פרשת שמות | תש"פ

זמן קריאה 6 דק'

בס" ד 

"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" (שמות ב, א) .  

יש לבאר ע"ד הפ ימיות: אי ש רומז לאור, ובת – לכלי, ורצ"ל, שהתהליך הוא שתחילה משפיע השי"ת לאדם אור ואח"כ הוא מסתלק ממ ו וגורם לו חיסרון, אשר בתוך החיסרון הזה יכול האור להתגלות באופן מושלם .וזה מלמד ו הכתוב: לוי הוא מלשון" הפעם יִלָ וֶה אישי אלי" – מלשון דביקות, דהיי ו שידבק אליו אור החכמה ,שלזה רומז בית לוי, כי בית רומ ז לחכמה כמ"ש (משלי יד, א ): "חכ מת שים ב תה ביתה". כי הכלי לאור החכמה מכו ה שים, דהיי ו חיסרון והשתוקקות להתגלות האלוקות .וכן כתוב: "בחכמה יב ה בית", ורצ"ל שיש דביקות (לויה) בין האור לבין הכלי . 

ועוד יש לפרש: כי ההבדל בין בת לבית הוא רק ביו"ד אשר מרמזת על חכמה כ ודע מיו"ד דשם הוי"ה. לפי"ז "איש מבית לוי" מרמז על ה ושא  לאור החכמה המ רומז ביו"ד דבית. ובת – מרמז על החיסרון בלבד. ורצ"ל שהאור – המכו ה איש – לקח לו את הכלי – המכו ה בת, דהיי ו שהאיר בו בשלימות .וזה עשה ע"י התפשטות האור והסתלקותו אשר עושים את הכלי ראוי לתפקידו, ואז כאשר האור שב ומאיר אזי יש דביקות מושלמת .זהו המודגש בע יין 'לוי' – שיש אז בחי ת דביקות בין האור לכלי. 

  (טיש' בואי כלה' שב"ק פרשת שמות התשס"ו ) 

"ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפ הו שלושה ירחים"  (שם, ב). ופירש"י: "כי טוב הו א

– כש ולד תמלא הבית כולו אורה". 

ויש לפרש הפסוק ע"ד הפ ימיות: כש ולדת באדם בחי ת משה רב ו – בחי ת האמו ה – ממילא האדם רוצה להשפיע אשר זה מכו ה טוב כמ"ש (תהילים מה, ב ): "רחש לבי דבר טוב אומר א י מעשי למלך", וזהו – "ותרא אותו כי טוב הוא" – שעל ידי בחי ת האמו ה זוכים למידת ההשפעה. ואז תמלא כל הבית אורה, דהיי ו שלאחר שהאדם זוכה לבחי ת השפעה ,הוא זוכה גם להכרת גדלות הבורא יתברך .

למשל, אדם שזכה לרצון להשפיע כאשר הוא מתפלל, מאירים לו מן השמיים אור גדלות ה' וכן בכל פעולה שעושה. ועוד אפשר לפרש, שזה שהאדם רוצה להשפיע – זה האורה. 

"ויגדל הילד ותבִאֵהו לבת פרעה ויהי לה לבן" (שם, י ).  

צריך להבין את הע יין שרואים אצל אבותי ו – שלכולם הייתה איזו שייכות למצרים (אברהם ושרה ירדו למצרים ,ויעקב וי"ב השבטים ירדו למצרים ואף משה רב ו גדל בבית פרעה במצרים), מה זה מורה ל ו? הע יין – כי מצרים רומז על כל המצבים והתכו ות שהאדם מרגיש שהם ירידה ו מיכות, כי מצרים מלשון צרות העין והלב ,ואז האדם מתעורר ורואה שאין לו דרך אחרת, אלא רק ע"י התורה והמצוות יוכל להי צל מזה ואז האדם סמך רק על השי"ת. וזהו שהקב"ה הוריד את אבותי ו למצרים – לרמז על הע יין הזה. וכן לגבי משה רב ו – שמו אותו ביאור שהוא העבודה-זרה של המצרים, ובהמשך הוא לא רצה לי וק ממצרית אלא רק מיהודייה, דהיי ו שרצה לצאת מכל המצבים השפלים שלו רק ע"י התורה והמצוות שהם ה'חבל-הצלה' של האדם ,ולשם כך הקב"ה מוריד את האדם למצבים האלו – כדי שיסמוך רק עליו ית'. 

 (טיש שב"ק פרשת שמות התשס"ו ) 

"ויברח משה מפ י פרעה וישב בארץ מדין וי שב על הבאר" (שם, טו.) 

יש לבאר את הע יין שמשה רב ו מצא את זיווגו על הבאר וכן יעקב מצא את רחל ליד הבאר וכן יצחק את רבקה – ע"י אליעזר: כי ה ה מים הם בחי ת מלכות שמיים. כי מלכות היא הבחי ה המשפיעה את אור ה' לתחתו ים – היא משקה את כל האברים, כלומר שמשפיעה לתחתו ים את השפע. וכן הוא הע יין של זיווג: הזכר הוא בחי ת שמה ואור וה קבה – בחי ת גוף וכלי. וידוע שאי אפשר לקבל את האור אם אין כלי. לכן כל הזיווגים היו ליד באר המים – ע"מ לבדוק האם יש ל קבה כלי כדי שתוכל לקבל את האור. אם היא יכולה להמשיך את המים, שהם בחי ת השפע – יוודע שיש לה כלי, ואז בחי ת הזכר יכולה להתחבר עם ה קבה ולהשפיע לה את האור.  

"וימת מלך מצרים ויא חו ב י ישראל מן הע ב ודה" (שם, כג ).  

ויש להבין: מדוע ב י ישראל א חו דווקא אז מן העבודה, הרי עתה לכאורה היה מצב יותר טוב כי פרעה מת? ויש לבאר: ה ה עובד ה' משתוקק לעבוד את ה' ואהבת ה' יוקדת בו כאש והוא מחפש כל הזמן במה לעובדו, ואם אין הוא יכול לעבוד את ה' זהו צער בשבילו ,וע"ז רומז הפסוק: "וימת פרעה " – כשעובד ה' הצליח ל צח את בחי ת פרעה שבו, שהוא הרצון לקבל, ולהמיתו ולבטלו לגמרי אזי כבר אין לו עבודה יותר, כי שוב אין הרצון לקבל יכול להפריע לו ואין לו במה לעבוד את ה', וזהו: "ויא חו ב י ישרא ל מן העבודה" – הם א חו והצטערו על כך שאין להם הזדמ ות לעבוד את ה.' 

  (טיש' בואי כלה' שב"ק פרשת שמות התשס"ט )  

"וירא וה ה הס ה  בֹּער באש והס ה אי ו  אֻ כַּ ל. ויאמר משה א סֻ רה  א ו אראה את המראה הגדול הזה, מ דוע לא יבער הס ה" (שם ג,  ב- ג ).  

ולכאורה קשה: בתחילה כתוב "הס ה בוער", ואח"כ כתיב "מדוע ל א יבער הס ה" – משמע שהס ה אי ו בוער? ואפשר לפרש: הס ה מרמז על עם ישראל – שאע"פ שהס ה בוער, היי ו שבאים הרבה צרות וייסורים ורדיפות על עם ישראל רח"ל – "לא יבער הס ה" – עם ישראל אי ו מתכלה ח"ו ,להיפך, א ח ו משתפרים ומתפתחים על ידי זה – כי בזכות המירוקים הללו שא ו עוברים הקב"ה מתגלה.  

ועוד אפשר לפרש: "הס ה" – בגימטריא ק"כ אשר מרמז על שם א קים שיש בו ק"כ צירופים כ ודע, ושם א קים הוא מידת הדין, " בֹּ ער באש" – רומז לייסורים שבאים על הרצון לקבל של האדם. אבל – " והס ה אי ו  אֻ כַּל" – אין מ ידת הדין באה בשביל לכלות את הרצון לקבל, אלא בשביל לתקן אותו שעי"ז יתגלה הקב"ה לאדם, כי זדו ות הפכים לזכויות, שע"י שהאדם רואה את קלקוליו ,למשל שאין לו אמו ה – האדם חש חיסרון שיתוקן קלקולו, וכשיש לו חיסרון אמיתי לאמו ה וודאי ה 'משפיע לו את אור האמו ה. אז האדם מבין שהקלקול לא היה כלל קלקול אלא כל מטרתו הייתה רק לקדם את האדם .וזהו שכתוב: "מדוע לא יבער הס ה" – לאחר שמאיר באדם אור ה' האדם רואה שכל הדי ים והזדו ות והקלקולים שהיו לו – באו אך ורק כדי לקדם אותו, כי על ידיהם דווקא מאיר אור ה'! 

(טיש שב"ק פרשת שמות התשס"ט ) 

"ומשה היה רֹעה את צאן יתרו חֹת ו  כֹ הן מדין, ו יִ ְ הג את הצאן אחר המדבר ויבֹא אל הר הא קים  חֹרבה" (שם ג, א ).  

צאן – מורה על מצב של יציאה לחוץ מהקדושה .מדין – מרמז על מדון  ומריבה, והכוו ה לרצון לקבל שהוא הגורם לכל המריבות, כי אדם רב ומתקוטט אם חסר לו משהו .יתרו – מרמז על דבר מיות ר והכוו ה ג"כ לרצון לקבל שרוצה דברים שאי ם צרכים לגוף ובבחי ת מותרות. ולפי"ז יש לפרש:

שמשה – שהוא בחי ת  האמו ה כדאיתא בזוה"ק: "משה רעיא מהימ א" – הוא זה שה היג את הצאן , דהיי ו את מצבי היציאה לחו ץ מהקדושה שגורם לו הרצון לקבל המכו ה: מדין  ויתרו כ "ל, כלומר  שהאמו ה היא זאת שצריכה לה היג את כל מצבי היציאה והירידה הללו ולשלוט עליהם, וכפי שיבואר לפ י ו. 

"ו יִ ְ הג את הצאן אחר המדבר ". פירש"י: "להתרחק מן הגזל, שלא ירעו בשדות אחרים".  

ויש לבאר – שיש לה היג את היציאות לחוץ מן הקדושה – "אחר המדבר", כלומר בבחי ת אמו ה (כמ"ש: "לכתך אחרי במדבר)", שהאדם צריך להאמין שכל אלו היציאות באו מאת ה 'לטובתו, ולא לה היג אותם בשדות אחרים – לפי הס"א שאומר שהאדם הוא זה שגרם לעצמו את היציאות והירידו ת האלו וכך הוא מ סה להפיל את האדם לייאוש, שמוכיח לו מהירידות שלו שאי ו שייך לחלקו של השי"ת כלל ח"ו. 

"וי בֹא אל הר הא קים  חֹרבה" – ע"י שהאדם מ היג את עצמו בדרך האמו ה הוא זוכה לבוא אל  "הר האלוקים" – לדביקות בה'. ו " חֹרבה" מרמז על כך שהקב"ה מצא דווקא במקום  חָ רֵב – במצבי הירידה – משום ששם צריך אמו ה, ודווקא ע"י אמו ה אפשר לזכות לדביקות בה .' 

"ו יֵ רָא מלאך ה' אליו בלבת אש מת וך הס ה, וירא וה ה הס ה  בֹּער באש והס ה אי ו אֻ  כָּ ל" – "הס ה" – בגימטריא ק"כ – המרמז על שם א קים שיש בו ק"כ צירופים, והוא מרמז על מידת הדין ."הס ה  בֹּער באש" – האש רומזת על הייסורים שבאים לאדם מחמת הס ה שהוא מידת הדין" .והס ה אי ו  אֻ כָּל" – הייסורים שבאים על האדם אי ם שוברים אותו, אלא אדרבה, מטרתם לחזק אותו באמו ה שהכול מהקב"ה בשביל לקדם ולתקן אותו. וז"ש: "ו יֵ רָא מלאך  ה' אליו בלבת אש" – האדם רואה בתוך האש ,בתוך הייסורים, את שליח ה '– שרואה שכל הייסורים שלחו אליו מאת הקב"ה לטובתו. 

  (טיש' בואי כלה' שב"ק פרשת שמות התש"ע ) 

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו