלשון שלו, שאין בעולם ייאוש כלל, אבל למה זה? אני לא ראיתי שכתוב למה. מה זה נותן? זה אנו רואים במאמרים של הרבי זצ”ל. הוא מסביר גם למה זה: בכדי שהאדם יתחיל להכיר את כוח הרצון לקבל שבו, ככה הוא חושב שיש לו קצת רע, אז הוא מבקש רק קצת ישועה. אבל הקב”ה הוא שלם, והוא לא מתייחס לדברים שהם לא שלמים. ולכן, אם האדם חושב שיש לו קצת רע, יש לו קצת תפילה. וזה לא נחשב כלי. נמצא שללא הירידות הוא חי בשקר, כי אינו מרגיש באמת את הרע שבו, וע”כ אין להקב”ה מה לעשות אתו.

 

נמצא, ב’ נקודות: א) הוא חי בשקר, כי חושב את עצמו למישהו ומשהו. ב) גם אין לו תפילה אמיתית מעומקא דליבא. אבל על ידי ריבוי העליות והירידות אלפים ורבבות פעמים, אז האדם מתחיל לראות באמת, שהרצון לקבל שולט בשליטה גמורה. וצריך לעשות את כל התחבולות שבעולם בכדי להיות במצב עליה. פירוש: האדם צריך מצדו להשתדל להשתוקק אחר הבורא, ולחיות באטמוספירה של השתוקקות, כפי שאומר הפסוק “צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי“. ואז רואה שהסרטן הזה לא נותן לו לחיות במצב של השתוקקות לה’. ואז צריך לעשות את כל התחבולות, ואז יש עליות וירידות אלפי פעמים, רבבות פעמים, בשביל מה? בשביל שאדם יכיר את עצמו, ובכדי שיהיה לו כלי אמיתי לישועת ה’. זה הפירוש “אישה כי תזריע”. בשלושת המילים האלה מקופלת כל היגיעה של האדם, שזה אלפים ורבבות של ירידות. “וילדה זכר” – זה כבר הבורא נותן – הכוח של ההשפעה, לב חדש. ואם ההפך, אז ההפך, זאת אומרת אם האדם קובר את הזכר שבו, דהיינו הוא מתאמץ לבטל כל קשר שיש לו להשפעה, עי”כ ילדה נקבה. השאלה שנשאלת – למה כתוב “אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים“. לפי התורה של הרבי זצ”ל למה יש פה טומאה? ואומר רש”י: כסדר כל טומאה האמורה בנידה, מטמאה בטומאת לידה, אפילו נפתח הקבר בלא דם גם כן יש פה טומאה. אולם לפי ההסבר של “וילדה זכר”, ז”א שאדם זוכה לטבע שני שנקרא זכר, אזי יש לו טהרה לכאורה, ולא טומאה!? אלא אומר האר”י הק’: בכל לידה יש טומאה, דבכל לידה יש ה’ דמים טמאים וה’ דמים טהורים.

 

וסיבת הדבר: דהנה המשמעות של זכר הוא הרצון להשפיע. אבל יל”ה שאם אדם זוכה למדריגה מסוימת של רצון להשפיע, הרי זה לגבי עביות מסוימת, אבל לגבי עביות אחרת הוא לא יכול להתגבר ולהיות משפיע. לכן לגבי העביות הזו הוא צריך להיות באמונה, ואינו יכול להיות בידיעה, כי אינו יכול לכוון עמ”נ להשפיע בידיעה זו. נמצא, כל הבחינות שאינן יכולות להתברר לקדושה למדרגה זו, יוצאות מבחינת דם ופסולת, כי אינן מתאימות למדרגה זו, אבל עשויות להתברר בתור אוכל למדרגה יותר תחתונה. ז”א שבכל לידה רוחנית יש בירורים מסוימים. כשנולד איזה מצב חדש ברוחניות אצל האדם, כל מה שמחוץ לגבולות של המצב החדש הוא פסולת. כפי שכותב בספר פרי חכם (מאמר החירות) יש לאדם רצון לקבל. לכל רצון לקבל יש חיובי ושלילי, חיובי – מה אני רוצה לקבל? אני רוצה לקבל דבר מסוים. וזה בא בתורשה מאבותיו, או מהשפעת החברה. אבל החיוב הזה אומר שיש גם שלילי, כי כל מה שמחוץ לאותו ענין מסוים אני לא רוצה לקבל. נמצא, כשנולד זכר פירושו של דבר שהקב”ה נותן לאדם לב חדש, אז ממילא כל מה שמחוץ לגבולות הלב הזה נחשב לפסולת. וזה לא שחור או לבן, או שהקב”ה נותן לאדם רצון להשפיע או שאין לו כלל רצון להשפיע. כי גם ברצון להשפיע יש הרבה מדריגות כנ”ל.

 

(לא כל מה שמחוץ של רצון להשפיע נחשב לפסולת, כי מי שחושב שהסודות שישנם בחומש הם בגדר בת מלך עבורו, ואין אדם חושק בבת מלך, אז באמת הוא לא יחשוב על זה, אבל מי שמבין שבא לעולם בכדי לגלות את סודות התורה שקשורים לנשמתו, ונחמד לעץ להשכיל, אז הוא משתוקק לזה, והגם שעדיין לא יכול לכוון בעמ”נ להשפיע על זה, ולכן סודות אלו אינם מתגלים אליו, מ”מ הוא משתוקק על בסיס אי אלו גילויים שהיו לו, להשלים את נשמתו. ומצד מסוים אפ”ל שכל מה שאינו נכנס בכלי דהשפעה הוא פסולת, ומצד שני זהו חיובי שאדם משתוקק לכל הנ”ל, דבכך יש לו קשר וכלי למה שצריך להשיג). האר”י הקדוש מביא בשער הכונות ענין שסופרים ספירת העומר שבעה שבועות, וזהו כעין שאישה סופרת שבעה נקיים בכדי להיטהר לבעלה. ובאמת יש לנו שבעה ספירות, כי גובה הקומה של הנשמות הוא ז”ת. כל ספירה כלולה מחברתה זה ארבעים ותשע יום, שהם שבעה שבועות. וענין היכולת להשיג את הכוונה עמ”נ להשפיע בכל ספירה נבחנת לטהרה של אותה הספירה. “וילדה זכר וביום השמיני ימול בשר ערלתו” ויל”ה: לפי ההסבר של הרבי זצ”ל בענין “אישה כי תזריע”, היינו, אם אדם קבר את האישה שלו, דהיינו שקבר את הרצון לקבל, ואחרי זה הקב”ה נתן לו לב חדש של רצון להשפיע המכונה זכר. א”כ מנין נתגלתה פה ערלה? הלא ערלה היא הרצון לקבל, ואת הרצון לקבל הוא כבר קבר!? אלא כנ”ל, ברצון לקבל יש הרבה מדריגות, וגם אם קבר רצון לקבל דעביות מסוימת, עדיין קיימת עביות אחרת שאינו יכול לקבור, וצריך לחתכה ולשימה בעפר. יש מאמר אחד שהוא כותב שאדם קובר את הרצון לקבל, הוא משתמש רק בכלים דהשפעה. זה נקרא “אישה כי תזריע”, היינו שקובר לגמרי את הרצון לקבל, בבחינת צמצום, ומשתמש רק בכלים דהשפעה, בכלים דקבלה בכלל הוא לא משתמש. אחר כך “וילדה זכר”, פירוש: שהוא זוכה להשתמש בכלים דקבלה על מנת להשפיע. וממילא אם הוא משתמש בכלים דקבלה על מנת להשפיע אז יש ערלה. מפני שכלים דקבלה עולים מבי”ע, ומעורבים עם הסיגים המכונים שלש קליפות הטמאות, זה נקרא ערלה. לכן “ביום השמיני ימול את בשר ערלתו”.היינו שצריך להסיר את הרצון לקבל דג’ קליפות הטמאות. ולפי הפירוש הזה יותר קל להבין.

 

הרבי זצ”ל היה אומר שבכדי לזכות ל”לשם שמים”, האדם צריך לקבל הארה מלמעלה. שבלי הארה מלמעלה אדם לא יכול לברוא בתוך עצמו מצב שכל כולו בלתי לה’ לבדו ובלתי לחבר לבדו, אלא רק ע”י עזרת ה’. א”כ מה האדם צריך להתייגע כל כך? אלא שישועת ה’ באה רק לאלו האנשים שצריכים אותה. אם האדם לא מתייגע, אז הוא לא צריך לישועה. נמצא אם כן, לפי שיעור היגיעה, נעשה האדם יותר נצרך לענין הזה של לשם שמים. ועל זה הוא אומר “טעמו וראו כי טוב ה'”, דהיינו לא יעזרו שום שכל או פילוסופיה, אלא צריך להגיע להרגשת נחיצות גמורה שהקב”ה יתן לאדם את הטבע של אהבת הזולת ואהבת ה’. והנחיצות הזאת היא ענין של הרגשה ולא של שכל. ובסופו של דבר כשהוא מקבל את זה, זה גם ענין של הרגשה. אדם שלא קיבל את זה אין לו שום מושג מה זה. מכל מקום האדם צריך להתיגע, בכדי להשיג כלי. וענין היגיעה הוא לא דבר קשה. האדם צריך לחשוב על שני דברים: זה שסוף כל סוף כל אדם מוכרח להתיגע בעוה”ז. אין אדם שיכול להנצל מיגיעה. ואם אין אדם שיכול להנצל מיגיעה, א”כ כדאי כבר להתייגע על דברים אמיתיים ולא על דברים של מה בכך. דבר שני: כשאדם מתיגע לעשות את רצון ה’, יש בזה תענוג גדול. כמו שמובא במשל של המגיד מדובנא על הפסוק “לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל”. שפעם סבל סחב חבילה של מישהו ואח”כ בא וביקש ממנו 200 שקל. אותו אחד שאל את הסבל: למה אתה דורש כל כך הרבה כסף? והסבל ענה לו שהחבילה היתה כבדה מאד. אז אמר אותו אדם לסבל: אם החבילה היתה כבדה, זו לא היתה החבילה שלי. בחבילה שלי היו דברים יקרים, יהלומים ותכשיטים, אבל לא דברים כבדים! וזה אומר הפסוק “לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל”. ז”א אם אתה מרגיש שאתה מתיגע וזה קשה לך, זה סימן שאתה לא סוחב את החבילה שלי, אלא של מישהו אחר. וכך הוא אומר שם שבעשיה למען שמו ית’ צריך להיות תענוג גדול מאד, ואם אין תענוג זה סימן שהאדם לא מתיגע למען שמו, אלא לדברים אחרים. משתי סיבות האלו האדם צריך להתיגע ולחייב את היגיעה שלו.

 

מהי היגיעה שאדם צריך לתת? כפי שכתוב “אשה כי תזריע וילדה זכר”. ופירש הרבי זצ”ל: אשה נקראת כלי הקבלה של האדם. להזריע נקרא לקבור, לבטל. כמו אדם שזורע, אז קודם כל הזרע נרקב באדמה, ורק אח”כ צומח מזה משהו. זכר נקרא כלים דהשפעה. א”כ כך הוא מפרש: “אישה כי תזריע” – אם האדם קובר באדמה את האשה שלו, דהיינו את הרצונות שלו לקבל, התאוות, הרצונות שלו להגדיל את עצמו ואת הישות שלו, ע”י העבודה הגדולה הזו “וילדה זכר”- בסופו של דבר הקב”ה משפיע לאדם זכר, שהוא כח השפעה. ואם להיפך: גבר כי תזריע. אם האדם קובר את בחינת ההתגברות שלו, ז”א בכל פעם שיש לו איזה הזדמנות לעשות משהו בשביל החבר או בשביל הקב”ה, אז הוא קובר את זה תיכף ומיד באדמה, והוא לא רוצה לשמוע מזה, אז “וילדה נקבה”, היינו נולדת לו ישות יותר גדולה, רצון לקבל יותר גדול. וזו מהות היגיעה: לקבור את הרצון לקבל. אבל השאלה מאיפה לוקחים את הכוחות לזה? על זה הוא אומר שאין בזה יגיעה אם האדם מכוון לשם שמים, האדם שש ושמח לבטל את התאוות והדעת שלו למען ה’. א”כ למה זה כל כך קשה? לכאורה כל הענין הוא חוסר החיבור שלנו עם ספרים וסופרים. החבור עם ספרים וסופרים צריך לתת לאדם את המאור. והמאור הזה כל המשמעות שלו הוא אמונה בגדלות ה’. וכשיש לאדם את האמונה בגדלות ה’ יש לו תענוג ביגיעה הזאת, הוא מחכה לה. יוצא שמה שחסר זה החבור עם ספרים וסופרים. ואם יגיד אדם שהוא מרגיש שהוא כן מחובר, כנראה זה לא מספיק, כנראה זה לא חבור אמיתי. אדם יגיד אני בא לפנות בוקר לבית הכנסת, אז אני קשור עם ספרים וסופרים. אבל זה לא נכון. החבור הזה צריך להעשות כל הזמן, גם כשאדם נמצא בעבודה או בכל מקום, גם כן יכול להחזיק את המחשבה שלו דבוקה בספרים וסופרים. עצה אחרת אין לנו. ב”שמעתי” כתוב שהזכרון של האדם הוא סלקטיבי, ז”א הדברים של קדושה הגוף תיכף ומיד משתדל למחוק אותם. העצה היחידה היא שהאדם יחזיק את עצמו תמיד באופן קבוע דבוק בספרים ובסופרים, בכדי לבטל את הטשטוש הזה, שהגוף מביא. כי אם האדם חי באופן מתמיד בענין הזה של גדלות ה’, זה נותן את כל חומר הדלק. וזהו המפתח היחיד (מלוה מלכה מוצ”ש פר’ תזריע).

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א | אדמו"ר מאשלג טלזסטון

 

לעמוד מאמרי הקבלה של הרב גוטליב

לעמוד שעורי הקבלה בווידאו של הרב גוטליב

לרכישת ספרי קבלה וחסידות מהרב גוטליב

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.