מאמר | פרשת משפטים | תשע"ט | ב

זמן קריאה 4 דק'

“ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם“. הענין שלא נאמר כאן וידבר ה’ אל משה כמו בכל הצווים, אך לאשר הענין הזה מדבר במשפטים, ובענין המשפט אז אין הפרש בין גדול לקטון, כמו בעת שהמלך בא לראות ולשפוט את חייליו אז הכל עומדים שוה בהשורה, ואף הראש עומד בתוך השורה. והנה כתיב (ישעיה נ”ו,א’) “שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא, וצדקתי להגלות”. שמרו הוא לשון המתנה, והוא שלא יתרעם שום נפש מישראל על מדות הש”י, מדוע לא יעזור לו שיוכל לעבדהו בשלמות, מאחר שהוא משתוקק לזה, למה לא יעזרו הש”י מיד? 

ע”ז נאמר “שמרו משפט ועשו צדקה”, היינו שידבק בהש”י בצדקה ובישרות לב ולא יתרעם, ואז “קרובה ישועתי לבא”, היינו שיגלה לנו הש”י את הסדר שהיה מתנהג עמנו בגלות, וישלח נחומים, ונראה כי לא נאבד מאתו שום דבר מן התקוה והצער שסבלו ישראל בעבודתו ית’. כדאיתא בזוה”ק (שמות ק”נ:) אפילו רעותא טבא דבר נש לא מתאביד, וכל מעשה שאדם עושה אף שנראה עתה כמעשה קטנה יתפשטה הש”י לעתיד, מאוד.

והנה בזאת הסדרה מלמד אותנו הש”י איך צריך האדם לנקות ולברר א”ע, עד שמדת טובו ימשך ויתפשט אף על כל קניניו ויהיה נמצא גם בהם מדות טובות שלא יזיקו לשום אדם, וע”כ כשקנינו של אדם מזיק צריך לשלם, כי ההיזק נצמח ביען כי אין נפשו מזוככת כ”כ, לכן יוכלו קניניו להזיק או לגזול את חבירו, כי באם לב האדם מזוכך אין קניניו יכולין להזיק לחבירו, כמו שנמצא (תענית כ”ה.) 

בעיזא דר’ חנינא בן דוסא דאייתי דובא בקרניהו. וזה דאיתא במס’ ברכות [ט”ז:] עבדים ושפחות אין קורין אותן אבא פלוני או אמא פלונית, של בית ר”ג היו קורין אותן כך משום דחשיבא, היינו שמכח קדושת רבן גמליאל נתפשט גם על קניניו והיו ג”כ טובים. (מי השילוח זי”ע).

סיכום: א) אין לאדם להתרעם על כך שאין השי”ת מקרבו, אלא צריך להתבטל להשי”ת, באשר הכל מחושבן אצלו לטובת האדם ועם ישראל. ולעתיד יתגלה איך כל דבר קטן שעושה אדם נחשב מאד אצל השי”ת. ב) אם קניניו של אדם מזיקים, וזה כולל את ילדיו של האדם, אזי סימן הוא שלבו שלו אינו טהור, ולכן כל אלו השייכים אליו פוגעים באחרים. א”כ מלבד מה שצריך לתקן את ילדיו, צריך מקודם לתקן את עצמו.

*

“ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”. דאס איז דיא תורה וואס איך גיב פער ענק. זאת התורה שאני שם לפניהם, היינו לפני הרצונות והנגיעות של האדם (הרבי מקאצק זי”ע). רצ”ל שהתורה צריכה להיות למעלה בחשיבות מעל כל הרצונות של האדם, ובזמני מבחן צריך להכריע ללכת כפי התורה, ולא כפי רצונותיו, וגם לא יעקם את התורה שתתאים לרצונותיו.

*

וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי.

וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.

“ואם אמור יאמר העבד”, העבד העברי העובד לאלקיו צריך הרבה פעמים לחזור ולומר:  “אהבתי את אדוני”, זה הקב”ה. “את אשתי ואת בני” רצ”ל עימהם, אפילו כשהוא עסוק במוכרח עם אשתו ובניו, גם אז לבו למעלה לאהבת ה’. עוד יל”ו “את אשתי ואת בני”, ע”ד מאמר חז”ל (סוכה ו.) את בשרו ואת הטפל לבשרו, שכל האהבות טפלות אצלו נגד האהבה הפנימית לה’. ולבו צועק בקרבו:  “לא אצא חפשי”, ע”ד מאה”כ (תהילים פ”ח ו’) “במתים חפשי”, כמאחז”ל (ברכות י”ח) על אלו שבחייהם קרוים מתים. 

“והגישו אדוניו אל הדלת או אל המזוזה”. מזוזה בגמטריא היכל (ע”י ההשתוקקות העצומה הנ”ל מכניסים אותו להיכל המלך). “ורצע אדוניו את אזנו במרצע”. מרצ”ע בגמטריא ת’ עלמין דכיסופין, שפותחין לו שמיעתו, ולבבו יבין מעתה. “ועבדו לעולם”, שזוכה לעבוד לה’ גם בעניני העולם, הם דברי הרשות, שעושה הכל לעשות נחת רוח לפניו יתברך (רבי משה מידנר מסלונים זי”ע).

סיכום: אדם צריך לאהוב את אשתו ואת ילדיו, בכל מצב, אפילו במצבים שסותרים לאהבה העצמית שלו. ומחדש כאן שאדם צריך ללמד את עצמו להיות דבוק לבורא, בחי’ “שיויתי הוי”ה לנגדי תמיד”, כך שגם אהבת אשתו וילדיו תהיה בכדי לשרת את הבורא, ולא בכדי לשרת את הרצון לקבל של עצמו.

*

רש”י: ואלה המשפטים – כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. אשר תשים לפניהם – אמר לו הקב”ה למשה: לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב’ או ג’ פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר “אשר תשים לפניהם” כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם:

שפת אמת מגור זי”ע: ברש”י: מה ראשונים מסיני אף אלו מסיני. והלא כל המצות נאמרו בסיני? אך אא”ז מו”ר זצלה”ה הגיד עמ”ש רש”י ז”ל להבינם טעמי הדבר. למה זה אצל המשפטים דוקא צריך להבינם טעמי הדבר? אך עיקר הרצון שידעו שאף המשפטים שמובנין עפ”י שכל האדם, עכ”ז הם רק ע”י שכן רצונו ית’. וזהו הטעם שאסור לדון לפני גוים אף שדנין כישראל כי המשפט לאלקים, וגם הטעם והסכמת השכל הכל ע”י שכן רצונו יתברך עכ”ד. וז”ש מסיני אף שמובן עפ”י שכל.

ובמדרש: “מגיד דבריו ליעקב ומשפטיו לישראל” – כי השי”ת ג”כ מקיים המשפט ע”כ. פי’ דכתיב אחר שהגיד להם מרע”ה דברי ה’ והמשפטים, השיבו: כל הדברים אשר דיבר ה’ נעשה כו’. דאיתא בזוה”ק פירוש הקדמת נעשה לנשמע – מקודם עושי דברו ואח”כ לשמוע בקול דברו, שע”י הכנת ישראל עושין הדיבור וזה עושי דברו. פירוש: כי כן בעסק התורה ובתפלה עפ”י עבודת האדם להוציא הדיבור בכח ורצון פנימי, כן מתחדשות האותיות של התורה שיש בהם חיות להיגיעים בהם 

(פירוש: שאדם יוציא את הדיבור מפיו בכוונה פנימית, ולא רק באופן חיצוני, ואז השי”ת משפיע לו אורות מוחא וליבא חדשים באותיות התורה והתפילה). 

וז”ש מגיד דבריו ליעקב שכח המשכת חיות פנימי של דברי ה’ ניתן לישראל. וכפי הרצון של האדם נפתח חיות האותיות ויוכל לשמוע התחדשות תמיד באותן הדיבורים. וז”ש אשר תשים לפניהם מוכן לאכול כמ”ש רש”י ז”ל [וכ”כ קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו] כי המשפטים הם גבוה מעל גבוה ושורשם בשמים, רק אשר תשים לפניהם שיוכלו למצוא משפט ה’ ע”י יגיעתם.

וכן הגיד אא”ז מו”ר ז”ל בשם הרב הק’ מפרשיסחא פירוש “לפניהם” כענין הקדמת נעשה לנשמע שהוא ע”י מס”נ, וזה “לפניהם” שיהי’ להם דבר ה’ לפני עצמותם וחיותם עכ”ד.

ידידכם הדורש שלומכם כל הימים

אברהם מרדכי גוטליב

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב | אדמו"ר מאשלג טלזסטון

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו