מאמר | פרשת לך לך | תש"פ

זמן קריאה 3 דק'

בס"ד

פרשת לך-לך

"ויאמר אלקים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי, כי שרה שמה" (בראשית יז, טו). פירש"י וז"ל: "דמשמע שרי לי ולא לאחרים, כי שרה סתם שמה, שתהא שרה על כל[1]", עכ"ל.

פירוש: 'שרי' מרמז על הרצון לקבל לתועלת עצמו, שרוצה ע"י עבודתו לקבל פרס, וזהו "לי ולא לאחרים", היינו שאין בו רצון להשפיע לאחרים. אך 'שרה' הוא מלשון שררה ושליטה, שאדם שולט על הרצון לקבל שלו. וע"כ אמר ה': "לא תקרא את שמה שרי", והיינו בע"מ לקבל, "כי שרה שמה" והיינו בע"מ להשפיע[2]. וכבר נודע מהזוה"ק, שאברהם הוא הנשמה ושרה היא הגוף – הרצון של האדם, ובזה נתקן הרצון להיות עמ"נ להשפיע, ולא לקבל.

"ויפל אברהם על פניו ויצחק, ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד" (שם, יז). וכן כתוב אצל שרה (שם יח, יב): "ותצחק שרה בקרבה לאמר, אחרי בְלֹתי היתה לי עדנה ואדני זקן". פירוש: כשאדם עובד בעניין "ואהבת לרעך כמוך" ולא רואה תוצאות, הוא מתייאש וצוחק ומלגלג על העבודה הזו, ולא מאמין שיצאו מהעבודה שלו תולדות, ע"ז אומר הקב"ה: "אבל שרה אשתך יֹלֶדֶת לך בן וקראת את שמו יצחק" (שם יז, יט), והיינו, שאל יתייאש האדם, אלא ימשיך בעבודתו ובסוף ישולם שכרו ויראה פירות. וכתב בזוה"ק,[3] שיצחק הוא עניין השמחה של הצדיקים לעתיד לבוא, שאז ישיגו הצדיקים את הקב"ה בליבם, וזהו השכר והתולדות שהאדם יקבל בגמר עבודתו.

(טיש 'בואי כלה' שב"ק פרשת לך לך התשס"ו)

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך" (שם יב, א).  

פירוש: 'מארצך' היינו הרצונות דקבלה של האדם, 'וממולדתך' היינו הטבעים שהאדם נולד עמהם, 'ומבית אביך' היינו הסביבה שהאדם נמצא בה, אשר איננה קשורה לדרך של ההשפעה, אלא לדרך של קבלה. וע"ז כתוב "לך לך", היינו שהאדם צריך להיבדל מהרצונות דקבלה שלו; מהטבעים שלו, שהם טבעים של קבלה ומהסביבה שהולכת בדרך האהבה העצמית, אז האדם יכול להגיע אל "הארץ אשר אראך" – ארץ ישראל שהיא בחינת השפעה, ואז "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך" וכו'.

(אמר אדמו"ר שליט"א (לחבורה מפדואל), שיאמר להם מה חשב בליבו במשך השבוע, שהם חשבו שהם יוכלו לבוא ורק ליהנות מזיו השכינה ומסודות התורה (משום שהרבי מגיע), ובמקום זה הם מקבלים 'בילבול ראש' בסידור מקומות לינה וכו', שאחד בא לבד ואחד עם משפחתו; וארגון מקומות לאכילת סעודות שבת; ובהכנת אוכל לסעודות ולקידוש… ואמר, שזה כעין המכתב שכתב רבינו בעה"ס זיע"א לתלמידו ר' דוד מינצברג זצ"ל, בעת ששהה רבנו בלונדון, שם כתב את ספרו "פנים מאירות ומסבירות", ושמע שרצון תלמידו לבוא אליו ללונדון, כיון שרבנו הטיל עליו עבודות בענייני הוצאת הספר והדפסתו, והוא רצה לבוא אל רבינו ולחסות תחת כנפיו, כי חשב שזה עדיף מאשר להתעסק בעבודת הפרך של הספרים, וכתב לו רבנו במכתב, שכל תינוק מבין שעדיף ליהנות מזיו השכינה ומסודות התורה מאשר לעבוד ולהתייגע, אבל הדבר הגדול באמת הוא היגיעה למען הזולת.)

 (טיש 'בואי כלה' שב"ק פרשת לך לך. פדואל)

"לזרעך נתתי את הארץ הזאת" (שם טו, יח).

בעניין ירושת ארץ ישראל יש לבאר: הנה, ארץ ישראל נמשכת משורש הרצון להשפיע, ופירושה: רצון ישראל והיינו השכינה הק', וארץ העמים פירושה: רצון העמים שהוא קבלה, ובכדי לזכות לרשת את ארץ ישראל צריך לצאת מארץ העמים, ואיך אפשר לצאת מארץ העמים? ע"י 'זרע'. 'זרע' מורכב משתי מילים: זה-רע, כי תחילה האדם צריך להרגיש שהרצון לקבל הוא רע, וממילא ירצה להיפטר ממנו, וע"י עזרת ה' יזכה לרשת את ארץ ישראל, וז"ש: "לזרעך נתתי את הארץ הזאת", שעל ידי 'זה-רע' יכולים לזכות בע"ה לרשת את הרצון להשפיע.

וכן הוא גם בגשמיות, בכדי לזכות לרשת את הארץ, ולצאת מהמצב הקשה שבו אנו נמצאים, הדרך היחידה היא רק על ידי שכל אחד יעבוד לרשת את ארץ ישראל שבתוכו, על ידי זה נזכה לרשת גם את ארץ ישראל החיצונית. המלחמה הפנימית תשפיע לטובה במעגלים לכל העולם, שחיצוניות אומות העולם, דהיינו שונאי ישראל יחשיבו את חסידי אומות העולם, ואומות העולם יחשיבו את עם ישראל, ואלו שאינם שומרים תורה ומצוות יחשיבו את החרדים לדבר ה', וההולכים בדרך חיצוניות התורה יחשיבו את ההולכים בדרך ההשפעה. אך אם האדם הולך בדרך הקבלה הוא גורם גלגל הפוך. (כמ"ש בתיקוני הזוהר, אשר אותם שאינם עוסקים בפנימיות התורה גורמים לכל הפורענויות בעולם.) וזהו שאנו אומרים בזמירות שבת: "פרוק ית ענך מפום אריוותא" ( – פדה את צאנך מפי אריות. כלומר, ישראל משולים לשה בין שבעים זאבים, דהיינו שהרצון להשפיע מוקף בין כל הרצונות דקבלה של האדם, ואנחנו מבקשים מהקב"ה שיפדה אותנו מהרצון לקבל ונזכה להשיג את הרצון להשפיע.

 (טיש ליל שב"ק פרשת לך לך. פדואל)


[1] ע"פ ברכות יג א.

[2] ונלע"ד שלכן הקב"ה אמר לו לשנות לשרה דווקא בשביל שיוולדו לה ילדים, משום שרק ממצב של השפעה יכולים לצאת ולדות ופירות, כדכתיב בזוה"ק (משפטים קסו): "אל אחר אסתרס וכו' ולא עביד פירי". (י.ג.)

[3] תולדות מ: ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אלו הם תולדות השמחה והשחוק שיהא בעולם באותו זמן, בן אברהם, היא הנשמה הזוכה לכך, ולהיות שלימה במעלתה, אברהם הוליד את יצחק, הנשמה מולידה השמחה והשחוק הזה בעולם.

כתיבה ועריכה לשונית: הרב אברהם מרדכי גוטליב | אדמו"ר מאשלג טלזסטון

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו