פרשת יתרו | תש"פ

זמן קריאה 5 דק'

בס"ד

"ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם… מן הבקר עד הערב. ויאמר חתן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה. ואתה תחזה… ושמת עליהם שרי אלפים… וישמע משה לקול חותנו" (שמות יח, יג-כד).

ויש להבין: וכי משה רבנו לא הבין מעצמו שיכול הוא להעמיד תחתיו אנשים שיהיו ממונים על פשוטי העם, הלוא דבר פשוט הוא – כמו כל מנהל מפעל שלא מתעסק בעצמו עם כל עובדיו אלא ממנה אחרים תחתיו?! ומשמע שמשה רבנו רצה תחילה לשפוט בעצמו את כל העם וזה צריך ביאור.

ויש לבאר: משה רבנו היה בדרגה עצומה, כמ"ש: "שכינה מדברת מתוך גרונו" (זהר פנחס רלב), ודיבר אל ה' פנים בפנים (דברים ה, ד. עי' ספורנו שמות ג, ב), לכן הוא המשיך לתחתונים אור אלוקות גדול מאוד שהעם לא יכול היה לקבל, כמו שא"א להסתכל על השמש משום חוזק האור, ואפשר רק ע"י כיסויים, ע"כ אמר יתרו למשה רבנו שיעמיד שרי אלפים שרי מאות וכו', שכיוון שהם עומדים במדרגות נמוכות יותר, הם מתאימים לעם את האור העליון כפי יכולתם לקבל, כי הוא מתקטן דרך המסכים שלהם.

אומנם משה רבנו עצמו רצה תחילה להאיר להם בעצמו, משום ש"יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק" (פסחים קיב.).

(טיש 'בואי כלה' שב"ק פרשת יתרו ה'תשס"ו)

"בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני" (שם יט, א).

איתא בגמרא – שקבלת התורה הייתה לעם המשולש (כהן לוי וישראל), בתורה המשולשת (תורה נביאים וכתובים), בחודש השלישי (סיון – השלישי מניסן) וביום השלישי (לפרישתם מאישה).

ויש לבאר העניין: בכל דבר קדושה יש ג' חלקים – ימין שמאל ואמצע, ימין ושמאל הם הקדושה והטומאה, הגוף והנפש. קו שמאל מושך את האדם לקבלה ולכל העבירות, וקו ימין מושך את האדם להשפעה, יראת שמיים, תורה וכו', עד שבא הכתוב השלישי ומכריע ביניהם, דהיינו הטבע השני שמכריעו לטוב, ואז קו שמאל כבר לא יכול למשכו לרע, וזהו הקו האמצעי.

 (טיש שב"ק פרשת יתרו ה'תשס"ו)

"ויסעו מרפידים ויבֹאו מדבר סיני ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר" (שם, ב).

ויש לבאר ע"ד הפנימיות: רפידים, דרשו חז"ל שהוא מלשון רפו ידיהם, והיינו שלאחר שהאדם מתאמץ ומשקיע בעבדות ה', הוא רואה שאינו מצליח בכלום – אז האדם מתייאש ובא לרפיון ידיים, אח"כ הוא בא למדבר סיני, דהיינו שאין לו טעם בעבדות ה' ורק אחרי שהוא נמצא במדבר השפל ורואה שאינו כלום ומקווה לעזרת ה' – אז יכול לקבל את התורה (כי יתרון האור ניכר דווקא מתוך החושך).

 (טיש 'בואי כלה' שב"ק פרשת יתרו ה'תשס"ז)

"והייתם לי סגולה מכל העמים" (שם, ה).

'סגולה' הוא מלשון סֶגול, כזה: ֶ – שתי הנקודות מורות על קו ימין וקו שמאל. קו ימין הוא האמונה וקו שמאל הוא עניין של שכר ועונש, והנקודה האמצעית מורה על קו אמצעי, שהוא דרך ישראל של מיזוג שני הקווים יחד. כמו ששאל אותי פעם רבנו ה'ברכת שלום' זיע"א (בברית של אחי ישי משה הי"ו (הייתה בבה"ח תל השומר, והיה אדמו"ר זצ"ל סנדק) ואני הייתי בחור אז): "איזו מסכת אתם לומדים?" ואמרתי לו: "בבא מציעא, פרק שנים אוחזין", ופירש לי: שנים אוחזין בטלית – הטלית היא נשמת האדם, שהיצר הטוב והיצר הרע אוחזים בה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי והדין – יחלוקו, דהיינו שאף היצה"ר מקבל חלק – הגשמיות של האדם, דהיינו שהאדם מקבל לעצמו את ההכרחי מהגשמיות, ויתר כוחותיו מופנים רק להשפעה.

 (סעודת ליל שבת שב"ק פרשת יתרו ה'תשס"ט)

"אל תגשו אל אשה" (שם, טו).

יש לבאר בפשטות, שציווה אותם לא לגשת לרצון לקבל, כי אישה מרמזת על קבלה, ואם אדם ניגש לבחינת קבלה אינו יכול לזכות לתורה שהיא בחינת השפעה, משום שאין השתוות ביניהם, כי הוא מקבל והתורה היא השפעה.

אך קשה ממש"כ רבנו זצ"ל במאמר לקבלת התורה, ששאל מהי ההכנה לקבלת התורה, והביא המדרש שקיבלו ישראל את התורה מתוך החושך, ופירש, שרק אדם שמרגיש את עצמו בחושך, שרואה כמה הוא שקוע ברצון לקבל ובתוך כל התאוות ומתפלל לקב"ה שיחלץ אותו – הוא יכול לזכות לקבלת התורה. ומשמע משם, שצריך רצון לקבל בכדי לזכות לקבלת התורה, ומהפסוק "אל תגשו אל אשה" משמע שצריך להתרחק מקבלה בשביל לזכות לתורה? ויש לומר: אי"ז סתירה, אלא מי מרגיש שהרצון לקבל שולט בו? – דווקא אדם שמנסה ללכת בהשפעה ולהתרחק מהקבלה ורואה שאינו מצליח והאישה שבו והתאוות שולטות עליו – הוא יכול לזכות לתורה.

 (טיש 'בואי כלה' שב"ק פרשת יתרו ה'תשס"ח)

"ויהי ביום השלישי… קולות וברקים וענן כבד על ההר… ויחרד כל העם אשר במחנה… והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד ה' עליו באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד" (שם, טז-יח).

יש לבאר: העשןהוא תוצאה מהאש. ופירש הזוה"ק: גילוי ה' נקרא אש, כי כמו שאש יכולה להועיל ועלולה גם להזיק, כך גם גילוי ה' מועיל, אך עלול גם להזיק, כי מחמת גילוי ה' האדם יכול לזרוק את האמונה למעלה מהדעת וללכת רק בתוך הדעת, וזה עניין עשן שהוא דינין דשמאל, דהיינו שהאדם יכול ליפול להסתרה משום גילוי ה', וזו הייתה החרדה של העם שפחדו שייפלו מחמת הגילוי העצום.

 (טיש 'בואי כלה' שב"ק פרשת יתרו ה'תשס"ט)

"ויהי קול השופר הולך וחזק מאד" (שם, יט). פירש"י: "מנהג הדיוט כל זמן שהוא מאריך לתקוע קולו מחליש וכוהה, אבל כאן הולך וחזק מאד", עכ"ל.

ויש לבאר ע"פ מה שאמרו חז"ל (מסכת קנים ג ו): "רבי שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין דעתן מטרפת עליהן, שנאמר (איוב יב): "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח". אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן, שנאמר (שם): "בישישים חכמה ואֹרך ימים תבונה"". פירוש: זקני ת"ח,דהיינושהולכים למעלה מהדעת, הדעת שלהם הולכת ומתגברת. בכל פעם שמנסים להתגבר על הדעת – הדעת מתגברת ומדוע? כדי שתהיה בחירה לאדם, וזהו – דעתם מתיישבת עליהם. משא"כ זקני עמי הארצות – שהולכים בתוך הדעת – דעתם מטפשת עליהם, הם הולכים ודועכים וממילא אף הדעת שלהם דועכת ומדוע? כדי שתהיה להם בחירה, ואם הטוב אצלם בירידה אף הרע צריך לרדת.

והביא רבנו ה'ברכת שלום' זיע"א משל על זה: אדם ראה את הס"א נושא חבלים רבים שונים ומשונים, מחבלי אוניה ועד חבלים כעובי חוט העכביש, שאל אותו: "למה לך כל אלו החבלים?" אמר לו, שבהם לוכד הוא אנשים – יש אנשים חזקים, להם צריך חבלי אוניה, ויש אנשים חלשים, להם מספיק כחוט עכביש. שאל אותו: "מה יש לך בשבילי?" אמר לו: "בשבילך אני לא צריך כלום, אתה רץ אחרי"… והוא העניין מש"כ רש"י, שהדיוט קולו מחליש, שזה אותו עניין של "דעתן מטפשת עליהם", אבל הקב"ה ומי שדבוק בדרך הקדושה הולך וחזֵק מאוד.

 (טיש שב"ק פרשת יתרו ה'תשס"ט)

"ויהי קולות וברקים… ויחרד כל העם אשר במחנה ויוצא משה את העם… ויתיצבו בתחתית ההר. והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש…" (שם, טז יח).

הנה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אך נפרש ע"פ הפנימיות: התגלות ה' על הר סיני משמעותה, שמתגלה לאדם מציאות ה', וזו נקראת ירידה כלפי השי"ת, כי מלך מלכי המלכים הקב"ה שאין ראשית ואין תכלית לרוממותו יורד כביכול ומתגלה אלינו – התחתונים שאין קץ לשפלותנו. "ויחרד כל העם אשר במחנה" – מורה על יראת הרוממות שיש לאדם מהתגלות ה'. ואיתא במדרש, שכל ההרים התווכחו על מי הקב"ה ייתן את התורה, ולבסוף נתנה על הר סיני משום שהוא הנמוך והשפל מכולם. וזה מרמז שאין הקב"ה יכול להתגלות לאדם שמחשיב את עצמו, כי הרצון לקבל שולט בו ואין השתוות הצורה עם השי"ת, אלא הוא מתגלה רק לאדם שאינו מחשיב את עצמו לכלום – רק הוא יכול לקבל את התורה שהיא השפעה. עוד איתא במדרש, שנקרא סיני ע"ש שמשם ירדה שנאה לאומות העולם על ישראל. ויש לבאר זאת ע"פ הפסוק: "ה' מלך ירגזו עמים" – שכשהאדם רוצה להמליך על עצמו את הקב"ה וללכת בהשפעה, העמים שבו מתחילים להשתולל ולהתרגז מפחד שהאדם ישפיע ויפסיק לעשות כרצון הגוף שרוצה רק לקבל. וזהו שירדה שנאה לאומות העולם, דהיינו שכאשר האדם עובד בהשפעה, אומות העולם שבו שונאים אותו ומנסים להפריע לעבודתו בכל דרך שהיא.

"ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה, ויתיצבו בתחתית ההר" (שם, י"ז).

פירוש: משה רבנו לימד את בני ישראל את הדרך לזכות לתורה שהיא בחינת השפעה – להתייצב בתחתית ההר, והיינו להיות בבחינת שמח בחלקו ולעבוד את ה' אף בזמנים הקשים הבאים לאדם בין בגשמיות ובין ברוחניות ולא רק במצבים בהם הקב"ה מאיר לאדם, כי הכול מאת ה' לטובה וצריך להאמין שכל מצב הוא הטוב ביותר וצריך לעבוד את ה' בכל מצב. וזהו – "ויתיצבו בתחתית ההר", דהיינו שעבדו את ה' אף במצב של "תחתית ההר" – שהקב"ה לא מגולה וחשוך לאדם. ועל אף שהאדם רוצה להיות תמיד בפסגת ההר ולחשוב מחשבות מרוממות לפתע מגיעה לאדם באמצע התפילה למשל, מחשבות זרות – הוא צריך להאמין שזה מאת ה' ולשמוח בזה.

 (טיש שב"ק פרשת יתרו ה'תשס"ח)

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו